אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
שלא ייגמר לעולם
שני סיומים אפשריים ניתן להציע ל"שבוע החשק" ושמא יותר. ובעצם אולי אלה רק שתי מסקנות או תפניות אפשריות להמשכה הבלתי נמנע של התשוקה.
האחת היא ההתמכרות לעונג המשחק המר-מתוק של ארוֹס, לכיבושים ולתשוקה:
על המקום הזה מדבר כאן השיר "סקסי" מתוך הספר הדי בוטה "ככה" (הקיבוץ המאוחד 1994). ארוס איננו משהו שניתן לרכוש שם בחוץ, אבל את הכריזמה הארוטית אפשר לעורר או לכבות.
סֶקְסִי
גַּם זַיִן עוֹמֵד, עוֹמֵד בַּפִּנָּה.
שְׁקָרִים. עֵינַיִם.
לְמָה אַתָּה מְחַכֶּה.
תִּלְבַּשׁ סֶקְסִי, תַּשְׁכִּיב תָּ"רְחוֹב.
הַזַּיִן שֶׁלְּךָ צְלוֹפָח מְחֻשְׁמָל,
קוֹרֵא לְךָ הַחוּצָה.
מְחַכִּים לְךָ.
אַתָּה פּוֹתֵחַ תַּ"דֶּלֶת. אַתָּה סוֹגֵר תַּ"דֶּלֶת.
אֵין גְּבוּל לַחַמְדָנוּת.
אֵין גְּבוּל לַגְּבוּלוֹת.
מַזְלֵג בָּעַיִן שֶׁל הַדָּג עַל-הָאֵשׁ
מְסַמֵּן לְךָ תַּ"מָּקוֹם.
תַּעֲמֹד בַּפִּנָּה. רַק יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה יוֹכִיחוּ לְךָ
שֶׁאֵין לְאָן.
תַּעֲזֹב תַּ"מַּזְלֵג.
תִּלְבַּשׁ סֶקְסִי.
מְחַכִּים לְךָ.
התפנית האפשרית האחרת (ולא בהכרח בסתירה) היא טרנספורמציה של כל הידע שלנו על תשוקה ומין למקום פחות נשלט, שמעלה את הארוס למדרגה חדשה של שחרור והתמסרות גמורה.
הקאמה סוטרא, בסיומה (I 116), מסמנת את המקום שבו מסתיימים הטכניקה והניסיון הארוטי, ומתחילה התעלות או אולי תורה ארוטית אחרת – הטנטרה. "היוצר" הנזכר בשיר הוא האלוהות.
יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בִּכְתוּבִים עַל אַהֲבָה
רַק כָּל זְמַן שֶׁנָּחָה הַתְּשׁוּקָה;
אַךְ עֵת הֵחֵלּוּ לָסֹב אַבְנֵי הַיּוֹצֵר,
הַשְׁלִיכוּ יַקִּירַי אַף אֶת הַקָּאמָה סוּטְרָה;
כִּי אָז אֵין דִּין עוֹד, אֵין חֹק, אֵין יֶדַע.
האם לתשוקה יש באמת סיום? האם היא לא אותו גלגל של התרוקנות והתמלאות, של היטענות במשמעות ואנרגיה – ושל פריקתן? הדינמיקה של התשוקה היא למעשה הדינמיקה של הנפש ואף של החיים עצמם.
לכן, כל זמן שלא נתייבש סופית, המשכים בלי ספק יבואו.
ולבסוף הערת שוליים שאינה כה שולית. רחל ארז מחקה שני את שתי הרשומות האחרונות שהעלתה ב"שבוע החשק" בגלל תגובות פוגעניות. בשתיהן היו טקסטים אמיצים ומצוינים. כמה חבל. אם יש למישהו בעיות עם המיניות שלו, המקום לפתור אותן הוא ספת הפסיכולוג.
נ.ב.
לקול המחאות שעלו פה על "סיום" שבוע החשק – החלפתי את הכותרת, ונקווה שהשבוע הזה לא ייגמר לעולם:
שנמשיך הלאה אל שנים של תשוקת חיים עם זיק בלתי כבה בעיניים.
או על ספת הבלוג (:
אמיר חשבתי שהשבוע רק מתחיל. למה לגמור כל כך מהר? אוף זה נשמע גס. ובאמת כנאמר בשירים
שלא יגמר לעולם.
אגב צלופח מחושמל זה נראה לי קצת זגזגי, לא משהו שממש מזדקף ישר. הייתי אישית בוחרת לא צלופח. ואפילו כדימוי.
אמירה, הרי כתבתי שלא ייגמר לעולם 🙂 ומבטיח שיהיו המשכים, אבל בלי שום קול קורא – איש לתשוקותיך ישראל…
אה, ובקשר לצלופח, הדגש הוא על מחושמל. הרי הבנאדם לא במצב פריאפי זקוף 24 שעות ביממה?
אמיר
מה המתקפה. תשוקות הן דבר נפלא ואין לי קשר לשום תשוקה של איש אחר. ותאמין לי יש כמה חולנים שזה זקוף אצלם 26 שעות. לא עלינו.
והשיר אגב מאד יפה בעיני. סתם המילה צלופח לא התאימה למושגי.
:)))) תודה, אמירה, ואיזו מתקפה?
רק הסברים בעניין הצלופח יבל"א.
ברוך זוקף כפופים.
אמן.
חס וחלילה, אני האחרון פה שאהיה משבית שמחות ומדכא חשקים. תיקנתי אפילו את הכותרת 🙂 אז בואו נציג את זה ככה: אם תם שבוע החשק סימן שמתחילה שנת התשוקה, אם תמה שנת התשוקה סימן שמתחיל עשור הסערה… נמשיך הלאה אל שנים של תשוקת חיים עם זיק בלתי כבה בעיניים.
ו…צריך להיכנס לשיעור עכשיו, אבל המשכים יבואו 🙂
הי אמיר, אחרי שאתמודד עם ההכרזה של כולם פה ששבוע החשק נגמר לו (נגמר? פרצוף עצוב ברוב הדרו), אנסה להתמודד עם הפוסט שיש בו הרבה מה להגיב.
תגובה ראשונה: לא הבנתי כמה דברים
א-מהן שתי האפשרויות בעצם אחרי שבוע החשק?
ב-משהו חסר בשורה שבה מוזכר הקאמה סוטרא או שלא הבנתי את השורה.
כעת אנסה לקרוא את השיר שנראה קצת קשה ממבט ראשון.
תודה, סיגל, הוספתי מה שהיה חסר.
ואולי לא הסברתי טוב את עצמי, אבל האפשרויות הן… להעמיק בתשוקה כך — או אחרת 🙂
נראה אם הבנתי ההמשך לשבוע החשק הוא סקס או טנטרה והעיקר הוא לשמר את התשוקה הנחוצה לללו?
השיר הראשון קשור בסקס וממנו אפשר לראות שהדובר לא ממש מאושר מהאפשרויות שיש לו בחיים, הוא נמצא בשלב בו הוא מתלבט בין לעשות כל היום דגים על המנגל שבפינה לבין ללכת למועדונים מחשמלים ולדוג דגיגות דרך עיניים ושקרים.
הקטע השני שמדבר על טנטרה מבטיח את הידיעה שאחרי הידע.
האפשרות השלישית היא כמובן לחזור לרעיון הרקוויאם אבל אני בוחרת בדרך הרביעית.
סיגל, הבנת מצוין, אבל מה היא הדרך הרביעית?
וואללה לא זוכרת.יש סיכוי שאזכור מחר.
:0)
כרגע במצבי (הסבר נמצא בשיר השתוי של שירה), אנסה להשתלב בין טיפות התגובות הפחות חידתיות בעיניי.
עצוב? מה פתאום. כלום לא נגמר, רק שוטף לו בדרכיו 🙂
ברור שלא נגמר ולא יגמר לעולם. והעצב היה רגעי על כך שהוא נגמר בבלוגיה, אבל גם שמחה על כך, שהוא לא באמת נגמר, כי הוא מפעם באנשים ויש לו המשכיות עד גם ללא כותרת.
"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ"
הערנו ועוררנו
בעידודך , וזה היה בכלל לא רע
ולגבי הערתך : מגנה יחד אתך כל סוג של תגובה פוגענית
במקום של אנשים כותבים ויוצרים אין מקום לשום סוג של פגיעה
בעונג, ריקי, גם לי היה כיף.
ומסכים אתך לגבי תגובות פוגעניות, בייחוד מטעם משטרת המוסר. בינתיים ראיתי שרחל החזירה את "הפרח בגני" מהרי קראי…
עדיין פתוחה השאלה אם כל ההישתוקוקיות הן סובלימציות של התשוקה התשתיתית או תופעות שעומדות בזכות עצמן
סבינה, התשוקה התשתיתית כלשונך היא להיות, לשרוד, ואח"כ להיות עוד ועוד, כמה שיותר, בכל דרך ומישור.
אבל התשוקה ליצור קשורה מאוד בתשוקה של המין וההולדה. "סובלימציה" היא מלה פרוידיאנית, אבל אני מעדיף לומר זאת בלי שיפוט מסוג זה.
סובלימציה נשמע כמו התחמקות; לעומת זאת במזרח מדברים דווקא על העלאה של האנרגיה ממרכז המין, המולאדהארה אל מרכזים גבוהים יותר. הכל בעיני המתבונן.
כבר נגמר? איך אפשר? ועוד עם שירים כאלו?
גם אני חושבת שפוריטניות מטופשת מקומה לא פה ושירה כמו ארוטיות אין לה גבולות, "אין דין אין חוק ואין ידע" האם זו לא כוחה של האומנות בכלל? לצאת מגבולותינו? ללגום קצת חופש, תודה אמיר שבזכותך זכינו כאן,באוהל הבננות להכניס את הארוס לחיינו, והלואי וילווה אותנו עד כמה שניתן, אמן.
חני, מסכים עם כל מלה שלך. ולא, לא ייגמר לעולם, שחררנו את הציפור מהכלוב לשמים, מהשבוע לחיים. שיהיה לנו יום יום חג.
אמן ואמן.
גם זין עומד, עומד בפין.
בפינה.
והיא שעמדה לאבותינו ולנו.
אחלה תוצרים היו כאן בשבוע החשק. ואכן, מי שצעק חמס – שיעמוד לו. בפינה.
" הדינאמיקה של התשוקה היא למעשה
הדינאמיקה של הנפש ואף של החיים עצמם "
אמיר אור – המשפט הזה מאשר לי – לא להתייבש…
והאם תרשה לי להביא כאן לתגובות , משהו
שכתבתי בנושא המרתק הזה ?
חס וחלילה להתייבש, טימה.
את מוזמנת ביותר
די לילל על אהבה
תיבת תהודה ליודעי דבר
גם בהם היא מתעתעת
לוכדת ובורחת
בדיקה דקדקנית
נגיעה לוהטת פה ושם
ועיון בכתובים כמובן
וכבר מונח בידי מפתח ללב הנכסף
רק מה, יש כאן דילמה
למצוא את אוצר המלים
שיידע לדייק ולניע את הסמלים
לכיוון החץ:
תחילה יש להצטייד באוזן קשבת
אפילו לעצות סבתא
שעיניה בורקות לפתע
קריאה בנושא מרגיעה ומבהירה
אך אל נא ברומן זעיר
בעניין זה יש להזין את הנפש בדליקטס
ספרות גבוהה – לדוגמה
המשתה – ל" אפלטון
שיח אהבה – ל" רולאן בארת
מאדם בובארי – ל" גוסטב פלובר
תולדות האהבה – ל" ניקול קראוס
חיי אהבה – ל" צרויה שלו
והסוד טמון בהבנת החומרים
שמהם אנו בנויים – וניזונים
עיון במרכבים הנכונים
שומר על איפוק ומגן עלינו – הידע
מחלחל אל החושים – רדאר מדויק
שעוצר את הסחף מלהגיע אל התהום.
טימה, הרהור ראוי על מוקשי האהבה, וגם ההרהרת שהעלית ממכמני הקלאסיקה ראויה לשינינו. ועם זה, אהבה לחוד ותשוקה לחוד. אפלטון מדבר על נשיכת התשוקה (למרות שלעתים מתרגמים בטעות את המלה היוונית "פיליה" לאהבה). אבל בכל השאר נכנסת פנימה הרומנטיקה שהיא מין תערובת של סימפתיה והערצה.
אהבה שואפת לקירבה, וגם מצליחה לפעמים להשיג אותה. התוצאה היא חברות, אחווה, הבנה, זהות. אבל התשוקה דורשת כמעט ההפך: מתח, סכנה, מידה של זרות, ומרחק – שעליו יש לגשר שוב ושוב. שם "אֵין דִּין עוֹד, אֵין חֹק, אֵין יֶדַע" מלבד זה שבא מן החוויה, לא?
התשוקה, טימה, היא חיה עם ניבים ארוכים. לעמוד מולה דורש פראות, ונשמע שיש לך – "טימה בז", ממש שם אינדיאני! מתאים לך לעמוד עם הבז על הכתף ולזנק בין האשדות הסוערים.
אורי אור – אמרת את הכי נכון שניתן לומר על תשוקה ועל אהבה.
באשר לטימה בז – אספר בהזדמנות.
מצטערת על הטעות – ברור שהתגובה היא לאמיר אור.
טימה
הבנתי, טימה 🙂 מחכה לשמוע על טימה.
שלחתי לך מייל – לא קבלת ?
בשיר הזה הפינה תפוסה כבר על ידי מישהו אחר, שחר 🙂
כמה דברים יפים כתבו בתגובות! ובכלל! אמיר, א) בזכותך ב) האם אמנם זה הסיכום? לדעתי, צריך להרחיב.
לגבי הגב" רחל ארז – אינני זוכר אם קראתי את טורה, אך בדבר תגובות פוגעניות – ואני יכול לתאר לי כאלה – קיבלתי כי עדיף למחוק את התגובה מאשר למחוק את הבלוג. – ומבלי להכיר את החומר – הצעתי: להחזיר את שנמחק.
מה שהיה לי אבל להגיד לגבי מה שאמיר כתב על הגבול ועל חוסר הגבול וכיו"ב – גם לפרויד חלק בפירסום עניני הסקס וההמלצה עליו. זה אמנם אולי רק קטע קטן מהנושא שהוא רחב היקף בהרבה מפרויד – אבל בכל זאת הוא ראוי לאיזכור בקשר לנושא. אז זה איזכורי: נפל לידי ספר בו מדברים על כי אחר פרויד כל דבר הניצב הוא הניצב וכל דבר אובלי או עגול הוא הדבר העגול ההוא. – אחר קראתי על אניית האוויר "צפלין", שביקר ב-1931 בערך גם בארץ. אורכו איזה 260 מטר – סיגר כסוף השט לו בשמיים, איבר מין חוצה חלל. ודל"ב. (=די לחכימא ברמיזה).
משה, כמו שאמר פרויד קשישא, "גם סיגר הוא לפעמים רק סיגר".
זיגמונד אכן העיר את מחשבת המערב למה שהנצרות השכיחה ממנה, אבל בשאר העולם מעולם לא שכחו.
אמיר,תודה שנענית לבקשתי להביא שיר מחביון מיטתך. כמו שאתה יודע אני בעד הצלופח כדימוי ארוטי, אך גם כביטוי לחמקמקות מושג האהבה.
אשר לשיר עצמו, צמד המילים "מחכים לך" בלי לדעת מי, נותנות לי איזו תחושה של פגישה סקסית עיסקית שהזין העומד לו בפינה לא בדיוק שמח לקראתה. ואם לצטט מילה מתוך שיר שלי: נראה שהבחור הולך "להתרסקס" עם מי שמחכה לו
בהמשך היום אביא שיר אהבה צלופחי ובאותה רוח של הפסקת פעילות חשקית לאחר ההתרוקנות ולשם התאוששות, עוד שיר קצר שנקרא תשוקה .
אהוד, צלופח חשמלי, לא פעם פגיעתו רעה גם בבעליו. בעצם במצב כזה לא תמיד ברור מי הבעלים של מי:)
זמן רב לא נכנסתי לבלוגיה, מסיבות שונות. נראה שפיספסתי את השבוע היצירתי ומעורר החשק. אנסה להשלים. אהבתי מאד את שירך וכמובן את הקטע מהקמאסוטרא.
תודה, עדנה. באמת הייתה פה חגיגה רצינית בבלוגייה, ואת מוזמנת ביותר.
אצלי:
"Requiem Aeternum או שבוע החשק"
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=8517&blogID=182#res103912
ו"שיר פרא"
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=8594&blogID=182
הבלוג של אמיר אור:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182
ו…עדנה, באמת חסרת לנו כאן. מקווה שהכל בסדר.
כמו שנאמר: סוף כמו התחלה, הכל טוב!.
כנראה דייג סקסי אוהב נגיסי דגים.
מחכים לו בכל מקום, חבל לו להפסיד שם ושם ושם…(מזכיר לי מעט את "חיי מחמד") שלא יגמר לעולם.
אהבתי את הנימה האופטימית:
"כִּי אָז אֵין דִּין עוֹד, אֵין חֹק, אֵין יֶדַע."
ואמרתי אמן לחופש!.
אמיר, תודה על שבוע מרתק.
תמי, בכיף.
למה מזכיר את ה"חי מחמד"? זה מה שהוא עושה עם החי מחמד, לא?
ולשלוט באיבוד השליטה לא פשוט…
הי אמיר, ראיתי ששינית את סיום שבוע החשק בשלא יגמר לעולם ויפה האופטימיות והתקווה, אולם בסוף הפוסט שאלת שאלה כאילו רטורית האם לתשוקה יש סיום, ואולי לדעתך אין לה ולדעתי יש, וזה אחד הדברים העצובים שבחיים, שעל מנת להיות בעל אמונה שהתשוקה היא כוח מניע בחיים, נדרש ליבוי ונדרשת עבודה. זה לא משהו אוטומטי שנמצא באדם מסויים ובאחר לא. לפעמים אין לאנשים כוח להתעסק במדורות. כשהמדורה נכבית היא צריכה חומר בערה חיצוני שיתחיל את כל האש הזו ולא תמיד זה מצליח.
לפעמים אנשים פשוט מוותרים לעצמם ולומדים להתנהל בחיים גם בלעדיה ו/או ממירים אותה למקומות אחרים מאותו מקום של חיבור בין אנשים. הם מתחברים לגינה שבחצרם, לאש הבוערת על הכיריים, למקום העבודה שלהם או לכל דבר אחר שמזכיר להם קצת מאותם חיים שבהם נגעה האש בבשר.
על עצמי אני יכולה להעיד שללא נגיעה בתשוקה אני מרגישה חיה מתה, אולם אני לא מהמרפים וכל חלונות האפשרויות שלי תמיד נשארו פתוחים רק שעם ההתבגרות זה הופך להיות פחות הרפתקני ופחות מבעבע.
ורגע לפני שאני מייאשת את עצמי מעצמי אני מצטרפת לתקווה שלא יגמר לעולם גם אם פחות אופטימית ממך. ואולי זו רק מחשבה הנכונה לעכשיו הבינתיימי שלי.
סיגל, האם יש סוף מוחלט לתשוקה מלבד המוות? מה רע בלהעביר את האש למקום אחר?
ולאיזה חומר בעירה חיצוני את מתכוונת? מה המתכון לשמור על הבעירה?
לארבע שאלות אענה ארבע תשובות
:0)
לשם הגדרת סוף מוחלט לתשוקה חושבת שצריך להגדיר תשוקה לפני שמדברים עליה. (להבדיל מלדבר דרכה), האש, כלומר התשוקה כשעוברת מהגוף אל היצירה בעצם מתרחקת מהמציאות. חושבת שתשוקת גוף יכולה לההפך לטנטרה אבל להיהפך לעישוב החצר זה לא אלא הרע במיעוטו.
לגבי חומר בערה חיצוני, אני מתכוונת לאדם אחר שמחזיר את החשק לזה שכבתה בו, והמתכון לשמירת הבערה הוא פשוט וידוע לכל: נהמות, הממ…(גם זאת נהמה לא?), שבדית שוטפת יתרון ו…מדי צבא חובה.
:0)
חומר בעירה חיצוני? לעשב השדה? במדי צבא? גם זאת נהמה, סיגל.
אמיר, הרסת אותי: גם זין עומד, עומד בפינה.
מצוין, נעתקו מילותי.
והיה שבוע לוהט, אין מה לומר.
לא כל העומד זהב, יעלה
ולוהט, אמרת? מתחמם, מתחמם 🙂
כן ירבו.
אמיר,
תודה לך מקרב לב על הרעיון היפה של "שבוע החשק". שמחה שלקחתי חלק. ושני השירים שהעלית כאן, אכן, מאפשרים לתהליך להמשיך באופן אחר.
חני, כמובן את מוזמנת להמשיך. מסקרן לאן כל זה יוביל, לא?
היי אמיר
אין קץ לכמה שאתה יצירתי… כחם, ורגיש לחבורת הבלוגרים- בננות.
שלא יגמר.
להתראות טובה
תודה, טובה. בדיוק. שלא ייגמר
…שאל המשורר והשיב.
ואני רואה שה- joy stick עצמו עבר לקידמת הבמה..
אמנם, כמו שהעירה כאן מישהי, לא stickשל ממש (צלופח מחושמל) אבל בכל זאת נותרה החדווה (joy) ..
הרבה חדווה מד 🙂
לטיפות תמיד מתוקות. לא?
שנלך תמיד בין הטיפות המתוקות אבל כן, לטיפות עוזרות מאוד לכל טיפה מרה (ואפילו היא יכולה להיות מתוקה)
כמו שאומרת מרי פופינס:
A spoon full of sugar makes the medicine go down
והיא כמובן מתכוונת לכך שטיפה מרה היא אחלה כף סוכר .
אה, סיגל, זה החלק הברור. אבל מה התרופה? את ממליצה פה על משככי חשק?
זה החלק הברור? מצבי כנראה לא משהו. אחרי שכתבתי בעצמי לא הבנתי מה כתבתי. אבל נו טוב שיהיה, הבה נמשיכה אם כן: מה התרופה? נתחיל במה המחלה. משככי חשק, מה זה אומר? שחשק זה כאב? שמחפשים משהו להשכיח (לשכך זה בעצם להרגיע) את החשק. למה בדיוק?
בכל אופן נשים חברות שלי מספרות ששוקולד זה תחליף לסקס (ואין לי כוח להתנצל על המילה הזאת שמעולם לא כתבתי), ואחרי שאני לא מסכימה אז הן שולפות את מילת הקסם גודאייבה שזה כנראה שוקולד מעולם אחר כי אני לא מכירה. אבל בגלל שהוא נשמע כמו גויאבה ואני לא אוהבת גויאבות אני נצמדת למה שמוכר ואהוב ומועדף וזה ממש לא שוקולד.
מה כתבתי? וואללה שוב שכחתי. מקווה שיש קשר בין מילה לחברתה.
(למען ההגינות אציין שלא ממש הטבעתי את עצמי במשקה אבל הרשיתי לראשי להזרק לעצמו, וזו התוצאה. כשאקבל את האות לעבור לרצינות אהיה הראשונה לעשות כן, אם כי נדמה לי שזה לא ממש נדרש לחצות וחצי של הלילה. נכון?)
גודייבה החביבה דהרה לה ברחובות קובנטרי עירומה כביום היוולדה (בעצם קצת אחרי יום היוולדה), ככה שהשם אינו מקרי אלא תומך בתעמולת התחליף של שוקולדה למה שקראת "הדבר האמיתי". אבל כמו שנאמר, Don"t you knock it till you try it
ומה השמרנות הזו? "נצמדת למה שמוכר"?
ליידי גודאייבה זה כבר מוכר. אולי אצמד אליה באמת? וחוץ מזה מה רע בשמרנות? אני מעדיפה לשמור באדיקות על מקורות החשק שלי ולא להחליפם בכל שני וחמישי בשוקולדים.
מסכים אתך. ממש מכוער לגייס אותה לשוקולד. ליידי גודייבה היתה צריכה להיות דוגמנית אופנה.
עורו השמרנים!
בדיוק! וגם הסוס שלה!
ברור. הסוס כבר שנים בעסק 🙂