בננות - בלוגים / / חיי בתיאטרון או נופש פעיל למחזאים בצפון – יומן מסע – חלק א'
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

חיי בתיאטרון או נופש פעיל למחזאים בצפון – יומן מסע – חלק א'

 

חמישי בבוקר, אני באוטובוס לקריית שמונה ואפילו יש לי כמעט מקום לרגליים.

ככל שמצפינים הנוף יפה, וג'תרו טול משמחים אותי באוזניות

Good day to you, my fine young lady, with your lips so sweetly full

ואני עונה לאיאן אנדרסון ואיתו,

If you don't ride with me while the devil's free, I'll ride with somebody else!*


 

אני נוסעת לחזרות ואחר כך להצגת בכורה של מחזה הילדים שלי "התרנגול", בבימויו של עופר שמר בתיאטרון מ.ר.א.ה (מרכז אמנויות הבמה) בקריית שמונה. עופר שמר ואני היינו חברים טובים בתיכון מאז הטיול השנתי של כיתה י"א. אני לא ידעתי שצריך להביא סכו"ם ועופר נתן לי כפית. מאז עברו שנים ותהפוכות ולא תמיד היינו בקשר. אחרי התיכון גרנו שנה בדירת סטודנטים עם עוד שותפה, ובאותה תקופה פנתה אליי מישהי מהחוג לתיאטרון וביקשה ממני לכתוב מחזה על פי "מעשה בבן מלך שהשתגע" של רבי נחמן מברסלב. אותה בחורה, שזכור לי בעיקר שעבדה בחנות חזיות, בסוף לא ביימה את ההצגה. אבל היה מחזה.

בסיפור של רבי נחמן בן המלך חשב את עצמו לתרנגול, כל מיני רופאים ניסו לרפאו ובסוף בא החכם והתיישב איתו על הרצפה ואמר לו שגם הוא תרנגול, וכך לאט לאט הצליח לשכנע אותו לחזור לגינונים של אדם. במחזה שלי שכתוב כולו בחרוזים, המלכה שתלטנית והמלך חדל אישים, הרופאים (פסיכיאטרית, הומיאופתית ומדקר סיני) מגוחכים והיחיד שיש לו שפה משותפת עם בן המלך הוא ליצן החצר, שעל פי המסורת השייקספירית הוא החכם האמיתי בחצר המלוכה.

כתבתי את המחזה בפעם הראשונה בדירת השותפים ההיא וכל פעם שגמרתי סצנה קראתי לעופר והקראתי לו, והוא עזר בהערות ובעידוד ובהתלהבות.

כל יוצר זקוק לחברים שמאמינים בו ומעודדים אותו ומוציאים ממנו את היצירה. וככל שאנחנו יותר בצד של החולמים ופחות של המבצעים, אנחנו צריכים לצדנו אנשים שיש להם גם כישורי הפקה. עופר תמיד היה כזה בשבילי, האמין בי ובכישרון שלי ובניגוד לי הוא תמיד חשב שלבצע דברים זה אפשרי ולא קשה או מתיש מדי.

עכשיו אני נוחתת בקריית שמונה (אחרי הפסקת העשר דקות בעפולה, שאני כבר מתורגלת לשלוף מראש את השקל לשירותים ולרוץ מהר כדי לא להיתקע בתור, וכך מעולם לא נכתב הפוסט "שכחו אותי בעפולה") והולכת ברגל לתיאטרון, עכשיו אני כבר יודעת את הדרך (כשעופר הבין שאני לא יודעת מה זה צפון דרום וכו', הוא אמר לי: ההרים צריכים להיות מולך. ההרים אכן מולי וזה יפה ומרגיע).

אני מגיעה לתיאטרון לתחילת הראן בדיוק – איזה כיף! פעם ראשונה שאני רואה את ההצגה במצבה הסופי עם התלבושות והמוזיקה ואני נדהמת: אני כתבתי את זה?! ברגע שאני רואה את מיכל כהן, היא הליצן, נכנסת לבמה בדמותה הליצנית עם אף אדום עגול  – אני מתה מהתרגשות. והתפאורה של אבי שכוי נפלאה (כן – שכוי – התרנגול – הא!) והמוזיקה הנפלאה של אירית ישראלי.

כל כך הרבה כישרונות יש בצפון (זה לא אפרופו שכוי שהוא מדהים אך תל אביבי) שכשנמצאים שם התחושה של התל אביבים שהכול קורה במרכז נראית קצת מצחיקה פתאום.

ותובנה קרובה יותר אליי, כשישבתי וראיתי ראן-על-סף גנרלית. כמו שכל המאמנים האישיים אומרים (או שנדמה לי שעליהם לומר) – לא משנה מה עושים, העיקר להשקיע בזה. לא משנה מה כותבים ואם זה בהזמנה ולא הרעיון שקדח בך כל לילות נעוריך, גם בלי שתרגיש ותרצה אתה כותב את עצמך. ואני ישבתי לי כצופה וראיתי בעת ובעונה אחת כמה ההצגה הזו היא אני, אבל מה שיפהפה בתיאטרון – שהיא באותה מידה הבמאי, המלחינה, השחקנים.

ולמי שרגיל לחלום ולפנטז (אל תשאלו למשל מה אפשר להספיק בארבע שעות נסיעה) זה שיש מישהו שמסוגל לקחת את החלום ולהגשים אותו עד לפרטי פרטיו הקטנים ביותר ("לילוש, תכתבי פה דיאלוג של עוד עשר שניות כי מיכל לא מספיקה להחליף בגדים" – והיו עוד המון שינויים שחלקם נכתבו בחמש בבוקר וחלקם נכתבו בגן של הדרי כשליוויתי אותה בימים הראשונים, ליד שולחן קטן של ילדים) – זו ברכה גדולה גדולה.

המשך יבוא, וגם תאריכי הצגות כשיהיו (בקרוב).

 

* Kelpie

 

 

 

13 תגובות

  1. מרגש לילוש, מרגש, ניפלא הוי הרבי נחמן הזה היה חכם גדול, פסיכולוג של המאה ה21. ואת כישרונית לעילא, הייתי שמחה לראות את ההצגה, שמחה מאד, ידעתי אותי בבקשה. כל הכבוד.

  2. נפלא , כבר יש וידיאו של קטעים מההצגה ? צילמת משהו ,
    תמיד אהבתי את ר' נחמן אפילו למדתי ליקוטי מוהר"ן עד שהתחילו עם הנח נח והחלטתי שאני נח מתנ"ך .
    🙂 מחכה וממתין . ר' שכווי .

    • עוד לא. עופר אומר שלא מצלמים הצגה ראשונה.
      הטה אוזן לקריאת השכווי! 🙂
      וזה בשבילך כי אתה אוהב לנוח. יש לזה מוזיקה מעולה:

      המלך: כמעט אין רגע מנוחה
      מכל טרדות הממלכה
      על הראש הכתר מכביד
      ואני עייף תמיד

      רק כשאני במיטתי שרוע
      אני שמח ורגוע
      שוכח קצת ת'מחשבות
      ומתמסר לחלומות
      אני יכול כרצוני להיות
      לא מלך: איש פשוט מאוד

      כמעט אין רגע מנוחה
      מכל טרדות הממלכה…

  3. נהדר גם התאור , גם סיפור ההצגה וגם שאת מממשת משהו מים הכשרונות שלך או אולי נהר , כמו המוסיקה ששמת לנו. תזרמי יקירתי.

  4. לי, את והאוטובוס וההצגה וג'טרו טול עושים טוב, כמו ה-Weathercock בחסות הסוסים הכבדים השועטים במסגרת הירוקה…

  5. רונית בר-לביא

    נשמע משאת נפש ממש,
    איזה כייף.

    מזל טוב, לי !!

    • תודה רוניתוש!
      יש פה לקח אני חושבת – כי לא נשאתי את נפשי לזה והנה מתברר שזו משאת נפש… מה שנקרא, החיים מתרחשים בזמן שמתכננים תוכניות אחרות. ומתרחשים דברים נפלאים!

  6. לי
    התרגשות ואהבת אמיתיים ניכרים בכל משפט ומשפט שלך וכיף גדול !
    שיהיה בהצלחה והתיאור הקצרצר של המחזה מבטיח הנאה ושכל טוב 🙂
    שבוע טוב

  7. מרתק מסעך, לי, בהצלחה והמוסיקה המצורפת נעימה
    אמשיך לעקוב בכיף

השאר תגובה ל לי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל