בננות - בלוגים / אמיר אור / אפוקליפסה כבקשתך 2: אצטקים, פרסים, וכוכב הקופים
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

אפוקליפסה כבקשתך 2: אצטקים, פרסים, וכוכב הקופים

 

 

 

אפוקליפסה כבקשתך (2)

[הקש לקריאה מההתחלה]

 

מבין האסכטולוגיות המגוונות שמציעה לנו התרבות האנושית לדורותיה אפשר להבחין בשני סיומים אפשריים:

1.      קטאקְליסְמה – שואה קוסמית.

2.      טרנספורמציה – שינוי למצב-קיום אחֵר.

עם הסוג הראשון נמנים אותם דמדומי האלים של הגרמאנים הקדומים, ה'רגנארוֹק'. בדומה להם, בקצהו השני של העולם, המתינו גם האצטקים לשואה קוסמית, אבל עשו כל מה שיכלו כדי למנוע אותה. במיתוס האצטקי שואה כזו כבר קרתה ארבע פעמים – במבול, באש וברעידת אדמה. השמש שלהם היתה "השמש החמישית"; כלומר, שמש שקדמו לה ארבע שמשות שמתו, ארבעה עולמות שנשמדו. השמש, כך האמינו, ניזונה מדם אלים ואנשים. לכן נהגו להקריב קורבנות אדם כדי להזין בדמם את השמש ולדחות כך את הקץ.

כל זה נשמע רחוק ומוזר, אבל לסוג הראשון, לקטאקליסמה, שייכים גם תרחישים מודרניים כמו חזות השואה האטומית או נבואות הזעם האקולוגיות. לחבורה הזאת שייכת גם האסטרופיזיקה, שמנבאת את מות השמש, ובסופו של תהליך האנטרופיה (= כאוטיזציה של החומר) – גם את מות היקום. האסטרופיזיקה אמנם מרחיקה את הקץ, אבל מציגה אותו כבלתי נמנע וכסיום טבעי לכל הקומדיה האלוהית שבה מתקיימת האנושות לכמה דקות קוסמיות. 

לכאורה נראה שעדיף להחזיק בתפיסות מן הסוג השני, החוזות טרנספורמציה של הקיום, אך בפועל גם אלה אינן חוסכות מאיתנו אפוקליפסה טראומאטית שרק אחריה יתחדש העולם. כאלה הם התרחישים שהציעו לנו בזו אחר זו דת זרתוסטרא, היהדות, הגנוסטיקה והנצרות. תורות טרנספורמציה כרוכות אמנם במאבק ובהתגברות על משבר ובבירור של הטוב מן הרע, אבל בסופו של דבר מביאים אלה קיום שלם יותר. 
גם בדגמים ספרותיים טרנספורמטיביים של המדע הבדיוני יש למעשה יישום חדשני של תורות הקץ העתיקות המלוות את תרבויות המזרח הקרוב ואירופה זה כשלושת אלפים שנה. באסכטולוגיות אלה יש לפחות 'סוף טוב' לכל האימה – מה שלא תמיד מובן מאליו.

דגם ביולוגי לגאולתה של אנושות מחוררת אוזון ומוכת פצצות אטום נחזָה לא פעם בספרות הבדיונית דרך טרנספורמציה גלובלית ומוטציות של האנושות. לא תמיד זוהי טרנספורמציה אופטימית: מנקודת הראות האנושית, אפילוג היסטורי כמו זה של "כוכב הקופים" הוא כמובן אסון ולא עליית מדרגה.

החזוּת האפוקליפטית הקלאסית של משבר אסכטולוגי קוסמי, ושל גאולה לאחר מאבק וחורבן, מניחה מראש תפיסת עולם שיש בה כוחות של טוב ורע. מאבק ומשבר הם אפשריים רק כשיש כוחות שכנגד, כוחות המעכבים את שלטון הטוב עלי אדמות. ואמנם, ראשיתה ומקורה של החזות האפוקליפטית אינן בנצרות או ביהדות, אלא בדת נבואית אחרת, דואליסטית במובהק: דת זרתוסטרא. חשוב להקדים ולומר שדואליזם מסוג זה אינו הכפלה של האלוהות. למעשה, השיטה המונו-תיאיסטית נזקקת תמיד ל'צד האחר', לא רק לשם צידוק האל לנוכח הרע בעולם, אלא קודם כל כדי להגדיר את עצמה לנוכח 'האחר'. זהו תפקידם של הסיטרא אחרא והשטן גם ביהדות, בנצרות ובאיסלם. 

דת זרתוסטרא, "הדת המונותיאיסטית הראשונה", כפי שהגדיר אותה פעם בצדק זובין מֶהטה (בעצמו זורואסטרי), היא שכוננה את הדגם האפוקליפטי הראשון שלנו. לפיה העולם עצמו, מראשיתו ועד סופו, אינו אלא זירת הקרב למאבק בין כוחות הטוב, ובראשם "אדון החוכמה" אָהוּרא מַזדא (או בפהלווית "הוֹרמַזְד"), לבין כוחות הרע שבראשם "הרוח הרע" אנְגְרא מאיְנִיוּ (או "אהרימאן"). בדרמה ההיסטורית-מוסרית הזו מתחלקת הבריאה כולה לטוב ורע, אור וחושך, אמת ושקר, בחירה נכונה ובחירה מוטעית. 

אם ניזכר בעניינים אפוקליפטיים עכשוויים כמו גזי החממה, זיהום המים או השמדת יערות הגשם, צריך לומר שדת זרתוסטרא היתה גם הדת האקולוגית ביותר של העולם העתיק. לפיה העולם עצמו, שנוצר על מנת לבער את הרע, נתפס כביתם של האל והבריאה, בית שיש לשמור עליו. לשיטתם הטבע ויסודותיו מקודשים: הם קיימים אמנם לשימוש האדם, אבל יש לכבדם ולשמור על טוהרתם. הפַּרסים לא נמנעו כמובן מלהתרחץ, לבשל או לעבד את האדמה, אבל זיהומם של המים, האש או האדמה היה בבחינת פגיעה בטוב ותמיכה בכוחות הרע, ולכן גם הוטלו הגבלות ואיסורים דתיים על דרכי השימוש בהם. המים, לדוגמה, נועדו לשתייה ולהשקיה, אך הרחיצה בנהרות, כמו גם זיהומם בכל דרך אחרת, היתה עבירה דתית. איסור אחר, מפורסם יותר, היה על 'זיהומם' של האש, האדמה או המים בשריפת הגופות, בקבורתן או בהטבעתן. לכן הגופות הופקרו למאכל עופות טרף בראשי מגדלים. לא בדיוק אקולוגיה מודרנית, אבל בלי ספק תפיסה אקולוגית מובחנת לגמרי.

כך גם האפוקליפסה הזורואסטרית לא כללה שואות אקולוגיות. היתה זו חזות קשה, אבל אופטימית, ול'סרט' הזורואסטרי היה סוף ידוע מראש: גורלו של הרע נגזר כבר ברגע הבריאה.  

מה יקרה אז?

 

המשך :
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=19649&blogID=182#res241319 

 

17 תגובות

  1. הי אמיר, השארתי לי את השיר שפרסמת לקינוח הקריאה לערב זה, חשבתי לרפרף קצת מעל למאמר והתרתקתי לכסא, מאמר מעניין ומסקרן באחד. מדבריך שכאן ובמקומות אחרים עולה שהדת הזרתוסטרית למרות שהייתה דואלית ביחס ליהדות הייתה כאן קודם, וממנה הושפעו ונגזרו הדתות המונותאיסטיות, ועכשיו מתברר שהללו גם התחילו עם התחזיות האפוקליפטיות לעולם… ואז בנית סקרנות להמשך ה"סרט", כלומר לסופו, ובתור נחשנית סופים, כמשחק אני מנסה לבדוק את הרמז שנשתל במאמר: "גורלו של הרע נגזר כבר ברגע הבריאה" ובודקת את הבריאה הידועה לי ביהדות ושם תוהו ובוהו מופרדים לחושך ואור, יום ולילה, מים ושמים אז אולי זה הסוף? כלומר, מי שיש בו יותר טוב מרע, הטוב ינצח וימלא אותו, ומי שיש בו יותר רע מטוב, הרע ישתלט עליו, וכך עולם הטוב ישאר וכל מה שרע בעולם יעבור מהעולם ונשאר עם עולם נפלא.
    מתאים לי סוף כזה:
    "ויהי בקץ,
    ותרעד הארץ
    ויפערו חורים באדמת הכוכב
    ויהי הכדור לכברה
    ושקע הרע
    והטוב נותר
    ויחיו באושר ואושר ואהבה
    עד אין קץ"
    כן? לא? טוב…אמתין בסבלנות ודי:)

    • לא בדיוק כך, אבל סחתיין על הנבואה האפוקליפטית שלך (זה קשור לפולחן האלות?) וכל הכבוד על החרוז כברה / רע :)
      אז כן, זרתוסטרה היה פה קודם, והדת שלו השפיע השפעה מכרעת על יהדות בית שני…

      • :)
        לשאלתך, אז לא. בפולחן האלות, שבדת המיניאסטטית החדשה אין אפוקליפסה, גג יש היפו-אליפסה, דבר אשר יעשה רק להיפופוטם אשר האלה חפצה בעיקורו.
        ואם תשאל:"אז איפה קליפסה" בדת החדשה?" אגלה לך שהיא מתראיינת לתפקיד אלת הקלאפטות המזמרות שירים "סוף".

        • סיגל, שלא נדע מהיפו אליפסה. ממש העמקת פה בחקר האטימולוגיה והאנתרופולוגיה של העניין. אשר לקליפסו (האלה שעיכבה במיטתה את אודיסאוס), פשר שמה הוא 'המכסה', 'המסתירה', כלומר בדיוק ההפך מאפוקליפסה, שהיא 'חשיפה' ו'גילוי'. אולי היא מסתירה את אפה הקליפסי מפני שחטפה נזלת, ואולי רק אפה נותר מכוסה וכל השאר חשוף?

          • כל כך אינסופי הידע שלך, בעוד שאני סתם משתעשעת לי בצלילה לתוך מילים, אז ליקטתי קצת מידע ומצאתי את קליפסו (אלת הסערות) אצל הומרוס, ואת אפו (אל ההרים) אצל האינקים, אז… מה קורה שם? קליפסו איבדה את אודיסאוס וקפצה למצו'פיצ'ו להתנחם בזרועות אל זר? נו מה? זאת סיבה לסוף העולם? כולה סטוץ.
            אז עברתי ליוונית ומצאתי שאפו מורכב מהאות הראשונה והאחרונה באלף בית (אלפא, אומגה) כמו אצלנו במילה אמת, אבל בעוד שאולי המ' מייצגת (אולי) משתנה, הפיי(לפחות זאת שאני מכירה במתמטיקה) מייצגת קבוע שבדרך כלל ערכו 3.14, נהיו לי שתי דתות, אצל האחת ההתחלה והסוף משתנים, בעוד שאצל השניה הכל קבוע וידוע מראש.
            והעיקר שקליפסו עושה סערות ואחר כך היא מתפלאת שיש לה נזלת, אני למשל לא אתפלא אם מי שקורא את התגובה הזאת חוטף כאב מוח. (ועוד חסתי על דממת הבלוגיה ולא צייתי את תחקירי הנומרולוגיה המעמיקים שערכתי או את סיפורי האגודה אלפא-פיי-אומגה שדווקא בעניין לשנות את העולם לטוב),
            אז זהו, הגעתי למסקנה אישית, שסוף העולם כמו סוף העולם, זה בכלל עניין יחסי, יש מי שסוף העולם בשבילו זה כשעברה השעה חצות והוא לא ישן, ויש מי שיודע שגם אם חלילה הוא יהפוך לדלעת, תמיד יש סכוי שנסיך יחפש אותו עם נעל של זכוכית שתתאים רק לו.
            וכאן אסיים בתפילת הדלעת הידועה:
            "ליל מנוחות,
            נסיכים ונסיכות
            אני מידה שלושים ושש,
            ואם אפשר אז אבקש
            להצמיד לנעל היפה
            גם פתק החלפה"
            (תפילת הדלעת, קוראים פעם אחת, מסתובבים שלוש פעמים, חוטפים סחרחורת ונרדמים).

          • אין כמו תפילת הדלעת, וביחוד בנוסח שלך, סיגל. עם איחולי הצלחה גדולה לנסיך :)
            וחוץ מאל ההרים מצאתי עוד אפו :

            "אַפּוּ, הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן, הַחֲצִי אֱנוֹשִׁי, יָשַׁב בִּשְׁפִיפָה מְשַׁרְבֵּב אֶת שְׂפָתָיו מוּל הַשְּׂעוֹרִים שֶׁצָּמְחוּ מִגַּרְגְּרִים שֶׁנָּפְלוּ מִכַּפּוֹ. הוּא חִטֵּט רֶגַע בְּאַפּוֹ, נָעַץ אֶת אֶצְבָּעוֹ בֶּעָפָר הַלַּח, תָּחַב בַּשֶּׁקַע גַּרְגֵּר, וְהִמְצִיא אֶת הַחַקְלָאוּת. כָּךְ, אוֹמְרִים הַכְּתוּבִים הָעַתִּיקִים, שָׁכַב אַפּוּ עִם הָאֲדָמָה. בְּהֶקֵּשׁ אֶחָד גָּאַל אַפּוּ אֶת הָאָדָם מֵחֶשְׁכַת הַהוֹוֶה הַנִּצְחִי, וְהֶעֱנִיק לוֹ עָבָר וְעָתִיד; בְּהֶקֵּשׁ אֶחָד לִמֵּד אֶת הָאֲנָשִׁים לְהִשְׁתּוֹקֵק לְמַה שֶּׁנֶּעְדָּר. כָּךְ נִכְנַס אַפּוּ לִמְעָרָתוֹ שֶׁל הַמָּוֶת וּמָצָא בָּהּ אֶת הַתַּרְבּוּת. עַל כֵּן אוֹמֵר הַפִּתְגָּם, 'כָּל מַדָּעֵינוּ כֻּלָּם – כְּמוֹהֶם כְּכִנָּה אַחַת עַל פַּדַּחְתּוֹ שֶׁל אַפּוּ'. "

  2. מענין ,אמיר ,גם לפי המקורות הקבליים אנו צפויים לאפוקליפסיה נוראה המשמידה הכל, אם לא נתקן את עצמנו ונהווה אור לאומות העולם, ואם נזדרז לתקן ונלמד את שיטת הקבלה ןנדבוק באל ונסחף את אומות העולם אחרינו, נוכל למנוע זאת וזה נקרא "אחישנה" ,כלומר זרוז הגאולה ללא יסורים ,אם לא -אז דרך יסורים וזה נקרא "בעיתה"
    מקווה שלא נצטרך לחוות יסורים גוג ומגוגיים למיניהם ,לפני שנגאל ונעבור טרנספורמציה- הכל בידנו!
    בקר טוב עולם

    • לפי הקבלה, האפוקליפסה כבר התרחשה עם שבירת הכלים, הצמצום, והתפזרות הקליפות ברחבי העולם.

      עכשיו מצפים לתיקון.
      שיצפו.

      אגב, אמיר, המסה הזאת התפרסמה בחוברת הליקון "כעס".

      חוה

      • שבירת הכלים היא העילה לגלות והסיבה לתיקון
        לתיקון לא מצפים פאסיבית את התיקון עושים
        אין הוקוס פוקוס

        • לחנה יקירתי,

          אל נא בכעסך. בוודאי שאת התיקון עושים.

          אני רק איני מסכימה לנוסח החרדי הקיצוני שלו, שמוביל לקהיליות שיושבות בחול, בהיותן אנטי-ציוניות.

          לפי ההלכה החרדית, התיקון הוא קיום כל המצוות תרי"ג והאמונה באל, משיקיימו כולם את המצוות וישובו לארץ, הרי שזה אנלוגי לשיבת הקליפות אל הארץ היעודה.

          ומכיון שהחברה בארץ היא חילונית, מסיבה זו יש דתיים שנשארים בחול.

          את גרסת התיקון כתיקון חברתי אנושי אני מקבלת תמיד. אבל באמת שאז צריך גם לקבל את הציור של שבירת הכלים הקבלי.

          וללכת למרכז לקבלה, נראה לי יותר מסוכן מכיוון ששם רוצים איזו תקווה מיסטית, שאיני בטוחה שהיא קיימת.

          אז חזרנו לתיקון של "ואהבת לריעך כמוך", ומה ששנוא עליך… ולמעגלי החיים.

          זה – שומה עלינו כבני אנוש.

          חוה

          • מסכימה ,חוה ,גם אני איני בעד קיצוניות חרדית המסתפקת רק בקיום מצוות מבלי לזה להוסיף לימוד והעמקה בפנימיות התורה קרי תניא וקבלה,
            אבל יש כמובן להזהר משרלטנים וממרכזי קבלה מפוקפקים למיניהם
            ו"אהבת לרעך כמוך"זהו התיקון המרכזי
            אמן שנזכה

          • לחנה,

            אבל יש לי שאלה, למונח שנקבת למעלה. שהרי הדת היהודית אינה נחשבת כדת מסיונרית, אזי איך יכולים הגויים ללכת בדרכי היהודים.

            נכון, אני מכירה את חזון אחרית הימים, על ירושלים כבירת העולם ולא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ידעו עוד מלחמה… בישעיה וביואל (נדמה לי), אבל, ראי נא איך זה מתרגם היום, וכמה מהומות על הר הבית, ולכן איני מבינה איך מבצעים את ההוראה הזאת – הלכה למעשה.

            אודה לך אם תאירי את עיני.

            "באהבה"
            חוה (אגב, ואהבת לרעך כמוך – יום טוב עולם).

          • הגויים מחוייבים רק בקיום שבע מצוות בני נוח
            כשאנו נהיה מתוקנים ונפיץ את אהבת הזולת במובן הקבלי נגרור בתיקון הזה גם את אומות העולם וכל מדרגות חי צומח דומם

    • חנה, אם את מדברת על מלחמת גוג ומגוג, נדמה לי שלא מדובר על "השמדת הכל". יפה הדרש הזה ל"בעיתה אחישנה" – בבית הספר הזה מה שלא לומדים בדרך התובנה לומדים בדרך ההתנסות והסבל.

      • לאמיר,

        עכשיו אני מגיבה לגופו של המאמר עצמו.

        ואני אומרת, שאני לא מבינה – לא עבודה לשמש, לא עבודה לאש, לא סגידה למים ולא הקרבת קרבנות לשמש.

        נכון, טוב ורע יש בעולם, אבל איך אנחנו מזהים טוב או רע? נדמה לי שהגרסה הבסיסית שאנחנו באמת מזהים את האחד על פי "האחר". מכאן ועד לאל הטוב ולסטרא אחרא ברררר….

        נראה שאני משימה עצמי כפתייה. הרי חקר המיתוסים (מירצ'ה אליאדה – הרומני, דבר כבר על עולם שיכלה במבול או באש או בכל הרפתקאה אחרת ישארו זוג וממנו יתחדש העולם.

        אם אני כורכת את בת מונטסומה למיתוסים האצטקים, נראה לי מופרך מעיקרו לכבול איזו בתולה בחבלים עד שהשמש תהיה בזוית מסויימת בשמיים, ואזי לכרות את ליבה (ואולי הכהנים גם אכלו אותו) מי יודע?
        מגעיל לחלוטין אהה?

        במיוחד כאשר היום אנחנו כבר משתילים איברים (כרטיס אדי) ומצילים חיים. בהקשר ליצר לב האדם רע מנעוריו, הרי שיש גם סחר באברים, והורגים אנשים לפי הזמנה של איבר. ראיתי לא מזמן סרט על ילדים שמגדלים אותם ממש לתרומות איברים.

        יש בדתות הללו משהו פרימיטיבי כל כך, שאיני מבינה מדוע היה צריך להמציא אותו בכלל. אבל כמו שאמרת, אם כבר התרחשה מלחמת העולם השנייה, אז למה לא. תורות מתורות שונות אפשר לספק, כדי לסבר את דעת ההמון.

        לא שאני שואלת אותך, אולי תדע לתאר לי דת כזאת או אחרת, חשיבה כזאת או אחרת, אלא אני מביעה את דעתי.

        ואני מנסה להגיד את זה יותר בברור מאשר בפוסט הקודם. זה מושך,זה מעניין, כפנטזיה, כחומר לדרמות, לפעולות למיניהן, אבל באמת.

        אנחנו באים לעולם הזה. הוא הולך ומתרחב ככל שהוא הולך ומתקרב – גלובליזציה וכו'. אנחנו חיים חיי שנותינו שגם הם לא קלים. יש לנו שאיפות אמביציות – שתעסוק בזה הסוציולוגיה. ואחר-כך אנחנו מתים. זהו. ואין בלתי זה מאומה.
        אולי צריך רק לומר תודה שבינתיים לא חווינו איזו מלחמת אימים, כי גם ככה, לא קל כאן בכלל.

        נדמה לי, שכוהני הדת למיניהם, והממסדים הדתיים דומים ואנלוגים לפוליטיקאים של היום. אם נראה אותם ככה, גם כל סיפורי המעשיות הללו יראו כמו נאומי בחירות כאלה ואחרים.

        רציתי להגיד לך שיצא ספר מהמם של אומברטו אוקו שנקרא "תולדות היופי" הוא עוסק בזוויות של יופי בתקופות שונות ביניהם ימי הביניים. שווה עיון.

        ולגבי קבורה – אני בפירוש רוצה ארון!!!
        רק צריך למצוא את מי לשחד. לא מקובלים עלי התכריכים. וגם עם ארובה, שאוכל להמשיך לעשן, גם אחרי, כי זה התענוג הכי גדול שלי בינתיים.

        חוה

        • ומה כן קל להבין? את אבינו "שבשמים"? את שולחן ערוך? את תרנגול כפרות?:)))

          הזורואסטרים ראו את הטבע עצמו כהאצלה (היפוסטזה) של האל, ולכן כקדוש. לכן גם שמרו עליו ולא פגעו בו. מה רע? ומה פרימיטיבי?

          קרבנות אדם לשמש זה כבר עניין אחר כמובן, ואני לא ממליץ. לפחות לא לפני האוכל. מבחינת העיקרון המנחה זה דומה יותר ל'שעיר לעזאזל' או לתרנגול כפרות. מקריבים אחדים למען שלום הרבים.
          זה באמת לא סימפטי, אבל בהשוואה לרצח עם, לשואה, או למלחמות ולמהפכות של הזמן המודרני שתבעו עשרות מליוני חיים יותר טוב שלא נדבר על פרימיטיבי…

          מה שנכון – הממסדים הדתיים נראים כאילו החשיבה הסוציופוליטית שלהם קיימת מזמנים פרהיסטוריים.

          וכן, שמעתי על 'תולדות היופי' (אך עדיין לא ראיתי)
          ובענייני קבורה אני מעדיף שריפה אבל לא על אש קטנה :)

          • לאמיר,

            עוד מעט חדשות. שני בעלים רצחו את נשותיהם והתאבדו. נו,
            אתה צודק כמובן, תרנגול כפרות זה מצחיק בהחלט?))))

            אבל בתולה? ובטח גם חתיכה לא חראם?
            לגבי הדת הזורוטאיסטית בהחלט הוקסמתי מן התיאורים שמופיעים בפוסט.
            תאר לעצמך באירופה של המהפכה התעשייתית, הסין, כל הנהרות המרכזיים שעברו בערים כל הטינופת נשפכה אליהם. נו, אז אני שואלת אותך. היום אוכלים במסעדות מקסים ששטות על המים פירות ים ועוד כמה חתיכות של שעועית ירוקה בשביל הצלחות…

            תולדות היופי הוא ספר קסום 119 ש"ח טבין ותקילין.

            ולגבי קבורה. אני אומרת – רק ארון עם ארובה – האש של הסיגריות כבר תעשה את שלה.

            ומה יהיה עם תחיית המיתים – אני שואלת – מה שאני שוללת לחלוטין בפוסט השלישי שלך כחיזיון אימים.

            מלב אל לב, זה מאוד מקובל – האפר על הנהר וכו' זה גם מאוד רומנטי.

            אתה יודע, היה ספר שקראתי מזמן "תמות צעיר ותהיה לך גוויה יפה." נראה לי שיש לך עוד עשר שנים לפחות עם היופי.

            ככה זה שאתה גבר וסכין הגילוח עושה לך פילינג טבעי.

            לא בהחלט שאיני מאחלת לך …. עבורך דווקא החיים הכי ארוכים עם המון חדווה, אהבה וקצת סערות רגש.

            טוב, הולכת לראות בחדשות מי הרג את מי.
            ערב טוב
            חוה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור