בננות - בלוגים / / ידיו של היהודי שקופות
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

ידיו של היהודי שקופות

לזכר פביאנה חפץ היקרה
 

חורחה לואיס בּורחֶס

 

שְׁפִּינוֹזָה

 

יָדָיו שֶׁל הַיְּהוּדִי שְׁקוּפוֹת

חוֹרְטוֹת בָּאַפְלוּלִית אֶת הַגְּבִישִׁים

וּפַחַד וָקֹר הִם הַדִּמְדּוּמִים שֶׁמֵּתִים

(שְׁעוֹת עֶרֶב לִשְׁעוֹת עֶרֶב שָׁווֹת).

הַיָּדַיִם וַחֲלַל הַיָּקִינְתוֹן הַזֶּה

שֶׁבִּתְחוּמֵי הַגֶּטוֹ מַחֲוִיר –

כִּמְעַט נֶעֱלָמִים מֵהָאִישׁ הַחוֹזֶה

בְּשַׁלְוָה לַבִּירִינְתְּ בָּהִיר.

לֹא טָרוּד בִּתְהִלָּה – בְּאוֹתוֹ צֵל חוֹזֵר

שֶׁל חֲלוֹמוֹת בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל רְאִי אַחֵר –

וְלֹא בְּחֵשֶׁק עֲלָמוֹת חַיְשָׁנִי וָחַף;

מֵהַמֶּטָאפוֹרָה וּמֵהַמִּיתוֹס חָפְשִׁי לְבַסּוֹף,

הוּא חוֹרֵט בִּבְדֹלַח קָשֶׁה: הָאֵינְסוֹף,

מַפָּתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהוּא כָּל כּוֹכָבָיו.

 

מספרדית: פביאנה חפץ, אמיר אור

12 תגובות

  1. השיר כל כך יפה והשורות שגזרתי מתוכו העבירו צמרמורת נוכח הידיעה על מותה של עמיתתך לתרגום השיר. האמת בגלל תלישותי מהמתרחש סביבי לא אחת, מבחינתי כולם זוכים בחיי נצח. השבוע למשל טלפנו אלי מהוצאת אריה ניר להציע לי עבודת עריכה. שמחתי ואמרתי תמסרו דרישת שלום לאריה. ואז… הוכיתי בהלם לשמוע שהוא גם הוא כבר לא כאן זה שנה. והנה עכשיו פביאנה חפץ… ואלו השורות שזעזעו עכשיו מכוחן ומ"קונטקסט" השעה שמחוץ לשיר.
    לֹא טָרוּד בִּתְהִלָּה – בְּאוֹתוֹ צֵל חוֹזֵר

    שֶׁל חֲלוֹמוֹת בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל רְאִי אַחֵר –

    וְלֹא בְּחֵשֶׁק עֲלָמוֹת חַיְשָׁנִי וָחַף;

    מֵהַמֶּטָאפוֹרָה וּמֵהַמִּיתוֹס חָפְשִׁי לְבַסּוֹף,

    הוּא חוֹרֵט בִּבְדֹלַח קָשֶׁה: הָאֵינְסוֹף,

    מַפָּתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהוּא כָּל כּוֹכָבָיו.

    • הנהרה: המוות משחרר גם מהמטפורה ומהמיתוס, אם כי תרומתנו להם היא צוואתנו.

    • ענת, נכון, השורות האלה נשמעות כמו נקרולוג, ואני מניח שזה גם מתקשר גם לנקרולוג שלך בשירי מונגוליה שלך.
      אני נזכר עכשיו איך התרגום שהצעתי בשורה "ולא בחשק עלמות חישני וחף" הצחיק את פביאנה בכל פעם שקראה אותה.

      • וחלילה לא לכך התכוון ממציא האמרה – צוחק מי שצוחק אחרון, או שמא נקווה ואני אפילו מאמינה שיש כאלה שם למעלה שמחייכים והרבה.

  2. אמיר שלום,
    בכול ההקשר הקשה הזה ולנוכח שירו של בורחס – ציטוט משפינוזה: "ככל שנפשנו מכירה את עצמה ואת הגוף מבחינה של נצח, כן יש לה בהכרח הכרה של אלהים, והיא יודעת שהיא נמצאת באלהים ומושגת באמצעות אלהים".
    חבל על דאבדין ולא משתכחין.
    צדוק

  3. מירי פליישר

    שיר יפה ביותר. איתך בצערך

  4. שיר יפה , תרגום יפה
    חבל על דאבדין

  5. הי אמיר, לפני תגובה הייתי צריכה לקרוא על שפינוזה ופביאנה אבל זה לא יקרה הבוקר, לעומת זאת פרסום השיר לאחר מותה, כמו שכותבת ענת, מקפיץ ממנו שורות ומדגיש אותן.
    השלוה, אי הטירדה בעניין תהילה, באינחשק, טובל באינסוף כמו הכוכבים.
    תנחומיי על מות יקירתך ומתנצלת על הבורות שלא שמעתי את שמה עד ליום בו נפטרה,
    סיגל.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור