אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
Requiem aeternum dona nobis domine
מה שכתוב בכותרת הוא "מנוחת עולם תן לנו, אדון" בפרפראזה לתפילת האשכבה הנוצרית, וכאן בתפילה אירונית לאלוהי המטע, שאם שמתם לב התמעטו הפוקדים את בננותיו ובנניו. ככה לפחות נראה לי ממבט בחלון התגובות. הנוף לא משתנה. תגובות תקועות שם ללא תזוזה כטורי נמלים שקפאו על עומדן.
הלו – או כמו שאומרים ביפנית – "מושימושי" – זה הטלפון ששבור, או רוח הטוּרָנים פה?
ואשב על המדוכה, ואדיר מעיניי תנומה, ואהי מהרהר במשבר המתעורר ,עד יצתה בת קול ואמרה:
"ברוב עם יאבד קולם" ואשאל "האמנם"?
האם טורי הבננות הרבים שנוספו פה במטע הביאו עלינו שנת שמיטה?
נדמה שכבר יצרנו כאן לא סתם טורים צפופים אלא כמעט קהילה. אהבתי את הייחוד של המקום.
האם הריבוי פיזר משהו מזה? אפילו התגובות שהיו פה פעם מעמיקות או עסיסיות הפכו למשהו דה-מרקרי כזה, בסגנון הדנקֶה שיין / ביטֶה שיין.
לפיכך ובהתאם לזאת, ייצא נא קול קורא: עורו אחים ואחיות, וחושו לחתום על עצומת "עוצמה לבננייה".
על מה אנחנו מסכימים?
(סמנ/י את בחירתך)
- לאמץ את עשרת הדיברות
- אין כניסה למטע בלי כוסית ביד
- טורניר בננה (טקס חניכה לטוּרנים חדשים)
- אם לא עכשיו אימתי
- דב חנין לראשות הבלוגייה
ולסיכום והבדלה, בואו נכריז על שבוע החשק –
ונעלה יצירות של תשוקה לחימום המטע, שבוע שיעיר ממשכבם מתים ומיטות, וירעיד את חלון התגובות.
הי אמיר
מדברת אליך מבין הסדינים
הי אמירתי, בין הסדינים? חולה או חולת אהבה?
ואני מדברת על מנוחת לוחם
מלחמה טובה, אני מקווה? עזה כמוות אהבה, ולא פעם נוראות הן גם מלחמות החשק
אמיר,
אני יודעת שכתבת את זה עבורי ואני לוקחת לתשומת ליבי מילה מילה.
המשך יבוא.
:)))))))))
כלומר
🙂 אחד.
הפתעתיני שירתי. "אחד"? כלומר בסוף בחרת בעשרת הדיברות? 🙂
:))
התכוונתי לסמיילי אחד ולא לשורה המבודחת שיצאה בתגובה הראשונה.
כמובן שאבחר באלכוהול. איך לא? ואם אפשר לבחור שניים, אני בוחרת גם במספר ארבע. בדרך כלל.
שירתי, על מספר שתיים יש בינתיים קונצנזוס זהיר, אבל מה בקשר לארבע? הוא די דורש נאה דורשת נאה מקיימת, לא? 🙂
נכון. אני מודה.
כשאגיע לגשר אחצה אותו…
ודי לחכימא ברמיזא… 🙂
אמיר,
לטעמי אתה בעצמך ממעיט כעת להיכנס.
אם רבים מדי הטורנים – אולי לחלקם לקבוצות… בעלי שם, בעלי טור, חסרי שם וחסרי טור או שיר והוגים חברתיים או מה.
על מה אנחנו מסכימים ונשבעים?
אחוה ובריאות
צחוק בצד
ניסע נא עם נס ודגל, ועוד. (אם ייוולדו רעיונות נוספים אודיעך). נסתפק כרגע באלה.
הייה נא בריא.
In hoc loco
subscriptio
Sub specie aeternitatis
משה
Vivamus, Moshe! homo homini ludus, rumoresque senum omnes unius aestimamus assis
מוסיף לבחירת הבוחרים גם את הצעותיך 🙂
1.לאמץ את עשרת הדיברות
*2.אין כניסה למטע בלי כוסית ביד
3.טורניר בננה (טקס חניכה לטורנים חדשים)
4.אם לא עכשיו אימתי
5.דב חנין לראשות הבלוגייה
* -זוהי בחירתי. והנה אני ניצבת כאן עם מה זה כוסית ביד שחבל על הזמן.
:0)
ובכן,זהו קולי הדק המצטרף לחתימה על העצומה בפוסט העצום הזה. נדמה לי שבשמי החדש אין מקום לספקות בנוגע לבחירתי בין הרקוויאם לבין שבוע יצירות החשק…ויוה לפסיונטה ולא לפנסיה!!!
בהחלט, דריאדה, ויוה לה פאסיונאטה! אבל זה שאת "ניצבת כאן עם מה זה כוסית ביד שחבל על הזמן" אומר דרשני…
אכפת לך לפרט ולנקד?
הפירוט בקישור הבא והניקוד בגוף הכוסית:
http://www.playnow.co.il/pictures/vi
ewpicture.cfm?ID=15918&Language=Hebrew
עכשיו מותר להכנס?
רגע…
הנה:
http://www.playnow.co.il/pictures/viewpicture.cfm?ID=15918&Language=Hebrew
הניקוד אחלה, אבל הקישור הביא אותי לרודיאו.
כתוב בעור:
try harder
hard is not my section
my kusit has just left to the rodeo
leaving my hands to themselves
now I"m kusitless
so that maybe I will replace her with a little drink.
Kusit? Hallo, is it English? Drinks are most welcome, now I"m curious about your Kusit … As to hard, I guess the other section should be soft and easy?
Hallo? try mishmishmushi it is shorter and softer when you are addressing a skirt.
Now about kusit, it is not English yet, BUTttt, I trust the Israelies in the world to use it enough times so that soon it will be.
By the way if you are asking me if I shave my legs than you should know that this is a too intimate question to ask driades.
On the other hand if you want to know about my kusit you are invited to ask and…. maybe I will answer.
Well, Driades don"t shave their leaves usually, but as to the kusit issue, sure, tell me about it please (or as we say in Hebrew, I"m all ear).
Well then, if you are all ear we are kind of having a problem here, since driades are known for their appetite to men, and the ears are usually being used for the first stage of seduction. I do hope that later on you will be able to provide the rest of you.
Now, back to our kusit. hmm my kusit. well it had all began when I was resting my branches from a wild night, sending them toward the sun, humming myself light windy satisfied songs when suddenly… a soft laugh had moved my leaves and I knew that I must make this music mine. I"ve openned my eyes and there it was, a beautiful creature with a golden black hair covered with tiny red firish dots.
I felt the fire, couldn"t tell if it came from the sun, the dots or the godess who stood there but I was worried, since my waterish body is not built to deal with fires…
and my dear ear, I must tell you that it was just the begining of the relationship with sweet kusit and there is more beneeth my bushy fingers, but it is getting kind of late now, and I think that maybe I will continue on another night. It is good for you, you know, since you now have got another night to go to sleep as your self and wake up a little the same .
Dear Shaharazad, Thou do sound rather hot for a tree creature.
However, I"ll suffer you to live another night, so that I will listen and learn who this wonderful kusit truely was and what befell you two.
Fare thee well
Now the night shall go quiet into my arms
AND FIRE WELL TO YOU TOO
I am all ear
וגם
I am all here
בזמן של עכשיו
כולי קשוב
בשבילך.
present time
ומה ההמשך?
אני אתך, שירית, מחכה לשמוע…
Oh lord of the trees! you are realy into this project way too deep than roots
I ment, way to deep, even deeper than my roots but since I am here close to your ears a lovely reply will trigger my hungry body and I will go on up to the simple present and far beyond
I"m all here Shaharazadriad, by the Lord of Trees, what happened next? Please tell us
Since you accept my lord I will go on.
As you all know driades cannot talk but they do have special spells to cast over their prey , I"ve called to the wind, the wind has stood erect between us and the beautiful creature has started to shiver looking for a warm place to hide. I"ve streched my branches as far as I could reach so that it will be able to feel my warm breath, and It did. The godess has got closer and closer and as it was hugging my trunk I could have heard its heart. That heart was telling me all that I"ve wanted to know. That is my friend how I"ve learnt that it had belonged to the kusiyut"s breed and that is when I"ve felt for the first time in my life the greatest lust of all, It had arose in me an eagerness, a desire to mingle instead of being settled with the joy of sucking and digesting, actions whom was till then used to be the peek of my being.
There is so much more to tell, you know, but at these moment my roots are getting kind of restless, they can hardly obey my decision to spear you for a little longer since I need you to be fully satisfied before transformation.
I realize that it might sound a little frightenning but I can reasure you that nothing from what is about to come will be against nature. It is my mother you know and in nature as in nature we obey the rulls.
Thank thee, Shaharazadirade,for an awsome chapter, but is it thy intention to spear us? Wow
Actually, my first intention was to spare you but my roots needed a sign of good will on my behalf, so I decided on the spur of the moment to spear you all. SOFTLY of course hoo hooo hoooo
פוסט מורטום
לקק לי ואלקק לך,לפעמים טעים,לפעמים כושל,לפעמים בוסר.הרוב משעמם.
אלמוני יקר, לא ממש נראה לי הדיל שאתה מציע בעניין הלקיקות, ובקשר לפוסט מורטם – זה בדיוק העניין שלשמו התעוררנו כאן יחד.
מצטטת את האלמוני: לקק לי ואלקק לך, לפעמים טעים…
הייתי אומרת שזו התחלה נפלאה לשיר בנושא העומד על הפרק השבוע, ההמשך קצת מקלקל ונדמה כי הכותב נבהל ומתקפל בחזרה אל עמדת המגיב המעיב.
לא חבל?
סיגל, מה פתאום מקלקל? זהו שיר נוּגה, שבו הכותב, שכבר מרגיש לגמרי מת (פוסט מורטם) מספר על התנסותו המתסכלת במין אוראלי.
הלם טוטאלי ופה פעור…התנסותו המתסכלת? יש דבר כזה? (מסכן, עכשיו יותר קל להבין את תגובתו למרות שמוזר…ממש מוזר).
:0)
אני אגיב בציטטה מפיו של הוגה הדעות הדגול בן זמננו, הלא הוא יוסי בובליל האשקלוני לבית האח הגדול, וכה דיבר:
"יש חשק, אבל אין נשק".
אני הרבה זמן לא שמעתי מכתם כל כך קצר וממצה, ממש הייקו ישראלי התואם את תקופתו, בסגנון שמודע לעצמו ולמגבלותיו ועם עבר מפואר אישיותי של רפש מהודר להתפאר.
היש כתיבה הדוקה מזו ?
ואני לא ידעתי…
אכן שירה הדוקה ורבת משמעים, דקה מן הדק. רק שהדוק מדי כבר לוחץ על הנשק.
שינסה נשיקה – מומלץ להמסת סתימות.
אבל במחשבה שנייה זהו משפט נוגה. הנצו הרימונים, התאנה חנטה פגיה, ואין מעורר את יוסי הבּוּבּ.
:))
אם עוד לא הספקת, "האח הגדול" ערוץ 2
ימי ראשון בערב ושלישי בערב.
לא רע בכלל, אבל זה כבר לקראת סיום.
אותי משום מה זה סופר מעניין.
בעיקר המכתמים של בובליל ומלחמת הבובלילים בפרידמנים, ושפרה שהיא קטגוריה נפרדת.
ראי מדהים.
טוב, הצצתי ולא נפגעתי. הבוב שלך נראה לי די קוץ בשת, ואת השאר לצערי (או לא) לא ממש הצלחתי לזהות. ניסויים בבני אדם זה קרקס עתיק וחביב, אבל למי יש סבלנות? שיהיו בריאים.
חולמת אותך בין שדי
חורתת אותך על לוח לבי
בין רגליי
במעלה רקותיי הבוערות
ההולמות
חולמת רטוב ולח אתה
בחוץ והופ – בפנים
אתה הכל – גם אלוהים
וואו,מי המשוררת המיוחמת?
כל הכבוד על התעוזה וחבל שהשיר החודר הזה מופיע פה בעילום שם. מה שכן, כל הבלוגלסים מוזמנים לתרום לשבוע החשק מפה. במת התגובות לרשותכם.
השיר הזה מזכיר לי קצת את "תבוא אליי כמו אלוהים" כפי שביטאה זאת וולך.
האמת שהייתי מתחיל אותו ב"חורתת אותך על לוח לבי" ומשם עובר ל"בחולמת אותך בין שדי/ בין רגליי" ככה הוא מתחמם באופן טבעי יותר.
ורק מטריד אותי קצת הקצב שהכותבת מצפה לו מאהובה – "אתה בחוץ והופ – בפנים"…
אתה אפשרות ודאית
כך אומר לי גופי
עכשיו בוא, בוא אליי
בוא כאילו מחר לא היה מעולם
ואתמול יהיה תמיד רק ברירת מחדל
אתה אפשרות ודאית
כך אומר לי גופי
עכשיו בוא, בוא אליי
בוא כאילו מחר לא היה אפשרות
ואתמול יהיה תמיד רק ברירת מחדל
הוודאות של הגוף משכנעת מאוד, אבל בהמשך – למיטב הבנתי אתמול מת, לא? איך הוא ברירת מחדל? בזיכרון?
אמיר, אני יושבת וכותבת, יש לי דד ליין הלילה, ובאתי רק להעיף רגע מבט. מצאתי שאתה מושא תשוקותיהן הכמוסות של אנונימיות למיניהן. רק תראה מה שחררת כאן 🙂
אלה אינם שירים שכתובתם אמיר. אלה הם שירי חשק כפי שביקש. אך אינם עבורו ועימו הסליחה, כמובן.
אם כך למה שלא תפרסמי אותם בפוסט משלך ובגלוי?
לאלוהים הפתרון
נו, אם את מכניסה את אלוהים לעסק, אני בחוץ 🙂 ביי
שאלה קצת דבילית,לא? מנין לך שיש לה בלוג בכלל?
לא אכניס את קוראי הבננותבסודי חשקי.האינטימיות שלי שלי.מצטערת.
דיסקרטיות ראויה וכשרה למעדרין, אבל קצת קשה להכניס מישהו בסוד משהו כשאת בעצמך סוד כמוס 🙂
אמיר היקר,
הלילה אפל
אני באדום
מתהדרת בנוצות רבגוניות
מתכוננת לציד ולניצוד
ולצייד
ולכלי המשחית
שיבוא וינצח
ויפסיד.
שוב נאבקים במלוא כוחותינו
לגרום הנאה
אחר כך כאב
ושוב הנאה
ושוב ושוב.
אני ציידת עם נשק נסתר מתחת לתחרה
(האדומה)
חושפת נשק קטן, אחר כך פיטמה
מזדקרת מוכנה ליריה
חץ קטן לליבך,
הופכת אותך לשלי,
עד ההתחמקות הבאה,
וממרחק
מתכוננים לקרב הבא.
וגם השיר הזה , אני מתנצלת לא נכתב
לך אמיר היקר. אבל יש לך זכות על פרסומו כוון שאלמלא ההתגרות שלך
לשלוח שירי חשק ,השיר הזה היה נשאר כנראה רק במגרה.
כך שאוסיף
חוק נוסף משלי:
1)לכל אחד או אחת יש כנראה שירי חשק
בראש או במגרה.
ועוד רוצה להגיב ששירים נכתבים לפעמים
למישהו, אולי, אבל כשהם ממש טובים,
הנפש המתרשמת, מתרשמת שהשיר נכתב עבורה. וכמה טוב שזה כך, כי זוהי איכותה של אמנות ,לא? שהתקשורת מיועדת
ואכן מגיעה אליך.
שירית היקרה, השיר מתקבל פה כמובן בעונג הראוי!
ונכון, כשהשיר עובר אל תודעת הקורא, נפשו נכנסת אל תמונת השיר ולוקחת בה חלק.
במערכות הארוס האלה הצייד ניצוד ולהפך, אבל השיר שלך מכוון את המבט אל המשחק שבציד עצמו: מוכרחים לנצח ולהפסיד את הניצחון כדי לנצח שוב ולזכות בעונג ושוב בהיעלמותו.
נהניתי לקרוא את התגובה שלך על השיר.
נעימה מאד ההרגשה להיות מובנת כראוי.
ואם בענייני חשקים אנחנו, התשובה שלך עושה לי חשק לכתוב עוד.
תודה.
למה לא? עוד חץ קטן נחוץ תמיד. אחרת אין משחק 🙂
חץ קטן נוסף?זאת נקודה לישון עליה.
בהחלט. ובכלל טוב לישון על נקודה 🙂
"אין כניסה למטע בלי כוסית ביד"
סוריאליסטי לגמרי ותאר לך שאפשר היה ליישם את זה
למה סוריאליסטי, דפנה? היה יוצא די שמח או לפחות פרום גבולות ולחלוחי יותר, לא?
אז אני מבין שאת בוחרת באפשרות אחרת?
הראשונה? החמישית?
אמיר,
כפי שהצעתי, צחוק בצד ( חצי בפנים)
לא טוב לי לראות מבזבז כוחך ארוכות על מיצים לא מבושלים (לומר אחרת, על שטויות)
במתנה אתן לך שיר הנדמה לי להיות מן הענין
(זה לאוהביך)
תְּחִנָּה
פַּח בָּרוּחַ! יָנוּעוּ כַּפּוֹת עֵץ הַתָּמָר!
יִתְחַשְּׁרוּ עַנְנֵי שֶׁיָּמִים!
נְשֹׁב בַּסְּעָרָה!
יִזַּל נָא בְּמָתְנַי אוֹן תֶמֶד
כְּמוֹ הַנְּהָרוֹת, כַּמַּעְיָן הַשּׁוֹלֵחַ מֵימָיו אַל עַל גָּבֹהַּ!
כְּגֶשֶׁם הַחוֹדֵר עֲמֻקּוֹת אֶל הַקַּרְקַע!
יַעֲמֹד-נָא גִּידִי, זֶה אֶבְרֵי מָתוּחַ
יַעֲמֹד נָא נִצַּב כְּמַחַט הַנִּילוּס:
יִתְיַצֵּב כַּמֵּיתָר עַל נֵבֶל הַטִּיגִי
לְבַל יַחְלִיק מִמֶּנָּה, מִנְּדָנָהּ הַחוּצָה!
(לחש za-gi-ga עתיק)
משה היקר,
באמת פויה שטויות. ועל התוכחה שהוכחתנו, הכסילים, כבר נאמר ביידיש מזה"תית, "אִן כּאן חבּיבּךּ עסל, מא תלחסוּש כֻּלֹה".
אבל על שיר החשק הבבלי שליבבתנו בו – שלמי תודה. בזמנה תרגמתי מאכדית עם נתן וסרמן את "מריבת האוהבים" ואולי אביא בהשמך
ואידך זיל גמור. או שלא.
עננננקקקק ! :)))
אמיר, אני נענה למניפסטו הקורץ הזה. קדימה – תשוקה מתירת איברים. רני
רני, עם הקדש שלך אתה נענית עוד לפני שקראת, אבל כל המוסיף הרי זה מסופח 🙂
נְצַרֶף אֶת סְנֶה גּוּפֵנוּ הַבּוֹעֵר
לְתְנוּעַת הַחַיִים הֵנִּצְחִית
בְּעֵינֵיךָ הַקְּרֵבוֹת לִיְרֵכַי
מְסוּמַמוֹת טוֹבְעוֹת וּמְצִיפוֹת
אֶת הַלָּחוּת הַבִּלְתִי מְאוּלֶפֶת
שֶבֵּין רַגְלַי.
אַז גּוֹעֵש עוֹלָם שָלֵם
לְפִתְחוֹ שֶל רֶגַע
כַּךְ נַבִיס אֶת הַמָּוֶת
כּךְ הָיָה מְעוֹלַם,
בּוֹא
מישהי כאן חרמנית כהוגן
איזה שיר יפה ובוער!
והנושא של המענה למוות – קלאסי 🙂
"את בתולייך שומרת?
ומה התועלת?
לא כשתבואי לשאול, בתולה
את אהובך תמצאי לך" (אסקלפיאדס)
מספיק הדוק?
כי אם לא אז ניתן
להדק עוד יותר
גם אם
קשה.
(המענה למות של אסקפליאדס הוא הבא
את בתולי איני שומרת
כי אני איני גברת
ואין בואי לשאול
מה יש לשאול בכלל?)
אם את רוצה הידוק, הנה:
נְצַרֶף אֶת סְנֶה גּוּפֵנוּ, את הבְּעֵרָה
לְתְנוּעַת הַחַיִים הֵנִּצְחִית.
עֵינֵיךָ קְּרֵבוֹת לִיְרֵכַי
מְסוּמַמוֹת, טוֹבְעוֹת, מְצִיפוֹת
לָּחוּת בִּלְתִי מְאוּלֶפֶת
בֵּין רַגְלַי.
גּוֹעֵש עוֹלָם שָלֵם
לְפִתְחוֹ שֶל רֶגַע.
כַּךְ נַבִיס אֶת הַמָּוֶת
כּךְ הָיָה מְעוֹלַם,
בּוֹא
עכשיו השיר עומד יותר.
היה קשה?
שאלות תמה
האם זה מה שנקרא "לערוך"את השיר?
האם יש שיר שוכב בניגוד לשיר עומד?
שירית, זו לא ממש "עריכה" – השיר הזה כבר עומד, אבל לפעמים מגע קל מעמיד אותו יותר.
ובקשר לשיר "שוכב" – זה עניין של זווית, כלומר, תלוי אם הקורא עומד או שוכב. משהו לישון עליו?
ומה פירוש "אינני גברת"? את אדון?
אני בוחרת:
"אם לא עכשיו אימתי "
ולגבי שירי החשק, למה ישר הלך הקהל לתשוקת בשרים? האין תשוקות אחרות? האם הן לא ראויות לכתיבה, לשירה?
ראויות גם ראויות. כל תשוקה לוהטת תתקבל בברכה. אבל למה צמצמת עיניים לנוכח קצת תשוקה ארוטית לוסי?
היי, כמה שטויות (ומין).
לא נשאר מקום לדברים רציניים בבלוג, כמדומה.
scribere ad nauseam sempre idem
et non altra
מין, משה? פויה פויה.
sic transit gloriae mundi
אבל בטורך העלית כמה שירי חשק נאים דווקא.
ויחוללו השמים והארץ וכל צבא העם
ויאמרו שכני עולם אמן
אמן לצלילים
אמן לחיות
לבהמות
ולכל רמש השדה
הבאים ובוקעים משערי ביתך
וחודרים לפתחי.
והיה כי ביערותי תיפול שלהבת
ואשַׂפֵם את פיך
באהבה תורכית.
שלנו,
שלי, שלך,
ושל כל רקדני הבלט הרוסי
שעוד נכונו לנו.
:))) אהבתי את הבהמות ורמש השדה שמצטרפים פה עם היערות להיירוס גאמוס האורבני הזה יחד עם השכנים.
מה רע בדנקֶה שיין / ביטֶה שיין?
אנחנו מנומסים יפה.
ולמטע כניסה רק עם כוסית???? מה עם איזו סיגריה אמיר? נפתח כאן איזור מעשנים.
ואני ארתם מחר לשבוע החשק. יש לי חשק לזה.
וכדאי לכולם לקרוא את הסיפור של ירון אביטוב, הוא מלא חשקים.
דנקה שיין, יעלה. התחלת לעשן?
הדאגה בסעיף דנן הייתה רק למצב הצבירה המנטלי של הטורנים הבאים בשערי הרשומות. ומה הבחירה שלך?
הי אמיר, קצת באיחור אבל אם לא עכשיו אימתי, נזכרתי בשיר ילדים, שבעצם קשור לפוסט הקודם אבל פתאום ראיתי שהוא יכול אולי להתאים לשבוע החשק שהכרזת עליו. אולי הוא קצת שונה מהלך הרוחות החם שכאן , אולי קצת בגלל שבשביל חשק לשירי חשק צריכים חשק… ושלי..נו, מילא…קבל המנון לשבוע שלך…(לפחות לילדים הוא גורם לחשק לצעוק משום מה דווקא במילה :כוח).
אז הנהו:
בעין יש אישון
בפה יש לשון
בראש יש מוח
ביד יש כוח
בגוף יש לב
הלב אוהב.
:0)
זה באמת קשור יותר ל"אור ותכלת" אבל לוסי כבר הרחיבה פה למעננו את גבולות החשק. חייב לרוץ, אבל רוצה להעיר שמשהו מוזר בהתלהבות הצועקת הזו – ילדים שצועקים שהלב שאוהב. הם נשמעים מאוהבים ולא אוהבים, או שמא זו רק הצהרת כוונות.
איזה צועקים בהלב אוהב? אמנם הלב אכן אוהב אבל שים לב שרשמתי שהם צועקים במילה "כוח". אם תאכל תהיה חזק אז…אנחנו אוכלים ואנחנו חזקים והנה אנחנו צועקים חזק וזה סימן לכוח…בטח משהו כזה עובר להם בראש, קצת יותר קשור לכוח ופחות לאהבה, את הלב האוהב הגננת תמיד מקווה שהם מפנימים מהרוך.
טוב, סיגל, אבל אם הכנסת הנה שירי ילדים, אני בטוח שיש לך קריאה אלטרנטיבית איתם, לא?
שבוע שלם? איך אני אעמוד בזה?
:)))))
לא מוכרחים לעמוד, חני.
מצאתי שיר שאני מאוד אוהבת, אמנם אין לי במגירה,בה אני שומרת דברים אחרים (לא, לא חלקי גופות למקרה שתהית:0), אולי, כי יש מי שמיטיב לכתוב ממני. אז רחל כתבה, ואני מצטטת ברעד (כי היא אהובה עלי כל כך ושיר זה במיוחד).
*
ידיך רכות כחיק אדמת מכורה,
כמוה טובה נגיעתן, משכיחה ומרגעת,
להִלפת בהן ולדעת:
פה לא אירע!
הן אישה, רק אישה אנוכי-זלזל
העולה טפס ועלֹה עד ראש הצמרת,
בלי משען- נוגה וחוֶרת
לארץ אשפל.
נכון שמקסים?
מקסים, סיגל, אבל גם מטריד.
אוהב את הביטחון ואת ההיענות למגע,
אבל קצת מוטרד מהדימוי (כמו שרך על עץ) שאם לוקחים אותו כתמונה ארוטית (גופות או חלקיהן) הכל בסדר, אבל אם זו עמדה נפשית…
ומעניין התזמון שהעלית פה את השיר הזה, כשסיגל בן יאיר העלתה בדיוק כרגע תמונה הפוכה שבה האהוב נכרך על אהובתו (אך בלי ספק לא במחווה של תלות).
נכון אמיר. אני מכירה את הבעייתיות שיש לקוראים עם המעין כניעות ושפלות קומה של רחל בכמה משיריה. אני קוראת אותה מתוך הלב שלי ומסוגלת להבין את המקום הזה. למרות שאסור לה לאישה לדעתי להיות במקום שזה כל מה שהיא, אלא רק שתכיר בעצמה את המקומות האלה ותאהב מתוכם ותהיה אף נאהבת גם בהם.
ועוד משהו, עדיין לא קראתי את שירה של סיגל אולם לגבי הכרכות אני בעד הדדיות וכן אני בעד תחושה של שניים שהם לא יכולים האחד בלעדי השני, אולם חשובה בעיניי הידיעה הפנימית שככל שזה נפלא, הלא במציאות לו נכפתה עליהם או השתנתה, הלא כי כן יכולים הם, ויכולים "כמו גדולים".
הבנתי, סיגל. את קוראת את ההיכרכות הזו והדיבור מתוכה כחלק ממילון אהבה, ולא כהצהרה על טיב היחסים. זו באמת הקריאה הכי מרגשת.
את יודעת, סיגל, כשזו תנועה אפשרית בריקוד, זהו באמת עושר וכוח (לבחור גם בעמדה הזאת), כמו שאמרת בעצמך, הבעיה מתחילה רק כשזו התנועה היחידה שאת/ה מכיר/ה
וואוו, התכוננתי להרבה מילים. הרבה פעמים יצא לי שנאלצתי ממש להתגונן בפני אנשים על בחירות השירים שלי והואשמתי בכל מיני מצבי נפש לא בריאים, בכל הפעמים האלה ידעתי שטפו טפו הכל בסדר אצלי, והנה פתאום אתה מבין את הקריאה שלי, וזה באמת מרגש.
תודה!
:0)
אמיר, זה נראה , כאילו, "קל טיכו" לכתוב שיר חישקוקים-וזה ממש לא!
כתבתי משהו מאיזשהו מישהו שדומה לחוטיני (ביקר אצלי בראש…)
*כן, יש לי קטע עם משי..
*הבנים שלי לימדו אותי שבסלנג זיון = ניענוע…
תּוֹלַעַת מֶשִׁי
רוּחַ מִזְדָמְזֶמֶת בֵּין עַלְעָלֵי הָעֵץ.
גּוּפךְ הָרַךְ שָחוּחַ,
כֶּתֶר שִׂפְתוֹתַיִךְ פָּעוּר פֶּרֶץ
וּשֶׁעֵרֶךְ מִשְׁתַזֵר סָבִיב חֹטֶר זָקוּר
אַתְּ מְשֻׁעָבְּדֶת לַנִּעְנוּעַ –
תוֹלַעַת מֶשִׁי הַמִּתְנַשֵּׁלת בֵּין קִפְלֵי עֲלֵי תּוּת.
*מבטיחה לשוב עם יצירות יותר משוכללות..:)
לא, בכלל לא קל. זה דורש מינון נכון בין גילוי לכיסוי – ארוס דורש מידה של מתח ומסתורין – אחרת זה מוצפן מעין, או הופך לשיר זימה.
ומלבד כל זה, חרמנות בסיסית עוזרת כמובן.
גם אני מתה לנסות וחושבת שזה באמת בכלל לא קל. מאיפה המחשבה על תולעי משי? אהבתי את שירך תמי.
חושבת שתמונות המחשבה שלי מידי ברורות ואין בהן שום כיסוי ושום עידון שיהלום שיר.
ככה דילגתם לכם מעלי הא? נשיכות בלשון ואצבעות מרפרפות וכל זה במקום לעודד אותי לנסות לכתוב גם.
מסכנה שכמותי, בלתי נראית מתוקה שאף אחד לא מתייחס אליה.
:0)
אז טוב…לא צריכה יחס ולא מגלה לכם מי זכה בגביע הלוטו בכדורגל.
אאו! חץ פולני נעצת בחזי, סיגל.
טובה, טובה. נושך את לשוני. אז אולי באמת?
ולגמרי לגמרי הגזמת בעונש.
עכשיו, דווקא לא! ואת לשוני החרוצה נא לא לנשוך, תודה.
ולגבי העונש, זה עוד כלום. בפעם האחרונה שאיימתי וקיימתי זה היה שאמרתי להורים שלי שאני לא אגלה להם שאני מסתתרת מתחת למיטה. ולא גיליתי!
:)))))) אכזרית שכמותך! אותך להנהלה.
להנעלה למה? בקוו ואדיס דווקא התנהגתי יפה לא? זה בגלל שאין לי נעלי פקקונים כמו לאלה המומסכים לדבר על כדורגל? טוב. עלית עלי. (מרגיש יותר טוב?)
נ.ב.
פניה לאמא- אמא יקרה, זה בצחוק הא? זה מן פוסט כזה. טוב?
אתה צודק.זו באמת דילמה. מה לחשוף,
מה לכסות. בשיר ששלחתי הורדתי מילה שנראתה לי לא במקום.אחר כך קצת נשארתי
בהרגשה שמשהו אולי חסר עקב היעדר המילה.טוב אז אולי כדאילי בכל זאת ללמוד את הנושא יותר לעומק.
בהחלט חומר למחשבה. בשביל זה צריך לצאת מעצמך ולגדל בפנים קורא פנימי שלא מכיר את השיר – ולקרוא מהעיניים שלו.
זה, בין השאר, מה שאנחנו מלמדים בהליקון.
נשמע רעיון טוב מאד ללמוד.(אניח כרגע את השדים האומרים, אין זמן, יש דברים חשובים יותר ,ועוד מיני קשיים,במגרה(אחרת, לא זו שבה השירים)).
תודה. כבר מ"העמדת" השיר למדתי משהו.
אין ספק. אלה לא השדים הטובים, שירית 🙂
:))) הצחיקו אותי החוטר והתולעת, תמי.
ובעניין הנענוע, זה די כבול לניבי לשון ספציפיים (למשל "לכי תחפשי לך מי ינענע אותך").
נחכה 🙂
:))))
שיחררתי את האמבולנס שעשה לי החייאה לאחר שאיבדתי את ההכרה מקריאת תגובתך.
בהמשך לחוטר יש שרש, גזע, כנראה ענק…
והתולעת מתפתלת כמו רקדנית בטן מצועפת במשי.
טוב, את מושכת אותי בלשון…
ההתחלה היא כמו מעשה אהבה עם עץ, והתמונה מסעירה. הנענוע עובד ומובן גם בלי ה"מותק תלכי וכו"".
החוטר הצחיק אותי גם בגלל הדקיקות וגם בגלל שהוא כלי צה"לי לניקוי קני רובים. והתולעת… אני חושב שאני מבין את הכוונה, אבל הרי אין משי בתולעת משי, ופה היא מתנשלת לה כמו נחש 🙂
טוב, גם אני אנשוך לך את הלשון…
תיהיה קצת סבבה, אפילו אני לא לקחתי את השיר ברצינות…
אני מודה שזה קשה לכתוב את כל החרמנות שמתרוצצת לי בראש זה כאילו סטרפטיז בתחילת החורף…נכנעת לא אכתוב רק אבצע……..:)))
וואוו, האווירה מתחממת כאן. כיף לכם (:
שלום גבריאלה!
לנשוך אסור 🙂
אבל מכיוון שנדדת כבר אל מעבר לשפה לא אכביד מלים על אצבעות המבצעים.
חוק מספר 7) לנשוך אסור?
Thou Shall not bite?
מס" 7? איפה השישה הקודמים?
ולנשוך, בהסכמה הדדית, כמובן מותר אבל לא את הלשון שלי. אני זקוק לה לעניינים דחופים 🙂
5 חוקים אתה כתבת. בנוגע אליהם אני עדיין מתלבטת אם לתמוך או להיות נמנעת(במיוחד זה שאומר "אם לא עכשיו אימתי"). חוק מספר 6 היה שלכל אחד ואחת יש שירי חשק בראש או במגרה, מה שמתברר כל יום שעובר כנכון. ולגבי חוק מספר 7 היות וכתבת לא לנשוך שאלתי אותך האם אתה מתכוון להפוך זאת לחוק, כדי שאדע אם להתכונן להצבעת נגד.:)
שירית, פתחת פה תיבת פנדורה של נשיכות ונשיכים, נשכוכים ונשכושים, שכל אחד מהם הוא עניין שונה הראוי בהחלט לנעוץ בו שן. ועם זאת אני עומד על זכותי ללשוני. את מצביעה נגד?
לא הבנתי,אז פנדורה אהבה נשיכות נשכושים וכדומה או לא?
אני מצביעה בעד כל מה שעושה שימוש טוב בשיניים ובלשון, וכבודה של הלשון שלך במקומו עומד ושריר וקיים.המשך בכייף לעשות בה שימושים דחופים- כאלה שלא סובלים דיחוי וגם כאלה שסובלים —–סיפוקים.השלם את המילה החסרה.
1. "לאמץ את עשרת הדיברות"- זה טוב אבל לא תמיד מצליח לי עם אימוץ.
2. "אין כניסה למטע בלי כוסית ביד"-
האמת, אפילו בלי כוסית ביד אני משתתה וגם מממשטטה.
3." טורניר בננה"- אני פטורה.
4." אם לא עכשו אימתי"- גם אני שואלת.
5. "דב חנין לראשות הבלוגייה"- שיבוא פה, נראה.
אימצתי.
"אם לא עכשו אימתי"
קשה לעמוד בפני קול קורא שכזה..
בחזקת "ממעמקים קראתיך וגו"
נכון ,דפקתי נפקדות לא קצרה..אבל זאת לא עריקות עדיין.
ואם למחוז החשק תשיבנו, קלה עלינו החזרה ואם לא עכשיו אימתי..?
ואין הכרח להתנפל על המיכלול אפשר לפתוח באבר אחד..
אז יש לי משהו בִּשְפת עכּוּז
לַיָשְבן שְלפני
אמִירָה רְהוּטָה
דוּ עֵרְכִּית
נֵחְרֶצֵת .
הוּא מָתוּח בְּמעשָיו
תָפוּח בִּיְכוֹלְתוֹ,
נָחוּש בְּרעתּוֹ
מָרְהִיב זוּע (עוֹז) .
מתאבן..לא כן?
אכן ממעמקים….
על שפת נערות בבל, מד?
השפה בלי ספק רהוטה דיה, ובוודאי דו, אבל לא הייתי אומר דו-ערכית…
כפי שאתה מתרשם הכל עדיין בעצלתיים..
בבל ? כן, במובן המטאפורי.
ולענין הדוּ, גם ערכית וגם פיגורטיבית..
הרי לכל אבר יש יותר מייעוד אחד..הלא כן ?
מד, אם מעמיקים בזה,
מגיעים לקריאה קוואדרו-ערכית לפחות. על מה חשבת, שובב?
אתה צודק..
חשבתי על הנְערה של האתון בבל..
שבתש..
נו, מד, ממש אהבת בלעם 🙂 שבת שלום
אז…אולי באמת הייתה בעיית הרדמות (דגש חזק בהייתה)?אולי עייפות החומר, או טוראים חדשים, ולא בגלל כלום למעט, שאולי נוצר מצב של התרחקות. לפחות אני כמגיבנית בקבע, חשתי פתאום כאילו שכל אחד התחפר קצת אצל עצמו (ואני כאן) והרוח הקהילתית שאליה התחברתי מלכתחילה ירדה קצת. הרעיון של טבילת אש או טירונות נשמע מדליק ורעיונות מחוייכים עלו בי בהקשר, אולם הכרזה על שבוע החשק הייתה לדעתי הרעיון הגדול מכולם. (התעללות שוויונית במטע, כולל בי שרצתה רצתה רצתה ולא הצליחה).
והנה חלון התגובות רועד בחשק, ותורמות לו דהרת הרכבות .
וכמו שאמרתי אצל יעל, בפוסט שבוע החשק, שבוע החשק: למה לא יבוא פורים חודשיים בשבוע?
אני בעד עוד, ומקווה שאפסיק בשלב כלשהו להאמין ששירי הילדים הם שירי חשק במקור, שהוסבו לשירי ילדים עקב מחסור.
מה קורה פה עם הטלפתיה הערב? בדיוק שאלתי אותך על הקריאה שלך בשירי ילדים 🙂
וסיגל, חודשיים בשבוע נשמע פעמיים כי טוב.
אבל סקרנת אותי עם הרעיונות המחויכים שלך על טבילות אש (אש?) וטירונות. בשם רוח החשק וטוהר הנשק, פרטי נא.
אמאל"ה אני בשוק (עכשיו אמא שלי תחפש אותי בשוק ואוכל לענות ביתר חופשיות).
ראיתי בחלון התגובות שאלה ששאלת אותי לגבי שירי ילדים והייתי בטוחה שהיא באה בעקבות התגובה הזו. אז נכנסתי לכאן לסוף התגובות ולא ראיתי כלום אז…הנחתי שמשום מה כלשהו (כזה שפשוט לא הצלחתי לעמוד על שומו) מחקת את התגובה…עכשיו שציינת את עניין הטלפטיה חיפשתי ומצאתי את התגובה ההיא למעלה ו…ואווו. אז כעת אני למטה והיא למעלה אז כאן אענה לך על שאלת טבילת האש…רק רציתי לומר: ידעתי, ידעתי, ידעתי שהסקרנות תקפיץ בך את השאלה…ואני מחייכת בתשובה. ואם תשאל למה אז אני כבר עונה : באמת נראה לך שאני ארשום כאן רעיונות להתעללויות כמו למשל שחדשים צריכים לספור אותיות בפוסטים שלהם ולציין את המספר בסוף כל פוסט כשכמובן כל שיר שלהם חייב להיות בן 2008 אותיות לפחות, וכל סיפור 8002 אותיות. באמת נראה לך שאני ארשום כאן רעיונות שכאלה?
ובטח לרגע לא חשבת שאני ארשום רעיונות אש בשבוע החשק. תאר לעצמך אם טוראי חדש יקרא חלילה שהצעתי שבתור פוסט פתיחה עליו לחבר שיר חשק למטע הבננות? שעליו להופיע אצל כל רב טוראי בטורו ולזמר לו סרנדה שש פעמים בחלון התגובות ברצף? לא תודה אמיר. אני סיגל שכבר קוראים לה כאן בבננות חמודה ומתוקה (בטח בקרוב אוכתר בתואר הנכסף קוצ"י)אז שוב, לא תודה.
לשאלתך זו אני נשארת בתגובתי הראשונה חיוך, שמשמעו : no comment!
:0)
סיגל / קוצ"י, לא חשבתי לרגע שתציעי סתם ככה רעיונות מופלאים כאלה.
מה אנחנו צריכים לעשות בשביל זה?
לעשות? בשביל רעיונות שלי? וילה באיים הקנריים, כנר וזוג קנריות ואז…אולי אולי אתרום אותם
(בהתנדבות כמובן).
סליחה סיגל, אבל מי זאת "היא"? אין לה שם? שבוע החשק משבש אותך קצת?
קצת נעמי? הרבה, עם כל הכותרות ששם בחלון התגובות, היה לנו זמן להזדיין, הר הזבל אני כבר כמעט אומרת לעצמי נו אולי טוב היות האדם הומלס אבל…דווקא היא, היא היא, בלי להתבלבל.
היא, היא השאלה. שאלה, היא ההיא.
:0)
(הבנת מה קרה לי?)
אבל טוב ששאלת נעמי כי שכחתי ממנה (ההיא שלמעלה).