בננות - בלוגים / / וכה נשק על שפתותיה
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

וכה נשק על שפתותיה

 

 

  

 

תוֹם הַפַּיְטָן

 

מאנגלית: אמיר אור

 

עַל גְּדַת-נָהָר נָח תוֹם הַתָּם

        עֵת פֶּלֶא אֶת עֵינוֹ שָׁבָה;

רְכוּבָה, גְּבִירָה זוֹהֶרֶת

        לָעֵץ שֶׁל אֵילְדוֹן הִתְקָרְבָה.

 

גְּלִימָתָהּ קְטִיפָה מֻבְחֶרֶת,

        חֲצָאִיתָהּ – גּוֹנָהּ כָּעֵשֶׂב;

וּבִשְׂעַר סוּסָהּ חֲמִשִּׁים

        וְתִשְׁעָה פַּעֲמוֹנֵי כֶּסֶף.

 

חִישׁ הֵסִיר כּוֹבָעוֹ תוֹם הַתָּם,

        וְעַל בֶּרֶךְ לָהּ קַד עֲמֻקּוֹת:

"שָׁלוֹם לָךְ מָרִיָה, מַלְכַּת הַשָּׁמַיִם,

        מִי תִּשְׁוֶה לָךְ עֲלֵי אֲדָמוֹת!"

 

"לֹא, תוֹם, הוֹ לֹא," הֵשִׁיבָה הִיא,

        "לֹא לִי שֵׁם זֶה; אֵינִי אֶלָּא

מַלְכָּה עַל אֶרֶץ בְּנֵי הַיַּעַר

        וּבָאתִי לְבַקֵּר אוֹתְךָ.

 

"פַּיֵּט ופְרֹט נָא, תוֹם," אָמְרָה;

        "פַּיֵּט וּפְרֹט אִתִּי יַחְדָּו;

וְאִם תָּעֵז לִנְשֹׁק שְׂפָתַי,

        לִי יִהְיֶה גּוּפְךָ עַכְשָׁו."

 

"יִקְרֶה לִי טוֹב, יִקְרֶה לִי רַע –

        גּוֹרָל כָּזֶה הֵן לֹא מַפְחִיד הוּא."

וְכֹה נָשַׁק עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ

        מִתַּחַת לָעֵץ שֶׁל אֵילְדוֹן.

 

"עָלֶיךָ לָלֶכֶת אִתִּי כָּעֵת,

        לָלֶכֶת אִתִּי, תוֹם הַתָּם," אָמְרָה;

"לְשָׁרְתֵנִי שֶׁבַע שָׁנִים, וְיִקְרֶה

        אֲשֶׁר יִקְרֶה, טוֹב אוֹ רַע."

 

עַל סוּסָהּ הַצָּחוֹר כְּחָלָב עָלְתָה

        אֶת תוֹם הַתָּם אַחֲרֶיהָ אָסְפָה;

וּמִדֵּי צִלְצְלוּ מוֹשְׁכוֹתֶיהָ,

        אָץ הַסּוּס, מָהִיר מִסּוּפָה.

 

הָלְאָה רָכְבוּ וְעוֹד הָלְאָה,

        אָץ הַסּוּס מָהִיר מִסּוּפָה;

עַד עָזְבוּ שְׁנֵיהֶם אֶת אַרְצוֹת הַחַיִּים

        אֶל אֶרֶץ שְׁמָמָה רְחָבָה.

 

"רֵד נָא, תוֹם הַתָּם, רֵד נָא,

        עַל בִּרְכִּי הַשְׁעִינָה רֹאשׁ;

עֵת רֶגַע קַל תָּנוּחַ –

        נִפְלָאוֹת אַרְאֶךָ שָׁלֹש.

הֲתִרְאֶה אֶת הַשְּׁבִיל הַצַּר שָׁם

        בֵּין סְבַךְ הַסִּרְפָּדִים?

זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה

        אַף כִּי דּוֹרְשֶׁיהָ בּוֹדְדִים.

 

הֲתִרְאֶה אֶת הַשְּׁבִיל הָרָחָב

        בִּשְׂדֵה שׁוֹשַׁנִּים שָׁם מִנֶּגֶד?

זוֹ הַדֶּרֶךְ הָרָעָה

        אַךְ יֵשׁ קוֹרְאִים לָהּ דֶּרֶךְ עֵדֶן.

 

הֲתִרְאֶה אֶת הַשְּׁבִיל הַיָּפֶה

        שָׁם עַל פֶרְנִי בְּרֵי מִתְפַּתֵּל?

זוֹ דֶּרֶךְ אֶל אַרְצוֹת בְּנֵי-יַעַר;

        לְשָׁם נֵלֵךְ עִם רֶדֶת לֵיל.

 

אַךְ תוֹם, אֶת לְשׁוֹנְךָ נְצֹר,

        עַל כָּל אֲשֶׁר תִּרְאֶה, תִּשְׁמַע;

אִם הֶגֶה תַּשְׁמִיעַ בְּאֶרֶץ בְּנֵי-יַעַר –

        לֹא תָּשׁוּב עוֹד אֶל פְּנֵי אֲדָמָה."

 

הָלְאָה רָכְבוּ וְעוֹד הָלְאָה,

        בַּנְּהָרוֹת בּוֹסְסוּ עַד בִּרְכָּם;

לֹא יָרֵחַ, לֹא שֶׁמֶשׁ עֵינָם רָאֲתָה

        וְשָׁמְעוּ רַק אֶת נַהַם הַיָּם.

 

בְּלֵיל אֹפֶל חֲשׁוּךְ כּוֹכָבִים,

        בְּדָם בּוֹסְסוּ עַד בִּרְכָּם;

כִּי הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ עֲלֵי אֲדָמוֹת

        מְחַלְחֵל שָׁם אֶל כָּל מַעְיָן.

 

אֶל גַּן מְלַבְלֵב אָז הִגִּיעוּ;

        הִיא קָטְפָה לוֹ תַּפּוּחַ מֵעֵץ:

"זֶה שְׂכָרְךָ, תוֹם הַתָּם, קָחֵהוּ

        וְתֵדַע לְשׁוֹנְךָ רַק אֱמֶת."

 

"שֶׁלִּי הִיא לְשׁוֹנִי," סָח תוֹם,

        "אָכֵן נָתַתְּ לִי שַׁי נָאֶה!

לֹא עוֹד אוּכַל לִקְנוֹת, לִמְכֹּר

        בְּשׁוּם יְרִיד בּוֹ אֶהְיֶה;

 

לֹא אוּכַל עִם אִישׁ לְשׂוֹחֵחַ

        אוֹ חַסְדֵי יָפָה לְשַׁחֵר!"

"הַס נָא, תוֹם," אָמְרָה הִיא

        "כִּי זֶה דְּבָרִי, אֵין אַחֵר!"

 

הוּא קִבֵּל מְעִיל טָווּי לְהַפְלִיא,

        וְזוּג נַעֲלֵי קְטִיפָה יְרֻקּוֹת;

וְעַד שֶׁבַע שָׁנִים חָלְפוּ לֹא נִרְאָה

        תוֹם הַתָּם עֲלֵי אֲדָמוֹת.

 

 


הבלדה על תומס הפייטן
(Thomas Rhymer)

 

תומס הפייטן היה חוזה עתידות סקוטי נודע, שכּוּנה גם תומס מאֶרְקילְדוֹן, לורד לֶרמוֹנט, או תומס הישר. למרות שלא שרדו עדויות על חייו, תומס היה דמות היסטורית: הוא חי במאה ה-13, ושרדו מסמכים המזכירים אותו ואת אביו – תומס רַיְמוֹר דה ארקילדון. אחת מנבואותיו המפורסמות ביותר של תומס היתה קשורה להכתרתו של ג'יימס ה-6 מלך סקוטלנד (הוא ג'יימס ה-1 מלך אנגליה): תומס ניבא שכאשר נהר הטוויד יציף את קבר מרלין הקוסם, יהיה לסקוטלנד ולאנגליה מלך אחד. הדבר אכן התרחש בקבר מרלין בדְרוּמֶלְדיר, עם הכתרתו של ג'יימס. בגלל פרסומו הרב של תומס, נדפסו מהמאה ה-16 והלאה חיקויים וזיופים של "נבואות תומס" שחלקם הותקנו למטרה הפוליטית של עצמאות לסקוטלנד.

גירסה ראשונה של הבלדה על תומס הפייטן חוברה ככל הנראה כבר במאה ה-14 אך קיימות גירסאות אחדות של הבלדה. עלילתן הבסיסית דומה: על פי הסיפור, תומס משיג את כוחות הנבואה שלו ממפגשו עם מלכת בני היער. הוא מנשק לה או שוכב איתה (לפי אחת הגירסאות, מייד לאחר שהיא שוכבת איתו היא הופכת למכשפה זקנה, אך שבה ליופיה כשהם מגיעים אל טירתה). תומס נוסע איתה במשך ארבעים יום אל מתחת לאדמה, ומשרת אותה במשך שבע שנים. למרות מחאתו, מלכת בני היער מעניקה לו כמתנה לשון אמת שאינה מסוגלת לשקר. בתום התקופה הוא חוזר לעולם שמעל לאדמה. מסופר שמכאן ואילך חזה תומס רק דברי אמת, עד שנעלם: יום אחד, בזמן שערך משתה בטירתו, נמסרה לו הידיעה שצבייה ואיילת נראו מהלכות בשלווה ברחובות הכפר. תומס עזב את הטירה, ומאז לא נראה עוד. אבל למרות שלפי הבלדה תומס חזר לממלכת בני היער, הוא שב ומופיע גם באגדות מאוחרות יותר, וכמו מרלין הפך למין מתווך בין העולם הזה לעולם הפיות.

 

 

מתוך  גליון "פנטסיה"  החדש של הליקון
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=3695#post3695

 

118 תגובות

  1. יעל ישראל

    איזה יופי. מאוד מאוד מאוד נהניתי.

    שיבוא לשרת גם אותי שבע שנים.

    • אם יש לך מספיק כשפים וקסמים, לא בעיה. הוא יבוא. ובכלל, מתחת לחזות האורבנית שלנו יש עדיין לא מעט תומסים בינינו.

  2. סיגל אלמונית אחת

    באמת פנטסיה שלוקחת את הקוראת שאני לתוך סיפור שיותר נחמד לקרוא אותו עם התעכבות להבנה כשלא הכל לעוס. נראה לי שלחבר פנטסיה לתבנית זו היא עבודה מורכבת ולתרגם אותה אל תוך תבנית זה ממש אתגר. כל הפרטים המשמעותיים נשמרו בתרגום המקסים, ורק תום המסכן הגיע לגיהנום .

    • אלמונית אחת הגיבה לאחד שמתנגד לפעמים לאלמוניים. זהו. בלי אלמונית אחת.
      סיגל.

    • לא חושב שלגיהינום, סיגל. וגם לא לגן עדן. לא בין סרפדים ולא בין שושנים.
      אל תוך היער, אל הפראות הראשיתית של הטבע, לשם השביל מתפתל.

  3. משה יצחקי

    אמיר
    בהתייחס לכריכת הגיליון, כתבתי לך "מפתה ומגרה". השבת לי שגם מסוכן…
    והנה תום בתמימותו המשתוקקת ועל אף האזהרות, אינו נרתע מלנשק לגבירה הלוקחת אותו אל מחוזות הפנטסיה לשבע שנים. מי עובד את מי שבע שנים (מזכיר כמובן את מיודעינו יעקב), תום את הגבירה? או הגבירה את תום?
    והאם היה תום חווה את החוויה שהיא מעל למקום ולזמן, אילו לא היה מסתכן?
    נכון יש לכך מחירים שאחד מהם הוא גם גזילת החופש מתום. ומה האלטרנטיבה? לא לנשק לגבירה? הרי יחיה בתחושת החמצה.הציפייה/חשש היה שתום לא יחזור, אבל הוא חזר – הללויה.
    ואולי רק תכונת התום (אני לא יודע אם באנגלית זה תומס או תום, ואם תום במקור הוא גם שם וגם תכונה ואופי)מאפשרת עם כל הסכנות שבדבר להיענות לגבירת הפנטסיה ולחיות הרגע – להיות, ולא לעבור על ידו. אני מניח שאפשר לכתוב מה שכתבתי גם בגוף ראשון יחיד. תודה לך על התרגום המזמין היפה והזורם.

    • משה, טולקין מכנה את ארץ הפנטסיה "ממלכת הסכנה". אתה יכול לאבד את גופך, את החופש שלך, ולהשתעבד לגמרי לקסם של… הטבע.
      כי מדובר בעצם ביופי ובארוס הפגאניים ובמחוזות הממשות שאנחנו שומרים את עצמנו מוגנים מהם.
      גם אני כנראה לא הייתי עומד בפיתוי הזה.

  4. שיר ענק! חגיגה של ממש, מזכיר את מחרוזת שירי עם סקוטיים בתרגומו של אלתרמן

  5. מירי פליישר

    אוי כמה יפה ותודה על ההסברים !
    מדהים איך התרבויות קרובות שם באזור האי הבריטי ומתחת לכל מפעפעת התרבות הדרואידית .

    • תודה מירי, וכן, זה נכון. באיזורים כמו ווילס וקורנוול זה חי עד היום, אפילו החגיגות הפגאניות של האביב. גם מסורת הכישוף, הדת של הטבע – הכל. מקום מדהים.

  6. שמחתי להכיר את תומס הפייטן.
    לא יודעת בשביל מה היה צריך לחזור לארץ החיים, נראה לי שהיה לו טוב שם עם הגבירה.

    • נראה לי שמרוב שאנחנו הנשים היינו יכולות לפנטז על איזה בחור שיעשה כרצוננו ולתחום אותו בתקופה של שבע שנים כך שנוכל להזמין את העלם הבא עד כי שכחנו להביט על תום. תארו לכם עלם תם שנמשך למלכת השמים ובשביל נשיקה גופו הופך לה לעבד. בנוסף המסכן קיבל לשון של אמת והוא כבר לא יכול לשקר. ככל שאני חושבת על כך , כך אני מבינה את חווית הסיוט של העלם. הגבירה דורשת ממנו את דרישותיה השונות ואילו הוא מחוייב לה בהבטחה , אולם כשהיא שואלת אותו שאלה הוא יהיה מוכרח להגיד לה את האמת. מכיון שתום הוא תם ולא מזוכיסט מוצהר הרי שכל הסיטואציה הזאת היא איומה. מלכת השמים דרשה ממנו לשתוק והסיבה לדעתי היא שלא רצתה לשמוע את האמת של תום.
      לדעתי,הבלדה הצליחה אבל הנושא עצוב.

      • סיגל, אני לא חושבת שנשים רוצות גבר שיעשה כרצונן, זה משעמם ולא סקסי.
        נשים רוצות חבר, עצמאי שיכבד את עצמאותן. שיאהב אותן בלי לחנוק, בלי לשפוט ולהאשים.

        • מכיוון שאנחנו בנושא פנטסיה הדגשתי מפנטזות ולא התכוונתי לרוצות.(בפנטאזיה אישה יכולה לפנטז גם על אונס אבל זה לא בגלל שהיא רוצה חלילה להאנס). לדעתי, נשים יכולות להשיג בדיוק את מי שהן רוצות אם הן יודעות מה הן רוצות. בינתיים נשים מפנטזות "אולי" על חבר אבל לדעתי כשנשים באמת רוצות חבר הן מוצאות אותו ,והבעיה היא שכשהן מוצאות אותו ,הוא ,פתאום לא טוב להן ,ואז הן שוב מפנטזות על חבר.

          • אוהבת את המחשבה שלך סיגל, היא חכמה, אני דיברתי מתוך איזה אידיאל, כשאנחנו מורכבים הרבה יותר.

          • תודה יודית.
            למה התכוונת שאנחנו מוכבים יותר?

          • יוצא שאם האביר על הסוס הלבןמגיע הוא בטוח לא האביר על הסוס הלבן? או שהוא כן, אבל אז… "נשים מפנטזות "אולי" על חבר, אבל לדעתי, כשנשים באמת רוצות חבר, הן מוצאות אותו,והבעיה היא שכשהן מוצאות אותו, הוא פתאום לא טוב להן,ואז הן שוב מפנטזות על חבר."

            וזה מיוחד רק לנשים?

          • מובן שזה קורה גם לגברים.

          • לא יודעת מה גברים רוצים. סקס ,אוכל ואישה שלא תסתיר להם את המסך?:0)
            בכל מקרה בנושא פנטזיה,הם בטוח מפנטזים על דברים אחרים מנשים. (יצא לי להשוות).

          • איזו ציניות סיגל! אני מכיר כמה בדיחות עוד יותר גרועות, ואם היינו מחליפים תפקידים עכשיו – מה היית אומרת על הנשים?
            ועל מה גברים מפנטזים?
            או שאת אומרת שאין קשר בין נשים לבין הנשים בפנטזיות של הגברים?

          • על הנשים אמיר? מאותו אתר בדיחות גרוע זה יהיה שהן רוצות שהגבר יהיה :
            חבר
            מאהב
            מלאך
            שטן
            פרא
            נעים הליכות
            גנן
            גננת
            אינסטלטור
            ונגר
            ולגבי פנטזיות האישה והגבר אפשר לבדוק בציורים אם הן דומות ,אבל אינני מכירה ציורים :0)

          • הי, איזה ציורים? את מתחמקת. אמרת שהם לא מפנטזים על נשים בכלל.

          • על מה גברים מפנטזים? לא אמרתי שאני אספר רק אמרתי שהשוויתי וזה לא
            אותו דבר.
            אבל אפשר לעשות ככה-גברי הדיון קרי:אמיר (ואם יש עוד ,נחמד) ישתפו אותנו הנשים בפנטזיותיהם ואנחנו הנשים רק נאמר: דומה או לא דומה.

          • טוב, ננסה אחד:
            נחל זורם או גלים (גם שומעים), יער פרא, עצים מאוזבים, טבע בנחיריים. עור על עור באור אפלולי..

          • בשפת הילדים:" לא חוכמה", אתה משורר . (הייתי צריכה לנחש שתשורר פנטסיה).

          • טוב, סליחה…
            פרארי אדומה? ביריות שחורות? וויסקי סאואר? ?

          • "נגיד שכן" אז.. זה לא כמו אצל הנשים. (נשים שותות יין).

          • גם גברים. אבל ניסיתי גם לענות על המצופה…

          • טוב. אז לי לא יצא לשמוע פנטסיה גברית שאיננה דומה לסרט כחול.(ואם נניח יש בסרט כחול נחל וגלים , לא רואים ולא שומעים).

          • גברים או נשים – זה גם עניין של דמיון.
            ומה שיש בנחירי החופש של החיה. (לי גם סקס טוב מריח כמו עשב ואדמה).

          • הממ…אמיר!
            לא נאה לגרום לאישה לגמגם…תן לי שניה ולכשאחזור לעשתונות אכתוב שוב.
            (זה מה שקורה למי ששוכחת לשכוח את כל מה שהיא חושבת שהיא יודעת.

          • אז ככה, (נרגעתי), גיליתי את מקור הטעות ותודה על שהראית לי אותה. לא מספיק להשוות פנטסיות של גברים לשל אישה אחת,(לא יצא לי לשמוע פנטסיות של נשים בשביל חיזוק הטענה שלי) .הכל כנראה תלוי דמיון ואולי ההפרדה הייתה צריכה להיות על פי "רמת" הדמיון. ואולי באמת יש גברים שמפנטזים על מלכת בני היער על הסוס הלבן.

          • סיגל, הכל תלוי מי מציץ מתוך המון הנפש. it takes two to tango
            ולפעמים זה כמובן בכלל לא טנגו.

          • בכל מקרה לא בטוחה שפנטסיות חייבות לרקוד להן טנגו , דווקא המציאות כאן (בחלק הקודם של הדיון) היא יותר חשובה. בזוגיות נכונה יכולים להיות שני בני זוג בעלי רמות דמיון שונה וזה לא ממש יקלקל את הזוגיות. לדעתי אחד עם פנטסיות כבר מצית את האש והשני יכול רק להנות.
            אין לי מושג מה קורה כששני אנשים עם דמיון רב מתחברים נשמע כמו הבלדה הזאת…מסוכן.

          • כן, אם מחברים דמיון למימוש. אנשים בדרך כלל איטיים עם זה.
            אבל קשה לגזור פה כלל. אם למישהו אין דמיון הוא יכול לתפוס טרמפ או לעצור את הדהירה. ומה שנשמע מסוכן יכול להיות מסעיר לאחד ומפחיד לשני.
            אנשים הם כל כך שונים, וכל חיבור כל כך שונה.

          • כן, אבל תום חשב שזה שווה בדיקה..

          • יעל ישראל

            אני פותחת פרויקט פנטזיות. מתה לשמוע על הפנטזיות שלכם אמיר וסיגל. איך אתם מתערסלים לכם פה ככה לבד, על ענני המילים והדימויים…

          • אה, עונג צרוף…

          • נ.ב.
            מה שעלול לקרות לא פחות, הוא שאתה מנשק אותה מתחת לעץ של אלדון, מגלה שזו בכלל לא היא, אבל בכל מקרה אכלת אותה לשבע שנים…

          • בשביל זה צריך לפחות שמונה גברים..:) אבל אולי יש כאלה שמכילים גם גננת וגם שטן. היתה לי אחת כזאת בגיל ארבע.

        • יודית, אני בטוח שזה מה שאת מרגישה, אבל נשים או גברים – הרבה דגים בים. ואפילו בתוך ראש אחד.
          אז, כן יש נשים שרוצות גבר שיעשה כרצונן, ויש שרוצות את ההפך, וגברים כנ"ל.
          ואפילו…יש גברים שרוצים חברה, עצמאית, שתכבד את עצמאותם, שתאהב אותם בלי לחנוק, בלי לשפוט ולהאשים 🙂

          • אתם צודקים,יש כל מני,דברתי מנהמת לבי ממש.. (:
            כמו כרזה פמיניסטית.

          • כבר הסברת שאת ג"ינג"ית 🙂

          • זה האופי, אבל העולם הזה כל כך מורכב, ואהבה זה אלכימיה, אבל הייתי רוצה להאמין שאם האדם הנכון והאישה הנכונה נפגשים, זה פשוט.
            ותודה ששאלת על השן איפשהו, אני חיה, קשה להרוג טורקיות.
            כמה שירים יש לפייטן הזה?

          • "היית רוצה להאמין"?
            מה אני שומע. העיקר שמח לשמוע שעם השן זה פשוט.
            השיר הוא לא שלו. זו בלדה עממית, מאת מר אלמוני.

          • בטח שהייתי רוצה להאמין, הייתי רוצה להאמין כי בזמן האחרון זה לא קורה לחברים שלי, שהם בני גילאים שונים, והייתי רוצה להאמין משום שזה לא קרה לי שנים, רק הסתבכויות ארורות שמעלות בדעתי שאולי העניין הזה לא פשוט בכלל, ואיך אני מרשה לעצמי להצהיר הצהרות פלקט.
            הגדרה כבדה.. מה?
            ולגבי תומס, באמת תהיתי איך הוא כתב על עצמו אגדה.

          • אני שואל, גם כי אפשר לקחת את תום הפייטן לעוד כיוונים. אולי זה בכלל משל על חיי הנישואין? או גילוי הסוד של שומרי האש?
            כשאין שום מתח אין תשוקה מקסימום נשארים חברים טובים. סכנה ומסתורין הם אפרודיסיאק מסוכן.

          • אמרתי שנשים לא אוהבות גברים שעושים את מה שהן רוצות, לכן נק" ההנחה שלי היא ש"החבר" הוא יצור ששונה מהאישה.
            לפי ניסיוני, כשאדם עושה מה שאתה רוצה ממנו באופן קבוע, אתה מאבד כלפיו את הכבוד.
            אישית אני מעדיפה אדם שונה, חזק לידי, לזה התכוונתי בחבר, שונה אבל משלים.

          • כן. אבל זה כל כך כללי, והחיים כל כך פרטיים ומורכבים.
            התכוונתי יותר לסקרנות שהרגה את החתול מאשר למשחקי התפקידים.

            לעניין המתח – לא משנים התפקידים, אלא שלא יותר מדי יהיה מובן מאליו. וגם זה לא מספיק לפעמים. משלים או לא משלים, השאלה אם כחבר טוב או כמישהו שאת מאוהבת בו. בגלל זה למשל, יש רעלות לנשים בארצות מוסלמיות.

          • יעל ישראל

            לא הבנתי מה קשורה הרעלה לכל הדיון הזה.

          • יעל, דיברנו פה על קירבה והזרה, בעצם.
            אם את חברה קרובה קרובה והכל צפוי ומוכר, אין מתח, וזה נעים מאוד. אבל כשאין מתח גם אין תשוקה. הרעלה היא אחד האמצעים הרבים מאוד שאנשים מייצרים באמצעותו מתח. עזרת נשים שייכת לאותו מדור. אנשים מחליפים בגדים, צובעים שיער, רבים ומשלימים – הכל כאפרודיסיאק. בחוף השנהב ששם יש חברות לא על בסיס זוגיות – הכל כאילו פתוח אבל המין די אלים. שוב מתח.
            כמובן אפשר לייצר את זה באופן שפוי יותר. לשנות מקום, לצאת לטבע, לצאת מהקופסה הזוגית, לשחק משחקים וכו".
            והמתח הוא לא רק לשם מתח אם חושבים על זה. כל זה אולי נכון בעוד תחומים – חיים אינטלקטואליים, אמנות ועוד.

          • יעל ישראל

            סלח לי, לא מאמינה בזה לגבי רעלה ויתר דיכויי נשים. הללו נעשו משנאת נשים וםפחד מהן, לא כאפרודיזיאק. יש מספיק אפרודיזיאקים בעולם, אין צורך גם ברעלה וכו". ראה את תרבות הטליבן למשל, לא אפרודיזיאק ולא בטיח. רק חשכה איומה.

            הרעלה באה להסתיר את פניה של האישה, כדי למחוק אותה כבנאדם, כדי לחסום אותה, להשתיק אותה. כאתה רואה את נשות האיסלם, ביחוד אלה עם הצ"אדור על הפנים, שרק חרכים מאפשרים להן לראות, שהן נראות כמו רוחות רפאין מהלכות, אינך רואה פיתוי אלא דיכוי, מחיקת אישיותה הבלעדית של האישה, ייחודה, הסתרת עיניה, שהרי "העיניים הן ראי הנפש", ועוד.

            אוי כמה שנאה יש בזה, לא אהבה ולא משיכה ולא פיתוי. שנאה של הומולטנטים איומים ונוראים. רצון כמוס להכחיד את האישה. וככה עושים זאת, בכך שמסתירים אותה ומטשטשים את זהותה והגדרתה המגדרית.

          • יעל ישראל

            לעומת זאת, אם תביט בנשים ההודיות, שחלקים גדולים מגופן מכוסים, אבל רואים בטן , זרועות ורק את הקרסול, לא את כל הרגליים, זה אפרודיזיאק. זה מפתה. אמר לי חבר שהוא הלך בהודו מחורמן כל הזמן.

          • האמת היא שההודים היו בראש אחר לגמרי לפני שהמוסלמים כבשו אותם (אפשר לראות את זה בספרות הארוטית, בפסלים במקדשים ועוד) ואת המלאכה הפוריטנית השלימו הבריטים שבהשפעתם הנשים התחילו ללכת עם החולצונת המצחיקה מתחת לסארי. האמנות שמרה על מה שהיה קודם – רואים לא רואים דרך בד דק, כמו במצרים העתיקה.
            ובכלל נשים הודיות הן מדהימות.

          • מסכים אתך שזה דיכוי מחפיר ונורא, אבל זה לא בסתירה. זה פשוט הצד הפחות שפוי של העיקרון הזה. בסביבה כזו קרסול או קצת צוואר יכולים לעורר מסביב אש.
            לבעל כמובן מותר לראות הכל…

          • יעל ישראל

            זה לא אירוטי אישה מכוסה לגמרי. גלה טפח והסתר טפחיים, כמו ההודיות, זה אירוטי.

            לבוש האיסלם לנשים הוא מבעית. פשוט ככה. מפחיד, רוחות רפאים.

          • יעל, אמנם גם רקדניות ההרמון אצל השולטן היו רעולות, אבל לא לזה את מתכוונת כמובן. גם בזה יש מידות – מהרעלה הטורקית החצי שקופה ועד הבורקה הזוועתית שהיא כמו קופסה מהלכת.
            גם בתנ"ך אולי היו רעולות, ולכן ההתרגשות מן העקבים…
            הכל עניין של הקשר תרבותי בפועל. גם חשיפה או טיפוח יכולים להפוך לדיכוי – להפוך אשה (וגם איש) לאובייקט נטול נפש.

            אבל בגדול – אני מסכים אתך. מאיפה שגדלנו אנחנו – לא נבין את זה אף פעם.

          • אם מותר לי, מסתייגת מדברייך לגבי "עושה כרצונך", "אבדן כבוד" ומעדיפה "אדם שונה וחזק".
            להיות אדם שעושה כרצונך זה להיות אדם חלש? לדעתי, זה להיות אדם מאוד חזק מאוד אוהב שמכבד את רצונך ומכבד אותך. חשוב באמת שיהיה אדם עם רצונות משלו ואופי משדר עוצמה ,אך להלחם כל היום באדם שונה ממך שאינו מכבד את רצונותיך נשמע לי מתיש.

          • סיגל, שאפו על התובנה הזאת –
            ועל זה ששמת אותה פה.

          • לדעתי הנושא של מציאת בן זוג היא בדיוק קשורה לגיל. צעירים שמוצאים לעצמם אהבות במהרה , להם זה קל הם כמו פלסטלינה ועם השנים הם מתעצבים ומעצבים אישיות מותאמת. לעומת זאת מגיע גיל באדם שבו הרבה יותר קשה לו למצוא את האדם שעימו יוכל לחיות בזוגיות. בגיל הזה יודית, לדעתי, האדם ניצב על סף פרשת דרכים, הוא יכול לבחור לוותר על זוגיות או שהוא יכול להשתמש בחוכמת החיים שרכש על מנת למצוא בעצמו קצוות מכשילי זוגיות ולנסות לשייף כמעה. הדבר הראשון שיש לעשות בגילאים מבוגרים יותר זה להשתחרר מפנטסית האביר על הסוס הלבן השייכת לנעורים ולסרטים ולחיות את המציאות.

          • אישית אני יכולה ללכת רק עם הרגשות שלי, והרגשות שלי ממש הורגים חתולים ועכברים. זה לאמיר.
            לסיגל, אני לא יודעת לשייף קצוות בהרגלי ההתאהבות שלי, באמת שלא, אני אוהבת את הגישה שלך היא חכמה, אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי שוכבת עם מישהו רק משום שאני יודעת שהוא יהיה בן זוג טוב, אני צריכה להתאהב קודם כל, בריח והטעם שלו, ואלה דברים שלא באים מהראש.
            בעוד חמש שעות אני קמה ליום עבודה של 12 שעות. אז אני מברכת אתכם בלילה טוב ובאחלה שבוע טוב.

          • לא התכוונתי לשנות קצוות בהרגלי התאהבות אלא לשייף קצוות בתוך הפנים. להיפרד מחלומות מעכבים ,ולהבין שאין דבר כזה "מושלם". אחרי כן אפשר לחזור להתאהבויות בכל עוצמה שתבחרי ובכל אופן.
            ליל מנוחה לך ושבוע טוב גם לך.

          • יעל ישראל

            סיגל, לא אומרים דבר כזה לבני מזל שור.
            בבואך אל בת מזל שור קל איתך קצת פרומונים.
            ולא נראה לי שיש חלומות מעכבים בדפוסי האהבה, רק דפוסי אינטימיות. ומנסיון ומהסתכלות רבת שנים בעולם, דפוסי האינטימיות האלה מהילדות לא משתנים. אני רואה נשים מוכות שחשבות שהן שינו את הדפוס, ולהד"ם. או שהן משתחזרות לתוך מערכת הרסנית אבל אחרת, או שהם מוצאות הומו תם וחמוד שךא יירע להן. וזה בסדר כמובן.

            אבל לחשוב שיש איזו דרך לשייף "חלומות מעכבים: או לשהות או דפוסים, זה מקח טעות.

            אפשר אולי ללמוד לחיות איתם בשלום.

          • בתור קשתית הרכבתי לעצמי עולם שמורכב כמעט כולו מבני ובנות מזל שור אז פתאום אני קצת מכירה אותך ויודעת שאין להתווכח עם השוורים:)

          • יעל ישראל

            חחחחחחחחחח סיגל, טושה

          • טוב תנו את כל הצ"ארט. מזל עולה? ירח?

          • שלי ,שבעת הכוכבים במזל קשת…אסטרולוגים מאוד מתלהבים…אני צריכה לחיות עם זה.:0)

          • Jesus Christ:)
            גם האופק?

          • האופק הוא לא ישו אבל כן הוא קשת.

          • לא ממש לא נשמע ישו. להפך… 🙂

          • יעל ישראל

            לא יודעת, אף פעם לא עשו לי מפה. אני חושדת שיש לי איזה עולה במזל אש, כי אני חמומת מוח. וגם בטח איזה תאומים בגלל שאני מעופפת קצת ומשתעממת מהר מדברים.

            אתה עושה מפות אמיר? כי אם כן, אני בתור. הגיע העת שבגילי 47 יעשו לי מפה. עוד מעט יש לי יומולדת….

          • יעלה, קדם-יומולדת שמח! אני אפילו מפית לא יודע לעשות… נחשוב על משהו אחר?

          • יעל ישראל

            כבר חושבת על משהו.

          • יעל ישראל

            תגובת מזל שור טיפוסית יודית יקירתי. כנ"ל אני כמוך. הטעם והריח קודם כל. השאר זה פינטס. אשרי הכימייה.

          • יעל, אהבתי את תגובתך לאמיר בעניין הרעלה, אם קיים באמת "מזל שור", אין ספק שאנחנו עשויות מאש דומה, אנחנו מתחממות דומה.
            אני אישית לא בטוחה אם הכוכבים הארורים באמת משפיעים עלינו, מי רוצה להיקבע על ידי כוכב בשמיים? בכל אופן, אם אני שור, אז אומרים שאני עקרב באופי, והבנתי שזה שילוב קטלני, עקרב שור, אם אני בכלל.
            אבל אני יודית, זה בטוח כנראה.

          • יודית, אם מותר להעיר – אפשר לחשוב על זה גם להפך:
            לא שהכוכבים משפיעים, אלא שבחרת להיוולד בסידור האנרגיות הזה.

          • טוב, זה מרגיע אותי קצת, אני מעדיפה להיות בעמדה של בחירה, למרות שהיום כתבתי שני שירים, בשני נושאים שונים, כשבשניהם אני עוסקת בדמות פאסיבית, קורבנית משהו. בעצם כתבתי סיומת לשלישי שגם עוסקת בנסתר, במיסתתר.
            לא כתבתי כבר חודשיים, התיקים שלי מלאים בדפים עם חלקי שירים שנכתבים באוטובוס שלא בא לי להתעסק איתם אחר כך, רק משורר יבין, נכון? זה עושה מעיק בבטן, וכבר אשכרה דאגתי. ופתאום נסעתי לאונ" תל אביב לסידור ונטען לי הטריגר וטרח שלושה שירים, כאילו נשפכו מהמעיים.
            אחד מהם לפחות חזק ממש. כנראה שגם השני.
            יש אלוהים. אולי גם התייעצתי איתו לגבי בחירת המזל שלי בגלגול הקודם, ואולי אנחנו בסך הכל יורים יריות של עיוורים לשמיים שחורים.

          • "יש אלוהים" שמעתי פעם אחרונה כשפתחתי בטעות את הטלביזיה על משחק של בית"ר ירושלים, אבל איזה יופי, יודית. מה זה מכיר את ההרגשה.
            ברגעים כאלה באמת יש משהו גדול יותר.

          • יעל ישראל

            יודית, דווקא שוורים לא חמומי מוח, סתם עקשניים. יש לך איזה אש בעולה על בטח. החמימות מוח באה משם. עקרבים גם הם לא חמומי מוח, קטלניים אבל קרי רוח.

            טוב, בתור אחר שכן מאמינה בממלכת אלוהים, נראה לי שמאחר והעולם שהם בראו הוא כה מדויק, סביר שאננו מושפעים גם מגרמי השמיים.

            והנה כאן אמירקוש, אחרי שפתחנו לך מעודון מעריצות של כמה בננות, תעשה לנו מפה!!!! (לא נגיד תעשה לנו ילד!) אבל מפה, לפחות מפה למעריצות.

            נעים מועדון מעריצות, נכון אמירוש?

            ואתן הבנות, מאדאם סיגל, איך קשתית נטו כמוך מתחברת בכלל עם שוורים? בכל חיי הכרתי שני קשתים בלבד. אולי יודית צודקת, אולי הכול ברברת.

          • יעלה, זה אני שמעריץ אתכן!
            וילד אני יודע לעשות, אבל מפות אסטרולוגיות – לצערי לא…
            אני רק מבין את המידע.

          • יעל ישראל

            פחחחח לכלכת, חשבתי שאתה בקיא גם בזה.

          • יעל ישראל

            במפות אסטרולוגיות כמובן… אני צנועה אני, ולא מבקשת הרבה.

          • יעל ישראל

            זהו, של"מעריצי נשים" תמיד יש הרמון…. זו הבעיה.

            תעריצו פחות, תעריכו יותר. בלכתכם אל האישה קחו איזה סרט טוב (את השוט תשאירו בבית, אולי תרצו להשתמש בו אחר כך, אחד על אחד).

            חחחח, זה מזכיר לי את הקטע בנהג מונית, שהוא לוקח את נסיכת הקרח הבלונדה לסרט כחול והיא מתחלחלת.

          • דווקא יש לי שיר נחמד על השוט. בהמשך…

          • לא התכוונתי לחמומת מוח, התכוונתי שאת נחרצת כשמשהו לא הוגן בעינייך.
            הנחרצות הזאת קיימת גם בי כשאני מריחה עוולה, ואני ממש לא חמומה, אני יותר מהמהרהרים המחפשים, התוהים. בשש הבוקר, ליוויתי את בתי לטיול כיתה (בפעם הראשונה היא יוצאת ליומיים),עצרנו ליד עץ ערום על רקע שמי בטון זולגים ודברנו על הקסם של החיים, אני חושבת שחמומי מוח לא בדיוק מתנהגים כך.. (:

          • יעל ישראל

            את צודקת יודית נשמה, אנחנו באמת נחרצות ועקשנים וגם קצת עצבנים. ככה זה השוורים. ויש סחיבה לדבר.

            היום אחותי שמרבה לנסוע להודו, סיפרה לי על חברה שלה, הודית, שהלכה ברחוב בשכונה מאוד טובה בבנגדלור, ובכל זאת גם שם מסתובבים שוורים. והיא לבשה חולצה אדומה בוהקת, ותפאום נגח אותה שור מאחר. איזו בהלה!

            כאלה אנחנו השוורים. נחים נחים, עד שמישהו מתווכח איתנו. נחרצות אמרת? אמרת.

      • ראית את הגרסאות האחרות? זה לא נגמר בנשיקה. אפילו כאן היא מודיעה לו "שלי יהיה גופך עכשיו".
        מלכת בני היער (לא השמים, שזה ההפך, אני חושב) – היא טבע. והכישוף של הטבעי, כלומר הינתנות גמורה. מסוכן? -ודאי. אבל גם אמיתי…

        • הבנת נקרא סלקטיבית-בורית יש לי. הבנתי, ששמה של מלכת השמים לא מריה וכי היא,גם מלכת בני היער.
          קראתי את האחרים אבל התמקדתי רק באחד ובנוסף ,הכנעות גמורה זה אמיתי ויכול להיות אפילו נפלא, אבל לא כשזה נגד רצון האדם. תום התחרט והמלכה לא ויתרה זה מה שיוצר אצלי את הקושי להתלהב מהסיטואציה המתוארת או להתחבר למסוכן הזה.

          • זה באמת לא ממש ברור מהטקסט. מריה, אם ישו היא מלכת השמים (תפקיד של אלה היא קיבלה, אבל שמימית-נוצרית), ומלכת בני היער עם השמלה בגון העשב היא הנציגה של אלי הטבע הנשכחים שנדרסו על ידי הנצרות.
            ובאמת, יש פה כפייה. אבל כמו שהסברת היטב עם הפנטזיה של האונס, גם זו יכולה להיות פנטזיה, או פשוט מציאות נפשית. בין פנטזיה למציאות יש אולי רק שלמות הרצון…

          • כשיש שלמות רצון-אין חרטה.
            "הַס נָא, תוֹם," אָמְרָה הִיא

            "כִּי זֶה דְּבָרִי, אֵין אַחֵר!"

            קשה לדמיין אותו אומר לה: "טוב מלכתי" יכולה הייתה לשוחח עימו ולהסביר לו על מנת להשיג שלמות. לפני השלמות הזו "הס נא" ממש לא מעוררת קבלה.
            בכלל, מה היה רע לו תחת העץ ,ולמה היה צריך נשיקה או ידיעת עתיד? כל אלו מתעסקים בתשוקות האדם ובהפחדה שמחיר התשוקה הוא גיהנום. אם כך זה הגיוני באמת שמריה היא לא סתם מריה אחת, אלא מריה מגדלנה.

          • סיגל, היא היתה יפה… וכמאמר הפתגם, הסקרנות הרגה את החתול.
            מי יודע מה הוא ראה שם שבע שנים.

      • נ.ב.
        "לשון אמת" פה היא לא בדיוק מה שתום חשב. הוא קיבל מתנה של חזון – לראות את האמת גם בעתיד.
        במלים אחרות, כל המפגש הזה, שהוא גם ארוטי וגם מגע מסוכן עם מציאות אחרת מתבטא גם במתנת הידיעה.
        הנגיעה הזו לא כל כך שונה מ"לדעת את (משהו/ מישהו) במובן העברי, אבל עם כל המשמעות הפגאנית, הלא מוסרנית, העמוקה והמסתכנת.

        • הדבר היחיד שתום קיבל מגופו בחזרה זה את הלשון. מיד הוא מבין שלא יוכל להתווכח עם רוכלים שכן הדבר דורש מידה של הסתרת מידע, ולא לשחר לגברת שכן הוא מיד יגיד לה "הכל" וגברת תברח. אז איך זה מתיישב עם ראיית העתיד מלבד הידיעה מהנוסחים האחרים?

          • זה לא בהכרח בסתירה. אפשר גם וגם.

            תומס נודע כמשורר וחוזה עתידות, שלשונו לשון אמת (כלומר מה שהוא חוזה מתקיים). אבל באמת, מי יודע, יכול להיות שחיי המסחר והאהבה שלו הסתבכו לגמרי.

          • אפשר גם וגם זה נשמע לי הכי טוב. בעצם תמיד.
            כעת אני גם הולכת לישון וגם הולכת לישון:)
            ליל חלום .

          • יעל ישראל

            מה משנה כל זה, זה טקסט מדליק ואירוטי ומרגש.

          • תודה, יעל. והודעתי לו (שיבוא לשרת אותך גם) אבל זה מחייב 🙂

          • יעל ישראל

            בשביל תום התם שווה לחרוג מהתנזרות.

  7. אמיר, כל כך יפה שהתפוח הוא כמו כרטיס מגנטי להיכנס לגן עדן כך גם בצאתנו משם…אתחיל לאכול תפוחים לרוב..:)
    השקר והאמת במבחן הזוגיות. הם נפגשו תחת עץ האילדון -תחת עץ הדעת. ותם התם ללא דעת…היכולת להיבלע באמא אדמה-באהובה, ההסכמה של תם לשרת את דרכה. מאוד רומנטי ומסופר היטב כמו כל סיפור אגדה מופלא.
    (מחר אקרא שוב)

    • אמיר, חלומות… קמתי מתוך חלום שבו נכנסתי חזרה אל גן העדן …לא זה שבמעמקי האדמה אלא כאן יש כזה מקום כמו עיירה קטנה, והתם שאיתי ממש חמוד…התעוררתי מליקוק הכלב שלי…כמה חבל שלא נשארתי בחלום…:)

    • תמי, מאוד מעניין. לא חשבתי על זה. באמת יש פה עץ ותפוח – רק עם פונקציות אחרות. עץ הדעת הוא העץ שבו תום יודע אותה, אבל התפוח… יש בו מין דעת של ידיעה אמיתית.

      • אמיר, הכל בגלל תפוח. שם הם חיו בתם עד שאכלו. התפוח הרחיק את אדם וחווה מידיעת האמת של הגן ועל כן הם/אנחנו בחיפוש אחר האמת. כאן התפוח ניתן כשכר- "וְתֵדַע לְשׁוֹנְךָ רַק אֱמֶת". שכר על התם של תם.
        גם כאן יש נחש אבל במשמעות הפוכה- השביל המתפתל (כנחש)עדיף, זה המפותל לשם הם ילכו, לא לשביל הרחב- הדרך הרעה-שנקראת דרך עדן… ממש היפוך סיפור בראשית.

        • כן, זו התורה שכנגד…
          ומה גם שהתפוח, כמו ביוון, מסמל מתנת אהבה דווקא!
          אפילו את הנחש מצאת שם! גם הוא, במחשבה הפגאנית בחור אמביוולנטי, לא שטן.
          (בבראשית, האמת אין תפוח. זו התאנה שעשו להם אח"כ חגורות מעליה.
          ולמה תאנה? א-פייג!
          זה סמל מיני עתיק בכל המזרח הקרוב. וגם בעברית (תַּאֲנָה = ייחום).
          הידיעה בגן העדן היא כנראה הדעת שבלדעת. חכמת הפיצול והתשוקה.)

  8. איזה יופי, פתאום גיליתי את השיר הזה אצלך. לקח אותי לעולמות אחרים. נורא כיף.

השאר תגובה ל אמיר אור ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור