אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
מאין נחלתי את שירי?
פרופ' רות קרטון בלום משוחחת עם סופרים ומשוררים על מקורות ההשראה
עם הופעת המהדורה החדשה של הספר
והפעם
"ואלה תולדות המלים"
עם אמיר אור
ביום ג' 3.5.11 בבית הליקון, נחלת בנימין 73 תל אביב
בשעה 20:00 כניסה + קפה 20 ₪ על בסיס מקום פנוי
"מלים שאני כותב מבצבצות מגופי כמו אגלי זיעה. בוקעות מתוכי כמו גוזלים מביצה, ואני מאכיל אותן בנפש חפצה: עוד מעט ויעופו. למרות שמתישהו הן הופיעו בדעתי, אני לא יכול למצוא אותן שוב. הן אינן מציצות מתוך הכתוב, אינן מקננות בראש, והעולם עצמו הרי חף ממלים. משפחות משפחות הן באות מאי שם, קורמות נוצות וקול, ואז פורשות כנף הביתה. בהרף נצח אחד הרגע הזוהר נפתח ונסגר. אני מבקש לאחוז בהן, אבל הן פורחות מתוך עצמן, ואינן אלא עקבות. היה או לא היה?
השיר איננו מלאכת מחשבת: הוא אינו בכוחי, אלא מעבר לו. משורר יכול לשכלל את קולו וכליו. הוא יכול לכוון את ליבו ולהיפתח אל השיר, אבל אינו יכול לייצר אותו. השיר נודע מבעד למחשבותי ולאו דווקא מתוכן. מה קורה שם בדיוק?" (אמיר אור)
רות קרטון־בלום עושה ניסיון ראשון מסוגו לבחון באופן רגיש ורב־פנים את מקורות ההשראה של סופרים ומשוררים ישראלים. חמישה־עשר יוצרים מן השורה הראשונה מספרים על הספרים שהשפיעו עליהם, על חוויות משולחן הכתיבה, על הביוגרפיה ועל מסעות תרבותיים וספרותיים שהעשירו את יצירתם.
יורם קניוק, רוני סומק, אמיר אור, רות אלמוג, חיים באר, מרדכי גלדמן, דויד גרוסמן, אבנר טריינין, מאיה בז'רנו, ש. שפרה, אשר רייך, אורי ברנשטיין, אגי משעול, דן צלקה, צרויה שלו
'ספר יפה, מעמיק. רות קרטון־בלום יזמה וליוותה מסעות של חמישה־עשר יוצרים אל עבר העט הכותב שלהם. לזה התווספו הדיוקנאות היפהפיים של מנשה קדישמן. יצירה ייחודית'.
נסים קלדרון
|
הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: לִפְנֵי הַשָּׂפָה עוֹמֶדֶת שָׂפָה. שָׂפָה הִיא עֲקֵבוֹת עֲקֻבִּים מִשָּׁם. הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: שְׁמַע עַכְשָׁו. אַתָּה מַקְשִׁיב: הָיָה פֹּה הֵד.
קַח אֶת הַשְׁתִיקָה וְנַסֵּה לִשְׁתּוֹק. קַח אֶת הַמִּלִּים וְנַסֵּה לְדַבֵּר; מֵעֵבֶר לַשָּׂפָה הַשָׂפָה הִיא פֶּצַע שֶׁמִּמֶּנּוּ נִגָּר וְנִגָּר הָעוֹלָם. הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: יֵשׁ, אֵין, יֵשׁ אֵין. הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: בּוֹא נְדַבֵּר אוֹתְךָ, בּוֹא נְמַשֵּׁשׁ אוֹתְךָ, בּוֹא תַּגִּיד שֶׁאָמַרְתָּ |
24.5.11 "הספרייה שלי" – עם רות אלמוג 21.6.11 "צייד האפיפניות" – עם חיים באר לפרטים 03-5600122 |
.jpg)
היי אמיר נושא מענין
אהבתי את דבריך על השפה שמעבר לשפה
השיר שלך יפה ומרגש
קשה מאוד להגיב משהו במנגנון התגובות משובש
שבת טובה לך
היי אמיר אתמול קראתי בהארץ ציטטה מענינת של אבות ישורון בענין השפה הוא אמר, שאין לו שפה הוא הסביר שאם הוא הולך לקנות מרגרינה- יש לו עברית, ערבית,יידיש ,פולנית, רוסית ואנגלית,אבל בבואו לכתוב שירה אין לו אלא געיות, געיות לשבור את השפה"
ובמאמר נוסף מצוטט הפילוסוף ויטגשטין הגורס שגבולות השפה הם גבולות עולמנו
והנה אתה מדבר על השפה המיוחדת שמעבר שממנה ניגר הפצע
מאוד מרגש שירך
בקר אור
חנה, מסכים שיחד עם גבולות התחושה, גבולות השפה הם גבולות עולמנו. אבל צריך לראות שמצד אחד היצירה הלשונית היא בריאת עולמנו,
ומצד שני גבולות ההכרה מסומנים גם בעצם שבירתה למושגים ומלים.
תודה, חנה. את מוזמנת ביותר.
הי אמיר,
הספר הזה, מאין נחלתי את שירי, הוא ספר מיוחד ביותר לחיי. גם ברגע שבו קראתי בו (כשיצא במהדורתו הראשונה) וגם בהמשך…המשך, שאין סופר או צייר שהיה יכול להמציא את גילגוליי מאז.
שיר מקסים זה שלך שפורסם בו, היה מהראשונים בו פגשתי כשפתחתי את הספר… והתאהבתי בכתיבה המספרת לי על מה שנמצא לפני השפה ומעבר לה. וזוכרת איך אהבתי את עקבות עקובים משם ופצע שממנו ניגר העולם…ושום דם. רק שפה והבנה של השפה ואהבה של השפה.
והשפה תדבר והשיר ישיר אותה והמשורר מה מקומו בכל זה? הוא ימושש וימושש ואחר כך יוכל להגיד שהנה הוא אמר, הוא כתב, הוא יצר.
אז מי באמת כותב את מי?
יש הרבה שאומרים שזה פשוט יוצא מהם בלי שליטה…השיר נולד ויוצא החוצה. האם המשורר הוא רק רחם להשכיר או שהוא הורה שמחליט שרוצה להרות? ובכלל, האם משך ההריון של כל השירים הוא שניה ורבע או שבוע או תשעה חודשים או שמשתנה משיר לשיר?
לי אין תשובות, אצלי זה לא בדיוק פועל באופן הזה כי אינני כותבת שירים שעוברים לי בראש (הם עוברים אבל לא בזמן שמתאים לי) ואני כן כותבת כשמתיישבת על יד דף או מחשב ואומרת לעצמי, "מה אעשה עכשיו? אולי אכתוב שיר?"
מאין נחלתי את שירי ואיך זה עובד השפה ומה שלפניה, חייבים להיות נושא לערב מרתק והלוואי ואוכל להגיע.
סיגל, את כל שאלות מיליון הדולר העלית פה…
השיר הוא לא רק רחם להשכיר, אלא רחם שעבר הכשרה מיוחדת, דייטות, אימונים ומה לא. רחם בהתכוונות מתמדת להריון 🙂
משך ההיריון באמת משתנה מאוד משיר לשיר, מעניין לעניין. יש שירים שרק דרוש להם הגירוי הנכון בזמן הנכון, ויש כאלה שנולדים כאנקה אילמת ומחכים שנים למלים.
הי אמיר,
תודה תודה על ההזמנה, הלואי ויכולתי להשתתף
כרגע בחו"ל. מקווה בפעם הבאה.
בהצלחה
עמירם בר-אילן
שהות נעימה בחו"ל, עמירם. יהיו עוד הזדמנויות:)