בננות - בלוגים / / שירותים חשאיים
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

שירותים חשאיים

 

שִׁיר שֵׁרוּת

 

“Oh sancta simplicitas!"

Jan Hus

 

 

 

שֵׁרוּתִים חֲשָׁאִיִּים

שֶׁהֶעֱנַקְנוּ זֶה לָזֶה בְּגָלוּי,

צִטּוּטֵי צִתּוּתִים,

קוֹצוֹ שֶׁל יוּד חָשׁוּד,

עָמְדוּ לְמִבְחָן מוּל בּוֹחֲנִים

שֶׁנֶּעֶלְמוּ אַף מֵעַצְמָם.

אֲפִלוּ הַסּוֹדִיּוּת הָיְתָה כָּל כָּךְ סוֹדִית,

שֶׁהִשְׁתַּעְשַׁעְנוּ בְּלִי מֵשִׂים

בְּגִלּוּיֵי לְבָבוֹת.

'הוֹ, תְּמִימוּת קְדוֹשָׁה', אָמַרְנוּ,

מוֹסִיפִים עוֹד קֵיסָם לַמּוֹקֵד.

 

אֲנִי, סוֹכֵן כָּפוּל

בִּשְׁלִיחוּת לֹא חֲשָׁאִית

(שֶׁמַּטְּרָתָהּ, לַמְרוֹת הַכֹּל

אֵינֶנָּה יְדוּעָה) –

צוֹתַתִּי לְעַצְמִי, הִסְגַּרְתִּי כָּל מֵידַע,

עַד שֶׁסּוֹף סוֹף נִכְשַׁלְתִּי

בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן.

צְלָלַיִךְ לֹא חָשְׁדוּ בִּמְאוּם.

 

כְּשֶׁנֶּחְשַׂפְתְּ

הָיָה כְּבָר מְאֻחָר, הָיָה כְּבָר אִי אֶפְשָׁר

לִתְפֹּר לָךְ בִּמְהִירוּת

כִּסּוּי חָדָשׁ

מִמֵּךְ.

 

67 תגובות

  1. לאמיר,

    אתמול בלילה שידרתי קריאת מצוקה ואיש לא נענה. טוב, אולי זה אישי ואולי לא.

    על כל פנים באם בננות אמורה לייצג איזו נשמה יתרה של אנשי הרוח. הרי מדובר באסון אקולוגי, ממרקם הטבע והיקום של העולם.

    ובבננות, שקט, איש אינו פוצה פה ומצפצף, כל אחד מהרהורי ליבו.
    חנוכה, שמנוכה, זהו אחד האסונות הנוראים שארעו בארץ הזאת, עשרות אלפי דונמים של חורש ועצים עלו בלהבות.

    אני יודעת איך זה להיות בתל-אביב ולהגיד אחרי זה המבול. ולחשוב שזה קורה בצפון ולכן זה לא נוגע לאף אחד מאלה שנמצאים במרכז.

    זה לא עובד ככה. אני אינני נמצאת במצוקה, אבל האדמה שלנו כן. וכל זמן שאנחנו חיים עליה אני קוראת לך לדבר על כבודה, על כבוד החיים עליה, והצומחים ממנה.

    הערתי זאת איני מופנית רק אליך, אלא לכל כותבי בננות.

    האם המשוררים שלנו טומנים ראשיהם בחול ועסוקים בזוטות היומיומיות שלהם, ובעיסוקים שלהם, כאילו לא ארע מאומה?

    אזי, אין לנו אנשי רוח וגם לא תרבות.

    מצטערת, התגובה שלי היא מאוד חמורה וחריפה. אולי עצי הכרמל אינם נוגעים לך, אבל בבוא העת הרי אתה כותב על הפרח ועל העץ – הלא כן.

    זה איננו אישי. השתמשתי בבלוג שלך לומר לכל "יוצרי" בננות שאני מתביישת בשבילכם, איש לא כתב מאומה ואיש לא הזכיר, כאילו היו הדברים בבאלי, או באוסטרליה והרי זה כאן מתחת לאפכם. אצלכם בארץ שלכם.

    בשלב, זה איני יכולה להגיב על מאומה שכתבת, אני מזמינה אחרים להמשיך בשגרת יומם, בלוגיסטים ומגיבים כאחד.

    כאן בדיוק תימדד הזיקה שלכם אל השירה ואל הספרות.

    חוה זמירי

    • חוה, ליבי על הנספים, וגם, להבדיל, על העצים. אני מבין את הרגשתך, ומקווה שיוקל לך.
      כמה וכמה מבעלי הטורים כאן הגיבו על כך, ואחרים – לא. אני מבין שבעינייך כתיבה על שריפת הכרמל היא אבן הבוחן האולטימטיבי למשוררים ואנשי הרוח, אבל מה לעשות המוזה אינה רוקדת לפי החליל של אירועי החדשות, טובים כרעים, חשובים כקלים. לעיתים לוקח זמן רב עד שהדברים מוטמעים, ובינתיים – החיים אינם נעצרים.

      • מירי פליישר

        סליחה
        למה כולם מתנצלים?
        מי שכוחו להגיב שיגיב ולא יבוא בטענות ודרישות למי שליבו בוכה ואיננו מוצא כרגע את המילים. די להתנצל בשם "כולם" אין כולם יש אנשים והם בוכים כמו כולם. צריך גם זמן לבכי. מישהו עובד אצל מישהו שלוחץ על כפתור להזמנת שיר?

        • מירי, מי התנצל? נדמה לי שקרה פה הפוך – חוה שכואבת את השריפה באה בטענות אל מי שלא בוכים או מבכים פה בבלוגיה.

          • מירי פליישר

            אתה ועוד בלוגיסטים התנצלו בפני חוה וטענתה נראית לי מופרכת.

          • מירי, אני הייתי בין הבלוגיסטים הללו שאת מכוונת אליהם. לא נורא להתנצל, אך ההתייחסות לטענתה של חוה היתה יותר הסבר. טענה כנגד טענה. שהרי לא היה שום מקום להתנצלות. ונדמה לי שחוה נסחפה לטענתה כי נפגעה מכך שאיש לא התייחס למצבה. ועל כך מן הראוי היה להתנצל, הגם אם איש לא חטא בכוונת מכוון. אך חשוב היה להבהיר זאת כדי להקל על מצוקה מיותרת.

          • מירי פליישר

            אם כך זה נושא אחר ולא רק טענות כנגד שתיקת המשוררים המדומה. אשר חבתייחסות למצוקה אני בעד. לא קראתי הכל. כרגיל התרגזויות במקרה זה שלי, מיותרות.

          • לענת, למירי ולעוד נשים טובות לב,

            כאשר שדרתי קריאה על התאבדות החרימו אותי כולם. שרלי עד היום מסרבת לפתוח לי בלוג. הפכתי להיות ללעג ולשנינה.

            האם אתן חושבות שאני מצפה ממישהו מבננות שיתייחס לאיזו קריאה שלי, או טענה שלי, כאילו אני במצוקה. נכון שזה מה שכתבתי אצל ענת לויט. אבל האם הופתעתי? כלל לא? נהפוך הוא אם מישהו היה מתייחס הייתי מופתעת.

            הרבה מאנשי בננות כל כך מרוכזים במה שהם כתבו, בביקורת שנכתבה עליהם, מה פורסם עליהם ומתי יש ערב השקה. ומה היא מילה שלי לעומת אירועים כל כך הרי גורל.

            והרי דווקא מן הסיבה הזאת, פרשתי מן החברותא הזאת של אנשי הספרות אל חיי הפרטיים. אני משאירה לכן את הבמה להתפרסם, לכתוב, להביא ביקורות טובות יותר טובות פחות.

            ולא, איני מצפה לשום הענות למצוקה, מעבר לאגו שלכם. אתם פשוט הגזמתם.

            יש אנשים שכתבו על האסון בכרמל, השאר מסתובבים סביב הזנב של עצמם, אני איני המרכז, זה לא מעניין אותי אם אתם מתייחסים או לא. אם אתם מעבירים על התנהגות שלי ביקורת כזו או אחרת, אם יש מישהו שמגיב על מצוקה או לא.

            הצחקתם אותי, והרי מן המגלומניה הזאת של אנשי הספרות ברחתי. אינכם יכולים לפגוע בי, אבל התגובות שלכן הם כן המדד להתנהגות אנושית.

            האם אני מופתעת – בכלל לא.

            מה שמפתיע הוא שעוד לא עמדתם על טבעי. בנות יקרות, אני איני מזייפת, לא מעמידה פנים, לא משחקת. יש לי משהו להגיד אני אומרת. וכאשר אני מדברת בדרך כלל לדברי יש עומק. ואני גם די מכירה בערכי.

            הרי אמיר העלה שיר כל כך נפלא – אולי תתייחסו אליו. איני סובלת רכילות מכל סוג שהיא וזה מה שאתן עושות.

            אין לי טענות ולא מענות, לא חידשתם לי מאומה – אני אתכן מכירה עוד מימים ימימה.

            חוה

          • לא היתה פה שום רכילות, חוה. עדיף שכעצתך תתייחסי לשיר.

          • לאמיר,

            הסברים או רכילויות, ממש לא מעניינים אותי. אם טרם הספקת להכיר אותי, אני נמצאת מעבר לדברים הללו.

            כמו כולכם יכלתי לפרסם. היה לי חוזה עם הוצאת הקיבוץ המאוחד על כתיבת מונוגרפיה על חתן ישראל יצחק אוורבוך אורפז. עד היום אני יכולה לעסוק במחקר, אבל בחרתי שלא. וטעמי עימי. הערה כזו או אחרת אינה מעלה ואינה מורידה.

            לדאבוני הרב, איני יכולה להתייחס לשיר שלך בעת מצוקה זו. איני אבלה, וגם לא מתאבלת אבל יערות הכרמל בדיוק כמו יערות ירושלים הנושקים לעמק האלה. כל אלוקרובים לליבי. הם הערכים עליהם גדלתי ובהם אני מאמינה.

            זוהי האתיקה שלי ואלו אמות המוסר שלי. והייתי מבקשת ממך לכבד אותם, אם לא להתייחס לאסון הלאומי הזה בעצמך.

            בברכה,
            חוה זמירי

            אה, והייתי מבקשת ממך גם לא למחוק את תגובתי זאת.

          • לאמיר,

            ועוד משהו, ענת לויט פתחה פוסט בו צטטה את דברי שהועלו כאן, עליהם גם הגיבה בהמשך באותיות מאירות עיניים.

            מכיוון שהשימוש בדברי עלה למשפט בקשתי ממנה למחוק את דברי, והפוסט אכן נמחק.
            יתכן שענת לויט התכוונה לטוב, איני יודעת. אני איני שופטת אנשים.

            מה שהיה לי לומר לך אמרתי. איני בבחינת מטיפת מוסר בשער, איש לפי מצפונו והמוזה שלו יענה.

            ולכן, שוב איני מוצאת מקום כרגע להתייחס לשיר.

            בברכה,

            חוה

          • יש הבדל בין התנצלות להסבר. בפורום הזה, כל זמן שנשמר אתיקט בסיסי, אנשים זכאים להסבר.
            מכאן ואילך אבקש להתייחס לשיר בלבד. תודה.

    • מאת: שירית
      תוכן המסר: בראש ובראשונה אני רוצה להודות לך אמיר היקר, על כך שגם בימים מופרעים אלה אתה מפרסם שיר בבלוג שלך.דבר זה בעצמו הוא תכונה נעלה, להיות מסוגל, להמשיך לעשות את השיגרה, גם כשהחיים טרופים. למרות שאני רחוקה כעת, והאובדן קשה.הנחמה היא שגם מהשיעור הזה נשכיל ונצמח.
      ובאשר לשיר שרות, הכל בשיר הזה משדר חשאיות שאוהבת ולא אוהבת להיות חשאית, ומתבלבלת בינה לבין עצמה האם ללהמשיך בסודיותה או להיחשף.
      כמו כל סוד, אני חושבת, שמת לצאת מהכיסוי.ומת זאת בטח המילה הנכונה כי מה יותר סודי מאשר האדם עצמו שהתכסה בבשרו?
      יש לו נימה (חשאית) של סקס נדמה לי,אפילו שקצת קשה לי לשים את האצבע בדיוק מאיפה האוירה הזאת מתפשטת.:)
      ובאותו הקשר, אתמול קיבלתי במתנה מילון מקסים
      "THE NEW WEBSTER ENCYLOPEDIC DICTIONARY OF THE ENGLISH LANGUAGE INCLUDING A DICTIONARY OF SYNONYMS
      AND TWELVE SUPPLEMENTARY SECTIONS
      1980 EDITION
      וכשרופת מילון כמובן לא היה גבול לאושרי
      וכפרוייקט ראשון בחרישת המילון המוזהב הזה,
      חפרתי במעמקי המילים,החל ב-SIMPLICITAS
      וכלה בנאיביות.הגעתי למסקנה שיש רק מילון אחד אחר שאני יותר אוהבת.
      תודה על השיר , ונראה לי שככל שאקרא אותו
      יותר כך אגלה בו עוד כמה פנים.
      ועכשיו אלך להתענג על הSUPPLEMENTS

      לא מצאתי משהו בענייני פשטות אבל מצאתי משהו
      לגבי שינה לכבוד השעה.
      Blessings on him who invented sleep,the mentle that covers all human thoughts,the food that appeases hunger,the drink that quenches thirst,the fire that warms cold,the cold that moderates heat,and lastly, the general coin that purches all things,the balance and weight that equals the shepherd with the king, and the simple with the wise.
      יפה נכון?בוא נראה אם תדע מי כתב זאת..

      • שירית היקרה, חשאיות? סודיות? אלה משחקים שבסופו של דבר חושפים יותר משמסתירים. המשחק הוא האדם, המסכה חשובה פחות, לא?

        מזל טוב על המילון, ומי כתב? במקום שהכל שווה אין כבר משחק…

        • מאת: שירית
          דואר אלקטרוני:
          תוכן המסר: אמיר,בודאי שאם הכל שווה להכל אזי אין משחק אבל מזמן מזמן לא ראיתי שני דברים שהיו ממש שוים
          זה לזה. המשחק קיים בין שני ניגודים , אני נזכרת שכתבתי פעם בבלוג שלך על דיכטומיות.
          והן אלה שיוצרות את מראית העין שלה אנו קוראים מציאות.כי בסך הכל מה זה גבר מה זו אישה אם לא יישויות שלכודות כל אחת בסוג אחר של מסכה?
          אז מה נשאר לעשות ? או להצטער על רוע הגזירה, או להשתעשע..
          ובקשר למילון , אני בודקת מי כתב לפני שאני אורזת אותו , ביראת כבוד ,למשלוח לארץ.
          קצת כבד בתור ספר כיס למטוס..
          כתב-MIGUEL DE CARVANTES,DON QUIXOTE

          ולפני שאני סוגרת את הספר עב הכרס הזה
          הנה משהו לכולם פה בבלוג, כמו ממש אוירה משפחתית של התכנסות שוב, אודות
          POETRY
          POETRY IS THE CHILD OF NATURE, WHICH REGULATED AND MADE BEAUTIFUL BY ART, PRESENTETH THE MOST HARMONIUS OF ALL OTHER COMPOSITIONS
          JAMES SHIRLEY
          PREFACE TO BEAUMONT AND FLETCHER

          ולא מצאתי כלום על משחק- לא נורא נמציא בעצמנו.

        • מאת: שירית
          דואר אלקטרוני:
          תוכן המסר: אמיר,בודאי שאם הכל שווה להכל אזי אין משחק אבל מזמן מזמן לא ראיתי שני דברים שהיו ממש שוים
          זה לזה. המשחק קיים בין שני ניגודים , אני נזכרת שכתבתי פעם בבלוג שלך על דיכטומיות.
          והן אלה שיוצרות את מראית העין שלה אנו קוראים מציאות.כי בסך הכל מה זה גבר מה זו אישה אם לא יישויות שלכודות כל אחת בסוג אחר של מסכה?
          אז מה נשאר לעשות ? או להצטער על רוע הגזירה, או להשתעשע..
          ובקשר למילון , אני בודקת מי כתב לפני שאני אורזת אותו , ביראת כבוד ,למשלוח לארץ.
          קצת כבד בתור ספר כיס למטוס..
          כתב-MIGUEL DE CARVANTES,DON QUIXOTE

          ולפני שאני סוגרת את הספר עב הכרס הזה
          הנה משהו לכולם פה בבלוג, כמו ממש אוירה משפחתית של התכנסות שוב, אודות
          POETRY
          POETRY IS THE CHILD OF NATURE, WHICH REGULATED AND MADE BEAUTIFUL BY ART, PRESENTETH THE MOST HARMONIUS OF ALL OTHER COMPOSITIONS
          JAMES SHIRLEY
          PREFACE TO BEAUMONT AND FLETCHER

          ולא מצאתי כלום על משחק- לא נורא נמציא בעצמנו.

          • איזו אמירה רומנטית על השירה. הרבה יותר מדון קיחוטה…
            וברור שעדיף לנו להשתעשע מלהצטער. שיהיו רק משחקים כיפיים באמת.

  2. היי סוכן כפול…ניפלא איך שיר יכול לקחת ממני את המועקה ממה שקורה בצפון, לרגעים להיות בעולם אחר…
    oh holy simplicity!

    קוצו של יוד כבר לא חשוד,
    חייבת לרוץ לתפור כיסוי חדש..:)

    • הי תמי, שמח שהשיר פיזר מעט את העשן מהלב.

      למרות הקירבה האטימולוגית, אני חושב ש"תמימות" היא תרגום טוב יותר ל-SIMPLICITAS( = נאיביות, פשטנות חשיבה).

      מקווה שהכיסוי בסדר 🙂

      • נותר עלה תאנה אחד. אני חייבת לבחור מה להסתיר, את הראש מהגשם או את הזנב הקידמי…:)
        אולי נכשלתי במקום הנכון?

        • הזנב הקדמי, תמי? הסבירי והאירי … להיכשל במקום הנכון זו באמת אמנות אבודה 🙂

        • הזנב הקדמי, תמי? הסבירי והאירי … להיכשל במקום הנכון זו באמת אמנות אבודה 🙂

          • זה כבר לא יהיה שרותים חשאיים אם אתה שואל פעמיים ואני אשיב לך במדויק…:)
            אבל אני לא רוצה שאומנות השיח תיכשל או תלך לאיבוד אז אומר שזו הגבעה הקטנה של חלפון (אולי לא בדיוק שלו אולי שלה)…:)

          • :))

          • אצל רוב בני האדם הסוכן כל כך חשאי שאין מודעות לקיומו.
            זה כמו עוד איש בתוך איש, אשה.
            הדואליות הפנימית משוחחת עם עצמה ומודעת לעצמה ברובדים דיי שיטחיים ורק לעיתים ניתן להיפרד מהסוכן כדי להקשיב לו/לה.
            אם אקח את השיר לעולם שמחוץ "לרפובליקה" של האני אז יש כאן מערכת יחסים שבסופה יש תגלית מאוד נעימה של אהבה ומודעות לחלקים של האהבה, לאותה אמת וקבלה האחד את השנייה באופן גלוי שאינו דורש הסתרה.. התגלית היא רגע מכונן ומשמח…רגעים מסופו של חיזור..

  3. משחק של גילוי והסתר , אף גילוי הלבבות שבינו לבינה(תהא אשר תהא) הוא בגדר שעשוע בלבד
    והתמימות הקדושה אינה אלא הצעה אירונית במוטו של השיר ,גם הכיסוי החדש לא יצליח לכסות וגם לגלות
    שיר מלא ניגודים :גילוי והסתר "סוכנות ריגול" חשאית ו"סוכנות ריגול" גלויה ומודעת של הנפש
    אכן מסובכים חיי הנפש שלנו וכמה מורכב האדם
    מתי נחיה כמו שחיו אבותינו הקדומים בפשטות קדושה
    הו תמימי הלב

    • חנה, עניתי לך למעלה, והנה עוד תגובה שלך – קצת שונה. נכון, זהו סוג של משחק שבו הכישלון הוא בעצם נצחון של אהבה.
      אבל אם באבותינו הקדומים לא התכוונת לאמבות, אני בטוח שהם שיחקו לא פחות (אפילו קופים משחקים). היכולת הזאת היא שעושה אותנו לאנושיים.

      • היי אמיר זו תגובתי היחידה
        לא הגבתי קודם
        ובקשר לאבות הקדומים מעולם לא התכוונתי לאמבות
        אלא אם כן הייתי אמבה בעצמי ולא ידעתי:))
        כנראה שהיתה לי פרשנות שונה ואחרת על השיר
        וזה יופיו לא?
        הוא מזמין ספורי קריאה שונים

        • את צודקת, חנה, זה אני שנמחקה לי התגובה אלייך.
          וכן, חנה, בוודאי שזכותך להבנתך, אם כי אני לא חושב שהיא כה שונה. אם אני לא טועה, מה ששונה בראייה שלך הוא אולי האופן שבו את מעריכה את המשחק הזה, והאופן שבו את רואה את 'אבותינו' 🙂

  4. מאת: סיגל
    תוכן המסר: הי אמיר,
    קראתי את השיר והבנתי שאין מצב שאני מגיבה לפני שאני מטיילת בגוגל ומבלה עם יאן הוס.
    והנה חזרתי מטיול בצ'כיה ובגילוי עוד מידע על התפתחות הנצרות, וכעת מבינה יותר את מקומה של התמימות הקדושה בתוך השיר.
    ונראה לי שמצאתי כאן כמה קריאות .
    האחת מערכת היחסים של הכותב עם התמימות עצמה כנמענת, בעולם הילד שבו הכל משחק תמים כולל גילויי לבבות מגיע הרגע שבו קולטים את המציאות וכל שנותר הוא לקרוא "הו תמימות קדושה" בגעגוע. הוספת הקיסם במקרה זה בניגוד לקיסם שהוסיפה אותה מאמינה זקנה למוקד בו שרפו את יאן, היא הוספת קיסם אישית של השניים , ששיתפו פעולה לאורך משחקי הריגול עד שנפרדו דרכיהם וכבר לא ניתן להלביש את התמימות והנאיביות בבגד אחר.
    בקריאה שניה, יותר בהקשר לסיפור ההסטורי שחובק המוטו, חשבתי שאולי מדובר בתמימות המאמינים מול ההתרחקות מהדת כך גם התחברתי לשם השיר, "שיר שרות", כשיר המתכוון לשרת את המאמינים ולספר להם כי תמימותם היא סוג של טיפשות וכי האמונה שלהם מעוורת אותם מלראות את השחיתות והניצול. במקרה שהשיר כיוון לכך הוא יצא עדין מידי לטעמי ודורש מהקורא את אותו ידע היסטורי בנצרות של המאה ה-14.
    ואותה עדינות מתאימה ביותר בעיניי לקריאה השלישית שמספרת על התקרבות רומנטית כשכל אחד חווה את האחר ואת עצמו בתהליך תמים שכולו משחקי גילויי , ולא יודעת אם בתום התהליך ההתפכחות היא מן ההתאהבות אל מערכת יחסים , או מן הקרבה אל ההתרחקות , כי סך הכל "כשנחשפת" ואי אפשר היה לתפור כיסוי חדש ממך אינו תמיד לשלילה, ויתכן כי האובדן היחיד הוא אובדן הראשוניות, ואם החיבור טוב אזי אחריו באים עומקים חדשים וחוויות טובות לא פחות. (ועכשיו זה הרגע שבו אני שומעת קולות שקוראים נגדי "הו תמימות קדושה" ואני מודעת לכך שהאופטימיות האישית שלי לא מסוגלת לראות באובדן משהו שאין בו הזדמנות למשהו טוב).
    אז תודה על השרות ועל השיר המסקרן:)
    ( מסקרן מתוך מה באמת נכתב השיר, כי נפלא שלאחר ששיר נכתב אפשר לקחת אותו להמון כיוונים ובכל זאת שיר נכתב מתוך דחף ובעקבות סיבה ומעניין אם הסיבה היא דתית, רומנטית או מעקב מודע אחרי אותו הרגע בו אנו מאבדים את התמימות).
    ולך חוה יקרה,
    מחזקת את ידייך ולא מסוגלת לדמיין את אותה אימה שתארת. אינני נמצאת הרבה ליד המחשב אבל בקצת שכאן אני שולחת לך חיבוק עידוד וירטואלי,
    סיגל.

    • לאמיר היקר,

      הבה ואציג כמה שאלות בפניך, ואבקש את תשובותיך:

      האם, גם לאחר ההצעה שהצעתי לפניך נותרת לבחור במשפט הו התמימות הקדושה?

      האם יאן הוס בעצמו אינו ממשיכם של "ההליכה לקנוסה?" בפני גריגוריוס השביעי באישון לילה – מה שאי – אפשר לומר עליך. אתה בעקשנותך?

      האם המהפכנות של יאן הוס, אינה ממשיכה תנועות נוספות בנזירות ובנצרות של רפורמות:
      תנועת קלוני,

      התנועות של הפרנציסקנים והדומיניקנים עצמם שגם הם היו תנועות רפורמיות.

      האם אין בתנועות הרפורמה האלו משום רקע לסיפוריו של דקמרון?

      אז תשמע סיפור: וזה לא שלי, הוא לקוח ממבחר הסיפור האיטלקי וקראתי אותו ממש מזמן.

      מסביב למנזרים היו שטחים ניכרים, חלקם חקלאיים, שהרי המנזרים הלכו וצברו עושר רב מאוד במהלך ימי הביניים, בשל שירותים נוצרים שנתנו: קוראים לזה סקרמנטים – אתה יודע.
      כמו למשל, אדם שעומד להתפגר – על סף מיטתו קוראים לאיזו כומר.

      והכומר מבטיח לו מלכות שמיים בתנאי שיוריש את כל רכושו לכנסיה.
      הסיכוי לזכות במלכות שמים ולהתאחד עם ישו היה כל כך מפתה, שהרבה צוואות נרשמו לטובת המנזרים והכנסיה.

      יכלתי לדבר עוד על התעשרותה של הכנסיה ומכאן על האוצרות שוותיקן, – אגב יש המתארכים את סיום ימי הביניים למאה העשירית, פתיחת דרכי תקשורת, שווקי חליפין וחזרה אל מטבע הכסף כל אלו סביב המנזרים.

      הבטחתי לך סיפור שמתקשר לשיר שלך.

      אז מנזר ומנזרת גבלו יחד. כלומר מנזר הגברים ומנזר הנשים – הגנים היפים שסביבם גבלו זה בזה.

      מה לעשות בסיפור דנן, הנזירות לא רצו להסתפק בגזר. יום אחד יצאו שתי נזירות לשוח בגן, ובהתקרבן לגדר, שזפו עיניהן נזיר במנזר הסמוך.

      דרך חרך שבגדר עברו השתיים בשמחה אל גן הנזיר, שהיה גדול ידיים כאמור.
      הנזיר שמח שמחה מרובה. (אולי זה מתקשר לפרשת תת-ניצב בר- לב) לא אחת, אלא שתיים – אלאס!!! קראו שלושתם בשמחה רבה!!!

      החלו בזממם, ולא שבעו הבנות השתיים. גם הנזיר היה שמח וטוב לבב.
      ביצוע אחד, שניים, שלושה ועוד גם ארבעה וחמישה. וכוחו של הנזיר הולך ותש. ושמחתו בערוב היום הפכה לעייפות נוראו.

      ואולם אהה!!! מה רב היה תיאבונן של אותן הנזירות הן לא יכלו מלחדול. ושדלו את הנזיר פעם ועוד פעם, ובסיכומו של דבר מרוב עייפות באישון לילה

      נפחה נשמתו.

      צא ולמד, איזה מוות נורא יותר? האם זה שעל המוקד או זה מידיהן של שתי נשים תאוותניות וחמדניות.

      ושאלה לי, השרותים האלו שהעניקו אחד לשני, האם היו אלו שרותים קלרייאלים, קלרקליים, או אותם שירותים חשאיים.

      ואתה הרי תגיד לי.
      מוות הוא מוות
      ואני דבק בחיים.
      וגם עקשן!!!!!!!!
      הסיפא שלי.

      חוה

      ובכל אופן, עדיין השיר עליו המלצתי בעיני הוא מן הטובים אצלך.

      אה, ותודות לסיגל ששלחה אותי לפראג.

      • הי חוה, יאן הוס לא הלך לשום קנוסה, ולכן סיים על המוקד. הדומיניקנים והפרנציסקנים קדמו בהרבה לרפורמה, ונוצרו על רקע שונה מאוד. השחיתות הכנסייתית הגיעה לשיאה עם מכירת האינדולגנציות שלא רק שעשתה צחוק מסקרמנט הווידוי, אלא קבעה מחיר לסליחת האל…
        אבל כל זה אינו קשור לשיר הזה, אלא רק אותו משפט שאמר יאן הוס על המוקד לזקנה שהוסיפה באדיקות עוד קיסם למדורה.

        תודה על הסיפור המשעשע. השירותים הם השירותים החשאיים של הגוף אבל בעיקר הלב. זה לא בדיוק דקמרון 🙂

        • חוה זמירי

          אז היה לי שרשור אסוציאטיבי, בדיוק כמו האמירה שלך בשיר הזה שהיא הכותרת.

          הרי אנחנו לא נמצאים בקורס על הנזירות ועל הנצרות. הקתוליות עדיין קיימת וגם הפרוטסטנטים.

          מעבר לדמותו של ישו, הרי שכל התפתחות הנצרות הוא סיפור של היטהרות והסתאבות בדיוק כמו טבע האדם.

          והסיפור משעשע? מה קרה לך.

          אתה יודע, הלב במקומו מונח – אבל הבשר, הו הבשר ומנעמיו.

          ומי שטען שאני חצופה אמר ולא ידע מה אמר.

          למה אתה מוחק את כל התגובות שלי
          הה? הה?

          אתה יודע בסרט "מוכת ירח" עם שר וניקולס קייג', מספר לה האופה, ניקולס קייג', או מצהיר בפניה, כי הוא אוהב אותה.

          שר עונה לו so' snape out of it.

          אז באמת what's love is got to do with it?????

          • חוה זמירי

            אני חושבת שאני עוברת לפייסבוק, כמו כולם. אולי שם אמצא מזור לדאבוני.

            ולמכאובי ליבי.

            חוה

          • חוה, בהסבר שנתתי לסיגל עדיין לא ביקשתי חוות דעת על חיי הפרטיים. ההסבר הזה הוסר גם הוא.

    • סיגל, מצאת פה יותר משידעתי, וכל הקריאות בוודאי אפשריות. אם חשובה לך כוונתי, הרי שהתכוונתי לראשונה ולמשהו מהשלישית שמנית. כמו שחשדת, "כשנחשפת" ואי אפשר היה לתפור כיסוי חדש ממך, אינו לשלילה כאן. כל משחקי המחבואים וההסתתרות, הריגול וההתחמקות בסופו של דבר חושפים את המשַחק יותר לעומק, את דרך משחקו, את אישיותו וטבעו.

      • מוצאת חן בעיניי ההסתכלות שלך על דברים באופן של משחק, חושבת שאנחנו קצת דומים בנושא… וכבר מחליטה לשחק (עם עצמי או עם מי שרוצה) בכתיבת בייבי שיר שישתחל לתוך השיר שלך במקום המסקרן, אותם ציטוטי ציתותים שלמעט התוצאה (אבדן התמימות) לא גילית מהם קצה קוצה של מילה.
        אז הנה מתחילה לדבר עם הדבור הפנימי שלי בשניה שלפני הגילויים והתגליות. (למעשה אין לי צורך להמציא כלום כיוון שיש לי מנהג להתייעץ עם עצמי כמעט לפני כל פעולה שיוצרת שינוי שסופו אינו נתון לשליטתי אז הנה:

        אותם ציטוטי ציתותים
        מה הם אומרים
        כשאדם מצותת לעצמו
        טרם אובדן תמימותו?

        לפני שינוי שלאחריו
        אובדן שליטה על ארועים
        עשיתי לי מנהג
        לצותת לדיבור שבפנים
        ואני מצטטת:

        האם את בטוחה?
        האם לשאת בתוצאות את לגמרי מוכנה?
        ולא תבואי לילל "אוי מה לי קרה"?

        ואז אני עונה
        שכן וכן ומבטיחה
        ושאני ילדה גדולה
        ואם מחיר יש לשלם
        ממנו רק אלמד
        אולי אהיה פחות תמימה
        אך עם דרכי אני שלמה.

        והדבור נמשך עם אזהרות
        ועם תזכורת שציידוני חברים
        שכיפה אדומה היא רק בסיפורים
        ואם אפסע לתוך היער
        אולי יאכלוני זאבים
        ואין צייד אשר יבוא לעזרתי
        וגם סבתא שלי מתה באופן סופי אמיתי

        ואם אני לוקחת אחריות
        לוקחת אחריות
        נותנת הזדמנות
        לשינוי הלא ידוע
        קופצת למחילת ארנב
        בלי הבטחות של שום סופר
        לhappy end
        ושוב אומרת כן כן כן
        ומבטיחה ובטוחה.

        ואז על העצות מודה
        וכך יוצאת לדרך הקסומה
        של החיים שלי.

        (נו, יצאה טיוטה שאפילו אני יודעת שאפשר להדק ולצמצם ולערוך ולצמצם… אז אם באמת נשחק בלכתוב שירים מבטיחה להפוך את השיר לשיר באמת, בינתיים רוכבת על הגל שהתגובות שלי מצליחות להתפרסם ומי יודע מתי האתר יחליט שתם לי הזמן:)

        • משחק מגרה, סיגל, למרות שאת השיר של עצמי לא חושב שאפרוט הלאה. אבל אני חושב שזה פשוט לדבר עם התמימות בינך לבין עצמך. אם את כבר משחקת, אז איך היית עושה את זה עם בן זוג, כמו שקורה בשיר?

        • סיגל, אני חושב שאפשר להסתכל על כל דבר בחיים כמשחק. לא במובן של "לא רציני" (ובעצם איך אפשר ליהנות ממשחק בלי לקחת עליך את הכללים שלו ברצינות?)אלא במובן זה, שאנחנו מסכימים לכללים ולתנאים ומשחקים בהם ולא הם בנו. לפעמים אנחנו שוכחים, נכון, אבל תמיד נעים להיזכר 🙂

          • המשחק בכלל, נראה לי שנעשו מחקרים רבים בנושא, אבל ספר על ילדה קטנה בשם פוליאנה קבע עבורי כבר בילדות דרך חיים אחרת שעזרה לי במשחק הפיכת כל מציאות למצבי שמחה… (שם המשחק היה :"אם פוליאנה יכולה אז גם אני") ומאוחר יותר בחיי כשמוצאת פרטנר למשחק, מאותה שמחה שבי עוברת למצב "אין מאושרת ממני" שזה כבר שדרוג המציאות למקומות חלומיים.

          • וכתבת נכון…אנו משחקים בהם ולא הם בנו ויש חוקים נוקשים לשחקנים, הכלל הראשון שחשוב בעולם המשחק הוא גם לדעת להפסיד כי במשחק כמו במשחק לא תמיד מנצחים.
            וכלל נוסף הקשור במשחק עם אנשים הוא לשחק איתם ולא לשחק בהם.
            והצעת משחקון… (הפעם כזו שאיננה דורשת חיטוט בשיר:) היא למצוא עוד כללים שמאפשרים את המשחק הנכון, כמו למשל זה שהייתי צריכה להזכיר לעצמי, שאי אפשר לכפות משחק על מי שלא נמצא במקום הזה… וגם תובנה שגיליתי באמצע החיים והיא שגם אם פתאום חבר למשחק מחליט לפרוש, אין מה לשבת ולבכות:"עם מי אני אשחק עכשיו?" מסתבר שתמיד יש מי שישחק עם אוהבי המשחק, ולפעמים במקום זה שהלך יבוא אחר מדהים יותר.
            ואגב התובנה הזו הינה ציטוט מציתות לעצמי הזוגית… רק שהפעם עניתי לאתגרך אך לא בשיר:)
            ואם נכין רשימה מי יודע, אולי נמצא מכנה משותף בין אותם אנשים שאוהבים לשחק ויתכן אפילו שאחד מאותם מכנים הוא שאלו אנשים ש…אוהבים מילונים כי אני כמו שירית יש לי אהבה למילונים והמון כבוד אל החכמים האלה שיודעים להסביר הכל ובכל השפות:)

          • סיגל, מסכים איתך, כלומר, גם אני רוצה לשחק את סוג המשחקים הזה, שבו משחקים עם אנשים ולא משחקים בהם. אבל יש מי שמשחקים באנשים וגם זה משחק. יש משחקים נוראים. אם תוציאי מהמלה הזאת את המשמעות של "לא ממש" "לא באמת" ותשאירי רק את ההגדרה נטו: פעילות שיש בה חופש, כללים, מכשולים, מטרות שטרם הושגו, ובדרך כלל גם תחרות – נוכל להתייחס ל'משחק' כפי שהוא, מעבר לטוב ולרוע.

            משחק יכול להיות דבר עם אימפקט מאוד משמעותי. אפשר לשחק בלהקים משפחה, כת או מדינה, אפשר לשחק במי יותר חזק – ב'הורדות' או בפצצות מצרר וכו'. אבל אפשר גם לשחק באיך נביא יותר אנשים לשמחה, מודעות, אושר ועושר. אני בעד האחרון…
            במובן שלך, אני אוהב מאוד משחקים (וגם מילונים), וכן, אני חושב שיש משהו יצירתי, הרפתקני, ותיאבוני שמשותף לאוהבי המשחקים.

          • אוהבת את שהרחבת את הרעיון משחק להראות שיש בו מעבר למה שאני מכנה משחק. ומכיוון שלא התכוונתי למשחקי "בואו נראה מי יקלע אבן בחתול" או "בא לי לגהץ את עצמי" לא תארתי לעצמי שמעין אלו עלולים להכלל בקטגוריית משחקים. זה בדיוק כמו אותה תחרות שירה שערכת ומבחינתי הייתה משחק בשביל הכיף, לא הצלחתי להבין איך אנשים יכולים לחשוב בכלל שמשהו לא תקין, כיוון שהרי זה משחק, ומשחק בעיניי חייב להיות הגון, משעשע, מהנה וכעת אחריג את עצמי מהקבוצה המשחקת ואוסיף שאחת ההנאות הכי גדולות אצלי במשחק היא כשהמשחק הוא לא לשם פרס… כי בעיניי הרדיפה אחרי השגת פרס עלולה להטות את הפוקוס מההנאה הצרופה שבמשחק אל הנסיון לזכות בפרס, בכתר, בתארים, בכבוד, וכל אלו בעיניי מרחיקים את האדם שבי מההנאה הפשוטה שבלשחק בשביל הכיף.
            אבל זו הייתה התייחסות למשחק משחק, הרעיון של לקחת את החיים כמשחק הוא אחר, ונכון שאפשר לשחק בחוקים שונים משלי, אבל מאמינה שבמשחק קבוצתי לקבוצה יש הסכמה בדבר הכללים ורואה שיש בינינו הסכמה לגבי סוג המשחק וחוזרת לעניין הכללים שרק בהקפדה על שמירתם ניתן לחוש בחופש שהמשחק מאפשר.
            מכיוון שהזכרת את הקמת המשפחה כמשחק הרי שזו דגמא מצויינת בעיניי להפקת כללים נוספים שכן אני זוכרת את הרגע שבו רציתי לשחק זוגיות ורציתי לשחק רעיה ורציתי מאוד מאוד לשחק באמא וילדים. ונכון שהרגשתי שאני ילדה שמשחקת תפקידים אולם היה שם בתוכי קול מאוד רציני שהבטיח שאני מבינה שזו לקיחת אחריות על קבוצה שלמה שאני יוצרת. מבטיחה הבטחות, בוראת עולמות, משחקי מציאות לדעתי אינם משחקים שאפשר לקום ולומר אופס נמאס לי או אופס אני מתחרטת, אחד הכללים הכי חשובים בעיניי במשחק הוא שכשמנהלים מערכה צריכים להיות מאוד קשובים ומאוד אחראים כי משחק זה דבר רציני מאוד וכשתחושת השמחה והסיפוק דועכים חושבת שחייבים לבדוק שהשקענו את כל כולנו במשחק ועשינו כל שביכולתנו שימשך ורק כשבטוחים שכן ומרגישים שדי אפשר לשחרר אבל תמיד בהתחשבות ובמינימום פגיעה. עד כאן בענייני הפסקת המשחק…
            וזהו להיום, נראה לי, וואוו, מרוב רצינות כמעט איבדתי את החשק לשחק:)
            אז ליל מנוחה בינתיים,
            סיגל.

          • סיגל, האחראיות היא המימד האתי של "משחקי מציאות". חלק לוקחים אותה כחלק אינטגרלי מהמשחק (גם בזה אני לגמרי איתך) וחלק -לא (וככל שמדובר במשחקים ולא באתיקה, גם זה משחק לא פחות תקף).
            אני חושב שמשחק הוא כיף כשלעצמו, כי יש בו אינטראקציה סופר יצירתית.

          • מסכימה ומוסיפה שאחד הקטעים האהובים עלי במשחק הוא הרגע בו הוא נולד והכללים שמומצאים עבורו ברגע הבא.וזה שוב חוזר למשחק כמשחק…כשדברנו כאן בעבר על משחק שאפשר לשחק ומיד לאחר מכן התחלנו לחשוב על איך משחקים ואיך משתתפים ומה יהיו הכללים וכו'.
            אך מעל לכל אלה הייתה הסכמה שלא פרטנו למילים שמשחק הוא למטרת הנאה, לא פוגע, לא כופה דבר על מי שלא מרגיש חלק מזה, והכי הכי חשוב…לא מכור. ודווקא כשעלו קולות שליליים מתוך הקהל האנונימי ידעתי שאלו לא מבינים את החוויה שמשחק מעניק למשתתפיו ולמעט דוגמא אישית לאיך עושים את זה בכיף…לא יכולתי להועיל להם במאום.
            משחק קבוצתי בעיניי הוא הרבה יותר מורכב ממשחק פנימי שאדם משחק עם עצמו, בחיי אני אוהבת לשלב בין השניים כי מצד אחד עצמי הוא הפרטנר המושלם עבורי שמשתף פעולה עם כל גחמת משחק שעולה בי אך יצירת קבוצה שאוהבת לשחק כמוני היא אתגר בפני עצמה.
            וכבר איחלתי ליל מנוחה אבל איזה מזל שהוספתי בינתיים… כי שיחה על משחק מהנה בעצם לא פחות ממשחק. נכון?:)

          • כיף של שיחה, כי כשדברים נאמרים הכל נעשה יותר ברור. למשל, מאז שהמערכת בבננות הפכה להיות מזהה, כל הטרולים והמשמיצים הפחדנים עפו מהמשחק. כבר אי אפשר ללכלך בלי להיות מזוהים. אז זהו, לכלכנים יוק, אבל לפעמים הם ממש חסרים לי המצחיקים האלה.

          • 🙂
            אכן, אלו לא שחקנים, אולם לצד היתרון שנוצר עם המערכת החדשה עדיין קיים החיסרון שתגובות נעלמות וזה דבר שדי מחליש את הרצוו להתחייב למשחק, כיוון שלפחות אצלי, כשמתחילים שיבושים, אני מרפה די מהר ועוברת לעניינים אחרים. כמו שכתבתי אצל מירי, מכל דבר אני לומדת להפיק דברים טובים ולראות תקלות באור החיובי שנמצא תמיד אם מאירים אותו.
            אז בלי הרבה התחייבות שואלת…יש משחקים בבננות? חשוב לקחת בחשבון שאין אפשרות להמציא כינוי ואולי יש אנשים שלא ירצו לכתוב בשמם מטעמים מובנים ואסביר: נניח צריך לכתוב שיר…לי זה קל, מעולם לא הגדרתי את עצמי כמשוררת ולכן לא לי ולא לקוראים יש ציפיות ממני, בעוד שמי שכן כותב שירה ומפרסם שירים לא כותב בשליפה, הוא נותן לשיר להבשיל, מעביר אותו לעריכה ורק אחר כך מציג את התוצר…לכן זה פחות פשוט ולכן האופציה של המצאת כינוי הייתה עדיפה כשהמטרה הייתה להזמין כמה שיותר משתתפים. אז מה דעתך? זהו משחקים?:(
            🙂

          • סיגל, לא חשבתי על זה אבל את כמובן צודקת. נגמרו נשפי המסכות פה, ואיתם שילוחי הרסן בחסות האלמוניות 🙂 זה בוודאי מפריע למשחקים, או לפחות קובע את האופי שלהם, לא?

          • רגע.שאלה האיזכור "זה" שבשורה הלפני האחרונה בתגובתך האחרונה…למה הוא מתייחס?
            (נראה לי שחטפתי דיסלקציה רגעית בהבנת הנקרא:)

          • "זה" מתייחס לחוסר האפשרות לדבר במסכות.

    • לסיגל,

      רק עכשיו ראיתי את ההתייחסות שלך לאימה – שלי.

      האימה היתה יותר נוכח האש המשתוללת והלהבות המטמירות עד לשמיים. ומן העובדה שישבתי ולא יכלתי לזוז מאצל מסך הטלוויזיה. מן השריפה של העצים. ובאותו ערב ראשון שהייתי לבד.

      אחר כך הפכה האימה לכעס גדול, שלא שכך עד היום, על עצם העובדה שמעט מאוד מאנשי בננות התייחסו לאסון האקולוגי הזה – כמו שכתבתי.

      בימים הבאים וידיאתי שאני לא נמצאת בסכנה אישית. בכל אופן אני אינני חיפאית, ובכל אופן כעסי לא שכך עד עצם היום הזה. חיפשתי פוסטים שעסקו בעץ ובשריפה והגבתי אצל חני שטרנברג.

      לשיר הזה סירבתי להתייחס, לכל אורכו ולכן שרבטתי ולא ממש פירשתי אותו. מי שמכיר אותי יכול לראות את ההתיחסות המרפרפת לפי המילים.

      כאשר שככה השריפה, עדיין חברי בננות לא התייחסו אליה. וחזרו מהר מאוד להרגליהם לעסוק בעניינים של חולין. חלק מן הפוסטים אף הרחיקו מאוד לכת ואני מנועה מלציין שמות.

      עדין אתמול בחדשות דברו על השריפה, וכאן, מאומה. לדאבוני הרב, זוהי התרשמות קשה מאוד ומעציבה עד מאוד באשר לטבע האדם ולישיבה שלנו כאן בארץ. יכלתי לראות מאיזה חומר קורצו אזרחינו שאחר-כך יגידו עליהם שהמנהיגות מפקירה אותם.

      ובכן, לעניות דעתי, ראשית לכל, הם די מפקירים את עצמם. ולכן, מה יש להם לדרוש מן המנהיגים.

      כאמור, הרושם הקשה ילווה אותי עוד זמן רב, באשר לאנשי "הספרות" שלנו.

      חוה

  5. לאמיר,

    מערכת יחסים די סוערת?????
    אתה?

    אני ממש לא מאמינה. אז בשביל מה צריך את הציטוט הזה של יאן הוס?

    והאם אינך יודע שמערכת יחסים היא תדיר משחק מינים? זה לא שלי, שלא תאשים אותי במשחקים, אלא דווקא מכל התיאוריות שכרוכות במגדר וגם כאלה אחרות.

    באמת, סיגל עשתה כאן עבודת מחקר טובה.

    אלוהים אדירים שריפה בעיירה, ולך יש בראש רומנטיקה, סערות בינאישיות.
    נבצר מבינתי.

    ואגב, ככלל אם אין טקטיקה ואין אסטרטגיה במערכות יחסים בין המינים אז זה בכלל לא מעניין.

    כאילו, מישהי שבאה ואומרת מראש, אני רצינית, אני מחפשת מישהו רציני, ולמיטה רק מן הפעם השנייה או השלישית.

    פחח… איזה שטויות. איזה גבר ימצא בזה עניין ואיזה אישה גם?
    אם אין הסתר וגילוי זה משעמם על הסף.

    אהה, וזה שאתה מתעסק עם בכירות בכללל… חבל לך על הזמן. לא הייתי מאמינה עליך.

    חוה

  6. אבנר אריה שטראוס

    גם אני הייתי סוכן חרש במוסד ( גיטריסט היה כיסוי)לפני שהתחלתי עם עסקי הקונפקציה עם לוי ס בניו יורק קצת כבר אפשר לספר
    http://www.youtube.com/watch?v=vo4QYmemPVc
    אהבתי . בפטור ממס עדיין כתוב לי
    נותן שרותים
    🙂

    • שטראוס,

      אדיר, אדיר, גדול מן החיים, מזכיר לי את הקול של דני ליטני, ושלום חנוך 0 זאת לא גברת, זה אדון!!!!
      כשהוא דפק את הראש על הבר.

      איזו אנימציה, איזה שיר, אפשר היה להקפיץ את שופטי בית המשפט העליון שירקדו גם הם קצת בלוז.
      אז מה, מצאת אותו בקליפורנייה?

      תביא לנו עוד שירים כאלו.

      ולך אמיר,
      תגיד, למה, האשה אצלך היא אין לה תווים ואין לה פנים, והיא רק מסירה, ולמה היא לא נראית כמו אישה, אלא, כמו מסיכה של משהו כמו אישה?

      ושלא תמחוק, מכיוון שהבלוז של שטראוס עושה כאן רק טוב – לי, ומקווה שלכולם.

      ח.

      • תודה חוה 🙂
        כן תפסתי אותו שוב ניסיתי להטביע אבל הבן זו למד לשחות .
        עכשיו אנטי דוגר על ביצי הכאב אולי בעתיד יבקעו גוזלי שמחה
        🙂
        (נ ב זה מה CD בלוז חצי % של שטראוס
        ונשים גדולות מהופעה חיה)

    • אבנריקו, מקסים מקסים. אם אלה המוזות שמשוטטות במוסד אשקול להצטרף. איזה יופי של שיר!

      • אבנר אריה שטראוס

        תודה אמיר רואה אותך מחייך בראי:-)
        יש גיוסים מדי פעם לשרות המוזות … אבל השרות כואב והתשלום לא משו ..אבל תענוג להיות בשרות המדינה … באמריקה :-)יחד עם זאת הקונפקציה והגלידה הוכיחו את עצמם יותר ..

        • תשמע, כיסוי כמו שאתה תפרת לעצמך הוא כיסוי של רב אמן. מי היה מגלה שיש עוד סוכן חרש מאחורי הווירטואוז עם הגיטרה? עם כיסוי כזה אין סיכוי שהצ'ק יחזור, אבל במקומך הייתי נזהר עם "נותן שירותים" – נשמע קינקי.
          בכל אופן, מאז שנכשלתי במקום הנכון אני כבר לא שם…

          • אבנר אריה שטראוס

            נכן מי מאיתנו לא נכשל פעם במקומות הקדושים…
            אז איפה אתה מתפלל היום …
            כן גם לי חבל שלא נכשל בטעות האהובה עלי..

          • באלוהים, שאני כבר לא מבינה שום דבר בדיאלוג הזה. דווקא קינקי נשמע לי טוב, לעזאזל, איך ברחה לי המילה הזאת?

            אבנריקו, ממש היפחת בפוסט הזה רוח חיים חדשה. תקפוץ לביקור כל פעם. אתה מוזמן ובוודאי שעל-ידי אמיר גם. אם כי אני לא מגיבה בשבילו. גם לא נכנסת לחייו הפרטיים.

            אמיר, יא אמיר, היתה לך התפלקות, אז מה שאני, לא אנצל אותה? אני מכולם. על כל פנים המידע שמור עימי בסודי סודות ואצטט ואצותת אותו רק לעצמי. ולעוד כמה בהיזדמנויות כאלה ואחרות.

            תראה, יום אחד, כשתהייה משורר גדול, מה אתה חושב שלא ינברו בכל פיסת פילגש, אישה, ידידה, יזיזה, ושאר אחרים וכו/.

            אלתרמן לא התחמק מזה, גם אחרי ביאליק מחפשים, אלכסנדר פן, ועוד רבים וטובים. יכתבו עליך ש… ועוד…. ש… וגם עם…

            טוב, כאן אני מפסיקה.
            ולאבנר, בגללך, או בגלל עצמי קניתי היום שני דיסקים חדשים. החדש של אמינם – שרופה עליו, לא יעזור כלום, למרות שהוא לא בלוז, יצא שיר חדש. ועוד שירים של אלתרמן בביצועים שונים. נחה עלי הרוח. למרות שמי משקיע היום בדיסקים?

            ולסיום, השבוע האחרון היה די טראומטי בשבילי, לנוכח האירועים בבננות. ואבנר היקר, אכן תרומתך לא תסולא בפז, לא בדם, לא באוטובוס, ולא בעץ. אהבתי השנייה נתונה למוסיקה באשר היא, מכל סוג, ומכל מין,

            חוץ מ……

            שבוע חדש בפתח, משוגות העבר של השבוע החולף, יאפשרו אולי התחלה חדשה. ועל שאלתי לא ענית. אישה ממש, כמו "עטור מצחק זהב שחור" של חלפי יש? למה אנחנו כל כך פוביזימיות, סוריאליסטיות, מופשטות?

            לילה טוב, נומו, נומו בשקט.

            חוה

          • אבנר אריה שטראוס

            מרוב מילים טובות שמחממות את הלב אני לא יודע מה לאמר אבל קודם כל זה מרגש ותודה .
            ואחר כך אגיב לתגובותייך גם אצלי . כמו שאני עוקב את ציפור לילה לא קטנה אז הלילה עוד צעיר למרות שחורף ומחשיך מוקדם, מוקדם לאמר לילה טוב.

          • אבנר אריה שטראוס

            אני אוהב את השיר בקריאה שניה מבין ואוהב יותר , ( מה הציטוט שלמעלה ? הלטינית שלי חלודה :-)כמעט הוספתי גם החרב … (אוף עלה לי שיר מעט בוטה היום שעיניין ..
            נניח לזה היום התמקדתי בשיר אבל גם גלשתי לתגובות , מאוד שמח כאן,הומור ושנינות על שנינות וגלישות לנושאים שג'נטלמן וסוכן הוד מלכותה לא מדבר עליהם
            אפילו עם זמיר ופילבי לא שוחחתי על הנושאים האלו…
            אך מצאתי את עמי אומר אתמול במסגרת המשפחתית אני מעניק לה שרותים חשאיים במקומות הקדושים.
            יאללה בירברתי מספיק
            אחלה שיר.

          • הי אבנר, שמח שבקריאה שניה מצאת פה את המקומות הקדושים של השיר ואהבת 🙂 לא לחינם סוכני הוד מלכותה מדירים רגליהם מהבלוג הזה.
            הלטינית אומרת: "הו תמימות קדושה!", מלותיו האחרונות של הרפורמטור הפרוטסטנטי יאן הוס לזקנה שהוסיפה עוד קיסם למדורה שעליה שרפו אותו האינקוויזיטורים.

          • אבנר אריה שטראוס

            תודה אמיר
            אכן השכלתי
            משפט מעט המכיל מרובה.
            משפט לזכור אותו 🙁

          • אבנר אריה שטראוס

            ואגב הבנה אולי היה כדאי לשים הערת שוליים קטנה בעיניין בתחתית השיר.. לטובת אלו שאינם מכירים . מאוד תורם.
            מפליא שאני היחיד ששאל, נו, מניח שאני הבור היחיד 🙂

          • אתה צודק, אבנר. כשפרסמתי את השיר לא חשבתי כך, כי חשבתי שהאחריות הזאת מוטלת על הקורא, אבל היום הייתי מכניס הערת שוליים כזו או מוותר בכלל על הציטוט.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור