אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

פחד

 

 

עכשיו בחנויות

חוברת הליקון החדשה

פ  ח  ד

מי אורב מעבר לפינה? האם השואה חוזרת? מה מפחיד אותנו? מה הפחיד כשהיינו ילדים? מה הפחד באהבה? מה יהיה?

על מה שבין הפחד לרוע, על אימת הקיום, סוף העולם, פחדים אורבניים, סיוטים ובעתות.

 

 

 

יוצרים כותבים על שיר שהפחיד אותם:

 

אריאל הירשפלד על "שר היער" של י.ו. גתה, רוני סומק ונורית זרחי (כל אחד לחוד) על "לילה לילה" של אלתרמן,  גבי אלדור על שיר ילדים גרמני לכבשה שחורה, מנחם בן על "העורב" של אדגר אלן פו, ויהודה אטלס על "יהושע הפרוע".

 

מאמרים:

 

אמיר אור על סוף העולם בתרבויות ובדתות השונות, מרדכי גלדמן על הדרך מפחד קטן לחרדה גדולה, ורות קרטון בלום על הפחד בשירים של נתן אלתרמן, ט. כרמי ורבקה מרים.

 

שירים על פחדים מן העבר ומן העתיד, מאנשים רעים, מן הקיום, מיחסים ועוד:

 

ענת אבישר, אמיר אור, אסתר אורנר, מירון איזקסון, רונן אלטמן-קידר, נתן אלתרמן, ליאורה בינג-היידקר, אשר גל, אילה בן לולו, מרדכי גלדמן, מאיר גן אור, משה דור, רמי דיצני, ריקי דסקל, רעיה הרניק, רפי וייכרט, נורית זרחי, ליבנה כץ, ט. כרמי, רות נצר, דפנה ערוד, דן ערמון, אדמיאל קוסמן, ופיני רבנו.

 

שירים בתרגום

מאלבנית, אנגלית, גרמנית, הונגרית, יוונית, יידיש, פולנית, פינית וקטלאנית:

מאת שרון אולדס, שֶאיפ אֶמֶרלָהוּ, נִיקוֹס־אָלֶכְּסִיס אַסְלָנוֹגְלוּ, ח'ליל ג'ובראן, לואיז גלוק, י.ו. גתה, פנטי הוֹלָפָּה, רייזל ז'יכלינסקי, קרלס טורנר, ו.ב. ייטס, אנה מרגולין, אדם נאדז'די, אן סקסטון, אנה קַמְיֶנְסְקָה ותדיאוש רוז'ביץ'.

 

אמנות פלסטית:

לוסי אלקויטי, זאב אנגלמאיר, דגנית ברסט, היינריך הופמן, טל ירושלמי, מרב מרודי, סשה פליט

 

עורך ראשי: אמיר אביאל אור המערכת: יקיר בן משה, יעל גלוברמן, אורי הולנדר, רפי וייכרט, רוני סומק, רות קרטון בלום ◄ עורכת אמנות: עירית תמרי

 

 

פ ח ד בבננות:

 

שני שירים של קרלס טורנר בתרגום איתי רון – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=273&itemID=16245#post16245

 

העבודה של לוסי אלקויטי, שפותחת את החוברת –

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=233&itemID=16228#post16228

 

ועוד שירי בננות מאת ענת אבישר, מירון איזקסון, רונן אלטמן-קידר, זאב אנגלמאייר, מרדכי גלדמן, רמי דיצני, ריקי דסקל, נורית זרחי, אדמיאל קוסמן.

 

מאמרי בחוברת "אפוקליפסה עכשיו" ארוך מדי לכאן, אבל את השיר "היסטוריה" שפרסמתי בה, העליתי גם במטע –

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9085&blogID=182

 

כולכם מוזמנים להעלות כאן עוד 'פחד' משלכם – מן החוברת החדשה, מסֵפר או מן המגירות.  

22 תגובות

  1. החוברת הזו כמו תיבת הפתעות
    מרתקת צבעונית עשירה ומגוונת ונורא לא מפחידה 🙂
    חג שמח אמיר הצלחה ושמחה בפסטיבל במטולה

  2. איריס אליה

    ריספקט, אמיר יקר. ריספקט. וכבר נתקלתי בנציגות הבננית של איתי רון ולוסי אלקויטי, ואלה היו ביכורים מהממים. מהשירים של טורנר, שאיתי רון תירגם, לקח לי קצת זמן להתאושש. נראה לי שהחוברת כולה מפילה.

    • בהחלט איריס. הציצי גם בתרומותיהם של רונן אלטמן קידר וענת אבישר (הקישורים כאן בתגובות). בלי ספק יש להם מה לומר פה בנושא.
      את מגיעה שם לחוברות?

      • איריס אליה

        כן, אמיר יקר, "זוגיות" הגיעה לידי, ואני מתמוגגת ממנה. על לאה פילובסקי למדתי מהחוברת הזאת, ואני משתוקקת לשים ידי על הספר שיצא לה זה מכבר. אני מלאת התפעלות ממנה. ואם כי נעצבתי לשמוע שאלמוג בהר לא זכה בפרס טבע, אני ממש ממש שמחה שהיא זכתה.
        ל"פחד" אני אגיע באוגוסט, אם ירצה השם וידידיו.
        מקווה מאד שאפגוש בך אז.
        נשיקות.

        • כמה יפה שזוגיות צולחת דרכה אלייך על מים סוערים..
          לאה פילובסקי ראויה ביותר לפרס טבע.
          ואלמוג – אף מלה רעה – אבל הוא זכה בפרס ראש הממשלה כבר, כבוד גדול לכותב צעיר כמוהו.

  3. תמי קאלי

    עוד לא קראתי את החוברת כי אני ממתינה לה שתבוא בדאר…
    אני תמיד מתה מסקרנות…
    נראה שכל הגיבורים נכללים בכתיבה על הפחד..:)
    אמתין לעונג..

  4. במיוחד אהבתי בה את הטקסטים על שירי הילדות ('השיר שהפחיד'), שנדמה שזורם ביניהם איזה נהר של תת-מודע תרבותי קמאי.

    התרומה שלי (מתוך החוברת):
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=120&itemID=16395#post16395

  5. אחפש את החוברת
    במיוחד כשהבננות שם
    והנושא כה מענין ומוכר
    יישר כוח אמיר
    וחג נפלא

    • אשמח לשמוע את התרשמויותיך לאחר שתקראי, חנה. החג כבר חלף עבר, אבל ה"פחד" נשאר 🙂

  6. גם חרדת נטישה ? כי אז אולי אעלה משהו כתוב בלי נדר ( לא שיר).

    אך לא כעת בלב השמחה חסרת הפחד.

    חג- שמח ובהצלחה עם החוברת.

    • ממש מפחיד הקצב הזה שלך, אמיר.

      וחוצמזה אני לא רוצה לדבר על הנושא הזה שומכלום!!!

      של הפחד/חרדה/אימה וכו/ וכו/….

      חוה

      • אבל דווקא כן דיברת על השיר "היסטוריה", ברשומה הקודמת שלי "החיים האהבה האמנות" 🙂

        ויורשה לי להעיר שהשיר בא אולי לזעזע, אבל באופן הגון לגמרי, כלומר זה לא תרחיש בדיוני בעיניי אם משהו לא יצליח להזיע אותנו ממקומנו המנטלי ומכיווננו ההיסטורי.

        • על הנושא של הפחד יש לי כל כך הרבה להגיד, שאני פשוט לא רוצה לדבר על זה.

          ואם תשים לב, לאורך כל דברי הארוכים והמפליגים עליך הריני מציינת את המילה אתי!!! – בהקשר אליך.

          ואם בנושאים של פחד, תאמין לי אמיר שהחיים עצמם הם הרבה פחות אתיים מאשר אתה בשיריך – כמו שאומרת אורלי קסטל בלום בספרה דולי סיטי. שהחיים עצמם הם מפחידים….

          את המאמר סרקתי ואצרף אותו אליך במייל בהזדמנות.

          חוה

    • כשוך החג – את מוזמנת ביותר אביטל.
      חרדת נטישה היא פחד מערכתי, ולכן מעניין לבחון אותה. מה גם שאין לה ביטוי בחוברת הזו.

  7. איריס קובליו

    נפגשתי בחוברת לפני שבוע. היא חזקה והפחד בה בהחלט נוכח, כנושא.
    ועכשיו כשאני פותחת את הפוסט שלך אני גם מוצאת את הקריאה לפרסם פחד משלנו. ומבלי לדעת שמתי את הפסנתרנית שלי. וזה מתברג ממש טוב כאן. מוזר.

  8. ענת אבישר

    התחברתי מאוד לכל החוברת, ומסכימה עם רונן על שירי הילדות.

    הנה תרומתי הצנועה לחוברת:

    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=16424&blogID=123

    תודה אמיר 🙂

  9. ואאו! איזה נושא מרתק ועצום.

  10. ואאו! איזה נושא מרתק ועצום.

  11. יוסי וקסמן

    שכחת אותי…
    🙂
    בהצלחה עם האסופה – היא נראית נהדרת!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור