יומן לילה
שִׁירִים פְּשׁוּטִים אֲנִי שָׁר בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, מִתְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר.
כְּלָבִים מִתְבּוֹנְנִים בְּהִשְׁתָּאוּת, מְבִינִים שֶׁגַּם לָהֶם מֻתָּר.
□
הֵי אַתָּה, אֱמֹר, הַאִם לֹא הָיִיתָ אִתִּי בְּבָבֶל? הַאִם שָׁכַחְתָּ אֶת קְנוֹסוֹס?
חָיִינוּ אוֹתָן – חַיִּים אַחַר חַיִּים. לָמָּה לֹא תִּרְצֶה לִזְכֹּר?
אַלְפַּיִם שָׁנָה שֶׁל אָבְדַן הַכָּרָה.
□
זֶה הָיָה כְּמוֹ לַעֲמֹד בְּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר וּלְהַבִּיט בָּאֹבֶךְ הַזּוֹהֵר שֶׁנִּשָּׂא
עִם תְּנוּדוֹת הַחֹם עַל הַחוֹל.
וְאָז מֵרָחוֹק – נְקֻדָּה, צֶבַע בַּחוֹל, כִּמְעַט בִּלְתִּי מֻרְגֶּשֶׁת, כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֵית
אֲבָל גְּדֵלָה וּבָאָה עַד שֶׁהִיא נִצֶּבֶת מוּלְךָ, כְּבָר חֲמִשָּׁה עָשָׂר מֶטְרִים גָּבְהָהּ,
רֶגַע לִפְנֵי הַחֹשֶׁךְ, לִפְנֵי שֶׁהַלַּיְלָה
לָקַח אֶת הַכָּרָתְךָ.
□
עָמַדְתִּי לְיַד הַמַּיִם. חִכִּיתִי לְרִקּוּד הַצְּדָפוֹת, רִקּוּד הַשַּׁחַר.
הַצְּדָפוֹת כֻּלָּן, סְגוּרוֹת, שְׁקֵטוֹת, נָעוּ לְאִטָּן,
מַפְנוֹת אֶת פִּתְחֵיהֶן הַצָּרִים לְעֵבֶר הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה.
וּכְשֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן הַקַּרְנַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת הֵן נִפְקְחוּ אַחַת אַחַת, כְּמוֹ עֵינַיִם.
עַיִן מַבִּיטָה בִּי, וַאֲנִי מַבִּיט בָּהּ.
רָאִיתִי בְּתוֹכָהּ אֶת הַמַּחְשָׁבָה, אֶת אֵינְסְפוֹר גִּלְגּוּלֶיהָ, וְאָז
רָאִיתִי גַּם אֶת הַחֹשֶׁךְ שֶׁלְּךָ.
אַתָּה מֵבִין? זֶה כְּמוֹ לְהַבִּיט בְּנֵר – כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּרָכִים לְהַבִּיט בְּנֵר! –
אֲבָל הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לִרְאוֹת
הִיא לִטְבֹּל אֶת הָעַיִן בַּמָּוֶת.
□
וְאַתָּה – שֶׁהָיִיתָ שָׁם אִתִּי, שֶׁרָכַבְתָּ אִתִּי מֵעֵבֶר לַמִּדְבָּר,
שֶׁרָעַבְתָּ אִתִּי עַל שְׂפַת הַגָּנְגֶס –
רְאֵה אוֹתָנוּ עַכְשָׁו,
מְטַפְּסִים זֶה עַל זֶה כְּמוֹ עַכְבְּרוֹשִׁים,
אַלְפֵי מִילְיוֹנִים שֶׁל יְצוּרֵי אֱנוֹשׁ.
אַתָּה בֶּאֱמֶת מֻכְרָח לַהֲרֹג תִּשְׁעָה מִכָּל עֲשָׂרָה –
אִי אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם.
□
בַּחַיִּים הָאֵלֶּה אֲנִי רַק תַּרְנְגֹלֶת. כֵּן, תַּרְנְגֹלֶת רְגִילָה, מוֹדֶרְנִית.
אֲנִי עוֹמֵד בִּכְלוּבִי, שְׁנֵי סֶנְטִימֶטְרִים מִכָּל נְקֻדָּה בְּגוּפִי – סוֹרְגֵי בַּרְזֶל.
אֵלֶּה שֶׁמֵּעָלַי מְחַרְבְּנִים עַל רֹאשִׁי, וַאֲנִי – עַל אֵלֶּה שֶׁתַּחְתַּי.
כָּאן נוֹלַדְתִּי וְכָאן אָמוּת.
כָּל הָעוֹלָם רֶשֶׁת שֶׁל בַּרְזֶל וּפְּלַסְטִיק. מַקּוֹרִי קָטוּם.
וַעֲדַיִן עָלֶיךָ לְהָטִיל בֵּיצִים – עַד שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל עוֹד,
עַד שֶׁמַּגִּיעַ הַסַּכִּין – חַשְׁמַלִּי, עַלְטִבְעִי, אֱלֹהִי –
מָהִיר מֵהַהֲבָנָה, מָהִיר אַף מִכְּדֵי שֶׁדָּמִי יַכְתִּים אוֹתוֹ.
כֵּן, הַחַיִּים הָאֵלֶּה יִסְתַּיְּמוּ בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט.
□
שִׁירִים פְּשׁוּטִים אֲנִי שָׁר בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
הָאָרֶץ רְחוֹקָה עַכְשָׁו,
כַּדּוּר עִם שְׁנֵי כְּתָמִים גְּדוֹלִים בְּמֶרְחַב אֵינְסוֹף.
(מתוך "שלל", שירים נבחרים 2013-1977, הוצאת הקיבוץ המאוחד)
כנראה שרק בחצי הלילה רואים את המציאות נכוחה. אכן, כֵּן, הַחַיִּים הָאֵלֶּה יִסְתַּיְּמוּ בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט, עת מלגזה תעלה את גופותינו, עם ארון או בלעדיו, כמנהג המקום, לאחד ה"מדפים" ב"סופרמרקט" של המנוחה האחרונה.
או אולי כדאי לעמול ולהזדרז ולמות עת נותרו כמה קברים באדמה הלחה בחורף ויבשה בקיץ, שיהיה שונה ומעניין ובעקר שיהיה יותר נוח ורך מבטון? חומר למחשבה.
כנראה שרק בחצי הלילה רואים את המציאות נכוחה. אכן, כֵּן, הַחַיִּים הָאֵלֶּה יִסְתַּיְּמוּ בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט, עת מלגזה תעלה את גופותינו, עם ארון או בלעדיו, כמנהג המקום, לאחד ה"מדפים" ב"סופרמרקט" של המנוחה האחרונה.
או אולי כדאי לעמול ולהזדרז ולמות עת נותרו כמה קברים באדמה הלחה בחורף ויבשה בקיץ, שיהיה שונה ומעניין ובעקר שיהיה יותר נוח ורך מבטון? חומר למחשבה.
כנראה שרק בחצי הלילה רואים את המציאות נכוחה. אכן, כֵּן, הַחַיִּים הָאֵלֶּה יִסְתַּיְּמוּ בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט, עת מלגזה תעלה את גופותינו, עם ארון או בלעדיו, כמנהג המקום, לאחד ה"מדפים" ב"סופרמרקט" של המנוחה האחרונה.
או אולי כדאי לעמול ולהזדרז ולמות עת נותרו כמה קברים באדמה הלחה בחורף ויבשה בקיץ, שיהיה שונה ומעניין ובעקר שיהיה יותר נוח ורך מבטון? חומר למחשבה.