אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

צרפת

 

 

 

 

דוגמית מסע 3: צרפת – 
לודב ועוד


Voix De Le Mediterranee


מהחלון

Le Cirque de Navacelle


מונפלייה, סט

 

 הקישו כאן וצפו ביוטיוב : "הוא בא" ((IL ARRIVE בצרפתית

למלות השיר בעברית:  הוא בא


הקודם:
קולומביה

הבא: יוון 
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21169&blogID=182

16 תגובות

  1. כמה יפה וכמה רומנטי

  2. אותי מעניינת התמונה שבה אנשים יושבים בתוך המים. מה הם עושים שם? האם הם יחפים או שנרטבו להם נעליים וגרביים?

    • הי שרה, האנשים שיושבים במים הם… קהל של מופע שירה שאפשר לראות על הגדה שממול. הם נכנסו לשם בלי נעלים :) בפסטיבל הזה היה גם מופע לקהל ערסלים ומופע לקהל שהוזמן לשבת על אבובים במים אבל כל מי שניסה סיים רטוב מאוד.

      • רעיון נפלא לחבר בין שירה למים. מתבקש דימוי הלידה או איבור ברחם חשוך. ואם זאת שירה שבכוחה לאבר אותך, אז בכלל. אנסה את זה באמבטיה. אבל זאת חייבת להיות שירה "נשית", לא אינטלקטואלית, אחרי המים יבשו:-)

        • שירה עם מים באמבטיה? רעיון נפלא! מחכה לתמונות :)

          • ובמחשבה נוספת, את מאוד צודקת. למים יש גם צד כאוטי, בולעני, ויש כאלה שמפחדים ממים, אבל אני כמוך מרגיש בהם כמו דגיג במים, אולי דגיג ברחם. ולהתעבר משיר גם גברים יכולים – הזדמנות בלתי חוזרת:)

    • הי שרה, האנשים שיושבים במים הם… קהל של מופע שירה שאפשר לראות על הגדה שממול. הם נכנסו לשם בלי נעלים :) בפסטיבל הזה היה גם מופע לקהל ערסלים ומופע לקהל שהוזמן לשבת על אבובים במים אבל כל מי שניסה סיים רטוב מאוד.

      • אמיר,

        חזרת ללבוש שחור וזה הולם אותך, וזה מאוד שחור. לגבי הפסטיבל הוא נראה מאוד תרבותי, איכותי, והוא מדגיש שוב את השאלה למה חזרת – אבל זה עניינך.

        רציתי לראות איזה שירים הקראת? או קצת הסבר לגבי הקטע ביוטיוב. על השירה שלך, אין לי מה לומר.

        כתוצאה מנסיבות חיים לאחרונה, אני מקווה שתוך שנה שנתיים – אוכל לקחת את הרגלים ולעזוב כאן לתמיד. היעד המועדף צרפת – בעיני היא ערש התרבות.

        מכיוון שהיו לי הורים עשירים ועדין אבי אדם מאוד אמיד, כסף משחית, יוצר תככים, מפרק משפחות ומה לא. כסף לעולם אינו צריך להיות משאלת לב, אלא לחיות כמוך, עד טיפת הנשימה האחרונה טוטאליות של מחוייבות ליצירה, בין יוצרים ובין חדשניים ומחדשים.

        לגבי מין, מאיפוא לי לדעת. אני כבר לא שם ימים רבים, הכפור לא יצרבני…
        פגשתי היום בחור רוסי, ששחזר לי את הרומן השטן במוסקבה. קצת הצטערתי שלא השתתפתי יותר בתרגומים של השירה הרוסית. אבל, אהבת הסיפרות די טבועה בדמם של הרבה אנשים רוסים. הוא היה גם חתיך, גדול ורחב, אבל אני בגרתי והוא היה סוהר ואני עצורה. כן, בדיוק ככה.

        מקווה שאת זה שאליו אני מייחלת והחיים התרבותיים האלה שאתה חי אותם כשגרה של יומיום אמצע בחול. אני מן המציאות הישראלית פשוט נואשתי. מילים לא יוכלו להביע.
        העיקר כיף לך ויופי לך
        חוה

        • הי חוה, איך תהגרי לצרפת בלי להבין צרפתית ? :) אוסיף לפוסט את הקישור לשיר בעברית (הוא פורסם בבננות), ועל השאר – אחר כך…

        • חוה, תודה על המחמאות לשחור, שהוא כידוע צבע החיים:)
          אני מבין שאת חושבת על הגירה, אבל גם זה לא קל. כשבאים לשנה שנתיים הכל חדש ומבריק, אבל זה אחרת כשנשארים.

          • אמיר,

            המחמאות מתאפשרות מתוך מרחק אסטתי ונפשי בזיקתי אל אנשים. אכן לפי התמונות כאן לפחות אתה הולך ונעשה גבר נאה יותר ויותר, עם פנים חטובות לחלוטין. השחור הולם אותך יותר מן הגינס, או השחור עם החולצה הלבנה, וגם התספורת.

            אבל לא על זה חשבתי, אלא באיזה צמאון, תאוות חיים אתה חי. ואין בזה פלא. אתה חי, ונושם תרבות, נוסע, כותב, ויש בך חדוות יצירה ומסר ומוקדשות טוטאלית ליצירה שהיא מקור הכוח שלך.

            פעם חייתי ככה. כתבתי, למדתי, שמעתי מוזיקה קלאסית על כל גווניה, הלכתי להצגות, למופעים, כבר הרבה זמן שזה אינו ככה. יותר ויותר אני חשה שהארץ הזאת אכזבה, אגב, אחי חיי בארה"ב מאז סיום הצבא והוא התאקלם שם טוב ביותר.

            כעת אנחנו מסוכסכים קשות. אבי מתדרדר מבחינה בריאות, הוא בבית אבות והמריבות כבר התחילו. כל מה שהיה חבוי עולה כמו מדמנה על פני השטח ואני עוברת ימים מאוד לא קלים. יש לי עורך דין והצער על אבי הוא כאב בל ימחה.

            בכל אופן הדוקטורט שלי מקנה לי אפשרות לניוד בארצות שונות. ותאוות הידע שלי גם היא רוצה להפליג אל מחוזות של שלווה יותר גדולה. מספיק, שבעתי ישראל. ומכיוון שקראתי הרבה מחקרים זרים, במיוחד בתחום הספרות, הפילוסופיה ועוד… אנחנו די מפגרים שנות אור. אמריקה היא מאוד קפיטליסטית, בצרפת הייתי מאוד מאושרת, ואגב נסעתי לשם לבד. באנגליה הייתי עם מישהו וזה היה כסאח לא נורמלי. אבל גם זו אופציה. או כל אירופה. כל מקום בו עדיין שומרים על שרידי תרבות לשנים ולדורות.

            זהו
            אני חייבת לומר לך, שאני מאוד אוהבת את השירה שלך. למה אני לא עושה? אני הולכת דרך ימים מאוד קשים… ואידך זיל גמור

          • תודה, חוה ומאחל לך שיבואו ימים קלים יותר.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור