מה נשאר לי לומר לכם?   שלל כתובות המצבה שהתאסף בתגובות לפוסט גם אני לא הרחקתי ללכת  נראה לי שווה קריאה בפני עצמו. כולכם מוזמנים להוסיף פה עוד משלכם ומשל אחרים.   אני מוסיף כאן בסוף את שיר המוות של המשורר היפני סנטוֹקה, שאהוב עלי במיוחד, ואחריו את החדשים שלכם.   * כאן נחה, מיושנת כפסיק ...

      אֲנִי מַבִּיט מֵעֵינֵי הַקּוֹפִים     אֲנִי מַבִּיט מֵעֵינֵי הַקּוֹפִים הַמְשַׂחֲקִים בְּגֻלְגָּלְתִּי בֵּין הַשְׁרָכִים; אֲנִי נִשָּׂא בְּכַנְפֵי הַנֶּשֶר בְּעוּפוֹ כִּי בָּאוּ מֵעַי בְּמֵעָיו; בְּחֵיק הָאֲדָמָה אֲנִי זוֹחֵל עִם הַתּוֹלָעִים שֶׁאָכְלוּ אֶת עֵינַי מֵאֲרֻבּוֹתֵיהֶן; אֲנִי יָרֹק וְצוֹמֵחַ בָּעֵשֶׂב שֶׁדֻשַּׁן בִּבְשִָׂרִי הַנִּרְקָב.   גּוּף אֱלֹהִי שֶׁלִי, מַה גָּדַלְתָּ מֵאָז!   מתוך "אני מביט מעיני הקופים", 1987   

  אֶפִּיטָף   נְטֵה מִן הַדֶּרֶךְ, אַתָּה הַהֵלֶךְ, שֵׁב בֵּין עֲצֵי הַתּוּת וְהַגֶּפֶן. בֵּין מַיִם וָצֵל וְלֹבֶן הָאֶבֶן פֹּה שׁוֹכֵב אֲנִי, נַעַר וּמֶלֶךְ.   פָּנַי שַׁיִשׁ קַר. יָדַי, רַגְלַי. אֲנִי לָבוּשׁ בִּשְׁרָכִים וְשַׁלֶּכֶת. גַּם אֲנִי לֹא הִרְחַקְתִּי לָלֶכֶת, גַּם אֲנִי הָיִיתִי חַי.   נְטֵה מִן הַדֶּרֶךְ, אַתָּה הַהֵלֶךְ, רַטֵּשׁ תּוּתֵי בָּר עַל פָּנַי.   מתוך "פדיון המת", עם עובד 1994

  לְיַד הַמִּקְדָּשׁ   לְיַד הַמִּקְדָּשׁ / אַסַד מְקַבֵּץ לֶחֶם / עַבְּדְאַלְלָה – כֶּסֶף. בְּסָמוּךְ / בֵּין דּוּכְנֵי הַקְּמֵעוֹת וְהַקְּטֹרֶת / מוּסְטָפָה מְקַבֵּץ כּוֹכָבִים / עִיסָא מְקַבֵּץ אַהֲבָה / מוֹשִׁיטִים קַעֲרוֹת נְדָבָה פְּעוּרוֹת / אֶל כָּל עוֹבֵר וָשָׁב. מַנְסוּר מְקַבֵּץ אֱמֶת / גַ'לָאל מְקַבֵּץ חֹפֶשׁ / עוֹמַר – חַיִּים.   וְהוּא? / הוּא מְקַבֵּץ לֹא-כְלוּם / אֲבָל אִישׁ לֹא נוֹתֵן לוֹ ...

        לפחות ארבע זונות שונות הסתובבו השבוע חופשי בפוסטים של איציק, תמר (2) ואביטל  כרחלות ללא רועה.  לפני שחס וחלילה יילכו לאיבוד או משהו, אני ממהר ומביא ערס מוסמך שיעשה קצת סדר בעניינים.   ואיך עושה הערס סדר בעניינים?  – אמנות מתוחכמת ומורכבת שיקְצר כאן המצע מלגוללה כולה, ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר.  כדוגמית אסתפק ...

  אַלְמָוֶת   שְׁלֹשָה טַבָּחִים טָרְחוּ בְּנִקּוּי הַקְּרָבַיִם, תּוֹחֲבִים בָּהֶם חֲסִילוֹנִים וּפִטְרִיּוֹת. זֶה לָקַח שְׁנֵי חֶלְמוֹנִים, בַּקְבּוּק יַיִן לָבָן יָבֵשׁ, עֶשְׂרִים שִׁנֵּי שׁוּם, מֶלַח, פִּלְפֵּל, עִשְׂבֵי תִּבּוּל, 500 גְּרַם חֶמְאָה, וְלַמְרוֹת הַמַּתְכּוֹן הַמְדֻיָּק שֶׁהִשְׁאִיר – גַּם לֹא מְעַט כִּשְׁרוֹן וְאִלְתּוּר. שָׁלֹש שָׁעוֹת בַּתַּנּוּר, מַפָּה לְבָנָה, נֵרוֹת אֲדֻמִּים, סַלָּט יָרֹק, שַׁמְפַּנְיָה. מַה יֵּשׁ לוֹמַר? הוּא הִתִּיר אֶת הַלָּשוֹן וְאָסַר עַל הַהֶסְפֵּד. ...

    הַנּוֹף הַנָּכוֹן   וְאִלּוּ הָיִיתִי מְתָאֵר לָכֶם אֶת הָאוֹר הַכְּחַלְחַל הָרַךְ הַזֶּה אֶת בָּבוּאַת הַדֹּלֶב הָרוֹעֶדֶת בַּמַּיִם כְּשֶׁשַּׁיֶּרֶת הַבַּרְוָזִים       חוֹצָה אֶת הַבְּרֵכָה וּמֵעֵבֶר לְקַו הַגָּדָה הַמְעֻגָּל – אֶת הַשִּׂיחִים וְהַמִּפְרָץ     וְהֶהָרִים הַיְרֻקִּים הַנְּמוֹגִים בַּגֶּשֶׁם אֶל עֲנַן הַשָּׁמַיִם –   הַאִם לֹא הֱיִיתֶם מְאִירִים אֶת עֵינַי בְּזַרְקוֹר חַקְרָנִי מַפִּילִים בֵּין הַשּׁוּרוֹת     בַּרְוָז אוֹ שְׁנַיִם וּמִתְפַּלְּלִים לַמִּפְלֶצֶת     שֶׁתַּעֲלֶה מִן הַיָּם ...

      הַשֻּׁלְחָן     אֲנִי לֹא בָּעוֹלָם הַנָּכוֹן, לֹא. הַכֹּל עֵינַיִם     הָאֲנָשִׁים הַקִּירוֹת     גַּם כְּשֶׁהֵן עֲצוּמוֹת הֵן זָרוֹת     לְטוּשׁוֹת     אֶל פָּנַי הַזָּרִים בָּאוֹר הַגָּפְרִיתִי               מְנוֹרַת הַקְּרִיאָה נוֹבַחַת                                    עַל הַדַּפִּים הַשּׁוֹקְעִים בַּשֻּׁלְחָן לֶחִי תּוֹסֶסֶת מִתַּחַת לָעַיִן הַמַּאֲפֵרָה זְרוּעָה     עֲצָמוֹת וְאֵפֶר.   מְשִׁיכַת הָעֵט הַבּוֹגְדָנִית הַזּוֹ                   שֶׁשּׂוֹרֶטֶת אֶת הָעִיר             הַצִּדָּה כְּמוֹ סַרְטָן וּמַמְשִׁיכָה חוֹרֶצֶת    אֶת הָעוֹלָם    ...

  המוֹעדים     מועֵד אל"ף   מַבָּט הִסְפִּיק לִקְבֹּעַ –  אַתְּ שָׁוָה! בַּקָּפִיטֶרְיָה, עִם כָּרִיךְ בַּיָּד עֵינַי בָּךְ שוֹטְטוּ מִשָּׁד אֶל שָׁד ולִי הָמוּ מְעַיִךְ בִּתְשוּבָה.   קָשֶה לִקְבֹּעַ מַהִי אַהֲבָה – אוּלַי רָעָב הָמָה שָם בַּדּוּכָן, אֲבָל אָמַרְתְּ  "אוּלַי נֵלֵךְ מִכָּאן?" וְאַחַר-כָּך שְׁנָתֵנוּ דֵי עָרְבָה.   וּכְשֶׁגָּרַבְתְּ בַּבֹּקֶר גֶרֶב אֲגָבִי וחֲזִיָּה עַל סְגוֹר לִבֵּךְ סָגַרְתְּ לָחַשְׁתִּי "שִׂימִי אֶת ...

     3 הַפָּרוֹת לִחֲכוּ   הוּא חָזַר לָזֶה / מַמָּשׁ לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה בְּלוּאִיזִיאָנָה / וְגָדַל שָׁם לִהְיוֹת / נַעֲרָה עֵרָנִית, זְהֻבָּה וְדַקָּה. / הִיא מַגִּיעָה לְפִרְקָהּ / וּכְבָר מְדַבְּרִים בָּהּ נִכְבָּדוֹת – / אָבִיו הוּא הַחַוַּאי / הֲכִי עָשִׁיר בַּסְּבִיבָה / וְגַם הוֹרֶיהָ / רוֹצִים. / הוּא נָעִים, עָצוּר, / נִימוּסָיו מֻשְׁלָמִים / וְהוּא עוֹמֵד לָרֶשֶׁת / אֶת הָאָרֶץ ...