שפה שקרמה גוף     5:  ציירי המחשבה   הדיבור הוא נשימה. הכתב הוא השלכה. הכתב נוצר מן הכוח המדמה: מן המראֶה אל הציור. הכתב עלה בחיזיון, והסימן הופיע לעין הפנימית כסמל חזותי: שער לתמונת מחשבה.   אפשר שאי אז מישהו לקח אבן גיר וצייר ראש של שור על צלע ההר. למטה מן הסלע יש עדר אנטילופות.  שור, ...

    שפה שקרמה גוף     4:  גֹּמֶר, מֶשֶך וְתִירָס   דיבור הוא תמיד פרטי.  כשהגוף מנגן את המלה,  כשאני שומע אותה, אין ספק שהיא איננה רק סימן: הקול נושא אל העולם את היחיד במינו, את האופן שמעולם לא היה כמוהו, שלעולם לא יהיה.  מלים נאמרות הן גופניות יותר, פגיעות יותר.  מלים נאמרות הן בנות הרגע החולף, אבל אל הרגע ...

       שפה שקרמה גוף   2:  מִלים   מלים שאני אוהב הן אלה שאני כותב. מלים כאלה אינן מאכלסות אותי; הן בוקעות בתוכי כמו גוזלים מביצה, ואני מאכיל אותן בנפש חפצה: עוד מעט ויעופו. למרות שמתישהו הן צצו בדעתי, אני לא יכול למצוא אותן שוב. הן אינן צלן הכתוב. אינן מקננות בראשי. והעולם עצמו הריהו ערב רב של ...

        שפה שקרמה גוף:  1 – כר הדשא   כר הדשא השתרע מקצה העולם ועד קצהו. קיסוס כיסה את עמודי האכסדרה. הצללים העמיקו, ורוח נשבה בצמרות הסמיכות. נשים שכבו שורות שורות במחלקת ההתאוששות;  גברים נכנסו ובידיהם זרי שושנים. העולם התכנס בין אור וצל, מפשיל את מעמקיו, מגלה את מסכותיו מבלי להסירן. אז, בשעת דמדומים, נבראו קפליה של ...