בננות - בלוגים / / דרוש מנהיג אגואיסט
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

דרוש מנהיג אגואיסט

דרוש: מנהיג 'אגואיסט'

 

 

נסתכל בראי ונראה: ישראל של המאה ה-21 היא חברה משוסעת שמגזריה הכלכליים, הדתיים, הלאומיים והתרבותיים נלחמים זה בזה. חברה פרנואידית ואלימה שיש בה משבר מוסרי עמוק, קיפוח וכרסום מתמיד בתחושת היחד. חברה מתבדלת, שמתעמרת במיעוטים ובזרים, ומפלה בין תושב לתושב. חברה שפוגעת בחינוך, בתרבות, בטבע, בעבודה – בכל נכס של איכות חיים וכמעט בכל ערך אזרחי. 
אנחנו מתקדמים בכוח האינרציה, מאלתרים, לוקחים מה שאפשר. נבחרינו אינם שונים מאיתנו. אולי קטנים מאיתנו: אין ראש ורגליים, אין פנים ואחור. 
מנהיג איננו ראש ממשלה. מנהיג הוא אדם שמסתכל רחוק קדימה, ורואה מציאות חדשה. היו לנו כאלה בעבר: הרצל, ז'בוטינסקי, בן גוריון, רבין. 


המנהיג שינהיג חברה כזו צריך להיות רופא.

כדי לרפא חברה כזו דרושות כמובן תבונה, רגישות ועוצמה, שתואמות את דרישת התפקיד. אבל מי כמונו יודעים שגם בזה לא די.

לפני הכל – הייתי מחפש אדם שיודע להנהיג את עצמו. 

 

אדם שיודע להנהיג את עצמו באמת, שדורש את טובת עצמו באמת, יודע שאינו חי בריק, ושטובתו האולטימטיבית היא טובת החברה שבה הוא חי: משפחתו ומכריו, עמו, מדינתו, ומשפחת האדם כולה. טובתו של אדם היא טובת הכלל – לא על בסיס של אלטרואיזם מעפעף אלא על בסיס של "אגואיזם" פקוח עיניים. אדם כזה היה מבין שכל דיכוי של יחידים או קבוצות חוזר תמיד אל המדכא כבומרנג. אדם כזה יעדיף לבנות מאשר להרוס, וליצור תנאי חיים שאינם מסכנים איש, ושמאפשרים צמיחה, שמחה, ותחושת יחד. 
רק אדם שחזונו יכלול את כל אלה  יהיה מצויד בכוח המוסרי לרפא את פצעי החברה הזאת. אדם כזה, מעצם מניעיו, ידאג ככל יכולתו לקדם את כל בני הארץ הזאת לחיים של שיתוף והישגים בכל תחום. 

זה נשמע פשוט כל כך, והנה – כמה זה קשה! איפה יימצא לנו מין משה או מרקוס אורליוס שכזה? ואם יימצא, האם הדמוקרטיה הישראלית מסוגלת לאפשר למנהיג כזה להנהיג? הדמוקרטיה הישראלית משוללת כיום יותר ויותר מחינוך, מתרבות ומערכים: בשיטת הממשל הנוכחית כל אלה הפכו לאויביהם הבלתי מוצהרים של הפוליטיקאים. לשם מה לנו השכלה, שיקול דעת, עומק ותרבות? בשביל לזרוק פתק לקלפי כל זה לא נחוץ, ובעיני לא מעט פוליטיקאים – אולי גם מפריע. אלא שבלי התנאים הבסיסיים האלה אנחנו מגדלים אנשים שנשדדה מהם ההזדמנות למצות את יכולתם האנושית. בלי התנאים הבסיסיים האלה אנחנו יוצרים חברה לא חושבת ולא מרגישה: חברה תחת דיכוי.

לא, הדמוקרטיה הישראלית אינה נראית כמסוגלת לאפשר מנהיג כזה. ועם זאת, להיסטוריה יש לא פעם הפתעות משלה.

הנפש עייפה מהבטחות ריקות, מדמגוגיה פופוליסטית, מרמיית הנבחרים, ומהניצול הדורסני של קבוצות ויחידים. שעון החול של הארץ הזאת הולך ומתרוקן עם כל שנה שחולפת.  רבים כבר רואים זאת, אבל מתרגלים גם לחיים עם הידיעה הזו, בצל הר הגעש. דרוש לנו כנראה זעזוע עמוק – סכנת הישרדות מוחשית או זעם אזרחי רחב היקף – כדי שנתעורר.

 
חוט השידרה האתי שלנו נסדק, ובלעדיו אין לנו תקומה. דרוש לנו מוסר כדי לתקן בו את החוקים, ודרוש לנו איש מוסר כדי להנהיג את הנפש. אדם כזה, אם ניחן גם בחזון, בעוצמה ובתבונה הנחוצות, יזדקק גם לשפע של אומץ ואהדה אנושית על מנת לעמוד באתגרים ולשאת בעול הנהגתה של חברה הרוסה ואלימה. הוא יצטרך לעורר דור שלם שסבור שטובתו אינה קשורה בטובת זולתו, או גם מנוגדת לה. הוא ייאלץ להיפטר מעדרים שלמים של עגלי זהב בועטים. 

 

והוא לא יוכל לפעול לבדו. הוא לא יוכל פשוט להופיע, לעבור מן הבדיון אל המציאות, ולחולל עבורנו את הנס המיוחל. הוא יוכל רק להימצא – כשיהפוך למענה לצורך של רבים.  

27 תגובות

  1. אמיר, קודם כול ברוך שובך באורח מלא. מה שכתבת כל מילה כזאת ראה וקדש. מדכא כל כך מה שכתתבת, ויחד עם זאת מוטב כך מה שקורה היום, שמסך הטשטוש הסימום והעיוורון נמוג. אמיר, שאלה רצינית לי אליך, למה אינך רואה בעצמך מנהיג שכזה? אני רצינית. ברור שהמנהיג(ים) הבאים חייבים להיות שונים תכלית שינוי מכל הביבים והברקים לדורותיהם האחרונים.

    • הי ענת, ברוכה הנמצאת. אני ממש לא בטוח שמסך הטשטוש והעיוורון נמוג. כולם לא מרוצים, ומכינים רשימת תביעות, כאילו אפשר לחלק קצת נדבות מהקופה שלה הם משלמים כל הזמן. בסופו של דבר ככה רק ישלמו יותר.
      אין מנהיגות שמבינה את השיטה לעומק, וגם אם כן לשים את האצבע על מוקדי העושק – על הרגולציה המושחתת, על הריכוזיות, על האפליה הכלכלית נגד הערבים, או על הפיכתנו לבית תמחוי לחרדים – לא מדברים. זה מורכב מדי…

    • ועוד ענת, תודה על האמון, אבל לא אני הוא האיש. הדרך הפוליטית כיום, מהפריימריס הקנויים ועד לצומתי האינטרסים של הכנסת (הון-שלטון-תקשורת)שסוגרת עסקות מפלגתיות ופרטיות על חשבון הציבור, היא דרך שפתוחה באמת למושחתים בלבד.

      חבל שהמחאה אינה ממוקדת ומכוונת נגד הקשר הגורדי הזה של הפוליטיקה הישראלית, נגד המחלה עצמה – נגד עצם השיטה השלטונית שמאפשרת את כל הסימפטומים של העוול.

      • טוב, אמיר, אני מוותרת לך בינתיים כי לרפא את התחלואים השורשיים שאתה מצביע עליהם לכך דרוש מנהיג משועבד כל כולו למשימה. לא תובנות די בהן, ולא צעקות, ולא הפגנות, ולא דף תביעות – אלא מנהיגות המצוידת בתבונת הלב ובעיקר בנכונות וביכולת הלב ללחום חזק מאוד ובכל שעות היממה על מנת שהתיקון לא יהיה קוסמטיקה זמנית שהיא גרועה לא פחות בחשיפת מלוא הקמטים שעל סף המוות כשכבר באמת יהיה מאוחר מדי להקים את הגוסס לחיים של שמחה קיומית כשהוא פוקח את עיניו בבוקר וקם כאדם והולך קוממיות ולא כשפוף וכפוף חרדות איך הוא יגמור את החודש והאם יזכה להזדקן בכבוד.

  2. עכשיו כשהעם מתחיל להבין שלדאוג לעצמו זה טוב וחשוב, אולי מתוך כך יצמח המנהיג "האגואיסט" הטוב…

  3. שירלי צ'לצ'ינסקי

    כתבת יפה.

    אין קול ואין פנים בנתיים למי שנמצא שם למעלה, הם מפחדים, ממשיכים עם האטימות, או השד יודע מה.
    אני בכל אופן מחכה לשינוי ולמנהיגות הבאה

  4. פני הדור כפני הכלב ומנהיגיו כלולים בזה
    אכן דרוש מנהיג משכמו ומעלה
    מנהיג עם חזון הרואה את טובת הכלל כקודמת לשלו
    כל מילה בסלע
    ברוך שובך טוב לראותך שוב במטע
    אמיר היקר

    • ברוכה הנמצאת, חנה יקרה. מה דרוש כדי שנהיה מוכנים להנהגה כזו? אולי יש לנו עדיין יותר מדי להפסיד.

      • אני חייבת להתוודות שלפעמים אתה מה-זה חכם… זה מכבר קלטתי שקפיצות הנחשון הכי גבוהות הן כשבאמת אין מה להפסיד. הגב אל הקיר. שום אפשרות למניפולציה עצמית. אין לאן לברוח ואז אז נעשית הקפיצה מבעד לאפלה אל האור הגדול. ומה שנכון בחיי היחיד נכון כנראה גם בחיי הציבור. כשיש מה להפסיד נרתעים מללכת עד הסוף עם האמת עד הסוף יהא אשר יהא. בינגו אמיר. האמת חבל שוויתרתי לך הבוקר כמנהיג…

        • :))) כן, ענת, כנראה לא מספיק רע כדי שיהיה טוב…
          התעוררנו קצת, וזה מעודד, אבל אנחנו עדיין במחאה דה לוקס, ועוד כזו שלא עשתה שיעורים – שלא מפוקסת על השיטה אלא על רשימת מכולת.

        • :))) כן, ענת, כנראה לא מספיק רע כדי שיהיה טוב…
          התעוררנו קצת, וזה מעודד, אבל אנחנו עדיין במחאה דה לוקס, ועוד כזו שלא עשתה שיעורים – שלא מפוקסת על השיטה אלא על רשימת מכולת.

  5. http://msradio.huji.ac.il/wwwroot/drama/Mixdown_marcus_orelius_128k.mp3
    מתוך "הרהורים" של מרקוס אורליוס.

    וגם אני מהרהרת:" כנראה שלא דרוש כלום. מה שצריך לקרות קורה בדיוק כמו שצריך לקרות אבל ממש בדיוק, ולו היה צריך להיות מנהיג אגואיסט במובן החיובי, אז זה מה שהיה. ואם אין…כנראה שכך צריך להיות.
    ובכלל, מנהיג כמרקוס או כמשה יכול לקום אולי רק באופן שאלו קמו: מישהו חיצוני מזהה את המנהיג וכופה עליו את ההנהגה, והלה מתוך אישיות של אחריות ומוסר או מתוך אמונה באל או בשליחיו, יקבל עליו את התפקיד ויעשה אותו הכי טוב שאפשר, וזאת מתוך תחושת שליחות ולא מתוך תחושת שחיתות".
    יש לי עוד כמה הרהורים מהסגנון הזה אבל אני מניחה שהרעיון המרכזי בדעתי הובהר וכי אני מהמתבוננים מהצד בסקרנות ובאי אמונה ובינתיים מול השלטון האטום אני מתאמנת על קשב ושיפור עצמי, בתקווה שבמעגל הקטן של חיי אני פועלת טוב, ועושה טוב, וכך אני שואפת להיות מנהיגה קטנה ואגואיסטית שטוב לה:)

    • אמיר שלום,

      פני הכלב כפני הדור.
      אני רואה את המחאה הציבורית הזאת ולא מאמינה. נכון, היא נראית מקשה אחת – אבל אינה כזאת. גם בתוכה יש קבוצות ממינים ומסוגים שונים – גם בתוכה יש מפריכי/חי ססמאות. אני רואה ואני דווקא מפחדת. כל יום אני מפחדת יותר ויותר.

      אני מפחדת מביבי, מן הקואליציה החזירית שהוא יצר, מתאוות השלטון, מן העובדה הבסיסית והפשוטה שהוא פשוט אינו יודע מהו עוני, מה זה לא לגמור את החודש. מי שנוסע במטוסים פרטיים, לא יכול להבין מה זה מקרר ריק.
      אגב, אצל ברק בבית לפי עדות העובדת הזרה המקרר באמת ריק. יש בבית הרבה ויסקי משובח. למה ריק, כאשר רעבים – פשוט מזמינים.

      תאוות השלטון הנוראית הזו נמשכת כבר עשור שלם. היא החלה עם ברק שרקד עם זקנות בבאר שבע כדי להישאר בשלטון, חוק ביבי נתנייהו, הנזקים שהוא יצר כשר אוצר ושיא השיאים – עכשיו בהתנשאות, בתשובות של דובריו, ובגיחוך הזחוח שלו. ככל שמזהים את זה נראה לי שלא יודעים כמה הזלזול אצלו עמוק כלפי העם. ומזה אני, כמו שאומרים, מה זה מפחדת. נכון, לכאורה זו דמוקרטיה, אבל בעיני הוא משול לשליטים כמו נירון קיסר, אפילו יוליוס קיסר שהיה לוחם דגול, אבל כאשר חצה את הרוביקון הביא למלחמות אחים ולמעשה רוקן את מוסדות הרפובליקה מתכניה, והפך את רומא לקיסרות, כנגד רצונו של העם.

      אז עכשיו אנחנו נמצאים בביבי לנד, וזה לא פשוט בכלל. לגבי מנהיגים, היו מנהיגים גם בתחום כתיבת השירה שעצבו את המדינה הזאת ותרמו לה לא פחות מן המנהיגים שהזכרת- טשרניחובקי, אלתרמן, פוגל, אצ"ג ועוד רבים אחרים וגם בפרוזה. ברנר, למשל, והיום אולי סובול ואפילו קניוק. פעם אנשים קראו שירה, היום הם צורכים רבי-מכר.

      לצורך הרשימה הייתי מוסיפה את מרטין לותר קינג, אברהם לינקולן, לותר עצמו שתרגם את התנך לגרמנית. ועוד רבים אחרים, בתחומים שונים. נכון, הם לא ישראלים, אבל היו אנשי חזון שהקפיצו את ההיסטוריה שנות דור.

      אני די שותפה לתחושות שלך, חרף האופוריה, אולי זה משהו בגניוס היהודי, אולי זה המקום הזה, אולי אנחנו עם שאחוז בהרס עצמי עד דק. ליבוביץ אמר שהתורה עשרת הדברות נתנו בגולה ואנחנו עם של גלות.

      ולשאלת השאלות, אישית, אבל ברמת המקרו
      למה חזרת. אני מצהירה תדיר, כי אם היתה לי הזדמנות הייתי פורשת כנפיים ולא חוזרת אפעם.

      ובכל אופן – ברוך שובך.

      חוה

      • חוה, מי אמר שזו דמוקרטיה? דמוקרטיה פירושה שהאזרחים מבינים פרק באזרחות (אותו מקצוע נשכח שפעם היה חובה על כל תלמיד ישראלי) ופועלים במסגרת האחריות שלהם. זה נכון במקרה הטוב לגבי חצי מהאוכלוסיה פה, ואולי הרבה פחות. יש פה אדישות גמורה מצד אחד והצבעה שבטית למפלגות, לא עניינית,כאילו מדובר באוהדים של קבוצת כדורגל.
        אין פה לאזרחים שום השפעה שוטפת על פעילות נציגיהם לכאורה. ההשפעה – השפעה משחיתה – שמורה לסקטורים החזקים במשק – החל בטייקונים, עבור בחרדים ועד עובדי חברת החשמל והנמלים וכד'.
        ולמה חזרתי?:) כי יש עדיין דברים הקושרים אותי הנה.

        • אמיר,

          אמרתי בדיוק מה שאתה אמרת רק במילים אחרות.
          אם השוויתי את ביבי לנירון ( רק שלביבי יש סופר טנקרים ועדיין אנשי בית אורן מופקרים) זה אומר שאני חושבת שיש כאן דמוקרטיה?

          אתה מדבר על שיעורי אזרחות, אני מדברת על חוקה. הרי אין לנו כאן זכויות אזרח מינימליות שנהוגות ברחבי העולם.

          לגבי הטייקונים הם צמחו על הגב שלנו אני מניחה שאתה מכיר את המושג תספורת שמדברים עליו הרבה בזמן האחרון לגייס כסף מן הציבור – לא להחזיר – להמשיך להיות עשיר וחזיר. ככה אילן בן דב, ככה נוחי דנקר שצמח בכלל על אשראי בלתי מוגבל מן הבנקים – גם לך יש כזה? תשובה, ולב לבייב הזכור לטוב שבנה את אחד הקניונים המפוארים בחול ולנושים שלו לא החזיר את הכסף.

          הם לא משלמים מיסי חברות, כי מפחדים שהם יברחו מן הארץ. מי משלם – אתה, אתה משלם על הבורות הציבורית, על התככים בין האנשים, על רבי המכר שלוש במאה – על אלה אתה משלם, וגם אני וגם עוד הרבה אנשים.

          אין לי כל סנטימנטים למחאה הציבורית. ביבי מושך זמן, אם לא יחליפו את השלטון אתה תעביר את הכספים שלך לחרדים, למתנחלים, וגם לטייקונים.

          לגבי המושג דמוקרטיה אתה יודע שהיא עברה גלגולים מקורה ביוון, אבל היא היתה שייכת בהתחלה לאריסטוקרטים, אחר כך גם לפלבאים, אבל היו ביוון ואחר כך גם ברומא הרבה עבדים. את זה מלמדים בהיסטוריה לא בטוח שבאזרחות. שיעורי האזרחות לא יועילו היום לאיש. כמו בנזירות יש כאן הסתאבות, כל הסתאבות בנזירות הביאה לתנועה חדשה. קלוני, הפרנציסקנים, הדומיניקנים וכו'…
          כסף זה דבר מאוד משחית!!!
          גם מין נדמה לי, אבל אני לא בטוחה:)?

    • סיגל, תודה על הקישור ל"הרהורים" – תענוג להקשיב. לא חשבתי על זה, אבל יפה הבחנת ששני אלה שהזכרתי לא כבשו לעצמם שלטון, ולא נבחרו על ידי רוב דמוקרטי, אלא קיבלו עליהם את ההנהגה ממי שבכוחו היה לבחור ולהעביר אותה. כנראה לא במקרה בחרתי בהם.
      ומסכים איתך שאם יותר ויותר מאיתנו ננהיג יותר כמנהיגים 'אגואיסטיים' את מעגלי חיינו שלנו, מתוך תחושה של אחריות ושליחות, הרי שעיקר העבודה כבר ייעשה כך.

      • לאמיר,

        אגב, עוד משהו, ראיתי פעם נוספת את הסרט אמדאוס של מילוש פורמן.

        אחר כך בדקתי בויקפידיה. לשמו של מוצרט צורף השם תיאופילוס – אהוב האל, וגם עוד איזה שני שמות של איזה קדוש נוצרי.

        סתם, הוספתי…..
        חוה

  6. חוות דעת אסרטיבית כדבעי.
    מומלץ אצלי ב-מאמרים ותודה 🙂
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/08/188-118.html

    אסתי

  7. חוות דעת אסרטיבית כדבעי.
    מומלץ אצלי ב-מאמרים ותודה 🙂
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/08/188-118.html

    אסתי

  8. מאת: עליזה קיי[רובכה]

    תוכן המסר: הי אמיר,

    בקווים כלליים אני מסכימה. הייתי מוסיפה,כאב האזרחים בדם ליבו.[רבין כאב על כל חייל שנהרג]
    הייתי מעדנת ובמקום "אגואיזם" הייתי כותבת, מודעות לצרכי עצמו וצרכי האזרחים.
    [ובכלל, כדאי לקרוא את נאום הפתיחה של קראון במחזה אנטיגונה לסופוקלס.]

    כל טוב,
    עליזה

    • "לבי רחש רק בוז למנהיג מוג לב, הרואה סופה קרבה וממלא פיו מים; ואשר לאיש המרומם את הידידות על פני טובת הכלל – נקלה הוא בעיניי…"
      דברים כדרבנות, עליזה, אבל מעידן טהור יותר. אצלנו המנהיג ממלא פיו מים לא בגלל פחד, אלא בגלל חשבון שלטון שלא רואה מאומה מעבר לקדנציה; ולא את הידידות סתם מעדיפים פה על טובת המדינה, אלא ידידות ששכרה בכיסך.

השאר תגובה ל אסתי כ. ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור