בננות - בלוגים / / היכונו! חידון האחד באפריל
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

היכונו! חידון האחד באפריל

 

 


ח
ג כּל השוֹטִים

      

ה-1 באפריל נותר לבד בעולמנו הרציני, שריד ופליט אחרון לכל חגי השטות, וכיום גם הוא כבר כמעט חג עצוב. בעולם העתיק חגגו הרבה חגים כאלה – חגי פריון, חגי יין, חגי נשים וראשי שנה – שבהם ליום אחד שברו את כל הנורמות של הנימוס והסגנון, מחקו או הפכו עמדות ותפקידים בחברה, והתירו את כבלי המשפחה והנישואין.

הקדמונים ידעו היטב ש'השפיות' נחה על גבו המתפתל של 'הטירוף', ושהנורמה היא ציפוי די דק על גבי טבע אנושי דיוניסי, נטול מעצורים.

הם כנראה חשבו שיישוב הדעת אפשרי באמת רק אם השתטית מספיק; ושכדאי להפיג מדי פעם את המתחים שיוצרים כבלי טאבו מיניים, זכויות יתר חברתיות, ונורמות נוקשות של התנהגות 'מכובדת'. לכן קבעו זמן ומסגרת להוללות, לגסות, לשטות, ולשכרון החושים. כך שוחררו הלחצים  וסיר הלחץ האנושי לא התפוצץ תחת מכסה התרבות. כל קודש דתי או חברתי חולל תחת בברכת מוסדות הדת והחברה, והטירוף עצמו עודן והועלה לדרגת אומנות דרך הפולחן והטקס.

כיום, גיבורי השטות והצחוק של המיתוס העתיק הם אנקדוטות בשבילנו:

 

במיתוס היפני האלה אוּזוּמֵה משתטה בהלצות ובריקודי חשפנות גסים, כדי להרגיע את אלת השמש הכועסת. בצורה זו היא מצליה לסקרן אותה שתגיח מן המערה שהתחבאה בה, וכך אלת השמש מאירה שוב על העולם. 

 

באופן מאוד דומה, כשבמיתוס היווני אלת האדמה דמטר מתאבלת על בתה שנחטפה אל השאול, בָּאוּבּוֹ חושפת מולה את מבושיה ומצחיקה אותה בשירי זימה וגסויות.

 

כל זה נשמע אולי זר ומוזר: הייתם יכולים לתאר לעצמכם את המלאך גבריאל בא אל הקב"ה שמתאבל על גלות השכינה, ומטלטל מולו את אברו כדי להצהיל את רוחו?

אבל העולם העתיק התייחס לשטות ברצינות: מחזות ה"קְיוֹגן" ביפן, כמו הדרמה הסטירית והקומדיה ביוון,  נוצרו מתוך הקשר דתי.  ב'השראת' באובו היום החשוב ביותר של חג הנשים לכבוד האלה דמטר (התֶסמוֹפוריה) כלל מהתלות גסות, חושפנות, שעשועים מיניים והצלפות.

בחגים אחרים היו גברים מתחרים בשתייה, נערים ונערות בתלבושות "גסות" היו מציגים חילופי תפקידים גרוטסקיים, ובחג אחר נשים מכובדות היו יושבות על אם הדרך ומטיחות גסויות בעוברים ושבים. 

ההשוואה בין המורשת הדתית שלנו לתפיסות הפאגאניות האלה,  רחמנא ליצלן, איננה מחמיאה לנו במיוחד. הדתיות היהודית-נוצרית העלתה כקורבן גם את ההומור והקלות וגם את החושניות והיצריות. כוחה המחדש של המיניות וסודו התרפויטי של ההומור אבדו להן מזמן בין קמטים שנחרשו בפניהם אכולות הקדושה של כמרים ורבנים.

ה-1 באפריל, חג השטות, הפך אצלנו, כמו פורים לפניו, לחג של ילדים. לנו לא נותר אלא לשחק את המבוגרים חמורי הסבר, ולכבוש את ילדותנו בחומץ ומלח, משומרת לקדושים ולמטורפים לבדם.

אבל כדי שלא אחטיא אתכם בהלך רוח רציני מדי, הנה חידון על מסתרי השטות. איך נולד החג המטופש הזה, ה-1 באפריל?

סמנו את התשובה הנכונה:

 

1. ה-1 באפריל היה פעם ראש השנה, עד שאיבד את מעמדו, הידרדר, והפך ליומם של השוטים. אין ספק שחודש ינואר, הנקרא על שמו של האל הדו­פרצופי יאנוס, הוא מועמד הרבה יותר מתאים לפתיחת השנה החדשה. היחידים שראו במעבר לינואר הדו-פרצופי עלבון אישי היו הסוחרים, שממשיכים, עד ימינו לפתוח את שנת הכספים באחד באפריל.

מסורת ה'מתיחות' התחילה  בחוגי הסוחרים של ונציה וגנואה  במאה ה-17. מעשים שנחשבו לפגיעה חמורה ביותר בשאר ימות השנה היו באחד באפריל לגיטימיים לחלוטין: הפרחת שמועות שווא עסקיות, מכירת זכיונות מטען לאוניות בלתי קיימות, הזמנות לנשפים שלא נערכו, וכל מיני הודעות כוזבות שנגעו דווקא לעניינים החשובים ביותר. המתיחות שהיו פופולאריות שם היו לא פעם די אכזריות וקרה שהן הסתיימו בטרגדיות שחוש ההומור מהן והלאה.

 

2. מנהגי ה-1 באפריל נוגעים אומנם לעניין ראש השנה, אבל ככל הידוע, מקורם בצרפת של המאה ה-16. ב- 1564  החליט שארל ה-9 לבטל את חגיגות ראש השנה, שנחוגו עד אז באריכות יתרה מן ה-21 במרץ עד ה-1 באפריל. לאחר שכבר הועבר ראש השנה ל-1 בינואר כונו אלה שעדיין חגגו אותו בתאריך הקודם בשם "שוטי אפריל". מכל מקום, העניין השתרש בפולקלור הצרפתי, ומשם עבר לכל ארצות אירופה כחג שוטים בעל תוכן עצמאי.  בזמן המודרני המסורת של ה-1 באפריל היא מקור ההשראה לכל התעלולים של לורל והארדי, צ'רלי צ'פלין, ו'המצלמה הנסתרת'. בין מנהגי החג ואביזריו אפשר למצוא את 'סוכריות השוטים של אפריל', את עכבר הגומי, ואת הארנק שמושכים בחוט מן המוצא המאושר.

 

3. 'יום כל השוטים' של ה-1 באפריל הוא חג ששורשיו עתיקים וראשיתם כבר   בחג הסאטורנליה שנחוג ברומא הפגאנית. השם 'אפריל' בא מן הפועל הלטיני aperire שפירושו 'לפתוח', והוא מרמז על פריחת הפרחים ופתיחת הניצנים עם בוא האביב. העיתוי אינו מקרי, שכן הטבע עצמו משטה בתקופה זו בבני האדם בחילופי מזג אויר פתאומיים משמש לגשם, וכמובן, בפנטזיות רומנטיות ובעודפי אדרנאלין. זוהי עונה שבה גם לאנשים המכובדים ביותר ניתנים תירוץ והיתר לשחק את השוטה, וקדמונינו פשוט ארגנו את העניין באופן מסודר. בימי הביניים התגלגלה הסאטוּרנליה ב'פסטיבל השוטים', ה-'Festum Stultorum', ולמרות שהבישופים הוקיעו אותה, כולם המשיכו לחגוג עם כל המסורת המופקרת של העולם הפאגאני. על פי העדויות שבידינו, המנהג נמשך דווקא בחוגי הכנסיה, ובמאה ה-12 כבר היה מושרש לגמרי. בטקס זה היה פרח כמורה צעיר נבחר לבישופ ועורך בכנסיה מיסה של סיפורי סבתא ובדיחות, שבמהלכה קראו דרשות-פארסה, שרו שירי זימה, רקדו, זללו עוגות ונקניקים על המזבח, ושיחקו עליו בקוביות ובקלפים. עד הריפורמאציה עלו כל המאמצים לעקור את החג בתוהו, ורק אחריה הפסיק להתקיים במתכונת כזאת והפך לחג של השתטות חילונית ובלתי מטרידה.

 

4. עד כמה שזה נשמע מוזר, ה-1 באפריל קשור בקשר אמיץ לחג הפסחא הנוצרי. שורשיו הפגאניים של החג נעוצים במסורת האוניברסלית של חגי האביב, שחג הפסחא הוא רק אחד מהם. הפסחא משלב עצב ושמחה, צום וחגיגה: מצד אחד מותו של ישו ומצד שני תחייתו מן המתים.  השילוב הזה הוא עתיק. כזה היה ראש השנה הבבלי, שבו הפך אף המלך הכל-יכול לעבד ליום אחד, וכאלה היו גם הדיוניסיה ביוון, הקריאליה הלאטינית, והטקסים הקלטיים של גירוש החורף. זהו בדיוק גם הדגם של יום השוויון של האביב, שעד היום חוגגים אותו בכמה כפרים בקורנוול: זה חג פגאני שרובו הילולה, אבל היא מתחילה רק לאחר מבוא רציני יותר של קורבן וטקסי הגנה.

במערב אירופה ישו בעצם מילא גם את מקומו של "האיש הירוק של האביב" ושימש ביום זה בתור השוטה הקדוש. את 'האיש הירוק', התגלמותה של רוח האביב, מייצג בהגדה של פסח הבן התם; בקלפי הטארו זהו קלף הראשון, שמכונה 'השוטה': בחור תמים שמדלג לו בשמש כשממש לפניו נפערת תהום ומאחוריו כלב גדול שעומד לנשוך אותו. זיהויו של האיש הירוק עם ישו התחיל כנראה כבר בימי הביניים. ביום הזה נהגו לשבור את צום ה'לֶנְט' שלפני הפסחא באכילת דג, (סמל לישו). בצרפת קוראים עד היום ל'שוטה של אפריל'  Poisson d' Avril, כלומר, 'דג של אפריל'.

 

5. למקור המנהגים של ה-1 באפריל ניתנו הסברים שונים ומשונים: החל בחגיגת ההילאריה של רומא העתיקה ופסטיבל ההולי של הודו, וכלה בתיקון לוח השנה בצרפת ומיסת הליצנים של ימי הביניים. 

יראי השמיים חיפשו, ואפילו מצאו, היתר למתיחות ולשאר הנבזויות של החג: היו כאלה שייחסו את המסורת הזאת לנוח, ששלח את היונה המסכנה למשימת השווא הראשונה בהיסטוריה. היו שקישרו את העניין לסיפור על ישו, שהכוהן הגדול שלח אותו במרמה ולרעתו אל הנציב הרומי. אבל האמת היא שאף אחד לא יודע מה מקורו של חג השוטים.

ומה זה משנה בכלל? העיקר – שימרו על מנהגי החג, מהתלות, כזבים ומתיחות. המסורת ממליצה במיוחד לשלוח את ידידיך לכל מיני 'שליחויות של שוטים' – לחפש שיני תרנגולת, להביא אבקת מים, או לצוד קוקיות. באפריל באמת מגיעה הקוקיה, שהיא סמלו של התם. מכאן גם הכינוי הסקוטי לשוטה כזה – April gowkכלומר, קוקיית אפריל:

On the first day of Aprile

Hunt the gowk another mile

                      

 

בין הפותרים נכונה יוגרלו כתר השוטים וחיוכם של האלים.

 

ולסיום, לשוטים בלבד, כוסית קלה ושלוש פעמים כיפאק לזכר בּאוּבּוֹ:

                       

הִיא הִפְשִׁילָה שִׂמְלוֹתֶיה

וְחָשְׂפָה אֶת מְבושֶיה;

שָׁם התגַלָּה היֶלֶד יאקְכוֹס,

ששָלח ידוֹ, צוֹחֵק,

אל מתַּחת לְשָׁדֶיה.

                    
האֵלָה, אז מחיֶכת,
מחיֶכֶת בלִבָּה
מַשקֵה הגישה לִשׂפתֶיהָ
מן הכוֹס המבהיקה. *

 

————–

*  השיר מצוטט אצל קלמנס מאלכסנדריה, שמייחס אותו לאורפיאוס (בתרגומי מיוונית).

 

155 תגובות

  1. רונית בר-לביא

    אין על חגי שטות והשתטות.

    מי שנזקק להם, שיחגגם כהלכה.

    הלוואי שכל יום יהיה כזה.

    אני אישית טבעי לי לחיות בצורה כזו כמה שאני רק יכולה להרשות לעצמי.

    1 באפריל שטותי לכולם !!

    • רונית, מי שרציני פה באמת זה הבן שלי. הוא היה אתמול בהכנות קדחתניות – תחבושות, יוד, צבעים… והבוקר הייתי צריך לגייס את כל האמנות שבי לסדר לו כתם גדול של דם 🙂
      אז מה תכל"ס? לא תבחרי תשובה?

      • מתוך מה שקרה עם ילדיי ביום זה, חשבתי ובדקתי מדוע בחרו "לעבוד עלי" דווקא עם הסיפורים שבחרו.
        בתי הגיעה מבית הספר בפנים רציניות ואמרה שיש לה משהו לא טוב לספר לי. מיד היא הסבירה שהבריזה מהמבחן במתמטיקה שהיה היום. בהכירי את בתי כילדה שהולכת חולה למבחנים עניתי לה שאם זה לא היה אחד באפריל הייתי מחפשת את יגאל שילון. בני הצעיר בחר לספר לי שבני הבכור היה מעורב בתקרית אלימה וחתכו לו את הרגל. מכיון שאלימות ובני הבכור אינם מסתדרים, שוב אמרתי שלולא היה אחד באפריל הייתי מחפשת את יגאל שילון. לגבי עצמו סיפר לי בני הצעיר שהוא נפרד מהחברה שלו כי חצי שנה זה המון זמן. לאחר שביררתי שוב…מי היה זה שעזב את מי אמרתי שלולא היה זה האחד באפריל הייתי מחפשת את יגאל. אבל זה בדיוק מה שמאפיין את הייחוד של הקשר שלי עם כל ילד. הבת עם המבחנים, הבכור עם הדאגה לשלומו (ככה זה כשהם נוער חברותי) והצעיר עם הדאגה לליבו.
        והבחירה שלי ? המחשבה הראשונה ממש לא הייתה נברשת על הראש. ניתוח עדין של הרעיון הראשון הבהיר לי שעדיפה נברשת על הראש.
        עד כאן ניתוח הבחירה במתיחות ליום זה.

        • הרעיון הראשון? את מתכוונת למהתלות האכזריות?
          זה באמת מעניין איך כל אחד מבלף מהדברים הכי חשובים לו.
          אבל לא הבן שלי – הוא ג"וקר אמיתי, וסיפר – לא לי אלא בביה"ס – סיפורים מסמרי שיער עם תחבושת מלוכלכת ביוד על הראש.

  2. שירית קופה

    אני בוחרת את הסבר מספר 3
    לא כי הוא בטוח נכון
    אלא כי הוא הכי מצא חן-בעיניי.
    זכיתי?

  3. מכיוון שלדעתי כל תשובה יכולה להיות נכונה אז אני מציעה את האפשרות שכל התשובות נכונות.
    מה שבטוח זה ,שזה אינו חג נהגי המוניות המסכניםביום זה. (בילדותי ,הם היו מקבלים הרבה הזמנות לנסיעות ומתרוצצים בכל הארץ מחפשים את הנוסעים הנעלמים).

    • שירית קופה

      כשהייתי בשמינית, היה לי חבר שבחר לומא לי ב-1 באפריל בתחילת היום שהוא נפרד ממני ובסוף היום אמר לי 1 באפריל…אותי זה לא הצחיק בכלל.
      אולי את בעלי המוניות זה היה מצחיק..
      היום זה בכל זאת קצת מצחיק אותי, אבל זו לא חוכמה במרחק של כל כך הרבה שנים.

      • טוב, שירית, אז לקחת את כל הקופה.
        על התשובה הראשונה זכית בכתר השוטים, ועל השניה בחיוכם של האלים 🙂
        תגידי יפה שלום של אחד באפריל לחבר שלך וקחי אלינו מונית…

        • מיכל ברגמן

          אכן יש לנו דת רצינת מדי. כמו בשם הורד – אבוי לצחקנים!
          דווקא יש גם אצלנו תיאורים של כאלה שידעו לצחוק ואפילו צחקו על עצמם אבל המגמה הכללית חמורת סבר ולוקחת את החיים יותר מדי ברצינות.
          לא יודעת מה התשובה – הכל נשמע כל כך הגיוני בעולמנו השטותי.

          • "שם הוורד" מצאו לנו את הקומדיה לאריסטו ושרפו. די מצחיק אם לא היה עצוב…
            אז כן, במושב לצים לא נשב. אבל מה יש לך להפסיד? תהמרי.

          • אסתי ג. חיים

            למיטב ידיעתי מקורו של החג(כן, חג) במאה ה16 עם שינוי לוח השנה לגיאורגיאני. מי ששכח, או המשיך לחוג את תחילת השנה באפריל, נחשב- שוטה אפריל. אבל, לטעמי, כל התשובות נכונות ומקסימות. לשמחתי, גם בלי יין בכלל, אני שטותניקית אמיתית. כשאין ברירה, בחיי היום-יום האפורים, אני מתחפשת לאשה רצינית, אולי ל"סופרת גאיונה", אבל הפעמונים תמיד מבצבצים משרוולי המכנסיים והחולצה, ולעולם איני מחזיקה מעמד זמן רב מידי עם מעטה המכובדות המתבקש. יום שוטים שמייח.

          • מיכל ברגמן

            3 נשמע לי משכנע. מתאים לכנסיה.

          • עליהם באמת אפשר להאמין כמעט כל דבר, לא? "שם הוורד" קטן עליהם.
            טוב, אז אם ככה את עם שירית וכשהשופטים יגמרו לדון אולי תוכלו גם להתחלק במונית 🙂

          • אסתי, אהבתי את הפעמונים המבצבצים :)אבל מה סגרנו? אני מבין שאת בוחרת בתשובה 2?
            ודי מדהים כמה סוגי מדים יש לנו בארון. כמה מעייף. בדיוק בשביל לפשוט אותם עשו את חגי השטות האלה. לא כיף? המלך סוף סוף עירום!

          • אסתי ג. חיים

            כיף. רק חבל שכמעט לא מנוצל… לא. אני לא בוחרת ב2. כידוע, קשה לי לבחור בדבר אחד בלבד. אבל סתם-כך, בניגוד למה שכתבתי על מקורות החג, אבחר ב3.

          • טוב אם ככה את במונית עם מיכל ושירית. נעשה צפוף מה?
            כבר מזמין עוד אחת.

    • הי סיגל, בוחרת בכו-לן? נברשת או לא, אמא רוצה לראות אותך על דוכן המנצחים…
      טוב השופטים כבר יחשבו על זה. קחי לך מונית אפריל ובואי לטקס חלוקת הפרס 🙂

      • ניסיתי להפעיל את חוש הניחוש שלי שבעבר היה חוש מפותח ומוצלח. הייתי צריכה להתגבר על הסתירות שבין ההסבר שרשמת לפני החידון לבין ההצעות לניחוש.ואין לי מה לקחת מונית. כבר בלילה הגעתי לכאןעם שק שינה על מנת להיות הראשונה בתור. הנה,בדיוק איש אחד עבר כאן וזרק עלי שקל. כדאי שתגיעו מהר ,לפני שאתחיל להתעשר עוד טרם קבלת הפרס.

  4. אמיר, איזה יופי… מרימה כוסית. נראה לי 5 מתאים…:)
    אני גם מוכנה להיות ה"טיפש" היום- לכל היום…

    Beatles
    » The Fool On The Hill (take 4)

    Day after day alone on the hill
    The man with the foolish grin
    is keeping perfectly still
    But nobody wants to know him
    They can see that he"s just a fool
    And he never gives an answer
    But the fool on the hill
    sees the sun going down
    And the eyes in his head
    See the world spinning round
    Well on the way, his head in a cloud
    The man of a thousand voices
    is talking perfectly loud
    But nobody ever hears him
    Or the sound he appears to make
    And he never seems to notice
    But the fool on the hill
    sees the sun going down
    And the eyes in his head
    See the world spinning round
    Oh, round, round, round, round, round
    And nobody seems to like him
    they can tell what he wants to do
    And he never shows his feelings
    But the fool on the hill
    sees the sun going down
    And the eyes in his head
    See the world spinning round
    Oh, round, round, round, round, round
    And he never listen to them
    He knows that they"re the fools
    But they don"t like him
    The fool on the hill
    sees the sun going down
    And the eyes in his head
    See the world spinning round
    Oh, round, round, round, round, round
    oh

  5. מתנצלת אולם מכיוון שנפלה עלי נברשת , נמצאת כעת בחדר ההמתנה של חדר המיון (עם לפ טוב כמובן..איך לא?) ולא אוכל להצטרף אליכם לצהלות החג.
    ליל מנוחה
    ולא לשכוח לספר מיהם הזוכים המאושרים.
    (זהו, קוראים לי להכנס, נתראה מקווה שמחר).

    • רונית בר-לביא

      הלחצת אותי לרגע….

      כוסוחתו אחד באפריל.

    • נספר, נספר. חבר השופטים יתכנס במוצאי החג, ועד אז אל תשכחי לחבוש את הנברשת 🙂

    • האמנם? ומה שלומך?

      • אילנה, זו סיגל שחובשת את הנברשת, לא את 🙂 הציצי בתגובות.

        • כן, כך הבנתי. תאונה אמיתית?

          • חס וחליל. היא כתבה למעלה שהיא לא צריכה מונית לבוא לבמת הפרס: "כבר בלילה הגעתי לכאן עם שק שינה על מנת להיות הראשונה בתור. הנה,בדיוק איש אחד עבר כאן וזרק עלי שקל. כדאי שתגיעו מהר ,לפני שאתחיל להתעשר עוד טרם קבלת הפרס".
            וגם הוסיפה שהיא חובשת את הנברשת ואיזו ציפור כבר עשתה שם קן.

          • מתנצלת שוב, לא הצלחתי לעקוב. האלים חייכו אלי היום לרגע במקום אחר ואני לא מרוכזת.

          • נפלא! תספרי? בכל אופן עוד חיוך לא יזיק. הוצאנו פה גם את אורי אלחייני מהארון – והיא מקבלת פרס-אחד-באפריל על הבית.

      • אבל בכל אופן, טוב תודה.
        אני יושב פה בחללית עם השופטים – ג"וחא, לורל (הארדי בתורנות), הרשלה, ארבינקא, לואי דה פינס, אי-טי, וחאבררררחא (ככה נדמה לי קוראים לו, או שסתם הסתבכו לו המשושים).
        כבר שעה אני מנסה להגיד משהו על בננות, אבל הם אומרים שהם לא רעבים.

        • מתנצלת לא הייתי היום ליד מחשב, ביליתי בעניינים ארציים ולא כל כך בעניינים. נ.ב ראית את המאמר שפירסמתי?

          • פרסמת? אסתכל. רק עכשיו הגחתי מכל היום הזה, ואני עוד בעבודה.
            אקרא ברגע שהחללית נוחתת.

          • שלחתי לינק אבל אולי הוא מרחף אי שם בחלל הרשת וטרם הגיע. (פעם הבאה אשלח יונת דואר)

          • יותר טוב. הן מחרבנות, אבל גם טעימות 🙂

          • אההה…זאת ,הציפור שישבה לה על ראשי, יונת הדואר שלכם, כעת הכל ברור . כנראה שהיא חיכתה לכם כאן אבל אחרי ששמעה שבעל המכתב מתכנן לאכול אותה היא עשתה הסבה ועפה לחפש לה "צדיק ותמים".
            ובינתיים כאן בשטח, אלפי אדם נוהרים אל האולם, (לא מגלה לכם כמה זה בשקלים) אחד, חשמלאי, אפילו סידר לי אור בראש
            ומחכה…ומחכה…ומחכה…ומחכה…
            ל-2 באפריל שכבר יגיע!

          • וואללה לא רק שאת עושה עלינו קופה, יש לנו על הבמה מועמדת מוארת וגם צדיקה תמימה.
            אז מה, מה טעם החיים סיגל-ג"י?

            נ.ב.
            עד שאנחנו נוחתים עם החללית תשמרי לי לפחות את היונה (צנוברים עליי)

          • אל תאכלו לי את היונה בבקשה!

          • אילנה, נו באמת.צדקה תציל מדואר.
            היא שם כבר מלפנות בוקר, ויש לה חשמל בראש, ויונה על הנברשת, והיא רעבה פחד, ואין לה מה לאכול…

          • הייתי מציעה שתעבור לצמחונות…

          • אילנה, כמו שראית למעלה, בינתיים אפילו השופטים מהחללית לא שמים על בננות. ככה לא נתקדם. אם לא יונה, לפחות זבוב.

          • סיגל והיונה

            צנוברים עליך נפלא.איש טוב אתה. מאכיל יונים. איפה בדיוק "עליך"? יש פה כמה אנשים עם צנוברים והיונה צריכה לדעת ,בדיוק, ממי היא תבוא ללקט.אולי תביא לה עלה של כוסברה? כוסברה לא ראיתי כאן דווקא.

          • חופשי.
            תור תור תור – מביא לך צנוברים בימין, מלח פלפל בשמאל, ועלה של כוסברה באוזן.
            רק תיצמדי לנברשת של סיגל ואל תחרבני על הכסף.

          • סיגל והיונה

            טוב. תביא גם לימון, אילנה תביא דגים ונעשה ליונה מסיבת השקת כנף.
            (היא רוצה לעוף לוינה יש לה הופעה במחזמר)אז כדאי שתזדרזו.

          • הדגים עלי, יש לי המון…

          • מה רק נפגשתן וכבר נפרדות? נורא עצוב לי.
            עצוב דווקא מתאים ללימון, אבל דגים? אילנה עוד תצייר איתם בדיו יפנית ויונה תלכלך את השמלה.
            ומה יהיה עם השופטים? החללית נוחתת עוד עשרים ושתיים דקות לפי שעון בננות.

          • לפי השעון שלי היא כבר נחתה. ואם זו לא החללית שלך אז מי בחללית שהרגע נחתה כאן? שניה ,כבר חוזרת הולכת להאיר עליהם מקרוב.

          • חזרתי. אלו רופאים. כנראה תנועות הראש-אור שלי ,אותתו להם בשפתם והם כבר עשו איבחון מהחלל והחליטו על אישפוז. ניסיתי להסביר להם בתנודות ראש , תוך שימוש בחושך-אור, שאצלנו חוגגים אחד באפריל והכל בצחוק אבל הם נורא רציניים, כנראה נוצרים ממאדים. ניסיתי גם להראות להם את החידון ולהציע להם להשתתף אולי הם יקבלו אפילו פרס ,אבל כנראה שהם קוראים את חושך-אור הפוך, כיוון שהם שאלו: "פתתשהל?".
            אז אני מורישה לכם את המעטפה ותשמרו על היונה של אילנה , אני והנברשת הולכות כנראה להאיר את מאדים.
            הליל בוט מלוכל.
            לגיס.

  6. לא, זה היה בתגובה לשיר הביטלס שהבאת,
    על השוטה בראש הגבעה.
    כדאי להתעמק בגרגור החתול

    • 🙂 ההוא על הגבעה מגרגר אותי בחול (השיר שלך כמובן)

      • טוב, השיר הזה לא ממש מגרגר, לא? כמעט עצוב.

        • אכן…הדמעות מתגרגרות ביללה. לזאת התכוונתי.

          • זוהי בעצם מין גירסה מאוחרת ל"קשָת".
            כולנו שם על הגבעה… שלמרגלות השוטה.

          • כן נכון, לפעמים המחשבות שלי מתאבדות -יוצאות החוצה אל שיר…אחר כך אני מבינה את השוטה

          • לא ל"חבר קופץ" אלא ל"אני קופץ" – אין שם התאבדות.

          • תמי!
            האונה הימנית שלך, והקפה והחדשות…גורמים לדמעותייך להתגרגר…וזה עצוב. אפילו אם מתוך כל זה תשרה עלייך השראה…האם זה שווה את הסבל? אני לא רואה פה קפיצה אני רואה פה מעין שיר מתוך הקרבת התמי שלך. לדעתי עדיף לעבור לאונה השמאלית, למיץ תפוזים ולמוסיקה. ואם לא יצא שיר? שיקפוץ השיר. לא תמיד אלו אנו שצריכים לקפוץ. ואם הוא ירצה לצאת שיצא ,לא מתוך דמעות מתגרגרות אלא מתוך חיוך שפמפמי. (החיוך שיהיה שפמפמי ,לא החיוך של שפמפמי כי אין לי-לא אין לי חיוך אלא אין לי שפמפם).
            בקיצור תמי-השיר שלך יפה ואהבתי.
            :0)

          • סיגל, תודה. היום עשיתי בנוסף טעות ופתחתי את הבקר עם המאמר של "לי" עם גרוסמן. או אז בכלל התעצבתי מאוד. תקראי זה מאוד מעניין- אני ממליצה.

          • הי תמי. קראתי. ראיתי את הכתבה אצל לי.באמת זו הפעם הראשונה שקוראים משהו ממנו מאז שנפל בנו. אבל בדיוק בשל כך יש לנו את אחד באפריל לא? מי היה צריך כאלו ימים אם הכל היה שמח גם ככה? דויד גרוסמן כמו עוד הרבה אנשים חיים בתוך סיוט יומיומי ואולי לפעמים אם אפשר לעזור להם לשמוח אז צריכים. קראתי תגובות מאוד נרגשות למאמרו ולהודעה על הוצאת הספר, אוהבת את הסופר הזה ועכשיו נתת לי רעיון להגיב שם גם אני .
            אגב-בסוף החלום תמי, מה שיפה ונפלא זה שהכל פתוח-יש קלף כזה בטארות ונדמה לי שוב ,שזה קלף השוטה , אז הנה לך רעיון אם תרצי.

          • סיגל, שמיכת תלאים של כאבים- אבל יש לי שמיכה. הקלף המועדף עלי הוא של הכוכב. וגם מתאים ל1 באפריל…לא?

          • שיט, טלאים כמובן….:)

          • :)) ת ו ד ה!
            מגשימת חלומות את…

  7. אני קורא שוב את השיר שלך, תמי, ופתאום מבין. איזה גיהינום בראש, מה קרה?

  8. יו אמירוש איך גילית את אורי/שמעון. חשבתי שאף אחד לא ישים לב.

    • שמונה חודשים אנחנו הולכים איתו בהנאה. איזה מוזר שיצא שדווקא היום, ה-1 באפריל, נכתב על הספר והתגלה העניין. אל תכעסו עלי ועל שירלי. פשוט חשבנו שבלוג כזה, המבוסס על דמות ספרותית, יכול להיות משהו מיוחד במינו. ובאמת היה. אני מקווה ששמעון ימשיך, למרות שהרומן יצא.

    • אורי אלחייני נחשפה באחד באפריל, ככה שתמיד אפשר לטעון שהידיעה הזאת היא מתיחה מטעם בננות.

      • איפה מה? אין אורי אלחייני?

        • זה שמעון אדף?
          מה תגיד המירי?

          • ובכלל השם האמיתי שלה הוא פלורה!

          • לא אני…
            מעריצה של אורי אלחייני
            מפליאה מכותיה פה בבלוגייה ועכשיו אני מסתכנת בנזיפה של -זותי מי היא בכלל??????יעני אני.

          • מעריצה של אורי אלחייני? "זותי… יעני אני"? אחד באפריל?

          • לא באמת
            יש אחת מירי שמגיבה פה בבלוגייה
            וזו לא אני
            שהיתה מזוזעת מהעובדה שחודשים רבים היה בלוגי הנצפה ביותר . טענה שזה מעיד על הרמה … בינתיים ירדתי מהמלוכה וגם גולדי – יוסי וקסמן ירד ואתה עלית .
            היא העריצה את הכתיבה של אורי .פלורה . ואם אהיה כנה כנראה הרגישו פה רבים שפלורה היא לא סתם אחת כולל אותה מירי . בנתיים יש בינה לביני הפסקת אש לבקשתי ועכשיו לרגל חג השוטים אני גוללת את האבן מפי באר הנחשים…שוטה שכמותי , במסגרת ההתמרדות שמתרחשת נגד סכינאות פה בסביבה-משה יצחקי-שאתה כבר כתבת דברי הרגעה עליהם. מה לשות יש אנשים/נשים רגישים .משוררים ואמנים.

          • אה, אוקי, הבנתי. נו שויין. עד כמה שראיתי די ברור ההבדל בסגנונכן, וזה בלשון המעטה 🙂
            ולגבי ה"מקומות" כבר מזמן ביקשתי מיעל שיבטלו את זה – מה אנחנו פה? היפודרום? זו צריכה להיות כיכר העיר של הרעיונות, לא תחרות רייטינג. להתעשר ולהעשיר.
            ומה עם הימור על התשובה הנכונה?

          • אמיר לגבי ההשתתפות בחידון
            הייתי בהופעה של פינה באוש בקיסריה
            ושם מהבמה אמרו לקהל לקום,למחוא כפיים…נחש מי לא קם ולא מחא כפיים …:)בכל אופן תודה על הליצנות של כל הפוסט והתגובות . בבחינת יישחקו הנערים/ות לפניי.
            לגבי הרייטינג שלי הוא נבע מזה שאני מנהלת הפורום לקרמיקה והיו כניסות של קרמיקאים סקרנים וגאים בתחילת הבלוגייה. עכשיו גם אני הורדתי מינון פוסטים ,וגם הם .
            והגיעו חדשים ומעניינים לבלוגייה.
            חגיגה ממש.במה מסתובבת 24 שעות ביממה של מופעי תרבות וזיקוקים במוח.
            שירלי מנהלת פה עסק . לא בטוח שרווחי אבל היא מנסה לשרוד.
            כנראה שזה חשוב לעסק…

          • הי מירי, ישחקו, אבל גם אני – הכל עם חיוך האלים וחבר השופטים המכובד.
            על כתר השוטים אפילו אני לא מוותר. יום אחד… לא מגיע? לא כיף לזרוק את כל הכובעים החברתיים עם הגיל והשכל ליום אחד? אני מוכן לרדת מחללית השיפוט (אני רק אורח שם) ולקחת כמה ימים כאלה…:)

          • ולגבי "כמו כולם" – אדרבא, כמובן כולכם מוזמנים להמציא תשובות משלכם 🙂

          • בכל אופן הצלחת להעלות חיוך על פניי . ולא אשתתף בחידון כי החצי השני של פני נשאר רציני . מאובן.
            תודה בשם החצי האחד

          • :)) בכיף, מירי. הרבה חיוך ממני.

          • יעל ישראל

            גם אני מבקשת את זה כבר חודשים משירלי. אבל בעל המאה הוא בעל הדעה. זה אתר שלה.

        • אין… אורי אלחייני יוק. גלגלי למטה בתגובות ותראי.

  9. עדנה גור אריה

    מהמרת על 3.
    מה שמאד מוצא חן בעיני הוא דוקא השיר.

  10. אתן לינק. (זה לא "יתנו" זה תתני…)*

    • :)יפה, יפה!
      אז גם הקישור על שמי לא פועל (השד יודע לאן הוא היה אמור להוביל!) אולי זה בגלל הזווית של החללית.

      • הקישור אמורה להוביל אוטומטית אל מי שמופיע ברשימת הכותבים באתר ואל פרטיו. כך אם אתה לא מופיע שם זה לא מוביל לכלום.

  11. חברים, ברגע זה נחתה החללית עם השופטים – הם יוצאים אחד אחד ומנסים להתקדם לכיוון הבמה – ג"וחא, לורל (אשתו של הארדי), הרשלה, ארבינקא, לואי דה פינס, אי-טי, ועבדכם הנאמן, מזכיר חבר השופטים. צפוף פה, צפוף.
    חברים, תנו לעבור. לזוז, כן, גם את עם היונה והכוזברה… המתח גואה פה. אפשר לחתוך את האוויר בסכין, והקהל פורס לו פרוסות.

  12. http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-538,00.html
    אכן. הצטרפו לרשימה המפוארת של מעלה ויהי זכרם ברוך.

השאר תגובה ל רונית בר-לביא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור