בננות - בלוגים / אמיר אור / שלושה שירים מתוך
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

שלושה שירים מתוך

חדש: שלושה שירים מתוך "משא המשוגע" – 
'בירה', 'איפה הם?' ו'הברברים' – עכשיו באתר של נילי דגן

 

http://www.nillydagan.com/%D7%A1%D7%95%D7%A4-%D7%A9-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8-3/2-%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/415-%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%95%D7%A8-2


 

17 תגובות

  1. גיורא פישר

    העובדה שזכרתי היטב את שלושת השירים, בלי לחזור ולקרא אותם, מעידה על הכח שלהם.
    אבל לבסוף, חזרתי וקראתי.

    • קשה, סודק, מכאיב במקום שגם לי היה פצע ועכשיו -צלקת- כמעט לא מורגשת, ובעיקר מאיר את אפשרות הרצח, ולו רק בנפש. "משא השוגע הציץ אלי השבוע על המדף בחנות ספרים ברחביה, השבוע הכנסתי אותו לרשימת הספרים שעלי עד לרכוש. שבת שלום חיה אסתר

    • גיורא, שימחתני – אשרי השירים שנקבעו בזיכרון.

  2. אמיר, שירים שמכאיבים לי בקריאה. "הבירה" במיוחד נתקע לי בגרון עד מחנק…
    נורית

  3. אייל איצקוביץ'

    על איזה ברברים מדובר?

    • יש יותר מאפשרות אחת, אייל. מה דעתך?

      • אייל איצקוביץ'

        אני לא מכיר ברברים, זאת הסיבה ששאלתי.

        • כשאנחנו אומרים "ברברים" אנחנו מתכוונים לאנשים שאינם בני תרבות (או ליתר דיוק אינם בני התרבות שלנו).אנשים גסים, הרסניים וזרים.
          אפשר כמובן להצביע על קבוצות אלה או אחרות באוכלוסיה של ישראל, של העולם, של עולם האמנות וכו', ואפשר גם לטעון שבכל אחד מאיתנו יש ברברים כאלה שמאיימים על האנושיות והתרבות שבכל אחד מאיתנו.

          • אייל איצקוביץ'

            אני חושב שהחיפוש אחרי ברברים הוא בעייתי כי הוא גורם לנו להתרכז בשאלה מי הם, ואיפה הם. בעוד שאלה יותר משמעותית בעיני היא למשל איך מעבירים משאבים למערכת החינוך.

          • אילן, הברברים הם גם מי שלא חושבים שצריך להקצות משאבים למערכת החינוך. גם מי שחושבים שעדיף עם בלי חינוך, שמצביע נכון.
            והברברים הם גם בתוך כל אחד מאיתנו, כל אחד והברברים שלו…

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור