אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
מסרביה באהבה
דוגמית מסע 5
פסטיבל "שחררו את המלה"
.jpg)
.jpg)
כנסיית סאבא הקדוש, בלגרד; קריאת שירה במושבת האמנים של ניש
.jpg)
מסגד טורקי מהמאה ה-15 בעיר ניש; כיכר הקתדרלה בנובי סאד
.jpg)
עם המשוררים וואנג ז'יאן, דינוס סוטיס, טיטוס פטריקיוס, ואנסטסיס ויסטוניטיס
קורא מעל הכיכר במרפסת התיאטרון הלאומי של בלגרד
שורו הקישו וראו: שירים שלי ב-15 שפות ב'ליריק-ליין' –
LYRIKLINE: Amir Or in 15 languages
משורר העולם הגדול
ואיזו כותרת מיוחדת היא זאת-לשחרר את המילה
נכון, חנה, זה צד גם את עיני. שם מבריק וטעון.
המילה אכן כלואה ונצורה.
היום ניסיתי לשחרר אותה, ללא הצלחה.
צריך לפרק את גופי,
להפריד את הבשר מהעצמות
כדי למצוא את הכלא הארור.
שתה את דמי, אמיר.
תכתוב על זה שיר ותיסע לסרביה להקריא אותו.
תמונות מאוד יפות.
זהו, שהכלא לא ממש בגוף ובגלל זה לא מוצאים.
לשתות את דמך, שרה? און דה רוקס?
מה זה או דה רוקס?
עם קרח. כמו ויסקי על קרח. on the rocks 🙂
לא.
שתה את דמי ככה
חם ומבחיל
מבחיל? למה שאעשה דבר כזה, שרה? אפילו ערפדים נראים כאילו הם נהנים מהעניין.
עם ג'ין, או דה רוקס, אהיה מוכן לעיין בבקשה 🙂
טוב, אבל רק בגלל שאתה אמיר אור משורר העולם הגדול, יש לך פרוטקציה אצלי. אתה יכול אפילו להוסיף מלח או מה שבא לך. העיקר שתהנה
לא.
שתה את דמי ככה
חם ומבחיל
מאת: שירית קופה
תוכן המסר: תגובה לשרה וגם לאמיר.יכולה להזדהות עם התחושה שהכלא הוא בגוף כי לפעמים הקשר שבין החלק המנטלי , הרוחני והגופני נהיה כל-כך מבולבל עד כי קשה לזהות את הגבולות שבינהם.באמת קשה לפעמים להפריד את המילה מהחומר, ולפעמים רק המוזה יכולה להגיע ולהחלץ לעזרת המשורר או האדם שיכול למצוא אומללות די רבה בנסיונו למצוא את המילים הנכונות.אני חושבת שהמילה ענוג דרך אגב
יש לה מנעדת כל כך רחבה של קונוטציות , ולכל אדם היא אומרת משהו אחר!! אני אישית אוהבת מאד את המילה אבל רק בהקשרים מסויימים ובטח לא מתקשרת אצלי לגבר שלי חהחהחה…
בכל אופן אני חושבת שיש בחיים אתגר מדהים , לנסות ולפעמים להצליח לתת לחומר , את הביטוי המילולי הנכון, וכמצליחים יש בכך תחושת עילוי
שאין תחליף. כאילו התאים קיבלו גם הם כנפיים..
אם מדברים ברצינות, אז כבר לפיתגורס מיוחסת האימרה "סוֹמא – סֶימא" סומא כמו פסיכו-סומא-טי, סימא כמו ה'סימן' שלנו ששאול מהיוונית. ופירושו: הגוף=(ציון)הקבר.
במחשבה הזאת הגוף נתפס ככלא או קבר לנפש, וגם אם לפעמים זה מרגיש ככה, כמגבלה, הרי זה גם סוג של חופש לחוש את העולם דרך היצור האורגניזמי הזה, ולהנות מהעניין, לא?
ואשר ל"ענוג" זה כבר מענה לתגובה אחרת נדמה לי:)
כבר אמרתי שאני מקנא?
(גם בתרגומים)
לא חשוב, עוד שלושה שבועות אהיה באמלפי, בסורנטו , בקיצור-דרום איטליה.
אבל אני לא אהיה מרושע, ולא אעלה תמונות.
אמרת, אבל דווקא יהיה נחמד אם תעלה תמונות, שנראה 🙂
או.קי.
אבל תהיה לי בעיה ,כי אשתי הצלמת. והיא נוקטת נגדי בשיטת ליזיסטאראטה -אבל בצילומים.
כשאנחנו מטיילים, היא מצלמת כל פרט ופרט, ואני צוחק ואומר לה: "תראי דורית, את הזבוב הזה עוד לא צילמת ". וכעונש, היא לא נותנת לי לראות בכלל את הצילומים.
אני מציג פני נפגע, ודורש לראות את הצילומים (כדי שתרגיש טוב). אבל למען האמת ,הם לא מעניינים אותי. ואני מברך על זה שאני לא צריך להגיב בהתפעלות על 513,761 התמונות שצולמו.
ואנא, אל תסגירו את סודי זה.
גיורא, ברור, סודך יישמר במערכת 🙂
מה שכן, רשמנו לפנינו את הנסיון שלך להיראות צדיק בגין אי הצגת תמונות מאמלפי, כשהמציאות המרה היא שאין לך כלל שליטה בעניין… נראה לי שנפנה ישירות לליזיסטרטה.
ואני חשבתי שיש בינינו חסיון של יחסי עורך\משורר.
עוד פעם נפלתי. בן כפר תמים שכמותי.
גיורא, בפולנית ובאינטונציה המתאימה אומרים, נותנים לו כספת רוצה את כל הבנק. מה עניין תמונות מפלילות לחסיונות עריכה?
זהו, אין ברירה, תמצא דרך לשבור את הדיכוי הליזיסטרטי גם אם אתה נהנה ממנו, ותביא תמונות מאמלפי 🙂
איזה יופי הבאת לנו מסרביה באהבה. כאן מישראל באהבה נראה שהמקום יפה ואף נראה שהארוע שמח ומשמח.
(בטוחה שגם חשוב, אגב, האם במקומות האלה אתה מייצג את מדינת ישראל או משהו?)
את ההערות על חתיכות המשורר ושחור בגדיו אני משאירה לחווה:) ומיד מצטרפת למתלהבים משם הפסטיבל…מנסיון אין כמו החופש הזה של לתת למילה לקבל צורה וצליל ומשמעות ואין כמו הסיפוק שמצליחים לדייק בעזרתה. ממש יכולה לדמיין תינוק שמתחיל במממבבב ויום אחד יוצא לו אמא במקרה ואז פתאום הוא קורא לאמו אמא עם כוונה. איזו תחושה של חופש אדיר והצלחה מסחררת שאם אני מכירה כאחת שאוהבת מילים רק כי אוהבת אז אחת כמה וכמה משוררים.
ושירים ב15 שפות זה וואוו, האזנתי לכמה אהובים עלי במיוחד שהקראת בקולך, אבל אם הבנתי נכון את התרגומים אי אפשר לשמוע אלא רק לקרוא?
הי,
האמת שבכלל לא חשבתי להגיב. אחר- כך אמיר עוד אומר לי שלהסתגל במדינה זרה זה לא קל, בשעה שהוא משוטט מהכא להתם עושה כותרות כמו איזה כוכב רוק, או משורר שחותם על ספרים ומתחכך באנשים חשובים (השאלה היא איך תופסים משוררים ואיפה)?
לגבי חתיכותו של המשורר, סיגל, האמת שבתמונה השנייה בכלל לא זיהיתי את אמיר, וגם הוא היה בשחור רק בתמונה הראשונה.
אז ככה, סיגלי לגבי מראהו של אמיר הדברים הם מאוד שנויים במחלוקת. בפעם האחרונה שראיתי אותו בטבעון הוא לא היה בשחור ולא בלבן ושתה כוס תה נדמה לי עם נענע. מה שהעלה המון תמיהות אצלי, ממש המון, כי אני התרגלתי לראות את אמיר בעיני רוחי כמובן לוגם (טיפה מרה, כמובן) מעשן, (מקווה שסיגריות, על שאר עישונים למיניהם, אני לא יודעת שומכלום וגם לא מבינה). הוא היה חתיך, אבל מאוד ענוג – אולי בגלל שהיה ענוג שרה כוי תתאהב בו עוד יותר? (למען הסדר הטוב ענוג הוא יופי נשי יותר מאשר גברי),
אבל אחר כך הועלו תמונות נוספות וראיתי את אמיר בכל מיני פוזות – האחת, קצת ישראלית היא זו של ה"ארס", מצטערת אמיר, גינס, חולצה לבנה, שיער מתולתל שרשרת – מה שנקרא בלשון יאפים – פשוט גורמטיסט. אתה יודע אלה שמבלים בפאבים שומעים מוסיקה מזרחית ורוקדים על שולחנות, גורמטיסטים (זאת מילה שלימד אותי פעם איזה עורך דין חתיך ברמות על – אבל כמובן לא כמוך)
אחר כך, צצה הופעה נוספת והיא זו של המשורר בשחור. מה יותר יפה מאשר משורר בשחור. הה?, הה? מה עוד שאני חולה על הצבע השחור בבגדים וגם אצל גברים – לא הרבה גברים אגב, לובשים שחור.
(בהערת שוליים, סיגל, אני גם חולה על המראה המחוייט – את יודעת חליפה, עניבה, נעלי עור כאלה. – אבל ככה את אמיר לא ראיתי אפעם, מ'ני יודעת.
ויש לו עוד הופעה נוספת והיא של המשורר בלבן – טוב כאן מרוב הלבן באמת שהסתנוורתי. ולכן על הלבן לא אכביר מילים!!!!!!!
אבל בסרביה בגלל שהמקדש הזה הסאבא, אמיר בכלל הלך לי לעיבוד ולאיבוד. הציפוי הזהבי הזה, האבנים הלבנות – כל כך יפה, בעיני. זה מסוג הדברים ככה שעושים לי את זה.
ובתמונה של אמיר עם המשוררים
האמת: לא זיהיתי את אמיר – אתה יכול להגיד לי מה זה המראה הזה?
טוב, לא רוצה להעיר על חתיכותו של המשורר ותפסיק כבר להוציא לנו עיניים עם כל המקומות שבהם אתה מבקר, אתה לא חושב שזה מעצבן.הה? אה? אהה?
אגב, ראיתי שאגי משעול מנהלת את הליקון. איך הלך לו מפעל חיים, איך, איזה יאוש ואיזה באסה.
במקום השמש, בא לו סהרה קטומה כזאת.
ועוד משהו אמיר, אני מצהירה בזאת קבל עם ועידה – אז ככה, אתה את הלב שלי לא תיקח, ואני אותך לא מתכוונת לתפוס, ואני לא אכה בעצמי עד זוב דם, ובכלל אני לא מתכוונת להשתגע בגלל שאתה גם יפה, גם יודע, גם חכם וגם מושלם, גם כותב וגם נוסע. מעבר לזה מה אתה עושה בלילות אני באמת לא יודעת שומכלום!!! וגם לא בימים, אלא שהלילות יותר מעניינים.
למה מה קרה, זה שלך, אם זה היה שלי, אז מילא.
ואני בכלל עכשיו רוצה כסף, והרבה כסף, המון כסף.ועד כסף, רק כסף. מעולם לא הייתי תאבת בצע, הגיע הזמן לנסות את הפן הזה.
הסקירה להלן הוקדשה לסיגל, וגם לאמיר קצת, כאשר הוא יואיל בטובו לענות.
אה, זאת אני חוה.
אגב, אפשר לכתוב חזק גם אם לא פושטים עור עצמות ומכים בעצמנו עד זוב דם מה שזה די נוצרי.
ולראיה באתי על החתום
אני חוה
תודה על ההקדשה, נהניתי לקרוא והמילה ענוג לתאור אדם מדליקה בעיניי:)
לצערי בענין הכסף הובילו חיי את בתי בת ה-16 לתובנה שכל הדברים הרעים שקרו לנו בחיים קרו בגלל כסף או למעשה בגלל העדרותו ומצד אחד אני מבינה שזה מניע אותה להגיע להשגים לימודיים במטרה להגיע להשגים מקצועיים במטרה להגיע להשגים כלכליים במטרה למנוע רע.
והלב שלי כואב על כך שהיא הגיעה למסקנה הזאת ובמיוחד על כך שלא הצלחתי למנוע ממנה חשיפה לקושי מיום היוולדה עד ליום זה.
ועם כל הכבוד לכסף, ועם כל החוסרים שחוויתי בעטיו אני מתנגדת למחשבה על כך שצריך כסף כלומר כמה שיותר ממנו. אני יודעת היטב שבעולם שבו אנחנו חיים אי אפשר להתנהל בלעדיו אבל לא חייבים לצפות כל אוכל בשמנת. זה כמו שאמריקאים עוטפים את האוכל שלהם בקטשופ. למה? כי בבסיס הוא לא טעים. ואני מאמינה שאם הבסיס המינימלי של הצרכים הבסיסיים שתלויים בכסף מצליחים להתקיים אז את שאר מרכיבי האושר ניתן למצוא ולהמציא גם בלי הרבה כסף ומכיוון שחוסר כלכלי עצום פירק אצלי זוגיות מיוחדת, יהיה קשה לי להנחיל את אמונתי זו לבתי.
סיגלי, הי
אני די חולה ועכשיו זה באסה. ראיתי את התגובה שלך אתמול, ולא היה לי כוח לענות.
אמיר, אגב, לא אהב, כאשר קראתי לו ענוג. אבל אני כן חושבת שיש באישיות שלו משהו מאוד עדין,
כמובן שצריך לדעת להגיע אליו מבעד למראה החתיכי והכריזמטי להפליא.
חוה
לסיגל,
אה, רציתי להגיד לך עוד משהו. בעניין הכסף את צודקת אבל לגמרי. יש עכשיו איזה בעיות ירושה אצלנו ועוד ענייני תביעות בקשר לדירה. אוקצור, רק הכנסתי רגל, ומיד חטפתי צרורות, אבל מה זה צרורות, מכל כיוון אפשרי. ואיפה הייתי ומה הם חשבו עלי עכשיו ואז ופעם ועוד כל מיני דברים מגעילים לחלוטין. שמי אני ומה אני, ומה אני חושבת שמגיע לי, ושלאחרים כן, ולי לא. בינתיים אבי, הוא הכי מסכן מכל העסק.
טוב, בסיכומו של דבר אפילו חליתי, ועורך הדין לקח את מעותי האחרונים ברגע של חולשה.
ואז החלטתי החלטה דרמטית!!!
סרביה תחכה לי, גם התמונות, וגם פריז וגם רומא ועוד מקומות – אגב, כבר הערתי שאני מעדיפה את אירופה" סליחה אגב שלא זיהיתי את השיר של זוהר ארגוב – מתה על השירה שלו!!!!
ושהמשפחה שלי פשוט רק שתצא לי מהחיים, ככה זה היה כל הזמן ובאמת הצלחתי לברוח מהם ללמודים.
ואז אחי שואל אותי, למה אני מדגישה שאני דוקטור ולאשתו השניה של אבי שהיא פושטית, ציף,ציף – אני לא קוראת גברת. איזה גברת, מה גברת?
מעניין בחיים לא חשבתי עליה כעל גברת והחשיבה שלי – ברוך השם – די מדוייקת.
בקיצור התחילו לרוץ דברים שלא הבנתי מאיפה הם באו בכלל, גם, כי כל אחד מהם טוען זה שלי ועכשיו הם ביחד.
זה לא הסתדר לי, וזה הזכיר לי שרק כאשר יצאתי מן המשפחה האשכנזית הזאת רווח לי, ושוב לא רצו לשתות את דמי
ואפילו התחלתי להזדיין על כל גבעה רמה, ללא רגשי אשמה (סתם…) בקיצור הייתי אני.
ואז אתמול בלילה ישבתי ליד המחשב וכתבתי לעורך הדין שזהו…. אני פורשת…. שיטפל בינתיים בדברים אחרים…
אבל מה שאיום הוא שמה שאחלתי לאבי כאשר כעסתי עליו פשוט קרה. ואני לא מספרת מה.ואז אמרתי שאם אני אעצום את העיניים ואקלל חזק אולי זה יעזור – אבל האמת שזה מפחיד ככה לקחת עלי אחריות של איזה נביא, בעלת אוב מקללת, או כל דבר אחר.
ושוב, אמרתי לעצמי וגם כתבתי לעורך דין. זהו. גמרנו, שיעשה צדק מלמעלה, ואני אל תהיה ידי במעל וגם לא מריבה.
אז זהו.
האמת באמת רציתי לכתוב לך אתמול כמה הדברים האלה מגעילים וכמה בעצם ברחתי מכולם בגלל הכסף, ואולי זו עוד סיבה למה כל כך טוב לי ככה.
אז זהו, את צודקת ודי
אבל למה אמיר נוסע כל כך הרבה. תגיד אמיר אתה עוד שותה יין און דה רוקס? לא סכמנו שתפסיק עם המנהג המגונה הזה????
ובאווירה של נאומי אום, מסיימת עכשיו.
מקוה לשמוע ממך, סיגל
חוה
סיגל, אני לא מוזמן כנציג של ישראל, אלא כעצמי, אבל מעצם היותי משורר כותב עברית אני מייצג את התרבות הישראלית. לעיתים קרובות מדי אני מוצא את עצמי גם בתוך סערות פוליטיות, חרמות על ישראל, או סתם ריאיונות שחורגים מענייני שירה ומתייחסים אלי כנציג האיטנטיליגנציה הישראלית 🙂
ואשר לשירים – נכון, אפשר לשמוע אותי קורא את השירים בעברית, אך לא את התרגומים. זה רק מפני שהסינית שלי קצת צולעת וגם הנורבגית והצ'כית ככה ככה. לא נעים, את יודעת
הסינית שלך צולעת וכל האחרות ככה ככה, מקווה שאלו לא תאורי הנשים שבחייך:)
בכל אופן לי יש שלט קטן שתלוי מעל המיטה וכתוב עליו "אני אוהבת" בכל השפות, הייתי שמחה להחליף אותו (את השלט) בשיריך בכל השפות, אבל בינתיים גודל הקיר שלי לא יספיק, לכן תודה על הקישור הוא יהיה שמיש לי ולהנאתי.
והנה עבורך אם תרצה המילה הראשונה בכל השפות ליום זה:
שנה טובה
http://www.youtube.com/watch?v=AKQ3sIPIRFM&NR=1
סיגל יקרה, לא יפה לצחוק על בחורה מאותגרת הליכתית, והאמת שהכל יפה בסינית ובנורבגית ובצ'כית וכו'. זה אני שצולע בשפות האלה ולא הן עצמן.
מאחל לך לשנה החדשה קיר ענק עם כל המלים שאת אוהבת.
לאמיר וסיגל,
שניכם מצחיקים בטירוף, עם השלטים בלי השלטים, עם הנשים, בלעדיהן, עם הגברים ובלעדיהם, אתם ממש מצחיקים.
תשמע, הסכת, אני חושבת שאם אתה לא שלם עם המדיניות הפוליטית הישראלית, למה אתה בדיוק צריך להיות הנציג?
נתניהו בקואליציה המטורפת שלו, עם המתנחלים ועם הדתיים ועם ישראל ביתינו העביר את חוק החרמות.
ונניח שמזמינים אותך לקרוא שירים בקרית ארבע, או באריאל ואתה לא רוצה!!!!
למה, ככה, בגלל החוק הזה נגד החרמות, כי לפי החוק, מי שלא רוצה להופיע שם, עולה למשפט. לפי הדין העברי הוא עוד יכול להיסכל, חלילה וחס.
אז אני שואלת, זה שווה את זה?
הה? אהה? אני יודעת שלא תענה לי, אני עדיין מחכה לתשובה על התמונות הסוריאליסטיות, אבל לא חשוב.
אני במקומך לא הייתי מסתבכת לא עם אביגדור ליברמן (עיין פוטין), וגם לא עם אלי ישי שזה עוד זרם מתון. נראה אותך קורא שיר למשל "נס" באמצע מאה שערים.
תגיד, אתה מודע לסכנות שאורבות לך שם.
ובחוץ לארץ עוד יותר ששם גם יש המון אנשים??????
אז ככה, מכיוון שכל יום אני מתפללת לשינוי , כן של המנהיגות, ואני בודקת אופציות ומחשבת חישובים של מי יכול ללכת עם מי ומה יקרה, וצופה באופן אובססיבי ביותר בשידורי הכנסת, גם באלה החוזרים אני אומרת לך כדלקמתן:
תראה את רבי עקיבא סרקו במסרגות סליחה מסרקות ברזל – הרומאים והוא היה מלומד גדול בתורה אפילו שהתחיל ללמוד רק בגיל ארבעים.
ובאותו הקשר, מכיוון שאתה ממלא נכון לכרגע כלי תחבורה חשוב מאוד לגבי, כפי שתענטיזתי, כאשר אני עוצמת את העיניים אני יכולה בקפיצה אחת ובהבל פה של נשימה להגיע מחיפה לירושלים ומשם לתל-אביב וגם לזלצבורג בגלל העוגות.
אז בינתיים, כל עוד יש מחאה וטרכטרברגים, והעתיד עוד מעורפל בגלל שגם אובמה בבחירות, וגם בגלל ששרה נתניהו השמינה נורא.
אני מבקשת ממך, ומפצירה בך בכל פה ולשון
לא לנקוט כל עמדה וכל צד, לא בנושא האפרטהייד ולא בנושא החרמות, ולא בנושא ההתנהחלויות וההכרזה החד צדדית
ובכלל שאתה לא מבין בזה שומכלום, כי השירה שלך עוסקת רק באהבה, ורק באהבה ואחווה ושלום בין בני אדם. ועוד ברוח האנושית הגדולה כמובן…
אני מניחה שסיגל תצטרף לדעתי, כי בלעדיך יהיה לנו נורא משעמם כאן וגם דל תרבותית. ובינתיים אני ממש זקוקה לך, ואת זה לא אמרתי לאף אחד כבר הרבה זמן, ואני חושבת שגם סיגל קצת.
לסיכום, אמיר, אתה נציג השירה – שבמקרה היא נכתבת בעברית, ורק במקרה, מכיוון שהיא אוניברסלית בגלל האיליאדה ואפלטון והמיתולוגיה וסאפפו, והגבר והבירה והחתול וזה, והכל.
ובנימה של אלתרמן אסיים את דברי
שמור חייך, חייך שמור
מגג נדלק מצל חשך מאוד בוער וכו'…
למה, כי אנחנו צריכים אותך הכי בעולם
אני, זאת אומרת,
ומה אני אעשה בלעדיך בינתיים, הה?
קצת אחריות למוקיריך כאן בארץ
תגיד שאתה לא מבין ולא מתעניין במדיניות הפוליטית כלום ואתה מטעם האום והשירה.
וזהו
וכמובן שזאת אני ואני מחכה לתגובה וגם להתחייבות, טפו…. טפו…. טפו….
חוה
ולסיגל, תפצירי גם את, בבקשה.
חוה יקרה, משורר ישראלי נתפס כמייצג במידה ידועה, גם כשבכלל אינו רוצה בזה. כבר הייתי במצבים לא נעימים, אבל לא מסוכנים. הסכנה בעולם ארבה במקומות הרבה יותר בנליים – אלימות, שוד, עוני.
ואשר לליברמן ושות' – האם את מתכוונת שאני צריך לא לכתוב על מה שקורה פה?
זה לא אפשרי לצוות ציווי עצמי כזה. אני לא משורר "חברתי" או "שמאלני" במובן שאני לא מסתובב תחת הדגל הזה, אבל זה לא אומר שאני אדיש או לא כותב על כך.
מאת: שירית קופה
תוכן המסר: מרגש
היי אמיר
יופי של תמונות.זו הנאה גדולה לקרא את שיריך בשפות שונות.אתה מצמיח לשיריך מוטות כנפיים.נפלא
עפרה
בעונג, עופרה
ביקרתי בסרביה כנערה כשעוד היתה חלק מיוגוסלביה (אפילו שהכניסה לישראלים היתה אז אסורה).
אני זוכרת את הנופים עוצרי הנשימה ואת העוני בערים הקרואטיות.
שנים הייתי בדעה שזו הארץ היפה בעולם.
הזכרת לי נשכחות.
רקפת, מרוב קריאות שירה, קבלות פנים והופעות ראיתי מעט מאוד נופים, ואם זה מנחם את גיורא, כך גם ברוב הארצות בהן ביקרתי 🙂
אני בטוח שהסרביה שאת ראית הייתה שונה מאוד!
לאמיר,
התמונות מסרביה, באמת, מה להגיד – סוף הדרך.
חוה, זה בסדר אני לא כועס שכתבת שיש בי משהו ענוג 🙂 מן הסתם זה אפילו נכון.
התמונה שהכי מצחיקה אותי עכשיו זו התמונה מהגזוזטרה נוסח לנין נואם להמונים.
לאמיר,
הרבה שליטים דברו מן המרפסת, גזוזטרה כמו שאתה קורא לה, אפילו אוויטה פרון בנוסח מדונה שרה מן המרפסת, מי עוד, אני חושבת שאולי גם מארי אנטואנט שאמרה אם אין לחם שיוכלו עוגות.
אמרה ולא ידעה מה אמרה, רק כשמגיעים לפריז יודעים מה זה קרואסון או עוגה בצרפת – זה לא דומה בכלל למה שקורה כאן. ולכן הקונטקסט הוא חשוב.
כן, בדקה האחרונה באמת ראיתי את התמונה הזאת וזה אפילו יותר גרנדיוזי מאשר בספרד, או פורטוגל, או השד יודע.
אבל, בעוד אני מקשקשת, משהו רציני, נכנסתי לרשימת השירים והתרגומים ופשוט חטפתי הלם. אני רצינית – מה זה, הולנדית, גרמנית, פולנית, יש שירים שמתורגמים לאיזה עשר שפות.
טוב, ניסיתי לקרוא את השיר"נס" בגרמנית וזה ממש לא עשה לי טוב – אה, לא השיר, השיר הוא היצירה במיטבה, אלא איזה צליל זה תופס בגרמנית, אז עשיתי טפו, טפו, טפו, נרגעתי וקראתי את הורסיה האנגלית וזה היה יותר בסדר.
באמת, אני לא מבינה את סיבוב ההופעות הזה, אני מכירה את אמיר של כאן? ענוג או לא, אבל אמיר ישראלי, מה זה הסיבוב הופעות הבילאומי הזה? ואתה עוד אפילו באמצע החיים.
לאן נגיע בסוף, תגיד?
אני אגיד לך מה אני רוצה
שיר חדש שלך אני רוצה!!! אחד חדש, טרי וחם מן התנור – הקוסמופוליטיות הזאת ממש דורשת אותו. ואגב לבלאדי מרי שמים לימון ופלפל שחור – נדמה לי אם אני לא טועה.
ואוי לך אם לא תגיב.
חוה
תודה חוה.
ושיר חדש בדרך, אבל ייקח זמן- קודם הוא יתפרסם בעיתונות הכתובה.
בודאי שונה מאד ולא רק מטעם אחד. ובכל זאת התעורר הזיכרון.