אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

קפריסין 1

 

 

 

 קפריסין [1]

 

לפני שלוש שנים, על קו שביתת הנשק, התכנסו משוררים ואנשי רוח לסדרת המפגשים "מחפשים שכנים" שאורגנה על ידי האו"ם וארגון PRIO הנורבגי. לא, זה לא קרה בארץ, אלא באי קטן, שברקורד שלו רשומה הולדתה של אלת האהבה, אפרודיטה, ושמשמש כיום לנישואים אזרחיים של ישראלים נרדפי חוק.

מלון "לדרה פאלאס" שבו התכנסנו היה בשנות השבעים מלון הפאר בה"א הידיעה של ניקוסיה, אבל מאז, בלב השטח המפורז, מוקף גדרות תיל,  אורחיו היחידים היו חיילים ופוליטיקאים. מאז המלחמה קפא בו הזמן, ובחלונות הראוה של חנויותיו הנטושות אפשר עדיין לראות ארנקים ונעליים משנות השבעים. חיילי או"ם בדקו בקפידה על פי רשימה שהוכנה מראש כל מי שנכנס, משני צידי קו התפר. על ההזמנה נכתב: "אלכוהול ודגלים אסורים בהחלט".

 

 

ב-1974, לאחר מהומות דמים באי, פלש הצבא הטורקי לצפון וכבש אותו. חילופי אוכלוסין נערכו אז בין חלקי האי: דוברי טורקית נעקרו מבתיהם בדרום, ודוברי יוונית (במספר רב הרבה יותר) נעקרו מן הצפון.

למשקיף מן הצד כל זה נראה מטורף למדי, כמו בחילופי האוכלוסין בין טורקיה ליוון: שם הוחלפו בין הצדדים מיליון יוונים מוסלמים דוברי טורקית בחצי מיליון טורקים נוצרים דוברי יוונית…. דת ושפה, עניינים די נזילים באימפריה העותומנית,  הפכו לכרטיס השתייכות לעניין די חדש: "זהות לאומית".

כדי לחפש את ההבדלים אכן צריך לחזור לימי האימפריה העליזים. קפריסין הצפונית זרועה כנסיות שסוידו לבן ונוסף להן מינרט. דוברי הטורקית הם למעשה צאצאי מומרים קתולים מאיזורי השליטה של הוונציאנים והלוזיניאנים שקדמו לעותומנים – יוונים, ערבים, וקרימיאים שהוגלו לשם לאחר שמרדו בסולטן. למרות האיסלאם הרשמי רובם ככולם אתאיסטים. לכן גם כיום מורי הדת נשלחים לשם מטורקיה: איש מהם לא מתעניין באמת במסגדים. לעומת זאת בדרום הדתי יותר לכנסייה האורתודוקסית השפעה עצומה והיא ליבתה ועדיין מלבה רגשות לאומניים.

לא נעים, אבל זה לא אומר שכדאי לקנא בצפון. בינתיים יש שם ממשלת בובות מושחתת שמוכרת את הרכוש היווני הנטוש ואת רכוש הציבור לכל המרבה במחיר. הצבא הטורקי הוא השליט האמיתי שם, והשוק שהוצף בסחורות טורקיות זולות הפך את כלכלת הצפון לתלויה לחלוטין בממשל. שמות יישובים ואנשים שונו בכל מקום לשמות טורקיים, אבל העולם אינו מכיר בחוקיות הכיבוש (נשמע מוכר?) 

קו התפר שלנו נראה הרבה יותר גרוע כמובן, אבל הטראומות והכאב – שגם הם אולי פחות נוראים ממה שקרה אצלנו – עדיין קשים. המשוררת נשה ישין חצתה כבר לפני שנים את קו התפר מן הצד הטורקי ונאסרה, אבל פרצה דרך לקולות רבים. אחת התוצאות היא המפגש הזה, שבו שוחחו אינטלקטואלים ואמנים משני הצדדים על כינון מסגרות דיאלוגיות, ומשוררים קראו משירתם. סיפרתי להם על כיתות השירה המשותפות לדוברי עברית וערבית  בביה"ס לשירה של הליקון שייסדתי, ובייחוד על ההתנסות בתרגום הדדי בין השפות, שקירבה בין האנשים. כדי לתרגם מישהו אתה צריך להפוך להיות הוא במידה מסוימת, להבין אותו מבפנים. יכולתי להציע כמה מתודות וכלים, אבל קשה לומר שהייתה איזו בשורה אופטימית בפי מעבר לעובדה ששפה משותפת ודיאלוג מחזירים את הזהות מן הלאום אל האדם. איכשהו נראה ששאבו עידוד מעצם נוכחותי שם, כלומר מהעובדה שהדשא של השכן צהוב יותר… 

משוררים מן הצד הטורקי ומן הצד היווני, שניסו למחות בשירתם על החלוקה הנמשכת כבר עשרים וחמש שנה, קראו משירתם. מסיבות מובנות, מבין השירים שקראתי ריגש אותם במיוחד "הברברים (סיבוב שני)": מי כמוהם יודע שבתוכנו הם שוכנים…

הפעם אני חוזר לרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (( TRNCלפסטיבל בעיר איסקֶלֶה. בשדה התעופה אני פוגש את המשורר מרואן מח'ול, תלמיד שלי לשעבר, וכוכב עולה בשמי השירה הפלסטינית. אנחנו מתחבקים בשמחה של הפתעה – אף אחד מאיתנו לא ידע על השתתפותו של האחר. עוד לפני הטיסה נשה מסבירה לי שלמרות שהמליצה לפסטיבל המלצות, היא לא בעדם. היא חשבה שהאוניברסיטה מארגנת את האירוע, אבל עכשיו היא מבינה שזהו פסטיבל של הממסד הטורקי. לא, היא לא תשתתף, אבל היא תבוא לשמוע אותי קורא. חשוב שתראה את זה, כתבה, ואני תוהה מה בדיוק עליי לראות שם.

 

 

 הבא: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=23093&blogID=182

 

 

 

2 תגובות

  1. שלום אמיר ותודה על התגובה באנרגי
    שמחתי לשמוע שקראת את חוויה מתקנת ואהבת
    בפגישה הבאה אתן לך את השני שיצא השבוע לאור ״מרחקי נגיעה״

    יפה לקרוא על קפריסין
    זה מאד לא מנחם לגבי המצב אצלינו
    אני מקווה שאצלינו ימצא פיתרון יותר קל שהרי לא אפשרי אצלינו לעשות חילופי אוכלוסיה ברמות כמו שאתה מציין בפנינו

    יפה לעומת זאת לשמוע שמשוררים טורקים ויוונים משתפים פעולה
    נקווה לטוב אצלינו ואצלם
    יש לי זיכרון חשוב שאני עדיין צריך ליישב בקפריסין
    אבא שלי היה שנה עצור בקפריסין ושם גם הספיק לאבד את אהובתו

    תודה אמיר

  2. נהניתי לקרוא את רשימתך

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור