חג כּל השוֹטִים
ה-1 באפריל נותר לבד בעולמנו הרציני, שריד ופליט אחרון לכל חגי השטות, וכיום גם הוא כבר כמעט חג עצוב. בעולם העתיק חגגו הרבה חגים כאלה – חגי פריון, חגי יין, חגי נשים וראשי שנה – שבהם ליום אחד שברו את כל הנורמות של הנימוס והסגנון, מחקו או הפכו עמדות ותפקידים בחברה, והתירו את כבלי המשפחה והנישואין.
הקדמונים ידעו היטב ש'השפיות' נחה על גבו המתפתל של 'הטירוף', ושהנורמה היא ציפוי די דק על גבי טבע אנושי דיוניסי, נטול מעצורים.
הם כנראה חשבו שיישוב הדעת אפשרי באמת רק אם השתטית מספיק; ושכדאי להפיג מדי פעם את המתחים שיוצרים כבלי טאבו מיניים, זכויות יתר חברתיות, ונורמות נוקשות של התנהגות 'מכובדת'. לכן קבעו זמן ומסגרת להוללות, לגסות, לשטות, ולשכרון החושים. כך שוחררו הלחצים וסיר הלחץ האנושי לא התפוצץ תחת מכסה התרבות. כל קודש דתי או חברתי חולל תחת בברכת מוסדות הדת והחברה, והטירוף עצמו עודן והועלה לדרגת אומנות דרך הפולחן והטקס.
כיום, גיבורי השטות והצחוק של המיתוס העתיק הם אנקדוטות בשבילנו:
במיתוס היפני האלה אוּזוּמֵה משתטה בהלצות ובריקודי חשפנות גסים, כדי להרגיע את אלת השמש הכועסת. בצורה זו היא מצליה לסקרן אותה שתגיח מן המערה שהתחבאה בה, וכך אלת השמש מאירה שוב על העולם.
באופן מאוד דומה, כשבמיתוס היווני אלת האדמה דמטר מתאבלת על בתה שנחטפה אל השאול, בָּאוּבּוֹ חושפת מולה את מבושיה ומצחיקה אותה בשירי זימה וגסויות.
כל זה נשמע אולי זר ומוזר: הייתם יכולים לתאר לעצמכם את המלאך גבריאל בא אל הקב"ה שמתאבל על גלות השכינה, ומטלטל מולו את אברו כדי להצהיל את רוחו?
אבל העולם העתיק התייחס לשטות ברצינות: מחזות ה"קְיוֹגן" ביפן, כמו הדרמה הסטירית והקומדיה ביוון, נוצרו מתוך הקשר דתי. ב'השראת' באובו היום החשוב ביותר של חג הנשים לכבוד האלה דמטר (התֶסמוֹפוריה) כלל מהתלות גסות, חושפנות, שעשועים מיניים והצלפות.
בחגים אחרים היו גברים מתחרים בשתייה, נערים ונערות בתלבושות "גסות" היו מציגים חילופי תפקידים גרוטסקיים, ובחג אחר נשים מכובדות היו יושבות על אם הדרך ומטיחות גסויות בעוברים ושבים.
ההשוואה בין המורשת הדתית שלנו לתפיסות הפאגאניות האלה, רחמנא ליצלן, איננה מחמיאה לנו במיוחד. הדתיות היהודית-נוצרית העלתה כקורבן גם את ההומור והקלות וגם את החושניות והיצריות. כוחה המחדש של המיניות וסודו התרפויטי של ההומור אבדו להן מזמן בין קמטים שנחרשו בפניהם אכולות הקדושה של כמרים ורבנים.
ה-1 באפריל, חג השטות, הפך אצלנו, כמו פורים לפניו, לחג של ילדים. לנו לא נותר אלא לשחק את המבוגרים חמורי הסבר, ולכבוש את ילדותנו בחומץ ומלח, משומרת לקדושים ולמטורפים לבדם.
אבל כדי שלא אחטיא אתכם בהלך רוח רציני מדי, הנה חידון על מסתרי השטות. איך נולד החג המטופש הזה, ה-1 באפריל?
סמנו את התשובה הנכונה:
1. ה-1 באפריל היה פעם ראש השנה, עד שאיבד את מעמדו, הידרדר, והפך ליומם של השוטים. אין ספק שחודש ינואר, הנקרא על שמו של האל הדופרצופי יאנוס, הוא מועמד הרבה יותר מתאים לפתיחת השנה החדשה. היחידים שראו במעבר לינואר הדו-פרצופי עלבון אישי היו הסוחרים, שממשיכים, עד ימינו לפתוח את שנת הכספים באחד באפריל.
מסורת ה'מתיחות' התחילה בחוגי הסוחרים של ונציה וגנואה במאה ה-17. מעשים שנחשבו לפגיעה חמורה ביותר בשאר ימות השנה היו באחד באפריל לגיטימיים לחלוטין: הפרחת שמועות שווא עסקיות, מכירת זכיונות מטען לאוניות בלתי קיימות, הזמנות לנשפים שלא נערכו, וכל מיני הודעות כוזבות שנגעו דווקא לעניינים החשובים ביותר. המתיחות שהיו פופולאריות שם היו לא פעם די אכזריות וקרה שהן הסתיימו בטרגדיות שחוש ההומור מהן והלאה.
2. מנהגי ה-1 באפריל נוגעים אומנם לעניין ראש השנה, אבל ככל הידוע, מקורם בצרפת של המאה ה-16. ב- 1564 החליט שארל ה-9 לבטל את חגיגות ראש השנה, שנחוגו עד אז באריכות יתרה מן ה-21 במרץ עד ה-1 באפריל. לאחר שכבר הועבר ראש השנה ל-1 בינואר כונו אלה שעדיין חגגו אותו בתאריך הקודם בשם "שוטי אפריל". מכל מקום, העניין השתרש בפולקלור הצרפתי, ומשם עבר לכל ארצות אירופה כחג שוטים בעל תוכן עצמאי. בזמן המודרני המסורת של ה-1 באפריל היא מקור ההשראה לכל התעלולים של לורל והארדי, צ'רלי צ'פלין, ו'המצלמה הנסתרת'. בין מנהגי החג ואביזריו אפשר למצוא את 'סוכריות השוטים של אפריל', את עכבר הגומי, ואת הארנק שמושכים בחוט מן המוצא המאושר.
3. 'יום כל השוטים' של ה-1 באפריל הוא חג ששורשיו עתיקים וראשיתם כבר בחג הסאטורנליה שנחוג ברומא הפגאנית. השם 'אפריל' בא מן הפועל הלטיני aperire שפירושו 'לפתוח', והוא מרמז על פריחת הפרחים ופתיחת הניצנים עם בוא האביב. העיתוי אינו מקרי, שכן הטבע עצמו משטה בתקופה זו בבני האדם בחילופי מזג אויר פתאומיים משמש לגשם, וכמובן, בפנטזיות רומנטיות ובעודפי אדרנאלין. זוהי עונה שבה גם לאנשים המכובדים ביותר ניתנים תירוץ והיתר לשחק את השוטה, וקדמונינו פשוט ארגנו את העניין באופן מסודר. בימי הביניים התגלגלה הסאטוּרנליה ב'פסטיבל השוטים', ה-'Festum Stultorum', ולמרות שהבישופים הוקיעו אותה, כולם המשיכו לחגוג עם כל המסורת המופקרת של העולם הפאגאני. על פי העדויות שבידינו, המנהג נמשך דווקא בחוגי הכנסיה, ובמאה ה-12 כבר היה מושרש לגמרי. בטקס זה היה פרח כמורה צעיר נבחר לבישופ ועורך בכנסיה מיסה של סיפורי סבתא ובדיחות, שבמהלכה קראו דרשות-פארסה, שרו שירי זימה, רקדו, זללו עוגות ונקניקים על המזבח, ושיחקו עליו בקוביות ובקלפים. עד הריפורמאציה עלו כל המאמצים לעקור את החג בתוהו, ורק אחריה הפסיק להתקיים במתכונת כזאת והפך לחג של השתטות חילונית ובלתי מטרידה.
4. עד כמה שזה נשמע מוזר, ה-1 באפריל קשור בקשר אמיץ לחג הפסחא הנוצרי. שורשיו הפגאניים של החג נעוצים במסורת האוניברסלית של חגי האביב, שחג הפסחא הוא רק אחד מהם. הפסחא משלב עצב ושמחה, צום וחגיגה: מצד אחד מותו של ישו ומצד שני תחייתו מן המתים. השילוב הזה הוא עתיק. כזה היה ראש השנה הבבלי, שבו הפך אף המלך הכל-יכול לעבד ליום אחד, וכאלה היו גם הדיוניסיה ביוון, הקריאליה הלאטינית, והטקסים הקלטיים של גירוש החורף. זהו בדיוק גם הדגם של יום השוויון של האביב, שעד היום חוגגים אותו בכמה כפרים בקורנוול: זה חג פגאני שרובו הילולה, אבל היא מתחילה רק לאחר מבוא רציני יותר של קורבן וטקסי הגנה.
במערב אירופה ישו בעצם מילא גם את מקומו של "האיש הירוק של האביב" ושימש ביום זה בתור השוטה הקדוש. את 'האיש הירוק', התגלמותה של רוח האביב, מייצג בהגדה של פסח הבן התם; בקלפי הטארו זהו קלף הראשון, שמכונה 'השוטה': בחור תמים שמדלג לו בשמש כשממש לפניו נפערת תהום ומאחוריו כלב גדול שעומד לנשוך אותו. זיהויו של האיש הירוק עם ישו התחיל כנראה כבר בימי הביניים. ביום הזה נהגו לשבור את צום ה'לֶנְט' שלפני הפסחא באכילת דג, (סמל לישו). בצרפת קוראים עד היום ל'שוטה של אפריל' Poisson d' Avril, כלומר, 'דג של אפריל'.
5. למקור המנהגים של ה-1 באפריל ניתנו הסברים שונים ומשונים: החל בחגיגת ההילאריה של רומא העתיקה ופסטיבל ההולי של הודו, וכלה בתיקון לוח השנה בצרפת ומיסת הליצנים של ימי הביניים.
יראי השמיים חיפשו, ואפילו מצאו, היתר למתיחות ולשאר הנבזויות של החג: היו כאלה שייחסו את המסורת הזאת לנוח, ששלח את היונה המסכנה למשימת השווא הראשונה בהיסטוריה. היו שקישרו את העניין לסיפור על ישו, שהכוהן הגדול שלח אותו במרמה ולרעתו אל הנציב הרומי. אבל האמת היא שאף אחד לא יודע מה מקורו של חג השוטים.
ומה זה משנה בכלל? העיקר – שימרו על מנהגי החג, מהתלות, כזבים ומתיחות. המסורת ממליצה במיוחד לשלוח את ידידיך לכל מיני 'שליחויות של שוטים' – לחפש שיני תרנגולת, להביא אבקת מים, או לצוד קוקיות. באפריל באמת מגיעה הקוקיה, שהיא סמלו של התם. מכאן גם הכינוי הסקוטי לשוטה כזה – April gowk – כלומר, קוקיית אפריל:
On the first day of Aprile
Hunt the gowk another mile
בין הפותרים נכונה יוגרלו כתר השוטים וחיוכם של האלים.
ולסיום, לשוטים בלבד, כוסית קלה ושלוש פעמים כיפאק לזכר בּאוּבּוֹ:
הִיא הִפְשִׁילָה שִׂמְלוֹתֶיה
וְחָשְׂפָה אֶת מְבושֶיה;
שָׁם התגַלָּה היֶלֶד יאקְכוֹס,
ששָלח ידוֹ, צוֹחֵק,
אל מתַּחת לְשָׁדֶיה.
האֵלָה, אז מחיֶכת,
מחיֶכֶת בלִבָּה
מַשקֵה הגישה לִשׂפתֶיהָ
מן הכוֹס המבהיקה. *
————–
* השיר מצוטט אצל קלמנס מאלכסנדריה, שמייחס אותו לאורפיאוס (בתרגומי מיוונית).
אין על חגי שטות והשתטות.
מי שנזקק להם, שיחגגם כהלכה.
הלוואי שכל יום יהיה כזה.
אני אישית טבעי לי לחיות בצורה כזו כמה שאני רק יכולה להרשות לעצמי.
1 באפריל שטותי לכולם !!
רונית, מי שרציני פה באמת זה הבן שלי. הוא היה אתמול בהכנות קדחתניות – תחבושות, יוד, צבעים… והבוקר הייתי צריך לגייס את כל האמנות שבי לסדר לו כתם גדול של דם 🙂
אז מה תכל"ס? לא תבחרי תשובה?
מתוך מה שקרה עם ילדיי ביום זה, חשבתי ובדקתי מדוע בחרו "לעבוד עלי" דווקא עם הסיפורים שבחרו.
בתי הגיעה מבית הספר בפנים רציניות ואמרה שיש לה משהו לא טוב לספר לי. מיד היא הסבירה שהבריזה מהמבחן במתמטיקה שהיה היום. בהכירי את בתי כילדה שהולכת חולה למבחנים עניתי לה שאם זה לא היה אחד באפריל הייתי מחפשת את יגאל שילון. בני הצעיר בחר לספר לי שבני הבכור היה מעורב בתקרית אלימה וחתכו לו את הרגל. מכיון שאלימות ובני הבכור אינם מסתדרים, שוב אמרתי שלולא היה אחד באפריל הייתי מחפשת את יגאל שילון. לגבי עצמו סיפר לי בני הצעיר שהוא נפרד מהחברה שלו כי חצי שנה זה המון זמן. לאחר שביררתי שוב…מי היה זה שעזב את מי אמרתי שלולא היה זה האחד באפריל הייתי מחפשת את יגאל. אבל זה בדיוק מה שמאפיין את הייחוד של הקשר שלי עם כל ילד. הבת עם המבחנים, הבכור עם הדאגה לשלומו (ככה זה כשהם נוער חברותי) והצעיר עם הדאגה לליבו.
והבחירה שלי ? המחשבה הראשונה ממש לא הייתה נברשת על הראש. ניתוח עדין של הרעיון הראשון הבהיר לי שעדיפה נברשת על הראש.
עד כאן ניתוח הבחירה במתיחות ליום זה.
הרעיון הראשון? את מתכוונת למהתלות האכזריות?
זה באמת מעניין איך כל אחד מבלף מהדברים הכי חשובים לו.
אבל לא הבן שלי – הוא ג"וקר אמיתי, וסיפר – לא לי אלא בביה"ס – סיפורים מסמרי שיער עם תחבושת מלוכלכת ביוד על הראש.
אני בוחרת את הסבר מספר 3
לא כי הוא בטוח נכון
אלא כי הוא הכי מצא חן-בעיניי.
זכיתי?
כמובן!
מכיוון שלדעתי כל תשובה יכולה להיות נכונה אז אני מציעה את האפשרות שכל התשובות נכונות.
מה שבטוח זה ,שזה אינו חג נהגי המוניות המסכניםביום זה. (בילדותי ,הם היו מקבלים הרבה הזמנות לנסיעות ומתרוצצים בכל הארץ מחפשים את הנוסעים הנעלמים).
כשהייתי בשמינית, היה לי חבר שבחר לומא לי ב-1 באפריל בתחילת היום שהוא נפרד ממני ובסוף היום אמר לי 1 באפריל…אותי זה לא הצחיק בכלל.
אולי את בעלי המוניות זה היה מצחיק..
היום זה בכל זאת קצת מצחיק אותי, אבל זו לא חוכמה במרחק של כל כך הרבה שנים.
טוב, שירית, אז לקחת את כל הקופה.
על התשובה הראשונה זכית בכתר השוטים, ועל השניה בחיוכם של האלים 🙂
תגידי יפה שלום של אחד באפריל לחבר שלך וקחי אלינו מונית…
אכן יש לנו דת רצינת מדי. כמו בשם הורד – אבוי לצחקנים!
דווקא יש גם אצלנו תיאורים של כאלה שידעו לצחוק ואפילו צחקו על עצמם אבל המגמה הכללית חמורת סבר ולוקחת את החיים יותר מדי ברצינות.
לא יודעת מה התשובה – הכל נשמע כל כך הגיוני בעולמנו השטותי.
"שם הוורד" מצאו לנו את הקומדיה לאריסטו ושרפו. די מצחיק אם לא היה עצוב…
אז כן, במושב לצים לא נשב. אבל מה יש לך להפסיד? תהמרי.
למיטב ידיעתי מקורו של החג(כן, חג) במאה ה16 עם שינוי לוח השנה לגיאורגיאני. מי ששכח, או המשיך לחוג את תחילת השנה באפריל, נחשב- שוטה אפריל. אבל, לטעמי, כל התשובות נכונות ומקסימות. לשמחתי, גם בלי יין בכלל, אני שטותניקית אמיתית. כשאין ברירה, בחיי היום-יום האפורים, אני מתחפשת לאשה רצינית, אולי ל"סופרת גאיונה", אבל הפעמונים תמיד מבצבצים משרוולי המכנסיים והחולצה, ולעולם איני מחזיקה מעמד זמן רב מידי עם מעטה המכובדות המתבקש. יום שוטים שמייח.
3 נשמע לי משכנע. מתאים לכנסיה.
עליהם באמת אפשר להאמין כמעט כל דבר, לא? "שם הוורד" קטן עליהם.
טוב, אז אם ככה את עם שירית וכשהשופטים יגמרו לדון אולי תוכלו גם להתחלק במונית 🙂
אסתי, אהבתי את הפעמונים המבצבצים :)אבל מה סגרנו? אני מבין שאת בוחרת בתשובה 2?
ודי מדהים כמה סוגי מדים יש לנו בארון. כמה מעייף. בדיוק בשביל לפשוט אותם עשו את חגי השטות האלה. לא כיף? המלך סוף סוף עירום!
כיף. רק חבל שכמעט לא מנוצל… לא. אני לא בוחרת ב2. כידוע, קשה לי לבחור בדבר אחד בלבד. אבל סתם-כך, בניגוד למה שכתבתי על מקורות החג, אבחר ב3.
טוב אם ככה את במונית עם מיכל ושירית. נעשה צפוף מה?
כבר מזמין עוד אחת.
הי סיגל, בוחרת בכו-לן? נברשת או לא, אמא רוצה לראות אותך על דוכן המנצחים…
טוב השופטים כבר יחשבו על זה. קחי לך מונית אפריל ובואי לטקס חלוקת הפרס 🙂
ניסיתי להפעיל את חוש הניחוש שלי שבעבר היה חוש מפותח ומוצלח. הייתי צריכה להתגבר על הסתירות שבין ההסבר שרשמת לפני החידון לבין ההצעות לניחוש.ואין לי מה לקחת מונית. כבר בלילה הגעתי לכאןעם שק שינה על מנת להיות הראשונה בתור. הנה,בדיוק איש אחד עבר כאן וזרק עלי שקל. כדאי שתגיעו מהר ,לפני שאתחיל להתעשר עוד טרם קבלת הפרס.
איך, איך עשית את זה? ברחת מהמיון עם הנברשת על הראש? ועוד מתעשרת!
אין עלייך.
מה זה אין עלייך? יש עלי…נברשת, ארבעה שקלים ועשרים אגורות, אה כן וציפור אחת שחושבת שאני קן.
אמיר, איזה יופי… מרימה כוסית. נראה לי 5 מתאים…:)
אני גם מוכנה להיות ה"טיפש" היום- לכל היום…
Beatles
» The Fool On The Hill (take 4)
Day after day alone on the hill
The man with the foolish grin
is keeping perfectly still
But nobody wants to know him
They can see that he"s just a fool
And he never gives an answer
But the fool on the hill
sees the sun going down
And the eyes in his head
See the world spinning round
Well on the way, his head in a cloud
The man of a thousand voices
is talking perfectly loud
But nobody ever hears him
Or the sound he appears to make
And he never seems to notice
But the fool on the hill
sees the sun going down
And the eyes in his head
See the world spinning round
Oh, round, round, round, round, round
And nobody seems to like him
they can tell what he wants to do
And he never shows his feelings
But the fool on the hill
sees the sun going down
And the eyes in his head
See the world spinning round
Oh, round, round, round, round, round
And he never listen to them
He knows that they"re the fools
But they don"t like him
The fool on the hill
sees the sun going down
And the eyes in his head
See the world spinning round
Oh, round, round, round, round, round
oh
אמיר,
הַבֹּקֶר
מְטַפֵּס
וְנוֹפֵל
עַל פָּנַי
כְּדֵי שֶׁאֶתֵּן לוֹ גִּרְסָה סוֹפִית לַחֲלוֹם
וְנתְחִיל אֶת הַיּוֹם.
יש לך רעיון?
רעיון למה?
היום אולי כדאי לשאול את אורי אלחייני..:)
🙂 אולי את שמעון…
.
הִנֵּה כָּל הָרְכוּשׁ הַלֹּא-נִרְאֶה הַזֶּה
אֲשֶׁר אָסַפְנוּ,
מֻטָּל בָּעֲרֵמָה סָבִיב, כְּשֶׁבְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת
אֲנַחְנוּ אוֹחֲזִים, גּוֹרְפִים,
שָׁבִים-עוֹרְמִים אֶת הָאֲנִי הַלָּז
שֶׁמִּתְפַּזֵּר אֶל הָעוֹלָם
לָשׁוּב וְלִהְיוֹת עָפָר וְרוּחַ,
כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם
לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁלָּנוּ,
כְּאִלּוּ לֹא נִצַּבְנוּ
עַל פִּסְגַּת נְבוֹ קָטָן,
מַלְכֵי הַגִּבְעָה, אֱלֹהֵי הָהָר –
אֲבָל הִנֵּה הַכֹּל בִּקְעָה
וְסַחַף וְעָפָר –
כְּמִיָּמִים יָמִימָה,
כַּאֲשֶׁר יָגֹרְנוּ וּבָא:
בְּאֵין עוֹד הַר יִנְהַר הַגֹּבַהּ –
מַשַּׂק כְּנָפַיִם בְּלֹא-כְלוּם כָּחֹל.
מי כתב?
אני. מתוך הספר "יום", הקיבוץ המאוחד 1999 (לא מתיחה!)
יפה
תודה, מירי, אני כבר מעלה אותו עצמאית –
שיר יפה.
תודה, אילנה, אבל לאיזה את מתכוונת?
ואני מבין שעוד לא בחרת תשובה 🙂
השיר היפה "הִנֵּה כָּל הָרְכוּשׁ הַלֹּא-נִרְאֶה הַזֶּה אֲשֶׁר אָסַפְנוּ, …
לא אוהבת חידונים זה מלחיץ אותי…(וגם לא לקבל פרסים).
אה, מהתגובות? תודה. אעלה אותו עצמאית עוד מעט, כשאצא מהחללית.
וההשתתפות לא עולה – חיוכם של האלים לא שווה הימור פרוע?
3- פגאני נשמע תמיד טוב.
וואוו, בחירת הקהל! את, עדנה, אסתי, מיכל ושירית. אוטובוס נצטרך לסדר לכן!
מתנצלת אולם מכיוון שנפלה עלי נברשת , נמצאת כעת בחדר ההמתנה של חדר המיון (עם לפ טוב כמובן..איך לא?) ולא אוכל להצטרף אליכם לצהלות החג.
ליל מנוחה
ולא לשכוח לספר מיהם הזוכים המאושרים.
(זהו, קוראים לי להכנס, נתראה מקווה שמחר).
הלחצת אותי לרגע….
כוסוחתו אחד באפריל.
:0)
כוסוחתו שמח גם לך, רונית (ולכולנו -מברכות החג).
ואגב, לפי הדיווחים האחרונים שלה, היא כבר ברחה מהמיון, ועושה עלינו קופה ליד במת השופטים.
נספר, נספר. חבר השופטים יתכנס במוצאי החג, ועד אז אל תשכחי לחבוש את הנברשת 🙂
האמנם? ומה שלומך?
אילנה, זו סיגל שחובשת את הנברשת, לא את 🙂 הציצי בתגובות.
כן, כך הבנתי. תאונה אמיתית?
חס וחליל. היא כתבה למעלה שהיא לא צריכה מונית לבוא לבמת הפרס: "כבר בלילה הגעתי לכאן עם שק שינה על מנת להיות הראשונה בתור. הנה,בדיוק איש אחד עבר כאן וזרק עלי שקל. כדאי שתגיעו מהר ,לפני שאתחיל להתעשר עוד טרם קבלת הפרס".
וגם הוסיפה שהיא חובשת את הנברשת ואיזו ציפור כבר עשתה שם קן.
מתנצלת שוב, לא הצלחתי לעקוב. האלים חייכו אלי היום לרגע במקום אחר ואני לא מרוכזת.
נפלא! תספרי? בכל אופן עוד חיוך לא יזיק. הוצאנו פה גם את אורי אלחייני מהארון – והיא מקבלת פרס-אחד-באפריל על הבית.
אסתכל בלילה.
אבל בכל אופן, טוב תודה.
אני יושב פה בחללית עם השופטים – ג"וחא, לורל (הארדי בתורנות), הרשלה, ארבינקא, לואי דה פינס, אי-טי, וחאבררררחא (ככה נדמה לי קוראים לו, או שסתם הסתבכו לו המשושים).
כבר שעה אני מנסה להגיד משהו על בננות, אבל הם אומרים שהם לא רעבים.
מתנצלת לא הייתי היום ליד מחשב, ביליתי בעניינים ארציים ולא כל כך בעניינים. נ.ב ראית את המאמר שפירסמתי?
פרסמת? אסתכל. רק עכשיו הגחתי מכל היום הזה, ואני עוד בעבודה.
אקרא ברגע שהחללית נוחתת.
שלחתי לינק אבל אולי הוא מרחף אי שם בחלל הרשת וטרם הגיע. (פעם הבאה אשלח יונת דואר)
יותר טוב. הן מחרבנות, אבל גם טעימות 🙂
אההה…זאת ,הציפור שישבה לה על ראשי, יונת הדואר שלכם, כעת הכל ברור . כנראה שהיא חיכתה לכם כאן אבל אחרי ששמעה שבעל המכתב מתכנן לאכול אותה היא עשתה הסבה ועפה לחפש לה "צדיק ותמים".
ובינתיים כאן בשטח, אלפי אדם נוהרים אל האולם, (לא מגלה לכם כמה זה בשקלים) אחד, חשמלאי, אפילו סידר לי אור בראש
ומחכה…ומחכה…ומחכה…ומחכה…
ל-2 באפריל שכבר יגיע!
וואללה לא רק שאת עושה עלינו קופה, יש לנו על הבמה מועמדת מוארת וגם צדיקה תמימה.
אז מה, מה טעם החיים סיגל-ג"י?
נ.ב.
עד שאנחנו נוחתים עם החללית תשמרי לי לפחות את היונה (צנוברים עליי)
אל תאכלו לי את היונה בבקשה!
אילנה, נו באמת.צדקה תציל מדואר.
היא שם כבר מלפנות בוקר, ויש לה חשמל בראש, ויונה על הנברשת, והיא רעבה פחד, ואין לה מה לאכול…
הייתי מציעה שתעבור לצמחונות…
אילנה, כמו שראית למעלה, בינתיים אפילו השופטים מהחללית לא שמים על בננות. ככה לא נתקדם. אם לא יונה, לפחות זבוב.
צנוברים עליך נפלא.איש טוב אתה. מאכיל יונים. איפה בדיוק "עליך"? יש פה כמה אנשים עם צנוברים והיונה צריכה לדעת ,בדיוק, ממי היא תבוא ללקט.אולי תביא לה עלה של כוסברה? כוסברה לא ראיתי כאן דווקא.
חופשי.
תור תור תור – מביא לך צנוברים בימין, מלח פלפל בשמאל, ועלה של כוסברה באוזן.
רק תיצמדי לנברשת של סיגל ואל תחרבני על הכסף.
טוב. תביא גם לימון, אילנה תביא דגים ונעשה ליונה מסיבת השקת כנף.
(היא רוצה לעוף לוינה יש לה הופעה במחזמר)אז כדאי שתזדרזו.
הדגים עלי, יש לי המון…
מה רק נפגשתן וכבר נפרדות? נורא עצוב לי.
עצוב דווקא מתאים ללימון, אבל דגים? אילנה עוד תצייר איתם בדיו יפנית ויונה תלכלך את השמלה.
ומה יהיה עם השופטים? החללית נוחתת עוד עשרים ושתיים דקות לפי שעון בננות.
לפי השעון שלי היא כבר נחתה. ואם זו לא החללית שלך אז מי בחללית שהרגע נחתה כאן? שניה ,כבר חוזרת הולכת להאיר עליהם מקרוב.
חזרתי. אלו רופאים. כנראה תנועות הראש-אור שלי ,אותתו להם בשפתם והם כבר עשו איבחון מהחלל והחליטו על אישפוז. ניסיתי להסביר להם בתנודות ראש , תוך שימוש בחושך-אור, שאצלנו חוגגים אחד באפריל והכל בצחוק אבל הם נורא רציניים, כנראה נוצרים ממאדים. ניסיתי גם להראות להם את החידון ולהציע להם להשתתף אולי הם יקבלו אפילו פרס ,אבל כנראה שהם קוראים את חושך-אור הפוך, כיוון שהם שאלו: "פתתשהל?".
אז אני מורישה לכם את המעטפה ותשמרו על היונה של אילנה , אני והנברשת הולכות כנראה להאיר את מאדים.
הליל בוט מלוכל.
לגיס.
לא, זה היה בתגובה לשיר הביטלס שהבאת,
על השוטה בראש הגבעה.
כדאי להתעמק בגרגור החתול
🙂 ההוא על הגבעה מגרגר אותי בחול (השיר שלך כמובן)
טוב, השיר הזה לא ממש מגרגר, לא? כמעט עצוב.
אכן…הדמעות מתגרגרות ביללה. לזאת התכוונתי.
זוהי בעצם מין גירסה מאוחרת ל"קשָת".
כולנו שם על הגבעה… שלמרגלות השוטה.
כן נכון, לפעמים המחשבות שלי מתאבדות -יוצאות החוצה אל שיר…אחר כך אני מבינה את השוטה
לא ל"חבר קופץ" אלא ל"אני קופץ" – אין שם התאבדות.
תמי!
האונה הימנית שלך, והקפה והחדשות…גורמים לדמעותייך להתגרגר…וזה עצוב. אפילו אם מתוך כל זה תשרה עלייך השראה…האם זה שווה את הסבל? אני לא רואה פה קפיצה אני רואה פה מעין שיר מתוך הקרבת התמי שלך. לדעתי עדיף לעבור לאונה השמאלית, למיץ תפוזים ולמוסיקה. ואם לא יצא שיר? שיקפוץ השיר. לא תמיד אלו אנו שצריכים לקפוץ. ואם הוא ירצה לצאת שיצא ,לא מתוך דמעות מתגרגרות אלא מתוך חיוך שפמפמי. (החיוך שיהיה שפמפמי ,לא החיוך של שפמפמי כי אין לי-לא אין לי חיוך אלא אין לי שפמפם).
בקיצור תמי-השיר שלך יפה ואהבתי.
:0)
סיגל, תודה. היום עשיתי בנוסף טעות ופתחתי את הבקר עם המאמר של "לי" עם גרוסמן. או אז בכלל התעצבתי מאוד. תקראי זה מאוד מעניין- אני ממליצה.
הי תמי. קראתי. ראיתי את הכתבה אצל לי.באמת זו הפעם הראשונה שקוראים משהו ממנו מאז שנפל בנו. אבל בדיוק בשל כך יש לנו את אחד באפריל לא? מי היה צריך כאלו ימים אם הכל היה שמח גם ככה? דויד גרוסמן כמו עוד הרבה אנשים חיים בתוך סיוט יומיומי ואולי לפעמים אם אפשר לעזור להם לשמוח אז צריכים. קראתי תגובות מאוד נרגשות למאמרו ולהודעה על הוצאת הספר, אוהבת את הסופר הזה ועכשיו נתת לי רעיון להגיב שם גם אני .
אגב-בסוף החלום תמי, מה שיפה ונפלא זה שהכל פתוח-יש קלף כזה בטארות ונדמה לי שוב ,שזה קלף השוטה , אז הנה לך רעיון אם תרצי.
סיגל, שמיכת תלאים של כאבים- אבל יש לי שמיכה. הקלף המועדף עלי הוא של הכוכב. וגם מתאים ל1 באפריל…לא?
שיט, טלאים כמובן….:)
http://www.ima-adama.co.il/images/know_yourself/tarot/regular_deck/major_arcana/major_arcana_17_star.jpg
כוכב בשבילך שתמשיכי לחלום ולרצות ולהגשים.
:)) ת ו ד ה!
מגשימת חלומות את…
אני קורא שוב את השיר שלך, תמי, ופתאום מבין. איזה גיהינום בראש, מה קרה?
אמיר ככה זה כל פעם שאני כותבת, התחושה שזו קפיצת מוות- פנימה.
אחר כך אני באמת מרגישה כמו הטיפש/ה. היום זה יום השקר- טיפשי במיוחד. כמעט כמו יום כיפור. כל השנה הוא יום הדין ורק ביום כיפור אני בים אוכלת כהוגן. בכל ימות השנה אני משתדלת להתיישר והיום אני מרשה לעצמי להיות עקומה. "יאנק"ל פאקרטר" שכמוני:)
טוב, אז מה נעשה? ראשית כל תבחרי תשובה. חיוכם של האלים שווה הימור על כלום, לא? 🙂
אמיר, כבר כתבתי שנראה לי תשובה 5:)
ממתינה לחיוך…
:))
אה, אוקי. חבר השופטים רשם לפניו…
יו אמירוש איך גילית את אורי/שמעון. חשבתי שאף אחד לא ישים לב.
שמונה חודשים אנחנו הולכים איתו בהנאה. איזה מוזר שיצא שדווקא היום, ה-1 באפריל, נכתב על הספר והתגלה העניין. אל תכעסו עלי ועל שירלי. פשוט חשבנו שבלוג כזה, המבוסס על דמות ספרותית, יכול להיות משהו מיוחד במינו. ובאמת היה. אני מקווה ששמעון ימשיך, למרות שהרומן יצא.
למה שנכעס, יעלה? היה נחמד עם אורי אדף, וכבר הוכרז פה פרס מיוחד מטעם חבר השופטים לשמעון אלחייני.
אורי אלחייני נחשפה באחד באפריל, ככה שתמיד אפשר לטעון שהידיעה הזאת היא מתיחה מטעם בננות.
איפה מה? אין אורי אלחייני?
זה שמעון אדף?
מה תגיד המירי?
איזו "המירי"?
ובכלל השם האמיתי שלה הוא פלורה!
לא אני…
מעריצה של אורי אלחייני
מפליאה מכותיה פה בבלוגייה ועכשיו אני מסתכנת בנזיפה של -זותי מי היא בכלל??????יעני אני.
מעריצה של אורי אלחייני? "זותי… יעני אני"? אחד באפריל?
לא באמת
יש אחת מירי שמגיבה פה בבלוגייה
וזו לא אני
שהיתה מזוזעת מהעובדה שחודשים רבים היה בלוגי הנצפה ביותר . טענה שזה מעיד על הרמה … בינתיים ירדתי מהמלוכה וגם גולדי – יוסי וקסמן ירד ואתה עלית .
היא העריצה את הכתיבה של אורי .פלורה . ואם אהיה כנה כנראה הרגישו פה רבים שפלורה היא לא סתם אחת כולל אותה מירי . בנתיים יש בינה לביני הפסקת אש לבקשתי ועכשיו לרגל חג השוטים אני גוללת את האבן מפי באר הנחשים…שוטה שכמותי , במסגרת ההתמרדות שמתרחשת נגד סכינאות פה בסביבה-משה יצחקי-שאתה כבר כתבת דברי הרגעה עליהם. מה לשות יש אנשים/נשים רגישים .משוררים ואמנים.
אה, אוקי, הבנתי. נו שויין. עד כמה שראיתי די ברור ההבדל בסגנונכן, וזה בלשון המעטה 🙂
ולגבי ה"מקומות" כבר מזמן ביקשתי מיעל שיבטלו את זה – מה אנחנו פה? היפודרום? זו צריכה להיות כיכר העיר של הרעיונות, לא תחרות רייטינג. להתעשר ולהעשיר.
ומה עם הימור על התשובה הנכונה?
אמיר לגבי ההשתתפות בחידון
הייתי בהופעה של פינה באוש בקיסריה
ושם מהבמה אמרו לקהל לקום,למחוא כפיים…נחש מי לא קם ולא מחא כפיים …:)בכל אופן תודה על הליצנות של כל הפוסט והתגובות . בבחינת יישחקו הנערים/ות לפניי.
לגבי הרייטינג שלי הוא נבע מזה שאני מנהלת הפורום לקרמיקה והיו כניסות של קרמיקאים סקרנים וגאים בתחילת הבלוגייה. עכשיו גם אני הורדתי מינון פוסטים ,וגם הם .
והגיעו חדשים ומעניינים לבלוגייה.
חגיגה ממש.במה מסתובבת 24 שעות ביממה של מופעי תרבות וזיקוקים במוח.
שירלי מנהלת פה עסק . לא בטוח שרווחי אבל היא מנסה לשרוד.
כנראה שזה חשוב לעסק…
הי מירי, ישחקו, אבל גם אני – הכל עם חיוך האלים וחבר השופטים המכובד.
על כתר השוטים אפילו אני לא מוותר. יום אחד… לא מגיע? לא כיף לזרוק את כל הכובעים החברתיים עם הגיל והשכל ליום אחד? אני מוכן לרדת מחללית השיפוט (אני רק אורח שם) ולקחת כמה ימים כאלה…:)
ולגבי "כמו כולם" – אדרבא, כמובן כולכם מוזמנים להמציא תשובות משלכם 🙂
בכל אופן הצלחת להעלות חיוך על פניי . ולא אשתתף בחידון כי החצי השני של פני נשאר רציני . מאובן.
תודה בשם החצי האחד
:)) בכיף, מירי. הרבה חיוך ממני.
גם אני מבקשת את זה כבר חודשים משירלי. אבל בעל המאה הוא בעל הדעה. זה אתר שלה.
אין… אורי אלחייני יוק. גלגלי למטה בתגובות ותראי.
מהמרת על 3.
מה שמאד מוצא חן בעיני הוא דוקא השיר.
3 זוכה בינתיים במצעד הקהל!
איזה שיר, עדנה? זה על באובו?
מה יהא על מירי שחם באמת????
פרשי והסבירי?
היא היתה קבועה במספרה של "אורי אלחייני"… ראה תגובת מירי פליישר כאן, למעלה. היכן תגזוז מחלפות ראשה?
במספרה של המתחרים? אני מקווה שאצל שמעון, אם ימשיך לכהן כפלורה אלחייני ששינתה את שמה לאורי.
ואל תחשבי שלא שמתי לב שהשתפנת פה בהימורים. הז"יטונים נגמרים 🙂
השאלה איזה עוד משוררי-סופרי-אמני בלוגייה הם פיקציה.
אוקי, בואי נפתח עוד עמדת הימורים לעניין הפיקציות שעוד יצאו מהבננה. על מי את מהמרת?
מהמרת על כל השמות שאני לא מכירה. לא אמנה אותם שלא ייעלבו.
תשובה שנייה-לשיטתך
אמיר אור כל כך רבגוני הוא מבלבל אותי קצת . מתי הספקת ללמוד המון שפות? להוציא המון ספרים ללמד ללמוד לנהל ולהיות נחמד לאנשים .
מישהו אמר לי פעם שאת הגילגולים אנחנו עוברים בחיים האלה . כל הזמן והרבה .
כל השמות שאת לא מכירה (תעבירי לי על פתק?) זה הימור בטוח. ותשובה 2!
ו…תודה.
אחרי שירדה לי ההסמקה – אז את צודקת – החיים האלה צרים לנו מדי לכל האניים שצועקים "אני, אני" ונדחקים החוצה, לא? אני גם יכול לגלות לך שבעיניהם אני די בטלן.
אני חושבת שמעט אנשים זוכרים להיות נחמדים ו"בני אדם" גם אחרי שיש עליהם כל מיני כובעים.
הפסד שלהם – ושלנו – כששוכחים מה מתחת לכובעים 🙂
אני אמיתית (תמיד)
שומע אותך טוב, אילנה, וכיף שאת ככה.
אמיר, רק מפאת חוסר זמן… אני מרפרפת על הבלוגים… ולא טובה בהימורים… 🙂
אתן לינק. (זה לא "יתנו" זה תתני…)*
:)יפה, יפה!
אז גם הקישור על שמי לא פועל (השד יודע לאן הוא היה אמור להוביל!) אולי זה בגלל הזווית של החללית.
הקישור אמורה להוביל אוטומטית אל מי שמופיע ברשימת הכותבים באתר ואל פרטיו. כך אם אתה לא מופיע שם זה לא מוביל לכלום.
חברים, ברגע זה נחתה החללית עם השופטים – הם יוצאים אחד אחד ומנסים להתקדם לכיוון הבמה – ג"וחא, לורל (אשתו של הארדי), הרשלה, ארבינקא, לואי דה פינס, אי-טי, ועבדכם הנאמן, מזכיר חבר השופטים. צפוף פה, צפוף.
חברים, תנו לעבור. לזוז, כן, גם את עם היונה והכוזברה… המתח גואה פה. אפשר לחתוך את האוויר בסכין, והקהל פורס לו פרוסות.
חבר"ה ביקשנו לזוז. ל ז ו ז! אווצ", מישהו דרך על אי-טי, והגיברת עם היונה חיברה את הקבל מאריך של הבמה לנברשת שלה.
ארבינקא מוציא מהכיס פטיש אוויר בלאומילך. ג"וחא מוסר את אי-טי ללורל, לורל ללואי, לואי ליונה, היונה להרשל"ה, ו-
הר הבית בידינו.
ששששששששש….
איטי, בגלימה, פעמונים ומצנפת ניגש לקדמת הבמה ומנסה להשתיק את הקהל המשתולל בצחקוקים על קוליים.
והנה זה בא איטי מודיע בשם חבר השופטים:
פרס ראשון: לתמי, מירי, שירית, אילנה, אסתי, סיגל, מיכל, רונית ועדנה.
פרס שני: אזל.
פרס שלישי: כנ"ל.
פרס השופטים: לפלורה אלחייני.
פרס תנחומים: לשירה, יעל והיונה.
אבל לא הימרתי! תנחומים על מה? על שעות עבודה ארוכות?
אני מוחה! אפנה לערכאות המקובלות! ;
🙂 – למי שלא הבין!
אבל אני עדיין מוחה!
אני מצטרף!
חיוכם של האלים יוצא מהחללית וצועד בחיוך לעבר שירה…
מה, מה הוא רוצה ממנה??
תנחומים?
לא יודע. אני אתך במאבקך הצודק. אבל ספרי לנו כשתגלי…
אמיר, אם איטי יבוא שוב תגיד לו שגמני מתגעגעת אליו..:) כמה ניפלא שכולן זוכות בפרס הראשון- חיוך גדול.
כולן כולן זוכות יותר!:)
אי-טי מוסר נשיקה –
משיח לא מטלפן אבל שולח נשיקה?-}{- יוּפִּי…….:)
מדי פעם. אחרת החמור שלו לא זז 🙂
:)))
היום נהניתי מהפרס הראשון,
כתר לראשי ושוט(ים) בידי..
אופס טעות לא היה זה שוט,
היה זה חיוך, החלק שני של הפרס,
התבלבלתי, מרוב בלוגים לא מוצאים את היער..
היה כייף להשתתף בחידון,
אפשר להזמין עוד חידונים כאלה ואחרים?
הי שירית גם את עם השוט? :))))
מותר לך, קיבלת מקום ראשון, רק היזהרי שלא תגיעי לקרקס!
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3841&blogID=182#res31901
בכל מקרה מברוק על הכתר והחיוך (זה שלך לכל החיים). ואל תשכחי לספר לאמא.
ואולי באמת נחדש פה עוד כמה חגי שטות. וגם חידונים…
היה כיף,
רציתי לומר תודה.
ומצטרפת לקריאה-עוד!
:0)
טוב 🙂
אין גברת עם נברשת, זאת מתחזה! סיגל הלכה עם הרופאים לא קראת? אאוטש, בטוח שיש בפשיט הזה אוויר? כואב האוויר הזה. אאוטש, אאוטש…
אי-ל-נ-ה -צ-י-ל-י-נ-י-נ-א
נו באמת סיגל, בגילך את עוד מאמינה שאלה היו רופאים מהמאדים? אני ממש דואג לך. מה הם עוד עשו? אני מקווה ששמרת על הנברשת!
חזרתי.
משעמם במאדים,
אין בננות,
אין בנים ,
אין מחשבים.
הרופאין
חמודין,
השארתי להם את
הנברשת
למזכרת.
הפסדתי משהו?
חמודין! :))))
היתה הפגנת מחאה נגד פרס התנחומים, ובסוף כנראה באמת תנחומים דווקא במקום?
במקום? תלוי. תלוי מה היה התאריך אצל שירה כשהיא כתבה.
משחררת אתך, את משוחררת…
עד שנזכרת .
עוד לא התגברתי על מות החתול ועכשיו מתה לי גם יונה. בכל אופן בנושא המשוחררת את, העליתי פוסט על עגונות (זה הזכיר לי)
מה פתאום מתה? אני בבריכת תפוזים, בדרך לג"אקוזי יין ,ואמיר מאכיל אותי צנוברים. גן עדן של יונים (אבל לא מתה).פשוט… הזמנתי אותך להיות המצילה, אבל בינתיים הגיע מציל, תור נאה, שכולן פה טובעות בשביל שיצילן.
טוב, אז לא אפריע לך, בתור לתור…
???
מה קרה, שירה?
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-538,00.html
אכן. הצטרפו לרשימה המפוארת של מעלה ויהי זכרם ברוך.