לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
כשהשחר יעלה
ואתה תתחיל להיהפך
לְערפל
שָׁזוּר חוטים של כסף
וזהב
וארגמן אשר שָׁתִיתָ
מפרק ידי
משקע זרועי
משפתיי
אקרא לך ותיאסף
אל גרוני
אל ריאותיי
ואלד אותך איש
חבוק בזרועותיי
לאור יום.
[וזה היה דרקולה 1: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=18&itemID=721]
וואי, ליקה.
אני לא יודעת אם הבנתי –
יש כאן קשר קשה לכל הדעות ..
הוא שותה לה את הדם… אמא'לה,
היא אוספת אותו כאם ("אוספת" הוא ביטוי אמהי קצת), למרות שיש גם "נאסף אל אבותיו …" שזה התהדהד לי כאן.
ואחר כך היא באמת "אמהית" אליו ויולדת אותו.. אבל יולדת אותו כאחד שמחבק אותה,
כלומר זה בא בילט אין..
(אם היה אפשר כל גבר שאנחנו רוצות, ללדת מחדש אבל הפעם כאחד שמחבק אותנו לעד ולא הולך לעבודה או יוצא לפאבים על החברים או סתם מגרבץ :))
"לאור יום" – לעיני כל, כמה נוסך שקט,
כמה הפוך מענייני דרקולה ודם וחושך..
הנושא קצת קשה לי, אבל הכתיבה – מעין נובע, מעט תנ"כי אפילו.
כל כך הצחיקו אותי הסוגריים רוניתה… כן, ודי כבר עם ההליכה לעבודה, צריך הרבה יותר להתחבק.
ממה מיה!
אני לא מחובבי הז'אנר.
אבל אין ספק, השיר הגותי הזה סקסי וטוב.
גיורא
גיורא, איזו תגובה כיפית… תודה 🙂
יפה ומה שגיורא אמר 🙂
+ שבוע טוב לך ולהדרי