אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
אני באה בעזרת נותן הרשות האולטרא גלקסי עם…שני ספלים. תתכונן
לאמיר,
הכותרת של האירוע מאוד מבלבלת – לתשומת לבך.
נראה, ששמת את כובד כל הערב על מנחם בן, ולא כך הוא מן הפירוט.
מחכה בכליון (גם לספלים) ומתכונן עם שאר הגלקסיה 🙂
הי אמיר, רגע לפני השנה החדשה ועוד ארוע שירה מתארגן לו אצלך. יש לי חברה שמקצוע הוא הפקת ארועים ולכן יודעת שכמות כזו של ארועים היא המון עבודה אז ברשותך אשאל (יש רשות לשאלות גם?:)
איך עושים את זה? גם כותבים שירה, גם מלמדים בסדנאות וגם מפיקים ארועים. התשובה המתבקשת היא שמשהו מזה עושים פחות טוב אבל לא נראה לי ככה. השירים שלך מצויינים בעיניי. דרכי ההוראה שניתן לחוות משהו מהן כאן במאמריך ובאופן השיח שלך עם כל אדם באשר הוא והתגובות המתלהבות של המבקרים בארועי השירה, החל מהפסטיבלים וכלה בארועי השקת ספרים או כתבי עת, הן תמיד נלהבות ומלאות הנאה. בטח אין לזה מש תשובה אבל אני מאחלת כמו בכל איחוליי הקודמים שיהיה המון בהצלחה.
סיגל
אני חושבת שקוראים לזה אופוריה, שלא רוצים שהיא תיגמר.
לאמיר,
אגב, כוונתי לא היתה לשלילה, נהפוך הוא רשות היחיד באמת ראוייה לערב שכזה עם רשימה של משתתפים יוצאת דופן באופן מיוחד.
נאחל לך המשך שנה פוריה.
תודה סיגל. עובדים, כן, אבל הכל מאהבה.
ונכון שלפעמים אני כבר מרגיש שאני צריך לקבוע לעצמי פגישה עם עצמי 🙂