בננות - בלוגים / / והבית סמיך מאהבה – על אורית גידלי
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

והבית סמיך מאהבה – על אורית גידלי

רונדו/ אורית גידָלי

1.

והבית סמיך מאהבה, רק שהערמה הזו של הכביסה ובני הבית

שדוחקים, והידיים שהיו רוצות להיות אלפים

כמו של אל הודי במקדשים הרחוקים –

אבל הן נקבצות לשתיים, מקפלות מקפלות,

רונדו מהיר עם שני משתתפים.

ואיך להצליח לראות אותךָ ללא כל הפוגה,

או לכל היותר הפוגה של תריסים,

לפעמים, לפעמים.

לא אסתיר אותךָ בעשרות מעשינו, אני לוחשת הבטחה,

וטבעת הנישואין פוערת את פיה ושורקת,

חליל קטנטן על השידה,

מלווה אותי במוזיקה מוזיקה,

המפתה את הלב להאמין.

 

השיר הזה, שבחרתי להביא מתוך ספר השירים השני והחדש של אורית גידלי, "סמיכות", קצת מַבכה אותי עכשיו.

אורית גידלי ואני למדנו יחד בעלמא, וככה הכרתי אותה וגם את שיריה ואת ספרה הראשון "עשרים נערות לקנא". מאז עברו חמש שנים ושתינו קיפלנו הרבה כביסה אבל גם כתבנו ולימדנו (אורית מנחה סדנה מבוקשת לכתיבה יוצרת יחד עם אשכול נבו).

לא מזמן הופיע ריאיון אתה בנרג' ובו היא אמרה כמה דברים חכמים נורא, ובין השאר בהתייחסות לשורות של יהודה עמיחי שמאוד מעסיקות גם אותי, על דיוק הכאב וטשטוש האושר, ו"למדתי לדבר אצל הכאבים", אורית הציעה ללמוד לדבר אצל האהבה ולאו דווקא אצל הכאבים. ואהבתי את ההבחנה שלה: אולי במקום הרומנטיקה נגד החיים, הכאב נגד האושר, הריגושים נגד הכביסה, אפשר פשוט: אהבה. מול מה שאינו אהבה. ואז הניגודים לפעמים מיטשטשים, ואז אפשר לעשות מה שאורית עושה – לכתוב בצורה רומנטית וחגיגית על היומיום, על הבית, ואפילו על ההורות – נושא בלתי כתיב כמעט. היא מצליחה לעשות את זה ובעיני זה מעורר הערצה, כי אצלי הכתיבה לא מייצגת נאמנה את החיים, הביוגרפיה שהיא משרטטת אחרת, היא מדגישה רומנטיקה ושיאים ואת הלא-ממומש.

אמנם אמרתי רומנטיקה וחגיגיות, אבל הכתיבה של אורית מאופקת ובזה כוחה, במיוחד כשהנושאים עצמם טראגיים וגדולים מהחיים, כמו במחזור השירים הראשון, "שירים לאישה מתה", המוקדש לאם הביולוגית של בתה.

 

כשעלית במעלית לא החזקת אותה בידייך.

כשלקחת את כדורי הטשטוש לא החזקת אותה בידייך.

כשפתחת את החלון והרוח נשבה, לא החזקת אותה בידייך.

צינה כזו יכלה לגרום שתצטנן.

כשנעמדת על האדן לא לקחת אותה בידייך.

 

קומה אחרי קומה עברת.

חבל הטבור ריחף אחרייך

כמו סרט של מתנה

שלעולם לא תינתן.

 

"סמיכות" יצא בקיבוץ המאוחד ואפשר להזמין אותו בהנחה דרך המייל הזה tal@kibutz-poalim.co.il וגם לקנות בחנויות.

ויש ערב (אחר-צהריים) השקה ביום שישי הזה, 27.2, בבית פליציה בלומנטל בתל אביב ב-16:00.  

 

5 תגובות

  1. תודה לי על הכתבה שכתבת ועל הקישור
    והצלחה גדולה לאורית , משוררת רגישה ומוכשרת

  2. מירי פליישר

    לי יקרה את בדרך הזו . מזמן כבר שמתי לב. גם הבחירה שלך. ואת גם נדיבה וטובה.

  3. איזה שיר! ואהבתי גם מה שכתבת, לי, אינטלגנטי ובהיר

  4. שירים מאד מאד מרגשים

  5. תודה לכל המגיבות. מירי, גם את נדיבה וטובה 🙂

השאר תגובה ל ריקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל