בננות - בלוגים / אמיר אור / ילדות מקוצרת
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

ילדות מקוצרת

 

 

שוה לקרוא !

 

שיר מתוך "ילדות מקוצרת", ספרה החזק של אילה בן לולו, שיצא בעריכתי, בסדרת "כתוב", הוצאת פרדס:

 

 

דַּיֶּגֶת

 

שָׁעוֹת הִיא עוֹמֶדֶת שָׁם,

בַּמַּיִם הָרְדוּדִים

בֵּין הַשּׁוּנִיּוֹת

מַגְּפֵי פְּלַסְטִיק עַד בִּרְכֶּיהָ.

 

דְּמָעוֹת זוֹחֲלוֹת

בְּתוֹךְ קֻפְסַת הַפִּתְיוֹנוֹת.

יֹפִי נִמְשָׁךְ לִכְאֵב.

מַיִם נִמְשָׁכִים לְמַיִם.

 

הִיא מַשְׁחִילָה אַחַת

עַל הַקֶּרֶס. בִּזְהִירוּת,

שֶׁהַכְּאֵב לֹא יַחְרֹךְ אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

אוֹחֶזֶת אֶת הַחַכָּה צָמוּד לְבִטְנָהּ

וְגוּפָהּ מֻטֶּה לְאָחוֹר.

דָּבָר אֵינוֹ מַסִּיחַ אֶת דַּעְתָּהּ.

 

רָאִיתִי אוֹתָהּ פַּעֲמַיִם מַצְלִיחָה.

מִשְׁתַּקֶּפֶת בַּמַּיִם

רוֹעֶדֶת יַחַד עִם הַקָּרְבָּן שֶׁלָּהּ

עַד שֶׁפַּס קָטָן שֶׁל כֶּסֶף רוֹטֵט עַל חַכָּתָהּ.

 

ספר שיריה הראשון של אילה בן לולו, מביא איתו מעוף מרענן של דמיון אל השירה הישראלית הצעירה. המשוררת יכולה לדבר על עצמה דרך הקיפודה שבחצר, לתפוס שיחה עם הירח או להציג כדראמה את המציאות הפנימית של דיירי הבית. היא יודעת למשל איך קופצים ראש לתוך כוס מים, מה מרגישה חתולה שנולד לה עכברוש, או למה כדאי לדבר עם אנשים מצוירים. אולם אין זו רק פנטסיה לשמה, אלא פנס נוקב המאיר מציאות אישית וחברתית. בן לולו אינה חוששת לסמן מחדש את גבולות האני כחלק מסביבתו, וברבים מהשירים לתת קול לרעב קיומי של קבוצות שלמות – בני האדם, הישראלים או  הנשים. "תְּנוּ לָנוּ מוּזִיקָה שֶׁהִיא תְּפִלָּה", היא מבקשת, "הַלְמוּת הַלֵּב בִּמְקוֹם תֻּפִּים… / אֲנַחְנוּ אִשָּׁה אַפְרִיקָאִית / רְעֵבָה…"

"ילדות מקוצרת" מתייחד בדיבור חשוף שמסיר את הגנותיו, והדוברת בשירים אינה נותנת הנחות לעצמה ולרגשותיה גם בשירים הלא קלים העוסקים בבנה או באביה הנוטה למות.  "…כְּשֶׁיּוֹרִידוּ אֶת הַגּוּפָה לַקֶּבֶר / אֲנַסֶּה לָרֶדֶת אִתָּהּ / אֲבָל גֶּבֶר שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה / יֹאחַז בִּי מֵאָחוֹר בְּחָזְקָה. / הוּא יְלַטֵּף אֶת עָרְפִּי / כְּמוֹ שֶׁמְּלַטְּפִים כֶּלֶב רַצְחָנִי / וְאַחֲרֵי הַהַלְוָיָה אֲנִי אֶעֱלֶה / אֵלָיו הַבַּיְתָה וְנִשְׁכַּב…"

בהרבה הומור עצמי "ילדות מקוצרת" נוגע בכאבי החיים, מבלי להתרפק עליהם. אילה בן לולו נותנת קול גם לרגשות ה"לא תקניים" שלרוב אנו מסתירים, ומתמודדת איתם באומץ יוצא דופן ומעורר השתאות.

4 תגובות

  1. בהצלחה למשוררת המוכשרת שלמקרא אחדים משיריה מאוד התענגתי, ובהצלחה לעורך והמשורר המחונן אותו אנו מכירים מזמן…
    נפלא אמיר כן ירבו הפירות הפואטיים הללו וילכו וישביחו

  2. מירי פליישר

    ילדה דייגת , היא לא ילד דייג או אולי כן? שיר מקסים וכל הכבוד לעורך שעזר למשוררת לצאת אל האור- כשמו כן הוא. מיוחדת מאור

  3. איריס אליה כהן

    ספר נפלא ומרגש באופן בלתי רגיל. אחד הטובים שיצאו בעת האחרונה ואותם קראתי. אני מאמינה ויודעת שיגע באנשים רבים כל כך. לא הכרתי את השירים במצבם הבראשיתי, אבל אני משוכנעת שעשית עבודה נפלאה, אמיר. יישר כוח.

  4. אהבתי מאוד את החושיות/חושניות והתמונתיות בשיר הילדות

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור