אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
מלאגרוס
לילה קדוש
הוֹ לַיְלָה קָדוֹשׁ וְנֵר, רַק בָּכֶם
בָּחַרְנוּ כְּעֵדִים לִנְדָרֵינוּ:
הוּא נִשְׁבַּע שֶׁיֹּאהַב אוֹתִי
וַאֲנִי – שֶׁלָּעַד לֹא אֶטְּשֶׁנּוּ;
אַךְ עַתָּה יֹאמַר שֶׁעַל מַיִם זוֹרְמִים
כְּתוּבִים הַנְּדָרִים הָאֵלֶּה,
וְאַתָּה, הַנֵּר, תִּרְאֶנּוּ
בְּחֵיק אֲחֵרִים.
מיוונית עתיקה: אמיר אור
עוד משל מלאגרוס ועליו: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21801&blogID=182
מה יפה,
יצא שילוש קדוש 🙂
הזכיר לי שיר קצר נפלא של לודויד שטראוס
הנר לרורו החיוור של הסהר..
ופתאום שאלתי את עצמי איך אומרים אב נר ביוונית 🙂
אגב סבי החורג שטייניץ (סבא של המוכר…)
היה רקורא לי בילדותי את האילאדה ביוונית ומתרגם , ידע אותה כמעט בעל פה.
אוהב את התרגום בלי להכיר את המקור .
לאמיר,
יצא לי אתמול לבדוק במסמכי ומצאתי שירים שלך. עיינתי ושמתי בצד.
היתה כאן מישהי שקראה לסוקרטס פוץ. יש אנשים שמקדישים את חייהם וימיהם לפילוסופיה, ודווקא לזו הקלאסית – (לא, זה לא אתה).
בעידן שבו מגישים תפריטים על אייפודים טוב לזכור את הנר. הוא מאוד שימושי למצבים תשמישים, סליחה שאני מקלקלת את הרומנטיקה אבל השיר הזה הוא קצת אנטי- תיזה לשיר הקודם.
אוי, הנר, הנר,
עדיף על המקרר, המשקה והחתול הזנוח על הספה בלילה הקר.
חוה
רציתי להוסיף,
יש כאן המון דיבורים על אהבה בזמן האחרון, וחשקה נפשי בשיר על קולינאריה שהפך להיות נושא מאוד פעיל לאחרונה.
יחד עם זאת חסרה לי הגלימה זו של הכהן, או זאת של האוהב. לא חשוב ששניהם מסירים אותה בשלב כזה או אחר.
מה אומר, יחסית לנפלא, מקסים, אדיר, וכו'…
חמוד… במדד שלנו…?:)
ושוב זאת אני
שימושי למצבים תשמישים, חוה?:)
את באמת מקלקלת למלאגרוס את הרומנטיקה, וזה ממש לא יפה, במיוחד לא כאן, כשליבו שבור.
לאמיר,
כל לב שבור מחלים עם בן חיק או בת חיק חדשים. וממה שקראתי היו לו די הרבה כאלה, והוא אהב לעסוק בענייני אהבים.
ולמה כתבתי, אוי שהדי במרומים כמה פעמים הדלקנו נירות
על גופות חשופים ופעילים באופן
מיוחד.
אבל, היה לי ידיד, אחד מידידי, לא זה מן הטנטרה, מישהו אחר. ונכנסנו לחדר השנה
בליל חורף כבד
התכרבלנו מתחת לשמיכות,
ובקצה חהדר הדלקנו נר,
ובין אוי לאי לשיניים
חשוקו, עיניים בוערות
וחלציים פעורות
בקצה החדר נהיה פתאום
אור גדול!!!
האם היה שם נס פח השמן?
לא ולא,
האם זה היה האוח….
האולטימטיבי
לא, לא, לא.
אז מה היה שם בקצה
שכה נגה?
השמיכה פשוט נדלקה
והנר….. אץ דודי
ועט על הנר,
חבט בשמיכה
והאש הגדולה כבתה.
מזל שהיה שם גבר
כי מה תעשה אישה קטנה
מול שריפה מתלחקה
אפילו דלי מים לא היה
עוזר אם לא דודי בין דודים.
מסקנה:
אין!!!!
אם יש כאן מישהו שלא עשה זאת לאור נר שיקום!!!
אגב, אני באמת חושבת שנדרים צריך לכתוב על המים גם בגלל הרקליטוס למען ירבו אנשי החיק והחשק, גם בגלל שזה נורא רומנטי, וגם שיהיה מעניין, וקצת אקשן, מה יש:)))))?????
אה, חוה
עוד מילה,
את הלא, לא, לא לקחתי מן השיר ריהב של אמי ויינהאוז. לאחר מותה גיליתי אותה והיא פשוט היתה זמרת נפלאה.
וכדבריה:
my father wants me to go to rehab
and I said
no' no' no!!!!!
אם מישהו יוכל להביא כאן קישור לשיר זה יהיה ממש פוסטמודרניסטי שירה יוונית עתיקה עם רוק, בלוז וג'ז בערבובייה. חגיגה
חוה
:))))
שיר עלילה – רק לחרוז ותהיה לנו פה מקאמה…
ואשר לכתיבה על המים, גם בלי הרקליטוס לכי תמצאי את הכתוב… ר' למטה תשובתי למשה גנן בעניין.
פּאטֵר לוּכנוּס יקר,
יש שילוש ויש שילוש, ומוטב לילה, נר ואהוב, מאב בן ורוח.
למה שלא תביא את השיר של אריה לודוויג? לא מכיר.
ואשר לנכדו של סבך החורג, לשם שינוי הוא דווקא עומד לא רע בפרץ מול עיני הפופוליסט. אבל אולי באמת עדיף לו לקרוא הומרוס.
בזהר הזהיר
–
בזהר הזהיר אשר לסהר
חולם אלי חדרי. מראשותי
עומד שומר לבן ודק-הגו:
הנר, אורו כבה בנשב-ליל,
מאיר כלו מאור הלבנה.
–
אריה ל. שטראוס
מתוך
שעות ודור
עמ' 27
תודה
בשמחה הבאתי
פּאטֵר לוּכנוּס
מעולה לי
אם אפתח בלוג בשם זה שמור זאת בסוד,
מעניין הכתיב הלטיני ?
הומורוס עבנרוס.
δαυλόσ, ηλεκτρικόσ φανόσ, δάδα
pater lukhnous
סליחה על הפוסט שיצא ארבע פעמים. מיד אחזיר את התגובות שנמחקו.
דויד ברבי:
איזה כיף לקרוא
ותודה לך אמיר שאתה נותן לנו
את תרגומך היפה לשיר
מטפורה כל כך חזקה ורבת משמעות
אַךְ עַתָּה יֹאמַר שֶׁעַל מַיִם זוֹרְמִים
כְּתוּבִים הַנְּדָרִים הָאֵלֶּה,
דויד, תודה. המטפורה הזאת שימשה את קטולוס אחריו ואת אוריפידס הרבה לפניו… גלגולו של מוטיב (ר' למטה תשובתי למשה גנן)
איזה יופי …
יפה כאן האבחנה בין אהבת נצח וחיבור בין שתי נשמות, לבין הגשמת חישקוקים מזדמנים של הבשר.
הדואליות של הלילה ואור הנר, הנצחי בנדר והכתיבה על מים…ניפלא….חגיגת לילה קדוש..
וגם הנדרים שכתובים על המים
כמובן,
הלא כן?
חוה
הי תמי, שמח שמצאת יופי בשיר. נראה לי שאהבת הנצח (ושמא התאהבות לשעה) מועמדת כאן באור כאוב ואירוני משהו. לאיזו דואליות התכוונת בין הלילה לאור הנר?
היי אמיר
שובב הבחור, וגם סוג של עורך דין מביא תרוצים, לוגיקה, מעולם המים.
ראש הממשלה שלנו גם עושה את זה לפעמים,
אגב שירים חברתיים
להתראות טובה
שיר מקסים ורענן לסיטואציה מוכרת
מה שנקרא לכתוב על הקרח נדרי אהבה
דברים מיותרים.
בא לי לעשות מחקר על השימוש בטרופ הזה – לכתוב על המים, על הקרח, על החול.
מטרת המחקר -בין היתר – לקבוע אם אמנם מלגרוס היה הראשון שהשתמש בדימוי זה, או היו כבר לפניו.
אין זה ממש משנה – מאז הכרתיו באחד משירי פנחס שדה אני עוקב אחריו ומוצאו פעמים רבות.אמנם, מצאתיו בינתיים רק בשירה המערבית. (גלוי נאות: הוא כל כך מצא חן בעיניי, שבעצמי התפתיתי פעם להשתמש בו). – אצל השומרים עוד לא היה – למיטב ידיעתי (אך כל עוד אדם חי מזומנות לו הפתעות).
זו היא אולי כוונת המשורר: "אַךְ עַתָּה יֹאמַר שֶׁעַל מַיִם זוֹרְמִים/כְּתוּבִים הַנְּדָרִים הָאֵלֶּה,[קרי הדברים האלה]/וְאַתָּה, הַנֵּר, תִּרְאֶנּוּ/בְּחֵיק אֲחֵרִים.
"
כמאה וחמישים שנה אחרי מלאגרוס, כתב המשורר הרומי קטולוס, שהתייסר באהבתו ללסביה:
"כִּי דְּבַר אִשָּה לִמְאַהֵב
עַל מַיִם מְהִירִים רָאוּי לְהִכָּתֵב".
לא תטעה אם תתהה על הקשר לטורים של מלאגרוס –
"אַךְ עַתָּה יֹאמַר שֶׁעַל מַיִם זוֹרְמִים
כְּתוּבִים הַנְּדָרִים הָאֵלֶּה"
נהמת הלב היא אותנטית, אבל טורי השיר כמובן לא. כחמש מאות שנה לפני קטולוס, אומר אוריפידס:
"שְׁבוּעוֹת אִשָּׁה אֲנִי כּוֹתֵב אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם"
אין ספק שקטולוס שהיה מלומד בכתבים הקלסיים הכיר את הטורי של מלאגרוס ושל אוריפידס, אבל גם אין שום דרך לדעת אם המקור המוחלט לדימוי הוא של אוריפידס.
יכולנו לעצור כאן למשפט משוררים ולהוקיע אותם כפלגיאטורים, אבל לפסק דין כזה לא תהיה משמעות רבה, אלא אם כן נהיה מוכנים לחרוץ אותו על דורות שלמים של שירה קלאסית והלניסטית. גלגולי מוטיבים הם דבר רגיל בעולם הקלסי, וכמו זמרי חתונות בימינו הם אלתרו על אותם נושאים ואפילו אותם דימויים.
ור' עוד ב"מסע לאפיגוניה" http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=3992
לאמיר,
משהו קצת רציני, האם אפשר לזהות גם השפעה של השירה היוונית על זאת הרומית? שהרי הרומאים גנבו גם את כל פנתיאון האלים היוונים וכינו אותו רק בשמות אחרים.
אפשר לזהות כאן רק חשיבה סטראוטיפית של גברים מאוהבים שאינם נענים מבחינת חשקים. אז יש כאן הסכמה גורפת של שלושה משוררים מתחילת התקופה של המטאפיזיקה המערבית (היינו ימי הפילוסופיה הקלסית).
יש גם חשיבה הפוכה שעליה מבססים את החשיבה הפמיניסטית והיא זו שהומרוס יצא למסעות ונדודים ברחבי עולמים והאשה היתה מחכה, אם בבית, או בחלון, או במרפסת, או בכלל ליד האבא או סתם לגברים שיצאו למסעות.
עובדה, גם יוליוס קיסר עזב את גליה עם 10 גדודים, חצה את הרוביקון עם חייליו שהיו מאוד נאמנים לו כבש את רומא ולאחר מלחמות אחים רבים ברומא רוקן את סמכויות הרפוביליקה עד שחטף את החרב מפלחת את ליבו/בטנו בשאלה הגם אתה ברוטוס? 44 לפנה"ס.
למה אני כותבת את כל אלו. להראות שאני יודעת כמובן, אבל בעיקר להציג את התיזה שבניגוד לנדרים של האהובה או האהוב שנכתבים על המים.
הגברים היו אלו שבאמת עשו חיים. לאו דווקא במיטה, אלא מחוצה לה. ועוד שאולי המחשבות האלו השתנו היום.
כי מה תגיד האישה הקטנה, אחרי לילה של אהבים שמחכה לטלפון, והוא מבושש.
איזה חרא, חיפש זיון ללילה, סטוץ, ונעלם.
לסיכום, בקשר להשראה לכתיבה למעלה, בסוף באמת היתה שריפה משתוללת, כי בסוף התאהבתי בטירוף, והיה צריך לסיים את זה בדרמה אדירה.
כל זאת למה? אלי אביר טוען בבלוג שלו שמשוררים הם מאוד רציניים. אמרתי לו שילך אצלך וילמד מהו משורר עתיר רגשות וידע. שגם יודע לכתוב אותם.
שלך
בהערצה מ ט ו ר פ ת!!!!!!
חוה
החשיבה הסטריאוטיפית היא שאנשי חיק ובעיקר נשים אינם נאמנים.
ועוד, ראיתי שהתפתח ויכוח שלם שם בפוסט הקודם. שמתי לב שמלגרוס חבב גם מסעות אינטימיים בשניים בינו לבינה, בינו לבינו, בינו לבינם הם והן,
בעברית מדוברת גם זיון בשניים וגם אורגיות, אז באמת שאני איני מבינה את ליבו הדואב באותו לילה קדוש, הרי ידע שלילות כאלו ואחרים יהיו עוד.
חוה
לגבי ההערצה המטורפת,
מתון יותר.
כן, חוה, השירה הרומית הושפעה עמוקות מן היוונית. משוררים רומיים למדו יוונית, תרגמו מיוונית, וחיקו את המופתים הקלסיים של השירה היוונית.
האלים הרומיים מקבילים רק חלקית ליוונים (אלה ואלה שבטים הודו אריים שיש להם מורשת דתית משותפת בבסיסה, אבל הרומים גם טרחו ליצור את ההקבלה הזו, כמו שגם באזורנו יצרו הקבלות סינקרטיסטיות – עשתרת=אפרודיטה=ונוס, אל=אורנוס וכו'.)
פנלופה אכן נשארת בבית כשאודיסאוס יוצא לקרב, כי היא אישה ולא נלחמת. בדיוק כפי שאנדרומכה מחכה להקטור, רק שבמקרה של אודיסאוס הבית הרבה יותר רחוק. איך הגענו מכאן ליוליוס עליו השלום אין לי מושג 🙂
לאמיר
תודה על התגובה. חשבתי שמן הראוי להדגיש או היה להדגיש שאין זרימה היסטורית בין הכתיבה היוונית לבין זו הרומית. ההדגשה הזאת היא חשובה ומתקשרת בסיכומו של דבר מכל מיני זויות ראייה ליוליוס קיסר.
למרות שבספרטה היוונית נשים היו נלחמות והיו מלחמות ביוון, התרבות היוונית היתה הרבה יותר מעודנת, תרבותית ומפותחת מאשר זו הרומאית. די אם נזכיר את אפלטון ממנו אתה ואחרים גוזרים כל התפתחות פילוסופית.
לעומת התרבות היוונית זו הרומית היתה יותר אכזרית, יותר מעורבת בשפיכות דם, ואולי אפילו פחות אינלקטואלית עד שלקראת סוף ימיה של האימפריה הרומאית צנחה כל התרבות המערבית אל חשכת ימי הביניים – (אולי לא מבחינתך, מכיוון שאזי החלה הנצרות לשלוט במיטב כוחה – אגב בהקשר של אהבות אפשר להזכיר את זו של אבלר ואלואיז).
נראה לי שמאוד חשוב להזכיר זאת, גם מושגי הדמוקרטיה, אוליגרכיה ואחרים התפתחו ביוון ולא ברומי, שוב הדמוקרטיה היוונית כללה כמובן סייגים בין אזרחים לבין עבדים
אולי בהפלגה כמו אצלנו בין העשירים לבין עובדי הקבלן:)
לענייננו, מכיוון שהזכרתי את הומרוס גלשתי ליוליוס קיסר ולמלחמות גליה. כמה נשים אז פקדו על גדודים???? הה???
ושוב להבדל בין רומי לבין יוון שנדמה לי שהיתה נאורה יותר למרות אובידיוס וכו מי שטבע את המושג לחם ושעשועים עד לגלדיאטורים כאשר עבדים אולצו להילחם עם חיות ולהיקרע לעיתים בין שיניהם לקול צהלות ההמון עבור דרך נרון קיסר שנגן על נבל למראה רומא הבוערת. נדמה לי שדקדנטיות כזאת לא היתה קיימת ביוון. אורגיות גם, אבל נראה לי שאורגיה היא אירוע חוצה גבולות ועולמות אבל הרומאים ממש הגזימו.
עד כאן, ניסיתי להדגיש את ההבדל בין התרבות היוונית לזו הרומית – הדגשה שהיא חשובה.
לגבי וונוס ועשתורת, נראה לי שקצת הגזמת וונוס היתה אלה נעלה אשתורת מקורה בחול ובעפר וכאן אנו מגיעים להבדל בין התרבויות האכדיות והשומריות לבין היוונית והרומית עד היכן אתה רוצה להרחיק בזמן?
אני מתפלאה עליך אמיר, נכון שבננות קצת הפכה לפופוליסטית אבל ועדיין ואף על פי כן. אתה, דווקא אתה עם שליטה היסטרית והיסטורית במדעי הדתות ובפילוסופיה חוצה גבולות,
אנא enlight me and us,
will you,please
חוה
חוה, מה שאת אומרת הוא הכללה, שכוחה וחולשתה בהיותה הכללה. מה פירוש לא היה רצף היסטורי? היתה השפעה תרבותית חזקה והעברה של דגמים תרבותיים.
הורציוס מושפע מהאודיסיאה, קטולוס – מסאפפו,
סנקה ומרקוס אורליוס ממשיכים אסכולות פילוסופיות יווניות (כל הסטואה המאוחרת למשל חייתה ברומא).
אין תיעוד לנשים נלחמות – גם לא בספרטה.
התרבות הרומית לא עברה את ההתפתחות הייחודית של יוון, אבל תרמה למשל את מערכת החוק והמוסר, וגם שימשה לכך דגם לא רע כשהייתה צעירה, בימי המלכים של לטיום והרפובליקה. אנחנו מדברים פה על אלף שנה (!) בהבל פה אחד. במהלכם התנוונו כל המבנים הפוליטיים ביוון עד שהפכה לחלק מהממלכות ההלניסטיות ואח"כ לחלק מרומא. גם מבחינה תרבותית תקופת הזוהר הייתה במאות 5-6 לפנה"ס . מאז הערים היווניות היו רק בירידה.
ולגבי סינקרטיזם – (מילולית "אמונה יחד") זיהוי והתכה בין דתות שונות – זו היתה המגמה בתקופה ההלניסטית ואת סימני השוויון שסימנתי מתחו היוונים ההלניסטים עצמם, לא אני. כשפיניקיה הפכה לחלק מהתרבות ההלניסטית הם זיהו את מלקרת כהרקולס, את עשתרת כאפרודיטה, את רשף כאפולון וכו'.
אמיר,
הי, אתה כועס? והרי ביקשתי שתאיר את עיני. בסך הכל חיזקת את טענתי שמבחינה של התפתחות תרבותית רומי הושפעה מיוון.
ברור לי שמוסדות הרפובליקה הרומאית גם הם תרמו למושגי צורות שלטון – הסיפור על הזאבה רומוס ורומולוס הפיכתה של רומי לרפובליקה שבנוייה על איזונים ובלמים כמו בארה"ב. על להריסתה על יד יוליוס קיסר ואחריו אוגוסטוס.
מבחינת גודלה של האימפריה הרומית הרי שהיא השתרעה מסביב לכל אגן הים התיכון ומן הסתם בלעה גם את ייוון, גליה עצמה הרי היא צרפת וקיקרו היה אומר שקרתגו חייבת ליפול והיא נפלה.
כמו כל אימפריה כאשר גדלה יותר מידי יצאה מגבולות השליטה של רומי הלימס, או בשל גלישת השבטים הבארברים שאותם אתה מכיר טוב ממני.
בכל אופן מהיכן אם כן הגיעו האמזונות?
והמושג לחם ושעשועים תקף לכל תכניות הריאליטי של היום, אם כי איני חושבת שביבי וברק יזמו אותם הם רוצים תכנית ריאליטי גרדיוזיות יותר כמלחמה עם אירן למען ירשמו בתולדות ההיסטוריה כאלו שהחריבו רשמית את העולם.
אמיר, לא העברתי ביקורת, לא גיליתי אי הסכמה, מה יש לי להגיד עוד על מעשי חשקים, מזימות אוהבים, אורגיות מהם נהנה מלגרוס, כמובן שאני יכולה לכתוב ספר, אבל לא תהיה בו כל כך הרבה רומנטיקה כמו אצל מלגרוס, אלא יותר
תשמישים לשימושים הדדיים ושששששאינם הדדים.
אני לא יכולה להשוות בעיני את התמונה של ונוס שעולה מן הים בתוך הצדפה עם איזו צלמית של עשתורת.
מה תעשה לי? ככה הדמיון שלי עובד. עשתורת בעיני פחותה בהדרה מאשר דמטר, אפרודיטה, ונוס ואחרות ואם בלבלתי בין האלות של הפריון, האהבה בזה אולי צריך להאשים את קופידון.
תגיד, ראית אולי את זיאוס בסביבה בזמן האחרון?
אה, אתה עצמך קצת יש לך תווים של איזה אל יווני או רומי, בפנים – אני מתכוונת, לגבי הגוף שלך לא יודעת הוא נראה לי מאוד ארוך (זאת אומרת – גבוה)
חוה
חוה, מה פתאום כועס?
האמזונות נשארו בינתיים מיתוס, למרות שלפני כמה שנים מישהו ניסה להוכיח שהן היו קיימות אי שם לחופי הים השחור.
אם את מדברת על ייצוגים אמנותיים של עשתרת לפני התקופה ההלניסטית את בוודאי צודקת. ובקשר לזאוס, מישהו שאני מכיר פתח פעם בתל אביב חנות סקס בשם זה:)
ואני? יש אצלי גם אני יווני כמובן, אחרי הכל חייתי שם לא מעט.
לאמיר
אני מבינה שבלל שלא הזדהיתי עם שברו של מלגרוס המפואר – אתה חייב להפריך לי מיתוס אחר מיתוס הה?
לקחת לי את האמזונות, בלבלת לי את ונוס עם אישתר, וזאוס הפך להיות סינקדוכה לויברטור וורוד ורועש עם זיפים ככה לא?
טוב, בחיים לא ראיתי ויברטור, זאת אומרת כמעט, אבל אני חושבת שספרתי לך על איזה ידיד שחשב לעשות עלי איזה מאתים וחמישים דולר ללילה, והוא נתן לי דוגמית ניסיון?
הוא גר בשיכון דן, בדירה נינוחה ואני שתיתי שרי הרינג שיש לזה מן טעם חתולי (ליקרי) כזה וזיינתי לו את השכל. אגב, זה אחד מן התרגילים שלי שגבר חייב לעבור – אם הוא גבר הוא יודע לעקוף את זה.
אחרי שדברתי ולו נמאס הוא פשוט לקח אותי לחדר שנה מאובזר. חמם אותי טוב טוב עם השמיכה כאשר מעלי תלויים אזיקים…. פתאום הוא הוציא מן הארון מכשיר חשמלי שעשה רעשים של מטוס ואורות מהבהבים. לא ידעתי מה זה אבל כשזה – המכשיר התחיל להתקרב אלי פשוט התחלתי להתגלגל מצחוק שזה היה פשוט היסטרי. צחקתי וצחקתי עד שהדבר הזה חזר אחר כבוד לארון, ואני נאלצתי להתלבש ולהתחפף. תל-אביב, אוי תל-אביב.
אז אני חושבת שעל עזרים פלסטיים, טכנולוגיים כמו חגורות וקשירות ושאר מנעמים כדאי להמליץ למלגרוס.
וזה שחיית ביוון אני יודעת, והרבה פעמים תהיתי אם היה חשמל, ואיך היה לחיות ככה, כי על הצאן בנחשונים אני כבר יודעת.
אגב זאוס נדמה לי חסל את גאיה או להיפך. טוב, לפחות גיורא הביא לי פסל של יוליוס קיסר ולגבי הפוסט הבא אני רואה שפתחת נטיות ללילות ולסיפורים אפילים.
לוציפר מסמן בטארוט גם מין, אבל גם כסף.
חוה
כמאה וחמישים שנה אחרי מלאגרוס, כתב המשורר הרומי קטולוס, שהתייסר באהבתו ללסביה:
"כִּי דְּבַר אִשָּה לִמְאַהֵב
עַל מַיִם מְהִירִים רָאוּי לְהִכָּתֵב".
לא תטעה אם תתהה על הקשר לטורים של מלאגרוס –
"אַךְ עַתָּה יֹאמַר שֶׁעַל מַיִם זוֹרְמִים
כְּתוּבִים הַנְּדָרִים הָאֵלֶּה"
נהמת הלב היא אותנטית, אבל טורי השיר כמובן לא. כחמש מאות שנה לפני קטולוס, אומר אוריפידס:
"שְׁבוּעוֹת אִשָּׁה אֲנִי כּוֹתֵב אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם"
אין ספק שקטולוס שהיה מלומד בכתבים הקלסיים הכיר את הטורי של מלאגרוס ושל אוריפידס, אבל גם אין שום דרך לדעת אם המקור המוחלט לדימוי הוא של אוריפידס.
יכולנו לעצור כאן למשפט משוררים ולהוקיע אותם כפלגיאטורים, אבל לפסק דין כזה לא תהיה משמעות רבה, אלא אם כן נהיה מוכנים לחרוץ אותו על דורות שלמים של שירה קלאסית והלניסטית. גלגולי מוטיבים הם דבר רגיל בעולם הקלסי, וכמו זמרי חתונות בימינו הם אלתרו על אותם נושאים ואפילו אותם דימויים.
ור' עוד ב"מסע לאפיגוניה" http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=3992
שיר הנאה צרופה
את בטאת את הרגשתי במלואה.
עפרה
🙂
בעונג, מירי
מאת: שירית קופה
דואר אלקטרוני:
תוכן המסר: שיר דחוס מדי לטעמי:)גם שמו לילה קדוש,נר, עדים , נדרים, שבועה,אהבה , נטישה,לעד.מזל שהגיעו המים הזורמים וחיקם של האחרים והקלו קצת על הדחיסות הזו..ומאד יפה הצלחת להעביר,אמיר, את הצפיפות הזו , בסוף היתה לי,חייבת להודות, אנחת הקלה שלא חייבים לקחת את החיים האלה כל כך ברצינות.
אפשר להתבונן עליהם כמו שעושה בשיר הזה, הנר, קצת מהצד ולצחקק.
הי שירית, נדמה לי שזוהי דחיסות (או כבדות) אירונית. כלומר המשורר קצת צוחק על עצמו, על הדראמה… וקצת לא.
אכן, אין כמו חיקם של אחרים לפוגג את המעמד הכמעט משפטי של בריתות הנצח שלנו לסוגיהן 🙂
נדמה לי שעדיף לצחקק כמו הנער ולא כמו הנר…
הי שירית, נדמה לי שזוהי דחיסות (או כבדות) אירונית. כלומר המשורר קצת צוחק על עצמו, על הדראמה… וקצת לא.
אכן, אין כמו חיקם של אחרים לפוגג את המעמד הכמעט משפטי של בריתות הנצח שלנו לסוגיהן 🙂
נדמה לי שעדיף לצחקק כמו הנער ולא כמו הנר…
מאת: שירית קופה
דואר אלקטרוני:
תוכן המסר: תודה אמיר על התשובה. דחיסות, צפיפות ,כבדות ומשפטיות הן כנראה אוייבי החופש.מעניינת בחירת המילים נר, נער, נדר. גם בקריאה שניה ושלישית השיר מצליח לשעשע אותי , במלודראמטיות המוגזמת שבו.ראה במיוחד השורות, "הוא נשבע שיאהב אותי, ואני-שלעד לא אטשנו" ולמרות שבערך כך אני חיה את חיי שלי , לראות את זה בשיר , זה די מבדח!:)
במיוחד כי אדם לא חי רק פעם אחת..אז אולי המים הזורמים הם בעצם מסלול הזמן שמתקדם לו ומשכיח הרבה מאד אהבות ונדרים ישנים.והנר, הוא נר התמיד.
שירית, זה באמת מבדח, וטוב שיש מדי פעם שיר שהוא ראי מצחיק, לא?. כאילו יש אהבת נצח אחת ויחידה… עם שבועות של "לעולם" ו"רק אתה" 🙂 באמת קצת דחוס ומחניק…
ומהו נר התמיד?
לאמיר,
ואם יש אהבת נצח ורק אחת,,,,,,, ורק אותו ואין בלתו, ואנחנו מטשטשים אותה ברוח הדור, וגם כדי להיות כמו כולם, וגם קצת כדי לא להיפגע.
למה לא להאמין בנאהב לנצח שהפך להיות סוג של ציניות וסארקזם.
אני מניחה שלכל אחד יש את האחת או האחד שהיו תמיד האולטימטיבים, אבל אנחנו לא מודים בכך בפני עצמנו.
כמו שידעתי באיזשהו מקום שתעזוב כך או אחרת את הליקון!!!
איך זה קשור?
קשור.
חוה
חוה, הליקון היא לא אישה, אם כבר, היא כמו הבת שלי, והיא כבר ילדה גדולה, בת עשרים ושתיים 🙂
ואשר לאהבות נצח, היו לנו ויהיו לנו כאלה לאורך חיינו האלה והקודמים והבאים, וכולן מתקיימות גם עכשיו, זו בצד זו, אבל לא ממש נוכחות במציאות שאנחנו חווים פה. מסובך? לא ממש. ודווקא כיף
באשר לחלק הראשון,
פספסת, או שרצית לפספס.
אתה זוכר את הקראת השירים שלך ושל רפי וייכרט בקריית טבעון?
באשר לחלק השני, אפשר כמובן לעלות אותן באוב, אבל אז נצטרך להרבה הסברים להם ולעצמנו, ואני לא אוהבת כל כך להתאמץ במיוחד כאשר זה קשור לחיזור.
התהליך הזה נראה לי מייגע משהו, היכן שאני נמצאת כעת. הנה ספרתי לגיורא על עמי וכנראה הלאייתי אותו עד מוות, כן
היה כיף (לתפארת).
חוה
לאמיר,
אכתוב לך כאן משהו אם תרצה תשאיר ואם תרצה תמחוק.
אני חושבת שרבים המקנאים בך, חלקם עם אגו חבוט וחלקם עם אגו מנופח, שבסיכומו של דבר זה כמעט היינו הך.
נדמה לי שהליקון לא תהיה אותה הליקון בלעדיך. כלומר, יש הרבה בתי ספר וסדנאות לכתיבה יוצרת, צריך רק להתחכך עם ידוען ספרותי כזה או אחר בולט יותר או פחות.
ואולם, ביניהם אתה היחיד שיצא מתוך תפיסת עולם פילוסופית או ספרותית שכמו שהיו בתי ספר לכתיבה בתקופה העתיקה, כך אפשר ללמד שירה. בלעדיך הליקון יהפוך להיות לעוד סוג של סדנת כתיבה כזאת או אחרת.
אני חושבת שאמיר אור הוא שם דבר לשירה איכותית, טובה ופורצת דרך. אנחנו כאן הישראלים לא בדיוק מן המפרגנים.
אבל, אפשר אני חושבת לחשוב על עוד רעיון לעשייה, שבו לא ינסו לתפוס טרמפ על הכתיבה שלך.
חוה
והשאר, נו באמת, השאור שבעיסה.
הדברים האלה אינם יוצאים מתוך הערצה עיוורת. כאשר אתה מתפלא על רעיון מקורי אתה שוכח שהדרישה מתואר שלישי היא לחדש. נכון, יש עבודות כאלה ואחרות, אבל אני בכל אופן למדתי על מלגות הצטיינות וגם כאן מנסים לקעקע את הידע שלי בישבן חורש.
אלו בוקי סרוקי, וככה אני רואה גם את ההסתכלות של האדם מן הישוב על ידע.
חוה
בכלל לא הלאית אותי, לגמרי לא.
לגיורא,
תודה, הסיפור עם עמי הוא משהו שהייתי חוזרת עליו שוב ושוב. לדאבוני הרב, שנינו גרמנו זה לזה נזקים – הוא שלחץ עלי ולא הרגיש כמה שאני עייפה. ואני, שלא נשארתי חייבת.
אתה יודע גיורא, אז עדיין כל מוסדות הביקורת של המדינה עדיין פעלו. עדיין אפשר היה להוציא לאור עניינים שאינם כסדרם.
הרבה היום יוצא לאור, אבל לא מדגישים מספיק את חוסר תפקודה של המשטרה, את העובדה ששוטרים רבים הם הצד השני של העבריינים. אלוהים עדי כמה המשטרה שלנו אלימה. את כל התסכולים הם פורקים על האזרחים, מכות, תפירת תיקים, התעללות. היה לאחרונה מקרה שאיזה ילד החטיף מכות לבת של שוטר הוא מיד נעצר וישב במעצר ואם לא היה הסיפור מעורר גלים, היה כנראה נשאר בשישי שבת במעצר.
ובכלל תיק קצב, מישהו בכלל זוכר שקצב טען באזני מני מזוז שמישהי מעובדותיו מנסה לסחוט אותו. אחר כך היא צורחת אונס.
דמוקרטיה לכאורה, יסלחו לי כל אירגוני הנשים על קצב פשוט תפרו תיק!!! יש בערך ארבעים אלף נפגעות אלימות מינית בשנה. ביניהם גם גברים. למה בזה לא מטפלים.
המדינה שלנו הופכת להיות מחרידה. זהבה גלאון שלך קראה ליושב הראש בריון גס רוח והוא ענה לה בהמה.
גיורא, בהזדמנות זו אני מצהירה שהיו לי המון אהבות גדולות בחיי. לא המון, אבל די הרבה, אגב שיר אש האנשים שלך אני כנראה הייתי זאת שברחתי. הרבה, כי הייתי צריכה לדאוג לילדי, וחלק, כי בנושא הזה אני ממש חסרת אחריות, כלומר לא רציתי יותר לקחת אחריות.
לגבי הדוקטורט שלי, כמה שמחים לפעמים כאן לתקוע לי. שידע זה כלום, ותיאוריות זה דבר משעמם. אז מצטערת אצלי זה מגיע גם עם רגישות ספרותית גדולה וגם עם רגישות אנושית גבוהה. שרה כוי אמרה שהיא מרגישה שיש לי כאן איזה תפקיד, אולי בכלל לכולנו יש עלי אדמות איזה תפקיד – אנחנו רק צריכים לגלות אותו.
אגב, את התפקיד של אמיר אני יודעת, ועדין הוא מוזמן למחוק את ה"למעלה".
אבל, גיורא יקירי, מי שמשלם את המחיר בסיכומו של דבר זאת אני.
אגב, בהזדמנות זו תודה לך, ולחני שטרנברג היקרה.
תגיד גיורא, בכלל מה אתה עושה ער בשלוש בלילה?
אני די מתגוררת בחגווי הלילה – הביטוי הוא משירה הנהדר של רות בלומברט.
תודה גיורא
איש יקר
חוה
הוֹ לַיְלָה קָדוֹשׁ וְנֵר, רַק בָּכֶם
בָּחַרְנוּ כְּעֵדִים לִנְדָרֵינוּ:
הוּא נִשְׁבַּע שֶׁיֹּאהַב אוֹתִי
וַאֲנִי – שֶׁלָּעַד לֹא אֶטְּשֶׁנּוּ;
אַךְ עַתָּה יֹאמַר שֶׁעַל מַיִם זוֹרְמִים
כְּתוּבִים הַנְּדָרִים הָאֵלֶּה,
וְאַתָּה, הַנֵּר, תִּרְאֶנּוּ
בְּחֵיק אֲחֵרִים.
לילה קדוש: מה קדוש מי קדוש?
בסך הכל חושך ונר
זה לא שהיה חשמל או פנס
רק רציתם לראות את מה שנכנס.
נר: מה עדים מי עדים?
בסוף יום אני ולילה מתאדים.
ידעת שהנדרים על המים נכתבים
ליפות לכם ת'סטוץ קראתם לו אהבים.
לילה ונר במקהלה: הוא נשבע שיאהב אותך
ואתה שלעד לא תטשנו
זה לא "הו הלילה" שקדוש
אלא "הו התמימות" בעולמנו.
גדול, נאנוק, אבל את/ה באמת מתכוונ/ת שהתמימות הזאת קדושה?
ר"ל
הולי שמולי
שומו שמים
אדיו סנקטוס
תנין במים.
חותם על כל מלה 🙂
מאת: שירית קופה
דואר אלקטרוני:
תוכן המסר: תודה אמיר היקר על התשובה שלך.מבחינתי הנר הוא הר זמן.שיושב בצד ורואה שהכל עבר בזרם שלו.:)