בננות - בלוגים / / עורו המעשנים 5 / מסע הצלב
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

עורו המעשנים 5 / מסע הצלב

 

 

 

מסע הצלב


(המשך "עורו המעשנים 4 / ייסורים ואקסטזה")

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=2822#post2822

 

 

אם תרצו, העישון הוא בעצם מסורת אמריקנית-אינדיאנית עתיקה, ואפילו כיום, דרך מסע הצלב נגד העישון, אמריקה עסוקה בו יותר מאשר כל מקום אחר. כמובן, מסע הצלב הזה לא הפריע לתאגידי הטבק של וירג'יניה להמשיך ולהציף בסיגריות את שוקי אירופה והמזרח, אבל לקראת סוף שנות התשעים משהו החל להשתנות. כמו ערכים אמריקניים אחרים הבשורה החדשה הייתה עתידה להיות משווקת ממולדת העישון לכל פינות הגלובוס. התיקן הפוליטי יצא לכבוש את העולם.

ב-1995 טסתי ליפן באייר פראנס. אמריקני זועם התלונן באוזני הדייל הראשי על כך שכמעט חצי מנוסעי המטוס עישנו באין מפריע באיזור שנתחם מן הכנף והלאה. "אה", השיב הדייל, "ז'אפון!" ופשט את ידיו לצדדים במחווה של חוסר אונים.  בטוקיו היו אז עדיין מאפרות שהוצבו לנוחותך ברחובות, בכל מקום ציבורי, ואפילו בבתי הארחה בודהיסטיים. אבל היפנים עם ממושמע, וזה היה רק עניין של זמן עד שצבא האמונה האמריקני ינחל שם ניצחון מוחץ על אויבי האל, מעלי העשן. הימים שבהם לא יכולת לדמיין את צ'רצ'יל או צ'ה ללא הסיגר הקבוע, וכוכבי הוליבוד עישנו בגאון כמו הקאובוי על חפיסת המלבורו נמחקו ואינם.

איבֶּריה, חברת התעופה הספרדית, הייתה מעוז המעשנים האחרון בעולם הישן. אחרי כן נפלו מדינות שלמות. הראשונות שאימצו את הרווייווליזם האמריקני היו הסקנדינביות אבל זה לא הפתיע אף אחד. הם עשו את המעשה הפרוטסטנטי הנכון. לעומת זאת כשאירלנד, מדינה קתולית חמת מזג, הייתה הבאה בתור, העולם הרים גבה ולא האמין שהג'ינג'ים האירים יישמעו להוראה דרקונית כזו מגבוה. כנראה מאות שנים של דיכוי בכל זאת עושות את שלהן. הבארים התרוקנו וחלקם אף נסגרו, אבל הממשלה התעקשה. בעלי עסקים המודאגים חשבו רגע, הוציאו שולחנות לחוצות ולחצרות, והתקינו מעליהם תנורים רבי עוצמה. בפתחי הבארים, ברחוב, קשה היה למצוא מקום עמידה עכשיו, אבל היה שם נחמד. כולם דיברו עם כולם בחופש מרדני חדש של שותפות גורל. לחוויה החדשה קראו האירים smirting : – שילוב של smoking  ו-flirting.

ההצטופפות הזאת הזכירה לי את איזור המעשנים בירכתי האוטובוסים בילדותי: אנשים היו מכבדים זה את זה בסיגריה, גברים הציעו אש לנשים, ושיחות ערות היו ניצתות שם. אחר כך, כשזה נאסר, יכולת עדיין לעשן במוניות, אבל זה כבר לא היה אותו הדבר. בהמשך גם זה נאסר, והאיסור הבא היה במטוסים. לא רק שהאיסור חסך מהם לנקות מאפרות אחרי כל נסיעה, אלא שחברות התעופה גם גילו שאפשר לחסוך דלק ולשלשל לכיס עוד רווח קטן אם במקום לאוורר את המטוס כנדרש באזורי העישון רק ימחזרו לנו את אותו אוויר רווי חיידקים.

אחרי אירלנד גם שאר ארצות האיחוד האירופי יישרו קו עם אמריקה. מומרים הם תמיד יותר אדוקים מן האפיפיור, והאיסור היה גורף. המסים על טבק האמירו לרמות מפלצתיות, והעישון במקומות בילוי נאסר לחלוטין, אפילו בבתי קפה ופאבים. מלבד בדנמרק ובבלגיה, החרם החדש לא השאיר באירופה אפילו מועדונים סגורים למעשנים מרצונם החופשי כדוגמת הCoffee Bowl. גם אמצעי התקשורת האירופיים התגייסו מעתה למסע הצלב, הטיפו לחוטאים בטון צדקני, ושיסו בהם את דעת הקהל, כאילו היה זה רעיון מקורי שלהם.

באופן מוזר, דווקא הגרמנים היו אלה שכיבדו את זכויות היוצרים של הרווייווליזם האמריקני על מסע הצלב נגד העישון. ביוני 2006 עדיין תיאר כתב של ה'הראלד טריביון' איך ישב לו ביום שטוף שמש לזלול משהו בחוץ במסעדה ברלינאית כשבשולחן הסמוך ישבו כמה גרמנים ועישנו; הוא כמובן ניגש אליהם ודרש שיפסיקו מייד לעשן, אבל התשובה שקיבל, אוי לאוזניים, הייתה "אדוני, כאן לא אמריקה!". וזה עוד בארץ פרוטסטנטית כשרה… לאן, בשם אלוהים, נעלמה המשמעת הגרמנית? במחשבה שנייה, לא ממש מפליא אם דווקא לגרמנים יש עדיין זכרונות טריים מהתחנה הסופית שאליה מובילה הרכבת של שלילת חופש הפרט. מה גם שחלוצי ביעור העישון לא היו האמריקנים אלא הנאצים. ההיסטוריה אמנם מנעה מהם להגשים את חזונם, אבל מייד עם עלייתה אסרה הממשלה הנאצית על עישון במקומות ציבוריים. צ'רצ'יל עישן, אבל היטלר לא. שקט וסדר. אמרנו כבר, לא?

זיכרון היסטורי לא תמיד תורם לבריאות הגוף והנפש. מה שהיה היה, ובינתיים האמריקנים לקחו על עצמם את הג'וב, ובגדול. ככל שהדבר נוגע לאימפריאליזם תרבותי, חרם העישון הוא לא פחות אמריקני ממקדונלד'ס וגם משווק אותו באותה חבילה של תחליפי תרבות וחטיפי ערכים. אתה יכול ליצור תחליפים זריזים למסורת של תרבות אכילה באותה קלות שבה אתה יכול ליצור תחליפים לבחירה חופשית.

לכן יש מקום לחשוד שמשטרת עונג מחמירה או אפילו דאגה בכפייה לבריאותנו חותרות באופן לא תמים תחת ערכים הומניים כמו אינדיבידואליזם, ליברליזם ואחריות אישית. באופן אירוני, ממשלות דמוקרטיות עשויות לא פעם לבחור להיות טוטאליטריות למדי, ואם כתוצאה מכך הן יכולות גם להצטייר כדורשות את טובת הכלל, הן לא מסוגלות לעמוד בפיתוי. אתה יכול לשכנע אנשים להגביל את החופש האישי של מעשנים, של מהגרים, של עסקים קטנים, של יהודים וצוענים, ואפילו של עצמם. כפי שההיסטוריה הלא רחוקה יכולה להעיד, זה דורש רק קצת שטיפת מוח.

 

המשך ב"עורו המעשנים 6 / פה קבור הכלב"

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2875&blogID=182 

מההתחלה:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=2770#post2770

 

34 תגובות

  1. מתערבים? דווקא האמריקאים ימצאו דרך להחזיר את העישון. כמו שעשו עם מקדונלד"ס: ידביקו לו משהו בריא בצד. סיגריה עם עולש. מקטרת עם סלט תרד מוקפץ.

    ככה עובדת הדתיות שם: אדיקות ופרקטיות, צד בצד. הם לא קתולים, הם פרוטסטנטים, על כל הכרוך בזה, דרך לוגיקה וסגנון…
    אז יהיו "רפורמים". ימציאו סיגריות של עשבי מרפא. משהו.
    רק שיזדרזו…

    • האמריקאים הם מלכת הכיפה ,

    • "סיגריות של עשבי מרפא" – זה כבר קיים
      http://www.altcigs.com/herbalgold.html
      גם בארץ יש סיגריות כאלה בחנויות טבע

      • תודה גלית,מחר אלך לנסות.
        מה שמוזר לדעתי הוא תהליכי גמילה, זריקה שהופכת אותך לזומבי, עם הזיות כמו מכור לאבקה , והזייבן חומרים כימים אחרים שמפרנסים חברות תרופות במקום יצרני סיגריות, כנראה שיש לתעשיית התרופות יותר מהלכים בממשל האמריקאי.

        • את הזיבאן נוטלים במשך תקופה מוגבלת בזמן – חודשיים בלבד, לפי ההוראות. הוצאה כספית קטנה מאוד ביחס להוצאה השוטפת של העישון.
          זיבאן היא תרופה שעובדת (כמובן השפעת התרופות היא אינדיבידואלית).

          סיגריות אלטרנטיביות גם הן יכולות לשמש בתהליך הגמילה. זוהי אופציה נוספת.

    • סיגריות עולש ונרגילות תרד! יעל!

  2. בתור מי שממוקם כרגע בגרמניה, נראה לי שהסיבה העיקרית שהגרמנים עדיין לא אסרו לגמרי על עישון (נכון לעכשיו עבר החוק בחלק מהמדינות אבל לא בכולן) היא דווקא המשמעת שלהם. בניגוד למדינות חמות כמו איטליה וישראל, שבהן חוק מתחרז לרוב עם "צחוק", בגרמניה חוק זה חוק, ואחרי שיעבור "חוק עישון" לא יהיו כאן העלמות עין, משחקים והתחמקויות. אי לכך הגרמנים חושבים בכובד ראש על כל ההשלכות לפני שהופכים משהו לחוק – ומכאן התהליך האיטי של חוקי האנטי-עישון כאן.

  3. אילה בן-לולו

    בתור אחת שעישנה המון שנים וגמולה לגמרי כבר חמש שנים (העובדה שאני סופרת את השנים רק מעידה שבתוך תוכי אני עדיין מכורה), חובבת ספורט ואוכל אורגני, ולמרות העובדה שריח של סיגריות יכול בהחלט לעשות לי בחילה. למרות כל זאת אני מזועזעת מהעליהום שעושים למעשנים, זה פשוט בלתי נתפס, וזה באמת אמריקאי בצורה שלא תתואר. וכן, זה נכון אני מסכימה לגמרי עם כל מה שכתוב כאן – איסור על עישון בבארים הוא בעיני סוג של חוסר כבוד למסורת וסוג של מחיקת העבר שלנו, מחיקה של סמלים שהשתרשו אצלנו כל כך חזק. אני חושבת שזה בעצם סוג של מחיקה של מאה שלמה – המאה הקודמת – המאה העשרים: המאה של המינגווי, של המפרי בוגארט, של הסיגרים הקובנים, של צ"ה גווארה, של המהפכנים המרקסיסטים. זו המאה שאנו חיים בה עכשיו המאה הקפיטליסטית שלא נותנת דריסת רגל לשום דבר מלבדה, המאה הזו שמסרסת את האינדבידואליזם שלנו, את יצר המרד שלנו – כי תגידו לי – אתם יכולים לדמיין בכלל מהפכן מרקסיסטי אמיתי בלי סיגריה בזוית הפה?

    • הי איילה! טוב לראות אותך כאן (הי, גם את צריכה לפתוח פה איזה בלוג, בפאב/קפה הבנניתי המשותף)

      לעניין, נראה לי/נדמה לי/דומני שאת המהפכן המרקסיסטי המסוקס לא יעצור שום חוק נגד עישון. במקרה הטוב הוא יוכל פשוט להתחיל את המהפכה בהדלקת סיגריה מסורתית מול אפו של החוק, ואז להתחיל להפוך שולחנות. (שנאמר צ"ה דיבוק, צ"ה)

    • הי איילה! מסכים עם כל הדוגמאות שלך. באמת המאה הזאת היא משהו. מחר נדבר קצת ל"עולם חדש אמיץ" ומטוהר, עם סיגריה בזווית הפה, כמובן.

  4. אמיר
    מה שמטריף אותי, ככול שאני קוראת אותך, זה איך יכול להיות שציבור כה גדול לא הצליח להשתכנע ברעילותם של סמים קשים ו"קלים", ותרופות מדף, כדורים לכל צבע של שעת יום, מונוסודיום גלוטמט, צבעי מאכל, אנטנות קרינה סלולריות, המים בנחל התננים, דטרגנטים והורמונים במזון, גז פליטת מכוניות, גז רדון ועוד…איך זה מסתובב חופשי במחוזותינו והמעשנים הם, הם המיעוט הנרדף המוקצה מחמת המיאוס.

    כן אני מבינה תהליכים היסטוריים חברתיים אבל מה עומד בבסיסו של התהליך שתפס נפח באופן גורף וגלובלי, מה?
    כל סיבה תתקבל בברכה ואשקוט.

    נ.ב
    בל נשכח את 1919 חוק היובש- איסור מכירת ושתיית אלכוהול בארה"ב. שלא לדבר על חוק בימינו בארה"ב- שאין לצעוד עם בקבוק אלכוהול לא מכוסה, מוצנע בנייר עטיפה- צבוע….

    • תמי, רוב רשימת המפגעים שלך דורשת פעולה של ממש מהשלטון, בעוד שאיסור לא דורש דבר. על זה בדיוק הפרק הבא. ומלבד זאת יש פה כמובן גם תעשייה ופרסום. לא מפתיע למשל שסמים פסיכיאטריים משווקים כ"תרופות", אחרת איך יצרכו אותם?

    • זה נורא פשוט, תמי, כשאני עוברת ברחוב נדיר שאני מריחה את פיח האגזוזים, הוא לא מציק לי כמו עשן בפרצוף. כנ"ל על יתר הרעלנים שמנית. אני, לא על אריכות חיים מדברת, אלא על איכות חיים. ומבחינתי, לפחות, איכות חיים זה ריח. באמת שלא אכפת לי שתרעילו את עצמכם, וכן גם במי שרוצה מונוסודיום גלוןטומט, חומרי הדברה או אני לא יודעת מה עוד. מה זה מפריע לי?

      לי אישית העשן מאוד מאוד מפריע, מעורר בי בחילה ממש, מציק לי פיזית. אני יודעת שישנם רבים כמוני, רק לא נעים להם להגיד כדי לא להישמע פאנטים.

      לגבי עשן האגזוזים וכו", למען צחות האוויר והריח הטוב, הייתי שמחה שגם הם ייעלמו מהעולם, בעיקר באמצעות טכנולוגיות חדשות. וגם הן בוא יבואו.

      ואז נוכל לנשום סוף סוף אויר צח בלי לסבול.

      ועוד יותר פשוט מכך: יצא חוק, באמצעות נציגי הציבור שלנו. תרצו או לא, הם נציגנו. במקרה הזה, הם מייצגים אותי ושכמותי. גם לנו יש זכות לצפצף משהו.

      ואם בעתיד יבוא חוק נגד מונוסודיום גלוטומט, נניח, שאני דווקא מחבבת? אז אקבל את החוק על הראשי ואימנע. סתם דוגמה כמובן.

      כבר יש חוק, אז יאאלה, קבלו את המצב.

      • יעל, יעל, גם הממשלה הנאצית, הממשלה הסובייטית והממשלה של הטאליבן חוקקו חוקים. ההבדל הוא שבדמוקרטיה יש דיון ציבורי, יש רצון הרוב, ויש חופש הפרט – חיה ותן לחיות. אבל גם אחרי ששברנו את הראש איך לא להפריע לך והבאנו דוגמאות מחכמי הגויים, את לא רוצה לתת לנו לחיות. תנו גם לנו, החיות, לחיות..

        • אמיר, התגובות שלך מעוררות גיחוך אבל התגובה האחרונה היא כבר נוראית – "בואו נסתכל על חוקים כעל המלצה ולא ניישם אותם כי אם נפעל לפי החוקים אז אולי נגמור כמו גרמניה/רוסיה/אפגניסטן".

          אתה דמגוג. ומהסוג הגרוע שגם לא מוכן לקבל שיש אנשים אחרים שקובעים בשבילך חוקים. אתה בחרת בהם ואתה יכול לבחור אחרים. אבל באותו הזמן שהם בשלטון הם קובעים חוקים ואתה צריך לעמוד בהם.
          ברור לך שחוק נגד שימוש בהרואין במקומות ציבוריים הוא חוק טוב. אבל ברגע שמונעים ממך את ההתמכרות שלך אז פתאום החוקים הופכים לגמישים – אולי נציית, אולי לא.

          תדון בחוקים כמה שבא לך, אבל דאג לכך שיצייתו להם! כל המעשנים יוצאים ב"דיונים" ובפועל ממשיכים לעשן במקומות ציבוריים כשהם מודעים לעובדה שזה אסור וכשהם מודעים שהם פוגעים פגיעה בריאותית בעובדים ובאזרחים אחרים (או שמא אתה כמו גדי טאוב תקוע בעבר וחושב שעישון כפוי לא גורם לנזק?…).

          חשבת לנצל את המצב הזה ואולי להגמל? או שאתה פשוט חלש אופי מדי ולא מסוגל להפסיק את הדבר שהוא פשוט הדוחה ביותר שקיים?

          • יונת, איש לא דיבר על אי ציות, אלא על כך שהחוק הזה מותח את גבולות חופש הפרט למקומות מסוכנים. את נגד דיון ציבורי? נגד חופש הפרט? אם כן, אין לנו אפשרות לדיאלוג, וגם לא לתרבות שיח כלשהי. ואם לא, הניחי לי לדמגג בשקט את רצוני לחיות במקום שמכבד את הערכים האלה.

          • אבל אף אחד לא פוגע בחופש הפרט שלך !! לך תעשן כאוות נפשך. כל שהמחוקק רוצה, ומאחוריו עומדים רוב רובו של הציבור כולל אחוז גדול מהמעשנים, זה שלא תעשה את זה במקומות ציבוריים. כל כך מסובך להענות לדרישה זו?

            אין לי בעיה עם ביצוע דיון, ברור שלא. יש לי בעיה גדולה שמיעוט שלא התחשב ולו בקצת בציבור הרחב במשך שנים, פתאום מתחיל להתבכיין ולהודיע בראש חוצות שהוא מיעוט נרדף. זה פתטי

          • יונת, אני בטוח שאת מסוגלת לנהל כאן בהתכתבות שלך שיחה שמקשיבה ועונה בכבוד. לגבי שוועתך – הדברים האלה כבר נענו בתגובות בפרקים הקודמים. אנא עייני.

          • מי זאת המורה הזאת?

        • אני מוכנה לקבל על ראשי תוצאות של משאל עם.

          • כיבוד זכויות הפרט כולל זכויות מיעוטים. הדרך ההפוכה מובילה לנירנברג, אבל עד שם יש אינספור תחנות ביניים.
            ייתכן שמחר הרוב יחליט על טרנספר או על הגליית חולי איידס. דמוקרטיה היא לא רק רצון הרוב: הנאצים, יש לזכור, עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות.

          • אמיר, טיעונך מוגזמים ולא מובילים לשום מקום.

            נחקק חוק שיש אנשים, כמוני, המרוצים ממנו מאוד. ברור שהוא פוגע באלה שאינם מרוצים ממנו. אבל בדיוק בגלל זה יש מדינת חוק, על כל המשתמע ממנה. חייבים לקדם נושא, וזו הדרך לעשות זאת. לו חוקק חוק שהיה לטובתך, לטובת אינטרסים שלך, היית מרוצה? אני מניחה שכן.

            תראה, הטרטרמנית הולכת להעביר הצעת חוק שתאסור על שקיות הניילון בסופר. הן יעלו שקל בקרוב, כדי למנוע מאנשים לקחת אןתן בטונות, ובכך לזהם את הטבע, כי כשהן מתפרקות, הן רעילות.

            יופי לה. אותי החוק שלה מעצבן, כי אני מתה על השקיות האלה, הן משמשות אותי למלא דברים, ועכשיו אאלץ לקנות אותן. אבל כשיהיה חוק, לא תהיה לי ברירה אלא להסכים איתו.

            מה שאתה מתאר זה דברים באמת חמורים. אם חלילה ירצו להעביר כאן חוק בעד פגיעה חמורה בזכות האדם, כמו טרנספר, או ג"נוסייד וכו", אני מקווה שיהיה בי הכוח לעמוד מולו בכל מחיר.

            איסור סיגריות או ניילונים, במחילה מכבודם של כולנו, אפשר לחיות עם זה. כאן זה מקום שבו אני מקבלת את הדמוקרטיה על כל המשתמע ממנה. אם יעלה דבר חמור באמת, אני אלחם נגד כל דמוקרטיה שהיא.

            בקיצור, רוצה לומר לך להתאפק. יש דברים שאפשר להבליג עליהם, יש דברים שלא. הלא מעשנים הבליגו כל השנים, אנא הבליגו עכשיו אתם. ולא כי אתם בעונש, אלא כי בעת הזו הוחלט לכבד את זכויות הלא מעשנים. חלק באוכלוסיה הועדף הפעם על פי חלק אחר. כאשדר מחוקקים חוק לטובת ההתנחלויות, השמאל מתעצבן, ולהפך. תמיד השאלה צריכה להיות הגבול והמינון. מה אפשר לספוג. יש דברים ששווה להילחם למענם עד חורמה, יש דברים שלא. לא דין סיגריה כדין טרנספר של בני אדם.

          • גברת טרטמן מחפשת לעצמה פרוייקטים סנסציוניים וזה כד להגביר את הרייטינג שלה וזה שקוף וזול, אבל לגופו של עניין- שקיות נילון לא רק שהן רעילות אלא לוקח להן 300 שנה להתפרק בטבע. בנושא השקיות, כל שקל יזכיר לך את הטרטמנית וישרבב אף קללה קטנה, כך שלו היא היתה מתיעצת עימי הייתי מסבירה לה שהמון קללות קטנות היא עומדת לספוג בעתיד.

            דין דין טרנספר ולא מילחמות אחרות יוציא אותך לרחוב כי לו זה היה המצב , כבר מזמן היינו שתינו צריכות לגור ברחוב כלומר יש עוולות רבים במדינתנו הקטנטנה שהשערות שהשארתי, מהרגליים, בפס השעווה סומרות אף הן.

            ורק שנמשיך לדבר חופשי, כל אחד ודעתו המנומקת- כיף

          • יעל, אבל אנחנו כן בעונש. בזה בדיוק העניין. בעברית קוראים לזה נידוי.

        • כל הסקרים מראים, וגם אלה של חברות הסיגריות, שהרוב המוחלט רוצה אוויר נקי במקומות הבילוי כולל בפאבים. אם בודקים את אחוז המעשנים שתומכים תמיכה מלאה בחוק מגלים שחצי מהמעשנים תומכים! תצרף את זה ל-80 אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת שלא מעשנים ומה תגלה? שאתם מיעוט, מיעוט שאוהב לילל ולצעוק אבל עדיין מיעוט. מיעוט זניח.

          ואם כבר מדברים על מספרים – במרץ האחרון אחוז המעשנים בקרב האוכלוסיה הבוגרת בישראל עמד על כ-23 אחוז. כיום, לאחר פחות משנה בלבד, אחוז המעשנים עומד, לפי סקרים של חברות הסיגריות (כך שלא תוכל לומר שזה סקר מכור) על פחות מ-20 אחוז!

          3-4 אחוזים פחות מעשנים = כ-200 אלף איש שכבר לא מעשנים!
          מכיוון שהסטטיסטיקה מראה שאחד מכל שני מעשנים ימות עקב ההרגל המגונה הזה, התוצאה הנ"ל מראה ש-100 אלף איש בשנה האחרונה כנראה הרוויחו את חייהם בחזרה. למה לא לתמוך בזה??? למה לתמוך ולעודד את המשך העישון????

          • בשבדיה גם אסור לשתות אלכוהול לפני תשע בערב, ודוחקים בזרחים לפעילות ספורטיבית. בסינגפור הוציאו להורג על עישון גראס. יש גבול דק בין כפיית איכות חיים על האזרח בעל כורחו לבין "עולם חדש אמיץ" שעליו אדבר מחר.

          • וואי וואי יונת
            עכשיו כבר ארבע לפנות בקר, עוד מעט אשמע את המואזין מבית ג"אלה והסינוזיטיס שלי רוצה עוד אנטיביוטיקה.
            מה כל המספרים הללו, סטטיסטיקות , אחוזים וכו..

      • יעל
        לא תאמיני אבל במדינת ישראל יש חוק כתוב שאסור לירוק ברחוב, כן, כן!
        כל המוחטות למינהן אסורות – על פי חוק באותה מידה שאסור (על פי חוק) לטפס על עצים ——–תארי לך יונתן הקטן שרץ בבקר אל הגן נחשב לעבריין.
        ישנם חוקים רבים שונים ומשונים אך לכוחות אכיפת החוק אין כוח אדם לכפוף אותם, מה גם שאת הציבור זה כלל לא מענין. לי נראה שאמתין מעט עד יעבור זעם, ואעשן לי בשקט במקומות ניבחרים, רחוק מכל אלו שיורקים ברחוב.

        • את מסיתה את הדיון מהדברים הבאמת עקרוניים, כפי שכתבתי בתגובה מעט למעלה. תילחמו על דברים באמת חשובים. ראי למעלה.

          ועכשיו, כשייקחו לי את שקיות הניילון, אין זאת אלא שאאלץ לירוק ברחוב. חחחחח

      • יעל
        ארכוש לך אינהלטור לרחות חביבים כמו בסרט- "הרולד ומוֹד" המתאר ידידות מופלאה בין בחור צעיר לקשישה שובבה, ברקע קט סטיבנס והם יושבים מתענגים על ריח דשא מקוסח שהאינהלטור פולט…

השאר תגובה ל תמי קאלי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור