אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
אמיר יקר! ברכות להתחלות חדשות !
שיהיה לך טוב!
בידידות
מירי
מה באשר לספרד אתה יוצא לשם לסדנאות שירה או מפגשי אמנים כמו לוסי או לתמיד?
סליחה שהסקרנות הורגת את החתול:)) אבל זה מתוך אכפתיות
ושמעתי את הראיון בערב חדש – מרתק וצרפתית היא השפה של הארוטיקה
מומלצת ביותר ההצגה פיאף של תאטרון באר שבע
כן, חנה, אני נוסע להחליף את לוסי. יש שם תורנות 🙂
וכן, היה נחמד שם על הגג, גם הצרפתית וגם האווירה, עם הרבה שנסונים, יין, גבינות ושירה
תודה, מירי יקרה. אמן ואמן.
שלום אמיר
הקישור ל"ערב חדש" לא מעלה דבר.
בכל אופן, שיהיה לך בהצלחה ושתהנה בספרד.
האם יש לביקור שם קשר לעולם הספרות?
גיורא
אמיר יקר
שתזכה לקבוצה טובה כמו שהייתה לי, ומזג אוויר קריר כדי שתוכל לטפס לכפר.
שהות נעימה ונסיעה טובה!
(השארתי לך משהו במשרד)
נ.ב: אני רוצה עוד!!!
אם מי צריך לשכב כדי להגיע לשם?
אני מוכן!
גם אני רוצה
הי חברה תבררו אם יש שם מקום לקרמיקאים…:)
הי אמיר,
יש שם תורנות? גם אני רוצה תורנות, אפשר גם?:)
ועם אותו חיוך אבל ברצינות:
הציור של לוסי כל כך מתאים לשיר שלך בעיניי והראיון לדעתי, מעבר לפרסומת לערב, היה גם מעניין מבחינת התוכן ואפילו המנחים מצאו את עצמם מסתקרנים ומתעניינים בידע שלך, בהתפתחות השפה בשירי האהבה… ולכן בסוף הראיון נשארה בי מן תחושה של עוד. מהו אותו נירמול שפתי? איך ניתן לאור אותו נירמול עדיין לקבוע מהו שיר טוב ומהו שיר מצויין? למה משווים כשהכללים הנוקשים נשברים? ומסכימה עם מה שאמרת, צריך לזכור שגם כשהשפה משתנה הרגש שנמצא מתחת למילים הוא אותו רגש, ועדיין… נראה לי שמאז שהשירה השתנתה לא ממש נקבעו הכלים להערכת שיר באופן כזה שיהיה מוסכם על מבקרי שירה, ואיכשהו נראה לי שהחלק הזה פרוץ ויוצא מכך שכל מי שכותב משהו וקורא לעצמו משורר ויש לו קצת כריזמה, מיד מאמינים לו. אז כמו שאמרתי, ראיון לערב שירי אהבה אבל לא רק.
וספרד…אחחח איזה כיף לך, מאחלת שתהנה ותיצור בשקט ובאהבה ואיזו יופי של התחלה חדשה.
מכל הלב,
סיגל.