בננות - בלוגים / / ראי, ראי
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

ראי, ראי

 

 

  

רְאִי

 

 

וְאִם הָעוֹלָם הָיָה מַתְחִיל מִן הַבָּבוּאָה הַזֹּאת

מִמַּפַּל הָאוֹר עַל הַמֵּאָחוֹר הָאָטוּם

 

חֶדֶר בְּתוֹךְ חֶדֶר    עַיִן בְּתוֹךְ עַיִן

עַל פְּנֵי הַמַּחְשָׁבָה הַמְצֻחְצַחַת –

 

הַאִם הָיִיתָ רוֹאֶה

    תְּנוּעָה מוּל תְּנוּעָה

יָם וְיַבָּשָׁה    עֵצִים, חַיּוֹת    מְאוֹרוֹת בַּשָּׁמַיִם

פָּנֶיךָ הַנּוֹזְלִים בְּמוֹרַד הַמַּרְאֶה

תְּשׁוּקָה רוֹעֶדֶת     מוּל תְּשׁוּקָה רוֹעֶדֶת

וְדָגִים שׂוֹחִים בְּחָזְךָ

                   אֶל הַיָּם?

 

תְּמוּנָה בְּתוֹךְ תְּמוּנַת     הָרוּחַ

                              הַנּוֹפֶלֶת

 

כְּנָפַיִם חוֹבְטוֹת לַשָּׁוְא     בְּהִשְׁתַּקְּפוּת הָאֲוִיר

וְסוֹף-סוֹף הַמַּכָּה     הַמַּפָּץ    הַגּוֹאֵל –

 

בְּקִיעִים אָצִים בְּמִשְׁטַח הַזְּכוּכִית

דָּם מֵצִיף אֶת סִדְקֵי הַמַּבָּט

 

שַׁיָּרוֹת אֲרֻכּוֹת     מִתְפַּשְּׁטוֹת אֶל הָאֹפֶק

עַמִּים נוֹדְדִים     אֶל סִפְרֵי הַלִּמּוּד

 

אִמָּא וְיֶלֶד    וְחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת

 

הַזְּמַן נִשְׁבָּר

               רְסִיסִים –

 

אִם תַּמְשִׁיךְ לְהַבִּיט כָּל כָּךְ

תַּפְסִיד אֶת הָעִקָּר     לֹא תַּסְפִּיק לִתְפֹּס

 

אֶת עִגּוּלֵי הָאַדְווֹת     הַמִּתְפַּשְּׁטִים בָּרְאִי

אֶת פִּכְפּוּךְ הַבְּלִיעָה     שֶׁעוֹבֵר בּוֹ עַכְשָׁו

 

אֶת פְּנֵי הַמַּיִם הַשָּׁבִים אֶל הַשֶּׁקֶט.

 

 

 


מתוך "מוזיאון הזמן", הקיבוץ המאוחד 2007:

צל – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=3046#post3046

הנוף הנכון / אמנות –  http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2966&blogID=182

חול וזמן – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3506&blogID=182#res27692

אוניברסיטה – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3111&blogID=182

באביב הם ישובו –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3144&blogID=182

מיטת אהבה –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3011&blogID=182

את חיי היום תן לנו היום – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3451&blogID=182

משורר – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2479&blogID=182

לידה: המסע אל העולם –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3222&blogID=182

שני שירי ילדות וחושך – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3274&blogID=182

לידה של משהו חדש (על הספר) – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3451&blogID=182
 אמיר אור

63 תגובות

  1. חחחחח בהתחלה חשבתי שזה "ראי ראי שעל הקיר"…

    אבל באמת שיר נהדר, יפהפה נוגע ומרטיט.

  2. שולמית אפפל

    אמיר, אמיר
    שיר נפלא!

  3. השיר שלך אמיר הוא מראה רגישה מאוד ללירי. כשהתבוננתי במראה/ לא ראיתי דבר/לא את פני הפנימיים המשתנים תמיד/ ולא את התנועה הרוטטת בכל/ מחריבה ובוראת/אפילו לא את המראה,/ אפילו לא את הראייה// מאחרי הקיר
    היו אינספור קירות/יערות של קירות

    • תודה, מוטי, ויפה מאוד המענה השירי שהוספת לנו כאן. הקירות, יש לומר (שפגשתי בהם לא פעם בדרכי) פגיעתם רעה, ומצד שני הם גם מגינים ממה שניסיתי לחשוף פה.

  4. דפנה שחורי

    דגים שוחים בחזך אל הים? המשפט ואת סימן השאלה הזה אהבתי

  5. פִּכְפּוּךְ הַבְּלִיעָה – כְּלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.
    הַזְּמַן נִשְׁבָּר וְדָגִים שׂוֹחִים ואין שקט.
    תודה על השיר הזה.

  6. רואה, רואה ונהנית.

  7. מצוין! –
    "אם תמשיך להביט כל כך/תאבד את העיקר"
    שלח אותי לנרקסיסוס

    וגם הזכיר לי את לאה גולדברג –

    מיד הן תתחלנה לבכות –
    זו במראה וזו הדומה לה

  8. יוסי וקסמן

    אוי אמיר… כל כך התרגשתי…
    תודה לך,
    יוסי

  9. הזמן נשבר לרסיסים, ריססת אותי לגמרי, כל כך הרבה דקויות, ופיכפוכים, זה ברור שיש פה את "ראי ראי, "
    אך המתבונן רואה מה שאפילו המכשפה לא יודעת
    להתראות טובה

  10. גם אני חיפשתי את האם החורגת של שלגיה
    ומצאתי טוב מזה:
    אינספור השתקפויות משתקפות זו מבטן זו ונעות עם השתקפותן.

  11. יוסי וקסמן

    אני מצטט את עצמי מתגובתי על תגובתך אצלי בבלוג:

    אמירצ"וק, אתה בסדר, אתה! בניגוד לכל מיני "נפשי" אתה משורר אמיתי. הרוס עליך, ובמיוחד על השיר האחרון שפירסמת, ההוא עם המראה – לא עוזב אותי כל הסופ"ש… כמו סרט. כמו מסיבה. כמו סטוץ. שתהיה לי בריא. הרוס עליך!

  12. סיגל בן יאיר

    מאוד מאוד יפה, גם בזכות המצלול הנהדר.

  13. ראיתי היום את המאמר במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" על הספר שלך. איך זה היה לי מוזר שידעתי על מה מדברים שם, למרות שזה ספר חדש. הזכירו גם את הרווחים בתוך השורות, ואת השיר של הברווזים… אמרו שם משהו גם על תחביר ששובש בכוונה, ולא זכרתי שנתקלתי במשהו כזה, אבל שיהיה.
    בעניין הראי: אהבתי את תיאורי התנועה בתוכו, כולל את עיגולי האדוות המתפשטים ואת פני המים השבים אל השקט.

  14. יש כוח בשיר הזה. את עיגולי האדוות המתפשטים בראי ואת פכפוך הבליעה שעובר בו עכשיו, אפשר להרגיש ולראות ולבלוע. זה מותיר חותם. אני לא כל כך אוהב את הריווח שאתה עושה. יש לזה אפקט כלשהו, אני לא יודע מהו. אבל לי נורא בא להצמיד את המילים. הנה, שוב אמרתי משהו מיותר!

    • יניב, תודה, ואתה מוזמן לצמצם רווחים להנאתך.
      אשר ל"אהבתי" ו"לא כל כך אוהב" שבהם אתה אוהב להשתמש – על הכיפאק, אבל זו תגובה ממדור קרקושי הבטן, שאין מה לומר עליה. כדי שאפשר יהיה לדבר על זה באופן תבוני ולהרוויח משהו מהדיון כדאי להגדיר לעצמך מה הדבר שנראה לך או לא נראה לך, למה, ואיך הוא פועל.

      • נדמה לי שאמרתי משהו מעבר לאוהב/לא אוהב, אבל אולי הייתי צריך להסביר את עצמי כי לא לכולם הדברים ברורים מיד. נדמה לי שהאמירה הזו שלך התוקפנית מתייחסת גם לדבריי אתמול באשר לתגובה שלך לגבי שירי. מה רצית שאכתוב? שההצעה שלך לא טובה בעיניי? אני לא רוצה לפגוע, ואני גם לא רוצה להעלות את שיריי על שולחן הניתוחים אל מול פני האומה (אומת הבננות). יכולת להתייחס אל הערתי לגבי הריווח כאל שאלה, מה התפקיד של הריווח. לכך גם ציפיתי. ופשוט לענות לי. זה די הגיוני. אבל כנראה שאתה מתקשה לקבל ביקורת "שלילית". מעבר ל"נפלא" "מדהים" וכו".
        אגב, עם תגובות ממדור קרקושי הבטן מהסוג הזה, לא ראיתי שיש לך בעיה.

        • יניב, לא שמתי לב שהייתי תוקפני, להפך הייתי מבודח. ואין לי שום בעיה עם ביקורת, אם היא מובנת לי.
          אין סיבה לירות בחזרה – לא ירו בך.
          פשוט ביקשתי שתסביר כפי שהצעתי בתגובה הקודמת, כדי שאבין וכדי שאפשר יהיה לדבר על זה. הערכות כמו "טוב" ו"לא טוב" גם לא מסבירות הרבה. וגם עכשיו לא הסברת.
          אם אתה רוצה להסביר את עצמך – אשמח לשמוע. אשמח אם גם תתנסח באופן נעים.

          • נ.ב.
            לא נראה לי שהתגובות של המגיבים לשיר היו חסרות תוכן. קרא שוב. מיותר גם להפחית בערכן.

          • אולי חייכת בזמן שכתבת את התגובה, אני לא יודע..
            לגבי השיר שלי, כתבתי שאני לא מעוניין להעלות את שיריי על שולחן הניתוחים. לא את השיר הזה בכל אופן. אני פתוח לשמוע הצעות, אבל לנהל דיון סביב זה אני מסוגל ורוצה רק עד גבול מסוים. אני מעדיף שהקורא יקרא ויפרש את השיר כרצונו.

            לגבי שירך, אתה רוצה לדעת למה אני לא כל כך אוהב את הריווח.
            ובכן, אולי הסיבה היא פשוטה מאוד, זה פוגע בזרימה של השיר, בעיניי. למשל כשאתה כותב "שיירות ארוכות מתפשטות אל האופק/ עמים נודדים אל ספרי הלימוד"
            יש תנועה קדימה בשורות הללו, הן מבחינת התוכן והן מבחינת המקצב. והקיטוע הזה שובר אותם ומנוגד להם, ואני לא מבין מה הצורך בו. אני מניח שיש הסבר לכך. אולי תשכנע אותי?

            יש גם את הצד המבני-אסתטי, כשאני מביט בשיר, הוא נראה לי מפוזר מדי, כאילו השלכת את המילים על הדף, וגם לזה יש השפעה על הקריאה.

          • לא ראיתי שכתבת משהו כזה ביחס לשיריך – ואילו ראיתי, הייתי כמובן נמנע מלהגיב. גם לא ניתחתי את השיר, אבל אני מבין שהתכוונת שאינך מעוניין בהצעות עריכה.אין בעיה.
            לעומת זאת, אתה מניח שאני כן מעוניין בהשגותיך, ובמקרה מבחינתי זה באמת בסדר לפתוח דיון. יכולת פשוט לנסח את זה כשאלה.
            על שאלה כזו בדיוק עניתי לעדה ב"מיטת אהבה"
            http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3011&blogID=182

            הנה שוב ההסבר (ועדיין אפשר לא לאהוב): הריווח הוא פחות מפסיחה (או גלישה) לשורה חדשה, אבל נותן שהות של מחשבה ושל מוסיקה במקומות שנראה לי ששהות כזו נחוצה.

          • כן, כמובן, עריכה. לא אמרתי שאני לא מעוניין בהצעות עריכה, אני שמח לשמוע הערות והצעות, אמרתי שאני מסוגל ורוצה לענות על תגובות מסוג זה רק עד גבול מסוים. לא תמיד אני שש לחשוף את כוונותיי.

            לגבי שירך, אוקי, אז כנראה שמה שנראה לך נחוץ, לי נראה אחרת. מכיוון שאתה מכיר את שיריך קצת יותר טוב ממני, אני נוטה להניח שאני מפספס כאן משהו. בכל אופן, הבעתי את דעתי ואולי שווה לחשוב על זה בנוגע לשירים מסוימים, או חלקים מתוך שירים.

  15. תודה מקרב לכולכם על הקריאה והדיאלוג

  16. השיר נוגע בשבר ובשקט שאחריו אבל הוא מצליח להשאר (בתוך המולת ההתנפצות) כל כך שלם! איזה יופי.

  17. בהחלט הייתי מלמדת את השיר הזה, ומשווה אותו עם שירו של זך,
    בו הוא מתאר ציפור מלאת כוח שעושה הכל אינטואיטיבית ובטונים מאוד גבוהים "ללא עזרת ראי" מתוך מבט מוחצן.
    הריווח, בנוסף להסברך ליניב, אמיר, מסדיר גם את הדיקציה, את אופן הקריאה, שבפני עצמה היא אינטרפרטטיבית.
    ואם תשאלו אותי, אין כל פסול גם בהתפעלות ברמה האסתטית מיצירה.
    פשוט, נפלא!

    • ללי, תודה שהשלמת את ההסבר ליניב.

      כשיש השגות או מחשבות לגבי שיר, כדאי להסביר, ולעומת זאת מסכים אתך שאין כל רע בהתפעלות או התענגות נטו.
      תודה!

  18. מיכל תודה תודה על התגובה המרגשת. אמנם לא חילקת את השורות, אבל ממש כתבת לי שיר!

    • חוזרת וקוראת את ראי ראי, ושני שירי ילדות וניפעמת מהשירים, העמוקים, החכמים, והנוגעים , אני כותבת לך את זה כדי להשתחרר כבר מהתחושה הזו שמחזיקה את הלב המפרפר, שאולי ירגע כבר.

    • שיר נפלא. תודה
      מהי הבבואה שנשקפת בראי?
      האם זה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו?
      יש סיפורים שהייתי מנפצת לרסיסים.

  19. אופס נמחקו לי התגובו…ת
    סליחה.
    את חושבת שיש עורך? וגורמים חיצוניים שאנחנו לא אחראים להם, שלא הזמנו לתוך הסיפור שלנו?
    אני לא בטוח בזה…
    אני חושב שזוהי יצירת האמנות שלנו, ואנחנו שם בשביל הקרדיט כולו, לטוב או לרע.

    • קצת התרחקנו מהראי, ואולי לא…
      כשאני יוצרת יצירת אומנות, איש אינו מתערב ביצירה, והיא הבבואה שלי. אבל ביצירה, שהיא סיפור החיים שלי אני חוששת שיש התערבות, אפשרויות הבחירה אינן רבות ברוב המקרים. המחשבה שהכל אפשרי אולי שייכת לילדות.

      • המממ… אז אולי כדאי לחזור לשם קצת?
        אני לא חושב שהדמויות בחיי מקריות או יד גורל אכזר או ממוזל שאין לי חלק בו. אני חושד שאנחנו מזמינים אלינו רגשות, אנרגיות, אנשים, אירועים.

    • דבי, סליחה שנמחק. הנה כל השיחה שלנו:

      ד – שיר נפלא. תודה מהי הבבואה שנשקפת בראי? האם זה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו? יש סיפורים שהייתי מנפצת לרסיסים

      א- אולי… ואולי כל הסיפורים, ההכרה שלנו עצמה, ואולי החיים. מה את בוחרת?

      ד – אפשר להחליף מראות, יש כל מיני בבואות כשאני קוראת את השירים והשיח על השירים אני נזכרת בשיר: "מה הם עשו לשירי" בשורה אילו הייתי יכולה לבחור ספר טוב לחיות בו.

      א- דבי, אנחנו כבר חיים בתוך סיפור שאנחנו המחבר שלו, לא?

      ד – אלא שלפעמים יש התערבות של העורך… ועוד כל מיני גורמים חיצוניים

      א – את חושבת שיש עורך? וגורמים חיצוניים שאנחנו לא אחראים להם, שלא הזמנו לתוך הסיפור שלנו? אני לא בטוח בזה… אני חושב שזוהי יצירת האמנות שלנו, ואנחנו שם בשביל הקרדיט כולו, לטוב או לרע.

  20. תודה תודה, אורה, אבל למה שיפסיק הלב לפרפר?

השאר תגובה ל שירה ארד ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור