אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
חָתוּל
שְׁנֵי חֲתוּלִים עַל כַּד הַשַּׁמֶּנֶת;
אֶחָד אוֹכֵל, אֶחָד מִתְבּוֹנֵן.
כָּל מְיָאוּ מְיֻתָּר. חָתוּל וּתְשׁוּקָה.
אָמְרָה הַתְּשׁוּקָה: חָתוּל.
שְׁנֵי חֲתוּלִים בְּכַד הַשַּׁמֶּנֶת.
בַּמְיָאוּ נִכָּר חָתוּל מִשַּׁמֶּנֶת.
בַּדְּמָמָה נִכָּר חָתוּל מֵחָתוּל.
אָמְרָה הַשַּׁמֶּנֶת: עֹנֶג, מָוֶת, חָתוּל
שָׁחוֹר
.jpg)
ציור ל"חתול" מאת לוסי אלקויטי
לאמיר,
די, הרסת אותי מצחוק.
אני יודעת שהשיר הוא רציני, אבל כבר מיותר מידי רצינות
אני כבר מתה, מתה, מצחוק.
שתהיה שבת שלום
ל כ ו ל ם
חוה
🙂
היי אמיר
מאמינה לכל מילה
ניראה לי שהשמנת כמו תת ההכרה שלנו צוללים בה,
ושומעים אותה אומרת… עונג מות… חתול שחור…
עונג שבת
טובה
בלי ספק, טובה, השמנת היא מין עולם "תת" כזה, שתרגמתי את בעבוע השקיעה בתוכו למלים 🙂
מעניין אמיר
ואני בדיוק עוסק בחלומות של חתולים
וחלומות של חתולות
מטאפורות יפות .
🙂
חלומות על שמנת?
הי אמיר, "כל מיאו מיותר", "חתול מתבונן בשמנת" "בדממה ניכר חתול מחתול"…כבר שמעתי על מספרה לחתולים, ביגוד לחתולים, אבל ויפסאנה לחתולים… זה חידוש.
ועל השורד יאמר ודאי מיאו צה:
"זו דרכו של חתול חכם
הוא מרוקן את תשוקתו
וממלא את לבו
הוא ממעט את שאיפותיו
ומחזק את עצמותיו"
סיגל, יפה דרש מיאו טסה על החתול המתבונן. ומה על הזולל? לא אמר עליו כלום?
אפשר לומר שבדרכו הוא אמר.
אמר:" בעל התאוות רואה את הנגלה בלבד"
והזולל… ראה שמנת. מה רע?
הלוא "יש ואין מולידים זה את זה שחור ולבן משלימים זה את זה, המרבה במיאו יתעייף לשווא וטוב יעשה אם ינוח".
אז הוא אכל ואחר-כך נח. סה"כ יש לו עוד שמונה נשמות ספייר כך שאני עם החתול שהשמנת נהנתה לזלול.
:)))))) בתיאבון
הי אמיר,
שיר בשחור-לבן עם איכות צילום אלגורית. חתולים חתולים, אבל לא רק. אני רואה כאן גם שני גברים ואישה אחת חלקה, נחשקת ומפתה כשמנת, וקימוריה כחמוקי כד. אני כותבת בחיוך למראה החתולים, שבפייד אאוט הופכים בדמיון שלי לגברים ואז שוב בחזרה לחתולים…
שני משתוקקים על מושא השתוקקות אחד.
על פני הבית הראשון נמתח מתח דק, עדיין אצור אך מתלבה. כל מילה-מיאו מיותרת, זה רגע טעון ומרוכז שבו יש רק תשוקה וחתול, שום דבר מסביב לא קיים כשיש כזאת תשוקה. לפי התמונה שעולה לפניי מתוך המעט שכתוב: האחד זוכה ללקק ושקוע כל כולו בכד תרתי משמע, השני עדיין רק מתבונן אבל הוא דרוך, מתביית על המטרה, מתכנן, מהסס, זומם אבל זהיר, הסתערות נרקמת במוחו הקודח :), שפת הגוף שלו גואה בהיכון לקרב חתולים, עוד רגע והוא מתנפל.
הסגנון התיאורי-דיווחי-חסכני-סטרילי – נשמר גם בבית השני, אבל זה מטעה כי שם (וזה רק תסריט אחד שנמצא שם בפוטנציה)ניטש קרב צורחני רועש וחשוף שיניים.
אם בבית הראשון שני החתולים "על כד", בבית השני הם כבר "בכד". מתחוללת שם כזאת מהומה ששמנת ניתזת לכל עבר, איברים מתערבבים ומסתבכים זה בזה עד שלא ברור איזה חתול שייך לאיזה זנב, ואיזה שפם שייך לאיזה חתול. שני המתגוששים והשמנת הופכים לגוש אחד מעורבל, כמו בסרטים מצוירים, שרק לפי המיאו אפשר לדעת איפה נגמרים החתולים ואיפה מתחילה השמנת.
כל זה, וזה המון וסוער, מקופל בסך הכול בשתי השורות הראשונות של הבית השני. ואז דממה – כל חתול אוסף את עצמו, והקרב נגמר.
לסיכום אומרת להם מיס שמנת (מתוך עמדת עליונות יהירה, כמו של אחת ששניים נלחמים עליה והיא מודעת לכוחה) שבכל עונג יש מן המוות או בכל אהבה יש מן הסבל. ויותר מזה, לסיפורי אהבה-תשוקה נכנסים גם אלמנטים מיסטיים ומאגיים שאי-אפשר להבין אותם באופן רציונלי, יסודות אפלים או נטולי הסבר או היגיון, כמו אמונה תפלה.
גם ב"אמרה התשוקה: חתול"- יש מן הלחש-נחש. התשוקה קוראת לו, מהפנטת אותו, מניעה, מהלכת עליו כישוף.
ההבדל בין מה שאמרה התשוקה לבין מה שאמרה השמנת מייצג את ההבדל בין מי שמונע מתשוקה ולא רואה ממטר – החתול, לבין נשוא תשוקתו, שרוצה אולי פחות, ולכן יש לה כושר ניתוח.
או, ועכשיו כבר לא מחייכת אלא ממש צוחקת: כששני חתולים, שיש ביניהם חברות חתולית אמיתית וארוכת שנים, מתאווים לאותו כד שמנת – יכול לעבור ביניהם חתול שחור ולהרוס הכול.
או: שהשמנת פשוט בוחרת בחתול השחור, מעדיפה שהוא יאכל אותה.
ושוב "או" (וגם זה תסריט שנמצא שם בפוטנציה): שאין בכלל שום מאבק, והשניים חולקים בשמנת בהסכמה משולשת. כשהם מייללים עליה הם נשמעים אותו הדבר. כשהם שותקים שבעים, היא מוצאת ביניהם את ההבדלים.
חידוש מרענן השיר הזה.
איתנה
שתי התגובות הראשונות נקלטו חתוכות משום מה, אפשר למחוק אותן.
איתנה
איתנה, אהבתי את הקריאה הטריו-ארוטית שלך.
גם אם נחשוב על תשוקות אחרות (או בכלל על התשוקה לחיים) התפקידים פה לא ישתנו…
ונדמה לי שבסוף נרתעת מעט מהעובדה שבאופן הכי פשוט דבר השמנת הוא דברה של המלכודת 🙂
🙂 זה כייפי לקרוא.
עוד לפני ההבנות.
בדיוק חזרתי מסופ"ש מדיטציה,
והשיר עושה לי מיאו (מדבר אלי).
בקריאה ראשונה ראיתי מין תמונות טבע שלוות כאלה, עד הבית האחרון,
ובקריאה שנייה ראיתי ממש סיפור בתוך השיר. אפילו סיפור אימה לחתולים,
עם קרב זכרים על תשוקה אחת שקוראת ומתגרה, לפעמים היא תשוקה כמושג כללי ולפעמים שמנת בספציפי.
יש דומם ויש מדבר (מיילל),
ובסוף חתול אחד מת נראה לי,
ואז הם נבדלים אחד מהשני בדממה
(המת דומם), והחי מכוסה כולו בשמנת ונבדל ממנה על ידי קולו.
מי שמסכמת את הזירה ואת המערכה כולה
בסוף היא התשוקה גופה שמביאה אותה ברצף אולי סיבתי (?),
נניח שעונג גורם למוות או שווה למוות,
האם הסוף (חתול שחור) הוא תוצאה (חתול מת) או הסבר למוות (חתול שחור = ריב ביניהם, עבר בין שני החתולים חתול שחור, שזה בכלל הסבר מעגלי…)
עד כאן מגיעה ההבנה הלירית שלי.
מעניין לדעת איפה אני עומדת בפירושים …
הי רוניתי, אני חושבת שזה שיר טנטרי למתקדמים משהו, להתבונן בתשוקה להכנס לתוכה, להיות בתוך השקט ואז איזה מיאו אורגזמי ומוות (שזה הרגע שאחרי) לעומת החתול השני שבעניין "אכול ושתה כי מחר נמות, ובשקט אהיה כבר בקבר" ואז הוא מת:)
זאת אחת ההבנות שלי למשל, גם אותי מעניין לדעת איפה אני עומדת בפירושים, אבל יש לי בעיה שהפירוש הראשון שעלה בי…על מנת לרשום אותו צריך להיות לבלוג הזה חלון קופץ שמזהיר מתוכן התגובות ושואל האם אתה מעל לגיל 18, והפרוש השני מצריך חלון קופץ עם אזהרת תוכן לאוהבי חתולים, וכך עדינה שכמותי:) נשארתי עם טנטרה וויפאסנה וסקרנות גדולה לקרוא את שאר הפירושים שמקבל השיר.
סיגל סיגל, מילא קצת איפוק טנטרי – זה טוב גם מצד הוויפסנה וגם מצד השמנת – אבל איך ככה השארת אותנו עם רמזוזי הבנות, עם חצי תאוותנו בידנו?
אמרה התשוקה: חתול?
"אמרה התשוקה:חתול?"
ענו החתולים:"לא. אנחנו שניים, יש מקום?"
ולעניין הסקרנות (שידועה כהורגת חתולים) הנה קראת לה תשוקה ובזכות הרמזוזים אתה כבר מרגיש חצי ממנה. נראה לי שאם תיפול לכד תטבע בה, אז האם לא עדיף חצי ביד מאשר עשר על העץ?
הנה לאן היא לקחה את החבר'ה האלה:
http://www.youtube.com/watch?v=mRkrlV51cZ8&NR=1
הי רונית, כמו שחשדה כבר איתנה למעלה, זהו אכן שיר על חתולים ואנשים. ויש אולי שתי עמדות בסיסיות (שמתערבבות כמובן אצל כולנו) – האחד עושה מדיטציה, והשני לא עוצר לחשוב מי ומה אלא מלקק מן החיים כל מה שאפשר – שמנת, קוקאין, חתולות, YOU NAME IT.
האם לא התשוקה היא הסיבה האמיתית לעונג ולמוות (כמו גם לחיים)?
רוצה להתייחס ברשותך לשאלה. חושבת שלא תשוקה , אלא שלב אחד הקודם לה אחראים לבלאגן.לדעתי זו סקרנות. סקרנות שנדחסה ונהייתה תשוקה.ושיהיה ערב טוב מאד.
בהנחה שהחתול לא יודע מהי השמנת, ברור, סקרנות היא סם תשוקה חזק במיוחד, ומגביר עונג לא קטן.
זה כמובן נכון גם אם "חתול שחור" ו"שמנת לבנה" הם שמות של אנשים 🙂
אמיר בוקר טוב, אני חייבת להתוודות בבוקר זה שקראתי את שירך אולי תריסר עשור פעמים ובכל פעם נתקלתי באותו מחסום. לא הצלחתי להשתחרר אליו, לא הצלחתי להבין אותו, ובעיקר נוצרה בי התנגדות לסיומו. ותכף תבין למה. כינויי בביתי הוא דוקטור דוליטל. יש לי חמישה חתולים. קראתי את השיר לעצמי ולהם וכולנו השמענו מיאו משותף. שמנת אין בבית ומעולם לא היתה. נדמה לי שזה קצת מיתוס עניין השמנת והחתול. לפחות מאז מעדני החתולים שעולים הון. והכי הכי הוטרדתי מעניין החתול השחור. אגב בעניין אהבה, לו יכולתי ליצור קשר זוגי עם חתול הייתי עושה זאת בעונג. אני עדיין מחכה שהחתול השחור שלי ג'סי המכונה בפי כול המשורר או המאהב הלטיני ישיל את פרוותו לטובת הנסיך המכושף. מקווה שלא יהיה בלבך עלי על מילותי אלה שהתמהמהו בי שלושה ימים. אתה מוזמן להכיר את חתולי ואפילו רק לטובת השיר. נכון שאפשר שזהו בכלל שיר הגות, ואם אכן כך אז כנראה שאכן בעייתי העצומה שאני שבויה בעבותות רבים מדי בחוויה החתולית שלי שבה האין מילים החכמות עולות על הרבה מילים שבין בני אדם.
איזהו חכם הכובש את יצרו,
לאמיר,
אחרי שצחקנו, והתבדחנו, קשה להחטיא ושלא לראות בשיר את המאבק בין הארוס לבין התנטוס, יצר החיים ויצר המוות. כאשר היצר מקורו בליבידו.
המילים: תשוקה, ענג, מוות, חתול שחור – מקורם ביצר או אפילו יצר ההרס
לעומת: השמנת (לבנה), הדממה, חתול אחד מתבונן
חתול שני אוכל
בדממה – ניכר חתול מחתול.
מחד גיסא, יצר האכילה מראה על שלב מאוד ילדי, לא מפותח שכל מטרתו להשביע את היצר. כאשר האכילה נתפסת בעיני כחוסר שליטה, כלשב יותר נמוך של חייתיות, ובהפלגה – סוג של תקפנות.
מאידן גיסא, חתול מתבונן, בדממה יש הבדל בין החתולים. החתול המתבונן, הוא החתול החושב, הקונטמפלטיבי, זה שנבדל בשקט שלו, בכיבוש היצר והתשוקה.
ולכן, סופו של החתול השחור הוא ענג ומוות. סיפוק החושים על חשבון תקפנות כלפי האחר, הדממה שיוצרת לבסוף יתרון עליון על פני סיפוק כל תאוות – ומכאן גם את יצר החיים.
לכל אלה עדים, אלא מאי – השמנת!!!
מתקשר נהדר, בעיני, לפוסט הקודם, ומכאן – יש חיה שברע, ויש חיה שבלב.
מעבר לכך, מי שכתב רבות על חתולים הוא בודלייר, אלא מאי.
חוה
אכן אכן, חוה, חתול אחד מתבונן בחיים, וחתול שני פשוט אוכל מהם מה שאפשר. כמה חתולים יש בתוכנו?
אפשר לדבר בשבח ההתבוננות, אבל גם נגד. לשבת על הגדר במקום לקפוץ לתוך החיים? הם בין כה וכה ייגמרו, כך או אחרת, ומה מותר המתבונן על האוכל?
לאמיר,
אתמול כתבתי לך תגובה, אבל היא נעלמה, ואולי חבל.
אם תשים לב, בסוף תגובתי מופיעות המילים שהחתול מתקשר אל הפוסט הקודם.
לא היתה כוונתי למתבונן היושב על הגדר, אלא למתבונן החכם, ואזי הוא מגיב.
איך יתכן שתגובתי לא הובנה.
אכתוב מחדש:
בפוסט הקודם כתבתי הרצאה שלמה על הקרנבליות, כמובן בשפה מאוד גבוהה ומאוד פוסטמודרניסטית – תה מוזמן לשוב לשם ולקרוא את דברי המלומדים והמושכלים.
לאחר שסיימתי ללא אויר וללא נשימה את הכתיבה. נכנסתי לפוסט הזה באמירה שעכשיו כולם עוד יותר יגידו שאני חוקרת וגם ישנאו אותי. מצאתי את השיר הזה ובאנחת רווחה של פורקן אדיר פרצתי בצחוק. וכך מצאת את תגובתי הראשונה.
"הרסת אותי מצחוק"
יש חתול ויש חתול כתבתי לך, וזכרתי את חתול הרחוב עם הגרב על הרגל, ויש חתול אציל ויש חתול פרסי – אבל אני באופן אישי חתולים איני אוהבת. חתול בעיני הוא חיה פושטית – מה לעשות?
כלב זה כבר משהו אחר וגם כן לא כולם.
אלא אם כן, החתול הוא מצגת פורצלן במוזיאון מזכוכית מנופחת ססגוני כי שבע פנים לאישה כי תיפול וכי תקום.
החתול המתבונן, הוא החתול החכם. לפני שהוא כותב, לפני שהוא צולל לשמנת – וגם שמנת אני לא אוכלת – היא לא בתפריט שלי כי היא משמינה.
ויש חתול שעט על קורבנו, בהקשר לשיר קרקס. יצר החיים ויצר המוות כרוך לא מעט בתקפנות והיכולת לרסנה.
אם אתה רוצה כמו דומך לצלול את תוך השמנת, וללקק מלוא חופניים ולצאת שמנוני ורדום – תהנה כאוות נפשך.
אם אתה רוצה להיות אמן התענית ולכתוב על האיש בשחורים שבקרקס שהצום הוא מעשה אומנותו וכולם צופים במחזה לראותו במותו על מזבח אמנותו לקול תשואות ההמון – השמנת היא אכן המקום הטבעי שלך.
הרבה פעמים מתוך פרישות והתרחקות נוצרת אמנות.
תגיד לי אמיר – מה לך ולשמנת, וכי לא חשקה נפשך באמברוזיה ונקטר האלים.
פחחחח. שמנת וחתול זולל
בעיני זה לא אתה,
ח.
נראה, באם תגובתי תצלח את השרת.
נ.ב.
אני מקווה שאתה איסטניסט גם בתאוותך.
איסטניסט – אנין טעם.
ח.
חוה, איסטניס היא מלה המצביעה לא סתם על אנינות אלא על אנינות מופרזת.
אמן תענית, אם אכן תמיד כזה הוא, הוא בדיוק החתול המתבונן שבעיניי אינו חכם יותר מאמן הלקיקה.
וכבר אמר קוהלת בלשון אחרת – עת ללוק ועת לצום.
אם זהו המתבונן החכם שלך, גם בעיניי גישתו חכמה.
חוה, השיר לא מדבר עליי.
עת ללוק ועת לצום
הרסת אותי מצחוק.
מ'כפת לי על מי השיר מדבר.
חתולים זה לא אני!!!
כמו שאמר איוב הרואה באוב.
ובעיני יוגורט בלקני חמצמץ הוא הרבה יותר טעים משמנת – והוא גם יותר אין, אם במאכלים עסקינן.
גם לא הצמים הגרגרנים של השמנת, מהרצליה פיתוח שנפגשים בטרסה של אילי גורליצקי לשעבר, ליד מלון דניאל, או במרינה בהרצליה או זו בתל-אביב – אוכלי האורגיות והבשר החי, שאומרים אוי, וואו, איפה קנית את השמלה בככר המדינה או בכפר שמריהו,
או האם התכוונת לאלה היורדים לאילת עם החפלות, הצידנית והבשר על האש ושמונה ילדים שמקפיצים לבריכה,
או לאלה שישנים ברחובות בדיזינגוף סנטר שרוצחים בשביל קופסה של סרדינים, מניחים מזרונים מעופשים בקינג גורג פינת אלנבי, במקביל שתי שפות מאופרות ומצלמת טלוויזיה אחרי מכונית בהתנעה לצורך איזו אופרה בגרוש של האח הגדול או הננס, או זה שמגרד בביצים, כי איבד את הבושה או כי משעמם לו או סתם כי חטף זיבה מאיזו זונה במלון עם סרסור בעד 600 שקל שעה לכל לקוח עובר היא תרד והיא תצעק והיא תגנח –
לכל אלה ידידי – לא צריך חתולים, לשם אלה יש להחזיר את תיאופילוס ממעשי השליחים.
ובאם בעוד תמונות חשקת גם מידידים אחרים כאן, אתה מוזמן להעלות משחק שהוא אל הבלוג – אחרי הלוג והשלוק
שלך
חוה
אגב,
נדמה לי שזו הסביבה הטבעית בה אתה חי ומתגורר. שם עושה החתול גררררר….
או שמא אני טועה,
ועוד אפשר להוסיף כהנה וכהנה על יושבי הקרנות, צריך רק לצפות במחזה…
ח.
ענת, את צודקת – ברמה של המדומה זהו שיר הגות, ובוודאי לא שיר על חתולים, אבל ברמה של הדימוי זוהי מציאות חתולית לגמרי שנגמרת לא טוב 🙂 ד"ש לחתולים בבית ובמיוחד לג'סי
הנה ענת, זהו בדיוק, פרשנות החתול ממבטו של אוהב חתולים עלול ליצור מחסום בהבנת השיר כמו היה הודי קורא שיר על:
"פרה שחנק האחו
לועס אותה בהנאה".
וכך כחברה של אנשי חתולים אני מצנזרת פירוש אחד שהיה לי:)
אגב, זה נכון לגבי המיסטיקה והחתולים, פעם קראתי שחתולים שחורים במצרים הקדומה נחשבו בכלל למבשרי מזל טוב ויוחסו לאלה מצרית שהייתה אלת האהבה והמין נדמה לי, ורק מאוחר יותר באנגליה כשרדפו נשים והעלו אותן כמכשפות על המוקד המציאו שהן רוכבות על זנבות של חתולים שחורים והפכו את החתול השחור למבשר רעות והצטרפה לכך עם השנים אמונה טפלה שאם רואים חתול שחור צריך להפוך מסלול, יד אחת להניח על הראש וביד שניה לתפוס בכפתור שבבגד.
תמיד רציתי לשאול ועד היום אין לי את מי:"ומה אם אין לי כפתורים בבגד?" ובכלל החתול שהתביית עלי וחי בחצרי הוא שחור מוחלט ולא לו ולא לי יש בעיה עם זה. (חחח אצל אביטל אני כותבת על עשבים וכאן על חתולים שחורים, ויש לי גם שלושה מטאטאים בבית:)))
יפה מאד הקול של השמנת.
"במיאו ניכר חתול משמנת
בדממה ניכר חתול מחתול"
שורות שיר יפהפיות
בחתול כמו באדם שני צדדים האוכל-השורד
והמתבונן- החושב
ויש גם נקודת הראות של השמנת הרואה פנים אחרות תהומיות יותר אפלות משהו
שיר מיוחד מקורי מעורר ,מחשבות ,אמיר
יש הרבה סיפורים מיסטיים על החתול
הי חנה, תודה.
שנזכה גם לתבונה וגם למעט שמנת 🙂
איזה סיפורים מיסטיים שקשורים לחתולים את מכירה?
ידוע לי שהפרעונים האמינו בכוחם המיסטי של חתולים.
החתולים היו קדושים במצרים העתיקה, ואיש לא העז לפגוע בהם,כמובן. היתה שם גם אלה-חתולה שאיני זוכר את שמה.
קראו לה בסת. היה חג לכבודה שבו התאספו המאמינים במקדש שלה והביאו איתם מאה אלף חתולים חנוטים 🙂
סתם ראיתי בוויקיפדיה.
איתנה
היא היתה אלת היופי והפוריות.
במקום אחר כתוב שהיתה אלת השמחה, והכתיב בסתת או בסטת.
זאת היתה בדיקה קצרה רק לספק את הסקרנות.
אבל אי ההתאמות בעברית תמיד מובילות לאנגלית.
אז את מי שמעניין, כאן: http://www.moggies.co.uk/bastet/bastet.html
איתנה
בדקתי גם ואכן בסט (או בסטט)- אלה של עונג ופטרונית של חתולים.
לאור זה אולי אפשר יהיה לתרגם את שם המשפחה המוכר 'בן בסט' לחתולי.
כן, וכל הבן-בסטים שחיו עד היום בסט-ואיות, כמו אסירי דת בבסט-יליה, יזנחו הכול ויאמצו לעצמם חיי עונג בסט-ייל ובלי חשבון.
שיהיה שבוע דה בסט אוף דה בסט 🙂
גם לך איתנה, ותודה שפתחת פה בסטה לבסט-יונרים.
אני לא בעד לרכול בידע כמו בשוק, אלא לחלוק בו בחינם, בסִט-ונות.
ואם כבר, זו היתה בסטה למתעניינים בסט-רא אחרא וביצר הבסט-יאלי, שמכשף ומכוון (באופן חיובי. בס"ט=נוטריקון של בסימן טוב, לא?) אל השמנת.
כי במובן הפרטי, לא רק מבחינת מקומנו בקוסמוס, כולנו "הנודדים הנצחיים" בערבות הצחיחות של תוכנו. וה"מתבונן" הוא לרוב רק שלב הבחירה (שבא מיד אחרי שלב המאבק הפנימי של אם בכלל), בחירה במה-מתי-ואיך הכי נרצה ללחח אותן, ומה הכי נרצה ללקק.
במקום שבו הגבולות לא הגיוניים, והאנושי-אלמנטרי נמצא מתחת למגף המונף למרמס, ויותר מדי שמנות אסורות מסביב, תמיד יהיו יופי של פריצוֹת.
לכל גבול יש תעלול מתבקש 🙂
איתנה
החתול במגפיים חכם מכולם שבעתיים.
היי אמיר ,קראתי מאמר שמספר על הרבה אמונות מיסטיות סביב החתול לדוגמא שהוא קשור לעולם האינטואיטיבי, שהוא שומר על החלומות ,בגלל ראיתו הלילית החדה, שהוא מתקשר לכוחות כשף שטניים
שכל אדם לאחר מותו מתגלגל בחתול. היפנים למשל מאמינים שחתול בן 10 יתחיל פתאום לדבר
רואים בו כסמל ההישרדות כי חתול תמיד נופל על הרגליים
ומעל לכל טוענים שהוא יצור עצמאי שמכר את גופו ונפשו לעבודת פרך ,כדי להשאר עצמאי לא מחויב לכלום ,כדי לא להפגע
היללה "מיאו" המיוחדת שלו כך כתוב במאמר,נועדה לתקשורת עם בני אדם אליהם הוא רוצה להתחבר מטעמי נוחות התחנחנות והישרדות ,בינו לבין חתולים אחרים היללה הזאת לא בשימוש
יש מושג כזה שנקרא "אנשי החתול" סוג של אנשים שיש להם אינטואציה מפותחת רגישות גדולה התנהגות מינית מתפנקת ועוד
הכל כמובן דעות קדומות כמו הדעות הקדומות על החתול השחור שיורקים שלוש פעמים כשהוא עובר ,אני למשל ראיתי חתול שחור שירק שלוש פעמים כשאדם מסוים עבר :)) אגב המשוררת חביבה פדיה כתבה רומן מיוחד ומקורי על החתול ואף קשרה זאת כמדומני לקבלה
מענין עולמו של החתול
אני אישית אוהבת כלבים כחיות מחמד הם נאמנים מאוד
כמחווה הכנסתי את כלבתי שושה המדהימה ככאחת מדמויות ספרי האחרון
כוחה של אהבה…
החתול השחור הוא אכן מיתוס מופרך. יש לי שניים שחורים. מוכח. שום יריקות לא דרושות. אשר לאינטואיציות. אישית אני חבה לחתולי את מלוא פיתוח עולמי האינטואיטיבי. עוד עניין מופרך – הנפילה על שתי רגליים. כמעט כל חתולי "זכו" לצניחת חניכה מהרומה הרביעית שבה אני גרה, ולפי זכרוני כולם שברו לפחות רגל אחת. ולסיום: זכור לי משל שאי פעם שמעתי באחת ההרצאות בפילוסופיה. באחת הכנסיות סיפרו לכומר על חתול שאולף ללכת על שתי רגליו האחוריות. ביקש הכומר, יביאו את הנער החתולי לפני. הובא החתול ברוב הדר. נכנס לכנסייה על שתי אחוריותיו בלבד צעד מעדנות עד ש… ראה עכבר. ומה נהיה? חזר להלך על ארבע ופצח במרדף ציד חגיגי. והנמשל מובן: טבעו של כל יצור באשר הוא אינו בר אילוף לאורך זמן.
חנה, מישהו כבר חילק כמדומני את האנושות לאנשי כלבים ואנשי חתולים.
לא בטוח שהכל דיעות קדומות ובכל מקרה כדאי להיזהר בחתולים 🙂 אצל המצרים הם היו חיות קדושות, ואולי זהו מקור האמונה שמי שפוגע בחתול החתול יתנקם בו גם לאחר מותו. ברררררר….
איזו עויינות שותקת – כמעט שנאת עולם – עולה מהתמונה שציירת. ללקק את השפתיים, אמיר.
הפוסט הזה באמת העלה תובנות יצירתיות מאוד בהקשר לחתולים, אגב, צחקתי עד זוב דם, למקרא החתול שירק כאשר אדם עבר:)))
ושאר סוגי אורגזמיות פיזיות/נפשיות/סוגסטיביות/וגטטיביות/רגשיות כן/לא… מחק את המיותר.
רציתי להוסיף בהקשר של החתול גם את התיאוריה האסטרופיזית אשר מדברת על הפרדוקס של שרדינגר או "החתול של שרדינגר" שאזי אנחנו מדברים על חתול שהוא חצי חי וחצי מת, כאשר כדי למנוע את הקריסה של המדידה של אורך גל\ או מהירות האור, צונחת המדידה (המציצה) אל עולמות וירטואליים, או מה שנקרא יקומים מקבילים. או מהו מקומו של המודד ומתי מגיעה אליו האינפורמציה –
אוקצור אתגר קרת כתב ספר, לא קראתי אותו על סוגים של חתולים אפשריים, והתיאוריה גולשת גם לחקר הספרות,
מה שאומר שהפיזיקה נושקת תמיד לפילוסופיה. בשיר שלך במינוח מתמטי אינספור של חתולים לבנים ושחורים….
אבל השמנת וגם הדממה גזרו על העונג – מות ושחור…
ח.
חוה, כבר אלתרמן ראה סכינים בעיני החתולים. הם בלי ספק קשורים בסכנה ובלא צפוי. לדעתי כל חתול הוא החתול של שרדינגר, ורק אנחנו לא קולטים את זה 🙂
ואולי מוות מרוב עונג?
אמיר,
אני אפ'פעם בחיים שלי לא ראיתי מישהו מת מרוב עונג. נהפוך הוא עונג הוא דבר מאוד חיובי, והייתי מזמנת לחיים שלי הרבה עינוגים מסוגים שונים.
כמו למשל, מה רע בתענוגות של מסע קניות מטורף מקיר אל קיר ומחוף אל חוף – אני מבטיחה לך שגם מזה אני לא אמות מעונג.
ואם התכוונת לעונג ההוא, אתה יודע זה שמדברים עליו ולא מדברים, היתה לי יכולת די מופלגת בעניין. אין לי מושג מה קורה היום, וגם למען האמת לא בא לנסות מכיוון שעכשיו אני נהנית מעונג מסוג אחר לחלוטין – הוא העונג של להיות חופשיה ומאושרת. לחיות את החיים שלי, לאחר שריציתי את כל חובותי ומחוייבויותי לחברה – לעשות מה בראש שלי ואיך בראש שלי – וזה עונג השחרור. פה ושם תיאופיליס וידידיו די מאפילים על העונג הזה – אבל לזה ידאגו כבר אחרים. אני מקווה.
מן הבחינה הזאת אני יכולה להיות גם חתולה שחורה וגם חתולה לבנה. גם זכה כשלג וגם רעה משחור, אבל נדמה לי שאת זה אתה יודע.
באשר לידידינו,
טוב, אנחנו את החתול של שרדינגר מכירים, ושהוא החמיץ את החגיגה ונזכר מאוחר מידי – מה לעשות.
כולם עכשיו התקבצו לפוסט הזה, קשה לנו להתמודד עם תיאופוליס, מה לעשות.
חוה
מאת: ידידי
תוכן המסר: לחוה:
בדיוק כמו החתול של Lewis Carroll
(`All right,' said the Cat; and this time it vanished quite slowly, beginning with the end of the tail, and ending with the grin, which remained some time after the rest of it had gone.
`Well! I've often seen a cat without a grin,' thought Alice; `but a grin without a cat! It's the most curious thing I ever say in my life!')
החתול בניסוי שרדינגר צריך להעלם בהתאם לחוקי פיזיקה של עולם המיקרו ואז גם בעולם המקרו. אבל זה לא קורה אף פעם. עד היום הבעיה לא פתורה (רק חלקית), אם פתרת, כל הכבוד, כמה חבל שהחמצתי את החגיגה
With my deepest respect
ידידי
לידיד,
ידוע לי שזה פרדוקס, אבל הוא קצת יותר מורכב ממה שאתה מנסה לתאר אותו כאן, מדובר על מדידות במקומות שונים, ועל תשובות בזמנים שונים.
אחת התשובות היא לגבי התשובה, כאשר המדידה היא תמיד חוזרת אל הנתון A, לפני הפרדוקס, אחת התשובות היא שהיא קורסת בעצם אל עולמות וירטואליים.
זהו המקום שבו הפיזיקה נושקת בעצם לפילוסופיה.
תיאוריה על עולמות או יקומים מקבילים קיימת כבר אצל קאקו, אין היא אפשרית עדיין,
אבל בסיפרות קיימות תיאוריות על עולמות אפשריים – זהו סוג של פרשנות, לפי אנחנו מבנים מן המילה רקונסטרוציה את היצירה לגבי עולמות אפשריים בו מצויות הדמויות. תתפלא – יש לנו עולמות אידיאולוגיים, עולמות של עבודה, וגם תרבויות פנאי למיניהן, עולמות של אמונות דתיות או היעדרן, או עולמות של חיי אהבה.
לשם דוגמא, אם בעולם הפנאי הדמות המרכזית היא גבר – הוא משחק בטניס, ובגולף, או בכל אחד מן בנפרד – קשה יהיה לשייכו על המעמד הנמוך, וכן הלאה – יש צורך בתואם בין העולמות השונים לגבי דמות מסויימת.
החתול של שרדינגר, מדבר על מסע בזמן, ועל מסע במקום בעצם – ובכן כבר מדברים על מסעות בזמן.
אבל אם אנחנו נמצאים בפוסט של אמיר אור, הוא מדבר הרבה על אפוקליפסה – הפרדוקס בעצם אחת מן התשובות היא האמונה שאנחנו בעצם יכולים לחיות בעולמות מקבילים, אבל באותה נימה של תיאופילוס אולי גם אותם נזהם.
אגב, בעולם מקביל אפשר למנוע ארועים שקרו, אנשים שמתו מתאונה יכולים לקום לחיים.
טוב, אעצור כאן.
חוה
מאת: ידידי
תוכן המסר: לחוה:
בדיוק כמו החתול של Lewis Carroll (`All right,' said the Cat; and this time it vanished quite slowly, beginning with the end of the tail, and ending with the grin, which remained some time after the rest of it had gone. `Well! I've often seen a cat without a grin,' thought Alice; `but a grin without a cat! It's the most curious thing I ever say in my life!')
החתול בניסוי שרדינגר צריך להעלם בהתאם לחוקי פיזיקה של עולם המיקרו ואז גם בעולם המקרו. אבל זה לא קורה אף פעם. עד היום הבעיה לא פתורה (רק חלקית), אם פתרת, כל הכבוד, כמה חבל שהחמצתי את החגיגה
With my deepest respect
ידידי
מאת: ידידי
תוכן המסר: לחוה:
"ידוע לי שזה פרדוקס, אבל הוא קצת יותר מורכב ממה שאתה מנסה לתאר אותו כאן"
לי לא ידוע מה ידוע לך ומאיזה מקור, אבל את כל פעם מחדש הורגת אותי מרוב עונג לקרוא את התגובות שלך.
"החתול של שרדינגר, מדבר על מסע בזמן, ועל מסע במקום בעצם – ובכן כבר מדברים על מסעות בזמן."
את בטוחה שאת מדברת על מר שרדינגר ולא על גב' גרוסינגר? הנה המקור:
"One can even set up quite ridiculous cases. A cat is penned up in a steel chamber, along with the following device (which must be secured against direct interference by the cat): in a Geiger counter there is a tiny bit of radioactive substance, so small, that perhaps in the course of the hour one of the atoms decays, but also, with equal probability, perhaps none; if it happens, the counter tube discharges and through a relay releases a hammer which shatters a small flask of hydrocyanic acid. If one has left this entire system to itself for an hour, one would say that the cat still lives if meanwhile no atom has decayed. The psi-function of the entire system would express this by having in it the living and dead cat (pardon the expression) mixed or smeared out in equal parts.
It is typical of these cases that an indeterminacy originally restricted to the atomic domain becomes transformed into macroscopic indeterminacy, which can then be resolved by direct observation. That prevents us from so naively accepting as valid a "blurred model" for representing reality. In itself it would not embody anything unclear or contradictory. There is a difference between a shaky or out-of-focus photograph and a snapshot of clouds and fog banks."
בברכה
ידידי
ידידי היקר,
כמה אתה מתאמץ להוכיח לכולנו עד כמה אתה חכם.
מאמי, זה ממש נוגע לליבי. אני מקווה שאמיר לא ימחק את תגובתי זו – אבל אם אני גורמת לך עונג בתגובתיי, היינו במילותיי, ואפילו במישור של האירונייה.
תאר לעצמך מה היה קורה לך אם הייתי נוגעת בידי בידי העדינות. אני איני רוצה לתאר לך מה הייתי עושה לך במקרוקוסמוס של החלל, או במיקרוקוסמוס של גופך הענוג – אבל באמת נצטרך מאוד להיזהר שלא ישארו רק אנחות הגר…. והאח…. ואתה כבר תהיה מרוח על התקרה או שאריות של הפליטה שלך.
אל תטרח להסביר לי את הפרדוקס של שרדינגר יקירי, כבר תפסתי אותך בטעויות כאלו ואחרות. אם ארצה להתמקצע אפנה למקורות המתאימים.
בנוסף למגע ידי שהוא IRREVERSIBLE לחלוטין, אני עדיין סומכת על יכולת הקריאה שלי וגם על תובנותיי.
שיהיה לך עונג מוחלט רק מן המחשבות רק מה יכלתי לעשות לך כהנה וכהנה.
שלך
בברכה
חוה
חתול חי או מת או שניהם יחד זה גבר בנפרד ואישה בנפרד או שניהם יחד.
שיהיה לך ערב
נ ה ד ר
אגב, אני בכלל לא מאלו שמתאהבות. כל עניין לגופו של עניין ובעיקר לגופו.
חוה
מאת: ידידי
תוכן המסר: לחוה:
"זה ממש נוגע לליבי, אם אני גורמת לך עונג בתגובתיי, היינו במילותיי, ואפילו במישור של האירונייה."
לא, באמת והכינות.
אני אספר לך משהו בסגנון:
כל הבלגן נוצר בגלל ששרודינגר היה רודף שמלות. הוא גנב מווייל את אשתו ונסע עימה לשוויץ. זה הביא לרעיון להשתמש מספרים מורכבים במשואות תנוע וכל השאר כבר התוצאה.
כמה חבל שלא היו אז אינקוזיטוריות בחצאיות ותנועות הפמיניסטיות
בברכה
ידידי
ללקק בכיף אבל עוינות? מי נגד מי, לבנה?
שיר מאד פשוט במילותיו, מאד מופשט בתכניו.
שיר מאד מצומצם .בסך- הכל מעט שורות, מעט פעלים.אוהבת בו את בחירת החתולים,הכד,תשוקה ואפילו השמנת.אבל יותר מהכל אוהבת את הפעלים הגלויים והסמויים מהעין.בשבילי זהו שיר על דיבורים לעומת שתיקה-על הדברים שמדברים עליהם ובעיקר על אלו שלא.כולנו חתולים של החיים.מייאו שלום.
אמרה התשוקה:
אוי, אדם…
ח.
כולנו ביותר, שירית.
לחיי התשוקה והחתולים, הדיבור והשתיקה 🙂
מאת: ידידי
תוכן המסר: לאמיר:
http://619sports.net/wp-content/uploads/2010/11/catdepressed.gif
ולחוה:
http://www.youtube.com/watch?v=HCOE__N6v4o
בברכה
ידידי
חתול לחתול עכבר…
אהבתי, חיכיתי לתגובות, והאמת נהניתי מאוד מהתגובות היה שווה לחכות.
🙂
נכון, אבנר כיף לקרוא את השיר יחד עם האופן שבו הוא נקרא – בעיניים כל כך שונות.
נכון, אבנר כיף לקרוא את השיר יחד עם האופן שבו הוא נקרא – בעיניים כל כך שונות.
שיר בדיו, חייבת לנסות.
יפהפה
השמנת הכי חכמה