בננות - בלוגים / / שירים זi שמחה?
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

שירים זi שמחה?

 

 

18 תגובות

  1. רקפת זיו-לי

    נשמע מלבב. מתי בצפון?

    • רקפת, בארץ שגודלה כמו פרבר של עיר סינית, אנשים מגיעים לשלישירה גם מחיפה וירושלים על בסיס קבוע. אם יוצאים לפאב לתל אביב למה לא לפאב של הנשמה? 🙂

  2. הצעה שיווקית: לשנות את הבעת פני המשתתפים, שלא יראו כה רציניים…

    • את צודקת, ענת, אבל אולי זה כמו שכשמספרים בדיחה צריך לשמור על ארשת רצינית, אחרת את כבר צוחקת בשביל השומעים…
      אושר זה עניין די רציני, את יודעת 🙂
      קראי ותיווכחי…
      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2425&blogID=182

      • קראתי את המאמר והתעשרתי, ומבחינתי אם יש מובן כלשהו לאושר הרי הוא עושר – התעשרות פנימית. מלבד זאת ולא בכדי, אמיר, נדמה לי שאנו משתמשים פחות ופחות במילה אושר אולי כי היא באמת אינדיוודואלית מדי (כדאי אולי שנחדל גם להשתמש במילה אהבה מאותה סיבה) וכי היא "אבסטרקטית" מדי. בשבילי, אמיר, אושר הוא גם ואולי קודם כול שמחה. שמחה ניתן להרגיש כשהיא קיימת ולא חשוב על מה ולמה וכמה זמן. שמחה היא יצר, התמלאות פנימית שמעלה חיוך פנימי. וגם לזה קשה להגיע. ובאשר לכותרת של האירוע – לא דובר על אושר כי אם על שמחה, שירים שמחים… וזה לא בהכרח אקווילנטי (אני מניחה שגם לא בהכרח השירים מדברים על "אושר"). וכשאדם מספר בדיחה עם "פוקר פייס" יש משהו בפניו שדווקא משום כך מעלה חיוך – יש זיק משעשע של הפוך על הפוך. בפני עמיתיך רוני סומק ורפי וייכרט יש יותר נטייה לרצינות קדורנית על גבול האפלוליות. וזה חלילה לא קנטור, אלא תחושת בטן. וכן, אולי אני נתפסת לזוטות, אבל כשהבטתי במודעה זה קצת צרם לעיני הלב שלי יותר מדי. ואני בעדכם, כמובן.

        • נכון, דובר על שירים "שמחים" ולא "מאושרים" אבל ברוח המאמר בחירה חוזרת בשמחה יכולה להיות מתכון לאושר…
          אני חושב ש'שמחה' או 'אהבה' הן רגש שלאדם המרגיש קל לזהות אותו. עם 'אהבה' זה באמת מסתבך כשמביאים בחשבון המשמעות גם את הפעולות המתבקשות מרגש כזה, או כשמביאים בחשבון את המרכיבים האחרים העשויים להיספח אל 'אהבה' (תשוקה, רכושנות, רוך, קינאה וכו'). אבל בניגוד לאהבה 'שמחה' היא עניין די פשוט. הניואנסים הם בעוצמה, באתיקה, ובהקשר שבפועל: אפשר להרגיש אותה כחיוך פנימי או כתרועת הידד מתמשכת, תלוי בעוצמה; ואפשר להרגיש אותה "בצדק" או שלא, וכתגובה למשהו שלא קרה (איום שהוסר) או כתגובה למשהו שכן קרה (הישג כלשהו).
          ואני מקווה שעמיתיי רק שקעו במבט פנימי חקרני בהעמיקם לחקור את מקור השמחה. האם מצחיק הוא שמח? האם שליו הוא שמח? האם נלהב הוא שמח? מה? ואני מבין שהוצאת אותי מכללם הקדורני בעינייך? 🙂

          • אני שמחה לגלות שאנחנו מנגנים על אותו מיתר לגבי אהבה ושמחה. וכן, איכשהו "חננתי" אותך, כי אתה לא נראה קדורני ו/או אפלולי, אלא בוא נאמר מהורהר – אולי צופה אל השמחה?!

          • אינשאללה 🙂
            התמונה פה בבלוג יותר טובה?

          • אם צילמו אותך במהלך הערב מחייך, אז בערב הבא ברוח השמחה תוכל לשלוח לי במייל פרטי, למען קבלת משוב אוהד ונקי. אנשים בדרך כלל יש להם נטייה להצטלם רציניים-מהורהרים. מעניין למה כאלה אנחנו, שרק כילדים אנחנו מצטלמים מחייכים מאוזן לאוזן, ולא חשוב מה כבר ספגנו בפנים.

  3. הי אמיר,
    בטוחה שהיה ערב מעניין, וחושבת על השאלה, אם שירים הם שמחה, ועונה לעצמי, שאין דבר כזה שהשיר שמח או עצוב או מתרגש אלא שזה כבר החלק של הקורא ומה שהשיר מעורר אצלו. יש שיר שיכול להצחיק, שיר שיכול לרגש, לשמח, ואפילו לגרום אושר לאנשים ולא בגלל שהשיר מאושר אלא בגלל שהשיר מצליח להביא אותם לחיבור טוב עם עצמם.
    לעומת זאת, יש שירים שמדברים על שמחה, כמו השיר של רוני סומק, אבל זאת השמחה שלו והשיר מרגש ביופיו אולם איננו מותיר את הקורא שמח, והשיר של קארל לואיס שנוגע בקלילות ובחיוך, אם אני זוכרת נכון הוא בכלל מגיש להנחתה ועוד רגע כמה צדפות הולכות להטרף, אז איפה השמח? והשיר ירח, הוא חזק בענייני תשוקה וכשחיות משתוללות בין הרגליים זה נשיונל ג'אוגרפיק, זה יצר החיה, מה שמעיד שבעולם התשוקה כמו בעולם החי, התשוקה איננה קשורה ברגש אלא במשיכה, כך שמעניין אם הגעתם למסקנה בדיון שאין דבר כזה שירה שהיא שמחה או שהגעתם להבנה אחרת.

    • תוך כדי קריאת דברייך המחכימים תמיד, סיגל, ניסיתי לסקור במוחי הדל האם באמת יש חיה כזאת שנקראת שיר שמח. ואז אחרי שלא זכרתי נזכרתי שהרי טוענים שמצב רוח שמח לא מוליד שירים… ואז נזכרתי בשיר אחד לכאורה שמח שהוא שיר ילדים: מי שטוב לו ושמח כף ימחא…. זוכרת? והנה גם שם השמחה מבוטאת כשאלה… כפנייה לקוראי/שומעי השיר פלוס הוראות ביצוע. מעניין באמת לאיזו מסקנה הגיעו בערב המדובר. אמיר, אנא שתף את השמחים להישאר בביתם בעיקר בלילות קרה.

      • בטח שמכירה ענת, זה שיר שמקדם את תחושת השמחה למרכז ההוויה ובנוסף מעודד את החוויה להבעת שמחה בעזרת מחיאת כף או צחוק משוחרר או קריאות הידד, שיר שבמהלכו ואפילו רק מתוך התנועה הופך כל משתתף לשמח.
        ועדיין אם אחד המשתתפים נמצא בהלך רוח ממש לא טוב, השיר לא יהיה שמח בעיניו ולא יביא לו שמחה והאנשים השמחים סביבו שעושים תנועות ומשמיעים קולות יראו לו מטופשים:)
        אז בעצם בשביל ששיר באמת יהיה שמח צריכים גם סביבה שמחה או לפחות משתפת פעולה.
        יש למשל את השיר של פינוקיו…מכירה?
        "בוקר טוב עולם, מה שלום כולם? אני יורד מהחוטים, ממש כמו ילד אמיתי" פינוקיו שמח השיר שמח אבל להיות כמו ילד אמיתי זה לא באמת ילד אמיתי אלא רק כמו ועדיין פינוקיו המסכן הוא בובה מעץ…הנה למשל מהפרשנות שנתתי עכשיו את יכולה ללמוד על הלך רוחי והוא לא נושק לשמחה:)
        לעומת זאת, כשאני קמה בבוקר טוב יותר, אני מסוגלת לשיר בלב את בוקר טוב עולם מה שלום כולם וממש לא לזכור שזה בכלל שיר ילדים של בובת עץ , ביום כזה, אפילו "אומרים לנו שיש סקס אחר" (יונה וולך) נשמע כמבטיח גדולות ולא מהמקום המתוסכל של הגברים הנשואים שמנקודת מבטם הוא נכתב:)

    • סיגל, נראה לי ש"שמחה" פוקדת אותנו עם הישג שהישגנו, התגברות על מכשול, הינצלות מסכנה, או מתוך חוויה אסתטית. יש בה משהו של שלמות לרגע, לפעמים כמו בטבע או בחוויה רוחנית, זהו דווקא רגש שלו.
      בשירי איגיון כמו "סוס הים והנגר" http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2540&blogID=182 (סיגל, זכורני דיון די צוהל שניהלנו שם) או "הפתעוני", קורים דברים איומים, קצת כמו בשירי ערש לא מעטים, אבל רק ברובד אגדי. אנחנו לא מאוימים באמת, אבל מאוימים כאילו, בצחוק, וזה מספיק כדי לשעשע ולחדש בנו את הרגשת הביטחון.
      לגבי השיר ירח חזרתי בי במפגש. יש בו סערה ותשוקה, אבל בתשוקה וגעגוע יש גם מן הסבל.
      שכנו למחזור, "כאן" נראה הרבה יותר שמח. הוא מדווח מן המקום השלם, בשעת מעשה. http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3424&blogID=182
      וזה לא רק עניין של נעורים – כמו למשל בשיר אֶקְסְטָזָה של שונטרו טניקאוה:

      כְּשֶׁאַתְּ מַחֲלִיפָה אֶת תַּחְתּוֹנַי
      אַתְּ צוֹבֶטֶת בַּאֲחוֹרַי
      כִּי הַזְּקֵנָה שֶׁבַּמִּטָּה הַסְּמוּכָה – יָפָה.
      אֲחוּזֵי רִגְשָה, תָּאֵי מֹחִי מְקִיצִים
      אֶל מַשֶּהוּ שֶׁתְּבוּנָה לֹא תַּשִּׂיגוֹ.

      יש שירים שהשמחה בהם נובעת מהקירבה לטבע,
      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=8452&blogID=182

      ויש משמחת ההסתפקות
      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=6044

      יכול הוא בהחלט
      לדאוג לעצמו
      האבטיח

      • טוב, פוסט החתולים נהיה רציני באופן תמוה כי הייתי בטוחה שהוא שיר קליל עם אמירה פשוטה… אז פשוט…עברתי לשירים שמחים, כי היום בדיוק שמעתי אחד כזה ברדיו שגרם לי לשיר (ואצלי זה נדיר) וחשבתי על זה שלפעמים אלו לא רק המילים של השיר אלא גם המצב של הקורא או המאזין ומה שמוסיף לא פחות אם לא יותר זה אולי הפרשנות שמעניק לו הלחן:

        את ואני
        שלמה ארצי
        מילים: אהוד מנור
        לחן: שלמה ארצי

        את עולה כמו שמש היושבת מעלי
        ורושמת בקרניה את יומי
        את קרובה כמו גשם על ראשי ועל פני
        והמים שבפי לטעמי

        את ואני, את ואני, כן
        כמו ברק ורעם עד קצווי הים
        את ואני, את ואני, כן
        זה נשמע חזק יותר מהעולם

        שנינו יום ולילה סובבים ללא לאות
        זה מזה באים וזה אל זה שבים
        כמו צבעי הקשת עוד נקשור ענן בחוט
        ונאמר לו שמע באים ימים טובים

        http://www.youtube.com/watch?v=d3TFI_2G52M

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור