בננות - בלוגים / / וכל העולם
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

וכל העולם

*

שמש על עפעפיים

באוטו מזגן

אצבע משרטטת שפתיים

 

*

משורש כף ידך

עד הבפנים של המרפק

בנשיקות קטנות

 

*

אצבעות קרירות

במעלה העורף

וכל העולם

אצבעות

 

25 תגובות

  1. כל העולם בתוך כף ידך!

  2. איזה יופי תארת את שפת האצבעות ,לי

  3. תַּלְמה פרויד

    תנו לאצבעות ללכת

    :)

  4. עדין מאוד מרפרף ונוגע, כמגע אצבעות

  5. אצבעות קרירות

    במעלה העורף

    וכל העולם

    אצבעות…

    וזה רגע שקרה לי, ולא אשכח לעולם. אני ואדם, 1982, בלנדרובר שלו, אחרי שבוע וחצי של ביחד בלי לגעת, ואז האצבעות (דווקא החמות שלו) היו פתאום על העורף שלי, וכל העולם אצבעות, ואז אדם שאל: "יעל, מה יהיה איתנו?" ולא היה צריך יותר מזה, ברגע הבא כבר הייתי בזרועותיו ובתוכו. ואני בטוחה שלכל אחד ואחת יש את הרגע האלמותי הזה של כל העולם אצבעות. אוי, רומנטיקנית שכמוך, לילוש!

  6. אהבתי מאד.

  7. זה יפה. תלחיני את זה?

  8. "כל העולם אצבעות" יכול להתפרש גם בהקשר הביומטרי…סוריאליסטי

  9. ס"פ על המים

    אני, פסימיסט שכמוני, מוטרד דווקא מהמזגן ומהאצבעות הקרות. שמא צ'כוב עם האקדח על השולחן במערכה הראשונה בא לבקר?

    • מרוב אופטימיות לא הצלחתי אפילו לרדת לסוף דעתך. אלא אם כן אחד מהם ערפד, כמו בסוף הסרט ההוא של פולנסקי? ("ידה הקטנה קרה…").

  10. "כל העולם אצבעות" זה יפהפה. הרגשתי את הדגדוגים, את הליטופים. בהתחלה חשבתי על שיר אהבה לגבר, ואח"כ חשבתי על תינוק, שבין שורש כף היד עד המרפק, זה אחד החלקים המתוקים ביותר.

  11. חֲצָאֵי יָרֵח צִפָּרְנָיו

    בְּעוֹלָם מֵיתָרִים,

    הַגִּיטָרִיסְט כֻּלּוֹ אֶצְבָּעוֹת.

    הָעוֹלָם שִׁירִים אוֹחֲזִים בִּגְרוֹנוֹ.

    הֵם לֹא מְוַתְּרִים.

    בְּצִפָּרְנָיו הוּא נֶאֱחָז בְּיָרֵח.

    מַנְגִּינָה נִבֶּטֶת בְּעַד

    סוֹרְגֵי מֵיתָרִים, נִרְעֶדֶּת לָאֶצְבָּעוֹת

    שֶׁקּוֹרְעוֹת מֵיתָרִים.

    קוֹרְאוֹת אִשִּׁה

    כְּאִלּו כְּתוּבָה בִּכְתָב בְּרַייל

    אִשָּׁה גֵּאוֹמֵטְרִיָּה , גִּיטָרָה

    בִּלְשוֹנָה שְׁרִיר-גֶּבֶר-שְׁרִיר

    מֵיתָרִים סוֹרְגֵי תְּשׁוּקָתָה

    מִלּוֹתֵיהַ הוֹפְכוֹת נַגָּן לְמַנְגִּינָה

    מַנְגִּינַת- אֶצְבְּעוֹתָיו הוֹפְכוֹת אוֹתָה לְשִׁיר .

    אֶצְבָּעוֹת קוֹרְאוֹת אִשָּׁה-שִׁיר-אִשָּׁה

    כָּל נַקְבּוּבִית עוֹר הִיא אוֹת

    כָּל אוֹת לְגוּפָהּ

    וַחֲצָאֵי הַיָּרֵחַ בְּצִפָּרְנָיו

    עוֹרְגוֹת לְבוֹא בֹּקֶר.

    בתאריך 17 באפריל 2010 10:03, מאת Avner Strauss :

    חצאי ירח ציפורניו

    בעוֹלָם מֵיתָרִים,

    הַגִּיטָרִיסְט כֻּלּוֹ אֶצְבָּעוֹת.

    הָעוֹלָם שִׁירִים אוחזים בגרונו.

    הם לא מוותרים.

    בציפורניו הוא נאחז בירח. ( בית בשווא )

    מַנְגִּינָה נִבֶּטֶת בְּעַד

    סוֹרְגֵי מֵיתָרִים, נִרְעֶדֶת לָאֶצְבָּעוֹת

    שֶׁקּוֹרְעוֹת מֵיתָרִים.

    קוֹרְאוֹת אִשִׁה

    כְּאִלּו כְּתוּבָה בִּכְתָב בְּרַייל

    אִשָּׁה גֵּאוֹמֵטְרִיָּה , גִּיטָרָה

    בִּלְשוֹנָה שְׁרִיר-גֶּבֶר-שְׁרִיר

    מֵיתָרִים סוֹרְגֵי תְּשׁוּקָתָה

    מִלּוֹתֵיהַ הוֹפְכוֹת נַגָּן לְמַנְגִּינָה

    מַנְגִּינַת- אֶצְבְּעוֹתָיו הוֹפְכוֹת אוֹתָה לְשִׁיר .

    אֶצְבָּעוֹת קוֹרְאוֹת אִשָּׁה-שִׁיר-אִשָּׁה

    כָּל נַקְבּוּבִית עוֹר הִיא אוֹת

    כָּל אוֹת לְגוּפָהּ

    וַחֲצָאֵי הַיָּרֵחַ בְּצִפָּרְנָיו

    עוֹרְגוֹת לְבוֹא בֹּקֶר.

  12. היא אמרה
    תשאל אותי באצבעות
    תראיין אותי.

    שלח אותן
    לכתוב בי צמרמורות,
    שלח אותן כמו מרגלים
    אל המקומות הקדושים שלי.

    אחרי זה תבוא.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ל