בננות - בלוגים / / הבשורה והפנינה
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

הבשורה והפנינה

 

יצאו לאור בכרך אחד


הבשורה על-פי תומא
והימנון הפנינה הם כתבים איזוטריים עתיקים הקשורים במסורת היהודית-נוצרית, ובו בזמן מאירים אותה באור חדש. מלבד יופיים הספרותי וערכם הרוחני האוניברסלי חשיבותם התרבותית מקיפה מגוון תחומים רחב: ההיסטוריה הרוחנית של המזרח התיכון, ראשית הנצרות, יהדות הבית השני, ארכיאולוגיה, חקר כתבי הקודש, ותרבות המערב בכלל.

 

הבשורה על פי תומא מכילה אמרות שיוחסו לישו, אך בגלל מסריה המהפכניים הוקיעה הכנסייה הנוצרית את הספר ככתב כפירה והשמידה אותו ככל שיכלה. במשך דורות רבים נחשבה הבשורה כאבודה עד שב-1944 התגלתה מחדש במצרים. הבשורה שופכת אור חדש על הנצרות הקדומה כזרם יהודי ברוחו. היא מציגה את ישו לא כמשיח, אלא כמורה נאור שדבריו מכוונים להארתם הרוחנית של תלמידיו הנבחרים שבאו בסוד תורתו.

 

הימנון הפנינה הוא אלגוריה מיתית לגורלה של הנשמה: הנשמה נשלחת מן האחד, ממלכות הרוח והאור ("המזרח") להתגלם בגוף במלכות החושך הדמונית של העולם הזה, עולם החומר. היא נשלחת על מנת להציל משם יסוד רוחני השייך למלכות האור. היא מתדרדרת אל מצב רוחני של טעות ותעייה, שכרות ושכחה, תרדמה ומוות. אולם בחסד אלוהי נשלח מסר של ידע אל הנשמה להזכיר לה את מקורה ולהעירה.

 

 

 

 

10 תגובות

  1. מירי פליישר

    אמיר כמה נפלא. ארכוש בשמחה. ברכות.

  2. אמיר, תודה על החשיפה. נשאר לי טעם של עוד… 🙂

  3. נשמע מעניין מאוד. מזכיר קצת דברים בקבלה שלנו – גאולת הניצוצות, נשמות, לא? בהצלחה רבה, אמיר וכל הכבוד על מבצע התרגום.

    • תלמה, האמת שאין הרבה ניצוצות פה – לא במפורש. אנחנו באנו מן האור לפי בשורת תומא, ולפי המנון הפנינה נשבינו, אולי בחומר.
      הקבלה קיבלה את תורת הניצוצות מן הגנוסטיקה, אבל גם הבשורה וגם ההמנון אינם בהכרח טקסטים גנוסטיים.

  4. נקרא מרתק
    בהצלחה אמיר

  5. לוסי אלקויטי

    ברכות אמיר. נראה מרתק. אתה איש בלי גבולות של יכולות? (:

  6. הי אמיר,
    קראתי את "הבשורה" דומני בהוצאת כרמל, בתרגומך, עוד לפני הליקון.
    זוכרת כמה התרשמתי.
    בהצלחה בתרגומיך,
    רות

    • הי רות, תודה. זוהי מהדורה חדשה של הבשורה ובצירוף "המנון הפנינה" שלא היה בקודמת

השאר תגובה ל מירי פליישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור