בננות - בלוגים / / אלוהי היהודים
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

אלוהי היהודים

 


אמיר אור 

 

אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים

 

אֱלֹהִים אַדִּירִים, אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים,

כָּכָה מַתְאִים (אֱלֹהִים, יְהוּדִים).

אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, אָבִינוּ.

אַתָּה בַּחוּץ וַאֲנַחְנוּ בִּפְנִים,

אֲנַחְנוּ לֹא אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ

טוֹבִים.

עָוִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְפָנֶיךָ חָטָאנוּ

וְאֵין אָנוּ

אֶלָּא

מַעֲשִׂים.

 

אֱלֹהִים אַדִּירִים, אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים,

בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עֲשִׂיתָנוּ גּוֹיִים

בָּרוּךְ שֶׁאֵין לְךָ בִּכְלָל פָּנִים

בָּרוּךְ שֶׁעֲבָרְךָ נָקִי מִבִּיּוֹגְרַפְיוֹת

מִדִּמְיוֹנוֹת, שְׁטֻיּוֹת, חִיּוּכִים אֱלֹהִיִּים.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֵין לְךָ שֵׁם

שֶׁאֵינְךָ מַבִּיט מֵעֵינֵי הַקּוֹפִים,

שֶׁאֵין לְךָ שָׁרָשִׁים

וְאֵין לְךָ עָלִים,

שֶׁאֵינְךָ אֲנִי,

שֶׁאֵינְךָ אַתָּה.

עָוִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, תֵּן לָנוּ פַּרְנָסָה

וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה.

וְחֶשְׁבּוֹנוֹת שְׁמַיָּא וְתַקְבּוּלֵי תְּפִלָּה

יַרְבּוּ רִבִּית לְפָנֶיךָ,

וַאֲנַחְנוּ חֵילֶךָ,

נְכַרְסֵם

שַׁלְוַת אַרְמְנוֹתֶיךָ.

 

אֶת חֶבֶל חֻקֵּנוּ לָנוּ הַיּוֹם

וּבָנִים עַל אָב נוֹדֶה עָווֹן לְפָנֶיךָ:

כָּשֵׁר, לֹא כָּשֵׁר, כָּשֵׁר, לֹא כָּשֵׁר.

וּבָשָר־וּנְשָׁמָה, אָדָם־וְחַוָּה,

אֲנִי־וְאַתָּה נִפָּרֵד לְפָנֶיךָ.

אֶת עֶרְוַת קָדְשֶׁךָ נְכַסֶּה הַיּוֹם:

אֶת הַתֹּהוּ

וְאֶת הַבֹּהוּ

וְאֶת הַחשֶׁךְ

וְאֶת הַתְּהוֹם

וְרוּחֵנוּ הַמְרַחֶפֶת עַל הַמַּיִם.

 
—————–

בואו לשמוע : 

אמיר אור ומרואן מח'ול השבוע בבית הסופר (27.6, 21:00) בשירי מחאה והתעוררות עם  עלא אבו-עמארה (עוּד) ואבנר שטראוס (גיטרה). רפי וייכרט ישוחח על מחאה ושירה, וחגית גרוסמן תנחה.   בואו והביאו!
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=26222&blogID=182

 

השיר לשמיעה ביוטיוב (עם חוסאם חאייק):

http://www.youtube.com/watch?v=Cd5oS_CcBLI&feature=relmfu

 

 


——————–
 

 

10 תגובות

  1. מתאים בתוכנו לרוח הזמן דהיינולקדחת הבחירות לרבנות הראשית. וברוח התיקונים העריכתים המוצעים ע"י אמיר באתר של נילי דגו מציע בענווה שינוי עריכתי פעוט "עוינו בשמים" במקום "עוינו שבשמים" (בשתי הופעותיו בשיר). שלוש סיבות לכך: הריחוק מהמקור "אבינו שבשמים" רק מיטיב; הגירסה המוצעת מתאימה יותר הן מבחינה תחבירית והן מבחינת המשמעות.

    • דוד, יפה שאתה ער לענייני עריכה. במקרה זה השימוש בביטוי "עוינו שבשמים" ממיר את 'אבינו' ב'עוינו'. כלומר: אב של חטאים, אב פוקד עוון. לעומת זאת "עוינו בשמים" הוא משפט עברי תקין שפירושו 'חטאנו בשמים', ולא נותר בו שום 'אבינו' שאפשר לפנות אליו.

  2. שמעון מרמלשטיין

    גת כריתות לאלוהים
    מאלה שסבלו ממנו הכי הרבה (היהודים).
    וחוזה הפרדות שנוסח בצורה משפטית מדויקת. שתופר ככל הנראה ע"י הצד(העליון) חסר הפנים והזהות.

    הניגון והקצב של היצירה הוא דתי. התוכן אתיאסטי. מה שהופך את הכתוב לרב פנים וניגודים.

    הדרישה במקרה דנן של "הביאס קורפוס" לא עומדת במבחן המציאות (שברא הוא בעצמו)
    ולו מהסיבה הפשוטה שהוא נמצא בכל מקום, גם כשהוא איננו.
    מה שהוגדר במשפט העברי החדש תחת צמד המילים הפרדוקסלי "נוכח נפקד"

    או בצופן אדמ"ע (לא הקצטניקי) שלי :

    אִתִּי-אַתָּה-רוּחַ-עַל-פְּנֵי-המַיִמ-חֹשֶׁכ-ותְּהוֹמ-אַתָּה

    • שמעון, תודה על הקריאה הנכוחה. רק עניין אחד: השיר אינו אתיאיסטי אלא מבקר את הדת היהודית עם האל המופשט והטרנסצנדנטלי שלה (למרות שהיו גם דיעות אחרות עליו שם). הביקורת היא לא רק ברמה הפילוסופית (את "כתר מלכות" הניאופלטוני והכמעט פנתאיסטי אולי הייתי קונה לרגע :)) אלא גם במשתמע, ברמה של האסטרטגיות של הממסד הדתי לשלוט במאמיניו ובסופו של דבר – בפסיכולוגיה של המאמין .

  3. ריקי דסקל

    אמיר מכירה ואוהבת את השיר מאד
    נראה לי שאנחנו חולקים אותו אלהים 🙂

  4. יש כמה סוגים של אלוהים, אמיר.
    צריך להגיע אל הבוס של הבוס …יש אצלו הרבה יותר עתיד…:)

    • תמי, ככה, באופן היררכי, חשבו על רמות של האלוהות בדת הפרסית, ואחר כך בניאופלטוניזם ולבסוף זה הגיע גם אלינו לספירות של הקבלה. הגנוסטים חשבו שהאל של התנ"ך, בורא העולם, הוא דמון רשע, שיצר את הבריאה כדי לכלוא בה את ניצוצות הנשמה, ולמנוע מהם לחזור אל "הבוס של הבוס", האל האמיתי, שמעבר לעולם…

      • נדמה כאילו הבוס הקטן עוסק בזוטות, בפנקסנות, כמעט עסקן פוליטי. אבל יש אחרים מעליו שהם כבר סיפור אחר, יותר מהותי בראיית הדברים. אני מעדיפה לחשוב שיש מי שמכוון את הדברים ולא משחק בקוביות…
        ניפלא …

        • אין לי ספק שיש מי שמכוון את הדברים, תמי, אבל אולי הוא גר בראי שלנו.

  5. תודה, ריקי, חולק איתך את האל שלי בכיף 🙂

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור