מאז שהתקינו לנו על הגגות בשכונה דוּדֵי שמחה, החיים נהיו שמש וחיוכים. אם חושבים על זה, שמחה חשובה הרבה יותר ממים חמים. כבר בבוקר, בין הררי הכביסה והכלים האינסופיים ובלחץ של לארגן את הילדים לגן ולבית ספר ולהספיק לחטוף איזה קפה ומשהו לאכול, תומס, שפניו נהיו חלקים פתאום כאילו הוסר מהם איזה מעטה של אפרוריות, נותן לאשתו פאולה טפיחה שובבה על הישבן האגסי שלה, והיא מחייכת חיוך שהעייפות הולכת ונושרת ממנו, נזכרת בעצמה. אולי היום היא תלבש את המכנסיים האדומים. מחלק העיתונים בחוץ מניח כל עיתון על המפתן בזהירות, כבר לא משליך אותם שייפלו היכן שייפלו. והחתולים, למרות שיש להם את זה טבעי, מתכרבלים על הגג קרוב לדוד, לספוג כמה שיותר.
בתיה, שלא צריכה למהר לשום מקום, עומדת בחלון ומביטה אל מטוס החולף בשמים, והפעם המחשבה על הטיול הארוך באירופה שמעולם לא עשתה ואולי לא תעשה, והנסיעה באוטוסטראדות במכונית שכורה, ידה על עורפו של אהובה הנוהג, לא מעלה בה דמעות אלא שמץ חיוך. מי יודע, אולי באיזו דרך אחרת, לא צפויה, חלק מהחלום הזה עוד יתממש.
[תלמידה מקסימה שלי קראה בטעות את שם הסיפור "דוֹדִי שמחה" כ"דוּדֵי שמחה". ובזכותה…]
עת דודים תמיד מלאה שמחה.
ואם להתחזל קמעה
דודי לי
ואני לא
.
הרועה בשושנים… אבל למה לא במקום לו, זה ממש מצער 🙂
אספקה של שמחה חינם לאזרחים !!
אין מים, יש שמחה.
לי, איזה רעיון כייפי,
כשיש שמחה המים כמו חמים, ויש שמש וחיוכים ואולי אפילו … גשם.
הקטע השה שלך יצר לי אוטומטית הקשר לשיר המקסים של ע. הלל "דוד שמש ואנטנה" – בעיני הוא גאוני.
http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1658&wrkid=873
תודה רוניתה, לא הכרתי וזה באמת שיר כיפי עד מאוד… 🙂
שימחת אותי באטיוד הזה. אטיוד קלידוסקופי של חוץ ופנים. וכשהחלום יתגשם יהיה חם בחינם.
ואילו את שימחת אותי בהגדרה היפה והנדיבה "אטיוד קליידוסקופי". עכשיו צבעוני לי וגם חם… 🙂
הי לילוש, אני בעוורוני קראתי דוֹדי שמחה, וציפי לקרוא נוסטלגיה על ע' הלל, וזה הכניס אותי אל דוודים אחרים, ואל דודיים ואגסים, ובעיקר שמחה. נהנתי.
היי אורה! תודה! כן, עת דוֹדים ואגסים… זה כיף 🙂
check1
הי לי, דודים של שמחה שמצמיחים חשקים… ובדיוק אתמול החליפו לי את הדוד…עכשיו אני חושבת עליו כעל באר המשאלות ומה שמתחשק לי:)
הי סיגל, תתחדשי 🙂
ומעניין שאת כותבת על באר, אחרי שכתבתי חשבתי שהדוד נמצא למעלה וקולט וסופג, ואולי את השמחה דווקא שואבים מבאר, מהמעמקים שלנו… 🙂
🙂
מבחינתי שניהם מאגרים, בין אם הם סופגים לתוכם או אנחנו שואבים מהם, והיום אני מתכוונת לבקש מאחד מילדיי להדליק את הדוד שמחה…נראה לי שמאמצת לדוד החדש שלי שם:)
(יש לך רעיון לשם… לחלון החדש? לאסלה החדשה? הבית בשיפוצים ובקרוב אני מתכוונת גם לחפש שם לאמא החדשה שאני…חשבתי על סיגל לב-אם אבל ילדיי איימו עלי באישפוז אם אעשה כן:)
אבחנה נהדרת לגבי המאגרים.
ואולי סיגל לב-לביאה? 🙂
לתת שם לאסלה זה מדליק! אני רוצה להיות הסנדקית של האסלה. עוד אין לי רעיון לשם, צריך לחשוב על משהו מחמם-ירכיים 🙂
אוהבת את הפוסטים שלך!
תודה אומי, זה כיף 🙂