בננות - בלוגים / אמיר אור / למה האבטיח שמח? (המתכון)
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

למה האבטיח שמח? (המתכון)

 

 

  את השיר הבא, מתוך 'שירים שמחים' אני רוצה להקדיש –

גם בגלל היפניות וגם בגלל התובנה – למירל'ה.

שיר וואבי סאבי שחוגג גם את הקיץ, האבטיחים, ושמחת הקיום J

 

 

■ / רַאנְסֶטְסוּ

מיפנית: יואל הופמן

 

יָכוֹל הוּא בְּהֶחְלֵט

לִדְאֹג לְעַצְמוֹ

הָאֲבַטִּיחַ

 

(מתוך לאן נעלמו הקולות, מסדה 1980)

 

 

במלחמת ההישרדות של החיים היכולת לדאוג לעצמך היא תנאי הכרחי להצלחה. זוהי היכולת הראשונה שהורים מטפחים בילדם, וזה עניין די רציני, שכלל לא נראה לנו מובן מאליו. אבל בשיר של ראנסֶטסוּ, בשורה התחתונה מתברר פתאום שמדובר באבטיח – ואנחנו צוחקים. הרי די ברור שאבטיח יכול "לדאוג" לעצמו. כי מה כבר יש לדאוג פה? בסך הכל אבטיח. ובכל מקרה, אבטיח אף פעם לא דואג.

בכל זאת, מה אומר לנו ראנסטסו בהייקו הזה? – אולי משהו על החיים שלנו.

כאן, בארץ, משורר בשם ישוע בן יוסף אמר פעם: לכו אל שושני השדה, ותראו איך לא חסר להן כלום, איך הן מושלמות כמו שהן. הן לא סורקות צמר, הן לא טוֹווֹת, ובכל זאת הבגדים שלהן הכי טובים והכי יפים שאפשר ללבוש. גם אם המטאפוריקה שלו היתה לירית ונעימה, המסר היה די מהפכני.

בהשוואה לישוע, השיר של ראנסֶטסוּ גם מנוסח באופן רדיקלי:

הוא לא הולך לשושנים ולחבצלות, אלא לפּרולטריון של הצומח, לאבטיח. אפילו אבטיח יכול לדאוג לעצמו פשוט בזה שיהיה לגמרי עצמו, שיהיה מאה אחוז אבטיח. והשיר שואל בלי לשאול: האם גם אתה יכול?

האבטיח לא מחפש השפעה ולא יוקרה. הוא לא חוסך כסף בבנק. הוא לגמרי פשוט. האם גם אתה יכול?

שלוש השורות של ראנסֶטסוּ הן מבע של אושר שמגיע יחד עם המתכון. אם לרגע הִפעלת את הנוסחה, אם לרגע הסכמת להיות חופשי מפּחד במובן שהשיר מדבר עליו, אתה בהחלט עלול להיתקף בשמחה בלתי נשלטת…

ראה הוזהרת.

 

 

 

 ספר היומולדת של הליקון

 

 

60 יוצרים חוגגים רגעים של אושר: משוררים, סופרים ואנשי רוח בוחרים כמתנת יומולדת את השיר הכי שמח שהם מכירים וכותבים עליו; אמנים פלסטיים חוגגים במראות לצד המלים.

 

81 תגובות

  1. מירי שמתה להיות מירלה ולא מעיזה

    אם מירלה זו אני (גם) עם היפניות ותובנת החיים אני מקבלת את ההקדשה בשמחה!
    תודה אמיר גם על השעור!
    ללמוד לשמוח גם כשסערות , גשם ושמש, כמו ויכוחים חולפים מעל ראשינו.
    נמשיך לשמור על המיקשה של הפרולטריון העסיסי, ועל הרוח הטובה. ועוד אוסיף משאלה לשלום בין בעלי הכשרונות הרבים במטע מיקשה שלנו, כולנו אבטיחים של אלוהים.

    • ואני דווקא אוהב מלון המלון מוסיף המון

    • מירי, פשוט קראתי אצל טובה שאת אוהבת שקוראים לך מירל'ה, אז קראתי – למה לא?:)
      ולוקח בשתי ידיים את המשאלה שלך ואת "כולנו אבטיחים של אלוהים"…

  2. הי אמיר, היתרון הנוסף שמצאתי שיש בהקדשות הוא שכשאני ממהרת ובכל זאת רוצה לומר משהו, אני יכולה להתייחס להקדשה ומאוחר מכן לתוכן הפוסט, אז הפעם מכיוון שאני קצת סחוטה ומוחלשת וגם יש השרדות:))) ומכיוון שלא נראה לי שאהיה עוד היום ליד מחשב, רוצה רק לברך אותך מירי יקרה, על האבטיח השמח, שאל המתכון המצורף אתייחס כנראה רק מחר:)

  3. מקסים ביותר וחגיגה למי שזה הוקדש.
    שלמות עגולה לאבטיח.

    • לאמיר,

      הגבתי על כך בפוסט הקודם

      אבטיח זה באמת מושלם. להיות אבטיח זה באמת אושר עילאי.

      חוה

      היי וזיהיתי שזה הייקו

      • הי חוה, "הגבתי על כך"? למה כוונתך?
        ולגבי המושלם –
        עדיין לא יצא לי להיות אבטיח, אבל אני עובד על זה :)

        • לאמיר,

          שלחתי לך שיר אהבה מאוד מאוד צנוע בפוסט הקודם – של ג'ובראן חליל.

          קרא ותהנה, כתבתי גם לסיגל.

          ניסיתי לכתוב לך בפוסט של דה-מרקר שכהרגלי הייתי בסטמצקי. ראיתי שם את הספר "שירים שמחים". כותרת באמת אדירה, אבל התמונות שהבאת מן היוטיוב איך אומרים – חבל לך על הזמן- (על זה כתבתי בפוסט הקודם) היה נראה שכולם כל הזמן באמת שמחים, מחוייכים וצוחקים.

          יצא ספר שלם על ההיקו, המוכרת אמרה שבוודאי יואל הופמן תרגם, אבל לא התרגום הוא של מישהי אחרת.

          דווקא למדתי את יואל הופמן באוניברסיטה, אבל מרוב שהוא היה קשה לקריאה אני לא זוכרת
          שומכלום. רק שהוא באמת מן השמות היותר מוצלחים בספרות העברית.

          טוב, אתה יודע, אני כבר מפחדת לכתוב יותר משלושה מילים.

          אבל מה שאני זוכרת מילדות בקיץ היה קרטיבים, גזוזים, אבטיחים מתפקעים כאלה, שאוכלים אותם עם גבינה בולגרית.
          כן, ואחר – כך, היו בתי קפה כאלה במתחם של רידינג, שהיו יוצאים שם לבלות.

          אבל בתקופה הזאת – אתה לא היית בתל-אביב, כל האיזור הזה עד בואכה לרציף היום היה שמח ביותר ופחות פלצני מהיום.

          כמה שתינו….וכו…. עד לשעות הקטנות של הלילה….דווקא זה לא היה בדיוק רמבטיקה…. אבל אין דברים כאלה היום.

          אני מבקשת ומפצירה בך לקרוא את השיר ששלחתי לך, רק צריך לרדת קצת למטה, ועוד יותר למטה, ועוד יותר למטה…

          אחר כך נראה אם תרצה לעבוד על להיות אבטיח:))))

          אגב, מן החום חטפתי מגרנה היסטרית.

          ואי אפשר להחמיץ את הסגנון

          חוה

    • לוסי, תודה.

      אבל בואי נחשוב על זה. אבטיח, הוא יותר אדום או יותר עגול? (מי שיודע, מוזמן, אבל עם הנמקה מפורטת)

      מה שיפה בשלמותו הוא שהיא לא מושלמת, השלמות.

      • אם עגול – אז ירוק,
        אם ירוק- לא אדום
        אם אדום – כבר לא עגול,
        ואם שפר עלינו גורלנו-
        שני חצאים, מתוקים מתוקים.

        :))

        • הכל נכון, אבל מה יותר?
          אצלנו בין ליליפוט לבלפסקו יש מחלוקת קשה בנושא, עם שתי אסכולות יריבות שכל אחת טעמיה עימה :)

  4. "מבע של אושר שמגיע יחד עם המתכון"
    נפלא!

    שמש מתקלפת
    הקשב,
    ירוק ירוק, מתאהב

    :)

  5. מקסים ההייקו ומתאים למושא למירי, נראה לי שהיא כמו שהיא שלמה מכל בחינה, ויומולדת שמיח להליקון!!!

  6. שירים שמחים – כבר הלב מתרחב :)
    והאופניים האלה תיכף מתרוממים לאויר ומצטרפים למטס הצדעה לצד פגסוס
    מ ז ל ט ו ב
    אבטיח הולך מצוין עם בולגריה , אבל עם יפן ?! :)

    • ריקי, כבר עולה על האופניים בעצמי… ואגב, הם חולים על אבטיחים ביפן, והגרסה שלהם לבולגרית היא להוסיף לאבטיח מעט מלח – הם אומרים (בצדק) שזה מדגיש את המתיקות.

      • אמירוש,

        גם אהרוני אומר את זה.
        מתוק מדגיש מלוח – מלוח מדגיש מתוק.
        זהו כלל ידוע של שפים.

        אבל, מאמי, תשמע, זה לא בדיוק מה שרציתי להגיד לך. תראה, כאשר שמת כותרת אוורור – זה היה מאוד רציני…. גלות, משוררים, חלילים…..

        ועכשיו הבאת לנו אבטיח….
        והקיץ הזה חם, מה זה חם, אש…

        לא שיש לי ביקורת חלילה. אתה יודע, הרי תוייגתי כמי שצווחת קריאות התפעלות מכל מילה שאתה אומר, כותב, חושב…. (מחק את המיותר/ או סמן תשובה נכונה), ארכנית כזאת, אתה יודע – אז שאני אומר מילה רעה עליך?:)))))!!!!!!???????

        אז רציתי לבקש ממך להביא איזה משהו מדליק כזה, מסתלבט כזה, שאפשר להשתולל…לדאלג, עם צפרניים…אתה יודע משהו שמריץ את האדרנלין, מהיר (לא תחרות) עם חוש הומור, אבל כועס; ברצינות תהומית, אבל מחוייך; שיש בו אירוניה אבל גם אמירה אישית ופרטית….

        משהו כזה באמת שנרגיש כאילו אנחנו על הקונקורד ושיהיה גם אלגנטי, שנון, מדהים…….

        ויש לי עוד בקשה, אני יודעת שלא תקדיש לי שומכלום שיר. איך אני יודעת? יודעת!

        תקדיש את זה ל כ ו ל ם….
        חוץ מלכאלה שאין להם פנים להיכנס לכאן, אבל אי אפשר לדעת.

        אז יאללה אמיר, משהו אינדיאני, משהו היסטורי, משהו שנע בין הטוב לבין הרע, משהו אצטקי, מסתורי, אפל, מלא אקשן… וגם… כמובן רומנטי (איך לא?)

        טוב על התסריט ועל הבימוי אתה אחראי.

        בברכה,
        ובתודה מראש
        חוה
        או,

        ד"ר בר חוה, סליחה, ד"ר בר-זמירי חוה, מה שהיה בהתחלה רק ד"ר חוה זמירי.

        אוף עליתי על משהו אבל לא מגלה.

        אזפס……

        • חוה, "אינדיאני"?! "היסטורי"? "אצטקי"?
          מה בדיוק את מחפשת? :) הבקשה עצמה נשמעת קצת מוזרה…

          • ישוע בן יוסף,
            כמדומני, הורה ללכת אל השושנה, בבשורה על-פי תומא, בתרגומך.

            אז מה אני מחפשת? משהו כזה – רוחני, מסטי, עלילתי, נשגב, דרמטי, מוזיקלי, איזוטרי, קצת עם אימה, ….

            בקיצור לעוף מפה על האופניים של שירים שמחים ולהגיד,

            שלום, אני נוסעת…..

            חוה

          • חוה, אני לא בטוח שאני במצב הצבירה המתאים ל'כבקשתך' הזה, אבל נראה :)
            אגב, משל השושנה מופיע בכל הבשורות הסינופטיות.

          • לאמיר,

            משל השושנה מופיע אצל "הנסיך הקטן" כמובן של סנט-אקזופארי.

            בבשורה , כמו שקראתי יש במטאפורה של השושנה משהו שהוא יותר הארה או תובנה רוחנית.

            ולא קראתי את כל הבשורות הסינופטיות. רק את הקנוניות – הארבעה, ואיני חושבת שהן מזכירות משהו עם שושנה.

            אבל יש שם הרבה דגים בסירה, שאחר-כך הפכו להיות סמלים בקטקומבות, בהן התחבאו העבדים כדי לעבוד את הנצרות – מפני הרומאים. אה, ישו גם התיר חילול שבת….
            כאשר דברתי על תובנת הרוע התייחסתי לכמה רכוש צברה אחר-כך הכנסיה רק מן הסקרמנט של "הוידוי האחרון". הם באמת האמינו במלכות שמים?

            אגב, בבשורה – יש משהו שדומה לחסידות. תמצאו אותי בכל אבל, בכל עץ. ועכשיו אני נזכרת בסרט של גיבסון.

            ובכלל אין לי מושג מה זה סינופטי.
            אולי תבהיר כמה דברים לגבי הגניזה הקהירית – זה יותר מעניין.

            טוב, בגלל שעצוב לי נורא, כדברי האקזיס. האדם מחפש משמעות בעולם שאינו בר – משמעות.

          • הבשורות הסינופטיות (מילולית "נראות יחד") הן מרקוס, לוקס ומתי, שהן ורסיות של אותם שני מקורות של מסורת בעל פה(הפרוטונרטיב, ואימרות ישו). בשורת יוחנן נכתבה מאוחר יותר והיא שונה.

            ישו, אגב לא התיר שום חילול שבת ובכלל היה יהודי בכל רמ"ח משליו ותלמודו. שווה לקרוא בעניין זה את ספרו של פלוסר "ישו".

          • לאמיר,

            אמרתי לך שנמאס לי מן האבטיח?

            אז אם אתה מסביר לי, אולי תדייק בדבריך?
            כלשון מיודענו, החשבת שהדיוטית אנוכי?

            ובכן קיימת מחלוקת שלימה, לגבי ארבע הבשורות הקנוניות, באם אלו מסורות שנשתמרו בעל-פה, או מכיוון שהן די צמודות לתקופת חייו של ישו, יש בהן עקיבות היסטוריות – מעבר לדגים. מדג אחד היו מאה בסירה – כמאמר השיר "נס"

            אם אתה זוכר, אמרתי לך פעם, שהתחייה של ישו מן הקבר מקבילה לאשמורות של ירידת יונה אל מעי הדג- ליוויתן.

            ובכן, תיארוך די מדוייק הינו כדלקמן: מתי ומרקוס שהם הראשונים נכתבו בסביבות בין 50 – 60 לספירה, כאשר אל לנו לשכוח שישו נצלב בסביבות 36 לספירה, הוא נולד 4 שנים לפני תחילת הספירה הנוצרית.

            לוקאס נכתב בסביבות ה- 80 לספירה, ויוחנן שהוא באמת הארוך והמאוחר ביותר מכולם נכתב בסביבות 125 לספירה. וגם שונא ישראל מכולם.

            את היותו של ישו יהודי גמור כל תינוק יודע, שאם כן למה מסרו אותו היהודים לצליבה.

            אבל שמא שכחת את הדרשה על ההר, בשנת 27 לספירה, שנסמכה על דברי ישעיהו מפרק ראשון, בו הוא אומר היכל ה' המה, שנאתי מאסתי חגיכם, לא אריע בעצרותיכם, ידיכם דם מליאו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (גם יונה).

            ובכן, לאחר שדחה האל את כנסת ישראל, ראו עצמם הנוצרים את ישראל האמיתית – ולכן גם הברית החדשה.

            הלוקח לך את המעיל, תן לו את הכתונת, המכה אותך על לחי אחת, תן לו גם את השניה והוא מוסיף, אלה דברי הנביאים.

            ואולם נביאים מעולם לא אמרו דברים מעין אלו – נהפוך התנך אומר, "הקם להורגך השכם להורגו"

            רק במקרה ההיסטוריה, או שלא הפכה את היהודים לקרבנות ואת הנוצרים לרוצחים בשם המסיונריות. היהדות מעולם לא היתה מסיונרית.

            לגבי חילול שבת, הוא התיר דיג בשבת בעת רעב, וגם נטילת ידים וגם עשיית ניסים.

            בדבריו על ההר למעשה פתח ישו את האמרה של לקחת את הצלב וללכת אחרי – בויה דולורוזה, כלומר הסובלים בעולם הזה – כמו שסבל ישו יזכו למלכות שמיים בעולם הבא.

            בגלל זה הנזירים בגלימות החומות היו מכים עצמם בשוטים – בעיקר בסרטים של ברגמן.

            עכשיו אמיר,
            של נעליך מעל רגליך ובפעם הבאה כאשר אתה עונה לי תשובה מתחפפת כזאת – תדע שאני מצפה ממך ליותר.

            ואכן, צדקת, תובנות יש לי בשפע- כדבריך.

            מצפה לתגובתך, וגם על הקביעה לגבי יונה וולך. ההפכת להיות כמבקריך שעונים בשיטת השלוף וגמרנו – או שבמקרה אתה עכשיו במערב הפרוע.

            אגב, גם האמריקאים הקימו את ירושלים/ישראל החדשה על הגבעה, כאשר הגיעו לאמריקה במאה ה-16, כזכור היו אלו נרדפי דת לותרנים, קלווינסטים ושאר מריעין בישין פוריטנים ששרפו מכשפות גיגנגיות וראה הסיפור "אות השני" נדמה לי של הות'רן.

            והמכשפות מסיילס יותר מאוחר.

            זהו
            ועכשיו, חסל סדר אבטיח.

            אה, והפעם אי – אפשר לטעות

            חוה

            ולרשעים לא תהיה תקווה, ואנחנו ניגאל במהירה עם בואו של המשיח הרב אפרגן. ששלחו לו כנראה זונה, או ואבוי לבושה ושוד ושבר ושישו ושמחו כל שונאיך יהודה (וגם ישראל)

          • חוה, השלתי את נעליי, אבל את חייבת לעשות משהו בקשר לאורך התגובות שלך :)
            חשבתי שביקשת הסבר ונתתי. הרי על הנצרות אני יכול לתת קורס, אבל במקום זה קיבלתי אחד :)

            אגב אין לי מושג מאין שאבת את התאריכים. אלה כמובן ספקולציות של חוקר זה או אחר. ושוב – אם את רוצה להעמיק בתורתו של בן יוסף המנוח והקשריה היהודיים ממליץ לך לקרוא את פלוסר.

            לגבי וולך פשוט הסכמת איתי בהרבה מלים. מה כבר נשאר לי להוסיף?

            רק את זה, שאני לא מתכוון להפסיק עם האבטיח. אבטיחים זאת ברכה.

          • לאמיר,
            סינופטיות – דומות זו לזו,לכן הן מופיעות ביחד. לגבי ספר יונה – מעוגן בתיאולוגיה הנוצרית – לגבי התאריכים קראתי מחקרים.

            לגבי אורך התגובות שלי אז ככה:
            עליתי למעלה וכתבתי כמעט שלושת רבעי מן המאמר שלך. למעלה – כלומר בבית קפה. הדברים די קלחו, למרות שמשהו בסגנון היה לי קשה. היה שם רעש היסטרי, ועל מישהו כמעט זרקתי בקבוק.

            התעורר בי צורך חזק מאוד לקרוא את הברית החדשה. אז עכשיו אני קוראת את מתיו והטקסט מוזר – פשוט בטירוף – גם כי הוא מאוד מגמתי וזה מורגש.

            טוב, אתה לא במצב צבירה ואני עצבנית – פחד.

            חוה

          • נ.ב.

            חלק מן התשובות שלי הוא פשוט ציטוט של שירים.

            אבל אם אתה מתעקש על אבטיח, או רוצה תגובות קצרות – אז אפשר כאלו , אבל כמו שגם אתה יודע – נבזיות

            לאמיר בקיץ כל כך חם, שהוא תופס ראש של אבטיח שלם….. אדום, ועגול… עגול…
            ומה יש בפנים????????

            יותר טוב ככה, כפרה?

            חוה (הי, ולא למחוק – זאת אני)

          • גיורא פישר

            "היכל ה' המה"- ירמיהו פרק ז'
            "על מכרם בכסף צדיק.." -עמוס

          • גיורא??????

          • לגיורא פישר

            תודה על התיקונים.

            אתה צודק כמובן.
            רגע, ירמיהו פרק א' זה לא ההקדשה
            מצפון תפתח הרעה? ובישעיהו ההקדשה בפרק ו'.

            ועמוס, – כמובן, טוב קצת התבלבל לי עם ספר יונה.

            ביקשו תגובות קצרות – אז זה מה שעושה לנו נתניהו. מגדיל את הפער, מוחק את מעמד הביניים.

            אגב, לפי המטאפורה של השושנים היינו צריכים כולנו להתהלך ערומים. אז יאללה, דייטה, שאיבות שומן, ניתוחים פלסטיים….

            ושוב, לגיורא
            תודה
            חוה

  7. אויש, התפלקה לי התגובה לפני שהצלחתי לכתוב אות… חח… אולי בגלל שהיא ידעה מה אני הולכת לכתוב?
    כי רציתי לכתוב שאני לא מתחברת לשיר, לא יודעת, קשה לי עם הקצרצרים האלה, אבל אני מתחברת גם מתחברת למיריל'ה המקסימה. והרעיון של ההקדשות, נפלא בעיני. ממש מחזיר את המטע לקו השפיות, או לערוגות השפיות. ואני חושבת שכאן ניכרת תבונתו הרבה של הגנן.

  8. אמיר תסנן תגובות פירצה קוראת לגנב

  9. ואפרופו אבטיח

    הנה שיר נונסנס נחמד של נורית זרחי

    שם השיר: אישה באבטיח
    מבצע: חוה אלברשטיין לחן: שלמה גרוניך
    מילים: נורית זרחי

    אישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא
    היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה
    היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון
    ותלתה שם תמונה והכניסה ארון
    וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה
    ופתאום הסתיימה העונה

    הלכה לה אותה האישה
    לחפש לה דירה חדשה
    היא חקרה שאלה
    לא מצאה שום דבר
    רק חדרון בתוך גזר
    ארוך, ארוך אבל צר

    מעכשיו לא היה לה מקום לסלון לא לא לא
    ולכן היא חתכה מחצית הארון
    והכניסה רק רבע כסא וחתול ושרפרף
    מעצמה היא בקושי הצליחה לדחוק את האף
    אווווו

    אישה אחת גרה בתוך אבטיח גדול נורא
    היו לה שני שרפרפים כסא ומנורה
    היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון
    ותלתה שם תמונה והכניסה ארון
    וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה
    ופתאום הסתיימה העונה

    הלכה לה אותה האישה
    לחפש לה דירה חדשה
    היא חקרה שאלה
    לא מצאה שום דבר
    רק חדרון בתוך גזר
    ארוך, ארוך אבל צר

    מעכשיו לא היה לה מקום לסלון, לא לא לא
    ולכן היא חתכה מחצית הארון
    והכניסה רק רבע כסא וחתול ושרפרף
    מעצמה היא בקושי הצליחה לדחוק את האף
    תורו רו רו רו

  10. היי אמיר
    היי מירי
    איזה שיר נפלא קיבלת… שימשיך לך השימחה
    הרעיון לבחור שיר שמח מדליק.
    ורענן ועושה את הספר הזה מפתיע.
    מאוד נהנתי לקרא, יותר קל לבחור שיר שמח, מאשר לכתוב שיר שמח.
    להתראות טובה

    • זה נכון טובה, לכתוב מתוך שמחה הרבה יותר קשה מאשר להתחבר למשהו שכבר נמצא בטון רגשי גבוה.
      נסגור שהברכה הראויה צריכה להיות "שתכתבי הרבה שירים שמחים" :)

  11. המריצה האדומה / ויליאם קרלוס ויליאמס

    כל כך הרבה תלוי
    ב

    מריצה
    אדומה

    בוהקת במי
    גשם

    לצד התרנגולות
    הלבנות.

  12. תַּלְמה פרויד

    אבטיח – אהבתיה (ר' שלונסקי ולימים שלמה ארצי :)
    השער שהבאת בזה, אמיר, יפה ומרנין ומלא משובה כיאה לקיץ וליומלדת. לכבוד הוא לי לחגוג במקביל להליקון. אז יומולדת שמח לכם והרבה הצלחה ואושר בהמשך.
    וגם לי, כמו לאיריסתנו קשה עם הקצרים בד"כ ורשימת המבוא שלך בהחלט מסייעת ומהווה מבואה ראויה לטרקלין :)

    • אח אח, איך שרנו "א-ב-טי-ח" ברגש עם שלמה ארצי!
      יומולדת שמח

      • הצחקת אותי בטירוף, עם שלמה ארצי,

        רגע, בוא נחפש איזה שיר שלו:

        מנגב לך ת'דמעות (למה, ככה, כי בעיני זה שיר פתיחה לשירשור של הראש של ארצי).

        לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה.
        וזורקת משפט של הימור. אתה או אני, או אתה?
        ואני בתוכי סגור, מילותי כבר אינן יוצאות.
        חוץ מללחוש את שמה,
        מנגב לה את הדמעות.

        תבכי לי עכשיו,
        תבכי, אני אומר,
        זה כואב, זה יכאב
        אבל בסוף זה ישתחרר,
        תבכי במקומי.
        אני כבר לא יכול לבכות.
        אני תפקידי –
        לנגב לך את הדמעות.

        תראה, היא אומרת לי,
        ערפל מכסה את הכביש.
        הבעיות מתחילות בראש,
        החיים מפחידים מספיק.
        ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות,
        וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות.

        תבכי לי עכשיו,
        תבכי אני אומר,
        זה כואב, זה יכאב,
        אבל בסוף זה ישתחרר,
        תבכי במקומי,
        אני כבר לא יכול לבכות,
        אני – תפקידי לנגב לך את הדמעות.

        ומכאן אפשר להמשיך לשיר הבא, שזה על אותו הרצף:

        אני לא שומע כבר ממך יותר כלום
        אומר לעצמי, הרבה זמן עבר,
        חדשות לא טובות,
        את עוזבת אותי.
        איש עם מקל, אומר "תסתכל",
        זה מה שנשאר.

        למה – ככה.

        בגלל שאמיר תמיד אומר שהוא איש פרטי, וכשהוא אוהב – אז זה חזק נורא, ושלמה ארצי, במילים לא צריך הפסקה – זה פשוט מתגלגל הלאה ממילה למילה.

        אמיר, סתם מסתלבטת, השיר בשביל הכיף. דמיון לאבטיח אפשר למצוא תמיד.

        אהה, חתומה
        חוה
        כן, זאת אני
        והשיר הבא יהיה של יונה וולך.
        למה – ככה

  13. אז למה הוא שמח?

    • למה לא?

      • שירית- לאמיר

        אמיר,גנבת לי את גרעיני האבטיח. באמת למה לא?
        ככל שהאבטיח צריך פחות סיבות להיות שמח ככה הוא עוד יותר שמח!
        ואחרי שראיתי כמה פוסטים של מירה אני מסכימה בפה מלא אבטיח שהיא באמת מתוקה.

        • רציתי גם להביא שיר של יונה וללך.

          מי שמאשים אותי בפמיניזם, שימצא מה פמיניסטי בשיר הזה.

          אז מכל השירים:
          לכל העצים
          לכל העצים
          סרטים בשערות
          וכל העצים רחבים
          וכל העצים
          די נשיים
          וכל העצים
          לא גבוהים
          די נמוכים
          וכל העצים
          חורים
          ולכל העצים הסרטים
          החורים ורדים
          קשורים פרפריים
          בשערות העלים
          וכל העצים
          מחיכים בחלשה
          ככה כל העצים
          גומרים בחלשה
          מה שהתחילו לא מזמן
          וכל העצים
          אינם חסנים
          וכל העצים
          אינם עירמים
          וכל העצים
          לבושים מלמלה
          ורדה קצת
          גם לושה
          וכל העצים
          אינם חזקים
          וכל העצים
          לא בחזקה
          לא גומרים
          בעצמה
          איך
          לא בעצמה

          "תת ההכרה נפתחת כמו מניפה, עמ' 174

          הביאה
          ד"ר חוה זמירי – בר

          • קשה לקרוא לוולך פמיניסטית, אבל קשה לא פחות לקרוא לה אנטי פמיניסטית. היא פשוט לא מסתדרת בהגדרות האלה, ובעצם חותרת תחת הקטגוריות המגדריות באשר הן.

          • לאמיר,

            המחשב שלי השתגע, אני חושבת שחם לו.

            אני באמת לא כל כך הבנתי למה התכוונת כאשר אמרת שקשה לקורא לוולך פמיניסטית, ואחר – כך שקשה לקרוא לה לא פמיניסטית.

            אתה רציני?

            הניסוח המתאים הוא שהמילה עצמה פמיניזם המאיסה עצמה על הציבור, כי היא מתייגת את הנשים בין היתר אולי כאנטי-גברים, או כסוג של אמזונות.

            אבל השירה של וולך היא בהחלט שירה נשית, לא רק נשית, אלא פורצת דרך בנסיון למצוא שפה שהיא נשית במהותה.

            השירים לוטה, קורנליה, לולה,שני גנים הם בהחלט שירים על חוויות נשיות טהורות.

            האם טחו עיניך מלראות. למה אתה חושב שהבאתי דווקא את השיר הזה.

            נכון שהיום עץ יכול להיות גם זכר וגם נקבה. אבל מה עושה וולך בשיר הזה?

            העץ שהוא גברי בנטייה דקדוקית וגם בתפיסה (גברית) מה קורה לו בשיר? יש לו סרטים וורודים, ומלמלות ופרפרים, הוא גומר בחולשה, (לא בשפריץ כמו הגבר) אבל יותר חשוב אלו הסרטים הוורדים כסטריאוטיפ נשי אולי אפילו לחינוך נשי, שתחתו היא חותרת.

            טוב, אני יודעת שעל האביונה הגברית/נשית תהיה לך מחלוקת עלי. אבל בשיר זה לא נכתב סתם. גם אם נזכור בהקשר זה את השיר תפילין.

            מה אני מנסה לומר, שיונה וולך חפשה אחר שפה נשית ודי הצליחה ולכן כל כך נתפסה.
            הדיבור הנשי כאן בא בניגוד לתפיסה, כי האשה חייבת לאמץ את השפה הגברית, מכיוון שאנחנו חיים בתקופה פטריארכלית
            לחלוטין.

            ובהזדמנות זו אביא מן השירים האהובים עלי דליה רביקוביץ מגיבה על יונה וולך. יש לה שני שירים: א – וואלה

            יונה, שלום,
            אני מדברת הפעם ואת כבר לא מפריעה,
            את עכשיו, ירחם השם, במחיצת קדושים וטהורים/
            מי היה מאמין שתגיעי לכך,
            שתהיי רגועה.
            ואיזו מהומה שחוללת לאחר הפרידה
            יד איש לאחיו לפתע. מכים, יורקים,
            ותלו במקומך על הקיר
            רק שני רשומים
            בכדי להזכיר,
            ואמרו שאת קדושה והחווירו
            ואמרו שאת טמאה ונאנחו,
            ואמרו קדוש קדוש, סרה סרה
            והרבה שניים חדות תלשו נתחים מן הגוויה
            וזה סימן שבפעם הזאת היית מתה ולא חיה,
            מתה שקטה,
            ואומרים עליך דברים בחסר טבעיות
            המון יורשים שהותרת אחריך
            ונתת להם רשות
            ולא נתת להם אחריות.
            ובכל פעם שנוקבים בשמך ישנה שערוריה
            מעשה שהיה
            ומעשה שלא היה.
            היית אוהבת את זה אלו היית מביטה
            אבל את, יונה, במצב חדש עכשיו
            את בחורה מתה.
            ואת נמוגה וקרבה, משתנה ופושטת צורה
            סוף סוף את נטולת צבע, ממש לבנה.
            אצילות לא רצונית נפרשת ממך.
            לפתע יש לך נמוסים
            ויש לך עכבות.
            ילדה מבית טוב
            אינה פוצה את פיה עוד.
            הגה לא מוציאה.

            יונה, מכל תעתועיך והליכותיך המוזרות
            ותחפושות הענק וההצגה שרצה כל הזמן,
            היה לך מות יפה ואנושי וגופני
            ומעודן.

            "אהבה אמיתית" עמ' 29-30.

            טוב, במחשבה שנייה זה די דומה למה שאתה כתבת – שהיא לא היתה פמיניסטית, אבל גם לא היתה לא פמיניסטית.

            לבריאות, שיהיה לך אמיר.
            קח ביס אבטיח…..:)

            אה, וזאת אני
            חוה

        • :))) ברור שהיא מתוקה. וכל הגרעינים שמורים אצלי. אל דאגה…

      • לאמיר,

        למה הבקשה שלי מוזרה? הה?
        והרי עשית דברים כאלה בבלוג, אבל זה היה בכוון של הרמונות, או ג'ונגלים, נמרים ועוד דברים.

        אז אני רוצה משהו עם כישוף, עם תקופות בהן הטוב והרע היו מובחנים לחלוטין – אתה בעצמך דברת על זה אולי בכיוון של הנצרות, אבל זה קיים גם בפילוסופיה. תחשוב על זה – דווקא בחשיכה המוחלטת – הדברים נראים מוארים יותר חזק (זה לא רעיון שלי)

        מה בסך הכל ביקשתי. אתה חכם על אבטיחים. אבטיחים לא משלמים חשמל, לא מים, הם לא גולשים באינטרנט, הם לא משלמים לבזק, להוט, הם גם לא מעשנים ולא שותים – הם צריכים אדמה ומים.

        אז איך בדיוק אתה רוצה לעבוד על להיות אבטיח. תגיד, מה אתה נהיית פתאום נזיר טיבטי. זה לא הגיוני בעיני בכלל.

        ותרשה עוד קצת להאריך, מה אתה יודע איך אבטיח מרגיש? דברת איתו, הוא אמר לך, היתה לכם איזו שיחת נפש ביחד או משהו כזה.

        אז בגלל גם שהבאתי שיר של יונה וולך על העצים עם הסרטים הוורדים, ובגלל שאני קצת אישה קטנה באמצע העולם…

        מה בסך הכל ביקשתי, הה?
        עכשיו זה לא שאני אגמור בחולשה. עכשיו אני בכלל אבכה בכי תמרורים. כי באמת אין תכלית ואין תוחלת ובכלל אני רוצה להיות במנהטן או בדאונטאון ברציף, או בגריניץ וילג' לא אכפת לי אפילו בצ'ינה טאון, או ברחוב 40 ואפילו שמונים, כן כמו שאתה שומע.

        ובטח בכלל כולם כבר הלכו לישון ועוד מעט אני גם.

        באמת, אמיר, תן לדמיון שלך ללכת במקומך.

        וזאת אני
        חוה

  14. רונית בר-לביא

    אני אוהבת קצרצרים כי המאמץ לגביהם נגמר מהר ונשאר העונג :)

    באבטיח יש חיוך, אולי בגלל איך שהוא נראה כפלח של שפתים אדומות מחייכות.

    בחירה יפה בשיר ובנמענת.

    ניסיתי לחשוב איך זה הולך לאכול אבטיח כשמדוכאים או מבואסים, וזה לא משתלב ..

    • אבטיח שמח זה מה שאני צריכה להיות . בינתיים לא כל כך שמחה מטבעי , אבל החיים מלמדים . תודה למי שמצא קשר וגם מי שלא ובעיקר לך אמיר. נכון לא כדאי להיות עצוב

      • ועוד תובנה לגבי מילות השיר
        נראה לי שהוכחתי כבר בבלוגייה שיכולה אני בהחלט לדאוג לעצמי- כמוהו ולא לוותר על דעתי אפילו מול כולם, בעבר ובהווה ובכל זאת כמעט לא לאבד את אמונו של איש-אני מקווה. כי אני אבטיח ברור אדום בפנים ירוק בחוץ ולפעמים גרעינים בתור צ'ופר.

    • מבין שבמקרה הזה האורך לא קובע :) קצרצרים זה נחמד, אבל גם לארוכים יש קייס

  15. יכולה היא בהחלט
    לדאוג לעצמה
    הפטרוזיליה

    מעניין, גם בשיוך מגדרי (לפחות בעברית) של פירות וירקות נקבות הן מיעוט..
    צנון וצנונית מבהירים אה ההיררכיה.
    אשכולית ופומלה מחזירות קצת כבוד אבוד.

    • גויאבה, תאנה, בננה, עגבנייה, פיטרייה, פסיפלורה, אנונה, כוסברה, כרישה.

      • כוס-ברא :)
        גמבה,
        דלורית,
        דלעת,
        חובייזה,
        שעועית,
        אפונה, דבלה, פטרוזיליה,

        לושי את כל החומרים יחד וצרי קציצות
        נקבה, טגני והגישי לגברשלך כשהוא חוזר רעב מהעבודה בבסטה.

        • לידיעת כולם,

          הוקמה מפלגה חדשה של שונאי כוסברה!!!
          כל הרוצה להצטרף שיקום.

          גם את הגמבה, הבטטה, הכרובית, הדלעת, והפטריה (על כל סוגיה) במקרה הטוב,
          כשהגבר שלך חוזר מן הבסטה שיקום ויתכבד וילוש ויטגן או יאפה עבורו, ואם זה טעים אז גם בשבילך.

          באותה הזדמנות שיכין לך קפה.

          במקרה הגרוע – טוב, נו זה תלוי בפטריה.

          חוה
          ולאמיר, זאת אני
          כי כל פעם אתה שואל.

          ואם התבשיל הוקדח, או שהוא עצבן אותך,
          אפשר את הכל עם התלינים לזרוק בחזרה אל הגינה.
          ואם הוא רעב, שיאכל את עצמו
          מקסימום, שישתה מים.

  16. אגס, תפוח, שזיף, לימון, תפוז, ענב, סלרי, קולרבי, מלפפון, גזר, מלון, חציל, בצל, שום, פלפל, תפו"א, צנובר, כרוב, רימון, זית, אתרוג, תמר, דובדבן, חרשף, חבוש, תות, צבר, אבוקדו, אפרסמון, שסק,
    שומר, ערמון, תרד, סלק, אספרגוס, קוקוס,
    אפרסק…

    • מי שמחפש מלחמה כל ערוגה תתאים לו.
      מי שמחפש שמחה ימצא אותה בכל מקום.

      "בערוגת הגינה מסביב לחבית
      יצאו לרקד כרוב עם כרובית
      זאת הגזר ראה והנה גם הוא בא
      איתו עגבנית והשמחה רבה".

      גם אצל האבטיח כמובן.

      • "רק הפול המסכן עמד לו בצד…" :)

        • לאמיר

          מי שמאכיל את קוראיו אבטיח

          שלא יתפלא שהוא גומר בתור פול:)
          זה סימן שלא הצלחת לעבוד על להיות אבטיח – סינופטי שכמוך.

          ואני בכלל נמאס לי, מהחום, מהאבטיחים, מ ה כל,

          די עם האבטיח הזה, אני אומרת לך, התחרפנתי לגמרי ממנו – די מספיק, הוא מיצה את עצמו עד תום.
          לא אבטיח, ולא עגבניה, ולא סלק גינה

          די!!!
          דיֱֱֱֱ

          מה בסך הכל ביקשתי?
          מספיק עם האבטיח

          זהו עד שלא תעלה משהו חדש אני בדום שתיקה.
          לא רוצה אבטיח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
          לא יפנים, לא סיניים,
          ולא אבטיח שהופך להיות לפייה, ליפיפייה.
          די לאבטיח!!!!!

          חוה

          • חווה הצחקת אותי
            די כבר עם הקיץ הזה ועונת המלפפונים שלא נגמרת
            רוצה קצת גשם שירטיב ,שינקה ,שירחץ בחיי
            קצת גשם
            יורה שלא בעיתו
            אבל בעיתו מאוד

          • לאמיר

            לאחר מחשבה על השיר אני תוהה האם האבטיח יודע שהינו אבטיח? ואולי הוא חושב שהוא מלפפון? מי יעיד על האבטיח ואיך יראה האבטיח בבואתו? ואנאלוגיה מתבקשת לישו היהודי הידוע. האם הוא ידע שהוא בן האלוהים? הוא לא התבטא כך, עד כמה שאני זוכרת. דה עקא, האם ישו ידע שהוא ישו?

            הפעם אני מקצרת מפאת השעה המאוחרת.

            חוה

          • התגובה לעיל – למעלה אינה שלי.
            אמנון נבות היקר, עוד פעם התגנבת הנה וכתבת בשמי?

            אבל התשובה מתוחכמת.

            לגבי ישו, לך אל וועדת ניקיאה ושם אולי מרוב פילפולים ופולמוסים, איך ניסתה הנצרות המוסדית לפתור את כל הסתירות
            אפ ישו היה בשר ודם
            או שישו היה בן אלוהים והתגלם בבשר ודם, ומי ילד אותו?
            האם נאפה מרים עם רוח הקודש – אלק?
            או שמא נתעברה מן הסנדלר או מן הפחח, או מן הרצען?
            והבשורה של מריה מגדלנה מה עליה?

            תודה על התוספת
            ודא עקא אהבתי, באמת.

            חוה

  17. תא המעצר קורא לך,
    יותר קרוב ממה שאתה משער

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור