ארכיון כותב: אמיר אור

עורו המעשנים 4 / ייסורים ואקסטזה

            ייסורים ואקסטזה (המשך "עורו המעשנים 3 / משטרת העונג ומרד האמנים") http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=2808#post2808     בדרך הטבע, את רוב הסופרים והמשוררים יכולת למצוא בפאבים המיתולוגיים של איווה, שבאותן שנים עוד היו מאותגרי-עישון או ב-Coffee Bowl, הקפה היחיד בעיר שנותר למעשנים. הסצנה ב-Coffee Bowl נראתה כמו מפגש של חבורת סתרים, תא של המהפכה, וגילדה קטנה של אמנים שנקלעו ...

קרא עוד »

עורו המעשנים 3 / משטרת העונג ומרד האמנים

          משטרת העונג ומרד האמנים (המשך ל"עורו המעשנים 2 /התיקן הפוליטי) http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2787&blogID=182     בחשבון אחרון, פירושה של התקינות הפוליטית לא היה לשון נקייה, ואפילו לא 'שקט וסדר' אלא משטור העונג. המונח עצמו – תקינות פוליטית – הומצא רק בתקופת דור האיקס אבל הרעיון לא היה חדש. גם המרד ההיפי של שנות השישים היה בעצם התקוממות נגד ...

קרא עוד »

עורו המעשנים 2 / התיקן הפוליטי

              התיקָן הפוליטי (המשך "עורו המעשנים 1 / בשער החוק) http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=2770#post2770   איך זה, שאלתי את עצמי, שדווקא המעשנים הפכו שעיר לעזאזל לכפרת עוונותיה של אמריקה?  תשובה אפשרית התחילה להפציע בירכתי מוחי רק לאחר שלמדתי יותר גם על הדיבר השנים-עשר, שניתן שם למאמינים בערך באותן שנים: "והיית תקין פוליטית בכל נפשך ובכל דברך ובכל מאודֶך".   אבל דטרגֶנטים לשוניים כאלה ...

קרא עוד »

עורו המעשנים 1 / בשער החוק

             בשער החוק   זמן מה אחרי שנכנס חוק העישון לתוקף עברתי ליד הקפה שבו נהגתי לשבת עד לכניסתו של החוק. המקום נראה שקט באופן מוזר, עגמומי, וחצי נטוש. עד שהעירייה נכנעה אפילו השולחנות שבחוץ, אפופי העשן הרעיל של מפלטי האוטובוסים, לא נמלטו מן הגזירה. המקום טוהר. ולא רק כאן שררו סוף סוף ניקיון וטוהר. מסורת שלמה שהשתרעה ...

קרא עוד »

מועד בית – שיעורים מורכבים בעניין פשוט

       מועד בי"ת   בָּאוניברסיטה אני רואֶה אותך בקצֵה המסדרון עובֶרת, בקֶצב עגְבותיִךְ מדבֶּרת פּוֹסעת בצִדו של המַרְצֶה. עֵת מִזָּוִית עינךְ אני נראֶה מֵישִיר מבט בלוֹנְג-שוֹט כמו בְּסרט, רֹאשךְ לא סַב, את רק יותר גוהֶרת אל פרצופו המיֻזָּע והרוצֶה. כך פעם בשעתי עלַי נתלֵית - אך מי אני פֹה? רק סטודנט טירון. את ממשיכה בהִלוּכךְ המתנשֵׂא אבל עלַי ...

קרא עוד »

הקורא עונה ליצירה

        הקורא עונה ליצירה (על כתיבה וחיות אחרות)   במובן פשוט, דיאלוג הוא רק עניין מילולי, שיחה: דִיאַ-לוֹגוֹס פירושו ביוונית "דיבור-בֵּין", כלומר, דיבור שעובר וחוזר מממני אליך, מאדם לאדם. מלים שאנחנו משמיעים או כותבים עשויות להיות דיאלוגיות מעצם העובדה שהן מופנות ונמסרות אל מישהו. אפשר למצוא דיבור ממוען כזה כבר בשירה הראשונה שמופיעה במקרא, שירת למך, שנפתחת בפנייה ...

קרא עוד »

מועד אלף – שיעורים מורכבים בעניין פשוט

         מועֵד אל"ף   מַבּט הספיק לִקְבֹּעַ –  אַתְּ שָׁוָה! בקפיטריה, עם כריך ביד עינַי בךְ שוטטו מִשָּׁד אֶל שָׁד ולִי הָמוּ מְעַיִךְ בתשוּבה. קשה לקבוע מהי אהבה - אולַי רעָב הָמה שם בַּדוּכן, אֲבָל אמרתְּ  "אוּלי נֵלך מכּאן?" ואחר-כָּך שנתֵנו דֵי עָרְבָה. וכשגָרבְתְּ בַבֹּקֶר גֶרֶב אֲגָבִי וחֲזִיָּה על סְגוֹר לבֵּך סגַרתְּ לחשתי "שִׂימִי את לבֵּך פֹּה, בּלִבּי ...

קרא עוד »

שירה תציל ממוות

    שירה תציל ממוות   בסוף המאה ה-2 לספ' התפוררה הקיסרות הסינית לשלוש ממלכות שנלחמו ביניהן במשך מספר דורות. צאוֹ-צאוֹ, שליטה של הממלכה הצפונית, מת בשנת 210 לספ' לאחר שהדיח את אחרון הקיסרים מבית האן, והכתיר את עצמו לקיסר בבירה לוֹיַאנְג. בנו, צאו-פֶּי, ירש את כס המלוכה, ואחיו הצעיר בא להישבע לו אמונים ומונה למושל יֶנלינג. אל שני האחים ...

קרא עוד »

סוס הים והנגר / לואיס קרול

לואיס קרול סוּס הַיָּם וְהַנַּגָּר                                   זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַיָּם בְּכָל כֹּחוֹ זָרַח, גַּלִּים הִבְרִיק וְגַם הֶחְלִיק הוּא הִשְׁתַּדֵּל כָּל כָּךְ וְזֶה מוּזָר כִּי כְּבָר חֲצוֹת וְעוֹד אוֹרוֹ נִשְׁפַּךְ.   זָרְחָה בְּרֹגֶז הַלְּבָנָה חָשְׁבָה בְּתוֹךְ תּוֹכָהּ: "לַשֶּׁמֶשׁ אֵין פֹּה עֵסֶק כְּלָל עַכְשָׁו זְמַן חֲשֵׁכָה, כַּמָּה גַּס-רוּחַ מִצִּדּוֹ סְתָם לְהַשְׁבִּית שִׂמְחָה".   רָטֹב מְאֹד הָיָה הַיָּם הַחוֹל יָבֵשׁ נוֹרָא וּבְשָׁמַיִם ...

קרא עוד »

השביל שלא נבחר / רוברט פרוסט

    רוברט פְרוֹסְט הַשְּבִיל שֶלֹּא נִבְחַר   שְׁנֵי שְׁבִילִים נִפְרְדוּ בְּיַעַר צָהֹב, אַךְ לָלֶכֶת בַּשְּׁנַיִם, הִרְהַרְתִּי בְּעֶצֶב, אֵינֶנִּי יָכוֹל – אָז עָצַרְתִּי לַחְשֹׁב, מַרְחִיק אֶל הָאֶחָד מַבָּטִי לְלֹא סוֹף לְאָן שֶׁפִּתּוּלָיו נֶעֶלְמוּ בָּעֵשֶׂב;   לַשֵּׁנִי אָז פָּנִיתִי, מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁווֹת, אִם רָאוּי הוּא יוֹתֵר, כִּי גַּם הוּא כֹּה יָפֶה, שׁוֹפֵעַ רֹב יֶרֶק, וּמְעוּט עֲקֵבוֹת; אַךְ שְׁנֵיהֶם הָיוּ נְתִיבוֹת עֲזוּבוֹת שֶׁמִּדְרַךְ ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור