אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
המשחק המקדים:
כוריאוגרפיה של שפת אהבה
שפת האהבה היא לא פעם משחק שאינו נופל בפראותו ממשחק מקדים של חתולים או נמרים. בני אדם מסוגלים להסגיר רק מעט בדיבור, אבל הסוואת המלים עדיין אינה הסוואת הכּוונה. בדרך כלל הם מכַסים על טפח של כּוונה בּבחירת המלים, אבל חושפים ממנה טפחיים בנעימת הקול.
אפשר לומר "אני אוהב אותך" גם במלים כמו "אני מת על השמלה שלך",
"אפשר להזמין אותך לקפה?"
או אפילו "מה שלומךְ?".
ולעומת זאת אפשר להגיד "אני אוהב אותך" ובכל זאת לא לומר כלום.
אפשר גם לא להרגיש כלום, ובכל זאת לומר משהו.
הקול הוא התנועה של הרצון והרגש.
להסוות את הקול הוא באמת לסתור ולהסוות את הכוונה, להוליך שולל.
אילו היו לנו תווים או כוריאוגרפיה של אינטונציה, היה הכתוב הופך לתנועה (דמיונית) די חשופה. אולי משהו מעין זה:
"תגידי", הוא אומר, "אפשר להזמין אותך לארוחת ערב?"
היא רואה אותו נוגע בבטנה. אינסטינקטיבית היא הודפת אותו בשתי ידיה עד שהוא מאבד את שיווי משקלו ונופל על ברכיו.
הוא שומע "אני עסוקה היום" –
ומנסה שוב: "אז אולי מחר? יש לי כרטיסים לאופרה."
היא רואה איך הוא ניגש אליה על ברכיו, אבל אז תופס בשוקיה ומפיל אותה עליו.
היא מתגלגלת איתו מעט על השטיח, ימינה ושמאלה.
הוא שומע: "נו באמת, אופרה! ומה שרים שם עכשו?" –
ואומר: "ריגולטו. אבל אם את לא אוהבת, אז לא".
היא חשה איך הוא מקשית בבת אחת את גבו ומשליך אותה אחורה.
במהירות הבזק היא מסתובבת ומשליכה את עצמה אליו.
הוא שומע: "אני מתה על ריגולטו" –
וחוקר: "באמת?"
היא חשה איך הוא סופג את נחיתתה בכיפוף קל, בלי ליפול, ואז כשהוא מתיישר בבת אחת, גופה ניתָּר שוב מעליו.
היא קמה ובועטת במבושיו.
הוא שומע: "זה עם הכושי, לא? אני מתה על כושים".
"את מתכוונת לאותלו", הוא אומר. "אבל אולי את ריגולטו באמת לא תאהבי. סתם סיפור עצוב על ליצן ואהבה".
היא רואה אותו מתקפל, מתאושש, אבל לא קם. הוא מפנה לה את גבו, והיא רוכנת עליו מאחור ומלטפת את ראשו ברוך עד שהוא מסתובב אליה ונוגע בפניה.
הוא שומע: "רק אצל ליצן עצוב עוד אפשר למצוא אהבה אמיתית. תבוא לאסוף אותי?"
הוא מהמהם רק "אהממ" קצר לאישור, וחושב: "מתי שרק תגידי…"
…ומה עם המשחק?
– אז הנה (רק למי שרוצה):
כולם מוזמנים לנסות להוסיף טקסט ותנועה או טקסט וסבטקסט -מן הנסיון או מן הדמיון –
וגם להגיב על טקסטים של אחרים….
כלומר:
* טקסט של דיאלוג (אמיתי או בדיוני), ואחריו בסוגריים:
* תנועה דמיונית המבטאת אותו / או לחליפין – הסבטקסט.
[מתוך "שפה שהפכה גוף" @אמיר אור]
משחק. איזה כיף!
מוכנה לשחק אם כי הוא נשמע יותר כמו אחד בפה ואחד בלב.
(אחד בפה , בטח שאחד בפה, תמיד. ואחד בלב, זה רק בגלל שכך נהוג לומר ,יש עוד כמה מקומות לאחד. ואת/ה אחד איפה?)
אז…שנתחיל?
(בטח שנתחיל, התחלתי עכשיו עם כל חברי הבננות, נראה מי אמיץ כאן).
ואגב…
בסוגריים זו לא אני.
(בטח אני, בקבוק יין ואני יוצאת מהסוגריים).
:0)
אגב ,עם התנועה זה כבר יותר קשה.
(בתוך הסוגריים-גם).
סיגל. אמנם התנועה בשפה ובלשון קשה יותר כשהיא בסוגריים ולכן אם פותחים סוגרים ומקפידים על כללי הפי(ס)שוק ונמנעים מחטף פתח ניתן בהחלט להדגיש תנועה
הי משה, בדיוק שיחקתי עם עצמי.
למעשה, הייתי בטוחה שאני כאן לבד, אם שבעה ילדים, חתול וסמור זה נחשב לבד. אז כתבתי את זה:
" זהו, הגענו, כאן אני גרה".
(היא רואה איך הוא כורך לחייה בין ידיו, מצמיד אותה לנשיקה לוהטת)
"יופי. הגענו מהר. אני די עייף."
הוא שומע:"אויש, אתה מוכרח לעלות אלי, אכין לך כוס קפה להתעוררות"
היא רואה איך הוא אוחז בידה ומוביל אותה אל חדר המדרגות.
הוא אומר:" לא יודע. קפה לא ממש מעיר אותי לאחרונה"
הוא שומע:"אני מבינה"
היא רואה איך הוא מצמיד אותה אל קיר חדר המדרגות, חופן שדיה בפראות, קור חודר אל גופה מהקיר הצונן ואז הוא אוסף את ידיו ונפנה ממנה בחדות.
הוא אומר:"את יודעת מה, אולי בכל זאת, זה עדיף על כלום ואני באמת עייף"
הוא שומע:"אה, אז יופי, סע עד קצה הרחוב, פנה ימינה ואחר כך שמאלה, עבור שלושה רמזורים ואז שם בירידה מצד ימין יש בניין נטוש, בטוחה ששם תוכל להחנות את הרכב"
היא רואה אותו עולה בחזרה אליה, מביט בה בעיניים יוקדות, נושא אותה בזרועותיו החסונות, בועט בדלת הכניסה ומשליך אותה על המיטה, הוא אחריה.
הוא אומר:" עד שאמצא חניה אני כבר יכול להגיע הבייתה, מוטב שניפרד"
הוא שומע:"אז טוב. מה שתרצה. היה לי נחמד מאוד, לילה טוב"
היא רואה אותו שוכב לצידה רגוע כמו תינוק, היא מלטפת ארוכות ומחייכת.
אבל אם בענייני לשון עסקינן משה, הרי שזה משחק חודרני יותר והַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: בּוֹא נְדַבֵּר אוֹתְךָ,
בּוֹא נְמַשֵּׁשׁ אוֹתְךָ, בּוֹא תַּגִּיד
שֶׁאָמַרְתָּ. (זאת בעצם השפה של אמיר אור. שנמשש אותו?)
סיגל, קודם כל מברוק על שבעה ילדים (לי רק שלושה).
הסיפור נראה לי כמו משחק נסוג, לא מקדים. ועם כל החיבה שיש לי לאמיר, מישוש גברים לא עושה לי את זה, את יודעת שמרנות כזו. אבל תוך כדי קריאת הסיפור נזכרתי בשני סיפורים אחד קבלי:
בת מלך יפהפיה הלכה לרחוץ בבית המרחץ, הלך איש מן היישוב וחיכה לה בפתח ואמר הלילה אשכב אתה ודמיין והתעורר חשקו וחפץ בה יותר, כשיצאה מבית המרחץ ראתה אותו בחשקו ואמרה לו לך אל בית הקברות וחכה לי שם. הלך וחיכה לה לילה ועוד לילה עד שנתפשט גופו מגשמיותו.
הסיפור השני הוא סיפור שכתבתי שנקרא: מניה, שעלילתו מתרחשת בבית חולים ובמהלך העלילה מפתה הרופאה את בנו של החולה הגוסס לשכב אתה על מיטה סמוכה למיטתו של האב. ויש שם משחקים מקדימים – אהבה – ממש לא
הי משה, שבעה ילדים זה רק בפנטאזיה, גם סמור אגב אין לי, אולם, גם לי יש שלושה.
וכמו שאמרתי לגבי המחול, לא תמיד המשחקים מובילים לידי מימוש ולדעתי, רוב הפעמים הם לא. (לפחות אצלי, למזלי, שאם לא כן הייתי אישה מאוד עסוקה:0).
הי סיגל, אם כך, היין נמזג, הסמור נשחק, המשחק נדחק והמימוש פקקט:)
ובצעד תימני נע אל מיטתי.
תימני נע אל המיטה? אז תגיד, שכח מהפקקט ופקוק את היין.
:0)
נהדר, סיגל, בעצם הכל בטקסט שלך בנוי על הטרמה, ואולי על ניבוי עתידות…
וכמובן, אפשר למשש (את המלים)-
זה בדיוק מה שהשפה עושה, שולחת יד מנטלית ארוכה ארוכה.
נהדר סיגל?
are you talking to me?
נפלא שנהדר, לו רק הייתי מבינה מה.
סיגל, אחרי ששלחת אותנו למעלה לא.ק.ג. ולסיוע הטכני עם הדיאלוג-המסוכן-לבריאות-הציבור שלך, לא מסביר שומדבר…
לא מסביר? טוב. אז רק בעניין הטרמה, אתה כנראה לא התכוונת למשמעות של זה בבגדד.
סיגל, הטרמה זה כשמדברים על משהו שעדיין לא קרה, אבל יקרה. מלשון "טרם" .
ואיך זה בבגדד?
אז אתה לא מכיר את הטרמה בבגדדית? אולי בגלל שבעברית כותבים את זה תֶ"רְמָה?
(רמז: תחת הת" זה סגול אצל הקופים אדום)
תמיד טוב ללמוד מלים חדשות, סיגל. הרמז עם הקופים היה לי לעזר רב.
:))) כדאי לעשות חזרות…
לא צריכה חזרות, תמיד אפשר לכתוב משהו חדש, אולי זה?
שיחת טלפון:
-הי
-הי
-מה שלומך?
-מצוין
-ואתה?
-גם.
-יופי.
-כן.
-אולי נפגש בסוף השבוע?
-רוצה?
-כן.
-ואת?
-כן.
-אז טוב.
-יופי.
-כן. אחלה.
-אז ביי.
-ביי.
אצל האנגלים, שתמיד נראים לי קרים וענייניים לא צריך להוסיף סאבטקסט, ויסלחו לי על הסטראוטיפ ככה הם נראים לי , לעומת זאת שיחה כזאת עם איזה מאהב לטיני לוהט תישמע הרבה יותר מבטיחה ממה שהיא נקראת. זה הטקסט, הסאבטקסט שלי הוא ריקוד במיטה כשהגוף מגיב לצליל הנשמע בטלפון. לא אוהבת את כתיבתי בנושא אבל כשאני משחקת זה "עובר בקושי" (לגמרי רחוק מנפלא ולכן אגב ,הפליאה) אז ככה:
הי. (היא חשה בעיניו דרך הטלפון ופטמותיה מזדקרות)
הי (הוא מתפתל במיטה נמלא עונג למשמע צליל קולה)
מה שלומך? (היא תוהה האם זה הרוק שבלעה זה עתה, הוא זה שהרטיב את כל גופה)
מצויין (הוא מחייך כשהוא נזכר בה גוחנת קדימה בשמלתה עמוקת המחשוף ובמה שהם עשו מתחת לשולחן)
ואתה? (היא מציבה את גופה מול השמש הלוהטת מניחה לה לחמם את גופה הבוער)
גם (הוא מביט סביבו ולפתע נראה לו שכל החדר מקבל זווית אחת עם איבריו. השולחן, הכסאות, תורן הספינה שבבקבוק, פסל החירות שבתמונה, כולם עומדים בזווית של 90 מעלות מאונכים למיטה והכל חד .)
יופי (היא מתנשפת בעדינות)
כן (הוא גונח בשקט)
אולי ניפגש בסוף השבוע? (היא מרגישה איך היא נוזלת דרך השפורפרת הישר אל מיטתו ברגע הזה)
רוצה? (הדופק ברקתו מתחיל להשתולל והוא מחפש קימורים בחדר בשביל שיוכל קצת להרגע)
כן (היא מעבירה את ידיה לאורך גופה בדיוק במקומות שהייתה רוצה)
ואת? (הוא הרים את המשקולת הקטנה המונחת לצד מיטתו והצמיד אותה ללחיו הבוערת)
כן (היא הרגישה איך האש בוערת בעצמותיה ,ותהתה אם תוכל לחכות לסוף השבוע בלי להשתגע)
אז טוב. (הערת הכותבת-אויש זה ארוך. השיחה הזאת לא נגמרת מתישהו?
אז ככה-
הוא הרגיש איך רמח עצמותיו ושסה גידיו יוצאים במחול , מאיימים לצעוק את צעקת הגוף:"בואי עכשיו!"
יופי. (איזה יופי ואיזה טופי היא חשבה לעצמה בעודה מקלפת בננה)
כן. אחלה. (הוא החליט לקום אל המקרר ולצנן עצמו באשכול ענבים קר)
אז ביי. (היא נוגסת ברוך בבננה)
ביי. (הוא סוחט אל פיו ענב אחר ענב).
ושוב הערת הכותבת- "אמא, אם את קוראת את מה שהבת שלך כותבת כאן אז אל תיבהלי, זה רק משחק, כבר מתקשרת להרגיע אותך, נ.ב. אמא, יש לך במקרה ענבים?"
:0)
סיגל! אלוהים אדירים, ג"יזוס כרייסט, ואללה יוסתור! אין לך טיפה רחמים עלינו? עוד מלה והמחשב נשרף…:)
טקסט נושך, מבריק, וכל הקורא מתחייב בנפשו.
נ.ב.
אנגלית של אנגלים זה קוד, לא שפה.
נ.ב.ב. סופני (צפוף פה בתור לא.ק.ג. של הבלוגיה)-
יש לך במקרה ענבים?
לי יש!
http://www.hostpic.biz/uploads/7ba6a3ed89.jpg
איך אפשר לאכול ככה, אמא של? חשבתי שתפתחי מקרר.
אמיר היקר. אתה כזה מרגש, לקרוא לי אמא shell , אני בהחלט יכולה להבין מדוע בתי מתחילה לכתוב כמו פרחה אבל…
אבא שלה, הדודים שלה והסבים עלולים לפתוח לך מקרר……. (על הראש).
נ.ב. סופני ,אצלנו זה נבוט בראש סופני.
אבל מרגש. בהחלט מרגש.
ערב נפלא שיהיה .
אוי ואבוי!
אמא שלי נהייתה טרול.
מקסים, סיגל
אז זה הפספוס שלו, סיגל? שהוא לא התחיל ישר מהיין?
פספוס? מישהו ,מאשים אותי, בסבטקסט ,שאני לא גומרת ,את מה ,שאני מתחילה?
אגב? איך הפיסוק שלי?
:0)
מי מאשים אותך, סיגל? והפיסוק שלך הוא לגמרי אפ-טקסט :))
מוזר. יש לי שלל תגובות ל"אפטקסט" הזה ואף אחת מהן לא מסכימה להכתב. כנראה שאסתפק בתנועה קצרה אל מחוץ לבלוג.
גם אם זה בפטנזיה, המגע הזה בעיניי אינו משחק מקדים, זה משחק כוחות עוין שבו מישהו אחד במפורש אומר לא. אבל לא, והשני לא מקשיב לו. להפיל, לבעוט בין הרגליים, למשוך בשוקיים… הליטוף בסוף לא מתיישב. אני מרגישה שהתכוונת לחפיפה אחרת.
תתפלאי לבנה אילו פנטאזיות יש לנשים. ממליצה לך לקרוא את הספר "נשים מעל" של ננסי פריידי, בפנטאסיה לדעתי,הכל מותר. אם הגברת שכאן מפנטזת מאבקי סומו , זה לא אומר שהיא תרצה את זה במציאות, נשים אגב, גם לא משתפות גברים בפנטאזיות שלהן, זה בדרך כלל נשאר בפנטאזיה רק לצורך גירוי, וזה חלק מהמשחק המקדים ,שלא תמיד מוביל לריקוד מלא של אהבה.
לא אמרתי שלא מותר בפנטזיה הכל, רק אמרתי שזה לא משחק מקדים, ואשתמש במונח המדויק של משה, זה משחק נסוג!
לדעתי,פנטאזיות מותאמות לסוגים של אנשים ויש כאלה שאלו הפנטאזיות שבדיוק מהוות עבורן את המשחק המקדים.
לא חושב שזה המקרה, לבנה. שובי וקראי את השניים האלה. הם מעוררים את האהבה עד שתחפץ, במשחק של מתח וחיזור על כל הקופה…
בכל מקרה, מה שבכתב המוטה הוא לא מה שקורה בפועל (בפועל ישנה רק השיחה) אבל זו המקבילה הרגשית. לא התכוונתי שבדמיונה היא בועטת במבושיו, למשל, אלא שזו המקבילה הפיזית למה שהוא מרגיש מתשובתה.
מחקרים מראים, שבחברות מתירניות יותר התקשורת האירוטית וגם המין עצמו נוטים להיות חריפים יותר. בחברות שבטיות כאלה יש לא פעם הדגשה (לעתים ברוטלית) של תפקודים פסיביים ואקטיביים במשגל. אבל לא צריך ללכת רחוק – גם בחברות הים-תיכוניות המוכרות לנו, בהן שפת הגוף הרבה פחות עצורה מאשר בחברות צפוניות, פרוטסטנטיות, "מלחמת המינים" המילולית הרבה פחות מרומזת. די לראות את סרטי הפלמנקו של סאורה כדי לקבל חיבור של דיבור ותנועה לעניין הזה.
"ללא המשחק בפנטזיה, שום עבודה יצירתית לא הייתה יוצאת לאוויר העולם. את החוב שאנחנו חבים למשחק הדמיון אי-אפשר לחשב". (קרל גוסטב יונג)מנקודה זו יוצא הספר שכל כך נהניתי לקרוא (נשים מעל), מתברר שלנשים פנטזיות על פיתוי, על שליטה מינית, על חשפנות, על סאדו מזוכיזם, על אונס, על לסביות ועל הומוסקסואליות, על אורגיות ומין קבוצתי.
יש גם פנטאזיה על שלושה זקנים רוטטים משחקים מטקות בחוף ואחת אפילו על כלב או קוף.
אין לי דיעה של בעד או נגד ויש בי הבנה לחופש הדמיון של כל אדם מכיוון שגם לי לא חסר, אולם נדמה לי שמי שמתנגד למה שנכתב כאן מפספס את הרעיון, האישה מתגרה מהדמיון ולכן כל דמיון הוא לגיטימי בעיניי, אני בטוחה שאישה שמפנטזת על אונס לא רוצה שיאנסו אותה וכאן זה מחזיר לשירי של פיונה שבעצם יכולתי להבין משיר האונס שלה שהיא אפילו הלכה צעד אחד קדימה עם הפנטאזיה ובן זוגה קצת סטה מחוקי המשחק.
תיקון:לא שירי
שיריה.
סיגל היום המחקר באמת מפריד בין נטייה מינית, גירוי מיני ודמיון מיני – משום שהם אינם תלויים זה בזה, ולעתים קרובות לא חופפים כלל.
אני זוכר שבשיר של פיונה סמפסון באמת תפסת קונקרטית את המטפורה כסדו-מזו (וזה אומר שהמטפורה בעצם פעלה היטב – מטפורה אמורה להיפרש כמציאות). איזה שיר זה היה?
מפגש חטוף.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPo
st.php?blogID=182&itemID=4896
וכן המטפורה אמורה להתפרש כמציאות אולם היא עלולה לחרוג מגבול המשחק ושם טמונה בעצם הסכנה ולכן גם טענתי שלא כל פנטאזיה צריכים להגשים, מה גם שבהרצאה ששמעתי באופן עקיף, נטען שפנטאזיות בכלל צריכות להשאר בגדר עושר לדמיון ולא לעבור אל המציאות כיוון שמיד אחרי שהן מתגשמות נותרים פנטזילסים וזה לא מצב נחמד להיות בו.
סיגל, האם אלה לא פחדים של אנשים חסרי דמיון? איזו פנטזיה כן, ואיזו לא? אם הפנטזיה אינה פוגעת בך או בזולת, למה לא לממש אותה?
העצה הזאת מזכירה לי את המשל על החלבנית וכד החלב ובמקבילה מודרנית – הולכי בטל שבונים אימפריות פיננסיות בהבל פה, אבל לא נוקפים אצבע לעשות משהו.
מהו המשל? אינני חושבת שמכירה,
ולגבי מימוש פנטאזיות ,אז כאן בעצם יש לדעתיהבדל בין פנטאזיה ,לבין דמיון מיני, לפחות ממה שאני מכירה (רגע, הנה, שוב החשפנית נכנסת לתמונה ועוד שניה יחל מחול חיפוש הבגדים), אז ככה: יש נשים או גברים ,שמשתפים את בני זוגם בפנטאזיה ולא תמיד בן הזוג מתחבר לרצון לממש, בנוסף, קורים דברים שלדעתי הם מחרידים, משהו בסגנון רתיעה והדּחות מבעל הפנטאזיה ,ואפילו שמעתי על מקרה שהוביל לגירושין. (האישה הציעה לצרף למיטה עוד בחור ,והבעל לא יכול היה לסלק את תחושת הגועל ממוחו, עד כי זה פגע בנישואין שלהם). במקרה הטוב, עוד אפשר להציע לבני זוג שכאלה, שיקבלו את העובדה שלאנשים יש פנטאזיות, ואם הן אינן משיקות לפתיחות או לרצונות של השני, אז מותר לוותר, לא חושבת שהעולם יקרוס בלי מימוש. לעומת זאת, אני בהחלט בעד מימוש פנטאזיות ,אם כי כמו כל אדם יש כאלה שלא "עושות לי את זה" כמו למשל קופים בבגדי ברבי, או גוויות עם זיקפה, יחד עם זאת עדיין, בעד שמירה על עולם פנימי של דמיון מיני, שבו ניתן להקרין תמונות או להשמיע טקסט, וכל אלו יופיעו בעיקר כשבן הזוג הוא "לא משהו", ואז ניתן ככה על הדרך להשתעשע עם אותו דמיון כלהקת חימום.
הכי נפלא לדעתי זה ,כשיש שני אנשים בעלי אותו ראש ואותה פתיחות, שנפגשים לחגיגה של חושים ואנרגיות.
משום מה אלו נראים לי מכירים זה את זו מקודם, ומשחקים כי הם אוהבים כך להתגרות עד אשר.
בישראל אופרה לא כל כך ילך.
וחוץ מזה זה מהנה.
איציק, אני לא יודע אם הם מכירים – בסך הכל זה די "מהלך על ביצים". ואתה צודק בקשר לאופרה – אבל מי כמוך יכול – אולי תתן גרסה ישראלית יותר?
פעם שאלתי מישהו איפה אישתך והתכוונתי כמה טוב שהיא לא באה, אחר כך אמרתי שאני עיפה והתכוונתי אולי תשב לידי,קרוב יותר, אחר כך הבטתי בו וחשבתי למה הוא לא רואה, לא מבין, ובדיוק אז הוא אמר לי שצריך להפגש פעם , אנחנו שני הזוגות אמרתי שבוודאי וחשבתי לו היה יודע, ואולי בעצם טוב שכך, אני לא בטוחה {משחק מדליק}
מה באמת היה קורה אילו היינו טלפתיים?
זה לחני, כמובן
לדעתי שפת האהבה מתבטאת בצורה הטובה ביותר במבטים, תנועות הגוף, ובשתיקה.
שפת האהבה היא אנרגיה הזורמת ממנו אליה או להפך או במקביל, ולאט לאט יש התקרבות גופנית.
בכל מקרה, הפעילות הפיזית היא רק תוצאה של הפעילות הרוחנית. אם זה נעשה במנותק, יש תחושה של ריקנות וקבס.
אורנה, תשוקה זו פעילות רוחנית?
לגמרי. תשוקה מקורה בראש. תשוקה היא רצון, היא אנרגיה. השאלה היא לאן מנתבים אותה. יש תשוקה לאוכל ולמין ולבגדים ויש תשוקה להיות אדם טוב יותר ולהתאחד עם האור.
בשני המקרים התשוקה התחילה אצלנו בראש ולכן היא במקורה רוחנית.
בטקסט יש המון התמודדות עם הפחד מדחיה. הפחד הזה הוא אחד הגורמים לכך שאין מספיק אהבה בעולם. זה קורה המון. אנו כל כך מפחדים שידחו אותנו, עד שאנו לא יוזמים מפגשי אהבה עם מי שמוצא חן בעינינו ומחכים שמישהו יגש אלינו, ואז הוא לא בדיוק מי שחלמנו עליו.
חבל.
אורנה, בטקסט הזה דווקא ניגשים, עם כל הפחד והמשיכה. זה מה שיוצר פה את "המשחק", לא?
נכון. קראתי שוב ושוב את הטקסט בעקבות התגובה שלך, וגיליתי משהו שלא קלטתי בקריאה הראשונה. בקריאה הראשונה קלטתי את הפחד, את האלימות הרוחנית של האישה ואת חוסר התקשורת האמיתית – הגבר מחזר ומושפל שוב ושוב ולבסוף הפרימדונה מסכימה.
זה לא נראה לי אהבה. זה אולי משחק חיזור המתרחש כאשר שני הצדדים אינם מעוניינים באותה מידה בקשר שיתהווה. זה אולי משחק כוחות, או משחק שליטה.אהבה, כפי שאני תופסת אותה כיום[לא כך תפסתי אותה תמיד] היא הרצון והנכונות לשים את האדם השני בראש סדר העדיפויות שלך, לספק את צרכיו לפני שאתה מספק את צרכיך. אם שני הצדדים ינהגו כך, זו תהיה אהבה אמיתית.
תגיד אמיר, אפשר להזמין אותך לקפה וקרואסון?
יוסי – אני מתה על התגובות שלך.
מיכל, אפשר להזמין אותך לקפה ולקרואסון?
נ"ב – אמיר לא השיב לי. אז מה זה אומר? שהוא לא רוצה לשחק איתי במוקדמים ובמאוחרים…
מילא, אלך לשחר-מריו, או אל סבינה אהובתי משכבר הימים.
יוסי,
אפילו עם קרואסון וקפה
it"s now or never
with whoever?
יוסי יקירי, והסאב-טקסט?
פירוש רשי בעוד שבועיים, בלי נדר…
חשבתי שאצליח לנשום ממעטפת העור, דרך נקבוביות הבשר. עצמתי את עיניי, הנשימה הפכה איטית ושטוחה עד ששקעתי בעולם תת מימי קסום ורוגע.
יכולתי לחוש את עצמי קלה מחוממת מבפנים. הצעיפים השקופים-צבעוניים צפו מולי כעלי כותרת- עד שפגשתי בו. אני מכירה אותו ממקום אחר בזמן אחר. כשחייך- השתחררו בועיות קטנטנות מפיו. הוא הזמין אותי בתנועות גוף לשחות אחריו. התקרבתי כדי לאחוז בידו.
"גברת,גברת, קרטיב, קרטיב, בננה שוקולד, טרי ובריא" אמר האיש.
התעוררתי!…
על מגבת לצידי ישב גבר, מביט בי ושואל: "את רוצה?". עניתי: כן, זה רעיון טוב!"
אחר כך לקח את ידי ורצנו למים…
אח, איזה יופי! הרי המחול מתרגם את מאבקי הכח, התשוקה, האהבה והפחד מדחיה לתנועה, ומה שעשית, אמיר, היה כוריאוגרפיה בתנועה ובטקסט, וממש עשית לי חשק לרקוד את זה.
:))) תודה אסתי.
אילו היינו טלפתים זה מה שכנראה היינו רוקדים זה עם זה במחשבה כל הזמן.
זה היה עולם הרבה פחות עצור ומזויף, אבל היינו מפסידים את המתח והמשחק, לא?
שמת לב שכמעט אותו "איזה יופי" (לעניינים שונים) יצא מפינו באותו רגע כמעט?
אה, איזה יופי, תמי. זה בעצם ערבוב מציאויות או מה שקרוי חלום בהקיץ, לא?
:), כן? אתה חושב כך?
אני שמחה!
רוב העינוג נמצא בפינטוז והשלמות במציאות. לא?
יש לי, יש לי עוד אחד:
באתי לקבל מסג".
"תתפשטי, גם מתכשיטים ותעלי על המיטה" אמר והדליק את מבער שמן הפטצ"ולי.
עליתי ונשכבתי צופנת את אוצרותי במזרון. טפטוף שמן ריחני כיווץ אותי עד לנגיעה הממסמסת. הפנים שכבו בחור המתאים. כשנשפתי בפה פעור יצאו ממני קולות גניחה.
הידיים שלו החליקו עלי – ימינה ושמאלה במעגלים. הגוף נעשה שטוח ורחב, גם בלב.
תסתובבי- פקד, בשקט!. בעיניים עצומות- התהפכתי תוך כדי שאני רואה תמונת מחשבה ארוטית שיצאה ממנו.
עכשיו הכל פעל מכוח הלבידו שיודע יותר טוב ממני מה מענג אותו.
:(((( אין לי סאב-טקסט…הכל גלוי.. אני חייבת להשתפר…!
תמי, הפנטזיה הזאת בעצם נעלמת בסופה בערפל הלא נודע (אבל זה כמובן בסדר, כי כמו שכתבתי לך ולמוישלה – הפנטזיות הן מעבר למשחק המוכרז – אם כי בהחלט מעשירות)
כן, אחלה פנטסיה, אבל לא בדיוק קשורה לטקסט, אלא מחליפה אותו, לא?
אמיר, הייתי בטוחה שיהיו עוד דוגמאות מעוד אנשים, אבל כנראה שזה מאוד אישי כך שאף אחד לא ממהר להחשף כאן, וזה לגיטימי. (חבל שכך, כי יכולתי ללמוד מזה הרבה) מה שכתבתי באמת משקף את הדיבור הישיר שלי ללא יכולת לשדר בשני מישורים מקבילים- אין לי מושג איך מדברים על הצפון וכובשים את הדרום בו-זמנית…:)
הי תמי וכמובן גם אמיר, אני מתפרץ לרגע לשיח, ורוצה להגיד למה קשה לי ל"שחק" כאן באופן נועז יותר. דווקא הוירטואליות המאפשרת אנונימיות יחסית היא זו שיוצרת אצלי עכבות מלהתפשט בתנועה מאד אירוטית עם אנשים ונשים שאין לי אתם היכרות מלבד הטקסטים והתגובות, זה יוצר אצלי סוג של ביישנות. זה סוג משחק ששפת הגוף בו כל כך חשובה, העיניים ומה שביניהן, ולאלה אני זקוק במשחק המבקש לפתח שפה אירוטית בפומבי, זה המחסום שלי, וצר לי על השבתת החגיגה
משה, אני יכולה להבין את מה שאתה מסביר, גמני ביישנית…אבל בכל זאת, זה נעים להתנסות בְּלְשנוֹת הרגלים- כך לפחות אני הגשתי. בזכות ההתנסות הירווחתי תובנה חשובה על עצמי.
מוישלה, תמי (וכל מאן דבעי), משהו פה לא הובן ואולי לא הסברתי טוב. המשחק לא הזמין פנטזיות דווקא, ולמעשה מידת החשיפה תלויה רק במשחק/ת.
המשחק כולל:
טקסט של דיאלוג (אמיתי או בדיוני),
ואחריו בסוגריים:
תנועה דמיונית המבטאת אותו,
או לחליפין – אפשר להכניס שם את הסבטקסט.
אמיר, זה נכון. לקחתי את זה לכיוון שיכולתי…וכשקראתי תגובות אחרות עוד יותר הבנתי שאני לא בכיוון שהתכוון המשורר…
לא נורא,תמי, הרי גם פנטזיות זה משחק חביב ביותר. ואפשר לנסות שוב…
🙂 פינטוזציה זה התחביב החביב עלי…
אבל אנסה לכתוב דו-שיח עם סבטקסט.
לא בהכרח, תמי. אבל הפער בין מה שאת אומרת לבין מה שאת חושבת (ומפנטזת) אם בגלל עכבות חברתיות או משחק לשמו – הוא שם המשחק הזה.
וזה עדיין לא פשוט בעברית (ר" למטה את תגובותיי לאורה בנושא).
התכוונתי דברים, כתבתי גברים, שמעת גברים, התכוונת נשים, כתבת גברים, אבל היו אילו נשים
הרבה נשים
מחוללות, רוטטות, מזדווגות
בראסה לילה
עד שלא היו גברים או נשים
או דברים
הכל דיבורים…
ראסא לילה – של דיבורים 🙂 אולי יש גברים שהשתיקה יפה להם, וגם נשים כמובן. אז כן, ככה זה בבלוגיה של כותבים, אבל גם לא…
מנין הגיעו כל תמונות המחשבה האלה אלייך ואלי, איריס?
וגם הן מחוללות, רוטטות ומזדווגות…
נו באמת, אמיר, שאתה לא תבין מנין הגיעה הרסה לילה?
איזו בלוגיה מרטיטה
מלים יכולות להיות אמיתיות ויכולות להיות מיקסם שווא.
נימת הדיבור, שפת הגוף, מבט העיניים, חיוך, מגע הם הדיבור האמיתי.
מסכים אתך, דבי, בנימת הקול ושפת הגוף קשה יותר לזייף, ובוודאי, אפשר הרי גם לדבר ממש…אבל יש בזה סיכון שלא תמיד מוכנים לקחת.
ואני, כל רצוני להשאר נאמנה לכריאוגרפיה..וכמו שאומרים- בקרב, לא חשובה הטקטיקה, כי ממילא הכל תלוי על בלי-מה, ואם אסטרטגיה, אז ככה: חושב, אומר – סבוב קידה, מהמהם
מכחכח..חת – שתיים, שלוש פלייה:)
ואם זה קפוארה עם תופי טםטם וכאלה..אז שלא נדע, בקצב הזה עוד יקדים קנה לוושט.
(ורק "הכפרה" חסרה"..אבל כל
"הנשמה" תהלל- יה!!:))
הרעיון- מבריק.
תודה מ.! והרעיון של קפוארה – דווקא מעניין לנסות אותו [ולו בכוריאוגפיה של הדיאלוג] מאחל הרבה רלוֶה…:)
הרעיון של כתב תנועה כאן, מעניין.
הטקסט, אני פחות מתחברת,
ולג"נטלמניות האירופאית של להזמין לאופרה, הלוואי, אבל זה לא מעולם המושגים שלנו כאן.
סליחה על הסגריריות ..
רונית, תודה. ובקשר לטקסט – הרי זה כל המשחק – למה שלא תביאי גרסה ישראלית יותר לתיאבון?
נפלא אמיר!!!!!!!!! מביא לי המון השראה. בקרוב אביא את שלי.
אמיר, פתחת בפרוייקט נועז לשחק בשפה ארוטית, מעט מאד סופרים מתמודדים באומץ עם סצנות ארוטיות, ואלה שעושים כבר ניסיונות הלשון שלהם די נקיה. ואןלי זו השמרנות של השפה שבכל דורותיה השתמשה בדימויים קצרים, וברמזים כדי לתאר מצבים ארוטים, והסופרים הנחשבים קנונים לא פרצו את הגדרות. אולי פה עכשיו תבוא הישועה לשפה.
את יודעת אורה, דווקא גרמת לי לתהות, האם באמת הייתי רוצה שסופרים ומשוררים יפרצו את הגדרות ויחליפו שפה, והתשובה שלי אל עצמי היא לא. לדעתי, זה נחמד כמשחק ותו לא. לדעתי, כל אחד יכול לפלרטט עם שפה בעזרת קצת שנינות ויחודם של המשוררים והסופרים הוא בכך שהם דווקא לא כותבים כך.
סיגל, האמת שהלשון הארוטית של השירה העברית די השתנתה. מספיק להשוות את ביאליק ושטיינברג לוולך או למשוררים בני זמננו כדי לעמוד על ההבדלים, לא?
אני בעד ביאליק. יש לו הזמנה לסטוץ ממש נחמדה: "בוא אלי פרפר נחמד, שב אצלי" וגם תנוחה חביבה: "נד נד , רד עלה, עלה ורד" , כשוולך "נפתחת כמו מניפה" הגברים מתחילים להתלונן "אומרים לנו שיש סקס אחר" ונראה לי ש"לשון ורודה על ורידי החתול" (מתוך מיטת אהבה שלך שחשבתי עליה כמיטת עונג ומצאתי בארכיון) זו השפה המנצחת ,ואין לדעתי,שום צורך במשלב שבו נצרכת הכתיבה "בבעיטה לאשכים", כתיבה מרומזת בעיניי הרבה יותר אירוטית ומגרה כמו "ברכי בין רגליך כאב פולח מזמר ילדים חמודי לא יהיו לך יותר".
סיגל, נו, לא הכל כה ורוד. לביאליק יש יחס קצת בעייתי לנשים ("וכלבים נבלים בהדרֵך / יריחו מרחוק נבלתך")וגם דילמות ארוטיות מיותרות משהו("מי למעלה, מי למטה"). ווולך אלופת הפנטזיות, אבל לא הייתי משתמש בה בתור מדריך מטה – לא מדליק אותי להיות שופט או שוטר ותפילין לא הייתי מניח במיטה… ובעצם היא כבר די מפורשת, ברוח סיקסטיז.אבל מסכים אתך לגבי הבעיטה – עניינו של השיר הוא באיך לומר את זה באופן מפעיל ועתיר תובנות.
בלשון ורודה ננוחם 🙂
חושבת שתפילין זה לא בשביל להניח במיטה , זה בשביל קשירות. ואכן, תשובתך קילקלה לי את הורוד.
[ לא נורא, אחפש לי להתנחם עם "צילי וגילי" ו"בוא לשכב עימי (או איתי) כמו אלוהים", שהם בעיניי מה"ורודים"].
סיגל, תודה. סוף סוף הבנתי את השיר.
לא ידעתי שתפילין זה אביזר סקס כל כך בסיסי. אבל אם אלוהים בעסק זה די הגיוני. יש בוורוד?
ד"ש לצילי וגילי.
הלו, הלו, בלי ירידות. :0)
לא יודעת אם יש תפילין בורוד, אבל לי יש שיר על אלוהים שבו הוא ורוד והוא בכלל דג, אז אולי יש להם שם. שאשאל בשבילך בתפילת הים שלי?
סיגל, זה יפה שאת מתנדבת להתפלל בשבילי, אבל אם אלוהים שלך הוא דג ורוד, אני כבר יכול לנחש את הסבטקסט שלו.
התפללתי עליך וניסיתי לברר, הדג אמר שאצלם מניחים תפילין עם נחשי ים. את זה גם נחשת?
האמת, חשבתי על לא יותר מאיזה "בלופ" מעמקים.
וסיגל, הדג שלך נשמע לי לגמרי מחורפן מרוב ציליגילי ונחשים ורודים.
נראה לי שעוד מעט אמא SHELL תגיע הנה בריצה עם התפילין.
האמא האמיתית שלי באמת תשמח להשתמש בתפילין בשביל קשירות, אבל זה יהיה במקום חלוק בלי ידיים ,שהייתה באה בריצה לעטוף בו אותי ,לו הייתה קוראת אותי כאן.
אורה, בישראל של תחילת המאה ה-21, הדיבור הארוטי עדיין נמצא בשלב מוקדם של הרדיקליזם הארוטי-פוליטי. שיר ארוטי של א.צ. גרינברג על זונות וסקס אוראלי בברלין היה אולי הראשון בשירה העברית החדשה, אבל עדיין היה שייך למדור ה"איחס".
שנות השישים עם אלן גינזברג ואחרים הן שחדרו גם הנה בסופו של דבר והניבו פירות מקומיים: הכתיבה של יונה וולך אכן הוכרה מיד כמעשה פוליטי. גם שירה ארוטית עכשווית יותר, כמו זו של אהרן שבתאי, הוסטה (ואולי בלית ברירה) אל דיבור רדיקלי בסיסי ביותר (עד כדי כך שאחרי "זיוה" שבתאי שמר על המינוח הארוטי, אבל למעשה ניהל בשירים דיון פוליטי לגמרי, מטא-ארוטי, ובמובן מסוים גם בלתי ארוטי).
בארץ, הארוטי הוא פוליטי ברמה הלשונית עצמה, מצד אחד בגלל הֶעדר, ומצד שני בגלל צורך: הדיבור הארוטי העברי עדיין עני למדי.
ביטוי עשיר יותר של מִגוון ההתנסות והרגש הארוטיים עדיין מאלץ לשימוש במִשלבי לשון גבוהים מדי או נמוכים מדי, או…. שירה.
בקיצור, באיחור של שני דורות, העברית עדיין מסוגלת לטרוח ולצאת מן הארון בצעדים די ראשוניים: ליצור מילון ארוטי ולהרחיב את השדה הסמנטי של מלים "גסות" אל החושני, האינטימי והחברתי.
תודה ובכיף יעל, מחכה לכוריאוגרפיה שלך!
איזה משחק?! נפלא!
תודה, עדנה.
שרת איתי חייל, שחרדת התבגרותה (הביולוגית/פיזית) של בתו, החרידה את מנוחתו. והוא שיתף בה אותנו.. קיבץ אותנו ונשא בפנינו את הדברים, שבכוונתו להשמיע לה… שעור, כך אמר, שרק אבא יכול להעניק לבת..כיודע צדיק נפש בהמות אין ספור…
בעצם הוא ביים את עצמו, למין דיאלוג, שבו הוא כולל גם (באמירות סוגריים) את מחשבות העלם, המתפתחות במקביל למילות החולין והנימוס שהוא משמיע כמצופה..וזה היה בערך כך;
– יוּ מה שעשינו למורה ללשון היום..
– שמעתי ..( קודם אני חייב לשחרר כפתור נוסף בחולצה שלה)
– כל פעם שהיא הורידה "תראש ל"ודייק", מישהו שלח טיסן..
– אנחנו ברחנו לים ..( אני חייב להחליק את היד מתחת לחולצה, באדישות כזאת..)
– היא אמרה שאם זה ימשך היא מפסיקה "תשעור ונותנת שלילי לכולנו..
– היא לא תעשה דבר כזה ..(רק להגיע לאבזם [של החזיה-כשעוד היה..] )..
וכן הלאה..כוראוגרפיה של יצריי בוסר..
וכל האבות, גם אם בנותיהן טרם הגיעו לפרקן (ולפורקן) נחלו את החרדה..
אני כנראה פחות מתוחכמת מכל המתארחים בבלוג הזה – קשה לי להיות בדיאלוג ובו זמנית להיות בתוך המוח של עצמי. הגוף בטח מדבר בשפה שלו, אבל לפנטז ולדבר בו זמנית זה שורף את הפיוזים במוח.
מיכל, לא ניקח סיכון כזה (מכל הבחינות). ולא יודע כמה אפשר באמת, בזמן אמיתי. אבל אפשר עם קצת הומור במבט אחורה.
וכמובן, זה יכול להיות דיאלוג ותנועה או סבטקסט של אחרים. מכיוון שהם יככבו פה רק כדמויות ספרותיות, אז לא נורא, שיישרפו הפיוזים להם…
:)))) מבריק. המשחק במיטבו! ואת השיעור הזה עם הסבטקסט הוא העביר לבת שלו?
נו עם כל הפחדים של הגיל הזה, אני מקווה שזה עשה אותה אופטימית יותר…
ובעצם מה שעדיין חסר כאן הוא הסבטקסט שלה – מה שאסור לספר לאבא.
אופס נמחקה לי התגובה. מיד אעלה גם את שלך.
התגובה הזאת שנמחקה קודם היא מטעם מד…:
תודה. טוב, כאמור הסבטקסט שהוא העביר (בעצם טקסט ) הוא של גבר, שמתבונן מהצד במתבגר להוט (חרמן) . אם ההייתי צריך לנחש את הסבטקסט של הבת שלא פורש בפנינו ולו הייתי מציע אותו למספר הייתי מסתכן בבריאותי אם לא בחיי…היה כך בערך; -יוּ מה שעשינו למורה ללשון היום..(רק שיפתח כבר כפתור בחולצה..איזה שפן) -שמעתי … -כל פעם שהיא הורידה "תראש ל"ודייק", מישהו שלח טיסן..(יופי, עכשיו שיכניס כבר את היד. אני מתעלפת כשהאצבעות שלו נוגעות בעור שלי) -אנחנו ברחנו לים … -היא אמרה שאם זה ימשך היא מפסיקה "תשעור ונותנת שלילי לכולנו..(איך היד שלו רועדת..בחיים הוא לא יצליח לפתוח "תאבזם) -היא לא תעשה דבר כזה …(גם אתה לא..) ליל מנוחה..
וזה גדול, מד! נשאר רק לחבר אותם יחד :)))
..חל שיבוש בעימוד של ההודעה השניה שלי..
אני משאיר את מלאכת העריכה לעורך..
שוב תודה
מד
העתקתי מההעתק שמגיע במייל. מה עוללתי?
אוקי, אנסה לתקן:
-יוּ מה שעשינו למורה ללשון היום..
(רק שיפתח כבר כפתור בחולצה..איזה שפן)
-שמעתי …
-כל פעם שהיא הורידה "תראש ל"ודייק", מישהו שלח טיסן..
(יופי, עכשיו שיכניס כבר את היד. אני מתעלפת כשהאצבעות שלו נוגעות בעור שלי)
-אנחנו ברחנו לים …
-היא אמרה שאם זה ימשך היא מפסיקה "תשעור ונותנת שלילי לכולנו..(איך היד שלו רועדת..בחיים הוא לא יצליח לפתוח "תאבזם)
-היא לא תעשה דבר כזה …
(גם אתה לא..)
סביר?
כך צריכה הייתה להופיע..
תודה.
טוב, כאמור הסבטקסט שהוא העביר (בעצם טקסט ) הוא של גבר, שמתבונן מהצד במתבגר להוט (חרמן) .
אם ההייתי צריך לנחש את הסבטקסט של הבת שלא פורש בפנינו ולו הייתי מציע אותו למספר הייתי מסתכן בבריאותי אם לא בחיי…היה כך בערך;
– יוּ מה שעשינו למורה ללשון היום..(רק שיפתח כבר כפתור בחולצה..איזה שפן)
– שמעתי …
– כל פעם שהיא הורידה "תראש ל"ודייק", מישהו שלח טיסן..(יופי, עכשיו שיכניס כבר את היד. אני מתעלפת כשהאצבעות שלו נוגעות בעור שלי)
– אנחנו ברחנו לים …
– היא אמרה שאם זה ימשך היא מפסיקה "תשעור ונותנת שלילי לכולנו..(איך היד שלו רועדת..בחיים הוא לא יצליח לפתוח "תאבזם)
– היא לא תעשה דבר כזה …(גם אתה לא..)
:)))))
תודה.
טוב, כאמור הסבטקסט שהוא העביר (בעצם טקסט ) הוא של גבר, שמתבונן מהצד במתבגר להוט (חרמן) .
אם ההייתי צריך לנחש את הסבטקסט של הבת שלא פורש בפנינו ולו הייתי מציע אותו למספר הייתי מסתכן בבריאותי אם לא בחיי…היה כך בערך;
-יוּ מה שעשינו למורה ללשון היום..(רק שיפתח כבר כפתור בחולצה..איזה שפן)
-שמעתי …
-כל פעם שהיא הורידה "תראש ל"ודייק", מישהו שלח טיסן..(יופי, עכשיו שיכניס כבר את היד. אני מתעלפת כשהאצבעות שלו נוגעות בעור שלי)
-אנחנו ברחנו לים …
-היא אמרה שאם זה ימשך היא מפסיקה "תשעור ונותנת שלילי לכולנו..(איך היד שלו רועדת..בחיים הוא לא יצליח לפתוח "תאבזם)
-היא לא תעשה דבר כזה …(גם אתה לא..)
ליל מנוחה..
אחד הספרים שלקחתי איתי לעמוקה היה "שמש שמש". אפרורפו סקס וארוטיות וסקס. אהרון שבתאי מולך בכיפה (וללא ספק היה לו ממי ללמוד)…
כל כך נעים היה
לזין אותך
ולזין אותך
ולזין אותך…
אני אוהבת את השילובים ההומוריסטים שלו בתוך העולם הזה. הוא מדהים ומצחיק וחכם ומרטיט גם יחד. שילוב מנצח. אפרופו הדיון כאן על ביאליק ווולך…
הי שירה, בצחוק !
טוב להצטייד בשירה לנפש, ונשמע שממש היה לך כיף !
זה גם עניין של טעם ומדרג כנראה. אני בטוח שהיה לאהרן נעים, ולא בא לי להשבית שמחות, אבל אני מודה שבשבילי השירה הזאת היא כבר די מחוץ לדיבור שהייתי קורא לו ארוטי.
הציצי למעלה בתגובותיי היותר מחויבות אל אורה על הארוטיקה בשירה העברית המודרנית.
הצצתי ונפגעתי, אמיר! 🙂
אין ספק שבוטות היא מנת חלקו. אבל עברתי את משוכת הבוטות ולטעמי (על טעם ועל ריח…) הוא מהלל יה לחלוטין, אם אתה מבין למה אני מתכוונת…
בהחלט מהלל יה… התמימות הנלהבת שלו באמת יכולה לגעת ללב ולעוד כמה…
מאחר ועניין "ההבהרה" לא ממש בהיר לי ומכיוון שמצאתי באמתחתי משהו שנכתב זה מכבר ויש בו דיבור מרומז(שגם הוא הן חלק ממשחק מקדים או המשחק עצמו) החלטתי להביאו בפניכם..
מצב אינטימי
אני אומר, שיש מצב
שאת ואני , את יודעת,
נהיה במצב כזה,
כלומר,
במה שמכונה,
מצב אינטימי.
ואני לא מתכוון שנחלוק נסיעה במעלית,
או במונית
ודאי לא מפגש שירה
(שהוא לכל דעה
מאד אינטימי).
הרי את וגם אני
נתונים במצב… לא מיוצב ,
בין מה שאנו, לבין
מה שאין אנו רוצים להיות,
חוץ מאשר באותו מצב,
שכבר לעיל נרמז-
אינטימי .
יפה, אבל מאוד מאוד מרומז, מד.
אם היא לא בעניין, אתה חושב שזה מה שיכניס אותה למצב לא מיוצב?
נכון..
זה מונולוג, שמושמע בלשון משפטית/חוזית , מנוכרת משהו..של מי שמנסה לשכנע כי הבחירה ב"מעשה"(שוב במרומז) היא ברירת מחדל מתבקשת בנסיבות מצבם של השניים..
טוב הדברים הרי לא הוקלטו בטייפ ..אבל הליכה סחור סחורית כזו…מוכרת..לא?
טוב, אם זו ברירת מחדל, לא נותר אלא לסכם את השעה והמקום בנוכחות שני הצדדים :)))
מאוד יפה הדיאלוג שלך אמיר, הדיאלוגים
והתגובות השנונים. מרתק אותי הסבטקסט. במקרים חמורים, בקונטרסט שמקשה ומעורר אשמה, אני מכנה אותו קול מצח. קראתי גם את תרגומך לשירה של פיונה סמפסון.
חזק מאוד.
בחרתי להביא משחק מקדים א ארוטי בו הסבטקסט גלוי, חורגת מהכללים.. מקווה שמתקבל.
(זוהי סצינה שכתבתי לפני מספר שנים)
יוסי ומזל במיטה. ראשה מונח על כתפו. הם בוחנים קלפי נשים עירומות
שיוסי מחזיק בידו השמאלית החובקת אותה. יוסי מתמקד בבחורה אדומת שיער,
ירוקת עיניים עם חזה מחודד.
יוסי: לא משהו, כמו עיפרון.
מזל מצחקקת ומלטפת את חזהו של יוסי בחושניות.
יוסי: הפנים נחמדים, אבל יש לה תחת.. רגע…
יוסי מעביר מס" קלפים. מתעכב קלות על תמונת בחורה שחרחורת.
מזל: אווה, יפה
יוסי ממשיך להעביר קלפים. מזל מנשקת את צווארו, מתחככת בו.
יוסי: אח! תראי את זותי. כמו שחקנית.שדיים קשים כמו אבן. משאללה…
האף קצת ארוך.. אבל חוץ מזה היא משהו לא רגיל..
מזל: באמת משהו…
מזל מהנהנת בראשה ומעווה את פיה בהתפעלות. יוסי מחזיק בידו הימנית תמונת אישה בלונדינית, כחולת עיניים חזה עגול ושופע, בתנוחת שכיבה מפתה.הוא מתבונן בתמונה מקרוב. מזל פותחת את כפתורי הפיז"מה שלו ומנשקת את חזהו. מתיישבת ומתחילה לפשוט את כותנתה. יוסי מסיר את משקפיו ומכבה את האור.
תודה, סמדר. קול מצח :))
ודווקא יש לך סבטקסט… ואפילו סמוי. הייתי מת לדעת מה עבר בראשה של מזל.
נ.ב.
מפיונה יש כמה שתרגמתי והבאתי כאן. מה קראת? אם תרצי אפנה אותך לשאר.
כן, התלוצצתי. יש סבטקסט:)
קראתי את "מפגש חטוף" שהוזכר באחת התגובות כאן
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=4896
אט אט אבקר בשאר הקישורים.
http://www.youtube.com/watch?v=kdjMjuaIn0w&feature=fvw
זרה, את ממליצה פה על דייטה? 🙂
למדתי המון וזה נראה לי לא ממש מסובך, אבל מה עם להחזיק ידיים?
demo kotoba ja tarinai
Karada ga kimi wo motomete nemurenai
הלו הלו, זה יפנית?
http://www.youtube.com/watch?v=XmLJ7XfPRSI
ח-מו-דים! איזה קצב, איזו מוזיקה! רוצה להיות שם.
ובכלל יש לי חולשה ליפן 🙂
http://www.youtube.com/watch?v=C744Pl2IMkQ&feature=related
זרה, זה ליפנים בני או טו טו שש עשרה 🙂
http://www.youtube.com/watch?v=HtyUU-FpJSU
איך אתם לא אוהבים אורגיות אני לא מבין.
אני מת על הנושא הזה ורוצה רק להמשיך ולראות אורגיות חינם תמיד :
http://www.orgiot.net
אני גם קונה אצל חנות סקס מדהימה :
http://www.sex-toys.co.il
אני ממליצה על אתרים של סרטי סקס צפייה ישירה :
http://www.sirtisex.com
וגם על אתר של חנות סקס מעולה :
http://www.adulttoyjoy.com