וזה רגע שקרה לי, ולא אשכח לעולם. אני ואדם, 1982, בלנדרובר שלו, אחרי שבוע וחצי של ביחד בלי לגעת, ואז האצבעות (דווקא החמות שלו) היו פתאום על העורף שלי, וכל העולם אצבעות, ואז אדם שאל: "יעל, מה יהיה איתנו?" ולא היה צריך יותר מזה, ברגע הבא כבר הייתי בזרועותיו ובתוכו. ואני בטוחה שלכל אחד ואחת יש את הרגע האלמותי הזה של כל העולם אצבעות. אוי, רומנטיקנית שכמוך, לילוש!
"כל העולם אצבעות" זה יפהפה. הרגשתי את הדגדוגים, את הליטופים. בהתחלה חשבתי על שיר אהבה לגבר, ואח"כ חשבתי על תינוק, שבין שורש כף היד עד המרפק, זה אחד החלקים המתוקים ביותר.
כל העולם בתוך כף ידך!
בדיוק כך 🙂
וכל העולם
אצבעות
🙂
שמעתי שזה יכול לקרות בכל מיני מצבים 🙂
http://www.youtube.com/watch?v=Err78ePWewU
איזה יופי תארת את שפת האצבעות ,לי
תודה! 🙂
תנו לאצבעות ללכת
🙂
כן, ויהיה גם זהב 😉
עדין מאוד מרפרף ונוגע, כמגע אצבעות
מתה על התגובות שלך 🙂
אצבעות קרירות
במעלה העורף
וכל העולם
אצבעות…
וזה רגע שקרה לי, ולא אשכח לעולם. אני ואדם, 1982, בלנדרובר שלו, אחרי שבוע וחצי של ביחד בלי לגעת, ואז האצבעות (דווקא החמות שלו) היו פתאום על העורף שלי, וכל העולם אצבעות, ואז אדם שאל: "יעל, מה יהיה איתנו?" ולא היה צריך יותר מזה, ברגע הבא כבר הייתי בזרועותיו ובתוכו. ואני בטוחה שלכל אחד ואחת יש את הרגע האלמותי הזה של כל העולם אצבעות. אוי, רומנטיקנית שכמוך, לילוש!
אכן רומנטיקנית יעלוש, ונמסתי מסיפורך…
אהבתי מאד.
תודה יקירתי 🙂
זה יפה. תלחיני את זה?
תודה! ולא חשבתי על זה – נשמע לך לחין?
"כל העולם אצבעות" יכול להתפרש גם בהקשר הביומטרי…סוריאליסטי
לא חשבתי על זה :)))
אני, פסימיסט שכמוני, מוטרד דווקא מהמזגן ומהאצבעות הקרות. שמא צ'כוב עם האקדח על השולחן במערכה הראשונה בא לבקר?
מרוב אופטימיות לא הצלחתי אפילו לרדת לסוף דעתך. אלא אם כן אחד מהם ערפד, כמו בסוף הסרט ההוא של פולנסקי? ("ידה הקטנה קרה…").
"כל העולם אצבעות" זה יפהפה. הרגשתי את הדגדוגים, את הליטופים. בהתחלה חשבתי על שיר אהבה לגבר, ואח"כ חשבתי על תינוק, שבין שורש כף היד עד המרפק, זה אחד החלקים המתוקים ביותר.
לוסי היקרה. כן, הבת שלי כל כך טעימה היום… כל כולה… 🙂
חֲצָאֵי יָרֵח צִפָּרְנָיו
בְּעוֹלָם מֵיתָרִים,
הַגִּיטָרִיסְט כֻּלּוֹ אֶצְבָּעוֹת.
הָעוֹלָם שִׁירִים אוֹחֲזִים בִּגְרוֹנוֹ.
הֵם לֹא מְוַתְּרִים.
בְּצִפָּרְנָיו הוּא נֶאֱחָז בְּיָרֵח.
מַנְגִּינָה נִבֶּטֶת בְּעַד
סוֹרְגֵי מֵיתָרִים, נִרְעֶדֶּת לָאֶצְבָּעוֹת
שֶׁקּוֹרְעוֹת מֵיתָרִים.
קוֹרְאוֹת אִשִּׁה
כְּאִלּו כְּתוּבָה בִּכְתָב בְּרַייל
אִשָּׁה גֵּאוֹמֵטְרִיָּה , גִּיטָרָה
בִּלְשוֹנָה שְׁרִיר-גֶּבֶר-שְׁרִיר
מֵיתָרִים סוֹרְגֵי תְּשׁוּקָתָה
מִלּוֹתֵיהַ הוֹפְכוֹת נַגָּן לְמַנְגִּינָה
מַנְגִּינַת- אֶצְבְּעוֹתָיו הוֹפְכוֹת אוֹתָה לְשִׁיר .
אֶצְבָּעוֹת קוֹרְאוֹת אִשָּׁה-שִׁיר-אִשָּׁה
כָּל נַקְבּוּבִית עוֹר הִיא אוֹת
כָּל אוֹת לְגוּפָהּ
וַחֲצָאֵי הַיָּרֵחַ בְּצִפָּרְנָיו
עוֹרְגוֹת לְבוֹא בֹּקֶר.
בתאריך 17 באפריל 2010 10:03, מאת Avner Strauss:
חצאי ירח ציפורניו
בעוֹלָם מֵיתָרִים,
הַגִּיטָרִיסְט כֻּלּוֹ אֶצְבָּעוֹת.
הָעוֹלָם שִׁירִים אוחזים בגרונו.
הם לא מוותרים.
בציפורניו הוא נאחז בירח. ( בית בשווא )
מַנְגִּינָה נִבֶּטֶת בְּעַד
סוֹרְגֵי מֵיתָרִים, נִרְעֶדֶת לָאֶצְבָּעוֹת
שֶׁקּוֹרְעוֹת מֵיתָרִים.
קוֹרְאוֹת אִשִׁה
כְּאִלּו כְּתוּבָה בִּכְתָב בְּרַייל
אִשָּׁה גֵּאוֹמֵטְרִיָּה , גִּיטָרָה
בִּלְשוֹנָה שְׁרִיר-גֶּבֶר-שְׁרִיר
מֵיתָרִים סוֹרְגֵי תְּשׁוּקָתָה
מִלּוֹתֵיהַ הוֹפְכוֹת נַגָּן לְמַנְגִּינָה
מַנְגִּינַת- אֶצְבְּעוֹתָיו הוֹפְכוֹת אוֹתָה לְשִׁיר .
אֶצְבָּעוֹת קוֹרְאוֹת אִשָּׁה-שִׁיר-אִשָּׁה
כָּל נַקְבּוּבִית עוֹר הִיא אוֹת
כָּל אוֹת לְגוּפָהּ
וַחֲצָאֵי הַיָּרֵחַ בְּצִפָּרְנָיו
עוֹרְגוֹת לְבוֹא בֹּקֶר.
היא אמרה
תשאל אותי באצבעות
תראיין אותי.
שלח אותן
לכתוב בי צמרמורות,
שלח אותן כמו מרגלים
אל המקומות הקדושים שלי.
אחרי זה תבוא.
אבנר איזה יופיייי