בננות - בלוגים / / סדר פסח – הסיפור האמיתי
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

סדר פסח – הסיפור האמיתי

 


אביב ? – אביב ! ☼

 

ובדרך צפונה עצרתי במטע לרגע, להזמין אתכם לסימפוזיון חוזר של פסח –

 

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4615&blogID=182

 

 

המשך חג שמח לכולכם, ד"ש מארבעת הבנים,

 

והרבה אביב בלב! ☼

 

 

19 תגובות

  1. איזו תמונה הורסת. חג שמח, אמירוש.

  2. הי אמיר, חג שמח.
    שמחה שהבאת את סיפורי החג במיוחד כי זכרתי אותם והתעצלתי לחפש. כעת עם הקישור, שוב קראתי ושוב נהניתי ממש כבראשונה.
    והאפרוח הזה פשוט מקסים, מזכיר לי את סבתא שלי (במבט).
    ואגב צפון, אולי כדאי קצת להזהיר שהאביב הגיע בפריחה ובלבלוב אבל לא ממש במזג האוויר.
    לדעתי, כדאי עדיין לארוז מעיל לדרך.

    • לקחתי מעיל אבל לא היה צורך. והאמת שעדיף להישאר הרחק מהדרכים בחגים בארץ.
      נהניתי גם אני לקרוא שוב את התגובות סביב הסימפוזיון. היה פה סימפוזיון נאה בפני עצמו.

  3. חג שמח אמיר. תמונה מקסימה עם הרבה הבטחות.

  4. תַּלְמה פרויד

    ואחרי אזכור ה'סדר' המקורי עם שחיטת הכבש והקזת הדם על הדלתות, נראה לי שאני מעדיפה את הגרסה ההלניסטית עם ה'סימפוזיון'. ולכן בין היתר, אהבתי את 'הבשורה על פי ישו' של סראמאגו, הזועק כנגד הקרבת הקורבנות הזו.
    ואת 'שיר הסנונית', אני מציעה להגביל אכן מגיל 16 ומעלה :).
    המשך חג שמח, אמיר.

    • תלמה, מכיוון ששוחטת גדולה כבר לא תצא ממך, אני רואה, את מוזמנת להסב לסימפוזיון של בננות.
      ואת שיר הסנונית אולי כדאי להגביל לגיל שישים ומעלה, כי חבורות הצעירים ששוטטו באפטר פרטיז בערים היו גרועות בהרבה מחבורות הילדים הכפריות האלה.

      • קראתי אל הקישור, על מהותו של חג הפסח, ואפילו הגבתי עליו בפוסט הקודם.

        מעבר לכך, לא שעיני צרה, אבל מתנהל שם באמת סימפוזיון אמיתי, ארוךךךך ורב משתתפים בין אמיר אור לבין תמי קאלי.

        אני די מתחילה להשתעמם, (פיהוקי וזחוחי) אז אולי כדאי, שבאמת תיווצר כאן איזו התרחשות גורפת, שעניינה האמיתי הוא שירה.

        כמו מן הספר החדש "המיית הלב", ודי תוהה אגב, מה עלה בגורלו.

        ומה שלומך אמיר?

        חוה

        • "החיה שבלב" כבר זינקה ובעוד כשבוע עשרה ימים תגיע לחנויות. גם הודעה תגיע.
          ואני – מצוין, תודה. מקווה שגם את 🙂

          • שמחה על תשובתך.

            ובכן, היו כמה ענייני בירוקרטיה דוחקים ולא נעימים. עיינתי בחוברת זוגיות בסטמצקי. כאשר יצא הספר, ארכוש, ואזי מקווה שאוכל להנפיק מאמר ראוי לשמו.

            כמו שראית דברי הביקורת שלי על ארבע האחרים, למרות שהשירים בהחלט טובים וראויים לא התייחסו לכל המכלול של הספר "יום"

            אותו, כפי שהבחנת אני מאוד אוהבת.

            חוה

  5. המשך חג שמח אמיר.
    שער פתוח לבוא הסנונית,
    הן לא זקנים אנחנו, אלא ילדים לכודים בקו אור.

    • איזו ברכה יפה יצרת מכאן!
      אמן ואמן.
      תודה תמי יקרה, והלואי שיישארו שערינו פתוחים לסנוניות ובעיקר שנמשיך תמיד להילכד בקו האור.

  6. http://www.youtube.com/watch?v=USR3bX_PtU4

    משהו משהו האלוהים הזה…כמה כבר נכתב עליו ולא די…

השאר תגובה ל לוסי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור