בננות - בלוגים / / אהבה, שירים, מוסיקה וסתו
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

אהבה, שירים, מוסיקה וסתו

 

 

 

 

חזרתי מאסטוניה הקפואה אל ארצות החום אבל משהו סתוי בכל זאת נשאר איתי, 
לפחות בשיר, מהצפון הקר. אבל כמו באגדות הטובות,  גם זה יפשיר ונתחמם פה עם אהבה וארוטיקה, שירה, מוסיקה, ומחול יפני. 
אז בבקשה,

 

הנה היא מגיעה:

 

אמיר אור / "החיה שבלב",

אהבות 2010-1990

 

– ה ה ש ק ה !

 

ביום חמישי 13 במאי 2010 בשעה 20.00

בבית ביאליק, רח' ביאליק 22 תל-אביב

 

דברים:

רפי וייכרט, אמיר אור

 

קריאת שירים:

חנה מרון, שולמית אלוני, שרון אס, מרדכי גלדמן,

  הלית ישורון, אגי משעול, רוני סומק, עדי עסיס, בני ציפר, רות קרטון בלום

 

מחול בוטו, בהשראת השיר "ירח":

מיה דונסקי

 

הלחינו וישירו משירי "החיה שבלב":

יאיר דלאל, יסמין אבן

 

מנחה: שיר פרייבך

 

דמי כניסה 35 ₪, פתיחת קופות 19.30, לפרטים: 03-5254530

 

 

כולכם מוזמנים ביותר!

 

 

 

סְתָו

 

בְּלֵב הַתַּפּוּחַ תּוֹלַעַת

וּבְלֵב הַתּוֹלַעַת תַּפּוּחַ.

לֹא לַיְלָה, לֹא יוֹם, לֹא רוּחַ

אֶל אוּדֵי מְדוּרוֹת הַשַּׁלֶּכֶת

רַק שֶׁמֶשׁ שֶׁל סְתָו נוֹשֶׁרֶת

רַק יוֹם אַפְרוּרִי שֶׁעָבַר

רַק נַפְשִׁי עֲצוּמָה וְשׁוֹקַעַת.

עַל חָזֵךְ הַנִּרְדָּם אָנוּחַ

עַל לִבֵּךְ שֶׁהָיָה לְעָפָר.

 

48 תגובות

  1. עברתי רק כדי לראות

    נשמע נפלא.

    אולי, אולי אבוא, בגלל. ובעיקר בשל מחול הבוטו – כהכנה לקראת מסע קרוב לאיים בצפון יפן..

    השיר, איפה עוד ישנם שירים כאלה?
    מ ק ס י ם !

    כעת חיה, וקיימת! 🙂

  2. אגיע.

  3. מירי פליישר

    נשמע נהדר וברכות! עוד לא כשירה לגיחות ארוכות.

  4. הי אמיר, נראה ונשמע מקסים. מאמץ רב מידי בשביל פריפרית להגיע לתל אביב אבל יהיה כיף לשמוע חוויות בפוסט. בהצלחה.

    • אמיר,

      לי כבר אין ברירה ואני אגיע. וזהו. ואפילו התחלתי לחפש איזו שמלה ככה. כי האנשים מענינים אותי וכבר אי אפשר להתחמק.

      אתמול בשעה שתים בלילה הסתובבתי באלנבי וזה היה ספוקי לחלוטין והסתבר מנהג המונית שלקח אותי שחולדאי חוסר בחשמל.

      נא לדאוג לתאורה מתאימה.
      מה עשיתי באלנבי, באתי לאסוף איזה אלף שקל והמבצע עלה בהצלחה.

      אורי ענה חד-משמעית שהוא לא יבוא. ולכן שלחתי לו שיר שלך כמתנה, והסתברתי לו שכדאי לכתוב מן ההיבט הפילוסופי וגם מן הרגש, וגם מן היצר . ומאז הוא לא עונה.

      פשוט קטסטרופה. תיכף אגיד לך איזה שיר שלחתי לו…
      טוב, זה עם השדמות והנאקות והשם.

      למה… ככה!!!

      ובכל זאת עם כל השמחה והנאקה והחיה.

      הכי אני אוהבת את "יום" ואת "מוזיאון הזמן" למה. ככה\
      אולי,
      אמיר,

      כי גם אני לא הרחקתי לכת.

      אז צאו?

      • אמיר אור

        "אמרה שמך"? דווקא הרחקת לכת 🙂
        להתראות בחמישי.

        • בינתיים אורי ענה.

          אבל הוא לא יבוא ביום חמישי. חד – משמעי ונחרץ.

          תשמע, אני יודעת שקצת, הרחקתי לכת. יכלתי יותר. אבל זה ממש התאים לי, כי יש בו הכל – כל מה שרציתי.
          כלומר, משהו שאליו אני מתחברת, ומשהו שהוא די אתה, לא לגמרי אבל הדגמתי.
          בכל אופן, אני רואה את תשובתך כמחמאה.

          טוב, עכשיו אני מנסה לגרור את יעל ישראל.
          יש לי עוד בעיה:
          חייבת לדבר. בדרך כלל אני לא מתחפשת, כלומר מתאפרת. קרם פנים וזהו.

          אבל, עכשיו אני ממש אצטרך. מקווה שאחזיק מעמד עם האפור. אה, שכחתי, גם עקבים.
          בוא הנה, איזה באסה זה להיות אישה.

          לוה

    • אמיר אור

      תודה.

      • בבקשה:)

        אבל מרוב סיפורי טיסות והזמנות לארועים ותמונות העטיפה המשגעת הזאת, הצלחתי לפספס את השיר. ואז נזכרתי בו וחזרתי לקרוא.
        עם התפוח והתולעת שאכלה אותו, ועכשיו יש לה גם חתיכת תפוח בבטן (ואם יש בחתיכה הזאת במקרה תולעת אז גם בתוך התולעת ההיא יש חתיכת תפוח וזה כבר הופכת לבובה רוסית) הגעתי לחשוב שזה דומה גם לצמד הביצה והתרנגולת, אבל זה לא רק זה, כי זה תפוח ולא תרנגולות, וזה לב ולא בטן:)
        אז התפוח לקח אותי לחשוב על גן עדן, שם כאילו נכתב השיר מנקודת הראיה של התפוח, שחוה לקחה ממנו ביס והתבשבשו החיים הטובים, ואם היה כבר, ויהי לילה ויהי יום, והיה כבר, ורוח נושבת, אז כבר אין סדר ומתחילים לחזור לסרט "תוהו ובוהו שניים". ואם עוד נשארה איזו קרן בשמש, אז זה כבר בקצה הסתוי שלה, וזה לגבי מה שזורח עוד בקושי, ומה ששוקע זה הנפש. ואם חוה נוצרה מצלע האדם, אז עכשיו הוא נשען על קווי מתאר הגוף החיצוניים שעוד נותרו, וההתחלה של הסוף הוא הלב שהופך לאפר, כי באנגלית זה אפר ולא עפר ashes to ashes וזה המוות, שהתחיל מהתולעת המכרסמת באותו לב, שהיה עסיסי כשל תפוח.
        והכי אני אוהבת בשיר זה "נפשי עצומה" שמשחקת עם להיות עצומה במשמעות של ענקית, ובו בזמן במשמעות של ההפך מפקוחה, כך עצומה ושוקעת במשמעות של ניגודים או של חזרה, ואיכשהו זה נשמע שזה שניהם. נפש עצומה שנעצמת ושוקעת, העצמה של העצב, ומיד מעבר לעצם החזה, שבעצם מתחתיה כבר לא מפעם לב.
        ובחזרה חושבת על גן העדן, שאחרי שאכלו מהתפוח (אולי בכלל הנחש היה נחש קטן, כלומר רק תולעת גדולה בתפוח, שבזמן המקראי נקראה נחש).
        ועוד אהבתי בעצם הכי את הביטוי "אודי מדורות השלכת", אין לי מושג למה התכוון המשורר, אבל אני מכירה מדורות של שלכת, שאני מתה עליהן ואיתן בכל שנה בסתיו, כשמתחילה הקרירות, ואני אוספת את כל עלי השלכת וזרדי הענפים שנושרים מהעצים היפים, שמקשטים לי את הקיץ בחצר, ועורמת אותם לאזור שבו אני אוהבת לעשות מדורות סתויות, ואז אני מדליקה אותן בלילה, ומתחממת מהן. ואני חשה לפעמים שהיום עבר עלי אפרורי וקריר, ונמלאת לי ככה בעצב, שגם השיר מעביר אלי, אבל משהו מיוחד קורה במדורות האלה, וזה דווקא לקראת הסוף, כל הגחלים הופכים פתאום ליהלומים זהובים אדמדמים, ואני נטענת מחדש משילה מעלי את כל האפור ומתמלאת בצבעי החיים.
        אז אני לא ממש אוהבת שירי סתיו ולקרוא על סוף של אהבות, ובכל זאת השיר יפה, והטיול הרגשי שערכתי בו, שמצאתי בסופו את היהלומים הזהובים הפרטיים שלי, הצליח לענג אותי, גם אם בסופו של שירך כתבת "ליבך שהיה לי לאפר".
        ואני משערת שהשיר נכתב מספיק זמן לאחור בשביל שלא אחשב חסרת רגישות באמרי כאילו, שמצאתי בעצב שירך שמחה עבורי, כיוון שאני מאמינה שכל אדם שחווה את אפר הלב ונמצא קצת זמן אחרי כן, הוא רואה את גחלי הסוף היפה וגיצי הזכרונות מחממי הלב.

        • סיגלי,

          מה זה הבולמוס הזה של הפרשנות שחופת.

          אבל, בכל אופן, יפה לך הניתוח.

          נהניתי.

          חוה

        • כמעיין המתגבר, סיגל. מן הנפש העצומה ועד עפר ואפר הגעת. ויפה עשית פה תולעת מן הנחש ההוא 🙂 וגם עשית ממנה טבעת מוביוס במין זלילה הדדית עם התפוח.
          כפל המשמעויות של "בלב" (=בתוך, באמצע, או בלב הפיזי ובמרכז הרגש) הוא אולי המפתח לפתיחה כאן. "בלב התפוח תולעת" נקרא קודם כל כמו "בלב ים" – בתוך, באמצע. אבל השורה הבא מסיטה את המובן אל המקום הרגשי : "בלב התולעת תפוח". יש פה בהחלט זלילה הדדית, אבל לא במובן הפיזי דווקא.

          • לאמיר,
            אני לא מבינה מן התגובה שלך כאן. שוםכלום.

            מכיוון שאני דווקא רואה את השיר הזה אחרת לחלוטין. נכון שהכנסת כאן אלמנטים מסיפור בראשית. כמו התפוח, והגירוש מגן העדן. כי מן האפר באת ואל האפר אשוב.

            אבל מן האלמנטים האלה, דווקא אני רוצה להתעלם.

            ובכלל, למה דווקא העלית את השיר הזה, כאשר יש כאלה שירים אחרים וטובים בספר.

            אבל אם כבר העלית, אז מישהו, כנראה, א"נ או אדון "נכבד" תבע ממני לחפש כאן את אלתרמן ואת פוגל.

            במבט ראשוני, אני מוצאת איזו אמירה שבכל דבר טוב, יש גם רע. ובכל דבר רע אפשר למצוא את הטוב.

            ונסכם, לפתח רובץ חטאת… ואולי זה סוג של גהינום מתוק, השמור רק לנו בני האדם שתיארת בשיר.

            אבל זה רק ממבט ראשון, כי אלתרמן זה כבר יוק ופוגל נו, באמת.

            זה אשכרה, כמו שאומרים אמיר אור בהיפכא איסתברא.

            ועכשיו אחכה לתגובותיך
            עד בוש.

            חוה

          • אמיר אור

            חוה יקרה, צפוף לי בימים אלה, אבל בסוף אענה על הכל.
            גם הסתיו היא עונה מעונות הנפש. נכון שיש בספר בשני השערים הראשונים שירים אקסטטיים," uppers", אבל השערים האלה מסמנים את 'מחזור האהבה בטבע' – מן ההתאהבות והתשוקה, אל ממושן באהבה ואהבים, ועד לאובדן האהבה, הכאב וההשלמה. ואז אפשר כמובן להתחיל שוב הכל מהתחלה 🙂
            אני אוהב את השיר הזה, ואת המוסיקה של השיר הזה, שאומרת אותו לא פחות מהתוכן – ומה לעשות? הוא התאים לי בימים שהעליתי את הפוסט.

          • אמיר אור

            חוה יקרה, צפוף לי בימים אלה, אבל בסוף אענה על הכל.
            גם הסתיו היא עונה מעונות הנפש. נכון שיש בספר בשני השערים הראשונים שירים אקסטטיים," uppers", אבל השערים האלה מסמנים את 'מחזור האהבה בטבע' – מן ההתאהבות והתשוקה, אל ממושן באהבה ואהבים, ועד לאובדן האהבה, הכאב וההשלמה. ואז אפשר כמובן להתחיל שוב הכל מהתחלה 🙂
            אני אוהב את השיר הזה, ואת המוסיקה של השיר הזה, שאומרת אותו לא פחות מהתוכן – ומה לעשות? הוא התאים לי בימים שהעליתי את הפוסט.

  5. איריס אליה

    אח. אמיר. אז זה מה שקבענו? שמפזרים מלח על הפצעים?
    בהצלחה, איש יקר.
    ותמסור ליאיר דלאל שיש לו עוד מעריצה בבוסטון.

    • איריס יקירתי, תודה, ואם שפכתי לך מלח על פצע הגעגועים, גם זו לטובה.
      שובי שובי, ויאיר דלאל ינגן לך…

  6. תמי קאלי

    בתוך כל השמחה הזו, למה לנוח על לב שהיה לעפר?..:)
    חוצמיזה היא לעולם לא מתה, בספרים- היא התשוקה, האהבה, הארוטיקה…

    ברוך השב, אמיר.

    • תמי יקרה, מתי אם לא בעיצומה של השמחה? שאם לא תסמכנו השמחה ודאי ניפול עם המוזיקה של הסתו הזה לתהומות של עצב.

    • כנראה שאני מחמיץ פה משהו.
      לשמחה מה זו עושה?
      זה נראה לי שיר עצוב כל כך, כבד כל כך, קשה כל כך, שככל שקוראים בו נראה שאין שום פתח תקווה.
      גם השמש נושרת, וגם הנפש עצומה (במשמעות כבויה, לדעתי, כאודי מדורות השלכת) ושוקעת (גם כמו השמש הנושרת, וגם דעיכה, אפיסת כוחות), ולבסוףף כשנדמה שיש אפשרות למנוחה – הלב היה לעפר.

      אהל מה אני יודע, אולי זה אני.

      • שמעון שמעון…מדובר פה בהשקת ספר שירה של אמיר אור..:)))

      • שמעון, השמחה היא כנראה על הספר, אבל ביחס לשיר אתה צודק בכל אשר קראת, ולסיום חזה אהובתו כרגבי עפרו למנוח.
        צריך כנראה להגיע עד למטה כדי להתחיל מחדש למעלה. מחזור האהבה בטבע 🙂

  7. כן פה יהיה חם, נשמע שתהיה הילולת שירה רצינית , אשתדל להגיע 🙂 מקווה שיהיה מקום …נראה מבטיח .
    מברוק על הספר.

    • חנה טואג

      אהבה שירים מוסיקה וסתיו- שילוב מנצח!!!
      שיהיה בהצלחה

    • בהחלט, אבנר, הילולה דשירה. בקשר למקום אין לדעת – הכי טוב להקדים, לשתות משהו, לפגוש חברים.
      להתראות!

      • אמיר לצערי מסתבר שלא אהיה, לשמחתי עוד מטופל בקטנצ'יק ויש ערב שורשים
        אבל לטובת כולם מקווה שיצולם בוידיאו וקטעים יעלו לאקרני היוטיוב :-)!

  8. אלי הפשטות של השיר הזה מעבירה תמונה מנטלית מאד נקיה וברורה ובעיניי זה לא קיטש. לדעתי אמן
    טוב ניחן ביכולת ליצור דברים פשוטים וגם מורכבים לפי בחירתו ולפי החלטתו. קוראים לזה וירטואוז…

  9. שם המגיב: שירית

    אלי הפשטות של השיר הזה מעבירה תמונה מנטלית מאד נקיה וברורה ובעיניי זה לא קיטש. לדעתי אמן טוב ניחן ביכולת ליצור דברים פשוטים וגם מורכבים לפי בחירתו ולפי החלטתו. קוראים לזה וירטואוז…

    • תודה, שירית היקרה. התגובה שלך אולי לא מובנת עכשיו, כי מחקתי את הטרול הלא כל כך אלמוני, אבל כנראה עבותות חזקים קושרים אותו הנה:)

      בְּלֵב הַתַּפּוּחַ תּוֹלַעַת,
      וּבְלֵב הַתּוֹלַעַת תַּפּוּחַ.

  10. דפנה שחורי

    אמיר מזל טוב על הספר
    אשתדל מאד מאד להגיע. העטיפה מאד יפה

    שלך
    ד

  11. יעל ישראל

    מברוק ענקי, אמירוש. אשתדל לבוא.

  12. רונית בר-לביא

    מעניין איזה שמות יש באזור חיוג אהבות.

    תולעת זו מילה מצחיקה.

    מברוק, אמיר.

    • לאמיר היקר,

      זה עתה חזרתי פעם נוספת מתל-אביב. הייתי בבן-יהודה, וגם גלשתי דרך גורדון לדיזינגוף, השעות היו סבירות. ראיתי פגישות, צותתי לשיחות ודברתי עם חברתי הטובה ביותר.

      תל-אביב בעיני קצת אבדה מקסמה לטובת הירוק שבעיניים שבחיפה. והשקט שבבית.

      בדרך לקחתי את הספר, ודי התעמקתי ודי קראתי. מה אומר ומה אדבר

      ספר הוא מורכב ועמוק הרבה יותר ממה שהתרשמתי ממבט ראשון. החלוקה לשערים מאוד מרשימה, שירים שהעלית כאן נראים משום מה אחרת לגמרי על הדף הכתוב.
      כאילו באמת יצאו ובקעו מהמית הלב, כמו שרק אתה יודע לכתוב.

      ההתרשמות שלי הוא שמדובר באוסף שירה מאוד רציני, משנה גופים, מעביר רטטים ומאוד התרשמתי.

      מה שהותיר אותי חסרת אויר בקשר לבואי ביום חמישי.

      ואמנה את סיבותי לנסוע ולחזור באותו היום ובשעות הלילה אינו דבר של מה בכך. זה מאוד מתיש ומאוד מעייף, ואני כבר שמלות מצאתי ומדדתי וכמובן שמדובר גם על הוצאה כלכלית.

      תראה, אתמול לפני שנרדמתי בלילה, הלך המאמר שלך כבר בראשי. אני יודעת מה אני רוצה לומר בפתיח, ומה אני רוצה לומר גם בהמשך, גם הניסוחים כבר די שזורים כחוט טוויים בתודעתי,

      אבל הגיע הספר הזה והוסיף עוד משהו, שאיני יכולה להתעלם ממנו. איך אומר זאת. כבר אמרתי שיש בשירים איזו הקבלה ו/או תשובה ליונה וולך מן הבחינה של הכתיבה הגברית.

      אבל במקביל יש בספר משהו כל כך דק, כל כך עדין, כל כך נוגע באהבה על באמת, שאפילו עדין איני יכולה לנסח אותו.

      וכמו שאני רואה בספר יצירה איכותית ורצינית ביותר, שיש בה עדין סוג של בשורת כתיבה. הבולמוס שלי להתרוצץ נעצר ומבקש לשבת ולהתעמק באותה הרצינית.

      תראה אמיר, אם אוכל ואם יהיה לי כוח אגיע. ואם לא – מה אומר לך.

      בינתיים רציתי רק לומר לך שהספר מצא חן בעיני עד למאוד ויש בו הבטחה לדרך אחרת ואולי לסוג של אמונה באהבה.

      ועל כך אני אומרת
      ואידך זיל גמור

      חוה

      • לחוה
        ציפיתי בלי נדר ובלי לתבוע כלום לניתוח מפורט של השיר כולל ההיבטים הפוגלים והאלתרמניים שבו.
        מי כמוך יכולה לקלוע אל לב השיר.
        זה אפשר?

        • אני, לא אל השיר הזה התכווננתי,

          כי למקרא הספר כולו, מחשבותי ריפדוני ברפידה של מוך,
          לא מדרך כף רגל ולא מעוף,
          רחיפה בגובה נמוך.

          השיר המצוטט מדבר על אונס של ילדה קטנה בהרים, עיניה לא קרועות בפוך, לא משקרות.
          ועם בוא הצהרים עלה האיש ההוא בהר
          ואם צעקה, או ניחר קולה, כאשר
          גרונה נשנק ונחנק, איש לא שמע.

          והדוברת
          הקור לא יצרבני, הכפור בי לא יגע,
          מצאתי לי שיטה פשוטה מאוד
          לא מדרך רגל ולא מעוף

          כי דברים גרועים מאלה ראיתי בחיי,
          ולכן, היא מייצגת את שתיקת החברה ואדישותה אל נוכח מעשה האינוס

          ולכן, על כי תתבע, אענה ולא אחשה, אל תאנוס אותי בלשון העם תכפה עלי להתייחס לשיר המופיע למעלה.

          כי, כפי שמישהו אמר בבלוג אחר.
          זמירי עדין לא הגיעה למדרגה של אמיר אור.

          והספר כולו – מעשה געגועים ו"אהבה אמיתית" כשם ספרה של רביקוביץ. ועליו דברתי, כי מן המשובחים הוא, אשר נכתבים בימים ממש, בנטות הצל עשר מעלות אחורה ועשר מעלות קדימה.

          חייה יחיה הספר עוד לדורות
          ושאר דברי ימי שירת ישראל
          הלא הם כתובים על ספר הישר

          "החיה שבלב"
          ציון 10 ומעלה בסולם הביקורת.

          ועכשיו, תסלח לי אתפנה לחדשות.

          חוה

      • חוה יקרה, אם כשל הכוח אין עצה, אבל חבל שתפסידי את החגיגה.
        בטוח שצפויה לנו חוויה אמנותית ואינטלקטואלית אינטנסיבית כראוי לחיה ולנו.

    • תודה רונית. למה את מתכוונת ב"איזה שמות"?

      • חנה טואג

        אמיר היקר
        היה ערב השקה קסום, תרבותי ומענג
        יישר כוח ליקיר בן משה וכמובן לך
        תודה
        ושבת נהדרת

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור