בננות - בלוגים / / השביל שלא נבחר / רוברט פרוסט
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

השביל שלא נבחר / רוברט פרוסט

 

 

רוברט פְרוֹסְט


הַשְּבִיל שֶלֹּא נִבְחַר

 

שְׁנֵי שְׁבִילִים נִפְרְדוּ בְּיַעַר צָהֹב,

אַךְ לָלֶכֶת בַּשְּׁנַיִם, הִרְהַרְתִּי בְּעֶצֶב,

אֵינֶנִּי יָכוֹל – אָז עָצַרְתִּי לַחְשֹׁב,

מַרְחִיק אֶל הָאֶחָד מַבָּטִי לְלֹא סוֹף

לְאָן שֶׁפִּתּוּלָיו נֶעֶלְמוּ בָּעֵשֶׂב;

 

לַשֵּׁנִי אָז פָּנִיתִי, מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁווֹת,

אִם רָאוּי הוּא יוֹתֵר, כִּי גַּם הוּא כֹּה יָפֶה,

שׁוֹפֵעַ רֹב יֶרֶק, וּמְעוּט עֲקֵבוֹת;

אַךְ שְׁנֵיהֶם הָיוּ נְתִיבוֹת עֲזוּבוֹת

שֶׁמִּדְרַךְ הַהוֹלֵךְ בָּם שְׁחָקָם בְּשָׁוֶה,

 

וּבַבֹּקֶר הַהוּא הִשְׂתָּרְעוּ לִקְרָאתִי

בְּשַׁלֶּכֶת שֶׁאִישׁ לֹא הִשְׁחִיר אֶת פָּנֶיהָ.

אָה, הָרִאשׁוֹן – לְיוֹם אַחֵר נְצַרְתִּיו!

אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁנָּתִיב מוֹבִיל אֶל נָתִיב,

וְסָפֵק אִם אָשׁוּב עוֹד אֵי-פַּעַם הֵנָּה.

 

אֵי-שָׁם, אֵי-פַּעַם, לֹא בְּלִי אֲנָחוֹת

בַּחֲלֹף הַשָּׁנִים אֲסַפֵּר זֹאת בְּקוֹל:

שְׁנֵי שְׁבִילִים בַּיַּעַר, לִבְחֹר אוֹ לִדְחוֹת –

אַךְ פָּנִיתִי בְּזֶה שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ פָּחוֹת,

וְזֶה הַהֶבְדֵּל שֶׁשִּׁנָּה אֶת הַכֹּל.

מאנגלית: אמיר אור

פורסם ב"הליקון"

 

19 תגובות

  1. אמיר היקר,

    מזמן לא קראתי תרגום כל כך יפה לשירו של פרוסט,
    כה לחי!
    עדנה שמש

  2. אוי, זה כל כך קשה לתרגם את השיר הזה לעברית… "השביל הפחות-דרוך" נשמע כל כך אחרת מ "A road less traveled" כל כך טבעי באנגלית וכל כך קשה בעברית.

  3. יאיר אסולין

    תרגום נפלא. לשיר מדויק.

  4. זה נפלא, הסוף הוא כל כך חכם… שזה אומר שאתה יודע מה לתרגם.
    להתראות טובה

  5. היי אמיר
    קראתי שוב את השיר הבוקר, צריך לתלות אותו ביציאה מהבית על הדלת
    מפה לחיים
    להתראות טובה

    • את צודקת. לשים את השיר על הדלת לחיים (זאת דלת קטנה בתוך הראש). האמת שנראה שככל שהזמן עובר
      מה שבחרת בחרת וזה אבוד, אבל זה לא ככה. בכל רגע יש בלי סוף בחירות – ואפילו שיש היסטוריה של בחירות קודמות את תמיד יכולה להמציא את עצמך מחדש, כאילו את ואת בכלל לא מכירות…

      • ברוך הבא לבלוגנו
        השיר הזה של פרוסט, מאז פרץ לחיי לפני 17 שנה לערך הפך למוטו פנימי מהדהד.
        בשבילי זה לא רק השביל שכן בחרתי או לא בחרתי או אלה שאוכל לבחור בהם בעתיד.
        זה גם השבילים שבחרתי והפכו אותי למי שאני ואת הביוגרפיה והאישיות שלי ליחודיות בדרכן. הבחירה בדרך היא הבחירה באופן שבו אני רוצה לחיות את חיי ולשייט אל בינות לצוקים שמהם אשקיף אל חיי בערבם. הבחירה היא החיים. החיים הם בחירה והדרך היא הזרימה שלהם. הזרימה בהם.

        • מיכה, זהו בלי ספק, כפי שאתה מתאר, המבט לאחור על הבחירות שעיצבו את חיינו. בחירה נעשית הרגל. הרגל נעשה אופי. אופי נעשה גורל.
          אבל הבחירה של פרוסט היא בכל זאת בשביל "שדרכו בו פחות". אני אפילו לא בטוח שזהו תמיד קנה מידה נכון לבחירה, אבל נדמה לי שהוא מתכוון שהוא בחר מה שבחר בדרך ייחודית לו.

          • לאמיר,
            באיחור: יתכן שהייתי בוחר במלה "דרך"
            שמאפשרת יותר משמעות בשיר. "דרך" בזכר אינו משבש דבר בתרגום.

          • ברוך הבא בצל טורי, גיורא.
            חשבתי גם על דרך, אבל נמנעתי משני טעמים.
            ראשית, היות שהשימוש השגור הוא בנקבה ובעינך החדה כבר עמדת על הצורך בש"ע זכר בתרגומי, לא רציתי ליצור פה מוזרות.
            שלא כאחרים (דיקמן ידידי, למשל) אני לא סבור שהמילון כולו עומד לרשותי בתרגום עכשווי, אלא משתדל להדק את הכבלים יותר ומנסה לרקוד בריקוד פלבאי יותר, בשפה השגורה בשימוש העכשווי.
            הטעם השני הוא רוחב המובן של "דרך" בעברית, שאינו מקביל לאנגלית: דרך המלך, דרך חיים, דרך גבר בעלמה…משהו שדומה יותר לפעלוליה של WAY באנגלית.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור