קפריסין 5
מההתחלה עם התמונות: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=23081#post23081
הדרך מאיסקֶלֶה דרומה לפָמָגוּסְטה זרועה אתרי בנייה. ישראלים ויהודים הם מהיזמים הפעילים ביותר כאן – קונים אדמות בסיטונות ומקימים מלונות ומרכזי קניות. כאן, כשבעה קילומטרים מצפון מכאן שכנה העיר סלמיס שהמיתוס מספר שנוסדה בידי אחיו של איאס בן טלמון מן האיליאדה. כאן התחולל קרב סלמיס נגד הפרסים, וכאן נצלב ברנבא הקדוש, חברו של פאולוס. גם לסלמיס הייתה נקודה יהודית, והיא הנקודה שסגרה את סיפור העיר. במרד הדיאספורה, המרד היהודי שזעזע ב-115 לספ' את כל לוב ומצרים, התמרדו כאן היהודים בראשותו של ארטמיון נגד הקיסר טראיאנוס ושחטו כרבע מיליון הלניסטים. ההיסטוריון דיו קסיוס מספר שהיהודים אכלו את בשר אויביהם, התקינו חגורות ממעיהם ומרחו את פניהם בדמם, אבל השנאה שהולידה מלחמת התרבויות הזאת הביאה בסופו של דבר לחורבן יהדות מצרים ולוב. בקפריסין לא נשאר אז אפילו יהודי אחד, ונאסר על יהודים להיכנס אליה. סלמיס חרבה עד היסוד.
פמגוסטה, הייתה בימי הביניים מהערים העשירות באירופה. כאן כנראה מיקם שייקספיר את אהבתם הטראגית של אותלו ודסדמונה, ואחד ממגדלי החומה הוונציאנית קרוי כיום על שם אותלו. החומות הרחבות האלה מתנשאות לגובה 15 מטר – עמדה מצוינת להשקיף ממנה על נוף העיר והים, אבל שום צי טורקי לא מאיים עוד על החומות – הצבא הטורקי הוא זה שיושב בעיר.
אנחנו מבקרים גם במסגד ללה פאשה מוסטפה, שסגנונו הגותי-צרפתי מסגיר את עברו הכנסייתי, מהימים שעוד היה הקתדרלה של ניקולס הקדוש. חוץ מהמידות והפאר אין בזה שום דבר יוצא דופן – עבר דומה יש גם למסגדים אחרים כאן. ב"עיר של 365 הכנסיות", כפי שנקראה פעם, יש גם כמה כנסיות הרוסות שלא הפכו למסגדים, אבל במועדון החורבות חברים גם בתים מודרניים יותר. רובע רפאים שלם של מלונות ובתי מגורים ליד הים, הופצצו והושארו מאז חסומי דלתות ומוקפי גדרות ושלטי אזהרה. זהו מראה של הֶעדר, של חיים שנקטעו, או כמו שמתארת זאת נֶשֶה ישין –
פַּעַם הָיוּ דּוֹפְקִים עַל הַדְּלָתוֹת
וְנָשִׁים הָיוּ פּוֹתְחוֹת אוֹתָן,
פַּעַם חָלְפוּ פֹּה חַיִּים
מְטֻאטָאִים וּמְצֻחְצָחִים מִדַּי יוֹם.
בפרברי העיר רועות כבשים בשלווה במגרשים שבין הבתים.
את ארוחת הצהריים אנחנו אוכלים במסעדת דגים בנמל הציורי של העיר קאריניה שבחוף הצפוני של האי. משם אנחנו עולים למצודת העיר ששימשה את הלוזיניאנים ואחריהם את הוונציאנים והעותומנים ששלטו כאן. גי דה לוזיניאן, מלך ירושלים קנה את קפריסין מן הטמפלרים שקנו אותו שנה קודם מריצ'רד לב הארי. הלוזיניאנים אמנם הפסידו את ירושלים, אבל משלו באי כמעט שלוש מאות שנה. מעל חומות המצודה יש תצפית עוצרת נשימה על הים לכל כיווניו, ואפשר לראות מכאן את הנמל כולו. כבש לסחורות ואספקה עולה מן השער עד אל גג המצודה, והחצר הגדולה שלמטה יכולה להכיל אלפי חיילים.
אני יורד גם אל מרתפי הכלא הנוראים של הלוזיניאנים – כאן עינו אסירים, והחזיקו אותם בתוך בורות עמוקים באדמה. 'אתם הנכנסים אַבּדו כל תקוה' אפשר לומר על המקום הזה. במאה ה-14, בזמן שהמלך פטר הראשון יצא למסע צלב באנטוליה, אסרה כאן המלכה אלאונור את ג'ואנה הגרמניה, פילגשו האהובה של בעלה. ג'ואנה הייתה בהריון מפטר, בחודש השמיני, ואלאונור עינתה אותה כדי לגרום למותו של העובר: השקו אותה בתמיסות צבע מסריחות, הניחו גוש שיש גדול על בטנה, ועינו אותה בעינויים רבים אחרים, אבל ג'ואנה לא הפילה את העובר. ברגע שילדה, אפילו בלי לנקות אותה מן הדם, העבירו אותה הנה, לצינוק במרתף המצודה של קאריניה, עם פקודה למנוע ממנה הכל חוץ ממעט אוכל ומים.
למזלה של ג'ואנה אחיו של המלך החליף את מפקד הכלא במפקד חדש שנטה לה חסד והחזיק אותה בשנה שבילתה בכלא בתנאים משופרים. בינתיים, כשפטר הגיע לצרפת לגייס תמיכה במסע צלב חדש, נודע לו על גורלה של אהובתו, והוא שלח למלכה מכתב: " שמעתי כמה רע נהגת בגבירתי האהובה ג'ואנה הגרמניה. אני נשבע שכשאגיע בעזרת האל והמזל לקפריסין, אטפל בך באופן כזה, שרבים ירעדו לשמעו. לכן, עשי לאישה הזאת את הרע ביותר שתוכלי לעשות – בטרם אחזור". אחרי המכתב הזה שוחררה ג'ואנה מכלא המצודה והועברה למנזר בניקוסיה. עם שובו של המלך, הוחזרה ג'ואנה לארמון, אבל בזה לא תמה הפרשה. שש שנים מאוחר יותר, כשפטר שהה באירופה, אלאונור ניהלה רומן עם אחד האצילים, ז'אן דה מורף. פטר הביא את העניין למשפט פומבי, וכשבית המשפט דחה את ההאשמות, הוא החל לרדת לחייהם של האצילים שתמכו במלכה וביניהם אחיו, שמשל באי בהיעדרו. בסופו של דבר, ככל הנראה בפקודת אחיו, פטר נרצח בארמונו שבניקוסיה במיטתו, בזרועות אהובתו.
בניקוסיה יש שביתה של עובדי חברת החשמל והעיר העתיקה מואפלת. אנחנו עוברים בסמטאות ולבסוף יושבים לשתות קפה לאור נרות. זה יוצר אווירה רומנטית מפתה, אבל לא הראיתי דבקות מספקת במטרה, וג'אנסו מפלרטטת היום עם מרואן…
הבא: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=23158&blogID=182
שלום אמיר
תודה על תיאור חוויותיך ועל הסיפורים היפים
וגם על המזעזעים
איך התחמק מאיתנו כזה סיפור על הרוצחים היהודים
אני ממש מזועזע
מזועזע מהעובדה שלא סיפרו לנו ורק עכשיו נודע לי
זה מחזק את דבריי בכול פעם שאני אומר
אנחנו ככול העמים
דויד דויד, כמו שיכולת להבין כבר מהרצאתי בעניין המכבים והמתייוונים, ה"היסטוריה" שאנחנו לומדים ערוכה ומצונזרת, מלאה במעשיות מיתולוגיות ומסוננת היטב מעובדות לא נעימות.
אם פעם מישהו קם ואומר קצת אמת, מיד קופצים עליו מכל הכיוונים בעליהום כללי. ר' את מקרה "כיצד נוצר העם היהודי".
שלום אמיר
אני מאד מודע להיסטוריה ומוצא עצמי מביא דוגמאות מההסטוריה הרחוקה והקרובה
אבל אירוע כזה מחריד!!!!!
אילו מישהו היה אומר הייתי חושב שזו עלילת דם
מאד חשוב לי המקור של הכתוב הזה למרות שאני מחשיב אותך כמקור אמין
לצערי אני נדרש להעלות דוגמאות קשות כדי להסביר עמדתי בענין איך אנו צריכים לנהוג היום
אני מוצא עצמי קרוב לדיעותיך
תודה
דיו קסיוס הוא היסטוריון חשוב ואמין. תוכל למצוא עוד על מרד הדיאספורה תחת הערך 'פולמוס קיטוס' http://en.wikipedia.org/wiki/Kitos_War
הרציחות היו כל כך מקיפות שמאות אלפים נרצחו, ולוב התרוקנה מיושביה.
נולדתי בקפריסין ועדיין לא חזרתי לבקר בה.
מעשיר מאד מה שאתה כותב כאן. תודה אמיר.
נו, הגיע הזמן, שולמית. שעה טיסה… אני בטוח שמצפה לך שם חוויה.
אמיר היקר
סיפור כזה על הבוקר מסדר את היום
מה חדש?
הורגים רוצחים ועוד
אוהבים
נהנתי לקרא
להתראות טובה
הי טובה, מה שלומך?
פה (סיציליה) כותבים…
יופי של כתבות ,אמיר.תודה שאתה חולק אתנו
עפרה
בעונג, עופרה.