בננות - בלוגים / / מיטת אהבה
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

מיטת אהבה

 

 

 


מִטַּת אַהֲבָה

 

בְּפִנַּת הַחֶדֶר     עֹנֶג.     לָשׁוֹן וְרֻדָּה מְלַקְלֶקֶת

כָּל טִפָּה שֶׁל חָלָב     מִוְּרִידֵי הֶחָתוּל.

 

דָּגִים שׂוֹחִים     בְּשִׁפּוּלֵי הַבֶּטֶן –

כּוֹאֵב לָהֶם לִשְׂחוֹת –

אֲבָל הֵם לֹא יוֹדְעִים עַל זֶה

                          שׁוּמְכְּלוּם.

זֶהוּ     נִגְמַר.

 

הַגּוּף שָׁקֵט עַכְשָׁו.     כֻּלּוֹ שִׁירַיִם.

הָרוּחַ     נוֹשֶׁבֶת מֵעָלָיו     עֲזוּבָה –

 

צִפּוֹר הָרְאִי     פּוֹרֶשֶׂת כָּנָף

              אַחַת בְּקֹשִי.

מתוך "מוזיאון הזמן" הקיבוץ המאוחד 2007

 

 

32 תגובות

  1. נהדר הבית השני, עם הדגים השוחים בשיפולי הבטן, זו בדיוק ההרגשה של אחרי אותו עונג שנגמר.
    יפה השיר.

  2. נהדר.
    דגים שוחים בשיפולי הבטן.
    נהדר.

  3. … לתפוס את הרגע במילים. תפסת.

  4. נהדר ומיוחד.
    אהבתי את המטאפורות של כל שלב ולשב.

  5. זה יפה.
    עוד שאלה בעניין הרווחים בתוך השורות: במה הם שונים ממעברים לשורות חדשות?

    • זה פחות מפסיחה (או גלישה) לשורה חדשה, אבל נותן שהות.
      השווי למשל בין שלושת היחידות בשתי השורות האחרונות:

      ציפור הראי פורשת כנף
      אחת בקושי.

      • סליחה, שלוש היחידות…

        • זה בסדר, זה קורה המון, ודווקא משום מה עם המספר שלוש.
          בעניין הרווחים, זה הסבר משכנע. זה מאפשר הרבה תמרון בין הסוגים השונים של האטת הקצב, ושימושי במיוחד כשלא רוצים להשתמש בסימני פיסוק.

          • האמת, עדה, אין לי כלום נגד סימני פיסוק בשירה, אבל שלא כמו בתפקודם התחבירי (שהוא די מספק)תפקודם בנגינה ובטון די עילג. לכן מחפשים דרכים נוספות.

  6. יפה וחושני. דגים בשיפולח הבטן. האם הדגים שונים באמת אצל נשים וגברים? אני יכולה להעיר על דגיגונים

  7. אמיר
    ישבתי להתענג ב"מִטת אהבה" ועשן הסיגריה היה פסיבי אך אני לא!…:)
    אוף איזה שיר…
    הזזתי את המיטה למרכז החדר יחד עם החתלתול וכל הטיפות שעוררו את הדגיגים בשיפולי הבטן וזה כאב לדעת שהם שוחים למוות במעלה הזרם, כי שם מהרגע ההוא הם לא יתחברו לשומכלום, רק לעצמם, ביחד ולבד למען הגוף.
    עכשו שקט, אני בקשי מצליחה לפרוש כנף אחת.

  8. אוי ההתחלה הרגה אותי… גם ההמשך. אבל שתי השורות הראשונות, אוי, זה עונג במילים.

  9. אהבתי בעיקר את הצירופים המיוחדים (בלי הריווח, תסלח לי): "לשון ורודה מלקלקת/ כל טיפה של חלב מורידי החתול"
    ו: "דגים שוחים בשיפולי הבטן/ כואב להם לשחות"
    ו"הגוף שקט עכשיו. כולו שיריים"
    ואת "ציפור הראי"

    כל הצבעוניות-סופניות הזו ואולי גם הצורה שבה כתוב השיר, הותירו אותי מעט מבולבל.

  10. בעקבות המשחק המקדים, חיפשתי את השיר. הייתי בטוחה ששמו "מיטת העונג" וגיליתי אותו תחת השם "מיטת אהבה". חשבתי על זה שהשיר איננו שיר אהבה בכלל, הרבה יותר "מיתת אהבה", השימוש בחתול (שבא רק בשביל לקבל פינוק), בדגיגים הכואבים ובציפור ,שהצליחה לפרוש בקושי כנף אחת. (כמובן שגם אחת בקושי מבחינת השעון מוסיף חידוד). שמחה שמצאתי את השיר מחדש, הוא כתוב כל כך עדין ומעביר לדעתי,עוצמות על.
    לא תנועה, לא צליל ולא סבטקסט יכולים להשתוות בעיניי למה ששיר מוצלח כזה יכול להעביר, סטוץ קצר, קצר מידי, בשיר שממעט במילים ,ועוד נקרא באומץ מיטת אהבה. פשוט מקסים.

  11. רוצים למצוא אהבה? רוצים לקרוא מאות מאמרים על אהבה, הכרויות וסקס?
    הכרויות:
    http://www.imeet.co.il/
    אהבה:
    http://www.imeet.co.il/%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94/
    http://www.xn—-zhcdbmb6lij.com/

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור