אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
משחק הפירמידה
(ליוסי: גם כשעובדות הן קשות זה לא עושה אותן להכפשה. להפך, יש בהן קריאה לחשבון נפש וחזרה בתשובה מעבֵירות שנכפו על ציבור שלם).
חבל לי שויכוח ענייני על ניצול הלא-חרדים במדינתנו המשותפת הפך בידי יוסי לכתב הגנה כביכול על היהדות. הרי לא מדובר ביוסי או באביטל אלא בפוליטיקה החרדית ואורח החיים שהיא כופה על חרדים ולא-חרדים כאחד. לפעמים נדמה שהיהדות ומאמיניה זקוקה להגנה דווקא מפני "מגיניה". זהו נושא כאוב, אבל דבריי אינם באים לפגוע אלא באים ממקום פגוע, ומזמינים לבחון את הנושא ולנסות יחד למצוא דרכים לתקן מה שטעון תיקון. אני מזמין את מי שרוצה לשוחח עניינית על העניינים הנדונים כאן, אחד לאחד.
לא מדובר ביהדות. מדובר בהחלטות המצערות של ההנהגה החרדית לאורך קיומה של מדינת ישראל. מדובר בתגובה המצערת של חרדים לביקורת הזו, תגובה אוטומטית ולא עניינית ששורשה בציות להנהגה הזו.
■ מדובר בזה שמקצועות הליבה, מקצועות הדרושים לעולם המודרני אינם נלמדים במערכת החינוך החרדית. כתוצאה מכך אין לבוגרי המערכת הזו כישורים מקצועיים המתאימים לשוק המודרני, ומונצחת שם התלות של היחיד בקהילה, ובסופו של דבר תלותו בכספים שסוחטים עבורו שלא בטובתו פוליטיקאים חרדיים.
■ מדובר בזה שרק השנה, לדרישת ש"ס, הוגדלו קצבאות הילדים בקרוב למיליארד וחצי ש"ח (!) מכספנו שהרווחנו בזיעת אפינו. המחיר: העלאות מסים נוספות לכלל הציבור, ומשכון עתידה של הכלכלה הישראלית.
■ מדובר בפוליטיקה שכופה השתמטות מגיוס וממילוי חובות אזרחיות, כדי לשמור את הציבור שלה תחת שליטה.
■ ומדובר, בשורה התחתונה, באי-הפרדת הדת מהמדינה, כמו בעולם המודרני וכמו שהציע חוזה המדינה שלנו, הרצל.
ובהרחבה:
52%מצפי תלמידי היסודיים שייכים כיום לחינוך החרדי והערבי. כשמערכת חינוך של רוב האוכלוסיה היא מפגרת, בלי מתמטיקה ואנגלית ברמה סבירה ובלי הכנה לעולם הטכנולוגי כלכלי של המאה העשרים ואחת, התוצאות הצפויות ברורות.
אם לא יקרה משהו חדש, המעמד הבינוני היצרני שמפרנס את עושי הילדים הסדרתיים ומביא בעצמו קצת פחות משני ילדים בממוצע יצטמצם לפחות משליש האוכלוסיה, והפירמידה תתחיל לקרוס. את החישובים האלה עשה נחמיה שטרסלר מ"הארץ", איש כלכלה שלא עוסק בדיון רעיוני אלא מחשב בחישוב קר את העתיד.
במדינה מתוקנת הדרך לדאוג לרווחת הציבור היא קודם כל בהכשרתו לדאוג לעצמו: "אל תתנו להם דגים – למדו אותם לדוג!"
במקום חכות ההנהגה החרדית לוקחת לנו את הדגים ועושה מהם גמ"ח וקצבאות: קודם נעשה אתכם חסרי יכולת להתפרנס בכבוד, ואחר כך גם נדאג לכם. תראו כמה שאנחנו דואגים לכם.
כך פעלו ופועלים המפלגות החרדיות והארגונים האיסלמיסטיים בעולם הערבי.
אני לא נגד תלמוד תורה או הורות לכמה ילדים שאדם רוצה. אני נגד מימון מדינה על חשבון הזולת בשני התחומים האלה.
רוצה ילדים? בבקשה. ממן אותם בלי קצבאות מכיסו של כלל הציבור. דאג לעתידם.
רוצה ללמוד תורה? בבקשה, אבל אנא, ממן את הלימודים שלך בעצמך.
שיעור לומדי התורה עולה על כל מה שהיה אי פעם בחו"ל. מההסכמה של בן גוריון למימון כמה עשרות עילויים בדיוק מהטעמים של שימור הלימוד והיהדות, הגענו לעשרות אלפים. בכל מדינה שבה חיים חרדים מחוץ לישראל איש מהם אינו מצפה שהמדינה תממן אותו. רובם לומדים מקצוע והולכים לעבוד, ולאיש אין סיבה להתרעם עליהם. בארץ, עם כלי ההשכלה הפגומים שקיבלו עד לישיבה, לא בטוח שיש להם עוד ברירה בכלל. בני הערובה הראשונים של ההנהגה החרדית הם ילדי קהילתם שלהם.
כל זה נעשה על חשבון הרוב העובד, שמזיע להתפרנס, להעניק השכלה לילדיו, לשלם מסים ולשרת את הקבוצה, הכוללת גם את מי שאינם תורמים לה.
מדובר בהסכם הוגן לחלוקה שוה בחובות ובזכויות.
אותו עיקרון שייך גם לנושא השירות הצבאי. ברור שיש גם חופשיים שלא משרתים בצבא, אבל אין מה להשוות להשתמטות ההמונית והקבוצתית של חרדים המאורגנת בחסות החוק כתוצאה מהפוליטיקה של מפלגות חרדיות.
אין בחינוך החרדי דבר התורם למוטיבציה של הילד לראות את עצמו כחלק מהמדינה או כשותף בה, לתרום לה, או לראות בה מערכת המחייבת אותו מוסרית. את מחיר קיומה הכלכלי והמדיני של ישראל אנחנו משלמים רק בכספם ובדמם של חופשיים ודתיים לאומיים.
האם זה הוגן?
יש מגזרים (כמו המגזר הערבי) שהפגיעה בחלוקה הזו היא לגמרי באשמתה של המדינה. לא זה המקרה במגזר החרדי. לא נעים ולא תקין פוליטית לומר זאת, אבל המלך הוא עירום: הילודה משרתת מכונה פוליטית המנציחה פערים ודרך חיים נצלנית – במשחק פירמידה הנכפה על מדינה שלמה.
ככה זה עובד: משפחה א' מתכננת ומבצעת במשאביה שלה הנקנים בעבודה את עתיד ילדיה כדי להשקיע בהשכלתם ולהפוך אותם לאנשים העומדים על שתי רגליהם בכוחות עצמם ואף תורמים לכלל במובן הכלכלי.
משפחה ב' בוחרת לפעול אחרת, ולסמוך על אבינו שבשמיים, או שפשוט לא מכירה דרך כזו של אחריות. האם הוגן להוסיף על הנטל הכבד בלאו הכי של משפחה א', ולדרוש שתממן גם את משפחה ב'.?
השוואה בין הילודה של משפחות ערביות בשטחים לבין זו שבישראל, מלמדת שתכנונם של המשפחה ועתיד הילדים חלחל עמוקות גם למגזר הערבי. ובתכנון משפחה – כוונתי ליחס בין מספר הילדים שאתה מביא לעולם לאחריות שאתה לוקח על השכלתם והעשרתם ובניית עתידם.
מדובר בעיקרון הפשוט שנדמה לי שהוא בראש מעיינינו כולנו, חופשיים, דתיים וחרדים כאחד: שוויון הזדמנויות.
אחוזי הילודה במגזר הבדואי והחרדי הם פונקציה של הקצבאות המנופחות שיוצאות מכיס הכלל. עובדה היא, שכשנתניהו בכהונתו באוצר קיצץ בקצבאות, היה לדבר השפעה מיידית.
אני בעד השכלה שווה לכל, אם אפשר. אבל איך נדאג למשפחה ב' שבוחרת לשלוח את ילדיה למוסד שבו לא יקבלו השכלה מתאימה לכלכלה מודרנית?
הכספים שאנחנו מזרימים למוסדות אלה הם אלה שיכלו להיות מוקצים להשכלה חינם מן הסוג שנותן את גורלו של אדם בידיו.
לדעתי מדינה שמאפשרת זאת עושה עוול לכל יחיד במדינה – גם למנוצלים וגם למנצלים. שתי העמדות האלה פגומות לא רק במישור האתי הכללי אלא גם מתנקמות בנו ברמה האישית.
אמיר – יישר כוח. נגעת באומץ בבעיה קיומית של מדינת ישראל. הצרה היא שאין עם מי לדבר שכן המימסד החרדי רבני שואב את סמכותו מאלוהים ולהגיון והשכל הישר הארציים אין דריסת רגל בעולמם.
אני חושב שכותרת המאמר צריכה להיות עורו החילונים שכן החרדים ערים וערניים לחולשת הדעת ולנטיית ההתבטלות העצמית של מי שלא נמנה על מחנם
לא, אהוד. החרדים וילדיהם הם בני הערובה של מנהיגיהם. שיטת הפטרונאז' והגמ"ח מתנקמת גם בהם. השנאה שהם מעוררים בכלל הציבור בגלל עבירותיהם כלפיו – קשה עליהם. הרמייה העצמית שבהקשבה ל"החילונים כולם נגדנו" עובדת עליהם רק באופן חלקי, כנגד הספק הגדול.
הגיע הזמן שיתעוררו מן המנטרות של רבניהם ושלוחי הכנסת שלהם, ויביטו אל ליבם פנימה, ויעשו שלום בנפשם ובאומה שהם חולקים בה.
עורו החרדים!
אהוד, מדובר בהיגיון פשוט. לא מבין איך טחו עיניהם מלראות מה הם מעוללים לנו וגם לצאן מרעיתם.
מסכימה עם כל מילה שכתבת. אני חושבת שיש לחייב את אלה הרוצים קצבאות ללמד את ילדיהם מקצוע ממנו יוכלו לפרנס את עצמם.
הרבה משפחות של אנשים עובדיםהיו רוצות לגדל מספר רב יותר של ילדים אך אינן עושות זאת, כי הן יודעות שלא יוכלו לתת השכלה ולפרנס ילדים רבים יותר.אני חושבת שהמיעוט החרדי בגלל המבנה הפוליטי של המדינה למעשה קובע כיצד נחיה אנחנו.
כשנצלנות הופכת לבסיס הכלכלי-פוליטי שמאפשר דרך חיים של קבוצה שלמה, היא צפויה במוקדם או במאוחר למשבר. הפונדקאי יתחיל להילחם או שלאחר זמן יתחיל לגווע – בכל מקרה הקבוצה תהיה בצרות.
"שינוי" היתה התקוה של החרדים לרפורמה מוסרית באורח חיים אבל הם לא הצביעו לה…
אמיר, "שינוי" הייתה המפלגה החשוכה ביותר בתולדות המדינה – הרבה יותר מן המפלגות החרדיות. באצטלה של איזה פתיחות מערבית הושמעו בה דעות גזעניות כלפי חרדים, ערבים, נשים, מזרחים ומה לא. כולנו זוכרים את ההתנשאות של פריצקי באחד מבתי הספר באומרו לאחת התלמידות "את יוליסס קראת?", כולנו זוכרים את ההתנהלות המכוערת בצמרת המפלגה הזאת ואת הפלגנות בין פורז לפריצקי ואת הטוטליטריות הצעקנית של טומי לפיד וההתבטאות הגזענית כלפי אמיר בניון. רצה השם והמפלגה הזאת כבר לא איתנו, נמוגה, נפוצה כמוץ ברוח ומצביעיה התפזרו אל מפלגות שפויות יותר. "שינוי" הייתה מפלגת מצברוח. עם מפלגת מצברוח לא בונים מדינה ולא יוצרים שום רפורמה. רני.
רני, פורז היה שייך לקבוצה המצומצמת מאוד מאוד של פרלמנטרים אמיתיים שעמלו בצנעה על אינספור הצעות חוק לקידום החוק והצדק במדינה לרווחת כולנו. עובדה היא שבמערכת הפוליטית הישראלית הדמגוגית מצד אחד (פוליטיקאים) והנבערת ורדודה מבחינת המודעות האזרחית מצד שני (בוחריהם) איש לא שם לב לכך עד שדמות פרובוקטיבית וכריזמטית כטומי לפיד, על כל חסרונותיו שאני מודע להם היטב, הצטרף לעגלה הזו.
שינוי היתה בעיקרה מפלגת המעמד הבינוני העובד, ונשענה על הבסיס המוסרי הנאור ביותר בתולדות המדינה הזו. ערכי העבודה, האחריות הציבורית וההצטיינות, והתגמול עליהם – ולא על ה"מגיע לי" על סמך "קיפוח" או ספירת גולגלות.
וזו המפלגה היחידה בישראל שחרטה על דגלה וקידמה הלכה למעשה חוקי אישות מחד ותרבות חופשית והשכלה גבוהה מאידך(אם כי בדרך סקטוריאלית שאיני מסכים לה).
הנצלנות החרדית כלפי המעמד הזה קיבלה נפח במדיה ובציבור בדיוק בגלל ההתמרמרות על אותה נצלנות חסרת השובע שבאה לידי ביטוי בסחטנות הש"סית על חשבון ציבור זה ובעקיפין גם על חשבון החרדים שהפכו לבעלי ערובה של פטרונאז', שוד הקופה הציבורית וגמ"חיזם. אין צורך לומר שהעניין נופח גם על ידי המפלגות החרדיות שגרפו רווח נאה בקלפי כ'נרדפות'.
אבל בעיניי לא זו הייתה הסיבה היחידה או העיקרית לתמוך בה, אלא רק עוד סעיף תיקון ראוי ברשימתה.
הטרגדיה של 'שינוי' היתה כפולה. ראשית, הם איבדו תמיכה בדיוק משום שהציבור שבחר בהם חשב שנפתרה הבעיה בזה שהם יושבים בממשלה במקום ש"ס ומקדמים את ענייניו. בבחירות הבאות הם חזרו באיוולתם להצביע על נושאים מדיניים למפלגות הכלבו המסורתיות, כאילו יש לזה משמעות.
ושנית הם היו ערוכים אופן בוסרי ורע כמפלגה לגידול הרדיקלי בתמיכה בהם, ומקרה פריצקי (שלבסוף 'הופרש' משינוי) רק מדגיש זאת.
אני מסיר כל כובע שיש לי בפני פורז, וחושש שלא נראה עוד פרלמנטרים מסוגו בכנסת.
אמיר, פורז אינו שונה בהרבה מפרלמנטרים טובים אחרים במפלגות אחרות. תמר גוז'נסקי למשל. אללי! גייסתי את הקומוניסטים לטובתי. מפלגת "שינוי" לצערי נבנתה על שנאת האחר בלבד באשר הוא אחר. לא אני פסלתי את תשדיריה בבחירות האחרונות. לטובת פורז אפשר לציין שהוא באמת כבר לא היה שם כי השתייך למפלגת "חץ" כמדומני. בכל אופן, אהרן ברק – לא הרב אלישיב – אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון התבטא כך על התשדיר של "שינוי":
"אחד המקרים החריגים בהם הפרסום מזעזע את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית, כי יש בו דמיון מעורר חלחלה לתעמולה אנטישמית."
אי אפשר לכנות בנים לציבור שלם "ילדים סדרתיים" ואחר כך לטעון שהעניין אינו אישי.
אספר לך בסוד בלי שכולם ישמעו, שכאשר ראיתי שטומי לפיד מצליח להביא 15 מנדטים לרעיונות עיוועים שכאלה, הלכתי ושמתי גימ"ל בקלפי בגאון כהצבעת מחאה ואיני מצטער על כך. רני.
רני, שינוי היתה קיימת לפני לפיד וקמה על בסיס אחר לגמרי עוד בימי כאמנון רובינשטיין. קרא נא שוב מה שכתבתי.
בבחירות הלפני אחרונות "שינוי" אכן קרסה פנימה, ורצה כקליפה ריקה ועם רטוריקה עלובה בלי לפיד שפרש ובלי פורז שרץ בנפרד ב'חץ'. אלה ואלה לא עברו את אחוז החסימה.
ואתה צודק כמובן לגבי תמר גוז'ינסקי. בהחלט חשבתי עליה כשדיברתי על 'קבוצה מצומצמת'.
ובהחלט אפשר לכנות ציבור שלם כעושה ילדים סדרתי כשזה מה שהוא עושה. ואין בזה שום גנאי, לבד מהעובדה שזה נעשה על חשבון הכלל.
אשר לבחירתך בגימ"ל – אין לי ספק שמקומך בגן העדן מובטח 🙂
אמיר, ודאי הייתה קיימת, אבל בגלגולו של אמנון רובינשטיין, אדם הראוי להערכה רבה, לא הייתה נשכנית מכוערת וכוחנית כמו בימיו של טומי לפיד ושות', ובעצם זאת הייתה מפלגה עם אופי אחר לגמרי. לא בהמי. יצאה מתוך "ד"ש" ההיסטורית כלשון מאזניים והתאחדה אחר כך כמדומני עם "מרץ".
אמיר, אין דבר כזה ילדים סדרתיים. זאת המצאה שלך מדמיונות לבך. אנשים חרדים עושים ילדים א. בשל מצוות פרו ורבו מן התורה, שנדמה לי, ויתקנו אותי אם אני טועה, זו המצווה הראשונה הכתובה בתנ"ך על הסדר. וגם, ובעיקר, מתוך אהבת ילדים שזה דבר טבעי לחלוטין כי משפחה זה דבר חשוב. אין לחרדים שום רצון לא להתנכל לך ולא להתעמר בשטרסלר בעל האצבע המאיימת, "אז שלא יעבדו עליך, אמיר". יכול להיות אבא טוב או אבא רע, אימא טובה או אימא רעה, ילד טוב או ילד רע, ילדה טובה או ילדה רעה, אבא חכם או אימא וכו', אבל אין בעולם דבר כזה ילד סדרתי. מה לעשות – אין.
ובעניין ההצבעה לגימ"ל, מתי אתה בא לעשות אצלנו שבת, אה? רני.
רני, פורז היה שותפו של רובינשטיין לדרך, וזו היתה מהות המפלגה מראשיתה ועד התפוררותה. את טומי פשוט הביאו ככוח חיזוק ריטורי.
ואשר לילדים – לא כתבתי שהם סדרתיים שהרי הם תוצאה ולא סיבה, אלא הוריהם, המקיימים כפי שאמרת מצוות פרו ורבו שתוצאתה סדרת ילדים ככל שהפריון מאפשר – ושגידולם על חשבוננו. חופשיים רבים היו מביאים עוד ילדים אילו לא היו צריכים לממן ילדי אחרים.
בשיטה הפוליטית הנוכחית כל דרך החיים הזו, שאני מכבד אותה כשלעצמה, מבוססת על עוול וניצול.
ו"לעשות אצלנו שבת??" לא ידעתי שנעשית דתי, רני. תודה על ההזמנה, אבל יום המנוחה שלי מוקדש לעניינים מרוממי רוח אחרים.
טוב, אני מוותר. תבוא רק ל"מלווה מלכה". רני.
:))
פורז היה איש עמלן והוגן בדרכו, אך מפלגתו היתה מבצר אמיתי של קפיטליזם גס ובוטה, בדומה ל"מרץ".
אנא, שימו לב שכל המפלגות הללו כבר אינן תומכות בהגנה ממשית על עובדים, ועיקר תמיכתן בהגנה ממשית על ההון.
לאמיר
אני סבורה שמצב הוא אפילו הרבה יותר גרוע ממה שכתבת כאן. ואגב, גם אני איני נגד לימוד תורה.
למען, האמת, איני יודעת היכן להתחיל בשל שבטני מלאה. ובכן יש יהודים חרדים שיושבים באמריקה, בגיטאות משלהם והם נגד המדינה "הציונית" עד אשר לא תהפוך למדינת הלכה. היא מוציאה שם גרוע להסברה הישראלית, שלא לדבר על נושאים אחרים. עד כמה שאיני טועה ויליאמסבורג.
הנושא של לעשות מה הרבי אומר בלא להפעיל כל מחשבה, הופכת את כל הציבור הדתי לקהילה של רובוטים, שבעצם מתאספים סביב "גורויים" למיניהם ועושים בדיוק כדבריהם. יחד עם זאת הצביעות הרי חוגגת. סליחה, אבל הדתיים הם אלו שהולכים הכי הרבה לזונות, מכיוון שהמשפחה אינה באמת משפחה, אלא כפי שטענת "תרביות ילודה".
הם מציבים עקרונות שאין הם עומדים בהם כלל, יתכן הוא שבכל בית יש טלוויזיה, אבל מסתירים אותה, ושאר אביזרים.
העובדה שאינם מתגייסים לצבא מוצדקת על ידיהם כחיל אלוהים – אשר בתפילותיהם לכאורה יביאו גאולה. לפי מה שהבנתי, הרי שהם טובעים בכסף בשל הגמחים, ושאר עזרות למיניהם אולי לא כולם.
החמור הוא יצירת גטו בתוך מדינה, בלתי חדיר לחלוטין – זוהי מובלעת של שנאה, בטלה, איבה בתוך החיים הישראליים.
לגבי ההתנחלויות, היה משדר טלוויזיה על חייל ישראלי והיו גם אחרים שהיו צריכים לפנות דתיים ממאחזים – זוהי מלחמת אחים לשמה. בסיכומו של דבר התאבד אותו החייל. איני מדברת על דרגות של דתיות.
ומה עם מעשה ההתעללות שנעשים ומוסתרים בתוך הקהיליה היהודים כנגד ילדים. רק אתמול התפרסמה פרשה של אם שהרעיבה את בנה למוות – אולי כי הרב אמר לה ויש דוגמאות נוספות שהתפרסמו. ומה עם דברים שאין אנו יודעים שהולכים לאיבוד בתוך הקהיליה היהודית ואיננו יודעים עליהם.
עכשיו אולי תכעס עלי, מכייוון שהם נתקעו במזרח אירופה הם לבושים גרוע, הם מדיפים ריח רע, הם מזיעים וכתופעה המונית של האם עם ילדיה, כאשר אחד מגדל את השני – דוחה אסטתית – אין לה מאומה עם הצוויון הישראלי.
באשר לפוליטיקאים – טוב, נתניהו הרי ידוע כמי שהרס את המעמד הבינוני ועוד ידו נטויה, באותו הבל פה הוא אף הביא לצמיחתם של הטייקונים כמו נוחי, דנקנר, תשובה ואחרים שחייבים מליארדי שקלים לבנקים והם ממשיכים לשגשג מה להם ולתשלום חובות. נתניהו מבחינה כלכלית הוא יהיר, אינו קשוב לעם, וכשר האוצר היה מן הגרועים שידענו בחיינו – הוא יצר את קו העוני, שהולך ומתרחב.
אתה יודע אמיר ואחרים, היה פעם מיתוס שבמדינת ישראל אין אנשים רעבים
הה? מה קרה למיתוס הזה.
אלא, שהתופעה מתרחבת שהרי אין לנו היום כל הנהגה, כל אופציה להנהגה, הבחירה בין הגרוע לגרוע יותר והמצב הזה נמשך שנים.
מרץ בתקופתה הטובה היתה מונהגת על-ידי שולמית אלוני שהביאה את הנישואין האזרחיים, הסכמי ממון למיניהם והיא היתה מנהיגה אמיתית.
ברשותה, אף העבירו את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה להומו-לסביים לו היה שותף אף דדי צוקר ואחרים. איך פשוט מאוד חיכו שהמליאה תהיה ריקה ואז העבירו את החוק. אחת הבעיות העיקריות שאין היום גופים פוליטיים שכנגד שיכולים ליצור התנגדות. להנהגה אין "ביצים" סליחה על הביטוי. אבל אני פשוט מרגישה חייבת.
תראה, יש לי בטן מליאה. אבל אתה יודע רוב העם שלנו הוא בור, הוא קורבני – אז אולי תציע – האם לכתוב על זה להתרגז – האם זה יעזור?
על-פי עיקרון הפירמידה. אנשים אינם מבינים שזה להיות או לחדול – האם נגרוף שוב שיא היסטורי בלהיות קיימים כאן ואחר – כך ללחוץ דלית ולההרס. כי באירוניה, אולי צהל חזק, אולי אנחנו עם סגולה. בסיפא זה לא עובד ככה. אם הדברים ימשכו הרי אנחנו חיים כאן על זמן שאול לחלוטין וההיסטוריה הרי הוכיחה כמה זמן יכול העם היהודי/עברי איך שתקרא לזה לשבת כאן מבלי להשמיד עצמו.
ואגב, יש לי תמיהה – האם אתה חושב שבאקדמיות המצב טוב יותר. והאם אתה חושב שבתחום מדעי הרוח והחברה יש מחקר ישראלי בכלל ששווה משהו מלבד מריחת עמודים לצורך פז"םם וקידום באקדמיה.
אל תעלב, או שאנשים מודעים ובורחים, או שאינם מודעים. בקיצור אכול ושתה כל עוד אתה קיים.
ואני יודעת שאין תשובות – פשוט אין.
מסכים עם כל מילה שנכתבה
תודה,
ועוד אוסיף, אין כאן משהו חדש, שהרי מתקופת בן גוריון מכרו החילוניים את עצמם לדתיים, כדי ליצור קואליציה רחבה.
מה ההבדל? אז היה חזון – היום אין.
אתם יודעים
אני נוסעת ברכבת ואני אוהבת לדבר עם החיילים שלנו, וקיימות תופעות די מדאיגות. מילוי פקודות במלחמת לבנון השניה, חיילים שחשים שחייהם אינם שווים את הטוחר, מניעת אינפורמציה בבסיסים לחיילים קרביים, גיוס בנות סתם, כי זה הנוהל, כאשר למעשה לא זקוקים להם, עישון סמים בבסיסים, התעללות חיילים בחיילים וההתאבדויות.
אז הגענו גם לזילות החיים, כאשר תלמידי ישיבות מוגנים בתוך הכוללים שלהם, ובלילה הם נוסעים לתל-ברוך, כי זול שם?
מצטערת, אם דברי קשים.
אמיר – שני פוסטים קשים פתחת לנו כאן,
לי באופן אישי זה חורה – למה, כי הכרתי זמנים אחרים. (ולא מסיבות אישיות).
חוה, לצערי אני מסכים עם השורה התחתונה שלך החוזה חזות קשה על עתידה של המדינה הזו.
חושד שההוויה החרדית היא במובן עמוק מנוגדת לממלכתיות ומיוסדת על כיתתיות.
אבל חושב שההתנחלויות אינן עניין חרדי כלל, אלא שייכות לוויכוח אחר, בעיקר עם הדתיים לאומיים.
צודקת שאבד חזון מן הארץ, שהממשלה אינה חושבת את המדינה אלא את עצמה בעיקר, וששיטת הבחירות הייתה אם כל חטאת כאן להשחתה, לסחיטה, ולהישרדות שלטונית אינטרסנטית נטו.
לאמיר, ולאחרים
מצטערת שאני מגיבה כל – כך הרבה. ואולם כבת להורים ניצולי שואה, שגדלה על סיפורי שואה – לגעת בנושאים האלה עושה לי רע, אולי יותר רע מאשר לאנשים אחרים. כל הילדות שלי הייתי אחוזת אובססייה בנושא של השואה. אבי התעשר מאוד מהר – היה לו מוסך לתיקון טרקטורים וציוד מכני כבד (אגב, הוא שלם 60% מס הכנסה ובאמת צעק שהמדינה לוקחת לא את כל הכסף, אבל הוא היה חכם והבריח כספים לחו"ל. הייתי יושבת בגיל 17 ורואה סרטים על השואה, כן את אלו הבראשתיים, לא המעודנים כמו היום. לא יכלתי להפסיק לראות את הסרטים האלה, כאשר ההורים שלי יצאו מן הבית.
וכן, גם לי בגיל 4,5 היתה את הגבעה הפרטית שלי שפרחו בה כלניות, רקפות, חמציצים, צבעוניים, שוו בנפשכם צבעונים. ממש ככה – השמים היו פרושים מעלי וגן אדיר לפני – היה לי דמיון מאוד עשיר ולשם ברחתי – בין היתר מן הבית העשיר, מן הסיפורים הנוראיים, איך אבי התייתם בגיל 13 ועד היום הוא אינו יודע איך ואיפה קבורה אמו. איך הוא ברח ביערות יתום ואכל קליפות של תפוחי אדמה. וכן היו אז הנופלים במלחמות השחרור והתייחסנו אליהם בכבוד, כאשר המשמרות עברו כל שעה.
אז היום, אולמרט, לאחר ששפך את דם בנינו, ערך טקסים ונתן אותות. אבל כל מלחמה נקראת מבצע, כדי לא לשלם פיצויים על הנכים, ועל הנופלים.
אני כותבת דברים קשים ואולי אני אפילו בוכה. מה נשאר מכל אלו, ולא זה לא הבן שלי, זה הקיום שלנו כאן. אז בנינו מדינה, ולאן פנינו מועדות? אכול ושתה כי מחר נמות.
מצטערת מאוד על גילוי הלב. בינתיים קראתי את המאמר בהארץ ועוד יותר התעצבנתי, כי כסף הופרש לא רק לקצבאות, אל גם לכוללים, וחל קיצוץ בדמי ההבראה, ועכשיו אני מבינה למה התלוש שלי היה יותר נמוך החודש.
זה לא רק התקציב, אלו הם בתי המשפט, וזו המשטרה, ואלו הם העובדים הסוציאלים, כי הנגע פשה בכל הממסד הישראלי שקורס.
באשר לנתנייהו הוא לא היה אמיץ אז והוא לא אמיץ היום – אנחנו פשוט לא מעניינים אותו. ויש אנשים בארץ ששונאים אותו בטירוף. נתניהו העלה את הגיל של הפנסיה. אשה יוצאת לפנסיה בגיל 63.
ובואו נניח שזו אישה ששייכת למערכת החינוך. חדר המורים הוא הבית שלה. לדאבוני הרב ככה זה עובד. הרבה מורות מחכות להפסקה כדי שאפשר יהיה לרכל, ולחשוב מי תהיה סגנית, מי תהיה מרכזת שכבה, וכו' גרוטסקי עד פטאתי ומשם ברחתי. נחזור למורה הזאת, שמלמדת תלמידים בגיל 12 או בגיל 13. לה לא אכפת להגיע לבית הספר שם היא יכולה לשפוך את הלב, כגרושה, רווקה, אמא וכו' בית הספר מהווה לה מן שעשועון חברתי.
נשאלת השאלה האם התלמידים מבינים איזו מילה ממה שהיא מלמדת ואיך היא נתפסת על-ידי התלמידים שלה. אז ככה נראית מערכת החינוך שלנו. – זהו נתנייהו. יש גם אחרים, שכבר אין להם כוח לעבוד מעל לגיל 60, ומה עם קופות הגמל, ומה עם קרנות הפנסיה וכמה כסף אבדנו.
לי בסיכומו של דבר זה לא נוגע. אני באיזשהו אופן הצלחתי להסתדר גם בלי עזרה מהורי העשירים, יש לי עדיין הכנסה חודשית שמאפשרת לי לחיות לגמרי לא רע, אבל קורקעתי לכאן. פשוט ככה. ולמדתי לשנוא את הממסד הישראלי בכל הכוח וכל עוד נפשי בי. כי אנחנו כולנו אנשים, בני אדם, איך אתם קוראים לזה נשמות, תודעות, נפשות. מה קורה למושג שנקרא "טובת הכלל" או בהקשר הישראלי "איכות חיים". יש איזה בית בישראל – החילונית – שבה הממסד לא פגע?
ואגב, אמיר, אני מודעת לנושא של הציבור הדתי הלאומי – ולידע כללי, את נושא ההתנחלויות הכניס מנחם בגין, כדי לפצות על הפער העדתי, שיצרה העבודה מפאי של פעם, כאשר שלחה את יוצאי המזרח למעברות של פעם, ריססה אותם, השפילה אותם, שרשה אותם בשיכונים המרוחקים. בגין פתח את ההנחלויות, שם אפשר היה לקנות בית פרטי שווה לכל נפש.
מה שמטריד אותי עכשיו הוא מה שאמר בני בגין רק עכשיו, זה עתה: החלום המוסלמי/ערבי בנוי משני שלבים, האחד ליצור שתי מדינות: ישראלית ופלשתינאית; ובשלב השני ליצור מדינה אחת ערבית וכן גם כאן עומד מולנו אובמה (שהוא עצמו מוסלמי). השאלה היא איך נתנייהו יתמודד עם זה. כי היד שנתנה היא היד שלקחה. אריך שרון החזיר את כל גוש עוטף עזה (ליכוד, קדימה מה זה משנה). ראינו את התוצאות – מלחמות אחים, קראווילות, דור בנים של מסוממים, אבטלה אצל ההורים, אי קיום הבטחות של המדינה. וגם חמסתן – קסמים וגראדים. ולא אני לא תמימה, אולי קצת לא מדייקת – אבל אלו בדיוק התהליכים ההיסטוריים.
למישהו יש איזה תשובה בשבילי לאן אנחנו הולכים? כי אני פשוט רותחת!!!
ועל הדתיים בירושלים, מבלי לפגוע – פשוט גועל נפש!!!!!!!!
חווה, טוב שאת יודעת לכתוב הרבה כי אז את מסבירה בדיוק את כל מה שרציתי ולא יכולתי לבטא. תמשיכי, אני מקשיבה ומהנהנת – נכון, נכון…הכל נכון.
סְקְּרֵצוֹ
נְצִיב הַמַּיִם
הַטִּיל מַס עַל הַבַּצֹרֶת.
אוּלַי חָשַׁב שֶׁבְּכָךְ
יַפְסִיק הַטֶּבַע לְהַזְנִיחַ אֶת אֱלֹהִים?.
אולי, תמי. אין גבול לטיפשותם של מנהיגים.
המסגרת הריקה היא דוגמא לכך שלמחשב יש לפעמים פליטות מוקדמות:)
אמיר, אני מסכים למרבית הטיעונים שהעלית, ואני מניח שהיריעה קצרה כאן מלשרטט את התמונה כולה, ובכל זאת, הנתונים של נחמיה שטרסלר אינם חפים מהשקפת עולם שיש בה לעיתים ניחוחות לא נעימים לאפי של קפיטליזם חזירי והכל באיצטלא של ניתוח כלכלי קר, שלא מצליח להסוות תמיד מי הם מוריו ורבותיו – אבל זה עניין לדיון אחר. ובעניין החרדים, אין ספק שחלק מהתופעות שציינת הן פועל יוצא של משגים היסטוריים תוצר של חישובים פוליטיים צרים. אבל, בצד השני של המפה כלומר בחינוך הממלכתי הבורות חוגגת בכל הקשור ליהדות ומקורותיה. בורות זו יוצרת בו זמנית תופעה פרדוכסלית. שנאת החרדים, דתיותם ואמונתם היינו יהדות, המלווה בנמיכות והזדקקות חילונית ל'יודעי תורה כדי שיורו להם כיצד לנהוג בטקסים, חגים, משברים ועוד. נכון שקיימת גם תופעה של בוז ודחייה שהיא הדדית אגב, מה שתורם לפירוק המרקם של מה שאנחנו מכנים העם היהודי, ולדעתי זהו מושג ממשי ולא המצאה. הבורות הזו מולידה נמיכות ואי היכולת להתמודד בכלים של היהדות ומקורותיה מול האסמכתות וההלכות המובאותם לעגן את התנהגותם ובחירותיהם. גם מי שאינו גדול בתורה-כמוני למשל, יכול להתמודד במגרש היהודי הזה ולהוכיח כי מול כל טענה תימצא טענה נגדית, מול כל פסיקה יימצא הערעור עליה, מול כל הלכה תימצא האגדה או המדרש המבקר והמערער. אבל מאחר ולימודי יהדות הם נטע זר בחינוך הממלכתי, אגב גם התנ"ך הספרות והשירה ועוד תחומי דעת הומניסטיים, כפי שהנך ודאי יודע הם לא יותר מאשר מקצועות שנואים לבגרות.
כך שנוצר כאן איזה קשר גורדי בין יהדות לחרדים ואף לדתיים בכלל שאינו מאפשר תהליך מושכל לפתרון הסוגיות והעיוותים שיש לטפל בהם באצמעים פוליטיים חוקתיים אבל גם חינוכיים בשני אברי המשוואה הלא סימטרית.
הפעם, תורי להסכים עם כל מה שכתבת, מויש'לה. רק אוסיף שהייתי מורה עשרים שנה. אם תתן לי היום מליון שקל אני איני נכנסת לכתה, הכנסת המחשב רדדה לחלוטין את יכולת ההבעה, השאלה אם אפשר בכלל להטיל משמעת, הלימודים בכלל, הפכו למשהו שנוא.
גם לאוניברסיטה לא. אני מקבלת אלי בקשות לכתיבת עבודות, אנשים אינם מבינים אנגלית, אינם מסוגלים לכתוב עבודה, לא רוצים להתאמץ, רוצים הכל לעוס ולא רק בספרות, גם במנהל עסקים, בפסיכולוגיה, באותו הורמון, בכל חתך גילאים, מסטודנטים/ת צעירים ועד לאנשים בגילאים מבוגרים שרוצים תואר לכל צורך. הם רוצים הכל לעוס ואם אפשר שמישהו יעשה להם את זה בחינם.
ושוב, האם זאת סוגיית התקציב, האם זאת חדירת הטכנולוגיה, האם זאת הבערות שלנו, של המורים/מורות. איני חושבת שזו פונקציה של שכר נמוך, אלא של שינוי גורף בנורמות ובערכים. אז ממי אתם מצפים שיביא טיעונים, כאשר הולכים לקבל את הברכה של אבו-חצירא. או שלכל אחד יש את הרב שלו, המיסטיקן שלו.
והאם אלו שיושבים בישיבות ובכוללים באמת יודעים תורה, משנה, גמרא, תלמוד ואולי הם שם באיזה מקום אחר? מה אנחנו יודעים?
מוישלה, מכיוון שאתה מסכים, הבה נפריד הפרדה גמורה בין האמור ברשומה הזו לבין שאר עניינים שהעלית.
ולמה פתיח חמור כזה? משום שכל מה שהעלית, ושעם חלק גדול ממנו אני מסכים, משמש בפי הפוליטיקאים החרדיים כמענה לגמרי לא רלבנטי לאמור פה, להסטת הדיון האתי מעיקרו.
הייתי מהסס לקרוא לעמדה של שטרסלר "קפיטליזם חזירי". לאורך שנים של קריאת דבריו נדמה לי שזוהי העמדה של "למדו אותם לדוג", שלה שותפים סטף ורטהיימר ורבים וטובים אחרים. זו העמדה שבאמת יוצרת שינוי כלכלי לטובת הכלל.
אשר לחינוך הממלכתי (אם בכלל נשאר תוכן בכינוי הזה) – אין ספק שהוא היה קורבן להזנחה נפשעת בידי ממשלות ישראל לדורות, משך שלושים שנה לפחות.
דווקא כאן במקום שבו טמון חוסננו האתי והתרבותי, השכילו הפוליטיקאים לפגוע וטעמם עמם. קל לשלוט באנשים שחושבים פחות.
ומן הריק הזה ועד לחזרה בתשובה, שבימינו היא תמהיל של ניו אייג' והבטחות גאולה ומיסטיקה להמונים, קצרה הדרך. במיוחד פגיעים לכך האמנים, שמשושיהם הרוחניים אינם שוקטים על תכניות בידור: כל זמר שלישי שתבדוק כבר "מתחזק".
בוודאי שאני בעד לימודי הומניסטיקה, תולדות תרבות המערב וגם בעד לימודי יהדות ואיסלם ונצרות.
ול"עם היהודי" נניח, שמא ניסחף הרחק מדי מן הנושא של שותפות הוגנת במדינה הזו.
אמיר כותב:
בוודאי שאני בעד לימודי הומניסטיקה, תולדות תרבות המערב וגם בעד לימודי יהדות ואיסלם ונצרות.
ול"עם היהודי" נניח, שמא ניסחף הרחק מדי מן הנושא של שותפות הוגנת במדינה הזו.
לא.אמיר. אתה עקבי- היהדות אצלך נדחקת לשוליים.
למה?
אני מוקסם מהגישה שלך, אם כן,
למה אתה כותב עברית? הרי זו שפה של מיעוט בלתי רלוונטי?
שכולה קשורה לרבדים של תורה!
משנה!
הלכה!
מדרשים!
אגדות!
תן לי יקירי המשורר סיבה נורמאלית לבוסס בשפה שעוד נקראת "שפת הקודש" בשעה שיש לך מרחב שפות נטולות מטען יהודי שכזה – – –
נהוג לזלזל בחינוך החילוני של ילדי ישראל. בודאי שיש לו חסרונות.
אבל מבחינת "היהדות" החינוך החילוני עולה אלף מונים על זה של החרדים:
תלמידי החינוך החילוני לומדים ומשננים את תולדות עמם מראשית ועד ימינו אלה.
הם לומדים תנ"ך (עם מדרשים ואגדות) מכתה ב' עד י"ב ונבחנים עליהם בבחינת הבגרות.
הם לומדים ספרות עברית : את שירת הקודש והחול מימי הביניים עד משוררי וסופרי ימינו אלה.
תלמידי כתות ז-ט לומדים "תרבות ישראל" דילמות הלקוחות מתלמוד ומשנה.
כלומר, הם בקיאים ויודעים את תרבות ישראל בדרך שהחינוך החרדי לא מתקרב אליה.
לקח לי זמן להבין מדוע גם הורים "חילוניים" מרגישים שלילדיהם חסרה "יהדות". התחושה נובעת מכך שאכן לילדים החילוניים אין ידע בטקסים של היהדות. התפילות והמנהגים. בהחלט ראוי בעיני להקדיש בכתה ז' מספר שעורים להכרת הטקסים.
ילדי ההחילונים בקיאים ביהדות בדרך ובעומק שהחינוך החרדי לא מתקרב אליו.
בברכה
גיורא
סליחה,
גיורא, איני מזלזלת בכישוריך כמורה ועוד, אבל הצגת כאן תמונה כל כך אידיאליסטית, שבאמת אין לי מושג על מה אתה מדבר.
ולו רק לשם הדגמה, אני מציעה לך להכנס לפורומים בספרות, בהיסטוריה, בעיקר בספרות של נענע 10 ותראה איזו בקיאות יש לקוראים כתוצאה ממערכת החינוך.
על קאמי הם לא שמעו, עגנון מעולם לא היה קיים – מה הם קוראים – הרלן קובן, סטיבן קינג.
תספר לי כמה מערכת החינוך באמת מטפחת לימודי הומניסטיקה.
אספר לך משהו. בתיכוניים הרי גם היום יש חלוקה לכתות ספרותיות, ריאליסטיות וכלליות ועוד. אני מדברת על תקופה של משהו כמו 1995, ומניחה שמאז המצב החמיר.
בוא נקח את הכתה הריאליסטית, שרוצה להצליח בבגרות. אז איך זה עובד. המורה נכנסת לכיתה. התלמידים שולפים עטים, רושמים כל מילה. בזמן המבחן אתה מקבל משהו שבין 38 מבחנים מילה במילה – מה שמורה אמרה בשיעור.
אז אולי אתה רוצה לדבר על המורות?
או על המורים. אז ככה יש מורות ששונאות תלמידים – פשוטו כמשמעו. הם באות לבית הספר להפגש עם חברות, להרוויח כסף ולריב על תפקידים בגרוש. ספר לי עוד על מורות שיש להם מושגים אלמנטריים ואותם הן מדקלמות שנה אחר שנה.
ואולי אתה רוצה לדבר על סוגיית משמעת – שבכתות מסויימות פשוט אינה קיימת.
אני מפסיקה כאן, כי זה המקום ממנו ברחתי כל עוד נפשי בי. והאמן לי היו זמנים שבזכותי היו תלמידים שפנו למגמות של סיפרות. מעבר לכך שלמדתי ברמת-השרון, בכפר-סבא ובתל-אביב, כן, שיכון דן, איזור תל-ברוך שמנה וסלתה של הארץ.
ועוד משהו, בתחילת ימי ההוראה למדתי ביפו – שם המורים פשוט מכים תלמידים. ובוא נרחיק לרחובות – הרוב שוליים – המרכז הוא המיעוט.
בוא גיורא, ספר לי כמה מערכת החינוך שלנו מושלמת, וכמה התלמידים שלנו באמת יודעים על ההוויה היהודית/ישראלית.
זה לא אישי,
אבל אני נגד עיוות המציאות בכל דרך.
לחוה
אני מדבר על תכניות הלימוד שנערים ונערות חייבים בהם כדי לקבל תעודת בגרות.
כולם נחשפים לתכנים האלה. לעתים על ידי מורים טובים לעתים פחות. אבל כולם מחויבים ולומדים את אוצרות ההסטוריה והתרבות היהודית.
חלקם יוצאים אניני טעם חלקם פחות. כמו בהתפלגות נורמלית בכל חברה.
העליתי את הנושא כדי להראות שבנושא של לימודי "יהדות" אין לחברה החילונית במה להתבייש.
הם בקיאים באוצרות היהדות הרבה יותר ממה שילמדו בני ובנות החרדים כל חייהם.
ואין להשוות גם את לימודי התנ"ך – בני למד כעת את הסיפור על שמואל שהלך למשוח את דוד כאילו כדי לזבוח לה'.
בכיתה ערכו משפט עם סנגוריה וקטגוריה, על הצדק שבהענשת שאול וכשרותה של הרמייה שנקט שמואל במקרה זה. הם למדו על ההיסטוריה של תקופת התנ"ך, על סיפורי בראשית בעמים שונים ועוד. דרך הלימוד ודרכי החשיבה שונות בעקרונות ובתכלית.
חוה כאן אגיב לך כי אני איתך.
אולי אצל גיורא המצב טוב יותר כי הוא גבר ומערכת החינוך בהחלט צריכה מורים גברים. ממש חסרה אותם.
ממה שראיתי וגם אצל חברות, רוב הזמן בתי הספר עסוקים בלרצות הורים.
פחד מוות ממה יגידו ההורים ואי לכך ילד יכול להחריב שיעורים שלמים כי יש לו בעיה.
אכן יש לו בעיה ואז במטותא ממנו יתכבד וילך לבית ספר כזה, או יטופל ולא ירקיב סל שלם.
אך לא ולא.
משרד החינוך יענה כיתה שלמה בשם ילד שיש לו בעיה שמדביק אחרים בבעיותיו .
איני נגד חינוך חילוני , אך לצערי כשל מעל ומעבר לכל שכל ישר.
כמובן שהייתי שמחה לתכנים דתיים, אך לדעתי גם הלא דתיים לא נלמדים שם.
מכיתה ו' בערך ילדים הופכים למסוכנים וחייך בסכנה, הם נכנסים לכיתות, מחריבים רכוש, גונבים ועלינו להביןזאת כחלק מהגיל.
שום יד חזקה.
עבדתי בתוכנית שהסתובבה בין בתי ספר ומה שראיתי אוי לעיניים.
לכן אני טוענת התחילו עם הרגלי למידה השאר כבר יבוא.
באשר לתורה, אם הכל לא נלמד, אז איך תורה?
אם כי אמרתי גברים בהחלט יוסיפו למערכת הזאת, ראיתי שבבתי ספר עם מורים , ולא רק מורות ,המצב היה טוב בהרבה.
ומורים רבים יש כן בחינוך העצמאי, מתוך אידיאל.
שבוע- טוב
יוסי, ראשית, כדי שלא נעבור לדבר על דברים שאינם שייכים לרשימה זו בלי לשים לב שעברנו לדברים אחרים, אחזור על תשובתי לך: אינך עונה לרוב דבריי או מתייחס לגוף הטענה.
יוסי, שוב, כדי שלא נעבור לדבר על דברים שאינם שייכים לרשימה זו בלי לשים לב שעברנו לדברים אחרים, אחזור על תשובתי לך: אינך עונה לרוב דבריי או מתייחס לגוף הטענה.
אבל יוסי, בלי לשכוח שלא בזה עניינה של הרשימה הזו, אני מוכן גם לדבר על מה ש א ת ה, באין בפיך מענה לנ"ל, מעדיף לדון בו.
אז כן, אני בהחלט בעד לימודי הומניסטיקה, ובכלל זה אזרחות ואתיקה.
אני ישראלי עברי, אבל אני בטוח ששמת לב שיש פה גם ישראלים אחרים.
שפות המדינה הרשמיות הן עברית, ערבית ואנגלית. דתות המדינה הן יהדות, איסלאם ונצרות. מן הראוי שנדע את השפות האלה ועל הדתות האלה, לא?
לשאלתך – אני ישראלי ובן לתרבות העברית, וגאה בכך. סבי וסבתי לימדו עברית עוד בפולין ונמנו על גדוד מגיני השפה העברית פה בארץ. הם באו לבנות פה מדינה עברית וחברה טובה יותר.
והיהדות? היהדות היא דת, ואני מכבד אותה כדתם של אבותי שחיו בה על פי אמונתם, וביניהם היו רבים שהותירו בה את חותמם – כמו אלימלך מליזענסק, המהרש"ל, המהר"ם, ר' יהודה מינץ, ר' נפתלי הרץ ורש"י. ודווקא יש בספרייתי החל בשישה סדרי משנה ועד הזוהר ושערי אורה, מחובת הלבבות ועד ליקוטי המוהר"ן. יש בה סידור ויש בובר ויש רוזנצווייג ועוד כהנה וכהנה.
ובכל זאת, למרות שאינני חילוני במובן האתיאיסטי, היהדות אינה דרכי. דת היא בעיניי בכל מקרה עניין פרטי.
האם זה אומר לגבי עבריותי? לא הרבה.
המחקר מעלה שהתנ"ך ברובו המכריע קודם ליהדות ולכן אינו יהודי, אם כי נערך בידי עורכים יהודיים. המשנה – אכן כן, יהודית למהדרין כמובן.
המשותף להם הוא העברית, והם חלק ממורשתי העברית; אבל שפות היהדות היו מלוא הארץ – ארמית, יוונית, ערבית, לאדינו, יידיש וכו'. היהדות נולדה כדת אוניברסלית ושאפה להיות כזו, אף שנכשלה. העבריות והישראליות לעומת זאת נולדו פה בארץ לפני שלושה ארבעה דורות, והן בשר מבשרה.
ולענייני בשפה – אתה מוזמן מאוד לעיין ברשימותיי בנושא – "שפה שקרמה גוף", ואולי תבין את ענייני בה יותר לעומק.
הנה קישור אל האחרון שבהם, 'מאגיה כשפה' –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=12253&blogID=182
לאביטל, לאמיר וליוסף
אתחיל דווקא מיוסף – עניתי לך ואני פונה אליך, אלא אם כן אני אמורה לדבר עמך עם רעלה, לקוד קידה, או לשתוק – כי קול אישה בערווה – בינתיים ענית לאמיר, אמצת את תגובותיו של מוישל'ה וזהו – אז תחי האפליה הדתית בין גברים לבין נשים ונאמר מידי בוקר ואפילו בכל תפילה "ברוך שלא עשאני אישה" ובאותו הקשר, הרי יש להזכיר ולהלל את בתי הדין הרבניים, שמנתקים ילד בן שש מאימו כדי להעבירו לחזקת אביו בתואנה של לימוד על ערכי הדת. יופי לך יוסי. אט, אט אנחנו חושפים מי הוא המאשים אותנו.
אגב, באותו הקשר, או אחר בזמן למודי לתואר ספרות משווה בבר – אילן יצרתי קשר עם פרופסור לספרות שהגיעה במקרה מן הסורבון בצרפת. הידע האינסופי שלה היה פשוט מפעים, היו לנו שיחות על קבלה, על גידול ילדים, על יחסיה עם בעלה, היא גרה במזרח ירושלים ושמה לה לאידיאולוגיה לעלות לארץ. אבל אופס… יוסף, שהרי גם היא אישה. אבל המנחה שלי לדוקטורט היה גבר
תגיד זה נחשב?
באשר לויכוחיך עם אמיר אור, איני רוצה לצדד בצד כלשהו – סבורתני שתפיסות האמונה שלנו הן שונות, אנחנו גם מגיעים ממקומות שונים של ידע.
אבל מעיון בפוסטים השונים כל מה שכתב אמיר היה חידוש, יחד עם זאת הרי, שמאופן שימושו בשפה היה ברור שהוא בקי לחלוטין במקרא, בש"ס, בתלמוד. מי שמקשיב היטב, ועוקב אחר כתיבתו יכול לזהות שורשים עבריים, כנעניים וכו'. נראה לי שדווקא די התפרצת לדרך פתוחה.
גם בחינוך החילוני היום, במבוא למקרא בהכנה לבגרות לומדים על השפעות כמו עלילות גלגמש, אנומה אליש ועוד, כמו כן, שהמקרא נחתם בערך במאה הראשונה לספירה והוא פרי עריכה של מספר סופרים רב. ואגב, יש גם ספרים חיצוניים שלא נכנסו ונחתמו במקרא.
אולי אתה כופר בכך, וסבור שירום הודו – הנחית עלינו את כל המקרא בבת אחת, והרי מסופר במפורש על לוחות הברית ועל עשרת הדברות.
אולי תכעס עלי אמיר, אבל אני גורסת שכל התנצלות כאן היא מיותרת. ולו רק מן הטעם שאיש באמונתו יחיה ואנחנו על-פי תעודת הזהות שהיא זרה לציבור החרדי נחתם לנו שאנחנו יהודים – אם רצינו ואם לא. מתוך מעקב אחרי שפתך בלבד, ברי הוא שלמדת מקרא, משנה גמרא וכו'. איך אני יודעת – בוגרת בר – אילן לא?
לכן כל התנצלות מיותרת.
ואגב, יוסף, הרי החרדים אינם משתמשים בשפה העברית כי זהו חילול הקודש. יכלת לכתוב כאן באידיש – האמן לי שחלק מאיתנו היה מבין את כוונותיך.
למה אני כועסת, כי אתה מגייס אנשים לטובתך, אשר יתמכו בדיעותיך ונכנס באנשים בלא לתת את הדעת, ללא דין וללא דיין, איני אוהבת את הטון האירוני בה נקטת בדבריך כלפי אמיר. איני אוהבת את היעדר תגובתך אלי באשר אני אישה. ואיני אוהבת את גיוסו של מוישלה ולו רק מן הטעם שנדמה לך, כי הוא מצדד בדיעותך.
והרי בדיוק כך נראה הציבור החרדי ועל – כך הפוסט הזה מדבר. והרי איששת בתגובותיך, ובצורה בה הגבת עד כמה מנוכר הציבור הזה לכל מה שהוא קדמה ועד כמה הוא שקוע בעידני אופל, רחוקים אפילו מימי הביניים.
טוב, הוצאתי קיטור ועכשיו צריך להירגע
אז לך אביטל,
להחזיק כתה במשמעת זו אמנות שצריך ללמוד ואורך המון שנים לעמוד בכתה ולדאוג שיהיה שקט.
אבל, אני רוצה להציג בפניך פן אחר – לא של ילד אחד שמחריב כתה שלימה – אלא, את מצוקתם של הרבה ילדים.
הכתה במדינת ישראל ערוכה ודחוסה ב – 40 ילדים תבין וטקילין, כאשר יש פערים של רמה, של ידע, של חינוך ואפילו קשיי למידה ביניהם. קשה מאוד ללמד בצורה כזו ולהגיע לכל ילד, ואם יש תכניות לימוד הרי זה לסבר אוזניים על חוסר התקציבים שמופנה למשרד החינוך.
בשעתו, יצא לי ללמד את ילדם של עופרה ויצחק ויינגרטן, שהיו גרושים. הילד נדד בין שני בתים, אצל איציק היו לו כבר עוד אחים חורגים ואם חדשה, ואצל עופרה היה לו אבא בדמות מאהב חדש, וההורים הגיעו חדשות לבקרים לבית הספר.
טוב, אז מה קרה לילד הזה. היה לו קושי רב בריכוז בכתה, קושי ללמוד וכפתרון הוא תפס את המקום של ליצן הכתה והוא באמת היה מסכן. לא תמיד המורים הם המסכנים – הרבה פעמים גם הילדים.
ולגיורא, יש לי שאלה, מדוע, אלא אם כן, תלמיד מסויים משופע בכסף המערכת נוטה להקיא אותו מן הכתה? זו באמת שאלה. כולנו יודעים מה קורה במשפחות שמתפרקות היום, בישיבות המורים דנים באיזה גבר עזב את האם, ואיך היא נשארה ואיך זה השפיעה על הילד, או להיפך. הילדים הם מסכנים – אז אל איזה מכנה משותף נפנה, גיורא, לתלמידים החזקים, הבינוניים, לאלו שקשה להם, שהרי כל אלו יושבים באותה הכתה אצל אותה המורה. ואיך נטפל בילד הפגוע, העשיר, וזה שאין לו כסף לקנות את הספרים ואת המחברות, שרע לו בבית, או שהוא מגיע מבית דל בידע, אלו הם רק מקצת מן הפרמטרים? ושוב אנחנו חוזרים לאותה השאלה מדוע לא להקצות משאבים למערכת החינוך – לכתות יותר קטנות, למורים יותר איכותיים וכן גם גברים, שהרי הבנים זקוקים למודל חיקוי של אב – ומה הוא רואה בעיניים מורות מורות. טוב שלפעמים יש איזשהו מורה לספורט.
בסך הכל, אביטל, אני די מסכימה איתך, בתל-אביב הגיעה בבוקר תלמידה שצעקה בכל המסדרונות נמאס לי מהחיים אני רוצה להתאבד. בגיל ההתבגרות קיים דפוס של modeling והדבר סחף אחריו עוד תלמידים.
עכשיו יוסף יתרווח ויגיד, צאו וראו מה נעשה במערכת החילונית – אצלנו זה לא קיים.
תשובתי אליך היא הרבה יותר חמורה – בקרב הציבור החרדי יש תופעה של נישואי קרובי משפחה שמביא לגל אדיר של תופעה של לקות למידה ברמות קשות ביותר. תן את דעתך על כך – פעמים רבות זה די גובל אפילו בגילוי ע/אריות.
למה ברחתי מהחינוך, האמת, את התלמידים אני די אהבתי, גם את הלוח וגם את הגיר. את המערכת שנאתי. את הפירמידה, את ההיררכיה את מי שמאכלס אותה, את ההנחתות חדשות לבקרים של מפקחים כאלו ואחרים. התלמידים שלנו – עליהם יש לפקוח עיניים. כי הם בנפשנו.
אני מסכימה אותך שהילדים מסכנים.
דרך אגב יש לי חברה שבעלה לשעבר אינו בקשר עם הילד והיא חשבה על מסגרת דתית כי שם יהיו לו דמויות גבריות מחנכות.
אני למשל וכרת ילד עם בעיות באמת קשות, אבל אלימותו גרמה גם לאחרים בעיות קשות, אחד התחיל למצמץ ולפתח חרדות.ולכי תדעי מה עבר על האחרים.
וכבר לא ידעתי מי עדיף על מי?
מבחינת רמת המצוקה.
ומי אמר שלנו כילדים לא היו מצוקות, פחות גרושין נכון, אבל לא חסרו ילדים מוכים , אבל הייתה איזו שמירה על גבול.
כלומר לא מוצדק להפוך את סבלך לנחלת הכלל ובאופן קבוע ונפשע.
וזה מה שקורה היום.
בקשר לנישואין בין קרבי משפחה, לא מוכר לי כלל וזה מזכיר לי שטענו שהחרדים מתחתנים בגיל 14.
כלומר חיים בעבר.
מה שכן יש, זאת תופעה של דרישות גבוהות מידי בתחום התורני, שלא כולם עומדים בהם וזה גורם לנשירה מן המערכת ובעקבותיה צער גדול להורים.
פעמים רבות המערכת התורנית, היא ראש בקיר, פחות מידי הבנה ופתיחות.
רצוי היה לפתח שם פתיחות, אך לא בנוסח משרד החינוך וההורים השולטים.
מויישלה, דבריך השקולים ראויים לפרסום בבמות יותר רציניות. שמרתי אותם. ואקווה שאת השיעור מוקיר גם אמיר.
מה שחדש לי פה הוא הטיעון שלך, שממנו משתמע שיש קונספירציה של ההנהגה החרדית, שכוונתה להשאיר את הציבור שלהם בבורות תלותית במנהיגיו. לא לחינם קראת לפוסט "עורו החרדים" דווקא, ולא 'עורו החופשיים'. אבל אני משתדלת להיזהר מתיאוריות קונספירציה. קשה להוכיח אותן, והן בדרך כלל מסבכות את הדברים הרבה מעבר למנת הסיבוך שכבר יש בהם.
ברור שאני מסכימה אתך לגבי הטיעון, שאין להביא ילדים לעולם לפני שברור להוריהם איך יממנו את גידולם והשכלתם. אבל הטיעון כאילו הקיצבאות (או היעדרן) הן שמשפיעות בפועל, ובאופן גורף, על קצב הילודה במגזרים מסויימים נראה לי בעייתי למדי, ודורש הוכחה רצינית. אני חושבת שגם מי שסומך על אלהים בעיניים עצומות יודע, שגידול ילדים דורש השקעה (כלכלית ואחרת) הרבה יותר מסיבית ממאה-מאתיים ש"ח קיצבה לחודש.
ובעניין החישובים של שטרסלר – האם "הארץ" הוא מקור מידע עד כדי כך מהימן, שאין מקום להרהר אחריו אף פעם?
על תוכניות הלימודים במגזר החרדי אני יודעת מעט מאד – אבל על פי הידוע לי, במגזר החרדי דווקא קורים שינויים משמעותיים בשנים האחרונות בכל הנוגע להשתלבות בשוק העבודה. אני מודה שהמידע הזה אינו בדוק, אבל הוא עקבי.
עוד דבר אחד – אולי כדאי לוותר על ביטויים כמו "עושי הילדים הסדרתיים". אני לא יכולה לדבר בשם אחרים, אבל אני אישית מוצאת בו טעם לפגם.
לעדה,
תשאלי כל נהג אוטובוס מתחיל, היכן באיזו עיר הוא הכי שונא לנסוע והוא יענה לך בירושלים. לא משנה מהו הכינוי מצוות פרו ורבו כבר הפכה להיות כפל ושלושה, כאשר כל שנה ילד, ואחד מגדל את השני. ובכלל האם תלמוד תורה הוא החשוב שם.
הגילוי שלי הוא ההקפדה על מצוות שלוש ארוחות ביום. אלו תופעות שראיתי סירים על גבי סירים.
ואם קורה שם משהו אחר, הייתי רוצה לדעת, מדוע בעדה החרדית, המקפידה על לא תרצח יש תופעות כל כך נוראות של התעללות בילדים. להרעיב ילד עד שיגיע למשקל של 7 קילו ולהכות אותו במקביל. נכון, זה קיים גם אצל החילוניים, אבל אצל החרדים – שומו שמיים לאן הגענו – להחביא ילדים במזוודות, לעקור להם צפרניים, אלו הלכות או מצוות – אני באמת רוצה לדעת היכן זה כתוב. אולי זו ההבנה של "חוסך שבטו שונא בנו" שהפך להתעלל בו עד שתפח נשמתו וימות או יחייה ביסורים קשים.
עשיית ילדים סדרתית קיימת – גם אם אולי הביטוי אינו נראה לעיין, וכן גם בורות סדרתית, גם שנאה סדרתית, למה סדרתי – כי הכל אצלהם במסות ואפילו אדירות.
איני שונאת אותם, ביתי בעצמה חזרה בתשובה, נשאה לחוזר בתשובה ושניהם חזרו בשאלה, נסעתי לסמינרים (המסיונריים שלהם לשמוע) ובכן אלו הם שינונים שהוכנו כבר מראש – כל חור סתום, על הכל חשבו על הגויים ועל היהודים/ישראלים. ובמשפחות האמנה שלה היו עשרה ילדים ויותר. אני מכירה את הנושא די מקרוב.
היום היא פתחה סלידה ממה שאכן קורה בקרב הדתיים. והיא ישבה שם שנים טובות על כל הסממנים החיצוניים.
עדה, איני יודע אם זו קונספירציה מודעת. השיטה הזו היא עתיקה, שיטת פטרונאז' וגמ"ח שנוצרה כשלא היתה מדינה במובן המודרני של המלה. השיטה הזו עובדת לא רק בישראל אלא גם בעזה.
נשאלת השאלה, אם ההנהגה החרדית כה עיוורת שאינה רואה לאיזו תלות היא גורמת לחבריה, איזו הפרה של שיוויון הזדמנויות היא יוצרת לילדיהם, ועל איזה בסיס נצלני ולא מוסרי עובדת השיטה.
קיצבאות הילדים הותאמו כטור הנדסי. מה שתקבלי עבור ילד שני לא דומה בכלל למה שתקבלי עבור השישי. זהו תמריץ כלכלי משמעותי ביותר לסדרתיות.
סטטיסטית בדקו ומצאו שהמפעל נעצר קצת בתקופה שבין קיצוץ הקצבאות לחידושן כעת.
ואשר לשטרסלר – גם אם הצפי אינו מדויק הוא מסמן מגמה שברורה לכל עין בחישוב הגיוני פשוט.
היי אמיר
אני באה ממשפחה דתית.
אני חושבת על זה הרבה, עד שויתרתי…
ככה הם.זה שעכשיו הם כועסים אולי זה יעורר ויזיז אותם…
משהו מתוכם גם ישאל שאלות.
להתראות טובה
שמה, לא שמעו על 4 ההסכמות…
טובה, תתפלאי. רבים מהם שואלים שאלות. הייתה לי פעם מסעדה בירושלים, והגיעו אלי ממטחווי גאולה לא מעט חרדים. לרוב בחיפוש אחר זונות (במסעדה שלי לא היו אורות אדומים, אבל היו מצלצלים בפעמון להיכנס, ואכן אפשר היה לטעות בזהות העסק) אבל עם כמה מהם ניהלתי שיחות ארוכות והם שבו לשוחח.
אשמח אם תוציא את שמי.
לא נפגעתי ותודה לאל יש לי עוד חיים חוץ מהבלוגיה לטוב ולרע.
הבעתי את דעותי ששונות מדעותיך כאישה דמוקרטית.
סחיפת הרוב לשנאת חרדים נראת לי פשע ומי שנגרר חלש.
איני יכולה להתווכח עם הרוב.
אך בהחלט כתבו כרצונכם.
אל תתחשבו בי.
איני צד במשחק הזה.
שבוע- טוב
אביטל, אשמח אם תגיבי עניינית על הכתוב כאן. הרי בדיוק על מהות הדמוקרטיה, הכוללת שוויון הזדמנויות ושוויון זכויות וחובות מדובר פה.
האשמה בפשע היא האשמה חמורה וגם מחייבת.
אמיר דעותי פזורות בפוסט של יעל ומי שרוצה יקרא שם.
אני באמת מכבדת אותך ואת פועלך הספרותי , אבל קצתי במשחק הזה ואיתך הסליחה.
גם לא נראה לי שיש לי מה לשכנע.
אבל זה בסדר.
לי נראה שהסתה נגד מגזר הוא עוו חמור.
טוב רד מפשע, הרי לא תשב בכלא על כך.
בגלל זה קשה לי עם המדיום הזה שמוביל לחד- מימדיות.
גם אצלי אולי.
התיקון הוא כללי.
תרתי משמע.
כל- טוב ושבוע- טוב.
עובדות יבשות וקשות אינן הסתה אביטל.
קריאה לעובדות יבשות כאלה "הסתה" היא הסתה.
מה פירוש הוצא את שמי? לאורך אינספור פוסטים לקחת על עצמך לייצג פוליטית ורעיונית ולהיות דוברת לציבור שאת משייכת עצמך אליו. יכולת להיות פה רק אביטל היוצרת.
ומה פירוש "לא נפגעתי"? וכי מישהו דיבר עלייך אישית? לא הייתי רוצה לחשוב שהנה שוב הקורבניות היא נשק יום הדין של הקוזאק הנגזל.
הצד שסבל עוול בסיפור הזה הוא הציבור הלא-חרדי. אבל גם הציבור החרדי סובל מהתגייסותו להיות בן ערובה בידי הפוליטיקה החרדית. לכן קראתי לרשימה "עורו החרדים" דווקא.
שורי הביטי וראי.
אני באמת צריכה לעשות משהו יותר רציני עם הדוברות שלי וכבר אמרו לי את זה.
באמת חבל שלא ניצלתי את המומנטום.
משום מה זה מצחיק אותי.ההבדל בינינו הוא רמת ההתנכלות הכללית.
נו טוב.
אבל אתה צודק.
קורבניות היא עמדה מאוסה.
בכל צד.
כל-טוב
אביטל ממש מוזרה ההתנהלות שלך.
"לי נראה שהסתה נגד מגזר הוא עוו חמור."
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=12190&blogID=161
רק לפני כמה ימים פירסמת פוסט על אתיופים ורוסים -מגזר עבריינים…
אבל זו לא פעם ראשונה שאת יוזמת שיחות ואחר כך אומרת- אני לא בעסק תוציאו אותי מזה, ומברכת את כולנו.
(לא שאני נגד ברכות אבל זה לא נראה טוב..)
תמי חביבה אמשיך לפרסם פוסטים על רוסים ואתיופים וקיפוחם ותודה על יחסי הציבור.
אני יודעת שאת אוהבת אותי.
כל- טוב.
אביטל יפה איך את הופכת דברים. את מגדירה הגדרות, יוצרת סטיגמות על מגזרים, מעוותת את המציאות, מכלילה הכללות, גוזרת מסקנות לנוחיותך, כדי שתבואי לטעון שאת כותבת על קיפוח?
אבל את צודקת, אני יודעת שאת אוהבת אותי..
שיהיה לך שבוע נפלא,
מלא כל טוב.
תודה חביבה.
בואי י איתי ליום עבודה עם אוטיסטים מתבגריםונגבי ישבנים.
אחר כך שבי איתי בחושות עם כל מיני אנשים שלא הכרת ונסי עבור סכום מזערי ליצור איתם משהו.
ואז דברי עלי ממרומי הבנתך .
ותמיד טוב לברך.
לא מבינה את הקשר, בתור מי שניקתה ישבנים של זקנים ערבים ויהודים נשים וגברים בלי הבדלי כלום…זה מקנה לי כרטיס לשיחה הזאת?
סליחה שכחתי לציין שבמחלקה לתשושי נפש ולא בבית מרחץ תורכי חלילה:)
בין לבין סכני את חייך כי אלו אוכלוסיות תוקפניות וכבר נשלחה אצלנו אחת לבית- חולים עם זעזוע מוח ועוד אחד אצבע שבורה.
ואז התרווחי על הכורסא ונפחי בקול ואמרי אביטל כותבת על מה שאינה מבינה, וזה יהיה טוב ונפלא.
אפילו יצא לי שער.
אם כך בשמחה אגייס אותך, הם זקוקים לעובדים.
כולם בורחים .לא מחזיקים בזה שנים.
ולא ברורה הסיבה.
כתבי לי למייל.
באמת זאת מצווה.
עזבי חרדים כרגע.
מה את יודעת חביבתי, למי אני מנגבת את הישבן?
מה הקשר של הדברים הנמוכים הללו שאת מביאה לשיח קונקרטי שמנסה אני לדבר איתך מאז הפוסט שלך על אתיופים ורוסים ו/או על סטיגמות?
את לא ברת שיח בכלל.
ראי זאת כתגובתי האחרונה לך.
שמחה שבזה זה נסגר.
יש שיחות שטוב לסיים בנימה כל שהיא.
ומשום מה לא חשתי שאת מנסה לשוחח רק לתקוף.
פעם תקפת אותי על כך שאני לקוית למידה ואז התנצלת כי כנראה גם את.
וכעת על משהו אחר שלא מובן לי.את מחפשת אותי מסיבות שידועות רק לך.
כנראה שבאמת במקים מסוימים ניתוק כל קשר בריא לכולם.
הי רגע רגע, גם אני סיכנתי את חיי עם נוער עולה מרוסיה ברוב עוונותיי בפרוייקט של הסוכנות ואויימתי…אוף, לא הגעתי למיון…אני בטח לא שווה כלום בשיחה הזאת:)
הכל עלי אמת, אבל מה שרציתי לומר כאן זה שזה לא נוגע בעניין. וזה גם בסדר כי יש מי שלא יכול לגעת בעניין מחד ולהיות דתי מאידך…זה מתנגש להם ואת זה אני מבינה, מתקוממת אבל מה לעשות? נמשיך לשחות ב…. עד לגרעין האירני או למשיח החביב.
אינני מחפשת עבודה כרגע אביטל ואם תפתחי פוסט בנושא ניצול עובדים אסביר לך למה בורחים מהעבודה הזאת וזה לא קשור בלב וכמו שניסיתי בחיוך להסביר זה לא קשור לנושא:)
אמן ואמן.
לאמיר, מויש'לה וגם לאביטל.
אני חושבת שכדאי לעשות קצת סדר בדברים. הפוסט הזה מדבר במפורש על החרדים, והרי כפי שאתה הבחנת, הרי גם בתוך הקהל הזה יש זרמים, כתות, נוסחים. ולכן, איני מתפלאה על שאביטל נפגעה. אז אולי ממני אליך – אביטל: קיום הדת היהודית הוא דבר יפה, לרבות שמירה על ערכי היהדות. ולכל הדתיים באשר הם במסגרת התערבותם ומעורבותם בהוויה הישראלית. והרי יש הרבה חיילים דתיים שמשרתים בצבא. יתר על כן, דווקא במבצע (שים לב "מבצע") עופרת יצוקה ציינו לשבח את כל הנוער הדתי שהתגייס ונלחם. אלו הם בעיני מלח הארץ ויותר ממלח הארץ.
ולכן, קבלי ממני התנצלות – ולא אמיר, איני מנסה לתפוס את מקומך – אם רגשותייך נפגעו. באופן עקרוני השאלה הסתבכה, לשאלה של כיצד, ואם בכלל, ואיך פועלת הדמוקרטיה הישראלית. לקיום הדת, להליכה לבית-הכנסת במסגרת החגים, כמו ראש- השנה, יום – כיפור, סוכות, ועוד חגים יש כל- כך הרבה מן המאחד אותנו כעם. ואין זה משנה בעיני עזרת נשים ועזרת גברים. ולך אמיר – אז מה אם במסגרת זו כבודו של הגבר עוד נשמר? כמי שמוציא את התורה הקדושה מן הארון, כמי שמביא את הבן בשערי בר- המצווה שלו. יש עדיין טקסים יהודים/עבריים/ ישראלים שחשובים לנו כמסמנים (מסמלים) אותנו כעם, מאחדים אותנו ומוסיפים תחושה של חג וקדושה לימי החול הקשים שלנו.
אין לי מושג מהיכן צמח המושג קפיטליזם חזירי, שהרי אין בארץ קפיטליזם, אליבא ד'דבריך שיקעו את כולנו במין ספק עוני, ספק קיום, ספק שרידה?
ולגבי החזרה בתשובה, אני העליתי את הרעיון ואולי גם מוישל'ה. אז יש לי חדשות בשבילך: עבריינים למיניהם החלו לחבוש כיפות, לרבות אנסים, שודדים, רוצחים וכו', וכו', וגם בבתי החולים הפסיכיאטריים החברה שעשנו סמים, ששתו טונות של אלכוהול כדי לברוח מן המציאות ולא להתמודד עם מה שפעם נראה כדרך המלך והיום הלך לאיבוד יוצרים תמהיל של חבישת כיפה, קריאת תהילים, עשיית יוגה, קריאה להרי קרישנה, מדיטציה ומה עוד. כל מה שנראה להם שיעזור – הולך….
אז למה להזכיר רק את האמנים. בוא נאמר, חלק מאנשים שאינם עומדים בלחץ הקיום – חוזרים בתשובה, חלק מן האנשים שהיו בנהנתנות, שהיה להם כבר הכל – כמו אורי זוהר חזרו בתשובה – זהו מן זיג זג בחיים, כאשר מאחורי כל אלו לדעתי, זהו סוג של בריחה ל"מסגרת" שנתפסת יחסית מוגנת.
גם החזרה בתשובה היא תהליך מוזר – חלק מן החוזרים בתשובה נכנסים אכן לחיק הקהיליה החרדית, חלק אחר פשוט מתחרפן מתחיל לקרוא בקבלה, בספר היצירה, לבנות מקדשי מעט בתוך הבית, כאשר הם מסיטים איזה וילון – אתה פתאום נכנס להלם. פגשתי כהנה וכהנה – ולא אליך אביטל, לכל מיני טועים ותוהים – להגיד לך מה אני חושבת שעומד מאחורי כל אלו – ההכרה, שאבדה לנו הדרך, ועוד פתרון אינסטנט שאין בו מאומה לכל חולי ומדווה, והחשוב, לכל מי שאישיותו רופסת, שהלך לאיבוד, שלא השכיל לבנות לעצמו במהלך חייו אישיות מגובשת – כזו שאומרת זה בשבילי, כן, וההוא לא. מה לעשות – זה הדור בו אנחנו חיים. המוזרים האלה אליהם התייחסתי בסיפא – שהרי אין זו חזרה בתשובה.
ולתמי – תודה.
אמיר – תיבת פנדורה פתחת לנו כאן!!!
חוה סלחי שאני לא מגיבה אליך ואת פונה אלי.זה לא קשור אליך.
שבוע- טוב.
חוה, לא התקפתי פה את הדת (ולא שלא לגיטימי להתווכח עם כל רעיון, כולל הדת) אלא דיברתי על ניצול כלכלי רב שנים של הציבור הלא חרדי, הנצחת הנחשלות ההשכלתית במערכת החינוך החרדית, בניית המערכת הפוליטית חברתית של החברה החרדית על בסיס לא מוסרי בעליל, וסיכון עצם קיומה של המדינה.
לא ברור לי על מה ההתנצלות, אבל את מוזמנת להתנצל בפני מי שאת רוצה 🙂
צ"ל 'ניצול מצד הציבור החרדי'
והרי בנושא זה הסכמתי אתך על הסף.
אתה טענת שיש כתתיות ואתה מדבר על הקיצוניות של ההתנהלות החרדית.
אתה קורא לזה פאטרונאז'. לדעתי זה הרבה יותר חמור ואני מפרטת בהמשך. אגב, למה לא התייחסת לתופעת החוזרים בתשובה.
כנראה, פרץ כאן ויכוח נשים, שבא ממחוזות שאיני מבינה. וראו תגובתה של אביטל אלי. כנראה שהן רבו מי מנקה יותר ישבנים לילדים ולזקנים ומי נגוע יותר באלימות של פגועי נפש.
אז לכל הבנות, כיאה לסנובית אמיתית וללביאה – מעולם לא נגבתי ישבנים, לא הגעתי אף פעם למקומות הללו – תמיד אכלתי במסעדות יוקרה, נסעתי במכוניות מפוארות, התלבשתי אלגנטי – והותרתי את ידי נקיות למהדרין בכל מובן אפשרי.
כמו שאמרת אמיר – זכותי
לבחור איך אני רוצה לחיות. אבל מסכנה חיצונית או במשלח ידי מעולם לא הייתי. נהפוך הוא בשנות השישים והשבעים לי היה כבר פנקס צ'קים ביד.
אז מה? טרחתי להשאר במקום הזה – והאמינו לי לא היה לי לא יום ולא לילה – חרשתי ספרים ודפים, וניירות.
חווה הינה זה בא!
עוד רגע מה כבר תוסיפי לכתוב?
מי עיצבן אותך מותק?
מה קרה מאמי, נשמה שלי, כפרה
מישהו עוד לא הספיק להכיר את חוש ההומור הציני שלי?
למה את/ה מחכה?
לאיזו דרמה – רק תגיד/י אולי אוכל לספק לך אותה.
תביני, כאשר כותבים ממקום של סנוביזם –
מה זה כבר יכול להגיד – את/ה חושב/ת שמשם מתפלשים ברפש?
מה פתאום?
זה אומר בין השאר ישחקו הנערים לפנינו
רפש רפש את רודפת כפרה.
את ההצגה הכי טובה בעיר.
תהיתי אם לענות, כי לרמה הזאת אני לא יורדת.
ועוד, גם בעילום שם.
אז תודה על הפרגון, או שמא על חוסר הפרגון.
בלה, בלה, בלה, בלה, ואגב, אם אני ההצגה הכי טובה בעיר – תודה על המחמאה.
אפשר להתחרות בשליטה עצמית – אבל אין זה המקום ולא הזמן.
הי אמיר, מחשבה שעוברת בי למקרא הפוסט ופוסטים אחרים בנושא כאן בבלוגיה היא: הבננות כדגמא לחברה שלנו. אם יסתיים השיח הזה בין החילוניים שכאן לבין הדתיים שכאן בהבנה ובחברותיות אז יש סכוי לחברה שלנו. בינתיים, אין!:)
נכון, שבסוף יצליחו לדלג על הנושא ולעבור ליצירה אבל תכל'ס אין שפה אחת ו"אין תקשורת בין עמי לתמי".
ומה בפוסט: "עורו החרדים?" חברה שלי שחזרה בתשובה הייתה עושה את הדבר הבא: לוקחת את המידע ומעבירה אותו לרב שיסביר לה והוא כבר היה מסביר לה שזה מאמר רווי שנאה וזהו. למה? כי כך אמר הרב. ראיתי את זה במו עיניי במקרים אחרים אז שאף אחד לא יקפוץ עלי בבקשה…אין עם מי לדבר כי לא לכולם זכות מחשבה חופשית וההבנה הזאת מעציבה אותי כך שכך מה שמקומם אותי לא יכול להנדון בין שני צדדים.
ואתה אמיר? מה יעזור פוסט? מה התועלת במילים? זה מה שאני תמיד חושבת במקומות של קרע בלתי ניתן לאיחוי. סתם מדכא כל זה.
בכל אופן,
ליל מנוחה שיהיה.
לסיגל,
באופן עקרוני אני מסכימה איתך. לפעמים לדבר על דברים שכואבים, מבלי שתהיה להם כל השפעה או נגיעה ב"מציאות" שם בחוץ, זה לא רק כואב, מתסכל, כמו ללעוס מיים. אבל היו שסעים בחברה הישראלית, שדי הצלחנו להתגבר עליהם. כמו השסע העדתי אשכנזיים/מזרחיים שפעם היה מבין השסעים החמורים בחברה הישראלית והיום הוא די טושטש ונדחק, וכמעט שאינו קיים – ונכון שקבלנו יבוא של רוסים ואתיופים ופיליפינים.
אבל לדבר על זה הוא לפחות לא להדחיק, להביא את זה לדיון הציבורי. רק כך אפשר להתגבר על תחושת הקרבניות. כי לשתוק ולא להזכיר, או לטאטא – המשמעות היא מה אני היחיד כבר יכול לעשות. וכן אנחנו כיחידים שהופכים לציבור כן יכולים לעשות. וחלילה לי מלהטיף לך מוסר.
ולאמיר
כאשר אתה מדבר על דמוקרטיה למה בדיוק אתה מתכוון, או במושג המדיני רפובליקה.
הדמוקרטיה הוא מושג יווני – מה היתה המשמעות של המושג בדמוקרטיה היוונית – היו עבדים ביוון, היו נכים ביוון – הדמוקרטיה היתה שמורה רק לבעלי יכולת ההצבעה שהיתה כרוכה במעמד שעבר בירושה – או ביכולת כלכלית. היינו הדמוקרטיה היוונית היתה שמורה למתי מעט.
באותו ההקשר גם הרפובליקה הרומאית – שיוליוס קיסר הרס אותה והפך אותה לקיסרות, כאשר חצה את הרוביקון והשתלט על רומא – תוך זמן קצר רוקן את כל מוסדות הרפובליקה מכל תוכן ולקח לעצמו כיבודים כשל אל וכל אלו בשל כוח צבאי, תאוות שלטון וכנראה אינטליגנציה בלתי מבוטלת. ולכן אף נרצח "הגם אתה ברוטוס" על-ידי הסנט הרומאי.
האם הרפובליקה הרומאית דומה במשהו לרפובליקה האמריקאית – קח את יוון בהפלגה ושווה בנפשך כמה עבדים היו ברחבי האמפריה הרומית ושוב היכולת להשפיע היתה שמורה לאריסטוקרטיה, ובאופן הדרגתי , אני אפילו זוכרת את התאריך גם הפלבאים יכלו להצביע מתוך מדדים של כסף.
עד היום המושג דמוקרטיה שנוי במחלוקת, כתב על כך כבר שלמה אבינרי ועוד אנשים מתחומי מדעי המדינה והחברה. דווקא אתה אולי תגדיר בבקשה למה אתה מתכוון במושגים דמוקרטיה והרפובליקה של האני. ביוון נדמה לי זה היה דמוס שלטון העם – אבל הרי זה היה רחוק משלטון העם.
ועוד, משהו – בקשר ל"קשת" – בדקתי, הודו, יוון ושאר הרפתקאות קשורות דווקא בדלי. ומכאן אחשה ולא אמשיך שמא דברי הינם דברי תפלות ואיוולת.
חוה, אין צורך בסקירה הסטורית. במונח דמוקרטיה אני מתכוון לשלטון הרוב על פי ערכי הנאורות והליברליזם של הזמן המודרני: חופש דיבור, חופש עיתונות, חופש עיסוק, שוויון אזרחי, השכלה לכל (חינוך ממלכתי), וכו'
ברור שזהו מושג ריק מתוכן בלעדיהם.
ואם כבר רגע של היסטוריה: ביוון רק שליש מהאוכלוסין הצביעו, אבל בזכות גודלה הקטן יחסית של הפוליס כולם יכלו להשתתף בהחלטות ואף בדיונים במועצה בבתי המשפט וכו'.
אריסטו סבר שאין תוכן לדמוקרטיה במבנה מדיני גדול יותר.
לגבי האסטרולוגיה – הניחי. אני יודע על זה יותר ממה שאני מוכן להסגיר פה 🙂
אמיר אור אומר דברים לעוסים, פופוליסטיים.
רק לדוגמא: תוכנית הליבה. אדוני אינו רציני. אני פוגש את תוכנית הליבה בתפקידי בחינוך. אינך יודע על מה אתה מדבר .
האם לחילונים יש תוכנית ליבה יהודית?
האם אתה יודע מהי פרשת השבוע? בדבריך, בגלל שגילית בין השיטין על עצמך, גרמת לי לפקפק בעומק המעורבות שלך בתכני ה"ליבה היהודית"
ואתה מנפנף בליבה.
אם תשלח לי את תמונות ילדיך אשלח לך את תמונות ילדי.
עם שאינו יולד ילדים [במיוחד לאחר הרצח ההמוני של בני התרבות האהובה על הרבה ישראלים, גרמניה] נידון לכליה.
שלח לי בבקשה תמונות של ילדיך.
נפגש יחד בראש השנה.
אתה חוגג ראש השנה?
נספר ספור יציאת מצרים. מה אומר לך הסיפור מלבד מידע עמום על מיתוס עתיק דומה למיתוסים של עמים אחרים? מה מזהה אותך עם ה"מיתוס" היהודי? לא הרבה.
נעניק לקוראים משהו מיוחד:
http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=746
יוסי, התחלת לדבר אליי בגוף שלישי?
כבר עדיף שתחזור ל"לא חסרים משוגעים", ו"מי שכל הזמן מכפיש יש לו אמא לא מאוזנת" 🙂
אבל לקרוא לדבריי בתארים מפחיתי ערך כמו "פופוליסטיים" ו"לעוסים" במקום להתייחס אליהם זה בערך אותו הדבר.
אין בפיך שום מענה ושום התייחסות לדברים לגופם.
מילון: מקצועות הליבה – אנגלית, מתמטיקה, אזרחות – מה שנותן לתלמיד השכלה בסיסית בעולם מודרני, מאפשר לו להתפתח מקצועית בעתיד, ולהיות אזרח שתורם לחברה ולא מנצל אותה.
בעיניך דף גמרא הוא שיא הרוחניות, ובעיניי זהו רק מסמך שמעניין מבחינת המשפט העברי הקדום. השאר שם לא נראה לי מעמיק במיוחד. אבל מה זה קשור?
ומה קשורה משפחתי לעניין? מה קשורות אמונותיי ודעותיי או אמונותיך ודיעותיך לעניין?
מדובר פה על משהו אחר לגמרי: על עבירות של ציבור אחד שמנצל ציבור אחר.
אני יכול להודות בשגיאות . אני יכול להביע צער על ביטויים שכתבתי. אתה כותב בזלזול על "חזרה בתשובה".
מאין לך העוז להביע דעתך על מסע רוחני של בני אדם?
המושג מסע רוחני מעלה בך בהקשר ליהדות חיוך?
אולי משום כך קשה להתייחס ברצינות לדברים שלך שניכר בהם משאו ראשוני שולל. הטיעון בדבר "חוסר הפרודוקטיביות" הרי הוא ישן נושן. ממילא מדובר על אורח חיים שונה לחלוטין.
אני יוצא לעבודה יום יום. אישתי מרפאה בעיסוק. למה שארגיש מותקף על ידי מי שהוא מוצהר כאיש תרבות? למה לא ההיפך?
יש כמונו רבים. ידידים חרדיים שלי לומדים כלכלה ומנהל עסקים. מי שלומד הוא שנחשב בראש הפירמידה היהודית.
את זה לא שינה אף אחד בהיסטוריה. ורבים ניסו.
וחודו של הניסיון הוא…
כאן בארץ ישראל על ידי המתבוננים ביהדות המסורתית מ-ב-ח-ו-ץ. ואיש לא יצליח.
כי טבע היהדות הוא בתורה ובנושאי כליה.
לא יקום ההיפך ולא יהיה.
ועדיין יהיה לנו מישור משותף לשיחה – כאשר קודם נסכים שיהודים לומדי תורה הם לב היהדות.
כמעט מעולם לא דיברנו זה עם זה גם כשנפגשנו.
מעבר להנהון סתמי.
יוסי, אתה צודק שאיני יכול לשפוט או להבין את מסעו הרוחני של אדם, ובעצם גם טעויות קשות יכולות להיות חלק ממסלול כזה. לצערי החזרה בתשובה של אותם אמנים שאני מכיר (ולכן דיברתי עליהם דווקא) מסתכמת במיסטיקה קבלית בגרסאות די רדודות שמשולבת בסמים קלים ולפעמים גם במיני תקשורים וקמיעות, ומלווה במאור פנים שלא דרוש הרבה כדי שתפרוצנה בעדו בעיות הנפש שהוא מכסה, אלימות ומכאובים שאין בהם שום מאור פנים. כל זה מסתייע בהרבה דיסאינפורמציה לגבי מקור הכתובים השונים, והרבה אמונה שבאה במקום ידיעה. בכלל אמונה בעיניי היא ספק שעומד על הראש. בשני המקרים אינך יודע, אבל כשאתה בספק אתה לפחות יודע שאינך יודע.
תתפלא אולי, אבל לפני שנים הלכתי לשמוע או נפגשתי לשיחה עם כמה וכמה רבנים ומקובלים, אך גם אצל הנאורים שבהם לא מצאתי תשובות של ממש.
קשה בכלל לשוחח עם אנשים שרובם ככולם כבר מסתובבים עם האמת בכיס בלי שום צורך להעמידה בשום מבחן (והיוצא מהכלל הוא שלום רוזנברג הנפלא).
מובן שבעיניי לימוד הוא ערך. השאלה באילו תנאים ועל חשבון מי. אשריך שאתה עובד לפרנסתך ולא סמוך על שולחננו(גם אם מאונס) כאותם לומדים.
ניצול הוא בסיס אתי רעוע.
ושוב לא ענית כלל על רוב מה שהעליתי ברשימה הזו, שאינו נוגע כלל להתנסויותיי שסיפרתי עליהן כאן. הבסיס הלא מוסרי והמנצל של המערכת הפוליטית ושל ההנהגה החרדית הוא העומד כאן לדיון על כל היבטיו המפורטים בפירוטם לעיל, דבר דבר.
ונכון שמעולם לא שוחחנו, ואולי נכונה לי הפתעה. עד היום שיחותי עם דתיים – מרקדני חתונות ועד מורי תלמוד, מרבנים ועד פרופסורים היו שיח חירשים, ושוב חוץ מרוזנברג שבהתלהבות אינטלקטואלית ורוחנית אמיתיות היה תמיד מוכן להעמיד הכל בספק ולהתחיל מההתחלה, מהאפיסטמולוגיה, מהאונטולוגיה הראשוניות, מה שלא יהיה 🙂
ועיקר תגובתי בעניינים שמעניינים אותך למעלה, בעקבות תגובותיך למוישלה.
ליוסף עוזר,
ישראלים הגונים ויצרניים הם לב-לבה של ארץ-ישראל.
לגמרי.
במשך יום שלם דברו על מרד הדתיים או ציבור החרדים על מעצרה ושחרור למעצר בית של האם המתעללת.
אפשר לקרוא לדבריו של אמיר פופוליזם, אפשר להיכנס בו על אי-בקיאות או חוסר הבחנות בין מיתוסים עתיקים, לבין חגי ישראל, הנייר סובל הכל אבל בפועל קיימות עובדות ענייניות קשות מנשוא.
בניגוד לכל קבוצת שיוך אחרת בארץ השוני בין החרדים לבין אחרים הוא קודם כל במראה. מי שראה את הקהל, את הפיאות את הציציות, את הזקנים – ראה מיד שמדובר בנבדלות חברתית – ואפילו במובלעת חברתית גדולה עד לבלי נשוא ואפילו מפחידה באלימותה.
עובדה אחרת היא שמדובר בקבוצת (שיוך) שאינה כפופה לכל חובה אזרחית, ובמיוחד לא לציות למשטרה, נהפוך הוא אין לה כל בעיה ליידות אבנים בשוטרים, ואפילו להרוג/לרצוח אותם – מה שהופך אותם לפורעי חוק וסדר על חשבון הסדר שהם יצרו.
השאר כבר פורט – השתמטות מגיוס לצבא,
אי תשלום מיסים ושאר חובות אזרחיות שכל תושב ישראלי מחוייב להם – לרבות, ערבים, רוסים, אתיופים וכו'.
אז תגידו פסקה הלכה ולכן אין מי שיחדש. תשובתי היא, גם אם פסקה הלכה מה לנו ולפרימיטיביות, לשעון השבת ולפלטה החשמלית, לבגדים המיוזעים והרי על כל אלו שנאו אותנו מאות בשנים בקרב הגולה.
ובכן בישיבתם בארץ הם מביאים את הגולה לכאן פשוטו כמשמעו.
שאלת השאלות היא מדוע, כאשר אין קיום חובות אזרחיות – כסף הם לוקחים וחיים חיי טפילות על חשבון החברה.
קראתי את התגובות שלכם, אתם מצפים מכתות דתיות למיניהן לדיבורים על אחריות, כאשר שיטת השנור השנואה כל כך השתרשה כה עמוק בקרבם, אותה הביאו מימים ימימה הנה
ועתה צא ושאל, או צא ולמד למה פרצה האנטישמיות ועל איזו שנאת חינם נפלה ירושלים.
ליוסי, אולי יש לך חשבון עם אמיר, אבל מה יש לך לענות לי, שהקדשתי ימים רבים מחיי ללמוד המקרא בעצמי, ללמד מקרא לאחרים, שהייתי מחנכת והעברתי פרקי אבות "ואהבת לריעך כמוך" ועוד.. ועוד ועוד… שראיתי את סבתי בוכה יום תמים ביום הכיפורים בבית הכנסת בעודה מתפללת אל האלוהים, שבאמת ינקתי את השורשים. ולמרות העובדה, שאבי שהיה בשואה טען, שאם הוא ראה מחזות זוועה כפי שראה הוא אינו מאמין שיש אלוהים.
אבל אני המשכתי להאמין ואני מאמינה עד היום. אולי תגיד היא אישה היא לא נחשבת, אבל את זה אני לא מקבלת.
ולגלות לך עוד סוד. צפיתי בקלטת שהקליט אבי והיא שמורה היום ביד ושם בירושלים. שם הוא ספר איך בגיל 13 הוא ראה בפולין את הנאצים נכנסים לעיירה, אוספים בכיכר את הזקנים, את הנשים, ואת הטף ויורים ראשית בזקנים, ואחר כך בילדים, וכאשר הוא רץ הביתה לספר לאמא – ענתה לו אימו באידיש "ילדי היקר – תברח" ומאז הוא ברח לסיביר שם קפאו לו הרגלים, בבת אחת הוא איבד את כל משפחתו ומעולם לא ראה יותר את אימו.
אז מה עשינו ואיזה לקח למדנו – הקמנו מדינה והבאנו אליה את הרעות החולות עוד מהגלות לכאן. ועוד משהו, בעודי רואה את הקלטת נשברתי לרסיסים פשוט התפרקתי לחתיכות ובכיתי על אבי ועל כל מה שעבר בעודו ילד והרי זה נורא.
אז עכשיו אולי תענה לי – כי את הגטו הזה בדיוק הבאנו לכאן וניסיתי לפתוח את הפוסט שהפנית אליו.
אזי אם מדברים על ישראליזציה של החרדים – אולי זהו מס שפתיים. מספיק היה לראות את הציבור הזה, בהמוניו, את השנאה לכל מה שישראלי וכמה כוח יש בו וכמה הוא יצרי – בדיוק כך, כי כאשר מדכאים את היצר הוא נוזל במונחים של קרימינולוגיה במקומות אחרים, כמה הוא אלים וכמה הוא מפחיד.
אז לשם מה טרחנו, לשם מה נפלו בנינו – למען אוכלי החינם האלו, למען אומרי האמן הללו, למען המעיינים באות שעבורם היא כבר פרפרה, גססה ומתה מזמן.
רק אם יהיה מנהיג שיחדש את ההלכה שפסקה, אולי יקרה נס, והרי ניסים כבר אינם קורים, למעט נס מדינת ישראל ששקעה בזילות פוליטית שאינה מסוגלת לעצור את הסחף ולהציב גבולות גם לציבור הזה שחי בקרבה, מוצץ את דמה ואת לשדה וחי על חשבונה בצורה הבוטה והפרוצה ביותר – בדיוק ככה, על בתי הדין הרבניים שלהם ועל כל מה שהם מרשים לעצמם וגם על הניאוף בחדרי חדרים.
תספר לי על זה יוסי וכל אלו שקוראים לדברים האלו פופוליזם – מדוע המובלעת הזאת קיימת, מדוע לא התפתחה ולו מעט עם הקדמה, ומדוע היא כפופה לחוקים של עצמה שהם פרוצים לכל רוח וכל העולה על רוחם הם עושים.
זהו אינו פופוליזם – זוהי בדיוק הליבה של להיות או לחדול.
ולאמיר, אמרתי לך שלגרור אותי לפוליטיקה זה קשה. כי הביקורת שלי היא נוקבת ביותר. על כל הממסד הישראלי, שהוא תוצאה של פוליטיקה שלפיה ההנהגה מנותקת מן העם. היו לילות לא מזמן שהייתי קמה בבהלה, תוך מודעות שזהו אני מספר תעודת זהות, אני עוד תיק שמתוייק – מבחינת הממסד איני קיימת – אפילו את הזכות לקיום לקחו ממני.
איך, שופטת בבית משפט, שכאישה אינה מסוגלת לקחת החלטות, זרקה אותי לרחוב, למשך 4 שנים ויותר, היא עצמה כשופטת יכלה לרצוח אותי נפש, באשר הגיעה לא מוכנה לדיונים, לא היו לה כל פסקי דין במשך כשבע שנים, בעודי ישנה ברחובות, וכתבתי לה על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לקיום ולחירות, באשר הרי אין לנו חוקה – למה שוב בשל הציבור החרדי.
טוב, כבר נאמר שריך ושופטייך סוררים, אז בואו לא נטמון את הראש בקיר, ונדבר על זה, כי כאשר מדברים אולי מתוך הדיבור תבוא גם העשיה.
ועכשיו, אני רק רמזתי – אלו הם חוקייך המפגרים מדינת ישראל, זוהי המשטרה שיכולה לתפור תיקים ולטייח, כך נראית הפוליטיקה הישראלית ותוך כמה זמן 60 שנה בסך הכל שישים שנה.
אולי מדברי, מישהו יתחיל להבין למה אני לא פותחת פוסט, או למה אני מצדדת באמיר – כן עורו הדתיים, ואם לא הם, אז במקום לרפד אותם לכפות עליהם את הקיום הישראלי.
אבל, שוד ושבר – הסכמים קואליציוניים.
עכשיו ספרו לי באמת על פופוליזם, כי בנפשנו ובקיומנו הוא.
אכן לא בררת מלים, אבל עם התוכן אני מסכים במידה רבה למדי. כמה מפחיד. כמה עצוב.
נראה, כאילו אני מדברת בשמך.
לא
תשובותיך שקולות וענייניות.
אני כותבת מהבטן מהראש, ומדברים שאני יודעת.
לקרוא לזה פופוליזם?
והרי זוהי הטמנת הראש בחול.
יש לעמוד נוכח השבר.
ותודה.
אגב, דמוקרטיה, אין בזה מאומה מן ההיסטוריה, מכיוון שגם היום אליבא השיטה שאתה מביא כאן –
אין דמוקרטיה.
או היא מוגבלת,
חידוש המושג בתקופת אביב העמים ולפניו זקוק שוב לרענון.
שהרי אנחנו מדברים פשוטו כמשמעו על פאנטיות? או שאני טועה. פאנטיות שמכופפת את כולנו דתית, ארכאית, אנכרוניסטית ומה לא? אלו חלק מדבריך בפראפרזה.
נראה, כאילו אני מדברת בשמך.
לא
תשובותיך שקולות וענייניות.
אני כותבת מהבטן מהראש, ומדברים שאני יודעת.
לקרוא לזה פופוליזם?
והרי זוהי הטמנת הראש בחול.
יש לעמוד נוכח השבר.
ותודה.
אגב, דמוקרטיה, אין בזה מאומה מן ההיסטוריה, מכיוון שגם היום אליבא השיטה שאתה מביא כאן –
אין דמוקרטיה.
או היא מוגבלת,
חידוש המושג בתקופת אביב העמים ולפניו זקוק שוב לרענון.
שהרי אנחנו מדברים פשוטו כמשמעו על פאנטיות? או שאני טועה. פאנטיות שמכופפת את כולנו דתית, ארכאית, אנכרוניסטית ומה לא? אלו חלק מדבריך בפראפרזה.
חוה, כוונתי היתה להבהיר את המושג לדיון. ומסכים אתך שאין מימוש משביע רצון שלו בפועל. זהו חזון שממומש ברמות פוחתות במדינות שונות.
לדבר על אירן או אפגניסטן כדמוקרטיות זה באמת מצחיק-עצוב, בלי חופש עיתונות, שיוויון לנשים וכו', במערב גם אם קבוצות אינטרסים שונות, ואף השלטון עצמו חותרים תחת הנאורות ומטמטמים ככל יכולתם את הציבור הבוחר – ערכים אלה מושרשים למדי וברוב המדינות במערב גם מעוגנים בחוקה (לנו אין, שוב בגלל המפלגות הדתיות).
אמיר, כתבתי למעלה שאין לנו חוקה בגלל המפלגות הדתיות. כנראה שאני כותבת ארוך ואז אין שמים לב לפרטים.
אגב, אני עדיין מחכה לתשובתו של יוסף עוזר.
ושוב, אני מציינת שהידע שלי מבוסס. שיש נישואי קרובים (משפחה) בתוך הקהילה החרדים מה שהופך ילדים סדרתיים רבים למעוותים או בעלי ליקויי למידה רבים. ואביטל יכולה לצעוק עד לב השמים שאני טועה – אבל אינני. הרבה ילדים הופכים פגומים. נשואי קרובים זה דבר גרוע.
ואכן, רציתי שתקרא כמה מגוחך היום להשתמש במושג דמוקרטיה, גם כאשר הציבור הפאנטי נכלל בה ומצביע לעצמו. זה קצת מזכיר את רוסיה הקומוניסטית, כאשר יכלו להצביע אבל רק בעד מפלגה אחת.
ועוד, בעניין הוויכוח שלך עם רני. הכרתי אישית את פורז עוד כאשר היה עורך דין. הוא היה אדם מאוד ישר, אבל לא מספיק חריזמטי. ולא היה לו כל כך הרבה כוח.
ובעניין אמנון רובינשטיין, ובכן קיימת בעיה קשה, כאשר אנשי אקדמיה נכנסים לפוליטיקה. עיין יובל שטייניץ כעת וארנס בעבר. ועוד אחרים. משום מה הם הופכים את עורם ואת דיעותיהם. משהו בעסק הזה לא עובד. זה לא יעזור. הפרופסורים שישארו באקדמיה. כאשר הם רצים לפוליטיקה משהו נעשה אצלהם מטומטם.
סליחה על הביטוי.
כריזמטי? הוא היה אפור כשק. דרעי היה כריזמטי, ואולי עוד יהיה. רני
אכן. אפור כשק. כמו גלילי, אשכול, שרת, ועוד רבים וטובים – טובי שרינו -שהנוכחיים לא מגיעים לקרסוליהם, אבל כריזמתם מרקיעה מרקעים 🙂
היית נותן לדרעי לנהל את כלא מעשיהו — אך בלי חופשות.
גיורא, לא ראיתי את התגובה הזאת. זה מצחיק. רני
גיורא, מה פתאום לנהל? הוא יבנה מזה עוד וילה.
יקרה, אני לא צועקת, עובדת עם אוטיסטים שלא מדברים, אין על מי.
ובטוחה שדבריך לא נכונים.
מכירה שידוכים ומשודכים ולא היו נשואי קרובים.
כן אשכנזים עם אשכנזים, ספרדים עם ספרדים.
וגם על זה חבל.
כי עירוב גנטי בריא יותר.
אני בעד דיוק.
ואחרי 8 שנים בתשובה ולמעלה מעשור בחינוך מכל סוגיו כולל המיוחד, ברור לי שתשובתי נכונה.
רק השנה עבדתי ב3 בתי ספר דתיים וחרדים לחינוך מיוחד ולא היה שם אף ילד שהיה צאצא לנישואי קרובים.
וכמובן שהדבר אינו שכיח כלל גם בקרב כל מי שהכרתי או אכיר.
המצאה.
כמה הערות:
פורז לא היה כריזמטי – לרני.
ונכון, דרעי אכן כריזמטי מאוד.
עוד לא קבלתי תשובה מיוסף עוזר הוא די מושא הפוסט הזה.
לאביטל, כבר אמיר הבחין בין דתי לבין חרדי. אז מכיוון שביתי חזרה בתשובה וגרה בלב ליבו של מאה שערים, כאשר היא בגרה היא למדה בשדרות בפנימיה לבנות דתיות טיפול בלקויי למידה בשל נישואי קרובים. את מדברת על בתי ספר דתיים ואנחנו מדברים על הקהל החרדי, ומכיוון שהבת שלי ראתה את זה, למדה את זה וישבה בתוך הלופ הזה אני נוטה להאמין לה. ובזה תם ביני לבינך הוויכוח הזה
יש כאן תגובות די מתממות לרני ולאמיר, באמת ציפיתם שקהל החרדים יצביע לשינוי. הם מצביעים ש"ס. ושאר מפלגות קיצוניות אחרות דתיות – אשכנזיות.
אמיר יקירי,
יש כאן התפלגות חמורה ביותר, כאשר אתה כותב בשתי פוסטים. בפוסט הזה נוטלים חלק גברים, ואילו הפלא ופלא בפוסט "מגיה כשפה, מככבות הנשים, ויש שם התהוללות די רצינית. מכיון שאתם עוסקים במאגיה, בגימטריה, ושאר ענינים קרובים לכל מיני חוזים, מתקשרים ועוד. ועל כך הרי הס מלהזכיר.
סתם… אבל לא נראה לך שההתפלגות הזאת די משונה.
עכשיו תדברו איתי בבקשה על פנימיזם. ואם אכן בחברה הישראלית היה פמיניזם אמיתי, שיוויוני, כפי שנשים צורחות וצווחות הן היו מביעות דעתן כאן
ועכשיו תשנאו אותי – לא מי עוסקת בתשושי מוח, גוף, נפש וכו', למה צריכים מורים בהוראה, למה אישה לא יכולה להשתלט על כתה.
תגיד אתה יכול לענות לי אמיר – למה נשים קצת מתחמקות מפוליטיקה ומה זה אומר על חברות הכנסת הבאות: לימור לבנת
רוחמה בלילה אברהם, וכן, אני יודעת שתכעס הגב' הנאווה ציפי לבני שצועקת לנתניהו "אתה סחיט ואתה לחיץ" סתם בשל ההתגרות? ועוד המון חברות כנסת יפות רוסיות ולא רוסיות וגם מבוגרות שאין לי מושג מה הן עושות שם.
אגב, הועבר אתמול חוק חדש בישראל, נגד שימוש בפרוות חיות בחורף הישראלי הנוראי.
ועוד, נתניהו עומד די יפה בסוגיית ירושלים נגד אובמה. אם הוא יצליח לעצור את הסחף המדיני, אני מוכנה שהסגריות יתייקרו. אני לא רוצה לחלק את ירושלים ולא להחזיר שטחים. לבני כבר היתה מוסרת על הסף וללא כל תנאי את כל רמת-הגולן. למה – מה אכפת לה התוצאות. ולו רק אם במשך יום אחד יאמר שהיא הביאה "שלום" – איזה שלום ואיזה נעלים". טוב אני מתחילה להתרגז אז בי.
חוה, דרעי כבר לבש את החליפה של ארמאני. רק שלא תחזור בדקה התשעים לארון. אני רוצה להתוודות שהייתי הראשון כמדומני שהגבתי על הפוסט העוסק בגלגולי הלשון והכתב של אמיר, יכול להיות שמאז רבו שם המגיבות. אינני יודע. ובעניין בנימין נתניהו אומרים היהודים: "ובבניין ירושלים ננוחם", אבל יש כאלה הגורסים לצערנו, סרסהו: "ובחלוקת ירושלים ננוחם". רני.
לרני,
יש רבים שמשתוקקים לחזרתו של דרעי לשלטון, בדיוק כמוך.
ועוד, טוענים שביה"ש החמיר בעונשו מכיוון שהיה ספרדי.
אז בוא ונדייק – דרעי אכן ידוע כאדם שיש לו הרבה לתרום והוא חריזמתי ויכול לתרום הרבה מאוד לדרכה של ישראל. ואגב, גם הרב אבו-חצירא הוא די משכמו ומעלה אם לא מעבר לזה. הוא בהחלט ידע לרומם את מעמדם של הספרדים שדוכאו לחלוטין בשל מדיניותו של בן גוריון שראה בתרבות המערבית נעלה.
יש משהו אירוני אגב, טופז דודינקה, שכספו עוקל היום ב – 5 מליון שקל הוא זה שקרא להם צחצחים.
מכיוון שבאתי מבית אשכנזי גזעני – תמיד עשיתי להורי דווקא. יצאתי עם יוונים, עם מרוקאים, אגב, עד היום הגברים המרוקאים חביבים עלי ביותר – אבל את שרידי המצוקות שלהם אתה מוצא עד היום. הרבה ממה שמניע אותם היום לתפוס עמדות מכובדות – הוא העובדה שבאמת עברו קיפוח בילדותם.
לאביטל, יש לך בעיה של הבנת הנקרא. לא סבלתי במערכת החינוך, שנאתי את המערכת. מאיפה לקחת את הרעיון שסבלתי שם. שנאתי את המפקחים, את המנהלות ובכלל אני בנוייה יותר להיות עצמאית.
לרני,
התגובה לעיל היתה תגובתי.
ותודה על שייקה אופיר, איך ברח לי השם. טוב, אצלכם הוא כנראה היה בן בית בשבילי כילדה הוא היה מושא להערצה. באמת אבל הקטע האחרון שלו עם דן בן אמוץ היה משהו, שהראה את שניהם במלוא יכולותם.
בברכה
חוה
חוה, הוא אכן היה בן בית. הנה אתנחתה מכל הדיון סביב החילונים והדתיים. לינק לקטע הנהדר מתוך מסיבת יום ההולדת של אברהם דשא פאשנל, שבה דן בן-אמוץ מראיין את אבו זאכי, מגיש התה הזקן של החמאם, הלוא הוא שייקה אופיר.
http://www.youtube.com/watch?v=yPccKSldVrQ
רני, אדיר, תודה
עשית לי את היום,
אז מה אומר לך אני לא אשכח אותו בחיים
כי אמר לי ככה וככה, חוץ ממה שאני לא שוכח,חוץ ממה שאני לא זוכר. זה היה בין הקטעים המדליקים שלו.
דן בן אמוץ היה מסתובב דווקא בגלביות ביפו. שניהם היו גדולים מן החיים. ויש עוד קטע של שייקה אופיר
זה עם העישון? זוכר – בטח שאתה זוכר. ולא צריך לפרט.
חוה, "אל תירא ישראל אל תירא, כי גור אריה (דרעי) אתה". ודאי החמיר. ועל זה נאמר יש גנבים ויש גנבים. רני.
מי אמר שסבלת?
אני סבלתי וזאת לא בושה לומר.
לא בגלל הילדים.
בגלל החינוך.
http://www.sodot.tv/Site/ProDetile.asp?id=368&CategoryID=1&SubID=81&PageView=1#player
אם ביתך טיפלה בחסידות מסוימת וסגורה זה לא כל הזרם הליטאי או החסידי, בבתי הספר בהם לימדתי היו המון ילדים חרדים , כי המסגרות החרדיות מוזנחות מאד.ובבתי הספר החילונים המון ילדי סלבריטאים , עם אוטיזם, אז אולי נגיע לכל מיני מסקנות מטורפות גם לגבי זה.
ומאה שערים הינה שכונה אחת.
חרדים מפוזרים, בעפולה, ערד, אלעד, ואפילו אופקים.
באמת ויכוח מיותר.
לאמיר,
בוקר טוב,
אתה זוכר שבשעתו שלחת אותי לאיזה פוסט שלך שדבר על היחסים בין הזכר לבין הנקבה.
הזכרת שם של איזה חוקרת ואמרת שכדאי לי לקרוא אותה. משהו כמו פרייה. טוב, אז אני מוצאת את הצ'לנית אשתו של דניאל ברנבאום, ואני מחפשת עכשיו בכל הפוסטים. תראה -אני פשוט לא מוצאת את השם
אתה מוכן להפנות אותי לפוסט וגם לשם. אגב קניתי זה עתה ספר של שלום רוזנברג, ועוד ספר על הזן. של יפני, השביעו אותי לעשות מדיטציה.
טוב, בכל אופן מחכה לשם ולהפניה לפוסט בתודה
חוה
חוה, נתתי לך את ההפניות לשני פוסטים ולקאמיל פאייה ב'מאגיה כשפה'.
אף כי דעותיו שונות מדעותי, משה ארנס מעודו לא הפך את עורו.
האיש ישר והגון.
יתר על כן, מעטים כמותו הטיבו באמת ובתמים עם מגזר מקופח כמגזר הערבי (ועלי לציין שאינני שמאלני ואינני ימני).
לגיורא,
אגיב גם לתגובתך למעלה, לגבי מרץ, על טענתך, שמרץ היא קפיטליסטית והרי זה מקומם.
אז ראשית, אל תדאג, אין בארץ קפיטליזם אמיתי, יש כמה עשירים מאוד, כמה במתחתיהם והשאר המעמד הביבוני שבקושי שורד, בקושי מגדל את ילדיו, משלם משכנתא ועלול להיזרק מידי יום לרחוב. והרבה עניים, המון עניים, באלנבי, הם ישנים ברחובות, גם בדיזינגוף, וברחבי הארץ. אלו תופעות שמעולם לא הכרנו.
אולי בארה"ב יש קפיטליזם, אין שם חרדים, לא משלמים להם קיצבאות, ומי שיכול לעבוד עובד, חרף העובדה שגם לשם הגיע המשבר הכלכלי. אני רק צופה שהם יצאו ממנו יותר מהר מאשר בארץ.
מה יש כאן? תרבות צריכה, שזה משהו אחר לגבמרי, וגם היא יצוא.
אבל התחלחלתי למקרא דבריך על מרץ. האם אתה מודע לכך שזהבה גלאון היא אישה מקסימה, שכל אישה בארץ שסחרו בגופה, במרכז כותבת אליה והיא משמשמת אוזן קשבת ופועל, פעלה ונדמה לי העבירה חקיקה שנוגעת לסחר בנשים.
תגיד מה לזה ולקפיטליזם.
היית רוצה שימכרו אותך לזנות, ושתקבל 50 לקוחות בלילה, עש אשר תפח נפשך, בך או חלילה תרצה לאבד את חייך מחמת הבושה. והרי לזה בדיוק אנו זקוקים לחוקה. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינם מספיקים.
לא, אני איני צוחקת. אני רואה את דבריך בחומרה.
באשר לאדון ארנס הנכבד, שהוא כמדומני פרופר' להיסטוריה, הרי שכאשר היה בפוליטיקה, פרסם מאמר או בידיעות או בהארץ, שכל מי שיש לו ידע מינימלי בהיסטוריה לא היה מבין את הזיגזגיות שלו במאמר. הוא התחיל כמדומתני בברית נאטו, בנושא המלחמה בבוסניה וצ'צניה, וכמדומתני שציין, כי במלחמת העולם השניה עזרה ברית זו לארצות אירופה.
על-כל פנים, המאמר היה מעוות לגמרי, וארנס נאלץ לעזוב את הפוליטיקה ולא לשוב אליה.
השלטון משחית. עם זה אני מסכימה. אולי בשל כך אמנון רובינשטיין לא החזיק מעמד, נתנייהו כן.
אבל הי, ברוב המדינות המתוקנות, אדם שהודח, או נכשל פעם אחת, אינו חוזר שוב לכהן בשלטון. אצלנו זה חופשי חופי,
עכשיו תשאל בטח לגבי רמון ודרעי.
האמת, לגבי דרעי איני זוכרת הרבה.
אבל, על רמון הולבש תיק. תעקוב אחרי איך זה קרה.
רמון מונה לשר המשפטים!!!!!
הוא ביקש שקיפות בוועדה למינוי שופטים.
ביניש התנגדה (עד שהביאו את פרידמן האידיוט – עוד איש אקדמיה). אבל להתנגד לישיבתו של שר פוליטי בוועדה למינוי שופטים זה לא היה מספיק.
מה עשוי? חיכו לו בסיבוב והלבישו עליו תיק. פשוטו כמשמעו.
ביניש פנתה לעדנה בקנשטיין, נשיאת בית משפט השלום בת"א (היום היא פרשה) שכולם פחדו ממנה פחד מוות!!! היא יכלה בפקס אחד לשלוש משופט תפקיד, להעביר אותו ממקום למקום. לא אכנס לדוגמאות.
אוקצור, בקנשטיין חיפשה את השופטת הכי מחמירה שיש. ומצאה את חיותה כוחן. האחרונה בתחילת דרכה היתה סלחנית, ואולם, בהמשך, היתה ידועה כמי שאין יוצאים ממנה בלי הרשעה.
התנהל משפט ראווה, בו טחנו את מעיו של רמון. גם ככה האיש די ראוותן, ומכור לפוליטיקה. במקום לפרוש, המסכן המשיך במשפט. ובסיכומו של דבר סחטו ממנו קבל עם ועדה התנצלות.
ועכשיו בוא נשאל על מה? ממתי בית משפט הוא משטרת מוסר. כאשר משה דיין דפק על ימין ועל שמאל, בין היתר גם את שלושת ילדיו ואסי דיין הוא התוצאה.
על מה באמת נשפט רמון?
איפה הבעיה. שרמון לא עזב את הפוליטיקה. והמשיך לתפקד כמשנה לראש הממשלה, תפקיד אותו נתן לו אולמרט.
עכשיו על כל הצוחקים על אריה דרעי. בהרשעתו היה קלון. האדם הוא חריזמתי, אבל בניהול מעשיהו אתם טועים. נדמה לי שרוצחו של רבין יושב שם ועוד פושעים למיניהם. לא וילה ולא בטיח. שישב שם השבס, והמשטרה. המקום הזה צריך שמירה. אגב מעשיהו קרוב לכלא נווה תרצה.
דרעי באמת צריך להשתלב בחיים, הפוליטיים, ואולם מאנשים כריזמטיים תמיד צריך להיזהר.
גיורא. תעשה לי טובה, אל תעשה שלוף, זבנג וגמרנו. יש דברים שהם עובדתיים. אין לי מושג איך יכלת לכתוב על מרץ את מה שכתבת. לא רק היום, גם בתקופת יוסי שריד, שולמית אלוני, אורה נמיר, דדי צוקר – הם האנשים שתרמו הכי הרבה לחקיקה שוויונית בארץ. כדאי שתדע את העובדות.
חבל סתם לצחוק על אנשים, וסתם להשמיץ.
אוף, עוד פעם יצא לי פוסט ארוך.
אמיר, אולי תארגן מפגש – תקרא לו איך שתרצה. תביא משורר, משוררת.
תגיד, אתה יכול לגייס את אמינם. זו מטרה נעלה. אני חולה על הזמר הזה הוא אנרכיסט אמיתי ויש לו דיסק חדש. והוא באמת גאון.
אז למה? למה בארץ יש כל כך מעט גאונים, ובחול יש המון, יוצרים, משוררים, כותבים, שחקנים,
למה, למה, תגידו לאן נעלם הגניוס היהודי?
לחווה,
מקומם או לא מקומם, אין לפעולתה של זהבה גלאון למען הנשים קשר לפעולה למען העובדים.
היא אכן עשתה ככל יכולתה למניעת סחר נשים ותבוא עליה ברכה.
אולם למר"ץ היה חלק חשוב בהחלשת כוחה של ההסתדרות, בחיסולה של העתונות הציבורית (על המשמר, דבר) ובשחיקת החוזים האחידים בענפים השונים.
אינני יודע מה זה קפיטליזם אמיתי. עם זאת, אני יודע דברים אחדים:
– כאשר המדד עולה ועובדים ומקבלי קצבאות אינם מקבלים פיצוי, המחשבה הכלכלית היא קפיטליסטית ללא תקנה.
– כאשר עומדים לקחת אדמת לאום ולהפריט אותה לכל המרבה במחיר: זה קפיטליזם.
– כאשר מפחיתים מס הכנסה לעשירים ומעלים את שיעור מס הערך המוסף: זה קפיטליזם.
– כאשר איש אינו מתערב במבנה הקרטלי של הוצאות הספרים, ההפצה והשיווק: זה קפיטליזם.
– כאשר איש אינו מפקח באמת על עמלות הבנקים: זה קפיטליזם.
ובכל השאר, הבה נקבץ נדבות לטובת לב לבייב, שרי אריסון ויצחק תשובה. המסכנים ממש סובלים מן ה"סוציאליזם" במדינת ישראל!
לגיורא,
אגיב גם לתגובתך למעלה, לגבי מרץ, על טענתך, שמרץ היא קפיטליסטית והרי זה מקומם.
אז ראשית, אל תדאג, אין בארץ קפיטליזם אמיתי, יש כמה עשירים מאוד, כמה במתחתיהם והשאר המעמד הביבוני שבקושי שורד, בקושי מגדל את ילדיו, משלם משכנתא ועלול להיזרק מידי יום לרחוב. והרבה עניים, המון עניים, באלנבי, הם ישנים ברחובות, גם בדיזינגוף, וברחבי הארץ. אלו תופעות שמעולם לא הכרנו.
אולי בארה"ב יש קפיטליזם, אין שם חרדים, לא משלמים להם קיצבאות, ומי שיכול לעבוד עובד, חרף העובדה שגם לשם הגיע המשבר הכלכלי. אני רק צופה שהם יצאו ממנו יותר מהר מאשר בארץ.
מה יש כאן? תרבות צריכה, שזה משהו אחר לגבמרי, וגם היא יצוא.
אבל התחלחלתי למקרא דבריך על מרץ. האם אתה מודע לכך שזהבה גלאון היא אישה מקסימה, שכל אישה בארץ שסחרו בגופה, במרכז כותבת אליה והיא משמשמת אוזן קשבת ופועל, פעלה ונדמה לי העבירה חקיקה שנוגעת לסחר בנשים.
תגיד מה לזה ולקפיטליזם.
היית רוצה שימכרו אותך לזנות, ושתקבל 50 לקוחות בלילה, עש אשר תפח נפשך, בך או חלילה תרצה לאבד את חייך מחמת הבושה. והרי לזה בדיוק אנו זקוקים לחוקה. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינם מספיקים.
לא, אני איני צוחקת. אני רואה את דבריך בחומרה.
באשר לאדון ארנס הנכבד, שהוא כמדומני פרופר' להיסטוריה, הרי שכאשר היה בפוליטיקה, פרסם מאמר או בידיעות או בהארץ, שכל מי שיש לו ידע מינימלי בהיסטוריה לא היה מבין את הזיגזגיות שלו במאמר. הוא התחיל כמדומתני בברית נאטו, בנושא המלחמה בבוסניה וצ'צניה, וכמדומתני שציין, כי במלחמת העולם השניה עזרה ברית זו לארצות אירופה.
על-כל פנים, המאמר היה מעוות לגמרי, וארנס נאלץ לעזוב את הפוליטיקה ולא לשוב אליה.
השלטון משחית. עם זה אני מסכימה. אולי בשל כך אמנון רובינשטיין לא החזיק מעמד, נתנייהו כן.
אבל הי, ברוב המדינות המתוקנות, אדם שהודח, או נכשל פעם אחת, אינו חוזר שוב לכהן בשלטון. אצלנו זה חופשי חופי,
עכשיו תשאל בטח לגבי רמון ודרעי.
האמת, לגבי דרעי איני זוכרת הרבה.
אבל, על רמון הולבש תיק. תעקוב אחרי איך זה קרה.
רמון מונה לשר המשפטים!!!!!
הוא ביקש שקיפות בוועדה למינוי שופטים.
ביניש התנגדה (עד שהביאו את פרידמן האידיוט – עוד איש אקדמיה). אבל להתנגד לישיבתו של שר פוליטי בוועדה למינוי שופטים זה לא היה מספיק.
מה עשוי? חיכו לו בסיבוב והלבישו עליו תיק. פשוטו כמשמעו.
ביניש פנתה לעדנה בקנשטיין, נשיאת בית משפט השלום בת"א (היום היא פרשה) שכולם פחדו ממנה פחד מוות!!! היא יכלה בפקס אחד לשלוש משופט תפקיד, להעביר אותו ממקום למקום. לא אכנס לדוגמאות.
אוקצור, בקנשטיין חיפשה את השופטת הכי מחמירה שיש. ומצאה את חיותה כוחן. האחרונה בתחילת דרכה היתה סלחנית, ואולם, בהמשך, היתה ידועה כמי שאין יוצאים ממנה בלי הרשעה.
התנהל משפט ראווה, בו טחנו את מעיו של רמון. גם ככה האיש די ראוותן, ומכור לפוליטיקה. במקום לפרוש, המסכן המשיך במשפט. ובסיכומו של דבר סחטו ממנו קבל עם ועדה התנצלות.
ועכשיו בוא נשאל על מה? ממתי בית משפט הוא משטרת מוסר. כאשר משה דיין דפק על ימין ועל שמאל, בין היתר גם את שלושת ילדיו ואסי דיין הוא התוצאה.
על מה באמת נשפט רמון?
איפה הבעיה. שרמון לא עזב את הפוליטיקה. והמשיך לתפקד כמשנה לראש הממשלה, תפקיד אותו נתן לו אולמרט.
עכשיו על כל הצוחקים על אריה דרעי. בהרשעתו היה קלון. האדם הוא חריזמתי, אבל בניהול מעשיהו אתם טועים. נדמה לי שרוצחו של רבין יושב שם ועוד פושעים למיניהם. לא וילה ולא בטיח. שישב שם השבס, והמשטרה. המקום הזה צריך שמירה. אגב מעשיהו קרוב לכלא נווה תרצה.
דרעי באמת צריך להשתלב בחיים, הפוליטיים, ואולם מאנשים כריזמטיים תמיד צריך להיזהר.
גיורא. תעשה לי טובה, אל תעשה שלוף, זבנג וגמרנו. יש דברים שהם עובדתיים. אין לי מושג איך יכלת לכתוב על מרץ את מה שכתבת. לא רק היום, גם בתקופת יוסי שריד, שולמית אלוני, אורה נמיר, דדי צוקר – הם האנשים שתרמו הכי הרבה לחקיקה שוויונית בארץ. כדאי שתדע את העובדות.
חבל סתם לצחוק על אנשים, וסתם להשמיץ.
אוף, עוד פעם יצא לי פוסט ארוך.
אמיר, אולי תארגן מפגש – תקרא לו איך שתרצה. תביא משורר, משוררת.
תגיד, אתה יכול לגייס את אמינם. זו מטרה נעלה. אני חולה על הזמר הזה הוא אנרכיסט אמיתי ויש לו דיסק חדש. והוא באמת גאון.
אז למה? למה בארץ יש כל כך מעט גאונים, ובחול יש המון, יוצרים, משוררים, כותבים, שחקנים,
למה, למה, תגידו לאן נעלם הגניוס היהודי?
אמיר,
אנא מחוק תגובות כפולות, והשאר רק אחת.
בבקשה
חוה
אמיר,
אחרי שצעקתי אייך, ואינך, וביקשתי למחוק תגובות כפולות ואינך.
אז בוא ננסה שיטה אחרת.
תגיד,……., למה לך להיראות יותר צעיר הההההההה?
הסיפור של פסיכומיסטיפיזימאגי – עושה לך את זה, נכון?
טיפ, גברים ממילא נראים יותר צעירים מנשים!!!!! למה, תשאל למה?
נשים עושות פילינג. גברים מתגלחים יום יום, הגילוח משמש במקום פילינג. אלא אם כן אתה החלטת לגדל זקן – מה שלא נראה לי.
למה הגבר הישראלי נראה גרוע? אז ככה, הוא נוטה לגדל כרס ועליה ללבוש חולצה לבנה, או לזרוק טי – שרט.
מבחן ראשון – יש לך כרס? התשובות הן פסיכונפשיות.
מבחן שני – יש לך קרחת? אם כן, תנסה לגלח את כל הראש.
דבר שלישי, כל סנדל תנכי, קרוקס או שאר מרעין בישין שיש לך בבית – לזרוק לפח.
השאר תלוי באיזה לוק אתה רוצה לאמץ?
שער ארוך עם תלתלים שזה שנטי, אחול מניוק. אתה רוצה לדבר בסלנג של הסיירת. אתה רוצה להיות מאצו לספר שאם אתה תופס גבר בקצה של החולצה שלו מרים אותו מן האדמה ומתסכל עליו ומסנן לעברו משהו מאיים? והוא מפחד. זה סימן שאתה גבר ולא משנה בן כמה אתה נראה.
אה ושכחנו את הארס. כל גורמט להיפטר.
מעבר לזה תסע לשבוע טנטרה תלבש לבן ותזין כל עוד נפשך בך. זה יעשה את זה וזה גם מרזה.
אז אנחנו לא לוקחים דברים באופן אישי – נכון. לא למחוק בבקשה!?!?
נראה לי שאת הדימוי של היאפי העורך דין הנונשלנטי אין לך.
עם זה צריך להשלים.
ולגיורא תשמע,
אם אמרתי שאין בישראל קפיטליזם אז אין!!!!
היום הממשלה וההסתדרות זה אותו הדבר.
עוד לא הבנת את זה – בסוף הם רבים על תפקידים בפוליטיקה.
בישראל אין ממסד תקין ואין ממשל תקין.
עובדה!!!
קשה לך, תפנה לאורלי וילנאי ולגיא מירוז.
אורלי מעצבנת ועצבנית.
גיא הוא חמוד לאללה.
כאישה אורלי תפסה טרמפ על התחת של גיא מרוז שהוא הרציני.
אתה הבנת את זה? גיורא
צדק תחפש במקום אחר לא בישראל.
אתה רוצה כסף – תתכמן. ככה זה עובד.
בי.
לחוה
אנא הרגעי,
לטובתך.
הפכת פה ל"םריק שאו". גם פריק מתחיל לשעמם אחרי זמן מה.
זה מאד מביך: ההתחנחנויות, ההשתפכויות, הרכילויות שאת מפזרת מחדר המיטות שלך לשם את גוררת שמות של אנשים אחרים.
זו לא חוכמה לפזר זבל ולבקש מאמיר או מאחרים לנקות אחריך.
תני מנוחה לך ולאחרים כדי שנוכל לקרא דיון עניני, הסתפקי במה שיש לך לתרום (ויש לך) בענייני ספרות.
בתחינה
הנחבא
לנחבא אל הכלים.
מכיון שלמדתי להעריך אותך, אז קודם כל תודה.
לאורך כל הפוסט הזה תשובותי עניניות. עין למעלה. אני נעה כעת בין שני פוסטים ומגיבה בפוסט אחד על הנעשה בפוסט אחר.
זה שאני שובניסטית – אכן. כן מודה ועוזב ירוחם.
ספרות כרוכה בפוליטיקה. כל אמירה ספרותית שנכתבת פועלת כאקט פוליטי – אקט שנועד להשפיע. לא ארחיב כאן את הדבור.
אבל, רק קצת רקע (אגב, כיום חדר המיטות שלי שומם, ריק לחלוטין.) והעת ביניים, – אני במשרד עורכי הדין של פורז כן הזדיינתי. זה היה מול הספרים של עורכי הדין על השטיח המהוה. הוא היה, פורז, שותף במשרד עורכי הדין שיצג את אבי, ברח' החשמל בתל-אביב. לא להתרגש הייתי רק בת 24 בסוף עלו על זה וחטפתי שטיפה כדבעי.
אז היום בחיפה חדר המיטות שלי שומם, לא נענית לרמזים, לא גוררת גברים כאשת מערות. כלום. נאדה. אז מה לא תתן לי להתרפק על העבר? לא יפה.
אבל בפוסט הזה על החרדים לא דברתי על מין. מה שקורה זה חם.
אתמול בלילה קבלתי גלים של מגרנה על מגרנה שכמות אדירה של כדורים מסוגים שונים לא הצליחה להרגיע וגם נתקעתי בלי כסף. והייתי עצבנית בטירוף על החום, ועל הבנקים ועל הכל. אבל הגבתי וצחקתי.
אם תציץ לפוסט "השפה כמגיה" תבין אולי על רקע מה נכתבו כאן הדברים.
בכל אופן תודה על המחמאה.
לפעמים כשכולם משתגעים גם לי בא. אז מה אסור? מתחנחנת בהחלט, למה לא אני אישה. בוטה, בהחלט למה לא? בחשיבה שלי אמצתי דפוסים גבריים.
ולהסביר, בפוסט הקודם אמיר שאל את תמי קאלי – איך נשארים צעירים אז עניתי כאן.
וכל מילה נכונה. אה וטיפוסי הגברים זה לא מין, זה סתם כל מיני טיפוסים שאני פוגשת מן ההווי הישראלי.
ולגיורא,
תגיד, מה לא ידעת.
מה קרה עם אמיר פרץ.
ולאן עיני חותר בדיוק?
הימין הפך מרכז והמרכז שמאל והכל מבולבל. לעשות סדר. המפלגות זה קשקוש. כבר נכתבו דפים שיש יותר מידי מפלגות בארץ. ראה ארצות הברית – שתי מפלגות. אין מצב שנתניהו עף מן השלטון ויחזור פעם נוספת. אין מצבים כאלו. וכאן מכיוון שקו העוני הולך וגדל הקפיטליזם הוא יוק – אגב, מדברים על קאפיטליזם מאוחר שהוא מעורב עם תרבות צריכה בקניונים. אבל אנחנו מהבחינה הזאת עלובים. פשוט עלובים. לא יעזור.
אגב, במקום מגבית לשרי אריסון. ביום ראשון יש לי יום הולדת………..
משרדו של עו"ד פורז
הוכרז כשטח מפורז –
ממקום שנועד לדיונים
הוא נהפך לזירת זיונים.
חווה,
כשיוצא לי לקרוא את דברייך –
את אחת הכותבות השוביניסטיות ביותר שקראתי מעודי. הכל מבחינתך נחלק לנשים גברים, וכמה שאת מדברת על כביכול פמיניזם, את ממש חווה את האשה כנחותה לחלוטין, ונקראת כשונאת נשים מובהקת.
את עושה בעיקר לעצמך אבל גם לכלל הנשים, יחסי ציבור גרועים ביותר.
שמחתי על תגובתך.
מדוע איניך מגיבה עניינית.
את וכל היתר. די הרצתי כאן אינפורמציה עניינית. מדוע כל כך מעט בנות לקחו חלק בוויכוח פוליטי.
השאלה היא אמיתית.
איני שונאת נשים. אני חושבת שנשים צריכות לקדם את מעמדן, שכן אף אחד מן הגברים לאיעשה זאת במקומה.
הגבר הוא המעוניין להשאיר את האישה במקום בו היא נמצאת כעת.
אנחנו חיים בתרבות פטריארכלית.
לגופו של עניין. כל מה שכתוב כאן מעוגן במחקר, בפוליטיקה, בעבודה, בכל מקום. מה את רוצה לומר לי? שיש שוויון שכר לנשים בעבודה?
אז למה נשים לא נאבקות על כך?
מדוע אין הן נאבקות על מקומן בפוליטיקה. האם פנינה רוזנבלום אמורה לייצג אותי – לא? אבל כזונת צמרת היא השכילה לעשות כסף.
במקום להטיל את הרפש כלפי, שלמדתי את הנושא, והחלוקות האלו קופצות מיד לנגד עיני אני שואלת שוב. מדוע אין מספיק נשים בדיון פוליטי.
אני מתחנחנת?
אתן מתחנחנות.
אני מוכנה להקדיש פוטס שלם על צורת ההבעה של נשים. רק תראי את הויכוח של אביטל כאן עם כולן.
כך אתן רוצות להצטייר, שמי שעובדות בשכר מינמימום.
אז מי שביקש את הידע שלי כספרות. הנה
אני מבקשת לקרוא את הספר של אדריאן ריץ' ילוד אישה.
ולזהות את מה שכתבה חוקרת נשים ישראלית ואחרות – קיימת תופעה שנקראת פמיניזציה של העוני. כן, והלכתי וקראתי חומר על חוקרת המגדר שהזכיר אמיר אור. לא בגלל אמיר אור – בגלל שזה מעניין אותי ומציק לי.
אז הי, במקום לרדת עלי, אולי תפשפשנה קצת בעצמכן. לשחק את האישה הקטנה והלא כל כך אנינה כמו שאתם מוציאות כאן אינה הפוזיציה האולטימטיבית לאישה.
מה את רוצה ממני.
אני המראה שלך. דרך דברי משתקפים תחומי העניין של נשים, כפי שהן משתקפות לפחות בשני הפוסטים האחרונים.
שמחתי על תגובתך.
מדוע איניך מגיבה עניינית.
את וכל היתר. די הרצתי כאן אינפורמציה עניינית. מדוע כל כך מעט בנות לקחו חלק בוויכוח פוליטי.
השאלה היא אמיתית.
איני שונאת נשים. אני חושבת שנשים צריכות לקדם את מעמדן, שכן אף אחד מן הגברים לאיעשה זאת במקומה.
הגבר הוא המעוניין להשאיר את האישה במקום בו היא נמצאת כעת.
אנחנו חיים בתרבות פטריארכלית.
לגופו של עניין. כל מה שכתוב כאן מעוגן במחקר, בפוליטיקה, בעבודה, בכל מקום. מה את רוצה לומר לי? שיש שוויון שכר לנשים בעבודה?
אז למה נשים לא נאבקות על כך?
מדוע אין הן נאבקות על מקומן בפוליטיקה. האם פנינה רוזנבלום אמורה לייצג אותי – לא? אבל כזונת צמרת היא השכילה לעשות כסף.
במקום להטיל את הרפש כלפי, שלמדתי את הנושא, והחלוקות האלו קופצות מיד לנגד עיני אני שואלת שוב. מדוע אין מספיק נשים בדיון פוליטי.
אני מתחנחנת?
אתן מתחנחנות.
אני מוכנה להקדיש פוטס שלם על צורת ההבעה של נשים. רק תראי את הויכוח של אביטל כאן עם כולן.
כך אתן רוצות להצטייר, שמי שעובדות בשכר מינמימום.
אז מי שביקש את הידע שלי כספרות. הנה
אני מבקשת לקרוא את הספר של אדריאן ריץ' ילוד אישה.
ולזהות את מה שכתבה חוקרת נשים ישראלית ואחרות – קיימת תופעה שנקראת פמיניזציה של העוני. כן, והלכתי וקראתי חומר על חוקרת המגדר שהזכיר אמיר אור. לא בגלל אמיר אור – בגלל שזה מעניין אותי ומציק לי.
אז הי, במקום לרדת עלי, אולי תפשפשנה קצת בעצמכן. לשחק את האישה הקטנה והלא כל כך אנינה כמו שאתם מוציאות כאן אינה הפוזיציה האולטימטיבית לאישה.
מה את רוצה ממני.
אני המראה שלך. דרך דברי משתקפים תחומי העניין של נשים, כפי שהן משתקפות לפחות בשני הפוסטים האחרונים.
לחווה,
אחרי מפגן ביטחון עצמי כשלך נשארתי פעור פה: אין לי מה להגיב.
מרץ לא יכולה להיות קפיטליסטית
יוסי שריד אינו קפיטליסט – הלוואי והיו לנו הרבה אנשים כמוהו. גם לא חיים אורון, וגם לא שולמית אלוני. היה לה כסף מכיוון שהיא היתה אישיות מדהימה, ועורכת דין בחסד עליון שהביאה הרבה חידושים לארץ. וחבל שס"ש הצליחה למגר אותה
לקשר את מרץ עם קפיטליזם באמת זו הגזמה.
מילא אם היית אומר לי אהוד ברק כאיש עבודה – קפיטליסט. אבל מרץ. נו באמת. ולהלחם בסחר בנשים זה דבר של מה בכך.
אני אישית פניתי אליה. ראיתי אותה גם כאן בחיפה. היא כל כך אנושית, חמה, צנועה. פשוט בן אדם
אולי אתה צריך מופרעים כמו מופז או דיכטר הה?
מרץ לא יכולה להיות קפיטליסטית
יוסי שריד אינו קפיטליסט – הלוואי והיו לנו הרבה אנשים כמוהו. גם לא חיים אורון, וגם לא שולמית אלוני. היה לה כסף מכיוון שהיא היתה אישיות מדהימה, ועורכת דין בחסד עליון שהביאה הרבה חידושים לארץ. וחבל שס"ש הצליחה למגר אותה
לקשר את מרץ עם קפיטליזם באמת זו הגזמה.
מילא אם היית אומר לי אהוד ברק כאיש עבודה – קפיטליסט. אבל מרץ. נו באמת. ולהלחם בסחר בנשים זה דבר של מה בכך.
אני אישית פניתי אליה. ראיתי אותה גם כאן בחיפה. היא כל כך אנושית, חמה, צנועה. פשוט בן אדם
אולי אתה צריך מופרעים כמו מופז או דיכטר הה?