אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
מיכאיל קוּזְמין
מרוסית: מרגלית פינקלברג, אמיר אור
מתוך שירים אלכסנדרוניים
*
כַּמָּה אוֹהֵב אֲנִי, אֵלִים בְּנֵי נֶצַח,
אֶת הָעוֹלָם הַיָּפֶה!
כַּמָּה אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת קְנֵי הַסּוּף
וְאֶת נִצְנוּץ הַיָּם הַיְרַקְרַק
בֵּין עֲנָפֶיהָ הַדַּקִּים שֶׁל הַשִּׁטָּה!
כַּמָּה אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַסְּפָרִים (שֶׁיְּדִידַי הֵם),
אֶת שֶׁקֶט מִשְׁכָּנִי הַמְבֻדָּד
וְאֶת מִקְשׁוֹת הַמֶּלוֹנִים הָרְחוֹקוֹת
שֶׁמִּשְׁתַּקְּפוֹת בְּחַלּוֹנִי!
כַּמָּה אוֹהֵב אֲנִי אֶת שְׁלַל צְבָעָיו שֶׁל הֶהָמוֹן שֶׁבַּכִּכָּר,
אֶת הַצְּעָקוֹת, הַזֶּמֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ,
וְאֶת צְחוֹק הַנְּעָרִים אַגַּב מִשְׂחַק כַּדּוּר!
אֶת הַשִּׁיבָה הַבַּיְתָה
אַחַר טִיּוּל מַרְנִין
מְאֻחָר בָּעֶרֶב
בְּצֵאת כּוֹכָב רִאשׁוֹן
לְיַד הַמְּלוֹנוֹת הַמּוּאָרִים
עִם יְדִידִי שֶׁכְּבָר רָחַק מִכָּאן!
*
כַּמָּה אוֹהֵב אֲנִי, אֵלִים בְּנֵי נֶצַח,
אֶת הָעֶצֶב הַצָּלוּל,
אַהֲבָה שֶׁל יוֹם אֶחָד,
מָוֶת בְּלִי גַּעְגּוּעַ לְחַיִּים
שֶׁהַכֹּל בָּהֶם נֶחְמָד,
שֶׁאוֹתָם אוֹהֵב אֲנִי, חֵי דִּיּוֹנִיסוֹס,
בְּכָל כֹּחוֹת לִבִּי
וּבְשָׂרִי זֶה שֶׁיָּקָר לִי!
וברוח השיר, אני מברך את כולכם בשנה של יופי, צחוק, ספרים, טיולים ואהבה.
שנה שמחה!
אמיר J
מיכאיל אלכסייביץ' קוזמין (1936-1872) היה מן הבולטים במשוררי "תור הכסף", כפי שכונו משוררי רוסיה של תחילת המאה ה-20. בעשור הראשון של המאה המלחין הצעיר והמבטיח החל לפלס את דרכו בעולמה הספרותי של סנקט-פטרסבורג. בביוגרפיה הקצרה שלו נרשמו כבר שנות ילדותו שעברו עליו כבן זקונים של שופט מחוזי בערים הגדולות שעל נהר הוולגה; מעברה של המשפחה לסנקט-פטרסבורג כשהיה בן שתים עשרה; גילוין המוקדם של נטיותיו ההומוסקסאליות; שנות לימוד באקדמיה למוסיקה; המסע הקסום לקונסטנטינופול, סמירנה, אתונה ואלכסנדריה בחברת מאהבו – קצין בחיל הפרשים שהיה מבוגר מקוזמין בארבע שנים – ומות מאהבו תקופה קצרה לאחר מכן; חיפוש דתי ומחשבות על הליכה למנזר; ומות אמו האהובה שאליה היה קרוב במיוחד. כבר נסיונותיו הראשונים בפרוזה, ובייחוד ספרו כנפים (1906) שבו תיאר אהבה בין גברים כאחד הגילויים הנאמנים ביותר של אהבת אמת, הקנו לו מעמד של סופר חשוב ומקורי, ואילו ספר השירים "רשתות" (1908), ובתוכו "השירים האלכסנדרוניים" המהוללים, הבטיח את מקומו בשורה הראשונה של משוררי התקופה. אין זה פלא, אפוא, שבמהרה הפך לאחת הדמויות הבולטות בחיי התרבות והבוהמה של סנקט-פטרסבורג שלפני המהפכה.
קוזמין היה מאבותיו הרוחניים של הזרם האקמאיסטי בשירה הרוסית (מן המלה היוונית "akme" – שיא) שבראשו עמד ניקולאי גומיליוב, ידידו. גם אוסיפ מנדלשטאם וגם אנה אחמטובה, אשתו הצעירה של גומיליוב, התחילו את דרכם בקבוצת משוררים זו. האקמאיסטים יצאו נגד המסרים הטרנסצנדנטיים והסגנון המעורפל של הזרם הסימבוליסטי רב ההשפעה, ודגלו בגישה בלתי אמצעית לחוויה הקיומית. קוזמין במיוחד העלה על נס את הפואטיקה של "הצלילות היפה", המדגישה את הקונקרטי ושואפת להנצחת הרגע החולף. "שירים אלכסנדרוניים" של קוזמין, שהשפיעו מאוד על שירתה המוקדמת של אחמטובה (ושממנה עיקר תרגומי אחמטובה לעברית) הנם מן הביטויים האותנטיים ביותר לפואטיקה זו. קוזמין ראה בשיריו אלה שירי-זמר (songs ולא poems) במלוא מובן המלה, ונהג לשיר אותם בפועל לאנשי הבוהמה הסנקט-פטרסבורגית בקברט הספרותי "הכלב המשוטט" ואף השתמש בכך כמוטיב ספרותי להנכחת עצמו בתוך ספרו "כנפיים": כשגיבורו הצעיר של הסיפור מתקרב לדירת ידידו ומאהבו לעתיד, שבה מנהלת חבורת גברים שיחות אינטלקטואליות על האהבה ויוון העתיקה, הוא שומע קול גברי ענוג ולא מוכר, השר את השיר "על הים החם דמדומי ערב". אולם אפילו בשירים אלה, התמימים כל כך למראית עין, ניתן להבחין בנצנוצי החספוס "הממזרי" שילך ויגבר ביצירתו המאוחרת של קוזמין.
מסירה את הכובע בפני מבצע תרגום שכזה. קל לקרוא קל לנשום לזרום אין פירושו שהיה קל להגיע לכדי כך. לא אחת להפך. ובעצם יש כאן הענקה של שתי תרבויות שהתאחו לדבר מה על תרבותי על זמני – והרי זו פסגתה של שירה.
תודה, ענת, ולמעשה יש פה שלוש תרבויות: השיר נוצק פה מן הרוסית אל העברית, אבל עולמו הוא העולם ההלניסטי של מצרים (ואף זאת לא פעם בערבוב מכוון עם העולם הסנקט-פטרסבורגי).
האם את רואה את הדמיון בגישתו ובעולמו למשורר מפורסם אחר בן זמנו ?
לזה בדיוק התכוונתי – שתי תרבויות שמתאחרות בשיר ונוצקות כשמן על מי העברית. וכיוון שאני מרגישה קצת כמו תלמידה מבוישת, אעז ואענה לשאלתך בתקווה שלא עושה בושות – התשובה מהבטן קונסטנטינוס קוואפיס. משוררים רוסים אני מכירה באופן ספורדי.
בול פגיעה, ענת 🙂 מן "השירים האלכסנדרוניים" עולה הקירבה המשוררית שלו לקוואפיס, אף כי ללא קשר ישיר או השפעה ביניהם. קוזמין ראה את יוון כרצף היסטורי ותרבותי אחד, שמשתרע מן התקופה הקדומה ועד לגלגוליו המאוחרים בכנסייה היוונית-אורתודוקסית הרוסית. אבל מכל הרצף הזה הייתה לקוזמין זיקה חזקה במיוחד ליוון המאוחרת, ההלניסטית והביזנטית, וכמו קוואפיס מולדתו הרוחנית הייתה אלכסנדרייה של ימי הקיסרות הרומית. כבר בזיקה זו לתרבות יוונית קוסמופוליטית וחובקת, ובמיקומם הגיאוגרפי וההיסטורי של רבים מן השירים מתבטאת קרבתם. קוואפיס, גם הוא יווני אורתודוקסי, הומוסקסואל, בן אותה תקופה, ויליד אלכסנדריה שהייתה כל כך קרובה לליבו של קוזמין. הקירבה המיוחדת הזאת היא גם בישירות הלשונית, בתיאור הפשוט של רשמים חושניים, בשיטוט ההיסטורי במרחבי התרבות, ובמקומו החשוב של הזיכרון בשירה של שניהם.
ת"ל כתוב מתאחות בשיר ולא כפי שכתבתי…
"האם את רואה את הדמיון בגישתו ובעולמו למשורר מפורסם אחר בן זמנו ?"
אולי I.Severianin, A.Blok
אתה חושב ברוסית, ידידי, וטעמך עמך כנראה, אבל כשחושבים על התכנים והאופן, אי אפשר שלא לחשוב מיד על קוואפיס ועובדה שענת אכן קלעה ישר לשם.
אגב כשקוראים את שירתו המאוחרת אי אפשר שלא לחשוב על ת.ס. אליוט, למרות שגם ביניהם לא היה כמובן שום קשר של הכרות.
ידידי, מצאתי את "בלוק" של איגור סווריאנין באנגלית. האם לזה התכוונת? אם כן, מדוע זה דומה בעיניך?
תודה אמיר, שהזכרת לנו בשיר היפה הזה, שתרגומו צלול וקולח כאילו נכתב עברית,
מה שחשוב. איזו דיוניסיות יפה! כולה אהבת היש ,הדברים הקטנים שהם הגדולים באמת
תודה על ברכותיך
תכלה שנה וקללותיה ,תחל שנה וברכותיה
ושיהיה לנו תמיד מה שמספיק…
חנה, למרות המהפכה (שבעקבות המציאות הקשה שהביאה התחיל קוזמין לכתוב שירה דיסוננטית) קוזמין נשאר עד סוף ימיו נאמן גם ל"אני מאמין" שלו – להנצחה של רגעי החסד הקטנים שמעניקים את הערך לחיים, עם אהבה עזה וחושנית לריחות, טעמים, צלילים ומראות.
זה בא לידי ביטוי עז ב"שירים אלכסנדרוניים" אבל אפילו בסוף ימיו עוד כתב כתב שיר אזכור לרוסיה הישנה שהייתה ואיננה עוד ("'וזה – שיר גס', אמרה לי") שמסתיים בקריאה דמיונית של רשימת בתי המסחר והחנויות בסנקט-פטרסבורג של טרם המהפכה – רשימת מלאי של "השפע התנ"כי" שהיה חלק מהוויית היומיום, ולכן שימש נושא לגיטימי לשירה של קוזמין.
שתהיה לנו שנה של אהבת חיים
הי אמיר, שובב ומוכשר המשורר קיזמיר שתירגמת. "סטוץ ולרוץ לספר לחבר'ה", אבל עטוף בשיר, שלולא ההסבר שבסוף ששלח אותי לחפש ניצנוצי ממזרות, הייתי טועה לחשוב שהבחור, פשוט שמח.
מאחלת לך ולכל חברי הבלוגיה ומגיביה, שנה נפלאה שתהיה לכם… כל החיים.
ממני,
ומהלב שלי,
סיגל.
הי סיגל, אם צריך הוכחה למופלאותך, הרי זו עצם העובדה שאת עדיין כאן עם כל האהדה ושמחת החיים גם לאחר שכמה מכוערים זרקו עלייך קצת בוץ מביצתם, ולאחר העליהום שערכו פה עלייך – את שמעולם לא אמרת לאיש בבלוגיה דבר של רוע, ואם יצאת נגד משהו, היה זה רק נגד הטרולים של הבלוגיה הזו. אז כן, מביש ומאכזב, שכמעט איש לא יצא להגנתך, ואפילו לא מי ששוחחת עימם כאן כמעט שלוש שנים. שאפו על חוט השידרה והיושרה.
אבל לענייננו כאן – כן, צריך גם עין ממזרית לקרוא את השיר באופן הזה 🙂 אמנם הוא כותב על "אהבה של יום אחד", אבל איך את קוראת שזה דווקא שיר בעקבות סטוץ ולא "אני מאמין" רחב יותר? ויש פה אולי רמיזה אוטוביוגרפית, ב"ידידי שכבר רחק מכאן".
ועוד, סיגל, אני רק יכול לומר ששמחת החיים אכן שורה על "שירים אלכסנדרוניים" שלו, שתרגמנו את רובם, ואולי עוד אביא מהם בהמשך. הנה אחד מהם:
.*
לא לשוא את כתבי התיאולוגים קראנו
ושקדנו על תורת הנאום והמלץ.
נהיר לנו פשר כל מלה וכל אומר
ובשבע דרכים כל ענין כבר פרשנו.
לגלות בגופך את ארבע הסגולות יכולתי,
גם את שבעת החטאים, כמדומני;
ברצון אקח לי את כל גוניו של האושר.
אך מכל המלים רק אחת עוד עומדת:
עת מביט אני באפור של עיניך
ואומר "אהבתיך", כל ריטור
רק יבין "אהבתיך" – ומאום לא יוסיף עוד.
שנה נפלאה ושמחה לך!
הי אמיר, תגובתך מרחיבת לב עד כי לא נותר בי מקום למילים, וכבר לא משנה (כמעט) מה שהיה.
כמו סבון נטול סבון, כך אני נהייתי מילים נטולת מילים:)
אז רק………….שוב מכאן ולכל,
שנה חדשה בה כולנו נוכל לצייר בה את כל שנרצה,
בצבעים שנבחר,
בעומק החיוך הרצוי,
במינון הנכון שבין אור לבין צל,
ובהתכוונות לדייק את עצמנו להיות ראויים ליופי,
לשמחה,
להרעפה של טוב
ואהבה.
נפלא השיר שתרגמתם וכבר שייך לסוג אחר של שירה. גם כאן אין שמחת חיים רק מלחיות.
לדעתי, זה שיר קסום שמתאר את רגש האהבה וזה שכיף להיות מאוהב זה משהו אחד שמעניק שמחה, וזה שמפגש חד פעמי מעניק שמחה זה משהו שני, ובאמת אם מכל נושא שעליו הוא כותב בוקעת שמחה, כי אז אני מסכימה שאפשר לקרוא לו איש שמח ומכאן נראה לי שאשמח בעצמי שתעלה עוד משיריו:)
וכן, כמו שכתבת…לעניינו שכאן, אז לעומתך שבאמת נמצאים לפניך כל כתביו, ניתנה לי אפשרות הקריאה הבתולית לתוך שיר, ללא כל ידע מוקדם וכמו שכתבתי, בהתחלה קראתי רק שמחה של כמה אני אוהב הכל. ואחרי שקראתי את הסקירה חזרתי לקרוא בעין ממזרית יותר והמלונות והחבר שכבר התרחק, והחזרה הביתה למרות שהיה בה מן העצב, אפילו בו הוא מצא שמחה, אז חשבתי לעצמי, נו כל עניין סיפוק הבשר והדיוניסיות, זאת שמחת חיים של הרגע וזה לא אומר שבבוקר שלמחרת הוא יקום טובע בריק.
ובכלל חושבת שמפגשים חד פעמיים מספקים הרבה יותר חומר לכתיבה שמחה, כי יש בהם הכל (חיזור, התחלה, שיא וסוף נטול סבוכים)… ומהר, לעומת קשרים ארוכי טווח, שנראה לי מוזר לכתוב עליהם, מוזר כמו לכתוב על מים בברז לעומת השמחה שממנה אפשר לכתוב על טיול לנהר.
(וחלילה אינני טוענת נגד קשרי חברות טובים ארוכי טווח ומלאי שמחה).
סיגל, מים בברז לעומת טיול בנהר? :)!
לא בטוח. במפגש חד פעמי אנשים עדיין לא מכירים זה את זה, וזה באמת מעלה את האדרנלין, אבל האם מצד שני הם לא מבזבזים המון זמן בניסוי וטעייה? היתרון של מי שמכירים הוא שהם יכולים לא פעם להפיק את מירב העונג מהביחד עם פחות חרדות וגישושים.
מסכימה איתך אבל התכוונתי לעצם כתיבת שיר. כלומר, ההתלהבות והאדנלין, הגיוני שבתוך כל אלה או על אלה קל לכתוב שיר, הנה קוזמין חוזר לו הביתה צוהל אחרי ערב נחמד ותחושת "כמה אני אוהב" בוקעת ממנו בשיר. זה כמו שחוזרים מטיול בנהר:) ולעומת זאת עם כל האינטימיות והעונג והאהבה והעומק שמגיעים אליהם בקשר ארוך, בכל זאת זה מרווה וצלול וטעים ונפלא כמו מים, אבל איפה בדיוק עוצרים בשביל לכתוב? כשקשר מתמשך אני חושבת שפשוט נהנים מהחוויה, ולא רואה איך בדיוק עוצרים אותה בשביל לכתוב עליה. כלומר היא שם. כל הזמן. עם כל ההתפתחות, היא עדיין שם. אולי אליה (אל החוויה), כשהיא נגמרת, עורגים בשירים, ואז זה כמו מצב שבו כבר לא יהיו מים בברז וניזכר בצמא באותם מי חיים טובים, כי מי כותב על המים בברז שירי שמחה כל עוד הם שם?
מתנצלת שלא מצאתי דימוי מוצלח יותר אך אין כוונתי לזלזל חלילה במי ברז או במערכת יחסים…באמת שיש לי כבוד ואהבה לשניהם:)
ורציתי גם אני לתרגם שיר, אז קראתי איזה עשרים שירים של אנה אחמטובה באנגלית וכולם מדברים על אכזבה בגידות ומוות ולא נמשכתי לתרגם, אז הלכתי לאותו מר קוזמין שמח ומצאתי אותו מקסים אך קשה לתרגום עד מאוד.
במידה והוא תורגם אשמח מאוד להשוות וללמוד מטעויות, בינתיים כך יצא לי:
מאין אקח מילים\ קוזמין-סש"סשית
מאין אקח מילים לתאר את דרכנו
בורגונדי בקרח, לחם קלוי
ברק ומתיקות של דבדבן בשל
שקיעה רחוקה וים שרוחש
את שכשוך גופנו השמח למשב קריר
מבטך הרך מפתה וצוהל
חיוכך היפה לכל שטות
ועטו השובבה של מאריבו
אפך כשל פייר ושפתיך המשכרות.
מכוון את ראשי לסחרור כמו 'נישואי פיגארו'.
זו רוח הדברים הקטנים, קסומה ואוורירית
אהבה לעת ליל בין אם שופעת או חונקת
קלות השמחה בחיים בלי דאגה!
אח! זר לקסם מוכתב
אני נאמן לפרחיך
בארץ האושר.
סיגל, למיטב ידיעתי זהו תרגום ראשון לעברית של השיר הזה. ואשר לאחמטובה – איני קורא רוסית ואין לדעת מה אני מפסיד, אבל מבעד לתרגום לטעמי קוזמין לוקח בנוק אאוט…
ואשר לטיב התרגום – השאלה היא איך השיר במקור – שקול? חרוז? סיומות מיוחדות? אליטרציות? למי נכתב השיר? מיהו פייר? וכו'
אז אשר לטיב התרגום, כאמור תרגמתי מאנגלית ולא היה שם שום חריזה ולא יודעת מהן סיומות מיוחדות או מה זה אליטרציה אני בסך כל יודעת אנגלית ואוהבת שירה, וכך הכל חדש לי ותמיד שמחה ללמוד:)
ומיהו פייר? נראה לי שזה אותו פייר מאריבו שלמדתי מגוגל שהוא מחזאי וכנראה האף של פייר הזכיר לו את האף של החבר שלו ובכלל זה מעלה את השאלה לגבי שירים מהסוג הפרטי הזה שבטח מאוד ברורים ומשמעותיים לנמענים אבל לקורא צריך לצרף כוכביות של הסברים. האם לא עדיף לשנות למשל מ"אף כשל פייר" ל"אף המתוק שלך" או משהו כזה?
סיגל, אין לי מושג איך נראה האף של פייר דה מריבו, ועד כמה היה מפורסם ביופיו ברבים 🙂 אזכור מוזר, אך אם אכן פייר הוא מריבו, ואם אכן אף לתלפיות היה לו, הרי שכך, מסתבר, בחר קוזמין להלל את אהובו, ולא עלינו הוא לעשות לו ניתוח פלסטי עכשיו.
אבל שאלה עקרונית ורצינית שאלת. תרגומים שונים מאוד זה מזה ברמת הנאמנות למילוליות של המקור. יש כאלה שחשוב להם יותר החרוז והמשקל, יש כאלה – שרוח השיר ודרך הדיבור שלו בראש מעייניהם וכו'.
יש תרגומים די רחוקים, שקרויים וריאציה או הומאז' כמו למשל תרגומיו של אריה זקס לקטולוס ולשיקספיר, ש"מעכשווים" לגמרי את השירים.
לטעמי, המתרגם הטוב צריך לאמץ את הקול של המשורר המתורגם ולהיות … אימפריאליסט:) – גם להשיג את רוח השיר, גם את המשקל והמצלול, גם הדיוק המילולי – ככל האפשר.
אויש, אולי אני מטעה בעצם. בשורה אחת כתוב העט מריבוקס (זה המחזאי בוודאות) ובשורה העוקבת פיירוט… שהנחתי שמדובר בפייר מאריבו בכתיבה צרפתית משהו, (בגלל שבגוגל יצא לי שלמאריבו קוראים פייר). ואולי זה איזה פירוט אחר? איזה פירוט עם אף מפורסם. אולי אפילו הליצן פייר? מאיפה מתרגם יכול לדעת מיהו פייר אם הוא לא יושב עם המשורר המקורי?
כך או כך מכותבים פרטיים רמזו לי שהגזמתי עם ההגבה שלי ולמרות שתמיד אתה אומר שאין זה כך, אולי כדאי ששוב נסדיר את עניין התגובות שלי ואם אורכן או כמותן לטורח…אנא לציין.
המשך ערב נפלא שיהיה,
סיגל.
סיגל, MARIVEAUX בצרפתית מבוטא מאריבוֹ (בי\"ת רפה), אבל על איזה פירוט את מדברת?
ואשר לתגובות למי יש איתן בעיה? בבלוגי הפוסטים שאני מעלה הם מבחינתי הזמנה לדיאלוג ודיון ענייני, וכל זמן שיש שיחה סביב לנושא – זהו בדיוק הרעיון ואת, וכל מי שרוצה, מוזמנים ביותר.
אולי עדיף שאעתיק את השורות:
Or the capricious pen of Marivaux.
Your Pierrot nose and intoxicating lips
ותשובתך היא רק בשביל שיהיה לי קישור להפנות אליו את מי שחושב אחרת ממני. לא פעם ולא פעמיים שאלתי את השאלה הזו, ותודה לאלוהי הבננות שתמיד התשובה אצלך היא כמו שאני מבינה את מהות הבלוג שלך, בלוג שמעודד דיונים וחף מקטנוניות של אורך וכמות, תענוג, כיף ומסוגלת להמשיך במרץ מחודש:)))
סיגל, בכיף.
והכוונה כאן כנראה לפיירו, שהוא דמות הליצן העצוב וההזוי משהו בקומדיה דל ארטה.
איך זה מתקשר לאף שלו?
לקוזמין הפתרונים ואולי גם למומחים בשיריו.
אין לי מושג…
טוב. אז הלכתי ליוטיוב לחפש את האף של פיירו ומצאתי הסבר מצויין על הדמויות והבטחה לפנטומימה מרתקת…ו…בהחלט התרתקתי…מצאתי מופע ריקוד בפנטומימה של ליצן שהופך לאט לאט לאהובתו פיירה שמשום מה מתפשטת לחלוטין ומלא, ברמה שאין לי מושג אם זה נקרא אומנות או פורנוגרפיה….ליתר ביטחון לא צירפתי קישור:)))
ולגבי האף…שכחתי לבדוק:)
הבנתי, סיגל, מים חיים ישר מהברז :)))
אמיר יקירי, למה אתה אומר בהחלטיות, אני יצאתי והייתי יוצא כמה שנחוץ. אך מה טוב ששונאי ישראל יצאו מקרב וב"ה כנראה אין נשמע עוד קולם, ושבה אלינו סיגל ( היא תעיד). ושמח ומסכים לדבריך המקסימים בפוסטך מ- 20:36 05/09/2010 על פלאות הדמות הזו, – אם התבטאתי נכון.
מ"ג. (מה דעתך?) וארולי במחשבה שניה אין די בדברים אלה.
משה, זכורני איך יצאתי להגנתך כשענת פרי העלילה עליך שהטרדת אותה מינית. כתוצאה מכך ענת תקפה אותי, וטענה שאני הוא חוה, סיגל וטימה בז 🙂
אותה טענה אווילית הושמעה פה שוב כלפי סיגל (ולא שיש חטא בדמויות בדויות – היו לנו פה כמה וכמה משל יעל ישראל, שמעון אדף ועוד) ובו בזמן היא הושוותה לטרולים עצמם, אף שכל דבריה כאן היו טהורים ושוחרי טוב. לנוכח זה התאכזבתי מאוד להיווכח שאלה שהיא שוחחה איתם במשך שלוש שנים לא הוציאו הגה, ונתנו להשתלח בה. אם יצאת להגנתה, אולי חמק מעיני, אבל זה משפר את הרגשתי לגבי האינטרקציה האנושית פה.
הי משה גנן ואמיר, נעים לי לקרוא את ההתכתבות ביניכם להזכר בענת פרי שהייתה ההתקלות הראשונה שלי בהתקפות מצד אנשים חרדתיים,
http://www.notes.co.il/extra/48122.asp
(ולחברים חיצוניים שהזמנתי לקרוא הוספתי קישור הבהרה לגבי עם מי יצא לי להתמודד:) בעצת חברים ומתוך תחושת גועל מסויימת לקחתי מרחק ונהייתי סש"סשית.
אבל זהו, לא רואה סיבה לא לחזור להגיב בפול קיטור כמו שאני אוהבת ואיפה שאני אוהבת. מי שאני מפריעה לו שיפתח לכבודי פוסט או יחלום עלי בלילה… ואם אפשר לבקש עיניים כחולות ופוני מצויין:)
עכשיו עם מערכת סינון התגובות כל מי שצריך הגנה מפניי יכול לחסום אותי לתגובות. אני נחסמת פעם אחת ואומרת בחיוך שלום ותודה.
אישה מדהימה אחת בקהילה אחרת ששמעה על מה שקורה כאן הייתה מוכנה להתערב איתי שאותם אנשים שהתחילו בטיפטופים נגדי ואחר כך ברדיפות, הם אנשים שלא פניתי אל יצירותיהם כי לא התחברתי. מדהים כמה שהיא צדקה ואולי עכשיו הכל יותר ברור לי. לחלק שנסחף אחריהם לתוך שתיקה מסיבות של 'ליתר ביטחון' אני סולחת. לימדו אותי בקהילה ההיא להבין שכך בנויה חברה ואין בה קונסנזוס על מאום. הציעו לי מה שברור לי מאי עולם, שאם יש כאלה שאני נהנית להגיב אצלם פשוט להמשיך בדרכי, ומי שיפריע לו שיתמודד!
אז כך עושה. כך אעשה וכך יהיה.
ביומיום השוטף אתייחס כדרכי ליצירות, אבל בשום פנים ואופן לא אבליג כשאני נתקלת ברוע מכוון כלפיי או כלפי מי שאני מעריכה. ולמה? כי כזו אני. בוירטואליה. בחיים. אחת אני.
שנה נפלאה לכולנו כאן.
והמון יצירה ומשחקים וכל דבר ממלא ונפלא שניתן לעשות בכתב.
באהבה טובה,
סיגל.
סיגל, חושב שקיבלת ייעוץ טוב. לא חסרים רדופים ושרוטים, וברשת נראה כאילו אפשר לשחרר חופשי כל שריטה. אבל האמת היא שהרשת לא מסתירה אלא חושפת אנשים כאלה.
טוב שהחלטת לחזור. ברוכה הבאה.
אמיר, כמעיניך, אף פוסטך זה מעיניי. אכן, מרגע היכרותי עם סיגל מעל דפי האינטרנט (פה) הכרתי בה ש- כל דבריה כאן היו טהורים ושוחרי טוב. –
ושוב תודה על הגנתך עלי אז – הייתי חדש כאן בבלוג ותמים וחשבתי את המקום מעולה ומקום למעולים ולא עלה על דעתי ענין קיום טרולים ומומרים להכעיס ותחתית הגל וחולי רוח אחרים – מהמבחר גדול שיוצר האל לשעשענו. זאת הפרי היתה מיוחדת במינה. היא היתה אחת המצטרפות וולונטרית, ובמפתיע, למחרפי נפשי.
אז ברוך עפרה. (רצוי ואשפר רק לשבח חברה שכוחות בה להוקיע יצורים נאלחים שכאלה). (משעשע את עצמי במחשבה שהיא כל כך הסתכסכה עם כל העולם עד כי הסתכסכה עם עצמה זרקה גם על עצם עצמה מחוליה הרע והרגה את עצמה כנקמה בהתאם.) רק חבל היה לי מאד שיצור כמו סיגל שהכרתיה ככולה טוב סבלה ונפגעה והושחרה על לא עוול בכפה, ואין לי בלב שום דבר טוב אל ועל אלה ששלחו יד בנפשה להשחירה בעיני העולם.
סליחה על התגובה המאוחרת, והרשה להזכיר אימרה לפיה מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. ועלינו לשמור על פרחים צבעוניים מפני מזבלי שכל גסי רוח.
מוקירך
מ. גנן
תרגום נהדר לשיר מרתק מלווה בסקירה של חיי המשורר ומשוררי תקופתו. נהניתי.
שנה טובה ופוריה
בעונג, רות. שנה טובה גם לך.
הבאתי את הסקירה משום שלמרות היותו משורר חשוב בעליל, קוזמין אינו ידוע במקומותינו למרות שבשעתם תרגמו משיריו שלונסקי (שלושה שירים ב'ילקוט שירת רוסיה')וגולדברג (אחד ב'קולות קרובים ורחוקים'). למעשה גם ברוסיה עצמה יצירתו נשארה במשך זמן רב נחלתם הבלעדית של מביני דבר בחוגים מצומצמים של אוהבי שירה ואנשי אקדמיה. הנסיבות הפוליטיות בעשורים הראשונים של המשטר הסובייטי הביאו להשכחתו במתכוון ולקיומו הצללי כ"שריד העולם הישן". גם סגנונו המיוחד ולשונו הקשה והמוצפנת בשנותיו האחרונות תרמו לזה, וכן ההומוסקסואליות המוצהרת שלו וסגנון חייו הדקדנטי שיצרו בסופו של דבר את תדמיתו הציבורית השנויה במחלוקת.
השיר מעביר עוצמה של אהבה. טוב עשית שנתת את קורות חיי המשורר.
גליה, אני שמח שהעוצמה הזו עברה אלייך. תמיד יש התלבטות – ויש רווח והפסד – בהתייחסות אל קורות חייו של המשורר. כי מצד אחד אנחנו מהנהנים למקרא הקשרים ביוגרפיים ומצד שני שוכחים שאלה לא פעם חומרי השיר ולא תכניו הישירים. השיר יכול לחבוק הרבה יותר מחייו הספציפיים של המשורר, ולהיות רלבנטי לחיי קוראים רבים. אני חושב שהביוגרפיה כ"הסבר" לשיר יש בה לא פעם משום רדוקציה חמורה לשיר כמעשה אמנות.
אמיר הי,
נהניתי מאוד מן השיר ומן התרגום. בעיניי זהו שיר הלל להוויה ושיר שמחה על עצם מימושה. השמחה בשיר היא כל כל כך בסיסית, שורשית ויצרית עד כדי כך שהיא מצליחה לעקר את השפעתו המשתקת של המוות – בבחינת "כל כך אוהב ושמח אני עכשיו עד כי גם המוות יכול ללכת לעזאזל; הוא לא יוכל להשבית את שמחתי".
לא לחינם דיוניסוס כאן – הוא האל המסמל את היצרי והשורשי שבאדם, את שמחת החיים והיצירה, את העליצות והרגשת ההשלמה עם ההוויה; הוא אל היין המסמל את תחושת שיכרון החושים, הספונטאניות והחופש המשחרר. דיוניסוס עדיף לאין ערוך (אצל קוזמין בשירו זה כאצל ניטשה) על פני אפולו – האל המייצג את הסדר, הארגון, התרבות, כי בלעדי דיוניסוס אין חיים מאושרים. אף שחיים על פי דיוניסוס יכולים להוביל לסבל וייסורים – עדיין הם עדיפים על פני החיים האפוליניים, מכיוון שדיוניסוס מודע להוויה, אוהב אותה ואומר לה הן, ואינו בורח מהתייצבות אמיצה מולה, ומעל לכול הוא קרוב לטבע ולאינסטינקטים הבסיסיים של עצמו (בעוד האפולויאני הממוצע יוליך את עצמו שולל ויתכחש להווייה האמיתית, תוך שהוא עוטה מלבושים תרבותיים שנועדו להצדיק את מהלכיו).
תודה ושנת ברכות בכול — צדוק
צדוק היקר, מה שכתבת כאן הוא אודה קצרה בפרוזה לאהבת החיים. אבל אפילו בדיוניסי יש מידה פה – זהו דיוניסי הלניסטי מאוד, שיש בו מן התובנה היוונית הבסיסית "אל בהפרזה" (MEIDEN AGAN). שהרי הדיוניסי הוא גם מחשכי הטירוף והאלימות, וכשמותרת לו הרצועה הריהו מה שניצשה כינה "הדיוניסי הברברי". לכן הידד, כדבריך לדיוניסי, שרוח המיצוע האפולינית שורה עליו מעט, מרסנת את צדדיו האפלים יותר ומותירה אותנו כדבריך הנפלאים לחוות "את היצרי והשורשי שבאדם, את שמחת החיים והיצירה, את העליצות והרגשת ההשלמה עם ההוויה" ו"את תחושת שיכרון החושים, הספונטאניות והחופש המשחרר".
נרים כוס לדיוניסוס, ושנשבע השנה מברכותיו!
היי אמיר
אמרתי ,שנת מאוהבת,
והעיקר לא להתקע
הספר -שירים שמחים- כל כך מתאים ואומר על השנה החדשה. וגם השיר הזה ממלא את הלב.
שנה טובה-טובה
הי טובה, שנה מאוהבת?:) נפלא! אני בעד…
קוזמין לא מופיע ב'שירים שמחים' אבל לא מוזר שאת מזכירה אותם פה, כי הם ממש מלווים אותי בשובל של שמחה. "אחוז עולם" מופיע שם בהקשר של שמחת היצירה, ועל קוזמין כמעט וכתבתי שם בעצמי.
אל חשש – שימלא ליבנו ויגאה
כל הפוסט כולו תענוג, שנה של רגעים יפים וחיוך ממזרי לכולכנו!
חני היקרה, אמן ואמן. רגעים יפים וחיוכים ממזריים נשמעים לי כמתכון מוצלח נגד השעמום ובעד השמחה:)
שירי אהבה תמיד יתפסו אותי, תודה רבה אמיר יקר, גם על ההסבר המלומד, המרתק.
נשיקות וברכות לשנה טובה טובה. הכי טובה.
בעונג, איריס. שנה שכולה שמחה והישגים עם החזרה לארץ והוצאת הספר.
בעונג, איריס. שנה שכולה שמחה והישגים עם החזרה לארץ והוצאת הספר.
אהבת המשורר והאמן שחש את החיים בעוז מרחוק ומקרוב, תחושה צלולה עם מילים.
תרגום נפלא לשיר משמח
שנה טובה לך אמיר!
מאוחר יותר אפשר לראות בשירתו של קוזמין את תוצאות הדיכוי (הפוליטי והאישי), אבל כאן, בפתח השנה החדשה – אין ספק , זהו משורר שאוחז בקרני החיים, וכל המחזור מואר באור הזה.
שנה נפלאה לך, מירי
יופי של שיר לשנה החדשה, אמיר, המבט הפנורמי בין המרחב המיתי, הקוסמי והאנושי שיש בו גם משהו קליידוסקופי, ובתוך הריתמוס ניתן לחוש את המבט האירוני.
נראה מבצע תרגומי מרתק. שנה טובה!
התגובה לעיל היא שלי.
קלעת בהבחנותיך בול, מוישלה. חושב ש"קליידוסקופי" ו"רתמי" הם יסודות האפקט שקוזמין רצה להשיג ב'שירי הזמר' האלה. בחרוז החופשי אפשר להבחין בשני סוגים: חרוז קצוב (עם מספר הטעמות קבוע בטור) שדומה לשירה הלירית העממית וחרוז בלתי קצוב. ב"שירים האלכסנדרוניים" קוזמין השתמש בשניהם, אך כאן בחרוז הלא קצוב שמבוסס על חלוקה חופשית של רצף מלים כאילו "טבעי", פרוזאי לכאורה, שתכונותיו השיריות מוקנות לו רק בזכות האינטונציה המיוחדת שלו, שלא בהכרח חופפת תמיד את חלוקת המשפט הטבעית לנו בדיבור.
שנה מתוקה ממשמעות, יצירה, ואהבה!
שיר נהדר, גם התרגום.
אהבה של לב ובשר את החיים (עד יכולת חיבוק המוות), שמחת החיבור ליקום ולקיום, להוויה, כבסיס למיצוי האהבה באשר היא.
שנה נפלאה לך אמיר. נוני.
וגם לך סיגל, שקיומך ואהבתך אינם מוטלים בספק.
הי נוני, רואה שאת גם ב"עניינים" ,
וגם כמוני, קוראת גם את התגובות .
(שלושה "גם" במשפט אחד, מקווה שגם יצא מובן:))
תודה על האיחול והמילים… ואני מכפילה אותם ושולחת לך בחזרה:)
הי נוני, שמת את האצבע והלב על השורות שאליהן מתנקז האני מאמין החי הזה –
אַהֲבָה שֶׁל יוֹם אֶחָד,
מָוֶת בְּלִי גַּעְגּוּעַ לְחַיִּים
שֶׁהַכֹּל בָּהֶם נֶחְמָד,
שֶׁאוֹתָם אוֹהֵב אֲנִי, חֵי דִּיּוֹנִיסוֹס,
בְּכָל כֹּחוֹת לִבִּי
וּבְשָׂרִי זֶה שֶׁיָּקָר לִי!
שנה נפלאה גם לך ושנזכה לשמחת הרוח והבשר כאחד.
שנה טובה מאוד לך, אמיר. ברוח השיר ובכל רוח טובה אחרת.
שנה מעולה גם לך, תלמתי, והרבה רוחות טובות
כמה יפה השיר התרגום והעולם!שנה מבורכת שתהיה לך אמיר ולכולנו!הרבה שמחה והגשמת מטרות קטנות וגדולות.
שירית יקרה, תודה. יפה העולם! יפה השיר! יפים כולנו! תודה על הברכות והרבה שמחה והגשמה גם לך!
מיכאיל קוזמין – איזה שם !
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה שכותב "כמה אוהב אני" ? איזה כיף!
וכיף התרגום שמעביר את השמחה והחיוניות
האלו
שתהיה שנה נפלאה של אמיר ושל אור 🙂
ריקי, בניגוד למה שכתב אמיר, מיכאיל
קוזמין לא היה מן הבולטים במשוררי "דור
הכסף". אולי אחרון בתור. אז כדאי לך להכיר את: אנה אחמטובה, אלכסנדר בלוק,
בוריס פסטרנק, מרינה צבטאבה, אינוקנטי
אננסקי, סרגיי יסנין, ולריי ברוסוב,
איגור סבריינין, אוסיף מנדלשטם.
גם ולדימיר מייקובסקי (אבל אני לא סובל
אותו). שנה טובה.
פה כולם ברוכים בבואם ובלבד שידברו דברי טעם בנחת, ובכל זאת מעניין מי הווירטואלי המגיב פה 🙂
הלא תזדהה אם רצונך להמשיך בזה…
וריקי, מקובלת עליי דעתה של מרגלית פינקלברג לגבי מרכזיותו של קוזמין, אבל אני חושב די לאדם לקרוא בשירתו הגדולה של קוזמין (ולא רק בשירים האלכסנדרוניים, אלא גם באודה "הים העוין" או בשירתו האורבנית המאוחרת) כדי להיווכח בגדולתו.
וכל זה מבלי לגרוע מאומה מבלוק, אחמטובה, צווטאייבה וכל כת דיליה.
השיר שתרגמתם ופרסמת ממלא את הלב בשמחה
נראה לי שזה מספק למדי
ואגב : מדוע אתה מתעקש על סנקט ?
סנקט? כי ככה אומרים זאת 🙂
תודה על ההמלצות, מקובלות עלי ואף מכירה
ואגב בוריס פסטרנק
מישהו יכול לספר לנו מה שלומו של בוריס גרוס ?
המלצותיו של האלמוני אכן מצוינות,
וכמובן תודה על הברכות.
הרבה שמחה וחיוניות וכל שמייחל לו ליבך.
שלום אמיר,
שמחתי ונהניתי לקרוא את הפוסט שלך, אבל הופתעתי מבחירת המשורר. אין לי חשק להיכנס לוויכוח עם גב' מרגלית פינקלברג ואם נדמה היה כי הייתה כוונה זדונית בתגובתי, אז הנה, בבקשה, ארחיב:
1.ההתרשמות שלי היא ששירה רוסית עדיין terra incognita פה. בתחילת המאה העשרים קרה מאורע חסר תקדים בהיסטוריה של הספרות העולמית: קמה חבורה משוררים שהפגינו כישרון ואיכות שירית מעל לכל דמיון. לפי הלינק המצורף ניתן להגיע לרשימת היוצרים הזו ולמאה השירים הטובים ביותר (בתרגום ממוחשב).
http://slova.org.ru/
2.בתחילת שנות התשעים עלו ארצה כמיליון יהודי רוסיה. זו לא עליה של זונות ואלכוהוליסטים. הרוב הדומם הם בעלי השכלה גבוהה (תואר שני לפחות ועם הרגלי צריכה של ספרות בתדירות דומה לסל פירות וירקות). כל מה שאני כותב כאן ידוע ומובן מאליו בשבילם.
3.עדיין לא התקיימה התחברות והשתלבות תרבותית בינם לבין האינטליגנציה המקומית.
4.דוגמת התחרות שארגנת במטע לא מזמן, ניתן להרים פרויקט אנתולוגיה של שירי "דור (וואק) הכסף". כל אחד מהבננות/בננים יתרגם שיר אחד או שניים לפי טעמו. לא צריך תחרות וכל אחד יקבל מעצם העשייה הספרותית פרס שהוא יהיה גאה בו מאוד.
חג שמח, שנה טובה.
בברכה ובהערכה.
אני מבין את הפתעתך. גם פרופ' פינקלברג תסכים איתך שקוזמין אינו נקרא או פופולרי ביותר אך תאמר שהוא מוערך ביותר בידי יודעי דבר (ואולי יותר בזכות פואמות כמו "הים העוין" או "דג השמך"), אך אין זה משנה.
טעמך שלך עמך.
1. אתה בוודאי צודק ששירה רוסית היא עדיין ארץ לא נודעת בישראל, למרות שתרגמו ממנה בכל דור ודור. פתחתי את הקישור ונתקלתי באתר כתוב רוסית. לצערי איני קורא רוסית.
2. זה ברור לי לגמרי, ומתוך היכרות עם כמה וכמה.
3. גם זה נכון, ואני בספק אם זה יקרה. המפגש יתרחש באופן כזה כנראה רק בדור הבנים, ילידי הארץ.
4. בהנחה שאנשים פה אכן יירתמו לעניין כזה, איך יתרגמו? הרי איננו יודעים רוסית. לפני שנים ניהלתי יחד עם גלי דנה זינגר סדנת משוררים עברית-רוסית בבית הקונפדרציה בירושלים. תרגמנו לה את אלה לרוסית ולעברית דרך תרגומים מילוליים שגובו בכל המידע הלשוני, הפרוזודי וההיסטורי הרלבנטי. זה היה תהליך דיאלוגי מרתק, אך ארוך, ודרש הרבה הכנה משני הצדדים. מה אתה מציע?
שנה נפלאה לך. המציאות עוברת והשירה נשארת 🙂
1." פתחתי את הקישור ונתקלתי באתר כתוב רוסית. לצערי איני קורא רוסית."
צד זה קל. למעלה מימין יש כפתור
"Translate".
2."זה היה תהליך דיאלוגי מרתק, אך ארוך, ודרש הרבה הכנה משני הצדדים."
כמובן, גם לי זה ברור לגמרי. ראבוטה,ראבוטה.
3."מה אתה מציע?"
לבצע.
!С новым годом,с новым счастьем
אני סבורה כי מלאכת תרגום שיר משפה לשפה מחייב קודם כול בחירה נכונה בשיר ולא במשורר. בחירה בשיר חייבת להיות מותנית בסגולה מיוחדת שלו "לדבר" את עצמו מעבר לימים ויבשות. לא בהכרח שיר נפלא לתרבות אחת אם יתורגם לשפה אחרת יכה שורשים בתרבות אשר ממנה ובה שפתו "החדשה". מכאן, עניינית, בהחלט יכול להיות שיש שירים מעולים בשפה הרוסית אך שגם תרגום נפלא שלהם לעברית לא יפקיע אותם היטב מארץ מולדת לארץ ניכר. הבחירה חייבת להיות מאוד מדודה על פי שירים ולא על פי משוררים מצוינים אלה ואחרים. ומה לאחר הבחירה? עמל רב מאוד ויזע ואפילו דמעות. בעיקרו של דבר, אכן מסכימה עם האנונימי שיש ברבות הימים להשתדל עוד ועוד למען העשרת שירתנו העברייה בשירים בעברית מתרבות עשירה ומעשירה ששורשיה בברית המועצות שבמאה שעברה, שהעלתה לארץ הקודש אנשים משכמם ומעלה מבחינת אוצר הידע שלהם. דור ההשכלה "קטן" עליהם. ברצינות.
ענת, השיר קשור איכשהו למשורר 🙂 אבל אני מבין את כוונתך. לתרגם הוא בעצם לא פחות מאשר ליצור שיר חדש ב"שפת היעד". למה הדבר דומה? לכתיבת שיר במשקל וצורה קבועים מראש, נגיד סונט או ססטינה. בתרגום לא רק הצורה נתונה מראש, אלא גם התוכן, וכדי לרקוד בכבלים האלה דרושה למתרגם מוזה מיוחדת. ועם זאת יש שירים שהם כמעט 'בלתי תרגימים' וכל תרגום שלהם הוא למעשה וריאציה, שנאמנותה למקור נקנית בזכות חוסר נאמנותה למובן ולהקשר המילוליים.
מתרגם צריך ללבוש את הפרסונה והקול של המתורגם, לא פחות.וככל אינטראקציה, או שיש כימיה או שאין… מתרגם "מקצועני" יכול להוציא מתחת ידו תרגום הגון גם כשאין כימיה כזו, אך לא למעלה מזה.
אמיר קלטת הכול מצוין ולחלטין, רק אוסיף את שהתכוונתי אליו במיוחד. נתייחס למשל אל שירי ויסוצקי – כי רוסיה היא על המדוחה כאן. משורר גדול שלזכותו שירים גדולים בשפה הרוסית. לא כל שיר גדול שלו ברוסית ששבה את לב הקוראים הרוסים ידבר אל קורא עברי גם אם יתורגם פגז קומפוט. למה? משהו ב"בתרבות הפנימית". וזה כבר לא שייך לאיכות התרגום ו/א להעברת הרוח אלא לאיזו מהות אנושית פנימית ייחודית שהיא לא לא בהכרח עבירה. לא כל החומות נפלו, והכפר הגלובאלי לא חד הוא. אבל בבסיס הבסיסים אתה ואני "מיושרים", ועם חיוכי הקטן המסופק אצא לארוחת החג.
לחיצה על מקש התרגום בשירים מעלה אצלי שורה ארוכה ובה ככל הנראה חלק מהשיר.
בכל מקרה גם אילו היתה פה חלוקה לטורים היה חסר למתרגם שאינו קורא רוסית המידע הלשוני, הפרוזודי וההיסטורי הספציפי לשיר. אני בספק אם זה ניתן להיעשות דרך בלוגיה, אבל אפשר לנסות: אם תשלח לי שיר (לא ארוך מדי) שאתה אוהב ומעריך, ברוסית ובתרגום מילולי לעברית בצירוף תעתיק פונטי, קישור לשמיעת השיר אם יש, וכל המידע הנ"ל הדרוש למתרגם,
אעלה אותו כפוסט של הזמנה לתרגום.
אם אתה מעוניין כתוב לי למייל ונוכל להמשיך משם.
אמיר,
אני אספק לך את המבוקש.אבל זה יקח קצת זמן.כרגע משהו ראשוני ומיידי דרך בלוגיה
1.לחיצה על הלינק http://slova.org.ru/
2.לחיצה על "Translate"
3.לחיצה על השורה "100 best poems"
4.לחיצה על "Translate"
5.בוחר מס`1 Anna Akhmatova – "I just" לחיצה-מקבל טקסט ברוסית.
6.לחיצה על "Translate"
7.מקבל טקסט באנגלית להתרשמות
(תרגום מחשב)
8.לחיצה על"Show original"
9.מעתיק שורה ראשונה לחלון Google
10.לחיצה על "Translate"
11.Video results :Anna Akhmatova "I learned"
12.לחיצה והקשבה(לא Svetlana Kryuchkov)
עם כישרון וניסון שלך יתכן שזה אפילו מספיק. בהצלחה!
כן, זה הצליח (אפילו למאותגר מחשבים כמוני), אך מה התוצאה? הנה למשל התרגום שהתקבל ל'אחמטובה' של פסטרנק (1929):
אני חושב להרים מילים
בדומה וטהור שלך.
טעות – אני עושה טראן, דשא
אני עדיין עם שגיאה לא יעזוב.
אני שומע את טפיפות הגגות הרטובים,
Tortsovs צלחות נחנק eclogite.
חלק העיר, ברור מן השורה הראשונה
הוא גדל, והוא נתון כל הברה.
בסביבות האביב, אבל העיר לא יכול.
עם זאת הורה להקפיד זה על ידי רכישת.
עיניים התפירה עבור המנורה דמעות
זוהר אורות, בלי יישור הגב.
שאיפת נתון משטח Ladoga,
ממהרים אל המים, מרגיעה הירידה בכוח.
עם דבר כזה gulyanok לקחת.
ערוצי ריח ערכות מעופש.
ככל שהוא צולל, כמו אגוז ריקה,
הרוח החמה ומתנדנדת פעם
סניפים, ואת הכוכבים ואת פנסי הרחוב, ואבני דרך,
וגם הגשר, בוהה תופרת את המרחק.
לפעמים עין חדה אחרת,
דמות אחרת היא מדויקת.
אבל הפתרון המבצר הנורא ביותר –
לילה המרחק תחת מבטם של לילות לבנים.
אז אני רואה את פניו ואת עיניו.
הוא עורר בי השראה לא לאלה עמודי מלח,
את מי היית לפני חמש שנים
מפחד להביט לאחור כדי לחרוז הצמיד,
אבל זה בא מתוך הספר הראשון שלך
איפה פרוזה התבגר בהתמדה דגנים,
הוא וכל ניצוצות כמו מנצח
אירועים הסיפור האמיתי עושה את הקצב.
ידידי, אם חשקה נפשך בתרגומים תצטרך להפשיל גם את שרווליך שלך.
אמיר,בוקר טוב וחג שמח!
ידוע שמחשב דביל (וגם אנשי תוכנה).
אבל זה נותן את ההתרשמות ראשונית וגם
מחזק את האגו של המשורר (איפה תחשב ואיפה אני!).לדוגמה תרגום שלי של הפתיחה
(ואני לא תשורר):
נדמה לי שאני בוחר מילים
דומים למקוריות שלך
ואם אני טועה – לי לא איכפט
גם עם שגיאה איני נפרד.
יש ים של אנשי ספרות דברי רוסית
שישמחו לשתף פעולה בפרויקט.
בברכה.
נ.ב. גם אני מתכון לקיים הבטחה עם שיר קצר.
בשמחה, אבל אין כמובן אפשרות לתרגם תרגום רציני מנתונים אלה.
אחכה ממך ל'ערכת תרגום' שתאפשר למי שאינו מבין רוסית לתרגם עם כל המידע הנחוץ ליצירת השיר מחדש בעברית.
"ידידי, אם חשקה נפשך בתרגומים תצטרך להפשיל גם את שרווליך שלך." לא בכדי נאמר נאה דורש נאה מקיים….
אמיר, רק כאשר "ידידך" יפשיל באמת שרוולים הוא יבין עד כמה ארוכה וקשה הדרך שמוליכה אל תרגום יפהפה של שיר כמו זה שהעלית בראשית הפוסט.
תודה, ענת, ואם ייאות לאתגר, יראה כמה נתונים נחוצים להכנה עוד לפני תרגום מלה אחת:
היבטים הסטוריים, לשוניים, ופרוזודיים. תעתיק פונטי והטעמות, חרוז משקל ומצלול וכו'.
ממתין ל'ערכת תרגום' כזו שתאפשר יציאה לדרך, ונראה. מנסיוני בתרגומים משותפים זה אפשרי ולעיתים עדיף על תרגום של אדם אחד משפת המקור.
מסכימה איתך, לחלוטין. אני תמיד תומכת בשיתוף פעולה ובלבד שכל הכוחות נרתמים בשובה בנחת ובשמחה. טובים השניים מן האחד. עשית מעשה נועז, אמיר בתרגום משפה שאינך מכיר כלל. יחד עם זאת כשאני עורכת ספרים מתורגמים, אני טוענת – המתרגם הוא בסיס הבסיסים כעד מהימן לשפת המקור וכגשר ראשוני בלבד. תפקידו של עורך לעשות כך שהספר המתורגם יהיה משובח בשפת הקודש. אתה הלכת עוד מהלך או שבעצם זה אותו מהלך עצמו. עמיתתך יודעת הרוסית העניקה לך בסיס איתן להעברת השיר משפה לשפה, וכיוון שכך כמשורר הענקת לשיר בעברית את רוחו "החדשה". זהו סיכון במחוזותינו צרי העין, אך לתחושתי כשאדם אחד מתרגם שיר, גם אם הוא שולט היטב בשפת המקור, לעתים הוא משועבד לתבנית המקור ואינו מסוגל להמריא כפי שאתה הרשית לעצמך דווקא בגלל אי ידיעת שפת המקור. אבל נתת אמון בעמיתתך. זה בסיס מצוין ליחסים פוריים ומפרים בכל דבר ועניין ובטח במעשה יצירתי הקשור במילים עם כנפיים.
ענת, תרגומי שיתוף הם חזון נפרץ. לא פעם מתרגמים כך לשפה שלישית, וסדנאות תרגום בינלאומיות נערכות בשיטה זו. תרגמתי כך מיפנית, ספרדית, אכדית, פרסית ועוד ועוד. וגם שלושה ספרים מתרגומי שירתי לאנגלית, רומנית ופולנית נעשו בשיטה זו.
כשעובדים עם משורר ששפת אמו היא שפת היעד או שפת המקור, לא הולך לאיבוד שום מידע פואטי. לעומת זאת לא פעם, בייחוד בשפות שאינן לינגווה פראנקה, מתרגם יחיד אינו תמיד בעל כישורים פואטיים מיטביים, ותרגומי שיתוף עולים בהרבה על תרגומים אחרים.
יתרון אחר הוא שיש פה חלוקת תפקידים ברורה. למשל במקרה זה מרגלית פינקלברג שלא היתה צריכה לפתור את הפתרונות אלא להקפיד על המקור, לא נתנה לי שום הנחות, ובשירים אחרים במחזור – עד סיומות מלעיל ומלרע וחריזה נקבית וזכרית.
ומצד שני, בדיוק כפי שהבחנת, בזכות אי הכרתי את המקור יכולתי ליצור מחדש את השיר באופן חופשי ולא עצור.
ההבנה הזו הגיעה אליי די בהפתעה. ב-1995 התארחתי עם אגי משעול באירלנד, שם תרגמו אותנו עשרה משוררים אירים ואנגלים במרתון של שבוע עבודה מאומצת (ושתייה לילית מאומצת לא פחות).
איש מהם לא ידע עברית כמובן, והכל נעשה דרך תרגומים מילוליים ודיונים סביב המובן, המטריקה וכו'.
מה שהיה מדהים הוא שהתוצאה היתה טובה פי כמה מתרגומי מתרגמים שתרגמו אותי בשפע. חפים מכל עברית, המתרגמים יצרו תרגומים שהיו שירים אנגליים על לשדם, והרי זו היא המטרה של כל תרגום…
על כך, אמיר, מתאים לי להגיב במשפט הבנאלי המדייק: קנאת משוררים תרבה חוכמה. תיארת חוויה אישית משוררית מרתקת קודם כול ליוצר – זכייה גדולה – והקנאה של היוצרת המגיבה כאן טובה לגמרי ובמיוחד מחכימה.
אשמח להכין גם "ערכת תרגום"
על מנת להתניע את הפרוייקט.
כמקדמה:
http://www.youtube.com/watch?v=vw6oYF0ljeU
ידידי, אני רואה שאימצת לך את 'ידידי':) יפה ומסקרן הסרטון, ורק פשר דבר השיר נשגב ממני…
הי מר ידידי 🙂
תרומתו הצנועה של מנוע התרגום שלי:
לימדתי את עצמי לחיות בפשטות
לימדתי את עצמי לחיות בפשטות בחוכמה,
להביט בשמים להתפלל לאלוהים,
ו לנדוד הרבה לפני הערב לעייף דאגות מיותרות שלי.
כאשר burdocks רשרוש בגיא ו האדום rowanberry מצרר צהוב משתפלת
אני להלחין פסוקים מאושר על החיים של ריקבון, ריקבון היופי.
אני חוזר.
רכות החתול מלקק את כף היד שלי, הומה כל כך מתוק אש האבוקות בהיר על הצריח המנסרה, ליד האגם.
רק לבכות של חסידה נחיתה על הגג מדי פעם שוברת את השתיקה.
אם לדפוק על הדלת שלי אני לא יכול אפילו לשמוע.
אנה אחמטובה
אשמח להצטרף למשחק התרגום אבל טרם הבנתי את הכללים ובכלל בשנה החדשה.. עם כל השמש והיין…הכל קצת מסתובב:)
(אומרים על אנה שמתוך שירתה נשמע קולה של סאפפו אז מי שמכיר את האחת יכול לבנות את קול האחרת. אני עוד בשלב שמנסה להבין מה החסידות עושות להן בין השורות).
סשסשית מה שמנוע החיפוש העלה זה ג'יבריש, לא שירה. אני עמלה מאתמול על תרגופ השיר כנגד הידידי דובר הרוסית, ולא קלה היא דרכנו למצוא את קולה הנפלא של אחמטובה-סאפפו בעברית. בטני מתהפכת ולאל תחנוני – הושיעני ואל תבזני בתוצרי. תוכל/י לסייע בגרסה עצמונית ולשולחה לאמיר אור. כוחות גדולים יפעלו יחד ובמקביל למען תהילת המשוררת עליה השלום.
החסידה לא רק בארץ הקודש מביאה ילדים לעולם. בשיר החסידה כאילו מביאה, אבל בעצם לא כי בעל הזרע נשאר בסוף השיר מחוץ לדלת. כך מוטב.
הי ענת, לעניין קולה אולי אוכל להיות לך לעזר
http://www.youtube.com/watch?v=htW5XzUD24k&feature=watch_response_rev
לי מאוד קשה עם רוסית כי לא מצליחה אפילו להפריד בין המילים כדי לדעת איך הן יושבות במשפט. למשל לתרגם ערבית או ספרדית קל לי יותר ואינני דוברת אף אחת מהשתיים.
בהצלחה במלאכה,
מחזיקה לך אצבעות ואולי ככה בשביל הכיף אנסה גם:)
ערב טוב, סש"סשית
נדהמתי מרמת התרגום הממוחשב שלך.
השיר "למדתי לחיות בפשטות ובחוכמה"
מבחינתי גמור. אבל יש מקום לכולם ויש ים
של שירים נפלאים. מאוד מסקרן אותי לראות
איך המנוע עובד על שיר של פסטרנק (1929)
לאחמטובה. בבקשה תציגי את התוצאה.
בברכה.
האם התרגום הממוחשב מדויק?
השוויתי לתרגום לאנגלית ונראה שלא רחוק.
אפשר לארגן אותו קצת ואז יצא לי כך:
למדתי לחיות פשוט וחכם
להביט בשמים, להתפלל לאל,
ולהרבות בנדודי טרם ערב
להתיש את דאגותי הגואות
כשעשבים מרשרשים בגיא
ושחים אשכולות החוזרר הצהובים
מחברת אני שירים שמחים
על רקבון החיים, על רקבון ויופי.
אני שבה. החתול הצמרירי
מלקק את כפי, מגרגר כה במתק
והאש הלוהבת בוהקת
על צריח המנסרה, ליד האגם
רק צריחת חסידה הנוחתת על הגג
פולחת לפעמים את הדממה
אם תדפוק על דלתי
אפשר שאף לא אשמע.
אבל מהתרגום של ענת אני למד שהשיר גם שקול וחרוז, לא כן? האם יש גם אליטרציות, סיומות זכריות ונקביות, מלעיליות או מלרעיות וכד'?
האם יש רקע היסטורי למקום שאנה אחמטובה מתארת?
האם יש משמעות תרבותית מיוחדת ברוסיה לחסידה, למנסרה, לחוזרר וכו'? כל זה ועוד נחוץ כדי לגשת לתרגום רציני של השיר.
"ערכת תרגום" צריכה לכלול גם את השיר במקור ותעתיק פונטי של השיר באותיות לטיניות (משתמשים באותיות גדולות כדי לציין את ההברה המוטעמת).
בין שירו של קוזמין לשיר הזה של אחמטובה, נדמה לי שעולה ומזדהרת דווקא גדולתו של קוזמין. המזג כמעט הפוך, וגם בחייהם לא אהבו זה את זה… אבל נכון, אין לי מושג איך זה נשמע ברוסית.
בכיף:)
הנה מה שקיבלתי:
אני חושב להרים מילים דומות וטהור שלך. טעות, אני טראן, דשא, אני עדיין עם שגיאה לא יעזוב. אני שומע את טפיפות הגג רטוב, פני הצלחות נחנק eclogites. איזו עיר, ברור הראשון בשורה יש הגוברת והקדיש את עצמו כל הברה. בסביבות האביב, אבל לא מחוץ לעיר. עדיין הורה להקפיד זה על ידי רכישת. עיניים רקומות מנורה את הדמעות לשרוף את שחר, ללא ויישר את הגב. נתן שאיפה פני Ladoga, ממהרת אל המים, מרגיעה הירידה בכוח. עם דבר gulyanok כאלה לקחת. ערוצי ריח ערכות המעופש. מ הצלילות האלה, כמו ריק אגוז, רוח חמה ומתנדנדת פעם ענפים כוכבים פנסי הרחוב, ואבני דרך, ואת הגשר מביט אל המרחק תופרת. לפעמים את העין שנונה אחרת, התמונה שונה מדויק . אבל הבוץ הגרוע המבצר לילה דאל תחת מבטו של לבן בלילה. אז אני רואה את הפנים שלך ואת העיניים. הוא לי השראה לא לפי לנציב מלח כי לפני חמש שנים, הפחד היה להביט לאחור אל שיר הצמיד. אבל, אחרי הספר הראשון שלך, איפה פרוזה התבגר בהתמדה תבואה, הוא וכל הניצוצות אירועים כמו מנצח הסיפור האמיתי עושה את הקצב.
ועוד בעבורך ידיד ומי שמתעניין במפעל החדש שנרקפ פה בין התגובות…זה מאנגלית לשיר לאחמטובה בתרגום שלי. אגב הרבה יותר קל ואולי עדיף על שימוש במנועי תרגום.
אחמטובה/בוריס-סש"סשית
נראה שאני חכם בבחירת מילים
אך מול מילות הבראשית שלך
במילא, גם אם אטעה
ואמשיך לעשות טעויות
זה יהיה היינו הך, בכל מקרה
אכתוב.
שומע צלילי נקישה על גגות הבתים
אבני המרצפות בטיילות
מעמעמות
שירי רועים.
העיר מרוחקת מהשורה הראשונה
צליליה גוברים עם כל הברה
מרגיש את האביב אך לא יכול לצאת
מהעיר. לקוחות, לחצים, הזמנות
לאור המנורה עיניים דומעות
עדיין מתאחות.
כמו השחר הבוער שאת גבו ליישר לא יכול
שואף לתוכי את אגם לגודה המרוחק
היא שם ממהרת מגיעה תשושה
מוצאת את מסיבת הפיקניק נטושה
מטענים נשלחים בתעלות מצחינות מעובש
עת הרוח החמה גולשת על פני השטח
כמו קליפת אגוז מרפרפות העפעפיים
של הכוכבים
בין ענפים למנורות בסימנים של דרך
בעוד שהתופרת
מסיטה את מבטה מהגשר הרחוק.
עיניים יכולות לראות דברים שונים די בחדות
גם התמונות יכולות להיות מאוד שונות
וכשמתפשט לו צל נורא
נמתח אל מבטים של הלילות הלבנים
אני רואה אותך ואיך שאת נראית
ושום דבר לא מרמז בך את אותו נציב של מלח.
(לילות לבנים ואשת לוט הם שני שירים של אנה שלדברי המתרגם האנגלי כנראה בוריס קרא אותם עוד לפני שפורסמו)
ואת השיר יכולה לעבד וגם לנקד ואפילו בקלות לחרוז, אבל כל עניין התרגום הזה נראה לי חלש כשבצד המתרגם לא נמצא משורר ובצד שמנגד לא נמצא דובר השפה בעל הבנה בכתיבת שירה.
השוואה בין מנוע התרגום שתרגם ישר מרוסית לתרגום האנגלי כבר יכולה לראות שהמחבר בחר לעצמו מילים וערך שינויים שכבר רחקו מהשיר הראשון. מאמינה, שמכאן המעבר לעברית הזיק לשיר עוד יותר ובכלל הוא כבר לא נראה לי שיר אלא יותר מכתב שנשלח מבוריס לאנה, משהו משלהם כעין התכתבות פרטית.
שנה שמחה, אמירוש 🙂
שנה של הרבה שירה, מודעות לאן שבוחרים להתכוונן (אגודל, אצבע..), אהבה וטבע,
ולמי שרוצה – גם סיגריות ופאבים אפלוליים עם אלכוהול :)))
רוניתוש, גם לך גם לך – שנה של הרבה שמחות, טיולים, ריקודים ואהבה כל הזמן 🙂
תודה לך ולמרגלית פינקלברג על ההכרות שזימנתם לי עם משורר לא מוכר (עבורי).
אשר לטקסט מלא הפיוט, אעיר רק שאלים יווניים (אולי גם אלוהינו?), הינם אנושיים ויצריים ביותר.
קל להתיידד איתם כנראה, לעיתים יותר מאשר עם בני מיננו.
אצטרף לתיקווה שאהבה תשכון במחוזנו.
מ.ד
בעונג, מ.ד.
אשר לאלים הייצריים וה'אנושיים, אנושיים מדי' -בוודאי. בצלמנו ובדמותנו הם 🙂 ואכן כך היו גם האל העברי של התנ"ך ושאר חבורתו – אשרה אשתו, בעל בן בריתו, עשתורת, שחר, שלם ואף אויביו מות וים. הקב"ה, האל היהודי שכבש את מקומו של יהוה הפגאני, אכן היה אלוהות של הפשטה, אך גם הוא הפך לגיבור מיתי בספרות האגדה ובספרים החיצוניים.
האם קל יותר להתיידד עימם? אני לא בטוח. דיוניסוס הנזכר כאן היה טיפוס הפכפך במיוחד, נוסך שמחה אך גם טירוף ואלימות. חיל רעדה וסכנה ליוו כל קרבת יתר לאל גם באזורנו…
שנה של אהבה לכולנו!
תודה על ההארות הנוספות.
כשאני אומר להתיידד אני מסוייג ומוסיף 'מאשר עם בני מיננו'.
רוצה לומר שכבני מיננו המראים לנו את 'פרצופם האחר' גם האלים יודעים לעשות זאת.
אשר ל'אלוהנו' המופשט לכאורה, הרי אם נסקור את ספר התפילות (סידור) או את מחזורי התפילות לחגים, נגלה אל 'אנושי' ביותר ; נוקם ונותר מחד וארך אפיים ורב חסד מאידך. אל זוכר ומתחשבן. כלומר, לבד מתאור פיזי, הרי תכונותיו הנישגבות מתוארות במונחי בני מיננו.
האם זהו אל 'מופשט' ?
מ.ד
אתה צודק, מ.ד. אותו אל נוקם ונוטר, אותו "יהוה איש מלחמה, יהוה שמו" "הדואה על כנפי רוח" וכו', אינו מופשט כלל. זהו האל העברי הפגאני, הקדם-יהודי, שהיהודים שהגיעו מבבל ניכסוהו, ניכשו מהכתובים את תיאוריו הפיזיים באופן רשלני למדי, והפכוהו לקב"ה. מההכלאה הזו עלו לא מעט סתירות שדורות של פרשנים דשו בהן.
האל העברי בהחלט היה אל יצרי ויוצר, אוהב ושונא וכו'. היתה לו דמות, היו לו בני לוויה, רעיה, אויבים וידידים.
אם מעניין לך הצץ ב"בראשית – המיתוס היהודי ואונס התנ"ך" וברשימות הנלוות לו –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3616&blogID=182
ר'
"אשר ל'אלוהנו' המופשט לכאורה, הרי אם נסקור את ספר התפילות (סידור) או את מחזורי התפילות לחגים, נגלה אל 'אנושי' ביותר ; נוקם ונותר מחד וארך אפיים ורב חסד מאידך".
בלי להיכנס עמוק מדי בעובי הקורה – הרי נכתב שבני אנוש נבראו בצלמו וכדמותו. ומכאן השאלה על הביצה והתרנגולת מיותרת. הבורא ברא אותנו כאנושיים אך עם זיקת מראה (בבואה) אליו. אנושיותנו אינה מבטלת את היותו של האל בעל תכונות "אנוש", כי מקורן בו. ולסיכום התמצות. מופשט אינו נעדר תכונות. האם אני טועה?
במקום לפטפט, תסיימי את העבודה שלך כבר.
:)))
הי ענת, אני רואה שידידך אמון גם על המשמעת הכתיבתית, אין פלא שסיימת והגעת לתרגום יפה כל כך.
גמני חשבתי שאולי אקח לי פרטנר השולט בשפה הרוסית לשם תרגום, אבל אני לא בטוחה שבאמת כל מי שמבין רוסית יונק שירה על ברכי הוריו.
חברי הוא ילד בן שלושים שעובד כפועל בניין, . הגיע לארץ בגיל 16 וכדי לבסס לו מעמד חברתי עטה על עצמו תדמית של בריון. איכשהו נראה לי שאם אציע לו לתרגם איתי שיר הוא יעיף עלי דלי מלט:)
הי, אמיר וסש"סשית
"אבל אני לא בטוחה שבאמת כל מי שמבין רוסית יונק שירה על ברכי הוריו."
ניחושך נכון: אבי ז"ל היה חבר אגודת הסופרים של ברה"מ, עורך ירחון ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם. ראיתי את אבי עושה מלאכתו כאשר סביבו תרגומים של אותו קטע בשש שפות שהוא שלט בהן ועוד שש שהוא טען שלא מכיר אותן מספיק טוב.
אבל לדעתי אין בזה חשיבות עקרונית. היום יש כלים נוספים:
1. תרגום ממוחשב (אגב, רציתי לבדוק האם התוכנה שאת משתמשת זהה לזו של אמיר. אכן כן). בנקודה זו השותפות של חבר רוסי מתאים חיונית ביותר. אנחנו רואים את התוצאה משני צדדים משלימים: אני – עד כמה מחשב קרוב למקור; ואתם – עד כמה מחשב רחוק ממנו. לדוגמה –Трын трава – זה ביטוי אידיומטי שמשמעותו – לא אכפת לי. אני מאמין שניתן לפתור בעיות מסוג זה, אבל רק כאשר כותבי התוכנה הם אנשי מדעי המחשב סוג א'. היום הם צריכים קודם כול להבטיח חיים למשוררים ולכתוב תוכנה למערכות יירוט טילים. בנוסף, מחשב NEVER יכתוב איכפט במקום אכפת על מנת להמחיש את תוכן השירה. יש הפרדה ברורה בין מה שנקרא solvable and unsolvable problems . אם אתם מעוניינים, אני ממליץ על ספרים נפלאים:
R.Penrose, The Emperor’s New Mind, Oxford University Press, New York, (1989);
או
R.Penrose, Shadows of the Mind, Oxford University Press, New York, (1994).
לדעתי, לא נדרש שום רקע במדעי מחשב, מתמטיקה, פיזיקה, וביולוגיה על מנת לקרוא ולהבין אותם. אבל ייתכן שאני טועה.
לפי ההגדרות המקובלות אשר מוסברות בספרים אלה, פעילות יצירה ובמיוחד כתיבת שירה is entirely unsolvable problem
אבל זה מה שאתם עושים יום יום שעה שעה.
2. אינטרנט ככלי עזר נוסף המאפשר גישה לסביבה ספרותית של אותה יצירה הנדרשת לתרגום.
3. הצגות ב – Video ו- Audio של הקטעים. הצגות אלה הן תרגום שיר לשפת תמונות וצלילים.
4. והכלי הכי חשוב – בן אנוש. הסיכוי למצוא את השותף המתאים למלאכה באתר בנייה הוא נמוך יחסית. הרבה יותר קל למצוא אותו בקמפוסים של מוסדות להשכלה גבוהה. ויש כאלה בשפע.
לאור כל מה שתיארתי, דעתי היא שמשוררים יכולים היום לתרגם שירים משלל שפות – בלי ידיעת שפת המקור – ובלבד שיצטיידו בכלים הנכונים, שבגלל זמינותם היום יותר מאי פעם מאפשרים תרגום מהיר (לא על חשבון האיכות כמובן) פי כמה מבעבר. וכן, על אף כל השכלולים הטכנולוגיים עדיין אין תחליף למוח האנושי, לעזרתו של אדם המכיר היטב את שפת המקור שממנה מבקשים לתרגם, ובלבד שיהיה בעל זיקה עמוקה לספרות.
בברכה.
הי מר ידיד,
קראתי את הסבריך ומצאתי את עצמי מהנהנת בראשי בהסכמה. אכן מסתבר שמערכת התרגום של כולנו היא גוגל וגם אם מוצאים אנו את השירים באתרים שונים עדיין גוגל הוא זה שמתרגם. אז תודה על החידוד. בנוסף, חושבת שבאת מרקע מרשים ביותר כי הנה אפילו סבי שידע חמש שפות לא חיבר את זה לחייו, ובסך הכל היה רועה צאן במושב שהשאר בבולגריה את משפחתו ואת שורשיו ולי כנכדתו הוריש בגנים את הכשרון לשפות, כישרון שלא היטבתי לנצלו בזמן.
וכמו שאתה אומר, כשמדובר במחשב ובתוכנה צריך שהתוכנה תהיה מותאמת לענייני תרגום שירה ונדמה לי בדיוק כמוך שמיטב המוחות עסוקים בהגנה וכנראה שעוד לא נולד הגאון שיתרום את מוחו לשירה.
ויודע מה? באיזשהו מקום אני שמחה על כך. מעבר לרצון שלי להבין את כל השירים עד לשורש אני נהנית לא פחות לעשות את כל החקירה הזא והנדידה בין מגוון האתרים המחכים הקיים באינטרנט. לו הייתי צריכה ללחוץ רק על כפתור אחד שהיה עושה עבורי את כל העבודה, סביר להניח שהייתי עוברת לשיטוט משועמם באינטרנט.
עכשיו, חשוב לזכור שאני לא משוררת אז אולי המשוררים היו מעדיפים תוכנה כזאת, אבל אז אני בטוחה שאנחנו כקוראים היינו פחות משתאים ומתלהבים מהתוצאה.
בכל אופן הרעיון שלך מקסים בעיניי ועורר אותי למחשבה וניסוי והצליח להושיב אותי ליד המחשב ולהכיר אתרים מדהימים ומרתקים ברוסית.
לגבי הספרים שהמלצת עליהם, אני לא אדם קורא, ולצערי היכולת שלי מסתכמת בקריאה אינטרנטית מינימלית, זה אחד החסרונות הכי בעייתיים שלי כיוון שהוא יצא בי חוסר ידע רציני ומכאן החיבור שלי לאתר ועל כך תודתי נתונה לו.
המשך ערב נפלא,
סיגל.
ידידי, די ברור אפוא שאתה נושם ספרות מגיל צעיר, ועם זאת לא ברור אם אתה מקצועי בתחום התרגום. מעניין מה בספרים שהמלצת, ועם זאת מנסיוני, תרגום המכונה (כמו זה שמצאתי באתר שהפנית אותי אליו) אינו ראוי למאכל אדם 🙂
לשם שעשוע תרגמתי את שירה זה של אחמטובה על פי תרגום אנגלי(ואולי אעלה בעקבות ענת את הגירסה). לתרגום אולי חסר עוד מידע משלים (תרבותי, פרוזודי, הסטורי וכו') אך אילו ניסיתי לעשות זאת לפי תרגום מכונה התוצאה היתה בלי ספק די נלעגת.
העבודה שלי עם פרופ' מרגלית פינקלברג, אישה יקרה ומבריקה שהשתלמה בספרות הרוסית ומכירה אותה על בוריה, ושיש לה רגישויות פואטיות – היתה תענוג.
לא די אפוא גם לדבר את שפת המקור או את שפת היעד. דרושה ידיעה מסוג מסוים ביותר ויכולת יצירה בשפה.
בברכה
אמיר
בוקר טוב אמיר
1. הקשר בין התגובה שלך לתוכן הדיאלוג שניהלנו ברח ממני.
2. אני "הקורא" ולא "הכותב". לא זכור לי שכתבתי או תרגמתי שיר אחד בחיים.
3. קיבלתי את דף "ערכת תרגום" שלך. לא הבנתי כלום. התרשמתי לפי התגובות בפוסט של ענת שהיא הצליחה לא רע גם בלי "ערכה".
4. לא ברור לי מהי המוטיבציה שלך לתרגם אותו שיר של אחמטובה.
5.כוונתנו, אני וענת, להגיע לאנתולוגיה של שירה רוסית מתחילת המאה העשרים כאשר יש מחסום של ידע בשפה הרוסית מצד המשוררת ה"מקצוענית". הצגתי הצעה לפתרון. ברור שהוא לא מושלם, אבל זה עובד הלכה למעשה.
בברכה
נכון, אתה "הקורא", אבל אם אתה משתף פעולה עם מתרגם, תפקידך לספק לו את הניואנסים של הקריאה – זה בעצם מה שיש בערכת התרגום.
אם תקרא את דוגמת "ערכת התרגום" שקיבלת בסבלנות ותשומת לב, אני חושב שתבין איך בונים ערכה כזו לכל שיר, גם מרוסית לעברית.
איני יודע רוסית, כך שאיני יכול לשפוט את תרגומה של ענת בהשוואה למקור או מבחינת הנאמנות לו. כשיר עברי מסכים שהיא "הצליחה לא רע", אך אפשר להדק יותר.
מטרתי אינה אנתולוגיה רוסית בעברית, אין לי בכלל מטרה כאן. ברגע שהשיר היה באוויר, גם בלי ערכת התרגום הסתקרנתי ונכנסתי למשחק 🙂
זו כמובן אינה ביקורת על המפעל שלקחתם על עצמכם. עלו והצליחו, ואנחנו נהנה מהפירות.
סש"סשית בוקר טוב, מתנצלת על תגובתי המאוחרת על מחמאתך אצל אמיר, אבל אף פעם לא מאוחר להגיב על מילים טובות כשלך. אז אני בהחלט שמחה בהן. וכדבר אישה אל אישה – בבואך אל גבר שיש לך משהו "חשוד" כלפיו, תבחני את כישוריו במתן עזרה בתרגום שיר מכל שפה שתחפצי בה – זה בהחלט גשר בריא לקירוב לבבות, ואולי על הדרך גם השירה העברית תרוויח משהו?! יום נעים ושנה ברוכת שירים נשיים בהשראת הגברים הראויים.
הי ענת:)
הרגת אותי:) משהו "חשוד" כלפי מישהו?:) אחרי העולם שהכרתי כאן לא נראה לי שקריטריון הערכה אצלי ידרוש ידע בתרגום. אחרי שסיפרתי לקהילה אחרת על מה שעברתי כאן הבנתי כמה חשוב להפריד בין היוצר והכשרון לבין האדם. לדברי וירטואלית מפחידה לא םחות ממני ומנהסתם מפחידה לבננות:) לו כולם היו מתחברים ליצירות לפי בני האדם היוצרים אותם, שמונים אחוז מהיצירות היו מאבדות מערכן. אז לא. אין משהו חשוד לאותו חבר מתוק פועל בניין ומי יודע לולא היה יכול להיות בני עקב הפרש השנים, לא יכולת התרגום שלו הייתה הסיבה לקרבה או מרחק. הוא בלונדיני. הוא חתיך. הוא מצחיק. כבר מאה סיבות טובות בעיניי:)
לכי אליו. פער גילים הוא עניין לתעודת זהות בלבד. והלילה הזה במיוחד אני מברכת אותך על אבחונך המדויק. הומניות ויצירתיות אינם בהכרח שלובים זה בזה. והראשון עולה פי כמה על השני כשמדובר ביצירת הדבר החשוב מכול – קשר אנושי. גמר חתימה טובה ללב.
אוי ענת המון תודה לך, הלב שלי גמר את השנה נפלא.
והבחור מתוק ברמות על. מספר לי על החברה שלו והצרות שהיא עושה לו ואני על תקן יועצת מבוגרת ומאוד אוהבת את המקום הזה. חוץ מזה שאני בעצמי לא פנויה. אחרי תקופה קשה שבה עמלתי על לפנות את עצמי אני בוחרת את האנשים הקרובים אלי בקפידה החל מחברים וכלה באהבה , פעם חשבתי שלב לא מתבזבז אבל טעיתי ולמדתי מרחקים. כשהגעתי לבננות ידעתי שאם לא אשאיר לק ממני מחוץ לבננות אצטרך יותר מבלוג אחד בשביל כולי. כפי שאת רואה אני מנסה לצמם אתעצמי אבל אפילו ממקום המגיבה הכביכול מרוחקת…אני אוהבת להתקרב:)
החלק החדש שבי מבקש רשות מבעלי בלוג להגיב גם אצלם, כך שאם אני נשמעת לך בסדר, ותרצי, אגיב בשמחה גם אצלך. מה את אומרת?:)
סיגל, בוקר טוב
אני מזמינה אותך בשמחה לשוט מאמיר אלי ואליו בחזרה. נדמה לי שאת ואני בדיוק באותו מקום לבבי-התבגרותי. אנרגיות הן בהחלט עניין מוגבל. מי שעושה סדר פסח פעם בשנה לא תגיע אל הארץ המובטחת בעודה בחיים. אני בעד חיים שמחים. ואנשים? קרבה ריחוק בהחלט מתכון מצוין. וקודם כול בחירת הלב באדם שמיטיב לשחות בין הקרבה לריחוק ובלי השפרצות. שחיית גב-חזה נעימה היא המגדלור. שנה טובה מתחת לצל קורתנו פנימה שלפני חג שמחת התורה הנכונה ועל שתי רגליים הפעם.
מסכימה איתך לגמרי ובכלל זאת התגובה הכי שירית שקראתי מעודי. ממש נכון ומקסים מה שכתבת.
כבר שולחת לך ת'מייל שלי שאם תהיה בעיה בהחלטת סינון זו אחרת…שיהיה לך.
(ולדעתי, אחלה אנרגיות יש לך, אהבתי, ואם גם את אוהבת משחקים ויש לך רעיון למשחק בבננות… יש לך בקנה שחקנית אחת בהכון תמידי 🙂
נכון, ענת. "אנושי" בתכונותיו ו"מופשט" הם שני עניינים שונים, ויפה דייקת.
יהוה התנ"כי נעבד בדמות פר (ולכן מייצגים אותו עגלי זהב). הוא מצד אחד אינו מופשט ("וידא על כרוב ויעף" "כי אש קדחה באפי" וכו') ומצד שני בעל רגשות ויצרים אנושיים כפי שהדגמת.
לעומת זאת הקב"ה נזכר כבעל תכונות אנוש אך לא כבעל קיום מוחש, לפחות לא במישרין.
http://benyehuda.org/rachel/hitpalel.html
מוכרים לי תרגומי רחל – אבל אולי לאחרים לא. תודה על הקישור.
וצריך הייתי לומר שכל הארבעה הם מופלאים. יש ביניהן איזשהו תואם בזמן וברוח ובשפה כנראה. הם עולים לטעמי בהרבה על תרגומיו של זוסמן.
אגב, גם לטעמי תרגומי זוסמן לא מרקיעי שחקים. הבאתי אותם בגלל "הקוריוז ההיסטורי", וגם כדי אולי איכשהו לשדר בלי לדבר שלא בהכרח היותו של המתרגם גם יודע שפת מקור וגם משורר עושים את תרגומיו פאר!
http://www.text.org.il/index.php?book=0703081
ידידי, מתברר שהמפעל שחלמת עליו כבר הוגשם בחלקו על ידי מירי ליטווק (המוכרת לי מפרסומיה בהליקון) שתרגמה את אחמטובה ופסטרנק, ועוד היד נטויה.
בהזדמנות זו כבר ניתן להוציא מהקישור השוואה של תרגומים של הבית הראשון בשיר שתרגמתם, אתה וענת:
"למדתי לחיות בפשטוּת ובחוֹכמת ימים
להביט אל השמים, לשאת תפילת אֵל
ממוּשכוֹת לשוטט בדמדוּמֵי ערבַּיים
למען תוּתַּש דאגתי וַאשימהּ לְאַל."
תרגום: ענת לויט
"לָמַדְתִּי לִחְיוֹת פָּשׁוּט וּבִתְבוּנָה,
לִרְאוֹת אֶת כְּחֹל שָׁמַיִם וּלְהִתְפַּלֵּל לָאֵל,
בָּעֶרֶב לְשׁוֹטֵט, לִגְמֹעַ דֶּרֶךְ הֲגוּנָה
כְּדֵי עַל דְּאָגָה בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת לְהָקֵל."
תרגום: מירי ליטווק
"פָּשׁוּט וְחָכָם, כָּךְ לָמַדְתִּי לִחְיוֹת
לְהִתְפַּלֵּל לָאֵל, מַבִּיטָה לַשְּׁחָקִים,
וְעַד רֶדֶת עֶרֶב לְהַרְבּוֹת בִּנְדוּדִים –
לְהַתִּישׁ אֶת דַּאֲגוֹתַי הַגּוֹאוֹת".
תרגום: שלי