בננות - בלוגים / / לילדה קטנה
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

לילדה קטנה

 

ג'רארד מנלי הופקינס


אָבִיב וּסְתָו

 
לילדה קטנה

עַל מָה, מַרְגָרֶט, אַתְּ שְׂפָתַיִם נוֹשֶׁכֶת,

עַל עֲלֵי אִילָנוֹת שֶׁעָרְמָה הַשַּׁלֶּכֶת?

עָלִים – הַאִם כְּמוֹהֶם גַּם חַיֵּי הָאָדָם

שֶׁבְּלֵב רַעֲנָן אַתְּ תּוֹהָה עַל סוֹדָם?

אַךְ בְּבוֹא הַזִּקְנָה מַה יּוּצַן אָז הַלֵּב

כְּשֶׁשּׁוּב אֶל מַרְאֶה שֶׁכָּזֶה יִתְקָרֵב

וְאַף לֹא אֲנָחָה מִקִּרְבּוֹ יְמַלֵּט

כְּשֶׁיַּעַר חִוֵּר לְאָבָק יִתְמוֹטֵט –

וַעֲדַיִן תִּבְכִּי עַל מַה שֶּׁבָּךְ מֵת.

עַכְשָׁו, יַלְדָּתִי, לֹא הַשֵּׁם מְשַׁנֶּה:

הֵן מְקוֹר הַיָּגוֹן אֵינֶנּוּ שׁוֹנֶה.

לֹא עָלָה עַל הַדַּעַת וְלֹא עַל לָשׁוֹן

מַה שֶּׁלֵּב דּוֹבֵב, שֶׁרוּחַ נִחֲשׁוֹ:

זֶהוּ הַנֶּגַע לוֹ אָדָם יוּלַּד,

זוֹהִי מַרְגָרֶט, עָלֶיהָ אָבַלְתְּ.

 

מאנגלית: אמיר אור

 

40 תגובות

  1. אורה ניזר

    פשוט שיר מקסים, לא מכירה את המקור עשית מאמץ לחריזה, ויצא אלגי, האם זו בלאדה? השיר מאד נוגע, בי.

  2. הזכרת לי נשכחות. שלפתי את האנתולוגיה מימי לימודי הרחוקים ומצאתי את המקור. עשית כאן הרבה דברים יפים, כולל הנאמנות לאקצנטים המקוריים שהופקינס סימן, במיוחד בשם הילדה. לתרגם את השורה על הלב והרוח היודעים נראה לי קשה כקריעת ים סוף, אבל הצלחת גם בזה.

    • תודה, עדה.
      הנה המקור למי שביקש:

      Spring and Fall:
      to a Young Child

      Margaret, are you grieving
      Over Goldengrove unleaving?
      Leaves, like the things of man, you
      With your fresh thoughts care for, can you?
      Ah! as the heart grows older
      It will come to such sights colder
      By and by, nor spare a sigh
      Though worlds of wanwood leafmeal lie;
      And yet you will weep and know why.
      Now no matter, child, the name:
      Sorrow"s springs are the same.
      Nor mouth had, no nor mind, expressed
      What héart héard of, ghóst guéssed:
      It is the blight man was born for,
      It is Margaret you mourn for.

  3. לא הכל הבנתי אך הצלילים נורא יפים.

  4. פתאום חשבתי ששירה פעם דברה ישירות, הוא בן המאה התשע עשרה? ממתי התחילו השירים להיות לא מובנים, מתק" הפוסט מודרניזם?
    תרגום יפה, אם כי יש לי בעיה לומר תרגום יפה כשאין לי את המקור, אבל זה זורם יפה מאוד, ועשיר, וצבעוני.

    • יודית, אני חושב שזה התחיל דווקא עם המודרניזם ולא עם הפוסט. להפך, בפוסט הייתה חזרה למידה של דיאלוגיות.
      המודרניזם עם הציווי "תביא חדש" נדד לפינות ביזאריות ובלתי תקשורתיות בעליל. חלק גדול מהשירה הסוריאליסטית והקונקרטית כבר היה די חמיצר, ואחרי זה זרם התודעה שטף את שירה באוסציאציות פרטיות ונסיונות פתטיים להיות מקוריים. לא סתם שאלתי אותך אם שאלת את זה ב"הקורא עונה ליצירה" – כל הפוסט הזה מדבר על דיאלוגיות באמנות:
      http://www.blogs.bananot.co.il/showP
      ost.php?itemID=2638&blogID=182
      אביא גם את האנגלית של הופקינס בהמשך. הוא נשמע לך לא מובן?

  5. שחר-מריו

    מקסים, מקסים, מקסים.
    נוגע. ונוגה.

  6. והלב דובב…
    מקסים!

    • שיר נפלא ביותר, הייתי שמחה גם
      לקרוא את המקור, למרות שהתרגום עשוי לעילא זרימה וקצב נפלאים, והסיפור בשיר נהדר,
      הכי אהבתי את השורות האלו:
      עָלִים – הַאִם כְּמוֹהֶם גַּם חַיֵּי הָאָדָם
      שֶׁבְּלֵב רַעֲנָן אַתְּ תּוֹהָה עַל סוֹדָם?

      אכן גם האדם מוריק ומשיל את עליו
      וחושף את סודוות החיים
      כמו פושט את תמימותו אט אט עם השנים
      עד מות התמימות. סגירת מעגל חיים

      אני נהנת לקרוא אותך. תודה

      • תודה, ליז. בעונג.
        הכנסתי את האנגלית למעלה בתגובה שלי לעדה. האמת שתרגמתי את השיר הזה שלוש פעמים, כל פעם באופן אחר. אולי אביא בהמשך.

  7. קראתי את השיר גם באנגלית, למרות שלרוב חושבת שאנגלית שפה יותר מתאימה לביטוי של עולם, חושבת שלתןך השיר ניצקה הבנתך ובעיניי השיר לגמרי שלך.
    על מנת להבין את הקושי בתרגום, חטאתי בתרגום מילולי של מילה על מילה וכך הבנתי כמה יצירתיות משלך הושקעה בתרגום.
    והשיר?
    יפה כמו אביב עצוב כמו סתיו.

    • יותר מתאימה לביטוי של עולם, סיגל? לא ממש מבין.
      וכן, "יפה כמו אביב, עצוב כמו סתו" ובאנגלית זה אפילו יותר אכזרי: יש פה גם "לקפוץ וליפול" (SPRING AND FALL)

      • ואוו, אמיר, לקח לך המון זמן להגיב , ממש לא דמיינתי לעצמי שתהרהר במשך תשעה חודשים עד שתיוולד לך תגובה.
        :0)
        ואיזה מזל בכלל שאני כרגע ליד המחשב שאם לא כן, היית בעצם תוהה לנצח למה התכוונה המגיבה?
        ובכן, לתאר עולם…כן…למה התכוונתי? למזלי, אני חושבת משהו דומה היום, אז כנראה שהתכוונתי להסבר הבא: באנגלית לדעתי, יש אוצר מילים עצום, המאפשר שימוש מדוייק לכל תחושה, לכל מצב, לכל גוון ותת גוון של מחשבה, בעברית לעומת זאת אני לעיתים נתקלת במחסור שפתי ו"קופצות" לי מילים באנגלית לראש, וזה לא בגלל הקטע הזה שיש לאנשים עם שרבוב האנגלית אל תוך העברית, אלא מתוך מצוקה אמיתית במחסור למילה שתתאר במדויק את המשמעות הרצויה.

        • האמת, סיגל, שפשוט החטאתי את התגובה שלך, וראיתי אותה היום בזכות תגובה מעכשיו של מישהי הקרויה בשם המופלא "שיבולת".

          מבין אותך עכשיו לגבי האנגלית, וגם מסכים.

  8. אמיר, כאילו והיודע ידע.
    איזו דאבה, ילדה, ילד, נערים בישיבה, בעמידה על קוצו של יוד, באביב וסתו- משהו בי מת.

    • תמי, החיים נראים לפעמים כמו רכבת שדים… למעלה למטה למעלה למטה.
      השם של השיר במקור ניתן להיתרגם גם כ"קפיצה ונפילה" – Spring and Fall
      ובכל זאת הם נמשכים – עם כל היופי והאימה, האפרוריות והברק, האובדן וההישג.

      • אמיר, העיטוי בקריאת השיר גרם לי להגיב כך ל- roller coaster של החיים. היופי והאסטטיקה הם נחמה גדולה מאוד לכיעור. שני הפנים נמצאים בספקטרום של חיינו. לא?

        • כן, תמי.למרות שהופקינס, הישועי,
          נתן לנו רק את הכיוון הפסימי, ולא הרבה קפיצות ונפילות חוזרות.

          • אמיר, השחייה במעלה הזרם קשה. לו לא הייתי חושבת שיש שם, איישם, כאן מעבר לאף- יופי, עליזות, שמחה וכו"… הייתי מתארגנת אחרת. הידיעה שבכל רגע נתון מת בי משהו די מעודדת אותי. לא הייתי רוצה לסחוב מטען כבד של דברים. המוות בשבילי לעולם לידה.

          • טוב, יש דברים שקשה להתייחס אליהם ככה, לפחות לא בזמן אמיתי. אבל בסופו של חשבון אני מסכים אתך. הרס ואובדן הוא לא פעם חלק הכרחי של בנייה של משהו חדש, של התפתחות. רק שבאמצע יש כל הרגשות האנושיים מסבל ועד אושר.

  9. בכל מקרה, ליבי על מרגרט הקטנה שכולה טבע ותֹם, עצובה על עלים בשלכת ,שבעיניי זהו רגע של ראשוניות בחיי ילדה ולחשוב שמילים אלו מופנות אליה (גם אם במחשבה), מספרות לה על סופיות החיים וחייה. בתקופות בהם שרו לילדים :
    "שן תינוק
    שן תינוק רך
    העץ מתנועע
    עריסתך תיפול-טראח"
    לא הייתי מתפלאת לו המשורר הגיש שיר זה כשי למרגרט ביום הולדתה הרביעי.

    • סיגל, הרעיון הוא עתיק מאוד – כבר הומרוס באיליאדה כותב ש"שבטי האדם נמשלו לעלים על עץ". מחזור הכליה והמוות בטבע…
      אבל כמו ששמת לב מה שעושה את זה נורא ונוגע הוא ההקדשה למרגרט, ההסתכלות דרך עיניה, והידיעה שהמוות מקנן כבר בניצנים, בילדות.

      • החיבור הפיוטי הממשיל את הקיום לעלים ולשלכת ברור לי, אולם בהביאי את הדוגמא משירי "אמא אווזה" לא בכך התמקדתי (אפילו שהבאתי אחד עם עץ). בעוד שהומרוס כותב על טלטלת העלים הרי שאצלו "היער שב ומוציאם מחדש". מרגרט לעומת זאת לא קיבלה הזדמנות לתקווה, כאן לא מתואר משורר שרוצה להסביר לה את מהות הקיום ,אלא לזעזע אותה מתוך מירמורו הפרטי בעולם המבוגרים ,והוא, מספר לה את קיצה, מתייחס רק לסוף .כך היה נהוג להתייחס לילדים, בסיפורי האחים גרים (נדמה לי), כיפה אדומה ביער, פגשה בזאב שאנס אותה, בשירי העריסה , טבחי המלכה חוטפים תינוקות ,וכאן שירת משורר שעושה את אותו הדבר בדיוק .(רק שלא בשיר או בפרוזה אלא בדרך השירה).

        • ועוד.
          מעבר לכך שרשמתי שהשיר עצוב והתרגום יפה ,רוצה להוסיף בעקבות מה שכתבתי כאן שהשיר גם רומס.פיסית לעלים ונפשית לילדה.
          ילדה בוכה על עלים בשלכת ובא השיר ואפילו את עלי השלכת שהם "רק" עלי שלכת בעיניה הוא רומס ברגליו ,כאומר:" הם כבר מתו" והילדה שבי מתנגדת לרמיסה הזו כי אולי לא אלך לחדר המתים ללטף גופות אבל עדיין נהנית ממגע עלי שלכת , ממגוון הגוונים ומשלל הצורות ,ולמרגרט ששבי שום אדם לא יאמר שמוות הוא סוף.

        • את חושבת, סיגל? אולי את צודקת, אם כי לא כל כך מתאים לו.
          היער של הומרוס מוציא עלים חדשים אבל נדמה לי שלעלה הבודד אין בזה נחמה רבה. אלה הישנים לא ישובו עוד (וכל עלה אצלו הוא אדם וחיי אדם).
          לי השיר הזה הזכיר את האגדה על סידהרתא גוטאמה, שלימים הפך לבודהא. כשנולד היתה נבואה שהוא יהפוך או למורה נאור (בודהה) או לכובש עולם (צ"קראורטין). לכן, אביו שהיה מלך, מנע ממנו לראות מתים, חולים וזקנים. בפעם הראשונה שיצא מחומות הארמון ונתקל בתופעות הכיליון האלה הוא שאל את עבדו בפליאה גמורה – "מה זה? מה קרה לאיש הזה?"
          ככה אולי פירש הופקינס את העצב של מרגרט על העלים הנושרים?

          • אם אני חושבת? בוא נאמר שניסיתי. בכל זאת יש הבדל בין בודהא שהגיב בתמיהה לבין מרגרט שנשכה את שפתיה. מרגרט הבינה את הסוף. במושגי ההבנה של הילדה. ויש מושג בפסיכולוגיה התפתחותית שמתייחס למידע שניתן להעביר לאדם שנקרא: Way too new
            לשם הגיע הופקינס עם השיר שלו המוקדש למרגרט וכל מה שהוא יכול לעורר אצלה זה פחד אימים נטול הבנה לחלוטין.

          • אהה. עכשיו הבנתי אותך. את חושבת שהוא קרא לה את השיר? זה בכלל לא עלה בדעתי. חשבתי שההתייחסות אליה בגוף שני היא פואטית, והיא היתה רק המוזה למחשבותיו שלו. הוא באמת לא האריך ימים אחרי השיר הזה.

          • 🙂
            (וגם…עצוב לשמוע שהוא מת כמובן).

          • ועוד.
            נדמה לי שאולי לעלה הבודד אין נחמה בכך שהיער מצמיח עלים חדשים אבל אם בחרת להתמקד בעלה הבודד אל יעצב ליבך(חיוך בסוגריים), הוא יודע שיש מרגרט קטנה שנושכת שפתיה והוא זקוק לדעת שאחרי נושרו לא ירמסו אותו אלא יניחו לו לעוף ברוח לעולמות אחרים.

  10. הפלא ופלא איך אתה עושה את זה, ניכגס לעור של השיר
    להתראות טובה

    • תודה, טובה. לא בטוח כמה זה אפשרי באמת. אני לא יכול להיות הופקינס עם כל הרקע האנגלי והקתולי שלו, אבל יכול להבין את רוח הקינה הזאת. והשאר, בלי מיסטיפיקציות מיותרות – אמנות התרגום.

      • שלום אמיר,
        אהבתי מאד את תרגומך הקסום
        לשירו של הופקינס.
        אני לא יודעת לנתח יצירות,אבל
        לקרא ולהתמוגג-ועוד איך!

        עבודה מצוינת.

        שיבולת

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור