בננות - בלוגים / / קראו והעבירו הלאה
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

קראו והעבירו הלאה

 

צדק חברתי אומר:

ברגע שאנו חיים במדינה עליה חלמנו אלפיים שנות גלות, ולא בחרנו  לגור בג'ונגל (לדוגמא! ) יש בינינו לבין המדינה חוזה, כמו בכל מדינה מתוקנת.

החוזה פשוט מאוד,  אבל מאוד חשוב.

אם הוא מופר בראש חוצות לאורך תקופה ארוכה – מישהו צריך לשלם על זה מחיר, או לחזור לכללים הבסיסיים של החוזה. 

 אנחנו מרגישים שהחוזה הופר בריש גלי ! ואנחנו לא מוכנים לשתוק על כך יותר.

החוזה אומר כך :  

המדינה לוקחת מהאזרח כסף, באמצעות מיסים ישירים כמו מס הכנסה, ביטוח לאומי, ומיסים עקיפים כמו מס ערך מוסף .

המדינה מצפה מהאזרח להיות שומר חוק, לשלם מיסים בזמן, להתגייס לצבא ובתמורה היא התחייבה לספק לאזרח חינוך ראוי, מערכת בריאות תומכת, הגנה מפני פשיעה, שהיא תחלק את משאבי הארץ ואת תקציביה לכולם באופן שווה ותשמור על האזרח  שיוכל לחיות את חייו בכבוד.

צדק חברתי  משמעו , שאין לאשפז אמהות וסבתות במסדרון, כאבן שאין לה הופכין, כי המדינה התחייבה לדאוג להן וגם לנו למערכת בריאות ראויה.

צדק חברתי  משמעו שאיננו אמורים להוסיף אלפי שקלים בכל שנה לחינוך שהמדינה הבטיחה  לנו שהוא יהיה חינם. יש לגבי זה  אפילו חוק.

צדק חברתי  אומר שמי שמרוויח יותר ישלם יותר מס מאלה שמרוויחים פחות .קוראים לזה מדרגות מס.

צדק חברתי אומר שאסור להקים ממשלה של 39 שרים בכנסת של מאה ועשרים מושבים. ואם לא די בכך, מכל 39 עזי המצח אין שר רווחה אחד במשרה מלאה.

צדק חברתי אומר שלא ייתכן שבין 39 שרים לא יהיה אפילו שר בריאות אחד. זהו פשע אזרחי מהמעלה הראשונה.

צדק חברתי אומר שאת משאבי המדינה מחלקים שווה בשווה בין כולם, ולא מעדיפים חלקי ארץ שנויים במחלוקת ובטח לא נותנים ל300 אלף תושבים הרבה יותר מאשר לכל ה6.3 מליון האחרים.

צדק חברתי אומר שלא ייתכן שנשים וגברים יעבדו  עד גיל 67 ובה בעת בגיל 40 מגזר שלם ייצא לפנסיה שכל השאר יכולים רק לחלום עליה, מכספי המס של אלה שעובדים עוד 27 שנים אחריהם.

צדק חברתי אומר שמהכסף שאנו משלמים למיסוי למדינה, מהכסף הרב שאנו משלמים לה, היא תדאג גם לדפוקים בחברה, לנשים המוכות, לניצולי השואה, לנוער בסיכון, לשכבות הדפוקות כל כך שאין להם שום ייצוג בשום מקום.

המדינה צריכה לדאוג להם!!! לא עמותות שאנו תורמים להם שוב כסף.

המדינה. זה התפקיד שלה.

כי כל החלקים האלה  הם חלק מאיתנו, הם בשר מבשרנו והם הופכים אותנו לאומה חלשה יותר כשאף אחד לא מטפל בהם,

הם הזקנים שלנו, שרעבים ללחם וזקוקים לתרופות, זה הנוער שלנו, שמתדרדר לסמים וממלא את בתי הכלא שאנו מממנים, זה הנוער שלנו שאונס ורוצח כאילו אין פה חוק ואין סדר.

צדק חברתי אומר, יותר שיטור , יותר שוויון בפני החוק.

צדק חברתי אומר ששר ואו ראש ממשלה לא יעבור לגור פתאום במגדלים מפוארים, או בקיסריה  ויקנו דירות במיליוני דולרים, כי הם לא אנשי עסקים, הם נבחרי ציבור.

צדק חברתי אומר ששר שנחקר כבר למעלה מעשור על זה שהוא קיבל מיליוני שקלים מחברות קש, לא ישתלח באלה המבקשים את הצדק ויגיד ש'המסעדות  מלאות, ולא בטייקונים'.

צדק חברתי אומר שלא יכול להיות שנתב בנמל ירוויח פי עשרה ממורה. כי בידי  המורים אנו שמים  את היקרים לנו מכל – את הילדים שלנו, כי המחנכים מטפלים באחד מהיסודות הכי חשובים  לעתיד שלנו כעם ומדינה, והנתב בסך הכל  מעביר סחורות. ומי כמו היהודים מיטיב לדעת כמה השכלה, היא היא אם כל אפשרות.

צדק חברתי אומר שאין מקום לכך שחלק קטן מהעם יקבע לחלק גדול מהעם מי צריך לזכור את הנופלים, אלוהים או העם שלשם תקומתו בארץ מולדתו הם נפלו.

צדק חברתי אומר שהמדינה צריכה לשמור על האזרח מפני קרטלים, מפני הבנקים שמרוויחים מיליארדי דולרים כל שנה, שמוותרים לבעלי חוב גדולים, ואת האזרח הפשוט הם רודפים עד חרמה . 

צדק חברתי משמעו שהמדינה צריכה למסות את רווחי הענק של החברות האלה, כי הם מגיעים ישירות מהכיס של כל אחד ואחת מהאזרחים הפשוטים.

הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יפסיקו לברבר ולהבטיח הבטחות שווא, ויתחילו בצעדים מעשיים לתיקון העיוותים.

צדק חברתי אומר שאתם לא תהפכו אותנו למדינה של אומרי הן ותשלטו לנו על המחשבות, את מי להחרים ואת מי לא.

אנחנו דמוקרטיה. זו הזכות שלנו וזו חובתנו האזרחית להתריע. 


העבירו את זה הלאה בבקשה. עד שהמסר יינשא על כל לשון.

מאה אלף, או מאתיים אלף, או שלוש מאות אלף. והם עדיין לא הבינו את זה.

תעבירו את זה הלאה,עם קרדיט בלי קרדיט,  זה באמת לא משנה.

רק העבירו. כי הפעם הזו אנחנו לא נוותר

 

 

———————————————————————

 

 

3 תגובות

  1. שלום אמיר
    כל מילה הרי נכונה כמו זריחת השמש ביום חם שכזה
    אני בטוח שהדברים נכתבו מעומק הרצון לשנות
    ישבתי במוצאי שבת על מדרגות בית העיתונאים מאוכזב מאד אחרי לילה סוער
    לא חשבתי שאראה כל כך מקרוב מעשה כזה של הצתה זועמת של קורבן השיטה שאתה בצדק טוען לשינויי שלה
    אבל אני לתומי חשבתי שהמוני בני אדם יתאספו מרחבי העיר ויגדשו את רחוב קפלן
    והנה לא כך היה
    ואני נשארתי בודד על מדרגות בית העיתונאים
    חושב על איך כבו האורות יחד עם להבתו של סילמן

    בתוך הסנה

    מתנועע בתוך הסנה

    ולא אוכל

    גופו טובל בתוכו

    ומה מחשבתו 

    אם עדיין 

    ראיתי את רגליו 

    בכאב נורא 

    מאותתות

     לליבות האנשים

    והמים כבר לא 

    לשתות

    והשלטים לא

    להיראות

    והבדים כבר לא 

    לכסות

    רק את גופו 

    לפדות

השאר תגובה ל אמיר אור ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור