בננות - בלוגים / אמיר אור / הודו 14 – מייסור
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

הודו 14 – מייסור

 

  

הודו 14

היום יום עמוס במפגשים ודיבורים. אני מתענג כפלים על שעות השקט של הבוקר, משקיף מהמרפסת על העצים, וכותב.
באחת עשרה מגיע פרופסור צ'נדהאר לקחת אותי לקולג' הצוות של האוניברסיטה, שם אני מרצה לפני מורים בהשתלמות על אמנות כדיאלוג, על 'תפקיד' המשורר בעידן המודרני ובכלל, פוסט מודרניזם, חופש פואטי, מעורבות ואי מעורבות. לפני ההרצאה נושאים נאומי ברכה לכבוד 'פרופסור אור', מחלקים פרחים ומכבדים אותי בהדלקת מנורת השמן הטקסית לפתיחת הקורס. יש פה מורים לאנגלית, לפיזיקה, להיסטוריה ועוד, אבל קשה להבדיל. כולם ערים, מעוניינים עד קצה גבול היכולת, וכולם חושבים איתך, חוקרים איתך. שעה ורבע חולפות ואני מוצף בשאלות – איך לחבב את השירה על הצעירים, פרופסור אור? מה אתה חושב על הפונדמנטליזם האסלאמי? האם השירה הישראלית עוסקת בעיקר בשואה, סר? האם המשורר צריך להיות מעורב בחברה? בפוליטיקה?  

אני מתעכב יותר על השאלה האחרונה שמעוררת בי מחשבות חדשות. המסכת ההודית מהמאה ה-9 'קאוויה מיממסה' מאת ראג'אשֶקארה ממליצה על התמסרות לכתיבה בתוך אורח חיים של שקט, עם זמנים קבועים לפעילויות שונות, וריחוק ממאבקי ההישרדות של החיים. ובאמת, האם כדי להיות מעורב צריך ממש להתנסות בכל דבר? האם המשורר לא יכול לעשות זאת ברוחו בלבד?

"גוף בריא, השראה, אימון, דבקות, שיח יודעי שירה, רוחב השכלה, זיכרון יציב והערכה לדברים: אלה הן שמונת אבות מקצוע המשורר.
נוסף על כך, על המשורר להיות טהור תמיד. שלושה סוגי טהרה הם: טהרת הדיבור, טהרת המחשבה, וטהרת הגוף.היצירה השירית קשורה בדרך חייו של המשורר: "כצייר כן ציורו", כפי שאומרים.
המשורר, צריך שיאמר את דבריו בחיוך, ברוב מבע; עליו לבקש בכול את הטמיר, להימנע מלבקר את שירי זולתו מבלי שהתבקש לכך, וכשהתבקש לכך – לומר את האמת. ביתו, צריך שיהיה נקי, שיהיו בו חדרים שונים, המתאימים לשש העונות; גן נטוע, שמתחת כל עץ בו מקום מנוח, גבעת משחקים, בריכת לוטוס, נחלים הפונים אל הים שתעלות השקיה יוצאות מהם, טווסים, יונים, אנפות, ברווזים ואווזים, חרטומנים, בזים, תוכיים ושחרורים. הבית, צריך שיוכל להפיג את העייפות; מספר קומות יהיו בו, חדרי אמבט, מזרקות, מיטות ונדנדות נצרים. בשעה שתיעף רוחו של המשורר מלעסוק בשירה, ועל מנת להפיג את הדכדוך שבכך, דרושים לו משרתים הממלאים בדממה את פקודותיו, או בדידות גמורה".

אחר הצהרים באים מהטלוויזיה הממשלתית לצלם אותי קורא וכותב שירה בשפתי המוזרה. זה ישודר הם אומרים לי, בתכנית DoorDarshan מתישהו באמצע החודש, ותודה רבה לך, סר. מכאן בערב אני ממשיך לקריאה במרכז התרבות 'דוואניה-לוקה' שפירושו 'המובן הפנימי'. כשמו, זהו מקום של רוגע ויופי שמזמין אותך פנימה, ויש בו אודיטוריום, תיאטרון, וחדרי עבודה. מגישים ביסקוויטים וצ'אי – הגרסה ההודית לתה אנגלי, שהיא תה שמבושל עם חלב ותבלינים. פרופסור שרינאת', שאביו ייסד את אשראם התרבות הזה, פותח, ואני קורא שם בין העצים למעגל המוזמנים – אמנים, משוררים וחוקרי ספרות. הם שואלים אותי אם בשירי "השפה אומרת" הושפעתי מכתבי הקודש, עד כמה חשובה הדיאלוגיות של האמנות, ומה מקומם של השירה והמשורר בעולמנו הצרכני-קפיטליסטי. בסוף היום אני מרגיש קצת כמו קרקס נודד.

"פעולות שמועדן אינו קבוע מביאות לידי בלבול", אומרת הקוויאמימאמסה. "לפיכך יש לחלק את היום והלילה לארבעה חלקים, על פי פרקי הערות. יש לקום השכם, לערוך את הפולחן לשחר ולסגוד לאלים ולסראסוואטי; אחר כך, ביושבו בנחת בחדר עבודתו, יעסוק המשורר בתורות מבוא ובתורות עזר, המכינות לשירה, עד תום החלק הראשון. אין מקור השראה שישווה להכנה זו תחילה.
בחלקו השני של היום יעסוק במלאכת היצירה השירית. בבוא הצהריים ירחץ ויאכל בלא הפרעה. בתום הסעודה ייוועד לכינוס של שירה. לעתים גם יתדיין בשאלות ותשובות. הוא ישלים שיר שעניינו במה שנאמר ובמה שלא נאמר; הוא יעסוק בשינון שבעל פה ובשאר עיסוקים עד תום החלק השלישי. בחלקו הרביעי של היום, לבדו או בחבורה קטנה, יבחן את השירה שנכתבה בבוקר. בשעה שמחברים שירה, נשלטים בידי הרגש, והעין אינה בוחנת אותה היטב; לפיכך יש לשוב ולבחון אותה. להשמיט את המיותר, להשלים את החסר, לשנות ממקומו את שאינו במקומו, להוסיף מה שנשכח: כך הוא מילויו של החלק הרביעי.
בערב, יש לערוך את הפולחן לשקיעה ולסאראסוואטי. לבסוף, מה שנוצר ונבחן  באותו היום, ייערך עד תחילת הלילה. אז ישכב המשורר עם אישה כפי צורכו. בחלקים השני והשלישי של הלילה יישן כראוי: שינה עמוקה היא הטוב שבאמצעים למניעת מחלת הגוף. בחלקו הרביעי של הלילה יתעורר מלא חיות".

מההתחלה: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=22620&blogID=182

  המשך: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=22779&blogID=182

 

2 תגובות

  1. שלום למשורר המתייר ומספר
    שוב תודה
    אתה מביא לי הרבה ידע שאני לא מכיר וזה מאד מסקרן
    נראה גם שאנו זוכים לייצוג מאד מכובד של ארצינו

    לעניין חוק במשוררים יש הזדמנות לבקש השוואת תנאים

    ת. ביתו, צריך שיהיה נקי, שיהיו בו חדרים שונים, המתאימים לשש העונות; גן נטוע, שמתחת כל עץ בו מקום מנוח, גבעת משחקים, בריכת לוטוס, נחלים הפונים אל הים שתעלות השקיה יוצאות מהם, טווסים, יונים, אנפות, ברווזים ואווזים, חרטומנים, בזים, תוכיים ושחרורים

    האמת שלפחות חלק מהדברים יש לי במושב
    אבל רק חלק
    מאד מעניין שגם הם מדברים על החדרת השירה לגיל הצעיר
    ועל זאת אספר
    הסעתי יחד עם עופר לוט המעבד המוסיקלי של שיריי את ביתו שקד לאחר צהריים של קריאה אצל אחת האמאות באבן יהודה
    היא מארגנת בביתה וזה מצא חן בעיניי
    הצעתי לילדה בת העשר לתת את ספר השירה שלי מתנה לאמא
    למחרת מספר לי עופר שהילדה לקחה את הספר לעצמה קראה בו ולאחר מכן העתיקה בכתב ידה שני שירים אחד לאביה ואחד לאמא שמה במעטפה
    ונתנה להוריה
    כל שיר היה מתאים למי שנתנה
    הסיפור מאד ריגש אותי אז למחרת כתבתי לילדה שקד הקדשה
    תודה על הסיפורים היפים וטיסה נעימה חזרה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור