הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: מֵאֲחוֹרֵי הַשָּׂפָה
עוֹמֶדֶת שָׂפָה. שָׂפָה הִיא עֲקֵבוֹת
עֲקֻבִּים מִשָּׁם.
הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: שְׁמַע עַכְשָׁו.
אַתָּה מַקְשִׁיב: הָיָה פֹּה
הֵד.
קַח אֶת הַשְּׁתִיקָה וְנַסֵּה לִשְׁתֹּק.
קַח אֶת הַמִּלִּים וְנַסֵּה לְדַבֵּר;
מֵעֵבֶר לַשָּׂפָה הַשָּׂפָה הִיא פֶּצַע
שֶׁמִּמֶּנּוּ נִגָּר וְנִגָּר הָעוֹלָם.
הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: יֵשׁ, אֵין, יֵשׁ
אֵין. הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: אֲנִי.
הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: בּוֹא נְדַבֵּר אוֹתְךָ,
בּוֹא נְמַשֵּׁשׁ אוֹתְךָ, בּוֹא תַּגִּיד
שֶׁאָמַרְתָּ.
פורסם ב"פדיון המת", ביתן 1994
הַבַּרְבָּרִים: סִבּוּב שֵׁנִי
לֹא לַשָּׁוְא חִכִּינוּ לַבַּרְבָּרִים,
לֹא לַשָּׁוְא נִקְהַלְנוּ בְּכִכַּר הָעִיר.
לֹא לַשָּׁוְא עָטוּ גְּדוֹלֵינוּ אֶת בִּגְדֵי כְּבוֹדָם
וְשִׁנְּנוּ אֶת נְאוּמָם לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע.
לֹא לַשָּׁוְא נִתַּצְנוּ מִקְדָּשֵׁינוּ
וּבָנִינוּ אֲחֵרִים לְאֵלֵיהֶם;
כַּדָּת שָׂרַפְנוּ אֶת סְפָרֵינוּ
אֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ בָּם לָאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה.
כִּדְבַר הַנְּבוּאָה בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים,
וְנָטְלוּ מִיַּד הַמֶּלֶךְ אֶת מַפְתְּחוֹת הָעִיר.
אַךְ בְּבוֹאָם עָטוּ לְבוּשׁ כִּלְבוּשׁ הָאָרֶץ,
וּמִנְהָגָם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה;
וְעֵת צִוּוּ עָלֵינוּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ,
לֹא יָדַעְנוּ עוֹד מָתַי
בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים.
פורסם במוסף תרבות וספרות "הארץ"
לא לשוא חיכינו! ברוך הבא
אושר גדול השירים שלך מוכרים ונפלאים.
ברוך הבא. שירים עזים.
ברוך תמיד
אתה כותב ביד רמה, השני חלקים מתחברים ושונים… כמו שאתה אומר: השפה אומרת,
ואתה אומר במגשים מלאי טוב.
להתראות טובה
תודה רבה על שיר נוקב ומנוסח להפליא
ברוך הבא, אמיר!
שירים נהדרים. את הראשון אני כבר מכיר טוב, אבל השני עשה לי צמרמורות חדשות.
ברוך הבא, אמיר אור! אוהבת את שיריך ואת נוכחותך ופועלך בשדה השירה העברית בארץ.
איריס, רונן, אורה, נולי, טובה, מירי, יקיר,
תודה על הברוך הבא!
כל זה די חדש לי, אבל מקווה להשתעשע וגם למצוא מציאות…
להתראות
היום דווקא רציתי להגיב… כאן! דבר שלא יכולתי לעשותו אתמול למשל. (סקרן?) מוכנה להסביר.
השיר השפה אומרת הוא שיר אהוב עלי ביותר. כפי שגיליתי זהו השיר הראשון שבחרת להציג בבלוג והשיר השני שקראתי אני כש"נתקלתי" בשיריך.
אתמול כשראיתי פתאום את השיר, ראיתי גם את הברברים וכששני השירים האלו הופיעו ביחד לא יכולתי להגיב.
אבל…זה היה אתמול. היום הכנתי את בתי למבחן בהסטוריה ולאחר שקראתי ,לימדתי אותה פתאום על התמוטטותה של רומא ועל פלישת השבטים הנודדים לשיטחה והתנצרותם , שפתם ומנהגיהם ואז נזכרתי בשיר והנה אני יכולה להגיב כאן…(כמובן בתקווה שאני בתקופה הנכונה בסיפור הנכון ).
מאחורי השפה עומדת שפה והעולם ניגר, זה מושלם בעיניי, פשוט כך.
אני כבר די דועך (פו), אבל אם סקרן – אז לגבי תאריך "ההיתקלות" המסתורי שזרקת לאוויר והסברת רק מה הוא לא…
האמת? באמת אין שום קשר בין שני השירים האלה. פשוט לא הבנתי שפוסט זה לא ספר. מבטיח הסבר מצדי מחר…ותודה
גם אני וגם הנר ולא חשבתי שיש קשר בין שני השירים אלא פשוט לא היה לי נעים להגיב רק אל שיר אחד כשהשני חידתי מידי לעיני. (תאר לך שאתה רואה תאומים לא זהים ואומר לאמא איזה תינוק יפה יש לך…זה לא נעים, נכון?)
לגבי הסקרנות…אתה חכם…יודע לזהות אותי "הולכת"…
אבל כמו שאמר ישו, לאן שאני הולכת לא תלך …בינתיים:0)
יסלח לי ישו על האינציטוט.
ליל מנוחה.
"הולכת"!
לילה…
סיגל, בהחלט אלה יכולים להיות הברברים האלה כמטפורה לשיר ש"עונה" ל"מחכים לברברים"של קוואפיס . בשני המקרים (אצלו הם נעדרים, ואצלי נוכחים מאוד) – הברברים האלה הם כאן ועכשיו…
אז למה היום כן ואתמול לא? רק בגלל התאומים?
אכן הם יכולים להיות כשיר עונה בזכות ה"לא לשווא" והם כבר כאן ועכשיו בהווה שבו או עליו השיר נכתב. אגב…מהו?בכל זאת ישנן אפשרויות לכמה הווה-ים.
ולגבי התאומים, אז כן הם לא זהים וכן רק בגלל. (ובכל זאת מתנצלת שהתלהבתי יותר מזה שכבר מדבר).
לא ממש לא זהים… "השפה אומרת" מדבר על האופן שבו השפה כבר מפלטרת אותנו ומכתיבה לנו רעיונות – פוליטיים, דתיים, מיניים, חברתיים וכו". זהו המקום שממנו היא מדברת את היוצר.
יותר מזה – זו מין בריאה שבה השפה היא בתפקיד אלוהים. בשפה הזאת מופרדת הממשות, נפצעת. המלים של השפה הזו הם בני אדם, המשפטים והפסקאות – חברות שלמות, היסטוריות, גיאוגרפיות, עולמות.
אם כן לפני השפה היה תוהו ובוהו ושקט על פני "תאום":0)