בננות - בלוגים / / דודתי שמתה
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

דודתי שמתה

נזכרתי בעצבות בֵּיתה של דודתי

שמתה בגיל ארבעים

מקרישי דם ברגליים.

ילדה שלא נתנו לה ללכת

והיא נשארה

עד שהבית התאבק עליה

(בשכבה העבה שעל שפופרת הטלפון

חרשתי תלם באצבע, והתגלה

הפלסטיק האדום)

ואולי טוב עשתה דודתי

שמתה בגיל ארבעים

מקרישי דם ברגליים

היא נשארה וכמעט

כולם הלכו, כמעט שלא

הספיקה

 

 

11 תגובות

  1. שיר כל כך קטן שאומר כל כך הרבה בכל כך הרבה רבדים. תודה לי.

  2. איריס אליה

    התרגשתי עד מאד, עד דמעות. הצילום של איריס לויט עשה עבודת הכנה מעולה.

    מקווה שהיה מוצלח בהצגה. עוד לא קראתי.

    • לי לאיריס אליה

      המון תודה איריס. הצילום באמת נהדר ובאמת נוצר מפגש מעניין. וההצגה הייתה נפלאה.

      תרנגול הוא תמיד אצילי וגאה
      ויודע שהוא נבון ונאה!

  3. תמונת חיים שלמה וגעגוע בכמה שורות!

  4. לפעמים רק הזמן נותן לנו פרספקטיבה שלא היינו מגיעים אליה בדרכים אחרות. כתבת יפה לי

  5. לפעמים רק הזמן נותן לנו פרספקטיבה שלא היינו מגיעים אליה בדרכים אחרות. כתבת יפה לי

  6. ההבעה הפואטית של אבלך מרשימה, לי. המילה התאבל חותרת תחת התאבק.

    "עד שהבית התאבק עליה".

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ל