בננות - בלוגים / / רגע של עברית
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

רגע של עברית

 

 

  רֶגַע שֶׁל עִבְרִית

 

ברשומתו מהיום משה גנן רצה למצוא שם עברי ל"פוסט". אמנם כבר התרגלתי להיתקל בסוֹפֵר מְרַקֵּט  כשאני יוצא לקנות מעט מזון ומִחְיה במרכול, או להיפגש בציווי האַלים  הֹם סַנְטֵר  ברשת חנויות לכלי בית, ואמנם עצם ההתעקשות לדבר עברית ולא היבריש הפכה פה כבר להיברידית  – ובכל זאת  עצם המחשבה על שמות עבריים לענייני המטע נראתה לי חשובה ומבורכת.  הרי בסופו של דבר מדובר ביוצרים עבריים, ואם לא כאן – איפה? זה בסך הכל די אפשרי, ועניין של שגרת לשון. בין אם שמתם לב ובין אם לא, ה"טוקבקיסטים", למשל, הפכו פה כבר לסתם מגיבים.

משה הציע "מבע" כשם עצם עברי לפוסט, אבל מזה לא הייתי ממש מרוצה. לטעמי זהו שם כללי מדי  שאינו גודר דיו את המובן המיוחד למושג (מבע הוא גם ארשת פנים או צהלת סוס). חשבתי על זה קצת. חיפשתי מלים שתהיינה טבעיות דיין על הלשון, ובכל זאת יהיה בהן בטוי למושגים אלה שכולנו מכירים ומשתמשים בהם. כולכם כמובן מוזמנים להציע או לאמץ.

 

בלוג: טוּר

 

במקור  בלוג הוא "יומן רשת" (קיצור של web-log) אבל המטע שלנו היא דוגמה מובהקת לכך  שרשומות המתפרסמות בטורי המשתתפים אינן מצטמצמות ביומני רשת, אלא כוללות גם שירים, סיפורים, יצירות פלסטיות, יצירות מוסיקליות, מאמרים, תצלומים, הודעות ומשחקים.  הטור, כמו טור בעיתון, יכול להתמלא במגוון שלם של תכנים.

 

פוסט: רְשׁוּמָה

 

במקור ה-post בהקשר זה היה במשמעות של הודעה או דיעה שנשלחה לקבוצת דיון, אבל כיום המובן מקיף יותר ממשמעות זו. ברשומה אפשר לפרסם רשימה או רישום, שיר או סיפור, ולהעביר כל רושֶם שנרצה.

 

בלוגר: טוּרָן / מְרַשֵּׁם

מכיוון ש"טוראי" שייך כבר לצבא, בגזירת שמות כדוגמת האנגלית היו צריכים להתקבל פה טוּרן וטוּרנית,  אבל הם נשמעים לי קצת מוזרים. הבינוני של הפועל הכי טבעי לעברית העכשווית (כמו "מטפלת", "עורך", "מגיה" וכו") אבל בעוד ש"רושם" או "מרשים" כבר תפוסים להוראה אחרת המְרַשֵּם פנוי עדיין להעלאת רשומות. עוד הצעות?
 

בלוגיה: טוּרִיָּה, רָשׁוּמוֹן (?) 

 

השם המתבקש הוא טוּריהאבל בגלל בבֶל הדיעות והעמדות מאוד מפתה לכנות אותה ע"ש סרטו של קורסאווה  רָשוּמוֹן… מה גם שמצד העברית ברשומון אכן רשום המון.

 

ושמא יש למי מן הטוּרָנים והטורניות פה רעיונות אחרים?

61 תגובות

  1. משעשע…
    אז במקום בננות בלוגס שכתוב פה מצד ימין למעלה…?
    טורי בננות???

    • ובתרגום ליום יום

      "שמעת על טוריית בננות? יש לי שם טור… כן, כן הפכתי למרשמת… מפרסמת פה ושם רשומות. תבואי לבקר מדי פעם…" :))))

    • אפשר… ממש תמונת מטע.

      • ומה יאמרו המעדרין?
        וכיתתו עטם לאתם.

        • זה כשר למעדרין, אבל אצל הטורנים מכתתים את האתים לעטים דווקא 🙂

          • אולי מעת לעת אוחזין בעט אולם בעידן המחשב קוראין למקלדת את וחופרין.
            ואם במטע עסקינן אז מחפרון הוא שם מצויין לבלוג. (יתפוס נפלא אצל בני נוער ונחמד השילוב בין עיפרון למילת הסלנג "חופר").
            זהו, ואף אני סיימתי לחפור להיום ואסיים בברכת כוהני הדעת:
            באה מנוחה לירבוע ומרגוע למרַקט, יבורכו פועלי המטעים ותהא שינתם רווית פעלים יוצאים.

  2. יוזמה ברוכה אמיר
    כמה הצעות מעניינות הבאת
    האם האקדמיה לא נתנה דעתה בנידון ?
    בהמשך להצעותיך אני מציעה
    א. לבלוג – טורשת
    ב. בלוגאי ובלוגאית לכותבי טורשת
    הצעתך "רשומה" לפוסט נראית לי מצוינת , היא ממשיכה את המילה "צרופה" ל"אטצ"מנט"

    ג. ואולי "רשתית" ל-בלוגייה 🙂

    • תודה, ריקי.
      לפי הצעתך, איך יהיה הרבים של טורשת? טורשתים? טורי רשת?

      והרשתית – חושש שהיא כבר תפוסה לענייני העין, אם כי יכול מאוד להיות שלא רחוק היום בו נפקח עיניים ונגלה את גוגל בזוית הימנית העליונה של הרשתית …

      • אולי אפשר להתייחס ל"טור" שכאן באמת כקיצור של טורשת, כמו יומן רשת, או WEB LOG, יתרונו הוא אולי דווקא בגוציותו ההברתית.

      • טורן וטורנית מצויינים בעיני
        רשתית בחיריק שמורה לעין רשתית בסגול יכולה להשמר לבלוגייה
        טורשת ביחיד וברבים אכן טורי-רשת
        בהטעמה על ה-רי
        אני בהחלט בעד למצוא חלופות עבריות למילים הלועזיות
        יתפוס-מצוין
        לא יתפוס- מצוין גם , אם כי קצת פחות
        הרי כך השפה חיה ונבנית

  3. אוי כמה מקסים. לאברי גלעד יש או הייתה תוכנית רדיו שנקראה המילה האחרונה והייתה בה פינה של חידוש מילים ואהבתי להציע ואהבו את הצעותיי, כך שסביר להניח שאגיע עם הצעות חמודות רק שלשם כך הראש צריך להיות במצב הנכון, ושלי, כרגיל בשבתות קצת מלא בנוזלים, המייבשים את המוח החושב.
    מבטיחה להשתתף מחר בכל הקיטור.

    • טוב, יש לי אחד לפני שיברח מהראש אניח אותו כאן אחרי הסבר.
      חשבתי על כך שכל עניין המחשב הזה הוא קצת כמו מחלה ממכרת, אז חיפשתי מילה על משקל מתאים. מילה שתשלב את קטע הכתיבה-חיבור, את קטע ההתחברות- חבר ואת קטע הברברת המתלווה. כל אלה על משקל קטלת פלוס וקיבלתי לבלוג חברברת (שנשמע כמו שאולי בערבית אומרים חפרפרת, שכן יש כאן גם סוג של התחפרות כשמתחברים למחשב) . בלוגיה תהא מכאן חברבוריה ופוסט יהיה חבירבור. (או בחיבור לברבור היפה חברבורון).

  4. אני משתמשת לפוסט בכל מגון המלים שבהן משתמשים לטקסטים מתפרסמים: רשימה, מאמר, כתבה, סיפור. אני לא חושבת שצריך להמציא מלה מיוחדת, כי יש מספיק מלים בעברית שטבעיות לשימוש. הבלוגר הוא אצלי פשוט כותב, הבלוגיה היא אתר, וזה שאומרים פה מטע זה מאד נחמד. אבל בלוג צריך לדעתי להישאר בלוג, למרות שקשה לי לפעמים עם הצירוף הזה, כי יש בו ייחוד שאין במלה טור שטובה לכל דבר ארוך מטור חיילים ועד טור מלכא – וזאת עוד סיבה – טור זה דבר ארוך מעצם הגדרתו, וזה לא מתאים לדברים ברשת שהם קצרונים.

    • ענת, בקשר לטור – יכול להיות (כמו בעיתון) טור קצר. אפשרות אחרת היא "עמוד". בכל מקרה הרעיון פה הוא קצת לאמץ את הראש ולמצוא משהו נוח ושמיש.
      פשוט זה תמיד נפלא, ואני מאמץ את "כותבים" שלך, שמובן מיד כמו "מגיבים". אבל בלוגיה ואתר הם לא אותו דבר.

  5. "רשומה" כבר מוכר באמת כתרגום כמעט רשמי עבור "פוסט" – נתקלתי בזה בישראבלוג, ונדמה לי שגם בתפוז. כל השאר חדשים לי לגמרי,והייתי נוטה להשאיר אותם כפי שהם, אבל אם אתה מתעקש על "טור" כתרגום של "בלוג", הייתי מתרגמת את "בלוגר" כ"בעל טור". את ה"בלוגיה" הייתי משאירה על כנה, כי אני רואה בה כבר תצורה פקחית למדי על דרך העברית, ועל אחת כמה וכמה את ה"בלוגוספירה": כל עוד משתמשים ב"אטמוספירה", אפשר להשתמש גם בה בלב שקט.
    אבל האמת היא שלא הייתי רוצה לוותר על "בלוג": זו כבר מילה פרודוקטיבית – יש כבר בלוגולדת וכד", חבל לוותר על זה…

    • עדה, שמח לשמוע שמישהו כבר חשב איפשהו על "רשומה". נשמע לי טבעי מאוד, וכמו שהעירה ריקי, רשומה היא גם על משקל "צרופה" שכבר התאזרח פה.

      אשר לבעלי טורים, זה אפשרי, אבל לא נשמע לך קצת ארוך לעברית של היום?
      לעניין צירופי מלים על בסיס המונח, טורוספירה וטורולדת נשמעים לי לא פחות טוב ממקביליהם המבולגים. החד הברתיות של "טור" תפורה לזה.

      • לאמיר –
        יכול להיות. אני רק מודה שאני לא מבינה למה חייבים להמציא מקבילה עברית לכל דבר. "בלוג" זו כבר מלה בינלאומית, ובאוזני יש לה אפילו צליל חמוד. היא חד הברתית ופתוחה לתהליכי גזירה חדשים, כולל כאלה שיכניסו אותה לתבניות עבריות מוכנות. אני בעד לחוס עליה ולהשאירה בחיים. 🙂
        אבל, כמו בכל דבר בתחום הזה: ימים יגידו. יש חידושים שנקלטים יפה, יש כאלה שלא. נראה.

        • עדה, הציצי למטה בתגובתו של איציק עם הקישור למאמר של יורם מלצר, ותראי שבערבית למשל יש מלה ערבית למונח. וכן, כפי שאמרת, ימים יגידו.
          העברית החדשה שפה צעירה ולא ברור כלל שתישאר יותר מעגה קריאולית. בבוא הזמן אני חוזה מפעל ענק של המכון לתרגום שיתרגם את הספרות העברית להיבריש 🙂

          • לאמיר –
            כן, ראיתי את זה. ייתכן שהצורך במונח ערבי גדול יותר, בגלל הבעיה של התעתוק (וההגייה) של האות g בערבית (חוץ מאשר במצרים).
            מכל מקום – בעניין העגה הקריאולית וההיבריש – נדמה לי שכבר התווכחנו פה ושם בשאלה הזאת – אני אינני נמנית עם נביאי הזעם בתחום. לעולם לא אבין למה שאילות מארמית נחשבות לסממן של משלב סוּפר-גבוה, בעוד ששאילות מאנגלית הן עגה קריאולית. אבל שיהיה. בהתחשב בטיעון הלעגני של מלצר – בוא לא נהפוך את הדיון בשאלה הזאת לריב ומדון.

          • ריב ומדון, עדה? מה עולה על דעתך? ה"חזון" שלי היה בינתים בהומור.

            אני לא חושב שיש סכנה כלשהי בשאילת מלים (אבל כן בשאילת מבנים תחביריים וניבי לשון שלמים). גם לא מפריעה לי האנגלית כשהיא אנגלית…

            בסך הכל את מוזמנת כאן להשתעשע ברעיונות.

          • לאמיר –
            האמת היא שאכן השתעשעתי קצת, כשהתייחסתי להצעה של מלצר הנ"ל לאמץ בעברית, עבור "בלוג", את המונח הערבי החדש "מדונה", כדי שזה יתאים, לדבריו, "למוקד המדון והדאווינים המכונה בשם האנגלי "בלוג"". (נראה שדעתו על בלוגים בכלל אינה אוהדת).

            באשר לשאילות – אפילו בשאילת מבנים תחביריים אני לא רואה סכנה גדולה (למרות שאינני מכירה הרבה שאילות כאלה). נכסי צאן הברזל של כל שפה הם דווקא כל מה שקשור לתורת הצורות שלה, לא לתחביר ולא לאוצר המילים.
            ובכלל, בכל הנוגע להתפתחות טבעית של שפות, שכוללת שינויים בלתי פוסקים והשפעות משפות אחרות, אני לא רואה סיבה לדאגה.

            וחוץ מזה, מה לעשות – בלוג היא מלה חמודה בעיני…

          • טוב עדה, נבליג לך על הבלוג ובכל זאת את מוזמנת לַבלגן.
            ולגבי התצורות – התצורות הן תבנית, ודוקא מתחדשות להן באופן טבעי, ואילו התחביר והאטימולוגיה הן מנטליות ופסיכולוגיה ייחודיים לכל לשון.

          • לאמיר –
            זה לא לגמרי מדוייק.

            תורת הצורות (מורפולוגיה, נטיות ושורשים ובניינים וכדומה) הוא החלק העמיד ביותר של כל לשון, ואינו משתנה בקלות.

            תחביר אכן ייחודי לכל שפה, אבל כבר היו מקרים של שאילת מבנים תחביריים משפה לשפה. אפילו מבנה תחבירי כמו "ביתו של פלוני", שאיש ודאי לא יטען שהוא עגה קריאולית, הגיע לעברית מארמית, דרך לשון חז"ל.

            מילים עוברות בקלות רבה משפה לשפה, ותמיד עשו זאת, בכל השפות ובכל התקופות. אפילו "מלפפון" ו"פסנתר" אינן מילים עבריות, ולא שמעתי איש באקדמיה ללשון עברית שהתלונן על כך.

          • מורפולוגיה: את צודקת, כמובן – חשבתי על תצורות השם, שבעברית ושאר שפות כן עברו שינויים.

            לגבי "ביתו של" זה נכון, ובכל זאת שאילה משפה שמית אחרת שונה משאילה מסינית עתיקה או… מאנגלית.

            והמלים, כן, שוב נכון (ויכולת להתחיל מצפרדע ונמל)אבל הכל במידה – אחרת אפשר היה לשלוח את בן יהודה וילין לשפר את הגרמנית שלהם.

  6. אוי אתם מצחיקים. (ריקי, טורשת???? נשמע כמו טרשת לא עלינו).

    אני לוקחת את טור, טורן וטוריה. זה מוצא חן בעיני. טוני הבננות, נשמע אחלה. מאמצת.
    מאתה והלאה אני טורנית… הצדיעו לי.

    • יעלה, כבר אמרתי לך שאני מצדיע לטורייה שיסדת פה ולרשומות הנפלאות שאת מעלה בטורך?

      • וגם, כשאני חושב על זה שוב, יתרון נוסף שיש ל"טור" הוא שהוא מעלה בדעתנו מיד ריבוי – הרבה טורים, כמו טור בעיתון שאף פעם אינו בודד בעמוד.

        ברוח המקורות "טורא בטורא לא פגע" כך שאולי אפשר למצוא במונח הזה גם רוח טובה של אהדה הדדית.

      • תודה אמיר הנשמה.

  7. מרשים. אני בעד. שאלה רק אם הם ייתפסו…

    • אומי, די ברור שזה לגמרי תלוי בנו, לא?

      ולא בטוח שלכולנו אכפת שאנחנו מפתחים לנו קריאולית עברית אי שם בפרובינציה נידחת של הציוויליזציה האמריקאית הגדולה.

      בכל מקרה, בינתיים אנחנו משתעשעים במשחקי שמות 🙂

  8. נחמד מאוד !
    אשמח לקבל את ההפניה למקור של משה גנן
    תודה

    • לימור, את מוזמנת בכיף,
      אבל המקור הוא הפרק הראשון, המקדים למאמרי על…אשרה, וא) אשמח אם מישהו כבר יבקר שם, ב) ראי הוזהרת – זה מאמר ארוך ורציני ולא עוסק בעיקר בשם חדש לבלוגייה (הבירבורון, על פי עצות אחדות כאן). את מוזמנת כמובן גם לחלק ב" של המאמר.
      אכן, משמח לראות איזו חינגה של ברברת פתחתי פה, הודות לאמיר. אכן הוא יזם (אני רק פתחתי בזה). מענין איזו הצעה תתקבל – ואולי הטוב מכל – גם למען האחדות וההסכמה הלאומית – להפנות את השאלה לוועד הלשון – שהם יכריעו. בכל אופן, יש מקום לחיודש כאן – לא המילה בלוג, לא המילה פוסט נראות לי ראויות לשימוש.
      למקרא מבעו (פוסטו, דוארו, טורו ומה לא) רציתי בתחילה להציע לאמיר שכל הצעותיו יתקבלו – אך אז הגעתי להצעתו לקרוא לבלוג "טוריה", וזה כבר לא. יש לי אברסיה משום מה למילה.
      סיגל בטח צוחקת בהצעותיה. הן נחמדות, סרקסטיות, מלאות הומור טוב.
      סליחה שהתערבתי בויכוח (לא קראתי אותו עדין עד הסוף, אז בטח ננכונו לי עוד בו הפתעות).
      תמשיכו להתווכח.
      נפרד מכם –
      משה גנן
      תודה, אמיר, שהתייחסת.
      בקר נא והאר. הער. הייה נא ער.
      משה

      • משה, אם לא שמת לב, אנחנו לא מתווכחים, אלא משחקים פה משחק יצירתי ודי משתעשעים. אתה מוזמן.
        ולגבי הטורייה – אדרבא, תרום משלך לטוּרנאדו המוחות.

    • רואה שמשה כבר הקדים וענה לך. הסיבה שלא הכנסתי קישור היא שנתתי בו זמן(כך שאפשר למצוא בקלות) ומצד שני הרשומה שלו דנה בעניין אחר לגמרי, ואגב אורחא מעלה את נושא השם העברי לפוסט.

  9. אמיר, בלוגר גם יכול להיות פנקסן והבלוג פינקס, תגובות- צעטלאך…:)

    • מעניין איציק, ותודה שהבאת את הלינק.

      אני חושב שטעות בידו של יורם ידידי בהמלצה על המדונה הערבית. זה דומה מדי ל"מדון" בעברית, וגם השתלשלות המובן של השורש ד.ו.נ. שונה בעברית (כן, הדיון שלנו והדיוואן הערבי הם מאותה משפחה).

      גם התצורות הטבעיות לערבית ("תדווין", "מדונה") אינן טבעיות לעברית, שכשהיא צריכה למשפחת מובן שלמה מחפשת כיום מלים קצרות שמאפשרות פיתוח בצירופים.

  10. בלוגיה של משוררים צריכה לפי דעתי לקבל שם מגדיר משלה ולכן חשבתי על:
    שירתוביה.
    לכן "יש לי בלוג בבלוגיה ואני מבלגג בו" ישמע בעברית כך:
    יש לי שירתוּב בשירתוּביה ואני משרתֵּב בו.
    הצירוף הוא בין שיר לבין כתוב והשרתְבַן (הבלוגר) הוא כתבן המשרת את הרשת.
    פוסט שיר מנהסתם ברור כי יקרא: שירבוּת.

    • סיגל סיגל, את מעליבה את הסופרים והעיתונאים והאמנים הפלסטים. נכון שאיכשהו העלנו המון משןררים, אבל זו עדיין בלוגיה ספרותית שכל מערך הכותבים מבורך בא, ואני באופן אישי עדיין מנסה לשכנע סופרים ואמנים לעלות.

      • הי יעל, נכתב מתוך רוח טובה…בסך הכל בננות אלו הבנות ויש כאן גם בנים אז…זה אותו הדבר לא?
        אבל מיד אציע תיקון בנניסטי שיתאים לכולם וחלילה לא יפסיקו להגיע האנשים המוכשרים כל כך באמנותם.
        אז…מכיוון שבננה זה מוז ומוז קרובה למוזה אפשר כמובן למזמז כאן כמה מילים:
        מוז זה הון- הבלוגיה
        ארכי הון- ארכיון הבלוגיה
        מוזון- בלוג (בננון, מוזה קטנה, מזון רוחני)
        מוזז-פוסט
        מוזלי- פוסט שלי
        מוזלך-פוסט שלך
        מוזלמי- של מי הפוסט
        מוזולוג- בעל הבלוג
        מוז"ל- פוסט שנמחק
        מוזניים- פוסט שנכתב בשניים.
        (וכדברי משה גנן שניתח אותי נחמד, אני רק משחקת וצריך להיות ממש במצב טאצ"י כדי להפגע ממה שכאן).
        יום נפלא.

        • מזמוז ממזרי התמזמזת פה עם המוז! מה לומר? התמזל מזלם של כל המוזות והמוזים שפיזזת ומיזזת להם את כל המזמור הזה.
          ואפשר להוסיף ולמדר את המוזיהון שלך:

          מוזיס – רשומה מתוקה
          מוזיפת – רשומה גרועה
          מוזוזה – רשומה באוריינטציה יהודית
          מוזמוז – רשומה ארוטית

          וכל המוזיף הרי זה מסופח 🙂

          • טוב, מוזיפה משהואים:
            פוסט שיר- מוזמור
            פוסט פרוזה-מוזומן
            פוסט ציורים- מוזמונות
            פוסט עמוס-מוזוז
            פוסט לא מושקע-מוזולזל

        • בהחלט. 🙂

  11. אם בלוגיה היא רשומון
    לבלוגר אפשר לתת את השם רשמן
    ואם הוא ממש טוב אזי הוא מרשימן
    ואם בלוג הוא טור
    אזי הבלוגר הוא מטרטר
    ולפוסט אפשר לקרוא
    פריט-טור
    או בקיצור פריטור
    עד כאן להיום.

    • אהבתי את הפריטור (ברומא זה היה תפקיד רם ונישא)
      אבל אם הרשמן (וגם המרשימן) מטרטרים בטור, למי יש כוח לטרטור?

  12. המונח רשומה מוצא חן בעיניי, רשומון נשמע כמו משהו קטן, שנרשם כלאחר יד. עניין של צליל, לא הגדרה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור